אוסטריה - מסלול בן שבועיים, הורים ובת

אוסטריה משלבת טבע נפלא עם המון אטרקציות לילדים, דבר המבטיח טיול מהנה למבוגרים ולצעירים כאחד. לפניכם מסלול טיול לשבועיים ברכב עם ילדה שמתחיל במינכן וממשיך בנופי האגמים, בהרים ובפארקים של אוסטריה.

אוסטריה - מסלול בן שבועיים, הורים ובת - תמונת קאבר

בכתבה זו: 

הקדמה

הטיול נערך במחצית השנייה של אוגוסט 2008. השתתפו בו שני מבוגרים (להלן: "ההורים") וילדה בת 7 ("הילדה"). כמו רבים גם אני מהאוהדים השרופים של הפורום ונעזרתי בו רבות ולכן אני מנסה לתת משלי. בתקווה שבסיפוריי אלו תהיה למישהו תועלת.

לפני הפירוט אני רוצה להגיד שראיתי רבים שפונים לפורום ומפרטים "תוכנית טיול יומית". אני חושב שתפיסה זו אינה טובה ובעיקר לגבי אוסטריה. מדוע?
א. קשה לעמוד בתוכניות. אין לדעת מתי יהיה יום גשום וכמה זמן הוא יישאר כזה. אתר מסוים יכול להתחבב ולקחת יותר זמן ולהפך. נסיעה יכולה להמשך זמן רב מאד מהצפוי. ילדים יכולים להתעייף ועוד ועוד.
ב. יש כל כך הרבה מה לעשות, שאין סיכוי להספיק הכל. מראש נקודת המוצא היא שצריך לוותר (או, עדיף, לחזור שוב). המלצתי היא להכיר טוב מה יש בסביבה, להחליט מה מאד חשוב ומה פחות ולהתחיל בכל יום בחשוב יותר. חשוב מאד - תמיד לשמור תוכנית "ליום גשום". במובן המילולי. מה שיכול להיות מקורה – לשמור ליום בו יורד גשם. 

לתחילת הכתבה

למה אוסטריה ועלויות

אנחנו אוהדים גדולים של "טיולי כוכב". יש נוחות גדולה, בעיקר לילדה, לחזור כל ערב לאותו המקום ולקבל הרגשה של בית. יש נוחות לפרוש את כל המזוודות בארונות ולפתח שיגרה מסוימת. אוסטריה נוחה מאד לכוכבים – הרבה אטרקציות במרחקי נסיעה קצרים. אמנם נהנינו מאד בהולנד, אבל הרגשנו שעיקר ההנאה היא מאטרקציות לילדים, אנו ההורים שאוהבים בעיקר נוף וטבע, הרגשנו דלות במישוריה החד גוניים. באוסטריה ניתן ליצור מינון נאה של אטרקציות לילדים, טיולים רגליים קצרים ואטרקטיביים, ערים ונוף. יש שם כל כך הרבה נוף שזה כבר לא הוגן. אירופה לא זולה. בכל אופן לא זו שמכונה "מערב אירופה". אבל באופן יחסי העלויות באוסטריה סבירות ביותר, וכשהעלויות סבירות, הטיול נעשה יותר נוח. אגב, הייתה לנו בעיה קלה עם אוסטריה. מסיבות היסטוריות (שאולי עדיין נמצאות מתחת לפני השטח). התגברנו. נשמח לחזור לשם שוב. לא הרגשנו בשום ניצני אנטישמיות ולא הסתרנו כלל את היותנו ישראלים. 

אז כמה זה עולה? העלויות הן לזוג + ילדה בת 7. אציין שיש לנו מנהג לא לקמץ בכל בחו"ל – לעולם לא לוותר על אטרקציה בגלל מחיר, לא לוותר על לאכול בחוץ ולעשות קניות בשפע (שתי נשים אחרי הכל...).
טיסות: טיסות צ`ארטר למינכן: $1650 לשני מבוגרים וילדה.
רכב: אופל אסטרה 580 יורו ל- 15 ימים.
מגורים: בחוות באוסטריה – 65 יורו ללילה (לא כולל ארוחת בוקר). במלון בפאתי מינכן 75 יורו לילה (הפעם כולל ארוחת בוקר).
יתר ההוצאות – כולל אוכל, דלק, אתרים קניות – בעצם הכל: 1800 יורו (15 ימים). (למען ההגינות אציין שהיה לנו כרטיס זלצבורגלנד)

לתחילת הכתבה

ימים 1 - 2 - מינכן, אגם קוניגזי, אבטנאו, אגם גוזאו

יום 1: בשעה 10:00, בהתרגשות רבה, נחתנו במינכן. בשדה התעופה עלינו על אוטובוס ונסענו בכביש מוקף גדרות לביתן מוגן על ידי שריונית וחיילים. מסביב כולם מדברים גרמנית. לא נעים. מסתבר שלנו, הישראלים, יש טרמינל מיוחד ומאובטח. נשמנו לרווחה וניערנו את אבק ההיסטוריה. בחוץ מעונן וקודר. בימים הקודמים גשמים רבים ירדו על בוואריה. לקחנו את הרכב – בדלפק שכירת הרכב מקבלים מפתח והלכנו לחניון שם המתין הרכב, בודד. התקנו את הבוסטר שהבאנו מהארץ (באירופה חובה עד גיל 10!) ו- DVD נייד ויצאנו לדרך ב- 11:00. נסיעה לא ארוכה באוטוסטראדה וכבר מגיעים. זו הייתה הטעות הראשונה – בשבת יש בכבישים סביב מינכן פקקים שיביכו את כביש איילון בבוקר יום ראשון. ממתינים. נוסעים. ממתינים. בינתיים גילינו שהנהג הגרמני גרוע לפחות כעמיתו הישראלי. איפה הקולטורה?! סיפורי סבתא... 

בתחנת הדלק הראשונה הצטיידנו בשני כרטיסי אוטוסטראדות, סך הכל לעשרים יום (יש לנו שבועיים באוסטריה ויש כרטיס לעשרה ימים או חודש) וכשהתכוונו להדביק על החלון, גילינו שכבר יש לנו מדבקה בתוקף לארבע ימים. התלבטנו האם לעצור בדרך בפארק השעשועים ברופולדינג
(Ruhpolding) או לעצור בקוניגזי (Konigsee). החלטנו שניתן למזג האוויר לקבוע שכן השמש החלה לצוץ. ממילא יש לנו זמן רב לבלות בפקקים בדרך. 
אתר אינטרנט: www.maerchenpark.de

חלפנו על פני ימת קימזי (chiemsee) - נחמד, אבל יחסית לאגמים שיגיעו בהמשך – מיותר לחלוטין ואז לפתע האלפים ניצבים מולנו – גבוהים. מיוערים. מושלגים. עוצמתיים. ההוד של האלפים הכריע. קוניגזי – הנה אנו באים. למרות שהאגם בגרמניה, הדרך היעילה להגיע היא דרך אוסטריה. אבל מה זה חשוב – הגבול הוא פיקטיבי. פשוט שלט דרכים שמציין שאתה באוסטריה. שיהיה. הדרך לאגם נפלאה. ההרים טובלים בעננים ומפלים נשפכים מכל עבר. השילוט ברור וחד. לפני האגם יש חניון ענק – 3 יורו למכונית. ירדנו ברחוב עמוס חניות לתיירים לעבר האגם.
על האגם ולו"ז סירות ראו: www.koenigssee.com

בקופה נשאלנו האם אנו רוצים את המסלול הארוך או הקצר. בחרנו בקצר. הזמן דוחק. שילמנו 40 יורו לשלושה. השיט מרהיב ועובר בין צוקי ענק. באמצע הדרך מנגנים בחצוצרה שנתפעל מההד. התפעלנו (לא לשכוח לתת טיפ!). הסירה עוגנת בכפר St. Bartholomew, מכיוון שמיהרנו עלינו מיד לסירה חזרה, איש לא בודק כרטיסים. מוזר. הסירה המשיכה קדימה באגם, עד הקצה הדרומי שלו. מסתבר שבטעות עשינו את הטיול הארוך (בבקשה אל תגלו לרשויות בוואריה). שוב דילגנו לסירה חזרה. 

