ארה``ב- יומן מסע מחוף לחוף

יומן מסע שלם ומפורט - ארה"ב מן המזרח למערב, מניו יורק ועד סן פרנסיסקו, על כל מה שבדרך, ועם המון המון טיפים, המלצות, חוויות, ובקיצור - מדריך שלם!

ארה``ב- יומן מסע מחוף לחוף - תמונת קאבר

בכתבה זו:

 

19-20/3/04 - פנסילבניה

יומן מסע – טיול אל ארה"ב – מחוף לחוף: החלק המזרחי של הטיול כולל את פנסילבניה (פוקונו, לנקסטר, איימיש, הריסבורג), וושינגטון DC, פילדלפיה, ניו יורק, בופאלו (ניאגרה). החלק המערבי של הטיול כולל את לאס וגאס, לוס אנג`לס, סן דייגו, כביש מספר 1, סן פרנסיסקו.הרעיון הראשוני לטיול החל מהזמנה לחתונה של בן הדוד של הזוג אברבנל, שהצטרף בלאס-וגאס כחמישה חודשים לפני מועד היציאה שלנו אל ארה"ב. אז עלתה המחשבה להצטרף לטיול מאורגן או עצמאי לשם. התחלנו לגבש כמה תוכניות ראשוניות לגבי מסלול הטיול, כשנושא החתונה היה תקוע בתאריך מיוחד: 04/04/04 (כשלמחרת זה ליל הסדר). ואז התחלנו לראות מי ומתי ניתן לצאת ועד מתי. יצא בסה"כ בסדר מכיוון שחופשת הפסח החלה כשבועיים לפני ליל הסדר ומסתיימת אחרי החג השני. לאחר שנתקבל האישור מהעבודה של אשתי על התאריכים התחלנו לגבש את התוכנית לתקופה של כ-30 יום. בהתחלה לא ידענו כלום על ארה"ב- ויזות, עלויות של טיסות, רכב, מלונות, אתרים, כלכלה וכדומה. עם התכנית הראשונית שלנו פנינו לכל מיני מכרים לשמוע תגובות. את המסלול הסופי קבענו רק לאחר שמצאנו את הסוכן איציק מזרחי מחברת "אמסלם טורס בע"מ", ואז החלה העבודה המפרכת של שעות על גבי שעות באינטרנט למציאת אתרים, כתובות ובכלל חומר לדעת לקראת מה אנו הולכים.


כשהגענו לשדה התעופה עלינו לכיוון ביקורת הגבולות, שם בצד ישנו דלפק של "ביקורת הגבולות המהיר". זהו דלפק אוטומטי: אתה מכניס את כף היד לתוך המכשיר, שפ היא מצולמת ונכנסת לזיכרון. מקבלים כרטיס מגנטי, וכשחוזרים לארץ אין צורך לעמוד בתור עם כל בני ישראל השבים מחו"ל, פשוט מעבירים את הכרטיס ואתה בפנים (בשיטה זו אין קבלת חותמות בדרכון. ביג דיל). המראנו מישראל (אל על) ללונדון ולניו יורק (אמריקן אייר ליין). הפרש השעות בין ישראל לניו יורק הוא 7 שעות קדימה. נחתנו בניו יורק בשעה 19:25 שעון מקומי למזג אוויר קר של 4 מעלות. למשפחת אברבנל אבדה המזוודה הגדולה עם כל הבגדים. ניגשנו למחלקת האבדות לדווח על האובדן, מילאנו טפסים, חיפשנו שוב ושוב אבל אין מזוודה. השארנו את הכתובת של היחידה למקרה ותמצא המזוודה. המלצה: יש לחלק את התכולה מהבית בין שתי מזוודות של בני הזוג, ולא כל אחד עם המזוודה שלו. ירדנו לקבל את הרכב בחברת "הרץ" (פורד טאורוס עם GPS, שבהמשך התברר שהציל אותנו המון פעמים). מרקו, החבר, לא הביא איתו את הרשיון הישראלי ועקב כך לא יכל לנהוג ברכב. ביצענו בדיקה חזותית ברכב ומצאנו שאין מספר מקדימה. פנינו לבחור במגרש וזה התחיל לצחוק, והסביר שבארה"ב אין מספרים ברכב מקדימה אלא רק מאחור. קיבלנו הסבר ראשוני כיצד להשתמש ב- GPS, הכנסנו את הכתובת של מוטל סופר 8 (super 8) בניו ג`רזי ולדרך. התבלבלנו המון עד שהבנו את ה- GPS: הגענו לסביבת המוטל, אבל לא מצאנו את המקום עצמו. שאלנו אישה שחורה אשר כוונה אותנו לאורך חלק מהדרך ברכבה עד שהגענו בשעה 22:00. מחיר ללילה- 90$

החלטנו שהיום ניסע לכיוון הטריטוריה של כת האיימיש (כיוון שאת החדר במלון לא נקבל לפני השעה 14:00). נסענו לכיוון ליטיז (Lititz), שם הסתובבנו בעיירה המאוד שקטה וביקרנו בבית הדואר המרכזי וברחובות. בתי עץ ישנים ממלאים את הסביבה, לכל בית מרפסת מעץ. ביקרנו במפעל לשוקולד בשם CANDY MUSEUM שכיום משמש כמוזיאון. במקום חנות קטנה לממכר שוקולד וכמו כן מפעל קטן, שבו מייצרים שוקולד בשיטות הישנות. כמו כן יש תצוגה מעניינת של כלים ומכבשים, אשר שימשו בעבר את יציקת השוקולד לתבניות. דרכי הגעה: מהכביש הבין יבשתי (מניו יורק) מס` 76 לכביש מס` 222, ולכביש מס` 772 עד לעיירה. הרשי (Hershey)- מליטיז המשכנו עפ"י ה-GPS לכיוון העיירה הרשי, שם יש גן חיות גדול ולונה-פארק. נכנסנו ל"עולם השוקולד" (Hershey’s Chocolate World), מקום ענקי עם סיור בקרוניות תוך כדי ליווי תהליך יצירת השוקולד מתחילת גידולו ועד להפקתו הסופית. במהלך המסע מרגישים את אשר עובר על השוקולד (בתהליך הייבוש, למשל, עוברים בתוך תנור ומרגישים חום עז, בקטע של טחינת הפולים מריחים ריח עז של שוקולד) והכל בחינם. בגמר הסיור יש מעבר לתוך קניון ענקי ובו חנויות שונות לממכר שוקולדים מסוגים, גדלים, צורות וטעמים שונים, ספלי שוקולד, בובות משוקולד ומבד, חולצות וכדומה. במקום גם בית קפה המציע מבחר סוגי קפה (אבל לבסוף זה קפה פילטר אמריקאי ומאוד לא טעים. אין כמו הקפה בארץ). דרכי הגעה: מהריסבורג (Harrisburg) על הכביש הבין יבשתי מס` 83לכביש מס` 422 עד לעיירה.

מהרשי נסענו חזרה לכיוון יחידת הנופש בדילוואר-פוקונו (Shawnee On-Delaware). קצת הסתבכנו שוב עם ה- GPS, עצרנו בדרך לשאול והוסבר לנו לעלות לכביש מס` 81 לכיוון היחידה. ה- GPS התעקש לכיוון אחר אז בדרך ביצענו "טעויות" בכוונה ונסענו עפ"י המפה ועפ"י ההסבר של הבחור, וה- GPS כל הזמן תיקן את עצמו עד אשר הוביל אותנו על הדרך הנכונה (כביש 81) למקום. מתברר שהמקום ענק, וענק בגדול. בכל האתר יש שכונות שכונות ולך תמצא את זה בלילה. דילוואר-פוקונו - בקבלה קיבלנו מפתחות והסבר כיצד להגיע למקום ובאיזה מתקנים אנו רשאים להשתמש באתר (ברכה, אולם ספורט, סאונה, ג`קוזי). בקבלה הסברנו על אובדן המזוודה וביקשנו שיעזרו לנו באיתורה. פקידת הקבלה התקשרה לשדה התעופה וביררה ונאמר לה שהמזוודה בדרך מלונדון לניו יורק. טוב, לפחות יש מיקום. השעה כבר 18:00 וחשוך מאוד. קנינו במקום עצי הסקה וקדימה ליחידה. לאחר קשיים בניווט מצאנו סוף סוף את היחידה שלנו. היא כוללת כ-2 קומות, בקומה התחתונה סלון עם כורסאות ישיבה, טלוויזיה, וידאו, שירותים, מטבח מאובזר מלא (מקרר, כיריים חשמליים, תנור אפייה, שואב אבק, טוסטר, כלי מטבח ועוד) ופינת אוכל גדולה. בקומה העליונה 2 חדרי מגורים עם שידה ולכל חדר שירותים ומקלחת בנפרד, כשביניהם ג`קוזי. בנוסף חדר כביסה קטן ובו מכונת כביסה ומייבש. (בחדר הורים 2 מיטות גדולות בנפרד עם טלוויזיה, ובחדר השני מיטה גדולה). מחוץ ליחידה ישנה מרפסת עם כסאות ישיבה ונוף לשכונה. כמובן, חניה מסודרת. סוף סוף שתיתי נס קפה נורמלי ולא את הקפה האמריקאי התפל. ניסינו להדליק את עצי ההסקה אבל ללא הצלחה, ולא לפני ששרפנו את כל העיתונים. המתארח במקום יכול להנות מ-27 מסלולי גולף, רפטינג בנהר, אתר דייג גדול ועוד ועוד. פחות משעתיים נסיעה מניו-יורק. לאתר הבית של המקום.