בסופר הקרוב הצטיידנו במזון וחיש קל לחווה. מסתבר שבלילה הקודם (14 באוגוסט!) ירד שלג על הפסגות מעל 1700 מטר, וההרים נראו כמו שוקולד מכוסה קצפת. אח, אוסטריה, לטרוף אותך!

יום 2: תחנה ראשונה - מגלשת ההרים באבטנאו (Abtenau). המגלשה כלולה בכרטיס זלצבורג. דווקא למגלשה זו השילוט לא כל כך טוב, אבל המגיעים  לעיירה ממערב, פשוט יראו את הרכבת, הרכבל אליה וכביש הגישה אליהם משמאלם. את הקרון חלקנו אם בחור שהיה לבוש בבגדי עור אוסטרים וניגן באקורדיון במרץ רב. סליחה – זהו כלי נגינה ייחודי לחבל קרנתיה הוא מתקן אותנו ורעיו מרעימים בקולם בשירי העם. האשה ואני מתמוגגים והילדה מבועתת. הנוף ממרומי ההר נהדר. העיירה אבטנאו והעמק שלה פרושים מתחת ומעבירים בנחת את ההמתנה לירידה במגלשה. במגלשות מעין אלו ייתכנו תורים, כי לרוב האוסטרים שומרים על מרחק בטיחות בין גולש לגולש. אורך המגלשה כשני ק"מ ותוך דקות קצרות הגלישה נגמרת. אושר רב. מתחת יש מגרש משחקים קטן (בתשלום נוסף). 
אתר אינטרנט: www.karkogel.com

תחנה שניה – אגם גזאו (Gosau). היפה שבאגמים לטעמי. חוצים את הכפר ונוסעים בכביש עד שפשוט אי אפשר יותר. לא להתבלבל עם אגמון-שלוליתי עצוב באמצע הדרך. בדרך לאגם יש 4 חניונים ובין חניון לחניון מפרידים בין חצי ק"מ לשניים בקו אווירי, אבל הרבה מאד מטרים מפרידים בגובה. עדיף לנסות להגיע עד החניון העליון, ואם זה מלא, אז להוריד את המשפחה שם. רק הנהג ירד לחניון תחתון, ישאיר את האוטו ויטפס בדד. הנוף בדרך יפצה אותו.  

מעל גזאו-זי ניצב גאה רכס הדכשטיין על פסגותיו המושלגות וצוקיו המיוערים, שסוגרים מכל עבר על האגם הכחול-ירוק. אפשר להתבונן שעות. לא כשיש ילדה קטנה ליד – היא מתעקשת על חנויות המזכרות. מאד מתעניינת בקריסטלים, אחרי הכל "diamonds are a woman`s best friends". המסעדה שעל שפת האגם הייתה מלאה. אבל האישה התעקשה לאכול שם. כדי להעביר את הזמן ירדנו ל- Urzeitwald. פארקון חדש, בדרך לאגם, מול השלולית המוזכרת לעיל. מדובר בפארק המתאר את היווצרות העולם בגרמנית שוטפת. המתקנים מאד בסיסיים: נדנדה בצורת דינוזאור, ממותה שאפשר לטפס ולשבת עליה, רפסודה ניאנדרטלית לחצות נחלון וכיו"ב, אבל הילדה מאד נהנתה, ולכן גם אנחנו. טוב לקטנים, לגדולים יש להנמיך מאד ציפיות. המחיר - 17 יורו לשלושתנו. 
אתר אינטרנט: www.urzeitwald.at

השמש מנמיכה ואנו חוזרים לאגם לסעודה נאה מול נוף מרשים, אחרי כן טיול קטן כדי להוריד את האוכל ולגנוב עוד מבטים סביב האגם הנפלא ובחזרה לחווה. מוצאי יום ראשון וכל האורחים, השכנים וכד` עולים כקילומטר במעלה ההר למסעדה מקומית,  אוכלים ולוגמים בירה, בעוד הילדים רוכבים במרץ באופניים שממתינים להם במקום. כשהאפלה יורדת סוף סוף, מבעירים לפידים וצועדים ביער בחזרה לחווה. אנו מרעימים בשירי חנוכה והאוסטרים מחייכים בהבנה או ברחמים. 

לתחילת הכתבה

ימים 3- 4 - קרחון הדכשטיין, טירת מאוטרנדורף, קפרון

יום 3: אתמול היינו למרגלות הדכשטיין והיום נעפיל אליו. נוסעים בכביש הצפוני המחבר את Eben im Pongaou עם Schladming, עוברים את Flizmoos ובפאתי Schildlehen יוצא כביש המטפס מעלה מעלה הרבה מעלה. זהו כביש אגרה, התשלום כלול במחיר העלייה ברכבל. בקצה יש חניון – כדאי להגיע מוקדם כי הוא מתמלא היטב, ומשם לעלות ברכבל המעלה לגובה של כ- 2,700 מטר בנסיעה מהירה אחת אל קרחון הדכשטיין.
אתר אינטרנט: www.ramsau.com

על ההר יש שלג ואתר סקי הפעיל כל השנה. אפשר פשוט לטייל בשלג וליהנות. ממש בתחנת הרכבל יש תצפית מדהימה לנוף סביב, אל כל הרכסים המושלגים מתחתנו. נקודת התצפית הטובה ביותר לטעמנו. ליד התחנה יש גם מנהרה חצובה בתוך הקרחון. הלכנו בתוך הקרח ובו אולמות מפוסלים בקרח. שימו לב, זו אינה "מערת קרח" אלא נקבה חצובה בתוך הקרח עצמו. נחמד, אבל אפשר לוותר. 

העלייה ברכבל + כביש האגרה + מנהרת הקרחון עלו לשלושתנו 85 יורו. אני מניח שאם היינו מוותרים על הכניסה לקרחון היינו חוסכים הרבה. טיילנו בשלג, הבטנו לכל עבר וכששבענו מכך ירדנו למטה. רצינו להגיע לכל הפארקים באיזור: חבלים, קורקינטים ועוד, אלא שהירידה גרמה ללחץ אוזניים אצל הקטנה והכאבים העזים הוציאו ממנה כל חשק להשתולל. הורים יקרים – אם ילדכם בעל אוזניים רגישות, הצטיידו במסטיק וטיפות אוזניים. העלייה המהירה לגובה רב יכול ליצור לחץ אוזניים. שילעסו כל הדרך למעלה ולמטה. היא רק רצתה לשבת ברכב ולנוח. 
אתר אינטרנט: www.ramsau.com 

הסתכלנו על המפה והחלטנו להדרים לטירת Mauterndotf. הכניסה לטירה כלולה בכרטיס זלצבורג, והטירה זוכה למעט מבקרים ובצדק, היא אינה כה מרשימה, אבל הנסיעה בדרכים כפריות משניות נהדרת. בטירה עצמה יש תצוגה (בובות) של החיים באותה תקופה. ניתן לקבל מכשיר המספר, גם באנגלית, על החיים באותה תקופה, אבל עייפנו ממנו מהר והמצאנו את הפרטים לבד. התערוכה חמודה. העובדה שאין כמעט מבקרים מלבדנו, עוזרת לחוש את החוויה עוד יותר. אין צורך בסיור מאורגן – דבר נדיר בטירות מעין אלו. האם שווה להגיע במיוחד? לדעתי לא, אבל אם נמצאים בסביבה, היא נחמדה וראויה. אתר אינטרנטwww.salzburg-burgen.at 

הפעם חזרנו באוטוסטראדה. מסתבר שבמעברי ההרים צריך לשלם תשלום מיוחד וכשעוברים במנהרה הגדולה של A10 מדובר ב- 4.5 יורו לרכב. ברור שבתחילה לא הבנו למה עלינו לשלם. אבל לא נתווכח עם מחסום דרכים.