לתחילת הכתבה

21/03/04 - וושינגטון

 היום נוסעים לעיר הבירה וושינגטון, כחמש שעות נסיעה מיחידת הנופש שלנו. ניגשנו לקבלה לברר את ציר הנסיעה הקצר ביותר ובמקביל לברר מה עם המזוודה. בינתיים אין מזוודה. קיבלנו ציר קצת משונה לכיוון פילדלפיה, בולטימור, וושינגטון. כיוונו גם את ה- GPS ליתר ביטחון וקדימה לדרך. Washington DC- הגענו לוושינגטון בסביבות השעה 13:00, כשבדרך עלינו על כביש אגרה, עקפנו את פילדלפיה ואת בולטימור. בבולטימור עלינו על מערכת גשרים מאוד מסועפת ועוד על פני הים, ממש מפחיד ומדהים כל הגשרים הללו. בוושינגטון היה קשה למצוא חניה, בכל פינה אסור ואסור. לבסוף מצאנו מקום חניה באחת הסמטאות בקרבת הבית הלבן. מזג האוויר היה קר מאוד והרוח הוסיפה את "תרומתה" לתחושה החורפית. סיירנו מול מדשאות הבית הלבן המלא בתיירים ובשמירה כבדה של כוחות משטרה. משם פנינו ברגל לכיוון גבעת הקפיטול דרך שדרות פנסילבניה, כשבדרך אנו חולפים על פני בניין הדואר הישן, בית העירייה, בניין הדואר המרכזי, המוזיאון לאומנויות ועוד רבים.

הגענו לאגם העומד לפני גבעת הקפיטול והתרשמנו מגודל המבנה. הצטלמנו והמשכנו בשדרת The Mall, שדרה רחבת ידיים עם שביל מימין ומשמאל כשביניהם מדשאות, מגבעת הקפיטול ועד לאנדרטת וושינגטון (מצבת זיכרון בצורת עמוד מחודד). לאורך השדרה ישנם מבנים המשמשים כמוזיאונים והכניסה אליהן היא ללא תשלום. נכנסנו למוזיאון התעופה והחלל. זהו מוזיאון ענק המחולק לאגפים ולקומות והכל, כאמור, בתחום התעופה והחלל. באגף המרכזי מרכזים את נושא החלל, חלליות, טילים, חלקי מנועים התלויים מהתקרה, חלקי מעבורת, דגמי מעבורת וכיצד חיים במעבורת, תאי חלליות, תלבושות של אסטרונאוטים ועוד ועוד. אגף שלם מוקדש לאחים רייט ובו דגם של המטוס הראשון. אגף נוסף של מטוסים שונים מציג מטוסי תובלה המונעים במנועי טורבינה מתקופות קודמות. בנוסף ישנם אגפים נוספים בתחומי החלל והתעופה עם אולמות קולנוע, תערוכות ומצגות. מעברה השני של השדרה נמצא המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע (National Museum of American History) - המוזיאון הוא מבנה גדול בין 3 קומות ובו קיימים מוצגים בתחום הטבע ההיסטורי. בכניסה מוצב לו דגם ענק של פיל פרה היסטורי מרשים. במוזיאון יש אגף שלם לדינוזאורים, שלדי דינוזאורים ומאובנים שונים. באגף נוסף מוצג האדם הקדמון ומוצגים רבים בתחום התפתחות האדם, כולל סרטונים וכלים קדמוניים. אגף אחר מוקדש לחיי האינדיאנים, צורת חייהם וכלים מסורתיים, בהם השתמשו ללחימה וצייד.

צעדנו לכיוון אנדרטת וושינגטון אך היא הייתה סגורה ומוקפת גדר. כנראה שיפוצים. בוושינגטון יש עוד מוזיאונים ומרכזי אמנות רבים, כגון: תיאטרון פורד, מרכז קנרי לאומנויות הבמה, הגלריה הלאומית לאומנות, בית הקברות הלאומי בארלינגטון, מוזיאון הירש הורן וגלריית הפסלים, מוזיאון הילדים של הבירה, מוזיאון הגילוף והדפוס, מוזיאון החדשות, מוזיאון הזיכרון והשואה ועוד רבים. השעה כבר הייתה 18:00. החלטנו לחזור לכיוון פנסילבניה. עד פנסילבניה הלך חלק ללא כל בעיות ניווט, אבל משם החלו הענינים להסתבך. השעה 21:00. החלטנו לעצור בדרך לאכול, לשאול על מיקומנו ולהתאפס. במסעדה ניסו לעזור לנו ולכוון אותנו (קיבלנו מהם דף אינטרנט של map quest, איך שהוא הצלחנו למצוא את דרכנו בעזרת ה- GPS אבל טעות אחת ושוב הסתבכנו. עד שהצלחנו לחזור לדרך הנכונה לקח הרבה זמן ואני כמעט ולא יכולתי להמשיך לנהוג. הגענו סוף סוף ליחידה, בקושי רב, לקראת השעה 01:00 לפנות בוקר.

לתחילת הכתבה

22/03/04 - ניו יורק

היום החלטנו שנוסעים לניו יורק, אבל כמובן לא לפני שביררנו מה עלה בגורל המזוודה. הפעם קיבלנו תשובה שנחתה סוף סוף, אבל להתקשר בעוד שעה. יצאנו לדרך, הפעם איפסנו מחדש את ה- GPS לכיוון ניו יורק לבאטרי פארק. יצאנו לדרך. הנסיעה הייתה נוחה ולקראת הכניסה לעיר שוב הסתבכנו עם הכניסות והיציאות על הגשרים לעיר, אבל הפעם ה- GPS תיקן את עצמו בזמן (חבל על הזמן כמה כניסות ויציאות יש לעיר הזאת ושלא לדבר על הגשרים הרבים, חלקם לניו יורק וחלקם לניו ג`רסי). נכנסנו לעיר דרך המנהרות (הולנד תאנל) אבל לא לפני ששילמנו כניסה בכביש האגרה. ביציאה מהמנהרה הגענו ישירות לתחילתה של שדרת ברודווי הפקוקה. המשכנו על-פי ה-GPS עד סוף השדרה (המדהימה) והגענו לבאטרי פארק. עכשיו לך וחפש חנייה. מצאנו בפינת הפארק על יד המשרדים. יצאנו מהרכב ואיזה מכת קור קיבלנו... חבל על הזמן. הטמפרטורה הייתה 48 מעלות פרנהייט שהם כ- 8 מעלות צלסיוס. מהר הוצאנו את כל התלבושת החורפית (כפפות, כובע צמר, מגני אוזניים, גטקסים).

באטרי פארק Battery Park - טיילנו לאורך הים ובדרך כמובן שמצאנו ישראלים. המשכנו עד לתחנת השייט לפסל החירות, הממוקמת באתר היסטורי שבעבר שימש כמצודה אשר שמרה על הכניסה לנמל העיר. רכשנו כרטיסים ב-10$ ליחיד, עברנו את הבידוק הביטחוני (הופשטנו עד לחגורות והנעליים) ועלינו לספינה לכיוון פסל החירות. השייט ארך כ- 3 שעות עם עליות וירידות בין התחנות (פסל החירות, מוזיאון ההגירה). הגענו לאי והחלטנו שלא לרדת לסיור אלא לצלם מהספינה את הפסל הענק. הספינה המשיכה לכיוון מוזיאון ההגירה, הכולל שלושה מבנים אשר שימשו בעבר לקליטת אלפי המהגרים שבאו לניו יורק. בדרך חזרה לבאטרי פארק נשקפת ניו יורק על גורדי השחקים האדירים שלה. זהו מחזה מאד מרשים ומשאיר חותם על מי שזו לו הפעם ראשונה בעיר. בהמשך השייט רואים את ברוקלין ואת הגשרים המחברים אותה עם מנהטן. הקור הרג אותנו, בקושי הצלחנו לצלם על סיפון האונייה את העיר. מהבאטרי פארק יוצא אוטובוס דו-קומתי לתיירים לסיור ברחבי העיר ניו יורק (יש מספר קווי תיור: ה"אדום" לברוקלין, ה"ירוק" למנהטן וה"סגול" לאזור סנטרל פארק. עלות של 35$ לבוגר ו-25$ לילד. יש גם סיור לילי). ירדנו מהספינה בבאטרי פארק ונתקלנו בעשרות רוכלים המוכרים תיקים, חולצות, תמונות, כובעים וכו`. בקצה הפארק בין שדרת ברודווי לבין השדרה בכיוון אזור הסחר החופשי ישנה אנדרטת זיכרון לבנייני התאומים. זהו אותו פסל עגול ומפורסם של כדור הארץ. הגענו לאזור התאומים: המקום מגודר סביב בור ענקי, מה שהיה פעם התאומים. במקום עמד אזרח פטריוט אשר הסביר לעוברים ושבים מה היה בבנין (1200 מעליות בכל אחד מהשניים), הראה תמונות של בניניי התאומים לצורך המחשה של גובהם וכדומה. במקום מתבצעת בנייה של אנדרטה לזכר קורבנות התאומים. חלקם הגדול של הבניינים הסמוכים שוקם ושופץ, אבל עדין ישנם מבנים עטופים ביוטה ועליהם ניכר ההרס, הם עדין מחכים לשיפוץ.