יום 4: שמש פז זורחת ואני משתוקק לעשות הגרוסגלוקר, אבל הילדה הכריזה שהיא קצה בנסיעות ארוכות. הגרוס נגנז לביקור הבא באוסטריה. אנו נוסעים לעבר קפרון. מעט אחרי העיירה ישנו מעוק שנוצר על ידי קרחון שנמס ושמו: Sigmund Thun Klamm Kaprun. גם הוא נכלל בכרטיס זלצבורג. 
אתר אינטרנט: euroalps.eu

נחל שוצף שמימיו טורקיז נדחף ונדחק בין קירות אבן זקופים. אנחנו הולכים על גשרי עץ מעל הנחל או בניקרות חצובות לצידו. עוצמת המים מדהימה ולילדה הטיפוס על המדרגות והגשרים מהווה גן הרפתקאות. המסלול לא ארוך, אבל כדאי להמשיך אחריו לסיבוב עד לאגם בהמשך השביל. הדרך קלה ויפה עד מאד. לאורך הנחל בחלקו הרחב, פרות רועות, פלגים זורמים, פה ושם אפשר לרדת לנחל עצמו, לנסות לשכשך, לקפוא ולהימלט החוצה. כל הטיול נמשך במתינות שעתיים שלוש. טוב לטייל בטבע לאחר ימי נסיעה.

אם המטרה היום הייתה לשמח את הילדה – הרי שזה הזמן לשופינג. בפאתי צל אם זי (Zell Am Zee) מחוץ לעיר ומעט מערבה, יצאנו מהכביש הראשי שמאלה לעבר Power Center גדול ובו שפע של חנויות בגדים ונעליים במחירים זולים ביותר (אני חושב שהרחוב המוביל הוא Flugplatzstrasse). הנשים התמוגגו. עוד ועוד. מה רע? מרכז מסחרי שסביבו רכסים מושלגים ובהם יערות וכרי מרעה ירוקים מנשוא. חווית הקניות הופכת כה רגועה. יצאנו מצל אם זי ובכביש היה פקק. התנועה עומדת. המקומיים יוצאים מהרכב ועוד מעט ויפרשו את ערכת הקפה. אנו לא מתבלבלים ועושים סיבוב פרסה זריז בכביש. פתחנו את חוברת אתרי כרטיס הזאלצבורג שלא יצאה מהאוטו והנה מעט מאחורה מצאנו בריכה עם מספר מגלשות מים. המחיר כלול בכרטיס כמובן. ממילא יום חם היום. שעה שעתיים במים באותו נוף מרהיב. חם בחוץ קריר בפנים – מי ידע שמחר נחווה תחושה הפוכה?

לתחילת הכתבה

ימים 5 - 6 ליכטנשטיים קלאם, באד הופגשטין, באד גשטיין, הלשטאט, אלטאו-זי

יום 5: זהו. הגשם בא. לא מטר סוחף, אלא שמים אפורים כבדים ומסך עדין של טיפות או רסס מים. זה הזמן לנצל את שנשמר ליום גשום. אנו נוסעים ל- Liechtenstein Klamm. גם הוא כלול בכרטיס זלצבורג. נוסעים עם השילוט שמתחיל כבר בכביש הראשי לצל אם זי. עד לחניון האחרון. החניה חינם. הגשם עוד לא התחיל אבל קרוב לכך. גם זה מעוק מרשים מאד, רק שכאן הולכים יותר בנקבות מאשר על גשרים ולכן כשהגשם התחיל הוא לא הפריע – ממילא רוב הזמן אנו מקורים וכשיוצאים מהקירוי לא ברור אם נרטבים מהגשם או מרסס המים העז של הנחל. בסך הכל, זו הליכה קצרה ומרשימה עד למפל שמעל המעוק ואז מסתובבים וחוזרים. סיבוב של חצי שעה – שעה. עכשיו הגשם זולג במרץ. 
אתר אינטרנט: www.liechtensteinklamm.at

אנו נוסעים ל- Bad Hofgastein להתחמם במי המעיינות. ההרים כמו נעלמו בעד מסך הערפל, אבל זה רק מוסיף דרמתיות לנוף. ממזרים האוסטרים – איך שלא יהיה יפה שם. מרחצאות Alpen Therme Gastein נמצאים ממש בכניסה לעיר וקיים שילוט ברור אליהם. כרטיס הזלצבורג מקנה 4 שעות שהיה בהן חינם. החניה מחוץ למרחצאות עולה כסף – יש מדחן בו קונים כרטיס: חצי יורו לחצי שעה. יש להצטייד במטבעות! את החלק העבה של הכרטיס משאירים במכונית כך שיראה דרך השמשה הקדמית ואת החלק הדק מביאים לקופת המרחצאות, שם מקבלים החזר עבור החניה. בקופה מקבלים מעין "שעון" פלסטיק הנצמד ליד. שעון זה פותח את הלוקר. יש למצוא לוקר המסומן בירוק. אחרי שהצמדתם את השעון הוא ינעל (והסימן יהפוך אדום) ומעכשיו רק השעון שלכם יפתח אותו. במרחצאות יש מספר אתרים: אתר לנשים (האישה תיארה זאת כבריכה וקוסמטיקות) ו- spa ובו סאונות בטמפרטורות שונות עד 90 מעלות. השהיה היא בעירום בלבד והכניסה רק מעל גיל 16. בצדק. נראה כי הגיל הממוצע הוא 70. לחזות בבשרם החשוף המדלדל של אוסטרים קשישים המווריד בסאונה הלוהטת זו לא חוויה מומלצת לילדים. אתר מנוחה - בריכות שקטות ובהן ג`קוזי והכי חשוב אתר המשפחה -  2 מגלשות מים, אולם קולנוע במים (צפים על אבובים ומקשבים לסרט מדובב גרמנית), ילדים קופצים מכל עבר – והכי כיף: לצאת מהחלק המקורה – המים חמים ונעימים ועל הראש נוטף גשם קר ועננים קודרים. קר בחוץ, חמים בפנים. 
אתר אינטרנט: www.alpentherme.com/en

לאחר שהזמן תם נכנסנו למכונית ונסענו לבאד גשטיין (Bad Gastein). עצרנו בחניון הקרוי Waterfall ונמצא ממש במרכז העיר. מחיר - חצי יורו לחצי שעה (תשלום מראש). זו עיירה נאה, שרוב הבתים בה מתחילת המאה ה- 19 - סוף המאה ה- 18. במרכזה מפל מרשים ושוצף שמולו תצפית לכל עמק גשטיין.

יום 6: שוב שמש נאה ואנו נוסעים להלשטאט (Halstatt). לפני העיירה נכנסנו למנהרה היורדת לחניון 1 שנמצא בקצה הצפוני של העיירה. החניון הזה כנראה מלא תמיד. אנו חנינו בחניון 2 שבקצה הדרומי, מרחק פחות מ- 5 דקות הליכה למרכז העיירה. הגענו ב- 9:00 והיה שפע של מקום. כשיצאנו, גם חניון 3 היה מלא והפנו לחניון 4 שממש מרוחק. חניה עלתה 5.5 יורו לכשלוש שעות (משלמים ביציאה לפי מספר שעות חניה). אין ספק, העיירה פוטוגנית בצורה קיצונית. ממש פרסומת לאוסטריה. לא סתם היא מככבת בכל ברושור. 