מדיסון סקוואר גארדן (Madison square Garden) - החלטנו לחזור לרכב ולנסוע לכיוון ה"מדיסון" לראות משחק NBA. נתנו ל-GPS את הכתובת של ההיכל וכך התחלנו לנווט לכיוון. מצאנו חנייה פנויה ממש מול הכניסה (אגב אין בעיית חנייה באזור, ישנם מבנים בעלי 5-6 קומות המשמשים כחניונים על קומות). ההיכל נמצא בצמוד לבית מלון גדול, והוא משמש כקומפלקס ענק של מספר אולמות בידור ומופעים, ובינהם גם היכל הספורט. עמדנו בתור לרכוש כרטיסי כניסה למשחק ה-NBA של ה"ניקס" נגד "אטלנטה". עלות כרטיס 71.5$ ליחיד. הרבה כסף (מתברר שאם היינו רוכשים דרך האינטרנט היינו חוסכים, כ- 40-50$ לכרטיס).

נכנסנו פנימה. הלם תרבותי: היכל ענק, מעל 20.000 אלף מקומות ישיבה המחולקים ליציעים, אגפים וסוויטות. אנו ישבנו ביציע D בגוש מספר 325, שורה 233, כסאות 10-13. זה יוצא מאחורי הסלים אבל גם משם רואים הכל. האולם החל להתמלא לקראת תחילת המשחק בשעה 19:30. הצגת השחקנים זהו מופע בפני עצמו: לפני תחילת המשחק נציג הפנימייה הצבאית באזור שר את ההמנון וכל הקהל ללא יוצא מן הכלל עומדים בשקט מוחלט ומצטרפים לשירה. בכל פסק זמן יש הופעה של המעודדות של הקבוצה, והן יורות ליציעים ברובה מיוחד חולצות מתנות. במחצית המשחק מתבצעות מספר תחרויות נושאות פרסים דרך נותני חסות למיניהם (קליעות לסל מחוץ לקשת וכדומה). בסוף המשחק ניצחו ה"ניקס" את "אטלנטה" בהפרש של 19 נקודות. מאוד נהננו מהמשחק ומהאווירה בהיכל. היה שווה כל דולר. הגענו ליחידה והטלפון מצלצל. הגיע שליח מיוחד משדה התעופה של פילדלפיה עם המזוודה. כן, המזוודה סוף סוף נמצאה. קפצנו למשרדים ולקחנו אותה. סוף סוף כולם מאושרים.

לתחילת הכתבה

23/4/03 - פילדלפיה

היום החלטנו לנסוע לכיוון פילדלפיה והאיימיש. לאחר שעתיים נסיעה הגענו למרכז העיר, חנינו בחניון קומות וצעדנו ברגל לכיוון מוזיאון פעמון החירות. הכניסה למוזיאון בחינם, לא לפני שעברנו את הבידוק הביטחוני. במוזיאון מוצגים תמונות וכרזות של גדולי האומה מימים עברו וכל הקשור להכרזת העצמאות של ארה"ב. בפינת המוזיאון עומד לו בהוד והדר פעמון החירות. זהו פעמון סדוק, שניתן להצטלם לידו אבל בפירוש לא לגעת בו. היכל העצמאות- מול מוזיאון פעמון החירות נמצא מבנה מרשים (ומאובח בשומרים). זהו היכל העצמאות, בו ניתן לסייר ולקבל חומר הסברתי בכל שפה כולל בעברית. בהיכל שתי אולמות: אולם בית המשפט ואולם הכינוסים. מבנה נוסף באזור הוא אולם הקונגרסים, הנמצא בפינת הרחובות 6 וצ`סטנוט. בהמשך, בפינת הרחובות 5 וצ`סטנוט נמצא בית העירייה הישן. בקצה המדשאה של מוזיאון פעמון החירות נמצא בניין הבורסה של פילדלפיה. בנוסף ישנן כרכרות לתיירים, שבהן ניתן לסייר בין הבניינים בכיכר העצמאות. מפילדלפיה החלטנו לנסוע לכיוון כת האיימיש. כיוונו את ה-GPS לעיירה לנקסטר. הסתובבנו בעיירה וסביבותיה ולא מצאנו את האיימישים. החלטנו לרדת מהכביש הראשי ולהיכנס לכיוון החוות החקלאיות באזור, ושם אכן מצאנו את האיימישים מסתובבים עם הלבוש והעגלות המיוחדות. בדרך מצאנו משפחה שלמה הנוסעת על עגלה, וגם בחור צעיר החורש את השדה, ממנו ביקשנו להצטלם. הבחור ללא כל בושה דרש כסף עבור זה! השארנו אותו בשדה וחזרנו לכביש הראשי לכיוון היחידה.

לתחילת הכתבה

24-25/03/04 - שוב לניו יורק

היום החלטנו לנסוע שוב לניו יורק, אבל הפעם יצאנו לדרך מוקדם בשעה 07:00, והגענו הפעם ללא כל טעויות ניווט. לדעתנו אין כל בעיית חניה בעיר ניו יורק (בניגוד לכל ההמלצות שקיבלנו שלא להיכנס לניו יורק עם רכב). אבל להסתובב עם רכב בעיר זה כבר סיפור אחר, התנועה צפופה ופקוקה ובמיוחד בשעות העומס. צעדנו ברגל לשדרה ה- 12 לכיוון הים למוזיאון האנטרפרייז. הגענו לרציף ומצאנו נושאת מטוסים שהיא למעשה מוזיאון ימי אווירי צף. עלות כניסה של 14.5$ לאדם. עברנו את הבידוק הביטחוני ונכנסנו פנימה: זהו מוזיאון הבנוי על נושאת מטוסים, אשר נלחמה במלחמת וייטנאם ויצאה מהשירות. בבטן האונייה ישנו אולם תצוגה ענק ובו סימולטורי טיסה שונים, דגמי מטוסים ומסוקים, וכן פינת זכרון לכבאי העיר ניו יורק אשר ניספו באסון התאומים. על הסיפון ישנם מטוסי קרב שונים כולל "הציפור השחורה" ומסוקי קרב. ניתן לסייר בבטן האוניה ולעבור בין חדרי המבצעים, הקשר, הרדאר וכדומה. מחוץ לאוניה יש סיור בתוך צוללת גרעינית שיצאה מהשרות. מהמוזיאון צעדנו לכיוון כיכר הטיימס סקוואר: כיכר סואנת מאוד, יפה מאוד, מלאה בתנועת מכוניות ואנשים. במרכז הכיכר מצאנו "משוגע" עם תחתונים, כובע ומגפי בוקרים. כל הרוצה להצטלם איתו עליו להיפרד מ-3$. במרכז הכיכר מצויות את הקופות המפורסמות TKTS, אשר מוכרים בהם כרטיסים לכל המופעים בניו יורק. המשכנו לכיוון השדרה החמישית וסנטרל פארק, כשבדרך אנו עוברים ליד בניין "רוקופלר" עם הדגלים בחזיתו, בניין NBC ומגדלי טראמפ המהודרים. בכניסה לפארק עומדות להם הכרכרות המפורסמות. לקחנו כרכרה לסיור קצר בעלות של 34$ לעגלה, המתמקד בחלקו הדרומי-מזרחי של הפארק. הפארק מכונה "הריאה הירוקה" של העיר ניו יורק ומכיל צמחייה רבה, אגמים ומפלים. המשכנו לבית סוני וונדר, בו מוצגת מיטב הטכנולוגיה של מכשירי סוני. בחנות תצוגה של מכשירים סלולריים, מחשבים, מחשבי כף יד, מחשבים נישאים, טלוויזיות, ומערכות שמע שונות. שיחקנו באחד המחשבים וגלשנו באינטרנט. ניקיתי את הוירוסים הרבים במחשב שלי וכמו כן שלחנו מייל הביתה. בהמשך החנות ישנו מעבר לאגף נוסף, שבו מוצגים משחקי המחשב החדישים ביותר. בין האגפים עומד לו רובוט אשר ניתן לנהל איתו דו שיח באנגלית.

החלטנו לטפס לראש האמפייר סטייט בילדינג: ישנם מספר מסלולים לסיור במגדל. בחרנו בזול ביותר, עלות של 11$ לאדם. הגענו למעליות ועלינו עד לקומה ה- 80 תוך מספר דקות קצר. עוד תור קטן ושוב למעלית נוספת עד לקומה ה-86 ואתה בראש המגדל, שם ישנה מרפסת תצפית מגודרת דרכה ניתן לצפות על העיר ב- 360 מעלות. מחזה מדהים ומהמם. כל ניו יורק וניו ג`רזי מונחות לפניך. הראות הייתה מעולה (אגב בעת ערפל המגדל נסגר) והרוח די קרה אבל לא חזקה. לאחר ההלם הראשוני התחלנו ליהנות מהנוף. חיכינו לחשכה בתוך החנות בראש המגדל, שם כמובן מוכרים כל מיני מזכרות (והמחירים בשמים). עם החשיכה ההלם שוב חזר. העיר ניו יורק שונה לחלוטין ממה שראינו לפני החשכה. כל הבניינים והשדרות מוארים, מחזה מדהים ושוב המצלמות עובדות בלי הרף (איזה מזל שקנינו מצלמה דיגיטלית לפני שיצאנו לטיול). השעה כמעט 18:45. החלטנו למהר לכיוון החניון בכדי שלא נצטרך להוסיף עוד כמה דולרים טובים לחניה. גם הפעם חזרנו ליחידה ללא כל טעות. גם היום החלטנו לחזור לניו יורק אבל לא לפני שנבקר בעיירה סטרסבורג ונעשה קצת קניות. בסטרסבורג מצאנו סופרמרקט ענק, "וולמארט", שיש בו הכל מכל: אוכל, ביגוד, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, והכל תחת קורת גג אחד. מדהים. לאחר ארוחת בוקר יצאנו לדרך, כשהיום אנו רוצים לראות את צ`יינהטאון, איטליה הקטנה, ברוקלין, בניין האו"ם, הסוהו, והרלם. לאחר ההגעה צעדנו לכיוון רחוב ברודווי מזרח וחתכנו לכיוון רחוב CANAL, המפריד בין הצ`יינהטאון לבין איטליה הקטנה. צ`יינהטאון (Chinatown): הסתובבנו ברובע הגדול ובין החנויות. הם מוכרים הכל: ביגוד, הנעלה, זהב, תכשיטים, אוכל, ירקות ופירות, מאכלי ים שונים ומשונים, אצות ים חיות וטריות ועוד. הריחות והאווירה- פשוט סין הקטנה. מיותר לציין כי השפה השלטת היא סינית.

איטליה הקטנה (Little Italy): חתכנו לכיוון איטליה הקטנה הצמודה לרובע הצ`יינהטאון. העמודים ברחובות צבועים בצבעי הדגל האיטלקי, וגם פה הרובע מלא בחנויות מכל הסוגים. נכנסנו לבית קפה בתקווה לשתות קפה איטלקי אמיתי, אבל שוב הקפה הוא בסגנון אמריקאי. אני כמובן הזמנתי רק קולה. היה ויכוח בין המלצריות האם אנו היספנים או לא. הבנו את הויכוח וענינו שאנו מישראל. הצטלמנו עם המלצרית ונתנו לה את הגלויה של "שגרירים של רצון טוב", הצטלמנו, שילמנו ויצאנו להמשך המסע לכיוון הסוהו. בסוהו, אגב, לא ראינו שום דבר מיוחד. כיוונו את ה-GPS לכיוון ברוקלין, חצינו את גשר מנהטן, גשר ענקי בגובה ובאורך וברוחב. נכנסנו לברוקלין ונפלנו על רובע שכולו שחורים. נסענו ברחוב הראשי (פחדנו לרדת, היינו הלבנים היחידים). חצינו את גשר ברוקלין הפעם והגענו לבניין האו"ם, בניין ענק ומרשים. רצינו לנסוע להארלם, אך עקב תקלות ניווט הגענו לשעות הערב והתחיל להחשיך, אז החלטנו לנסוע בחזרה ליחידה דרך תעלת הולנד, שמתברר ששם לא גובים אגרה. במשרדי היחידה ניסינו לברר על מפלי בושקיל ואז התברר שאתר זה עדין סגור בעונה זו של השנה והם נפתחים רק באפריל.

לתחילת הכתבה

26/03/04 - יום חופש

זהו היום האחרון ביחידה ויום זה נוצל כ"יום חופשי". התחלנו לחפש אתרים בסביבה מכיוון שמחר צריך לצאת לכיוון בופאלו ניאגרה מאוד מוקדם. החלטנו לחפש את כביש מספר 611, אותו כביש שבו חזרנו מוושינגטון ליחידה. בדרך עברנו על כביש הצמוד לנחל אבל היה חשוך ומאוחר מאוד ולא יכולנו לראות כלום. מצאנו את הכביש שבצמוד לו עובר הנהר DELAWAR RIVER, שזהו למעשה הגבול בין המדינות ניו ג`רזי לפנסילבניה. הכביש נע בצד הפנסילבני, ולכל אורך הכביש ישנן עיירות קטנות היושבות על הנהר. הסביבה מאוד שקטה והנוף מהמם. מכביש מספר 611 החלטנו לנסוע לכיוון טאנרסויל TANNERSVILLE לראות חנות לממכר אומנות הויטראז` (חנות שמצאנו בעיתון מקומי). החנות, Stained Glass Cneations, פשוט מהממת. יש בה הכל: חלונות, אהילים, מראות, מזכרות, תמונות ותליונים הנתלים על החלונות ועוד הרבה דברי אומנות. המצלמות לא הפסיקו לצלם והמסרטה גם. אחרי שנרגענו יצאנו לכיוון הרכב ופתאום בעל החנות הגיע ובעדינות הראויה לאמריקאים שאל "האם אני יכול לעזור לכם?", מכיוון שראה אותנו מצלמים ומצלמים. הסברנו לו שאנו תיירים מישראל ואנו סטודנטים לאומנות הויטראז`, ושנורא התלהבנו והתרשמנו מהעבודות, ושאנו מעונינים לרכוש ספרים וכדומה. הוא הזמין אותנו לחנות, רכשנו ספרים, נתנו לו את הגלויה של "שגרירים", הצטלמנו וביציאה קיבלתי מתנה- תליון מזכוכית עם הסמל של העיירה פוקונו. לאחר מכן חיפשנו את חנות הנרות POCONO CANDLE, שגם אותה מצאנו בעיתון מקומי. החנות ענקית ויש בה מבחר עצום של נרות: הקומה העליונה משמשת כסטודיו ליצור הנרות ואילו בקומה התחתונה יש את התצוגה עצמה. ניתן למצוא כל מיני סוגי נרות לאירועים שונים, פסלונים מנרות, שמנים ארומטיים ועוד ועוד. אני כבר לא יכולתי לעמוד בריחות אז יצאתי החוצה.

מחנות הנרות המשכנו לחפש את החנות לממכר ציוד לקריסמס,CHRISTMAS FACTORY. חנות ענקית, מה זה ענקית, והכל בה בנושא הקריסמס: מתנות לילדים, עצי אשוח, בובות, תחפושות, אביזרי קישוט, מנורות ונורות תמונות. חנות מדהימה. הגעה: דרך כביש מספר 209 Business Route, יציאה 309 מכביש מס` 80I. Marshalls Creek, PA, 13885 Tel: (570)-223-0117 בנוסף אפשרות הגעה מכביש Broad Street, יציאה 310 מכביש מספר 80I . Delaware Water Cap, PA, 18327 Tel:( 570)-421-3607. רצינו להגיע גם למוזיאון האינדיאנים, אך כיוון שלא מצאנו אותו שמנו פעמינו ל"מסעדת מרקש", שהיתה ריקה לחלוטין כשהגענו. בעל המסעדה (מרוקאי טהור, וכיוון שכך השיחה התנהלה בערבית) הוא זה שקיבל אותנו, הכין והגיש לנו את המנות. אשתי ביקשה כמובן "חרירה" אני וחברי הזמנו מיני גריל (כל מיני בשרים מעורבים, קציצות ועוף על הגריל) ואשתו הזמינה מעורב ירקות עם סלטים. האוכל הייה טעים וטוב. שילמנו כ- 34$, נתנו גם פה גלויה של "שגרירים" ולא שכחנו לומר שאנו מישראל. ביחידה התארגנו וסגרנו את המזוודות למחר, הרבצנו ארוחת שחיתות עם כל מה שנשאר במקרר והלכנו לישון מוקדם והפעם לשם שינוי עם בטן מלאה.