שעות הבוקר המוקדמות. העיירה עדיין מתעוררת והמרכז ריק מתיירים. קנינו קפה ועוגות בקונדיטוריה מקומית וסעדנו ארוחת בוקרעל אחד המזחים. שלווה. בקצה הצפוני של העיר נמצאת הכנסייה ובה מוזיאון הגולגולת. מדובר בכוך ובו גולגולות של כל מי שמת בעיירה מ- 1850 (בערך) עד לא מזמן. כולן מקושטות ומעוטרות. כניסה: יורו אחד לאדם. זה בהחלט מקום תמוה. האם שווה להגיע במיוחד? לא, אבל הוא תירוץ טוב לשוטט בעיירה. הכנסייה נמצאת בחלק הגבוה של העיירה והתצפית לעיירה הנפרשת מטה לאגם נאה. 

מיצינו את העיירה. את מכרות המלח נשאיר להליין (שם הן כלולות בכרטיס זלצבורג) ובאשר למערת הקרח – כה הפחידו אותנו לגבי העלייה שהחלטנו לוותר. נסענו לעבר אלטאו זי (Altaussee) – לפארק החבלים שב- Loser. הכביש לשם מרהיב. בעיירה אלטאו-זי לא ממשיכים לאגם אלא ממשיכים בכביש עד שאי אפשר יותר זו דרך ארוכה (לפי שילוט ל- Loser Outdoor Center). ממש בקצה יש כביש גישה שעולה לחניה גדולה. המקום נראה כמו אתר ימ"חים של צהל. במבנה הראשון (אין כל שילוט) שוכרים את ציוד הטיפוס ויורדים בשביל ביער לאתר. עד שהבנו מה לעשות ואיפה המקום, הילדה ראתה במה מדובר – חבלים תלויים גבוה בעצים, אומגות קפיצות ועוד, התמלאה פחד והחליטה לוותר (האב המודאג נשם לרווחה). 
אתר אינטרנט: www.loser-outdoor.at

בצר לנו חזרנו להלשטאט ואז התמלאנו אומץ והחלטנו לטפס למערת הקרח. 56 יורו לשלושתנו. עולים ברכבל ומיד בקופה של הרכבל העליון נרשמים לסיור (מספר קבוצה). העלייה למערה סבירה ביותר - 70 מטר גובה בשביל נוח. כמעט התאכזבנו. 15 דקות עליה – כשאגם הלשטאט נפרס אט אט מתחת. הסיור יוצא לדרך – דוברי האנגלית מקבלים חוברת ובה הסברים. גם במערה הסיור לא קשה. אמנם יש מדרגות – אבל כל פעם מעט, בסך הכל הפרשי גובה של 70 מטר. הסיור נמשך 55 דקות. קר, אבל מעיל עושה את העבודה. במערה אולמות ובהן נטיפי קרח. יפה ביותר, אם כי ראיתי יפות ממנה (בסלובקיה – למי ששואל). הירידה עוד 15 שעה ונגמר. מזל שנשברנו והחלטנו לבקר בה. אז למי שחושש מהאתגר הגופני – שטויות. טפסו – זו חוויה נהדרת. 
אתר אינטרנט: www.dachsteinwelterbe.at

לתחילת הכתבה

ימים 7- 9  - זלצבורג, הליין, טיר הוהנוורפן, מפלי קרימל

יום 7: הגיע הזמן לעיר. זלצבורג הנה אנו באים. חששתי מההמונים הצובאים על ארמון הלברון 
(Hellbrun) ולכן השכמנו לצאת. ברבע ל- 9:00 אנו מתייצבים בחניה (תשלום עם היציאה. 2 יורו לשעתיים). הכל שומם. ב - 9:00 הקופות נפתחות. אין צורך להציג  את כרטיס זלצבורג בקופות. מציגים אותו בכניסה למזרקות עצמן. ב- 9:20 נכנסנו. האישה לעולם לא תסלח שהערתי אותה מוקדם בבוקר. הביקור בגנים נערך בסיור מאורגן. המדריך מדבר גרמנית-איטלקית ואנגלית. למען האמת הוא שמפעיל את המזרקות והוא מקפיד שאיש לא יצא יבש ועוד צריך לתת לו טיפ בסוף... המקום משעשע מאד וגם אסתטי - המוני מזרקות, בובות מיניאטורות המופעלות במים, זרם מים שמעלה כדור זהב במשקל 1 ק"ג אל על. מקום נהדר לילדים.
אתר אינטרנט: www.hellbrunn.at

משם הדרך קצרה לעיר – אנו נכנסים לחניון קרוב מאד למרכז (Erzbet-Klotz Strasse). המחיר: 14 יורו ליום. חוצים שני כבישים ואנו בעיר העתיקה. המרכז של זלצבורג קטנטן בסך הכל. הכל נגיש ובמרחק הליכה. אנו מתחילים בעלייה לטירה, הקרון כלול בכרטיס זלצבורג. מהטירה נפרשת זלצבורג כולה והמראה נהדר. בטירה מוזיאון קטן של מריונטות, את חלקן ניתן להפעיל. הילדה מתמוגגת. 

ירדנו חזרה לעיר ושירכנו רגלנו ממדרחוב למדרחוב. הרחובות עמוסים בתיירים, ציוריים ויפים, אבל יש לנו משימה – לקנות בובת פרווה של סנאי. להפתעתנו, הסתבר שהבובות הזולות היו בדוכני המזכרות שלצד אתרי הטבע. בחנויות הצעצועים בעיר המחירים מרקעי שחקים. שמנו פעמנו למוזיאון הטבע (כלול בכרטיס זלצבורג, אלא מה) - 5 קומות של מיצגים, חלקם עם הפעלות וחלקם סתם. האתר המעניין ביותר היה החלל – עם מיצג חביב על המפץ הגדול והתחלת כדור הארץ. הילדה מתמוגגת ולא מוכנה לוותר על דבר. בחנות המוזיאון יש בובות פרווה של כל חיה אפשרית. חוץ מסנאי. שוב שלום המשפחה בסכנה. 
אתר אינטרנט: www.hausdernatur.at.

אחרי שעות של הליכה בעיר אנו צונחים במסעדה – מזמינים את התפריט היומי ומקווים ש- Raschtagunterborz (בערך) זה דבר אכיל. את הפירוש באנגלית לא ידעו להסביר לנו. למי שדאג. נכון, הסנאי עלה פי 1.5 מזה בדוכן המזכרות בהלשטאט. אבל מה לא עושים בשביל הילדים?   

יום 8: בבוקר הבטתי ממרפסת דירתנו. פקק אינסופי באוטוסטראדה מזלצבורג דרומה. מה אכפת לי, אני נוסע צפונה. היום קודר, זה יומנו האחרון באזור זלצבורג, אין ברירה נוציא לפועל את מה ששמרנו ליום גשום. מוקדם בבוקר אנו נוסעים למכרה המלח של הליין (Hallein). ב- 9:00 הגענו לחניון ואנו בין הראשונים. אציין שבערך ב- 10:30 כשיצאנו, התור השתרך למרחקים. לובשים סרבל כורים לבן וכל הקבוצה עולה על רכבת ילדים חביבה שנוסעת במערת המכרה. הסיור מאורגן נהדר. הולכים מעט, ואז יש תחנה, שוב הולכים ושוב תחנה. בחלק מהתחנות מוקרנים סרטונים, המתורגמים לאנגלית, שמסבירים על המכרה בהומור. גולשים במגלשה, חוצים מאגר מים על סירה, שוב מגלשה ובחזרה לרכבת. הסיור אורך כשעה שחולפת מהר. לא לשכוח לתת למדריך טיפ בסוף. 
אתר אינטרנט: www.hallein.com

אנו יוצאים לגשם קולח. לא טיפות המים האירופאיות המעודנות. גשם מכל הלב. סיור קטן בכפר הקלטי שמעבר לכביש – מדלגים מגג לגג. שיחזור נחמד של החיים אי אז. זה ממילא מעבר לכביש (ונכלל בכרטיס זלצבורג) אז למה לא להציץ? הגשם מתחזק. אנו יורדים להליין בתקווה למצוא מכבסה ציבורית. מסתבר שהקרובה ביותר נמצאת בתוך זלצבורג. יש לנו ביגוד לעוד יום? נמשוך...