לתחילת הכתבה

27/03/04 - בדרך לבופאלו-ניאגרה

קמנו בשעה 05:00 מכיוון שמחכה לנו נסיעה של כחמש שעות וחצי. התארגנו על התיקים ברכב, כוס נס קפה, כיוונו את ה-GPS וקדימה לדרך. מזג האוויר היה מאוד מעונן ובחלק הראשון של הנסיעה התחיל לרדת גשם. הגענו למלון בבופאלו בשם BEST VALUE BUFFALO MOTOR LODGE לאחר 6 שעות נסיעה. ניאגרה- לאחר מנוחה קצרה התארגנו לנסיעה לניאגרה, נסיעה של כ-30 דקות. חנינו בחניון קרוב (10$ חנייה), עברנו ללא כל קושי את הגבול לקנדה דרך הגשר מעל לנהר. בקצה הגשר ישנה תחנת ביקורת הגבולות. מספר שאלות, חותמת בדרכון ואנו בקנדה. בצמוד לביקורת הגבולות הקנדית יש מין דיוטי פרי: נכנסנו, התרשמנו, קנינו מספר מזכרות והלכנו לראות את המפלים. מזג האוויר היה קר מאוד ולרעתנו, כי המפלים כוסו בערפל. צעדנו לאורך הטיילת הצמודה לנהר והמצלמות לא מפסיקות להנציח את המפלים המושלגים עדין בעונה זו של השנה. הספינות של "עלמת הערפל" כמובן שלא פעלו עקב הקרח בנהר. הנוף והמפלים בין הערפילים משגעים. מדי פעם הצלחנו לצלם ולהנציח את המפלים. לאורך הטיילת רואים את המפלים "הקטנים" הקפואים של הצד האמריקאי, וכמו כן את המרפסת הגבוהה שהאמריקאים בנו על גבי עמוד בכדי שיהיה אפשר לצפות בזווית על המפלים. לכיוון המפלים הגדולים לא ניתן היה להתקרב עקב הרוחות, שהתיזו רסיסי מים והרטיבו אותנו כהוגן. לצלם לא ניתן היה עקב הערפל והרטיבות. לאורך הטיילת שומעים את רעש המים האדיר של המים הנופלים מגובה רב לנהר.

השעה 20:30 ואנו שוב בבופאלו, מחפשים משהו לאכול לאחר יום בו דבר לא נכנס לפינו. מצאנו "בורגריה", נכנסנו והזמנו משהו אכיל. המלצרית הייתה בחורה צעירה עם נכות של ליקוי בדיבור ובשמיעה, כך שבקושי הבינה אותנו ואנו אותה. בסיום הארוחה נתנו לה, כהרגלנו, גלויית "שגרירים" ומחזיק מפתחות "סנופי". בהתחלה היא לא לגמרי הבינה אותנו, אבל כשירד האסימון... איזה אושר ושמחה היו לה על הפנים. היה שווה לראות את זה בסוף היום. (ראוי לציין כי עד כה ראינו בארה"ב שוויון זכויות מלא בין המינים והגילאים במקומות עבודה. אין העדפה לגיל, מין, גזע, או נכות. הלוואי עלינו).
הערה: בניאגרה הצד הקנדי הוא הצד שיש מה לראות בו. בצד האמריקאי כמעט ואין מה לראות, למעט את המפלים הקטנים והתצפית על המרפסת. בעונה ניתן גם לשוט לכיוון המפלים אך ורק מהצד הקנדי.

לתחילת הכתבה

28/03/04 - בופאלו - שיקגו - אורלנדו

בופאלו - שיקגו - אורלנדו (יום טיסות): קמנו בבוקר מאוחר יחסית (07:00). התארגנו ויצאנו לבופאלו לחפש ארוחת בוקר. מצאנו מרכז קטן ובו בית קפה אשר שם מכינים את הסופגניות האמריקאיות המפורסמות- הדונטס. בצד יש חלון מזכוכית, שדרכו ניתן לצפות בכל תהליך ההכנה. מרשים. במקום ניתן לקנות בקופסאות קרטון עוגיות חמות וטריות. לפתע אשתי צועקת לי "אלי חגורת הכסף שלי אצלך" (וכל הכסף היה בחגורה של אשתי). אני עונה לה "לא, נתתי לך אותו בחדר". ואז התברר שהחגורה נשארה בחדר (כ- 4500$ בתוכה) וכאן החל הלחץ. קדימה, בדהרה למלון לפני שהמנקות מגיעות. בקבלה ביקשנו את המפתחות כי שכחנו בחדר משהו ובמקביל חברי טס לכיוון החדר לבדוק. בפרוזדור פגשנו אותו עם החגורה וכל הכסף בפנים. מזל, המנקות היו כבר בחדר והחלו לנקות ראשית את המקלחת והשירותים, והחגורה הייתה על המיטה. נסענו ישירות לשדה התעופה בופאלו לחניון החזרת הרכבים של "הרץ", ועלינו לטרמינל הנוסעים לטיסה 4441 שאמורה לצאת בשעה 14:35 לאורלנדו דרך שיקגו.

בשיקגו היינו אמורים להמריא בשעה 18:10 ולנחות ב- 21:49. אבל פתאום נפתחו ארובות השמים וגשם זלעפות נחת על שיקגו. כל ההמראות והטיסות בוטלו עד שסופת ההוריקן תעבור. המראנו בשעה טובה בשעה 20:00 לכיוון אורלנדו פלורידה טיסה של שעתיים בקירוב. נחתנו באורלנדו בשעה 22:10. הגענו בשעה טובה לאורלנדו. מה זה חום. חום אימים ושרבי. ולך תסביר למה אתה עם מעיל (לפני שעתיים היינו בסופה שהשביתה את כל הטיסות בשיקגו). ירדנו לקבל את הרכב מחברת אלמו (בירור לגבי ה-GPS, אין להם כלל. רק ברכבי השטח ובמכוניות בקטגוריות הגבוהות. ויש להם רק מצפן וגם זה בעלות לא קטנה) הפקיד הפנה אותנו לחניון לקבלת הרכב ואמר לנו הנה הרכבים תבחרו לכם מה אתם רוצים. היינו בהלם טוטאלי. עמדו שם מס` רכבים וכל רכב יותר יפה מהשני. לאחר התלבטויות רבות החלטנו על שברולט אימפלה בצבע בורדו עם גג נפתח, והחשוב היה שתא המטען גדול ושלרכב יש 4 דלתות.

כשיצאנו משדה התעופה השעה הייתה כבר כמעט 23:00. עם המפה שקיבלנו מחברת ההשכרה והסבר מקומי יצאנו לכיוון מוטל DAYS INN DOWNTOWN ORLANDO. הסתבכנו כמובן בדרך. השעה המאוחרת, והחושך הוסיפו על הקושי למצוא את הרחוב הראשי. השעה כבר 24:00 מצאנו שוטר מקומי (שבדיוק היה בעת מעצר חשוד) ושאלנו על כיוון הדרך למוטל. בעזרתו מצאנו את הרחוב המיוחל רחוב "אורנג בלאסום`" ממש צמוד לכביש הראשי מס` 4. מצאנו את המוטל. מוטל דרכים גדול עם בריכה וקרוב מאוד לכל האתרים והפארקים באורלנדו.
התמקמנו בחדר לקראת השעה 01:30. אני וחברי מרקו קיבלנו משימה לדאוג לקפה. יצאנו מתחום המוטל לחפש קפה. איך שיצאנו לכביש הראשי ומיד ימינה בצד ראינו שלט צהוב גדול "דנייס" שבהמשך השהייה באורלנדו לא עזבנו אותו מכמה סיבות. ראשית הקירבה למוטל, שנית האוכל טעים והחשוב זול, ובגלל השירות שקיבלנו בו). קנינו "דלי" קפה לכל אחד ואחד וחזרנו לחדר.

לתחילת הכתבה

29/03/04 - וולט דיסני

היום הוחלט ללכת לוולט דיסני - "הממלכה הקסומה". מזג האוויר היה חם מאוד, במהלך היום קצת טפטף אבל עבר. נסענו לפארק מהלך נסיעה של 15-20 דקות מהמוטל. הגענו למגרש חנייה ענקי (לא לפני ששילמנו 7$ לחנייה) המחולק לגושים גושים. החנינו את הרכב והמתנו לרכבות ה"שאטלים" אשר לקחו אותנו לתחנת הרכבת ומתחנת הרכבת ישירות לכניסה הראשית. בכניסה יש אין ספור קופות והכול זורם. ניגשנו לקופאי (אדם מבוגר ונחמד, שקיבל גלויה) שהסביר לנו כל מה שצריך לגבי הפארקים. קנינו 3 כרטיסים משולבים ל- 3 פארקים (הממלכה הקסומה של דיסני, אפקוט, MGM) במחיר של 154.28 ל- 4 כרטיסים (38.5 $ לאדם) לפני המע"מ. מקבלים כרטיס מגנטי שאתו משתמשים לכניסה ובהמשך במתקנים מסוימים. מקבלים תוכנייה שבה מופיע מפת הפארק, שעות ההופעות, ההצגות והתהלוכות. בכניסה עוברים בידוק ביטחוני ואתה בפארק. יש בפארק אטרקציות פופולריות ועמוסות לכן בכניסה לאתר ישנם מכשירים כשמכניסים את כרטיסי הכניסה מקבלים פתק "פסט פס" אשר מזמין אותך לשעה מסוימת לאותו אתר, בכך אתה לא עומד בתור ואתה מתפנה לאתרים אחרים ולקראת השעה המצוינת בפתק אתה עומד בתור מקוצר. לא ניתן להזמין תור לכמה אתרים ללא שעבר הזמן לאותו אתר שכבר הזמנת.