חשבנו לבקר במפלי גולינג אבל הגשם חזק וזה מוציא את הרוח מהמפרשים. מה עושים?! שופינג התלהבו הבנות. ביציאה מהליין, ממש לפני הכניסה לאוטוסטראדה לזלצבורג יש מרכז קטן ובו אותן רשתות האהובות על הנשים. הגשם נחלש מעט. באופטימיות אנו נוסעים לטירת הוהנוורפן (Hohenwerfen) – נספיק בדיוק למופע הבזים. הביקור בטירה כלול בכרטיס הזלצבורג, אבל לא העלייה הממונעת (7 יורו לשלושתנו). לעלות רגלית נשמע לנו מופרך. הטירה מאד מרשימה. ממש מושלמת. הנוף ממנה מבליח מבין העננים וניתן להתרשם שהוא נהדר. המופע מתחיל בגשם טורדני. לאחר כרבע שעה הילדה מסכמת באכזבה: "הם בסך הכל עפים מצד לצד" ומחליטה שהספיק לה. התובנה שלה ריפתה את ידנו ונטשנו באמצע המופע. עשינו קניות וחזרנו לארוז. לילה אחרון בחווה זו. מחר נוסעים אינסברוקה. 
אתר אינטרנט: www.salzburg-burgen.at

יום 9: דרך ארוכה לפנינו – המטרה להגיע למבואות אינסברוק ולטייל במפלי קרימל בדרך. הנסיעה על כביש 311 ואחרי על 168 ועל 165 יפהפיה. לאחר שנשטפו בגשם השדות ירוקים יותר, עננים אחרונים עולים מהיערות וחושפים את הפסגות הלבנות המציצות מבין הצוקים. נוף כפרי רוגע. בוקר יום ראשון הכבישים פתוחים. ב- 09:45 אנו מגיעים לקרימל החניונים עדיין ריקים יחסית.

לחניון המשיכו עם הכביש עד שתיראו לשמאלכם את ה- Wasserwunderwelt. זהו עולם המים, אליו נגיע בהמשך. לצד המבנה יש חניון ענק - חינם אין כסף. אפשר לעלות אל המפלים רגלית, הכניסה בשביל הממשיך ממבנה ה- Wasserwunderwelt והתשלום בהמשך השביל בכניסה לאתר (בעלי כרטיס זלצבורג לא משלמים). אבל לעלות את הכול ואז לרדת? זה סיזיפי בעליל. מול מבנה ה- Wasserwunderwelt יש תחנת מוניות, כשהמחירים מפורסמים בצמוד אליה. מדובר במיניבוסים - מתמלא מיניבוס ויוצא לדרך. 

אנו ביקשנו מנהג המונית לרדת בתחנת הביניים. הוא כמובן לא הבין אותנו ולמזלנו הביא אותנו לתחנה הגבוהה ביותר- התחנה שמעל המפל העליון בגובה 1470 מטר (אנחנו נרד עד גובה 800). המחיר - 6.5 יורו למבוגר, חצי לילד. צריך להציג לבעל המונית את כרטיס זלצבורג, אחרת הוא ימכור לכם גם את כרטיס הכניסה לשמורה. זו חובתו המוסרית והחוקית.

הטיול לאורך המפלים היה שיא בטיול מבחינתי, אבל אין להסתפק בהצצה חטופה מלמטה. רדו את הכל. הטיול לא קשה, בירידה מתונה בשביל עפר סלול היטב. לאורך השביל יש נקודות תצפית לעבר המפלים, ומכל נקודה זה נראה אחרת. כבר מלמטה רואים את המפלים העצומים חורצים בהר זרם אימתני. מעל המפל רואים את המים שוצפים מטה בכח לא יתואר, העמק פרוש מתחת מאוים. אחר כך בגובה המפל כדאי לעמוד לצידו ולהתרשם מכמות המים ועוצמתם. הפנו לנו את הזרם, ליום אחד, לכינרת והבעיות נפתרו. בתחנות התחתונות רסס המים יוצר קשתות מקשתות שונות. חלקן כפולות, חלקן מעל היער כולו. זהירות, נרטבים! בין לבין הטיול ביער יפה כל כך. כל הטיול נמשך שעתיים וחצי מתונות ביותר. מתמוגגים עוד ועוד, הילדה שכחה להתעייף.

למטה - עולם המים. כניסה חד פעמית עם כרטיס הזלצבורג. במקום מתקנים שונים המופעלים על ידי מים והילדה, תמיד שמחה לשחק. זה גם חינוכי - מוזיאון על מים ושעשועי מים (תגובה לקול למשל). במוזיאון מוקרן סרט תלת מימדי על קרחון קרימל ההופך למפל, באולם קולנוע סמוך מוקרן סרט המראה את הנוף והחיים של רכסי האלפים הגבוהים. הנאה לכל המשפחה.

הנסיעה לאינסברוק עוברת דרך מעבר Gerlos. זהו כביש אגרה, עלותו 7 יורו לרכב. מעט לפני עמדת התשלום ישנו חניון גדול וממנו תצפית אחרונה למפלים. כדאי לעצור. דרך גרלוס יפה מאד. יש יפות כמותה, לא שווה להגיע במיוחד, אבל כדאי לנסוע אם נמצאים בסביבה. בסופה ירידה תלולה מאד לכביש 169. מתחברים לאוטוסטראדה ואנו מגיעים למוטרס (Mutters) שבפאתי אינסברוק. הבטחתי לבעלת החווה שנגיע בערך ב- 18:00, אבל הקדמנו בשעה וחצי. פועל זקן מסביר לנו בגרמנית רצוצה וציורים סבירים, שעלינו להמתין עד 18:00. מורעבים אנו יורדים לכפר מוטרס. מה חשבנו? יום ראשון בצהרים, בית קברות מוסלמי עתיק חי יותר מהכפר. לצד הכנסיה נמצאה מסעדה איטלקית פתוחה. אנו כבר קרובים לאיטליה וזה מורגש כל כך. ב- 18:30 אנחנו חוזרים לחווה. היא נהדרת ויש לנו דירה מאד מרווחת. בעלת החווה לקחה את ערמות הכביסה ותמורת תשלום זניח היא תכבס ואנו נתלה למחרת (טוב, את הרוב היא תלתה בעצמה). מוצאים כסאות נוח החוצה ובוהים בנוף. זה אפילו לא מתחיל להימאס. 

לתחילת הכתבה

ימים 10- 13 - עמק אטץ, לנגנפלד, עמק סטוביי, זיפלד, אינסברוק, וולפסקלאם

יום 10: איזור טירול שונה מאזור זלצבורג. יש בו פחות אטרקציות לילדים, מרחקי הנסיעה גדולים יותר, הנופים פראיים יותר. השינוי קטן אבל מורגש. טוב לגוון. היום נוסעים לעמק אטץ (Oetz) על כביש 168. אחת הדרכים היפות ביותר בה עברנו. מכל עבר ההרים צומחים בתלילות לפסגתם המושלגת. העמק צר יחסית ובקושי יש מקום לכרי המרעה. על הצוקים סביב זורמים מפלים אינספור. כ- 2.5 ק"מ לאחר הירידה לכביש 168 יש Tourist Information גדול, כדאי לעצור ולהצטייד במפות.