ביקרנו מספר רב של אתרים ב"ממלכה הקסומה", יש תור בכל מתקן, אבל התור רץ. בנוסף יש שלט אלקטרוני המציין בפניך כמה זמן המתנה בתור. המדהים הוא שאף אחד. אבל אף אחד לא נדחף או חותך אותך בתור. כולם עומדים בסדר מופתי ללא דחיפות, צעקות וכו`. הכל בשקט, בנחת ובשלווה. דבר נוסף ויפה, בכל הפארקים בארה"ב כשמגיע נכה, הוא והמלווים שאתו עוברים את התור ונכנסים לראש התור (הנכה לא לוקח לך את התור או המקום פשוט יש מקומות המיועדים להם). ה"מג`יק קינדום" מיועד בעיקר לילדים קטנים אבל גם המבוגרים נהנים שם. יש לשים לב בתוכניה לשעת התהלוכה המרכזית של המג`יק קינדום בכיכר המרכזית, כי חבל לפספס את זה. בפארק ישנם מספר מסעדות מכל הסוגים ודוכנים לבייגלה, צ`יפס ושתייה, המבורגרים, פופ קורן וכו`, וכמובן בכול פינה שירותים ובהם פינות לטיפול בתינוקות, תאי לוקרים, דוכני צילום (ניתן לרכוש מצלמות חד פעמיות ולפתח בפארק). בנוסף יש כספומטים וטלפונים ציבוריים עם אינטרנט. לקראת השעה 18:00 בכיכר המרכזית יש הופעה של כל הדמויות של וולט דיסני, ההצגה מאוד יפה עם השתתפות הקהל ואפקטים רבים. לקראת ערב כשמתחיל להחשיך, "המג`יק קינדום" מקבל צורה שונה לחלוטין: כל מתקן מואר באלפי נורות צבעוניות המתחלפות בשלל צבעים. המבנה המרכזי והמפורסם של ה"מג`יק" מקבל בכל פעם תאורה צבעונית אחרת. לאורך השבילים יש דוכנים המוכרים כל מיני צעצועים, משחקים, בובות, חולצות, כובעים, בקבוקי שתייה ועוד. המחירים מאוד יקרים, כולל המזון והשתייה, ביחס למחירים מחוץ לפארק, אבל לא תראה אמריקאי עם צידנית ושקיות אוכל מהבית. עם ערב יצאנו מה"מג`יק קינדום" לכיוון המוטל כשלפני כן הלכנו לשתות קפה ולאכול גלידה ב"דנייס", שם התחברנו עם מנהלת המשמרת בחורה חמודה בשם אנדריאה. קצת צחוקים על הקפה האמריקאי, על כל סוגי המטבעות הנהוגים בארה"ב ועל החמאה שחשבתי שזו גלידה על הפנקייק.

לתחילת הכתבה

30/03/04 - אפקוט

היום נוסעים לפארק "אפקוט". בדרך עשינו קניות וישר למקום. הגענו בשעה 10:00, מזג האוויר נעים אבל קצת חם. לחניה שילמנו 7$ לכל היום. בפארק ה"אפקוט" ישנם ביתנים-ביתנים עם אטרקציות של עולם המחר הפזורים בחלקו הקדמי של הפארק. מסביב לאגם הענק ישנם ביתנים נוספים של מספר ארצות, ולכל ביתן כזה יש את הייחודיות והסממנים הבולטים של אותה מדינה. התחלנו בביתן מספר 9 - (The Land), ביתן ענקי ומרשים שהסיור בו הוא על גבי קרוניות. הביתן עוסק בעולם המחר ומציג הכלאות של כל מיני זני ירקות ופירות של העולם העתידי בגדלים עצומים, כגון הפפאיה, בננות, קישואים, דלעת, פלפלים, מכל הצבעים, נבטי ירקות ועוד. ביתן מספר 10 - בביתן זה מוצג סרט תלת מימדי (הצפייה עם משקפיים) הלקוח מתוך הסרט "מותק הילדים התכווצו". זוהי חוויה בפני עצמה: הדמויות קופצות לך ממש מול העיניים, ורסיסי מים עפים לך על הפנים כשהכלב בסרט מתעטש. באחת מהסצינות שבסרט הילד בטעות יורה בעכבר בכדי להגדיל אותו, ואז העכברים מתרבים ואתה מרגיש אותם בין הרגליים, וחתול ענקי עומד לך מול הפנים ומנסה לתפוס אותם.

ביתן מספר 5 - הנושא של ביתן זה הוא עולם החלל. בכניסה ישנו שלט המזהיר את הנכנסים (לא מומלץ לחולי לב וכדומה). לא כל כך הבנו מה משמעות השלט אבל ביציאה מהביתן הבנו ועוד איך הבנו. עם הכניסה לסימולטורים מחלקים את הקהל לקבוצות של ארבעה. כבר בכניסה רחל תפסה פחד ופרלה יצאה איתה. נשארנו אני ומרקו. בכניסה לסימולטור יש 4 מקומות ישיבה ולכל כיסא יש תפקיד (נווט, טייס, קפטן, ומהנדס טיסה). נכנסים, יושבים ומהדקים את עצמנו עם מוט בטיחות מיוחד ולפתע יורדים המסכים והדלתות נסגרות וכל אחד אוחז בסטיק. במסך ישנה תצוגה של השיגור לחלל, וכאן מתחיל הסיוט. התא נמצא בתוך צנטריפוגה ענקית המסתובבת ומתרוממת במהירות ונותנת ליושבים תחושת ריחוף להזנקה לחלל ולחצים. מרקו בשלב זה איבד צבע ועמד להתעלף ולהקיא. עד שהסימולטור לא עצר מרקו כבר כמעט היה בעולם שכולו טוב, הבחור בקושי יצא מהסימולטור ובקושי הלך. יצאנו החוצה, שם רחל ופרלה נפלו על הרצפה מרוב צחוק כשראו את הפנים של מרקו. לאחר שכולם נרגעו המשכנו לכיוון הביתן הבא.

סיור בביתני הארצות:
קנדה- בביתן זה ישנו אולם עגול וענק אשר מוקרן בו סרט תדמית על כל הנופים, התרבויות, המחוזות והערים של קנדה ב- 360 מעלות ממעוף הציפור. ממש מדהים. בריטניה- בביתן זה ישנם רחובות בסגנון בריטי המועתקות אחד לאחד כמו בלונדון עם חנויות, פאבים ותאי טלפון אדומים. בכל ביתן העובדים והמלצרים לבושים בלבוש המסורתי של אותה מדינה ולמעשה מגיעים מאותה מדינה. מרוקו- לדעתי הביתן המרשים ביותר מכל הביתנים. בכניסה לביתן בנו סוכה ובה להקה ורקדנית בטן מרוקאים אשר מופיעים כל רבע שעה עם מספר שירים המוכרים לנו. אנו השתתפנו כמובן בשמחה, רקדנו ושרנו והחלפנו רשמים עם הלהקה ולא שכחנו להזכיר מהיכן באנו. בכניסה לביתן עצמו בנו שער מפסיפס כמו בכניסה לעיר פס שבמרוקו. בנוסף ישנה מסעדה מרוקאית ענקית ומוגש בה לא פחות מאוכל מרוקאי עם מלצרים ומלצריות בלבוש מרוקאי (המסעדה הייתה מלאה). יפן- בביתן זה בכניסה יש פגודה ענקית ובה הופעת מתופפים על תופים ענקיים. בתוך הביתן יש כניסה מרשימה לתוך אולם קולנוע ענקי ובו מוצג סרט היסטורי על האימפריה היפנית. איטליה- בצד הביתן מול האגם נבנה דגם של העיר ונציה עם גשרונים ועמודים וסירות הגונדולה המפורסמות. בכניסה לביתן ישנם עמודים ומזרקות בסגנון המוכר מרומא. בנוסף חנויות לממכר מזכרות מאיטליה ובתי קפה ומוזיקה איטלקית.

היינו גם בביתן הגרמני, הסיני, הנורבגי והמקסיקני. השעה הייתה כבר לקראת 21:00, שזהו אות וסימן לתחילת מופע הסיום של פארק ה"אפקוט". זהו מופע מדהים ביותר, אין מילים לתאר אותו. מדובר בחזיון אור קולי עם מופעי לייזר, אורות, אש ועשן וכמובן זיקוקי דינור (להערכתי נורו שם זיקוקים שהיו מספיקים לכל הערים הראשיות במדינת ישראל, ועוד היה נשאר לשנה הבאה). בסיום המופע כל ההמון יצא מהפארק בסדר מופתי ללא דחיפות, ותוך דקות כולם בחניה בדרך הביתה. חזרנו למלון מרוצים מיום מלא וגדוש אירועים וחוויות. התקשרנו לעופר, בן הדודה שלי שגר בלוס אנג`לס הביתה לתאם את בואו לאורלנדו.