תחנה ראשונה - אגם Piburg. פונים ימינה בכביש ועולים מעלה מעלה בדרך צרה לכפרון קטן. בחניון קטן (וחינם) משאירים את הרכב ויורדים כ- 500 מטר הליכה בשביל מתון לאגם קטנטן מוקף צוקים ויערות. הטענה היא שזה האגם החם ביותר באוסטריה. אבל חם של אוסטרי זה רק "קררררר" בעברית. אפשר לערוך טיול רגלי נחמד מסביב, אנו בחרנו לחזור לבית הקפה לקפה ועוגה של בוקר.

ממשיכים בעמק לעבר מפלי Stuiben. הדרך הרצויה להגיע למפל היא לטפס בכביש תלול לעבר - Nederthai. בכביש ישנו חניון ומשם תצפית למפלים. הם יפים, והתצפית לעמק כולו יפה לא פחות. יש הטוענים שהם הגבוהים ביותר באוסטריה או בטירול או באלפים בכלל, אבל איכשהו נדמה שעל רוב המפלים טוענים כך. אפשר גם לטייל לאורכם. אגב, זה האזור בו התגלה אוצי - גופה שמורה היטב בת 5,000 שנה. ולכן יש באזור פארק המייצג את החיים בתקופה. 

ויתרנו על אוצי ועל הטיול והמשכנו בדרך. אנו ממשיכים בעמק עד סופו. לאורך הדרך יש הרבה אפשרויות טיול רגלי, רכבלים לכל עבר, חלקם לפסגות מושלגות. בסופו של העמק אפשר לטפס בכביש שעובר את הגבול לאיטליה. אנו פונים ימינה לעבר וונט (Vent) שניים עשר  ק"מ של עליה תלולה והנוף כבר אחר. בגובה זה כבר אין יערות או צוקים, אלא איזור טרשי יותר שברור שרוב השנה הוא סחוף שלגים. וונט עצמה היא כפר קטנטן, שכנראה כל תושביו גרים בבתי מלון. פשוט, לא ראינו בניינים אחרים. בוונט יש Chairlift המוביל לאחת הפסגות הקרובות. הוא סגור בין 12:00 ל- 13:00. הכסא התלוי מעלה מגובה 1890 מטר לגובה 2370 בנסיעה ארוכה. 10 יורו למבוגר ו- 5 לילד לנסיעה הלוך חזור. 
אתר אינטרנט: translate.google.com

בשבילנו הנוף שהלך והתגלה של כל הקרחונים בפסגות סביב היה שווה, ומבחינת הילדה - הייתה זו נדנדת ענק נפלאה. למעלה קר. אפשר לערוך טיולים רגליים שונים, כמו למשל לחזור רגלית. לטעמי, להבדיל מרכבלים שונים, העליה באותו "כסא תלוי" שונה לחלוטין. תחושת הריחוף, השקט מסביב, הרוח המלטפת את הפנים, הקצב האיטי. זו חוויה בפני עצמה ששווה את המחיר ולו רק בשביל הנסיעה. הסתובבנו וחזרנו, אבל הבלוי בעמק לא תם. בלנגנפלד (Langelfeld) ישנו פארק מים נהדר ובו נסיים את היום. מדובר במעיינות חמים שהוסבו לפארק מים, עלות ל- 3 שעות 15 יורו למבוגר ו- 7.5 לילד. המקום מזכיר את זה שבהוף-גשטיין, לטעמי טוב יותר. אולי מעט קטן יותר אבל יותר מעניין לילדה (טוב אין קולנוע בגרמנית) והרבה פחות הומה. באתר בריכה מחוממת ובה מזרקות שונות. בריכה חיצונית מחוממת ובה "בריכת זרם" חזקה וחביבה. מגדל ועליו מספר בריכות עגולות היוצאות כמרפסת: אחת של מים מאד חמים, אחת זרמים שונים, אחרת מים עם סולפור. נוף יפה מכל עבר. ברור שיש גם מגלשת מים. הקירוי שקוף, כך שניתן להתמוגג מההרים שכמעט נושקים מבנה סביב סביב. 
אתר אינטרנט: www.aqua-dome.at

יום 11: יש ימים בהם המזל פחות מחייך אליך. כזה היה יום זה. היום היה אמור להיות מוקדש לעמק סטוביי (Stubai) דקות נסיעה מהחווה בה לנו. בלילה שלפני הילדה סבלה מקשיי שינה ובאופן מיידי גם אנו. כבר התחלה לא טובה. הדרך לעמק עוברת דרך גשר אירופה. מסתבר שמעבר על הגשר עולה 2.5 יורו. אפשר לחסוך ולא לנסוע דרך האוטוסטראדה. ב- Mieders, בכניסה לעמק יש תחנת Tourist Information בה כדאי להצטייד במפות. יש בעמק מה לעשות. גן חיות לדורסים עם תצוגה (ב- Telfes), רכבלים למשחקיות ילדים בהרים (כמו schlick 2000 - www.schlick2000.at), טיולים רגליים. את הרוב לא עשינו. 
אתר אינטרנט של עמק סטוביי: www.austria.info

אטרקציה מרשימה בעמק - מגלשה אלפינית. אורכה 2.8 ק"מ והיא יורדת בהפרשי גובה של 640 מטר. הגענו מוקדם. 27 יורו לשלושתנו, כולל עליה ברכבל. החניון הסמוך חינם. מלאי שמחה עלינו מעלה. נוף נהדר, אינסברוק קטנה קטנה מלמטה והנוף פתוח עד אליה. המגלשה עדיין לא עובדת. נמתין מעט. עוד לא? יש לנו סבלנות. נגלה את פרצופו היפה של הישראלי. מה עוד לא? נו?! ואז גילינו שיש תקלה במגלשה. ירדנו למטה ברכבל (הפעם לא החתמנו את הכרטיס). זועם מאד ניגשתי למוכרת הכרטיסים. היא הצביעה על שלט בגרמנית טהורה שמציין שהמגלשה לא פועלת. הסברתי לה באנגלית טהורה (בעודי מקלל בעברית טהורה) שאיני מבין גרמנית. יאמר לזכותה שקיבלנו כרטיסים חילופיים. נחזור למגלשה לכשתפעל. 
אתר אינטרנט: www.serlesbahnen.at

התחנה הבאה - פארק חבלים. שימו לב החניה היא משמאל לכביש, אבל הפארק ביער מימין לו. ליד החניה יש מעבר תת קרקעי לחצות את הכביש. הפארק קטן מזה שבאלטאו-זי. הילדה נרגשת, היא ממש רוצה לעשות זאת. מסתבר שכדי לעלות על מתקני הפארק חייבים להיות לפחות בני 8 או מעל גובה 120 ס"מ. הילדה בדיוק 120 ס"מ וחסרים לה 5 חודשים ל- 8. האוסטרים לא מתפשרים. אנו רואים סביב ילדים הקטנים מביתנו מתכוננים לטיפוס. הם אדישים לכך. טוב, בכל זאת, יתכן שיש זן אוסטרים גמדיים. מתוסכלים נכנסנו לרכב ונסענו בעמק. חלפנו על פני פארקון חבלים נוסף - שם הם במנוחת צהרים. בדרך עברנו ליד מפל מרשים - כל החניה מסביב גדושה לחלוטין. נוותר על הטיול הרגלי. נסענו עד קצה העמק לקרחון שטובאי