לתחילת הכתבה

31/03/04 - קייפ קנברל

זהו יום ההולדת שלי. היום החלטנו לבקר בקייפ קנברל, מרחק של כשעה נסיעה מאורלנדו. הגענו למרכז החלל על שם ג`ון קנדי. דמי כניסה 37.10$ לאדם (יש ב- 52$ עם מדריך צמוד). נכנסנו לאולם קולנוע (Imax Theaters) לצפות בסרט תלת מימדי על האסטרונאוטים בחלל ועל תוכנית בניה של תחנת החלל. בקייפ קנברל יש מספר מבנים, ובכל מבנה מוצג סרטון או תערוכת מוצגים אמיתיים להמחשה בתחום חקר החלל. יש את גן הטילים- זהו מרכז ללימוד החלל, אנדרטה לזכר האסטרונאוטים וביניהם האסטרונאוטים של הקולומביה, אתר של מעבורת חלל ובה ניתן לטפס ולאות את המעבורת מבפנים ולסייר בגן, שבו מוצגים טילי השיגור של המעבורת. בנוסף ישנו רציף של שאטלים אשר לוקחים לסיור בתוך אתרי השיגור של נאס"א.

הסיור כולל הסעה לנקודת תצפית על אתר השיגור LC-39, שהוא האתר הגדול ביותר לשיגור חלליות. בהמשך נוסעים לאתר של החללית "אפולו- 11". בכניסה מוקרן סרט על תחילת עידן החלל בין ברית המועצות לארה"ב, לאחר מכן נפתחות דלתות ענק ואתה בתוך האנגר ענקי ובו שוכבת בהוד והדר החללית "אפולו 11". ביציאה ממרכז החלל לכיוון אורלנדו כמה מייל ואתה בעוד אתר, אבל הפעם הנושא מוקדש להנצחת האסטרונאוטים. אתר זה משולב עם כרטיס הכניסה של מרכז החלל. באתר סרטון בנושא החלל, תצוגת חלקי לוויינים, בגדי אסטרונאוטים ואגף נוסף לסימולטורים ומכשירים צנטרפוגליים שונים, חללית עם תא לחץ וכדומה (שדרך אגב לא העזנו להיכנס אליהם, הספיק לנו מה שעברנו ב"אפקוט").

לתחילת הכתבה

01/04/04 - MGM

היום נוסעים לאולפני MGM. מזג האוויר היה קריר בבוקר, וליווה אותנו לאורך כל היום. הגענו בסביבות השעה 10:00 ושילמנו 7$ דמי חנייה. השארנו את המעילים ברכב, טעות שנצטער עליה בסוף היום. אלו האולפנים של וולט דיסני ואינם פעילים כיום. כל אתר בפארק מוקדש לנושא מסוים בתחום הקולנוע.

  • Indiana Jons-Epic Stunt Spectacular: אולפן מקורה בצורת אמפיתאטרון בין 5000 מקומות ישיבה, המוקדש לסרטי אינדיאנה ג`ונס. מוצגים בו ארבעה פעלולים מתוך הסרטים שלו. מאוד מרשים. ציון 10 +.
  • Jim Henson`s Mappet Vision 3-D: אולפן זה מוקדש כל כולו לחבובות. בכניסה, בזמן שהקהל מתרכז, מוקרן סרט החבובות. ציון 10 ושווה מאוד לאוהבי החבובות.
  • Honey, I Shrunk The Kids Movie Set Adventure: זהו גן המוקדש לסרט "מותק הילדים התכווצו". נעים בתוך הדשא הענקי ונתקלים בנמלה ענקית וכל שאר היצורים. גן מדהים וחמוד.
    ציון 8.
  • Who Wants To Be A Millionaire: אולפן שידור של הסדרה "מי רוצה להיות מיליונר". המופע מצולם ומשודר בהשתתפות הקהל. (למי שאינו מבין אנגלית, חבל על הזמן די משעמם). ציון 5.
  • The Magic Of Disney Animation: ביתן זה מוקדש לנושא האנימציה של הסרטים, אתר נחמד לילדים. ציון 4.
  • Beauty And The Beast-Live On Stage: זהו אמפיתאטרון בצורת קונכיה ובו מוצגת הפקה מאוד מרשימה של "היפה והחיה". בהצגה משולבים תלבושות מהממות ומעבר מתפאורה לתפאורה. מאוד מרשים. ציון 10.

לשאר הביתנים לא הספקנו כי כבר היה מאוחר וחלקם הם ביתנים עם אפקטים מפחידים (צניחה מגובה רב למשל) אשר שמחנו לא להיכנס אליהם. בשעה 19:30 מתחיל המופע המרכזי באמפיתאטרון שבאגם בפארק (כ- 10,000 מקומות ישיבה). כשמחשיך מתחיל המופע. הקור העז שבר אותנו ולא יכולנו יותר לשבת. לקראת הסיום כבר יצאנו ראשונים קפואים.

לתחילת הכתבה

 

02/04/04 - לכיוון מיאמי ביץ'

בשעה 05:00 קיבלנו טלפון מאיציק מזרחי, הסוכן של אמסלם טורס, בקשר לשינוי הרכב בלאס וגאס, ובנוסף שלח לנו פקס על כך ששינה לנו את הרכב מחברת "אלמו" לחברת "הרץ" עם GPS עפ"י בקשתנו. כל הכבוד לבחור. בשעה 09:00 הגיע עופר עם שני הילדים (אנדרו וג`וש) והחברה שלו מרסלה. חיבוקים, נשיקות העברת חוויות והזמנו אותם לאכול ארוחת בוקר בדייניס. בארוחה שוב העלנו חוויות ורשמים. עופר השאיר לנו את מפתח של הבית שלו בלוס אנג`לס והסביר לנו היכן החדר. עופר והחברה שלו נוסעים לדייטונה לאסוף את אחותה ויורדים למיאמי ביץ`. תוך כדי שיחה נדלקו לכולם העיניים, וכולם מסתכלים עלי. הבנתי. קדימה למיאמי ביץ`.

נסענו למיאמי ביץ` על פי ההסבר של עופר. הצטיידנו במפות וקדימה לדרך. יצאנו בסביבות השעה 10:00 ובדרך, עקב בעיית ניווט קשה של אשתי, נסענו על כביש מסוים לכיוון מערב (לטמפה) במקום לעלות על הכביש לכיוון מזרח, דבר שעלה לנו בעוד 3 שעות נסיעה. עד שעלינו על הטעות עשינו כברת דרך ארוכה ועקב כך שינינו את מסלול הנסיעה בדרך אחרת לכיוון מיאמי ביץ` (אם היה לנו את ה-GPS זה לא היה קורה).בדרך הייתה שרפת ענק וחסמו את הכביש הראשי לכיוון מיאמי, אז שוב חזרנו על עקבותינו וחתכנו כמו כולם לכביש משני וקדימה למיאמי המהוללת. הגענו בסביבות השעה 17:00 במקום 14:00. עלינו על הגשר ואנו במיאמי ביץ`. הסתובבנו בעיר ונסענו לכיוון הטיילת של חוף הים: חוף לבן ומקסים (אבל נראה לי שעושים יותר מדי רעש מהמקום). הסתובבנו (לחלץ עצמות) על הטיילת ועקב השעה ראינו הרבה דתיים יהודיים רצים לבית הכנסת לפני כניסת השבת. הרבה יהודים במיאמי. כיוון שמהבוקר לא אכלנו התחלנו לחפש מקום לשתות ולאכול. מצאנו ברחוב הראשי בית קפה התיישבנו והזמנו קפה. מחירי האוכל בשמיים, אז המשכנו לחפש. מצאנו מסעדה בסגנון של "בורגר ראנץ`" אבל אתה מזמין מה שאתה רוצה. הזמנו חתיכת סטייק נורמלית וסלטים, האוכל מצוין ולא יקר. אכלנו עד שהתפוצצנו. הסתובבנו שוב ברחוב הראשי של מיאמי ומצאנו חנות שמוכרת בגדים ואביזרים לאופנועים. נכנסנו ומתברר שבעל החנות ישראלי לשעבר. קנינו חולצות עם סמל של הרלי, הצטלמנו עם האופנוע בחנות וקדימה לדרך. בסך הכל לא כל כך התלהבנו ממיאמי. יצאנו מהעיר לכיוון אורלנדו והפעם על הכביש הנכון- כביש מספר 95. הגענו בסביבות השעה 24:00 ושוב כמובן ישירות לדייניס, לפחות לומר שלום לאנדריאה.