על ראש ההר יש שלג כל השנה. השעה כבר צהריים. אנו מתלבטים אם כדאי לעלות בשלל הרכבלים עד לפסגה (20 יורו למבוגר חינם לילדה). אבל אז הילדה נזכרת בכאב האוזניים שחוותה בקרחון הקודם והטילה וטו. חזרנו למגלשה. הידד היא עובדת! עולים נרגשים ומתחילים לרדת. אמנם היא ארוכה מאד, אבל גם תלולה מאד. ומהירה עד אימה. לפי הפרסומים מגיעים שם למהירות 40 קמ"ש. כולנו צווחים. בכל שנייה אני בטוח שאני ניתק ועף אל מעבר להרי האלפים. הופ! נגמר. העייפות המצטברת והפחד של המגלשה גורמים לילדה לפרוץ בבכי תמרורים. היא רק רוצה לשבת באוטו לנסוע ולצפות ב- DVD. לנוח. להירגע. אז נוסעים לעשות סיבוב. עולים צפונה סביב הצוג-שפיצה בחלקו האוסטרי והגרמני. עוברים דרך גרמיש פטרקירכן. העיירה נאה, אך אנו עוברים בה בחטף וחוזרים לאוסטריה. הדרך יפה בהחלט. אנו ההורים נהנים והילדה מתנמנמת. מילא - יש גם ימים כאלה. 
אתר הקרחון: www.tirol.at/xxl

יום 12: העליה לזיפלד (Seefeld). כביש מהיר בשיפוע של 16%. טוב זה לא ממש מהיר. מספיק מכונית אחת שמנועה חלש (או בעליה נינוח) וכל הכביש מתקדם בקצב איטי מאד וזה קורה לא מעט. הדרך ל- Leutaschklamm מרהיבה. כל האזור בו שוכנת זיפלד מרהיב. העמקים מוקפים הרים גאים והסביבה כפרית ורוגעת. ממשיכים להתמוגג. עדיין לא מתרגלים. Leutaschklamm הוא קניון עמוק שבשנים האחרונות יצרו בו מסלול טיול. פרוייקט משותף של גרמניה ואוסטריה, שכן הקניון מחבר ביניהן. המסלול עובר כולו על גשרי מתכת מעל הנחל הירוק-טורקיז שזורם במרץ. הגשרים מונחים כ- 15 עד 30 מטר מעל המים, שכן בזמן השיטפונות המים גואים ומגיעים עד לקרבת הגשר. להבדיל מיתר המעוקים – לא מטיילים בין הצוקים אלא כל הזמן מעל. זה סוג אחר של טיול. לטעמי, פחות מרשים מהאחרים. לקניון לא היה צריך לשלם אבל לחניה ליד היה צריך – 5 יורו, אם כי כ- 500 מטר לפני כן על הכביש הראשי היו מפרצי חניה חינם אין כסף. לאורך המסלול יש תחנות הפעלה קטנות הקשורות למים או לסביבה - החזרי אור למים, ניסיון להפיק הד וכו`. לילדה התחנות מוסיפות למסלול. אפשר לערוך טיול ארוך עד למיטנוולד שבגרמניה, לחזור דרך היער, או מה שהרוב עושים - ללכת הלוך חזור על הגשרים, אם כי בשעות המאוחרות יותר של הבוקר כבר התחיל להתמלא וללכת נגד הזרם היה מעט לא נוח. בסך הכל הטיול נמשך כשעה וחצי מתונות להפליא. 
אתר אינטרנט: www.walkseefeld.com

בדרך לזיפלד אנו עוצרים ב- Spielpark Leutasch. מעט צפונית ל- Weidach. מעין לונה-פארק בזעיר אנפין. יש מגלשה אלפינית, אלא מה. 17 יורו לעליה ב- chairlift ולגלישה. כמובן, כבר העליה ב- chairlift היא תענוג. הנוף מלמעלה – אושר. מגלשה זו אינה כמו האחרות - יושבים על חתיכת פלסטיק גמישה ומחליקים בתוך חצי צינור (ראו תמונות באתר). המהירות לא גבוהה, אבל הילדה עשתה זאת לבד בקלות ובאושר. באתר שפע של מתקנים - 1.1 יורו לז`יטון שמפעיל מתקן. חלק לזאטוטים של ממש וחלק פחות. יש מכוניות מתנגשות, אומגת ענק, מתקני קפיצה משוכללים ועוד. הקצנו לילדה 5 מתקנים והיה לה קשה לבחור. זיפלד אומרת כולה תיירות ואנו מחליטים שלא לשהות בה אלא לשים פעמינו לאינסברוק. אנו מגיעים לעיר לקראת צהרים. הכניסה נוחה וחלקה. חנינו בחניון- Maria Theresia שברחוב Erler Strasse. ממש במרכז - כ- 7 יורו ל- 3.5 שעות של חניה (תשלום ביציאה). אינסברוק נהדרת, לטעמנו יפה בהרבה מזלצבורג. הסימטאות חיות יותר, צרות יותר, הבתים העתיקים מרשמים יותר, צבעוניים מקושטים, הכיכרות פחות רחבות ולכן יש בהן יותר תחושה של כיכר, ומסך האלפים העצומים מצפון נראה כמו תפאורה מצוירת. פשוט להסתובב בסמטאות. לא חייבים מטרה. אגב, ב  Herzog-Friedrich-Straße 39 ישנה חנות של מפעל הזכוכית Swarovski. קומת הקרקע היא תצוגה של פסלוני זכוכית וקריסטלים, החל מביגוד מכוסה בקריסטלים, דרך מרכבה מעוטרת "יהלומים". הילדה הרגישה שהיא נכנסת לארץ האגדות. התאהבנו בעיר. 
אתר אינטרנט: www.cusoon.at

יום 13: זהו יומנו האחרון באזור אינסבורק ומחר חוזרים לגרמניה. זה הזמן לנצל את מה ששמרנו ליום גשום. אבל היום לא גשום! אם כבר, חם ומתאבך. אנחנו רוצים עוד טיול רגלי. הפעם לוולפסקלאם (Wolfsklamm). על האוטוסטראדה מאינסברוק לכיוון זלצבורג, יורדים בירידה 49 (scwaz) ונוסעים לכפר Stans, שם כבר יהיה שילוט. בחניון יש מדחן ויש לקנות כרטיס (3 יורו) ולשים בחלון הקדמי. חשוב להצטייד במטבעות כי אין שם היכן לפרוט. כניסה לקניון עולה 3 יורו למבוגר ו- 2 לילד. בהתחלה מטפסים מעט ליער ואז נכנסים למעוק. מטפסים על מדרגות עץ, וגשרי עץ מעל מים סוערים החותרים באבן. המון מפלונים מכל עבר. מסלול לא ארוך (אם עושים הלוך חזור), נמשך כשעה, שעה וחצי. בהיותו פחות "על מפת התיירות" יש בו משהו נעים יותר. טבעי יותר. 
אתר אינטרנט: translate.google.com

בדרך חזרה עוצרים ב- Wattens במפעל הקריסטלים של Swarovski. הדרך משולטת להפליא, המון חניה סביב ללא תשלום. הכניסה לאתר עלתה לשלושתנו 19 יורו.  להבדיל מהחנות הנעימה באינסברוק כאן מדובר באתר פסיכדלי להפליא. נראה כאילו מי שתכנן אותו עדיין תקוע בשנות ה- 60 וכל הווייתו היא אל.אס.די.  מופעים אור-קוליים צבעונים ומוזרים. מבלבלים את העין והחושים. אנו היינו המומים מכדי לחוות דעה, אבל הילדה מאד נהנתה (מה נותנים להם בימינו בכיתה א`?!). מחוץ למבנה ולחנות הענק, יש גינה חביבה ומעט הפעלות לילדים: מבוך, אומגה ומתקנים בסיסיים. האם שווה להגיע? קשה לומר. אבל אם גשום – זו דרך טובה להעביר את הזמן.
אתר אינטרנט: kristallwelten.swarovski.com

ואיך סוגרים את היום, ואת הטיול כמעט? כמובן ב- shopping. כשלושה ק"מ מערבית לאינסברוק ביציאה 83, ל- Vols, יש power center גדול מאד: נעלים, ביגוד, סופר (שוקולדים...) ולצידו קניון עצום. הבנות הלכו לחגוג. מסתבר שב- 18:30 הכל נסגר. לא נותר להם זמן להתפרע (רק 4-5 פרטי לבוש). אגב, לחובבי מוצרי החשמל בירידה 73 (Innsbruck ost) בגדה הצפונית יש חנות נאה של מוצרי חשמל. 

לתחילת הכתבה

ימים 14 - 15  - בחזרה לגרמניה

יום 14: כה עצוב. נפרדים מאוסטריה. הלילה לנים מחוץ למינכן. התוכנית הייתה ליהנות עוד מהנוף ואולי לעבור דרך מינכן. נסענו דרך Achennsee. בדרך על כביש הראשי ישנה נקודת תצפית נהדרת בשם kanzelkehre. כדאי להחנות את הרכב ולהביט סביב. האגם עצמו יפה מאד. בגדה המערבית ההר בוקע מהאגם כך שאין גם מקום לכביש.

אנו ממשיכים לגרמניה. כל פעם מחדש זה מפתיע – עוברים את הגבול והכל מתגמד: ההרים הנוף, רק הכביש מתרחב. המטרה הייתה לטייל סביב אגמי בוואריה: Tegernsee ומזרחה, אבל האובך מחמיר וההרים נעלמים בענן אובך. אגם טגרנזי מוקף כולו כמעט בישובים ולכן כשנוסעים בכביש הוא מוסתר דרך קבע ע"י בתים והתנועה לאורכו איטית. צהריים מתקרב ואנו מואסים בנסיעה חסרת התוחלת ומחליטים לחתוך למינכן. אנו לא אוהבים לחנות ולנסוע. אנו מעדיפים לחנות (במרכז) וללכת מעט, ולכן אנו נכנסים עמוק לעיר. להבדיל מערי אוסטריה (זלצבורג ואינסברוק), מינכן היא כרך אין סופי והנסיעה בתוך העיר ארוכה. אנו בוחרים בחניון הקרוב לעיר העתיקה: החניון נמצא ברחוב Zistl Strasse, ממש ליד השוק (מחיר - 18 יורו ל- 5 שעות חניה). 

מינכן נאה, אבל לא הרבה יותר מזה. אנו מתחילים ללכת בין המדרחובים הרחבים וכיכרות הענק. העיר חיה ותוססת מכל עבר פסאז`ים המובלים למרכזי קניות. זולת כיכר מריאן העיר לא מקרינה "תיירות" מורגש שהיא עומדת בפני עצמה וכאילו אדישה לתיירים. זה נעים לחוש דופק עירוני אמיתי. אנחנו מגלים שכבר מאוחר לגשת למוזיאון הטבע, ולבסוף נגמרים באמצע הדרך לגנים האנגליים. 

ישבנו לאכול במסעדה. לשמחתנו, המחירים נראו סבירים. טוב, מעט גבוהים – אחרי הכל מינכן. ברור שלא היה לנו מושג מה אנו מזמינים, למרות שהיה תפריט שחלקו מתורגם לאנגלית. אבל איך שלא יהיה יצא נקניקיות. כשבאנו לשלם הסתבר לנו שהמחירים אינם כוללים מס ובעצם התשלום גבוה ב – 19% ממה שחשבנו (זה מה שנקרא "אכלנו אותה"). קחו זאת בחשבון, כך בכל העיר. יצאנו לעבר שדה התעופה. המלון נמצא בעיירה Hallbergmoos שממש צמודה לשדה התעופה. איכשהו העיירה שקטה ונעימה והמלון גם. לילה טוב גרמניה.

יום 15: הערב חוזרים ארצה. הטיסה ב- 19:00. כלומר, יש להתייצב בשדה התעופה ב- 16:00. לבאים עם רכב שכור – הקפידו לנסוע בשדה התעופה לפי השילוט להחזרת רכב. מדובר בחניון אחד שמשרת את כל חברות השכרת הרכב. כדאי להצטייד במטבע של 1 יורו לעגלה למזוודות. אין שם חופשיות. טרמינל 1 או 2? איך חוזרים ארצה? לא שם ולא שם. הולכים לטרמינל F שעומד בפני עצמו רחוק רחוק. בטרמינל יש דיוטי פרי שהיה מבייש את זה של טיראנה (האמינו לי הייתי שם), אז מי שבונה על קניות של רגע אחרון – שישכח מזה. 

רגע ? אבל מה עשינו עד 16:00? את יומנו האחרון בילינו ב- Therme Erding. ארדינג שוכנת כ- 15 ק"מ דרומית מזרחית לשדה התעופה, הפארק מעט דרומית לה. יש שילוט ברור כשמתקרבים לעיר, כנראה המשובח ביותר בו הייתי באירופה. זהו פארק ע-צ-ו-ם מקורה ברובה, מקורה בכיפה שנפתחת אט אט עם התחממות האוויר בחוץ. לפארק 3 חלקים - חלק של עולם "Relex" סאונות בעירום ובתשלום נוסף - ויתרנו. איזור של בריכות, מחוממות כמובן. סביב הבריכה אפשר לשבת על ג`קוזים קטנים. בתוך המים יש בר שמוכר קוקטלים של פירות (עם אלכוהול ובלי), יש "מערה" ובה מפלים ועוד ועוד. סביב סאונות, ג`קוזים מקומיים. הפתעות קטנות. איזור של מגלשות. מדובר ב- 15 (!) מגלשות. חלקן רק מעל גיל 14, חלקן מעל גיל 10. להבדיל מאלו של 14 ומעלה שם עמד מציל והקפיד על הנכנסים, 10 ומעלה, זו כנראה המלצה. זאטוטים גרמנים נכנסו לשם, וכך עשתה גם בתנו, ונהנתה עד בלי די. אחת המגלשות היא על אבוב ואורכה 320 מטר (!). מגלשה עם מפלים, מגלשה שבה זרם שמקפיץ מדרגה-שתיים לגובה. מגלשה בחשיכה מוחלטת עד למעין "קערה" פתוחה ועוד ועוד. לבני 14 ומעלה יש מגלשה של נפילה חופשית (90 מעלות בערך), אחרת שמקפיצה באוויר למרחק 5 – 7 מטר (נפילה על מזרון) ועוד. 2-3 מגלשות לזאטוטים ביותר (אחת מהן בעצם 3 מגלשונות צמודות אבל היא נספרת כאחת מה- 15). מחוץ למבנה יש עוד בריכות פתוחות ובהן עוד 3-4 מגלשות חביבות. 

יש מחירים שונים – אנחנו שילמנו 12 יורו לאדם לשעתיים ראשונות ואז עוד 1 יורו לכל חצי שעה (נדמה לי ששהינו שם כ- 5 שעות). במקום מזללה עשירה מאד וטובה והמחירים בה סבירים בהחלט. בכניסה מקבלים "שעון" פלסטיק ובו מספר הלוקר, איתו גם משלמים במסעדה, בבר מיצי הפירות וכו`, ביציאה משלמים על הכל. הזמן טס בלי שהרגשנו. זו דרך נהדרת להעביר את היום לפני הטיסה. מתעייפים ונהנים והדרך לשדה התעופה מיידית. לא צריך לחשוש מפקקים או קשיי תנועה אחרים. שווה לבוא במיוחד? לטעמי, כן. זה ממילא קרוב נורא למינכן/שדה התעופה ומשלושת המרחצאות בהם היינו זה הטוב ביותר, העשיר ביותר והמתאים מכל לילדים. הרבה מעבר לכל השוואה. 
אתר אינטרנט: www.therme-erding.de

לתחילת הכתבה 

 

הדפס| שמור למועדפים| שלח

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר

הוסף תגובה

התחבר כדי להוסיף תגובה:

תודה רבה

לינה

חן חן!

סגור