לתחילת הכתבה

 

03/04/04 - בדרך ללאס וגאס

קמנו יחסית מאוחר, 08:30, התארגנו על המזוודות ושילמנו 350$ על שהייה של 7 ימים במוטל. הטיסה שלנו היא ב- 18:10 כך שיש לנו את כל היום לפנינו. החלטנו ללכת לחנות שבכל פעם שנסענו לכיוון הפארקים ראינו אותה מהאוטוסטרדה, חנות של הארלי דיווידסון. הגענו לחנות: מקום ענקי וכבר בחוץ עומדים להם בהוד והדר אופנועי ההרלי, מכל הצבעים והסוגים. נכנסנו לחנות וקיבלתי הלם טוטאלי. מה שהיה בחוץ זה כלום- בחנות עשרות אופנועי הרלי נוצצים בשלל צורות, סוגים וצבעים. בחנות מוכרים בנוסף אביזרים לאופנועים, חלקים, ביגוד ופרטי לבוש והכל של הרלי (והמחירים בשמיים). בפינה ישבו זוג אשר חתמו על עסקת רכישת אופנוע, בסיום העסקה המוכר ניגש וצלצל בפעמון והכריז על עוד חבר חדש במועדון הרלי. כולם עומדים ומוחאים כפיים. האופנוע הכי יקר עולה כ- 30.000$, השאר נעים בין 17-25 אלף $. ואני עומד ומסתובב כמו ילד קטן ולא מפסיק לצלם את האופנועים.

המראנו מאורלנדו לכיוון סנט לואיס ונחתנו בלאס וגאס בשעה 22:00 (שעון מקומי). איזה חום לעומת הצד המזרחי, חבל על הזמן. כמו בארץ. פנינו לכיוון חברת ההשכרה "הרץ" לקבל את המיני וואן. קיבלנו מיני וואן פורד וכמובן עם GPS. הפעם אנו כבר מתורגלים עם "עזיזה" (ה-GPS). הכנסנו את הכתובת של הדוד של רחל (החברה שאתנו) וקדימה לדרך (מתים כבר לשתות קפה נורמלי). תוך 20 דקות הגענו ישירות לבית של הדוד. נכנסנו, אמרנו שלום, העלנו חוויות וכמובן דפקנו מספר כוסות קפה שחור "א מ י ת י". בהמשך יצאנו לכיוון המלון (האווארד ג`ונסון, בסטריפ), קיבלנו חדר, התארגנו מהר מקלחת ושינה טובה.

לתחילת הכתבה

04/04/04 - לאס וגאס

יום החתונה: קמנו הבוקר עייפים מאוד אך מרוצים (כנראה מההתרגשות). הקפצנו את רחל לדוד שלה (היא החליטה שהיא מצטרפת לנשים ההולכות למספרה), אכלנו ארוחת בוקר וכמובן שתינו קפה שחור ונס קפה נורמלי. נסענו עם הדוד של רחל לקיי-מארט, מין סופר מרקט, שם הורדנו את כל התמונות שהיו לנו מתחילת הטיול לחמישה דיסקים בפחות מ-20$. השעה הייתה כבר 12:00. החלטנו להסתובב קצת בלאס וגאס לפני שהולכים לחתונה של ניר ולינדה בשעה 16:00 במועדון הגולף בווגאס. אספנו את פרלה אשתי ויצאנו לתור את ווגאס. העיר ממש שוממת, אין כמעט תנועה ואנשים, אולי כיוון שהיום יום שבת. וגאס היא עיר שטוחה עם אדמה מדברית כשהרים סביב לה (כמו אילת). נכנסנו למלון Stratosphere, המלון עם המגדל הגבוה ביותר בלאס וגאס, ואז התברר לנו היכן כל האנשים: פשוט כולם בקזינו!!! נכנסנו וקיבלנו הלם. קזינו ענקי עם מספר אולמות (מתברר לנו מאוחר יותר שהוא לא כזה גדול, יש פי כמה וכמה גדולים ממנו). כולם ישובים מסביב למכונות מזל, שולחנות קלפים מכל הסוגים, גלגלי מזל ועוד, וכולם מהמרים בלי סוף. מרקו ניסה את מזלו אבל כמובן שלא מרוויחים בקזינו.

חזרנו למלון להתרחץ ולהתלבש לקראת החתונה. בשעה 15:30 נסענו לכיוון מועדון הגולף מחוץ לעיר בשם Walters Golf, נסיעה של כ- 30 דקות. המקום מקסים ומלא במגרשי גולף. הטקס די דומה לטקס בארץ עם שינויים פה ושם, כולם זורקים את הסוכריות שקיבלו על הזוג. חיבוקים, צילומים וכדומה. בסיום החופה כולם מתכנסים באולם המרכזי. האולם מסודר להפליא. עם מתן האות נפתח אולם סמוך ובו מזנון עשיר למנה הראשונה ואחר כך העיקרית. ברקע מתנגנת לה מוסיקה ישראלית וגם ים תיכונית. הקהל, שמורכב ברובו מישראלים, החל לקום ולרקוד לקצב מוזיקה מזרחית. בהמשך הערב נערך טקס של חיתוך עוגת החתונה, עוגה ענקית ומרשימה עם סידור פרחים עליה (כן, ניתן לאכול את הפרחים). בסך הכל חתונה מאוד מאוד יפה ומרשימה. יצאנו מהחתונה לקראת השעה 22:00, ונסענו למלון להחליף בגדים נוחים ולהסתובב בלאס ווגאס בלילה. העיר שונה מאוד בלילה, כולה אורות נאון צבעוניים, בתי המלון מוארים בשלל צבעים, פשוט מהמם. נסענו למלון "ריאו", שבלילה נראה בצבע אדום וכחול. נכנסנו לרחבת החנייה הרחבה, כך כך רחבה עד שהחניות באיצטדיון רמת גן קטנות לעומתו. נכנסנו למלון. כמובן שהכניסה מובילה ישירות לקזינו. אולמות אולמות של מכונות מזל, שולחנות קלפים, גלגלי הימורים שונים ומשונים, וכולם מהמרים. זה פשוט מדהים.

לתחילת הכתבה

05/04/05 - סכר הובר דאם ואגם לייק מייד

חג- ליל הסדר בלאס וגאס: היום החלטנו לנסוע לכיוון סכר הובר דאם ואגם לייק מייד. נסענו למשרדי "הרץ" להוסיף את הנהג הנוסף- מרקו! סוף סוף אני יכול לשבת בצד, להימתח, להנות מהנופים ולצלם. המרחק מלאס וגאס לסכר הוא כ-30 דקות בלבד. על פי השילוט וכמובן בעזרתה הנדיבה של "עזיזה" (ה-GPS) נסענו לכיוון הסכר. הגענו למקום בסביבות השעה 09:30 ישירות לחנייה. כבר בכניסה לכיוון הקופות רואים את גודלו ועוצמתו של סכר הובר דאם. מבנה ענק, ארוך ומרשים היושב בתוך ערוץ נהר הקולורדו, אשר מהווה את הגבול הטבעי בין מדינת נוואדה למדינת אריזונה. בכניסה לסכר ישנם מספר מסלולי סיור: הרגיל עולה 10$ ועם קסדת מגן (למזכרת) עם סמל הסכר 17$. בכניסה לקופות ישנה תמונה ענקית של הסכר אשר תמורת 5$ ניתן להצטלם כשהיא ברקע. נכנסנו לאחד מבתי הקולנוע ושם צפינו בסרט על איך וכיצד נבנה הסכר עם הסבר של מדריך. תהליך התכנון והבניה נמשך משנת 1931- 1944. בניית הסכר החלה בשנת 1941-1944, סך הכל 3 שנים. הפועל הפשוט קיבל 25 סנט לשעה ואלה שעבדו בתוך המכרות קיבלו קצת יותר. הפועלים אשר התעסקו בחומר הנפץ (הדינמיט), שנחשב בזמנו לעיסוק מאוד מסוכן (עקב החום הרב הדינמיט אינו יציב וכל שפשוף קל היה מפעיל אותו וגורם לפיצוץ) קיבלו 1.05$ לשעה. בסיום ההקרנה יורדים במעלית לתוך הסכר עצמו (חתיכת ירידה, עקב המהירות הלחץ באוזניים רב) וניגשים לאולם הטורבינות. כאן מקבלים הסבר על כמות ועוצמת הקילו-וואט שכל טורבינה מייצרת. ישנן מספר טורבינות, 8 מהם מייצרות חשמל לצד של מדינת נוואדה ו-9 נוספות לצד של מדינת אריזונה. בהמשך הסיור עולים שוב במעלית והפעם למרפסת התצפית על הסכר. גם כאן מקבלים הסבר על מבנה הסכר ועוצמתו ועל תהליך בנייתו. מהמרפסת ישנה תצפית מדהימה על גובהו ורוחבו של הסכר. יצאנו לכיוון הכביש המוביל על הסכר. הצטלמנו על רקע האגם המדהים, אגם ענקי שבו נאגרים המים. המים יורדים לתוך הסכר מתוך פירים עגולים ונופלים מגובה רב ומפעילים את הטורבינות. חלק מהמים זורם לאפיק הנהר וחלקו נשאב מחדש לאגם וחוזר חלילה. לחץ המבקרים לראות את הסכר הוא עצום, טוב שהגענו מוקדם (פקק הרכבים היה מאוד ארוך והתחיל להיות ממש חם).

לאחר הסיור בסכר הובר דאם נסענו לכיוון לייק מייד. מהסכר חזרנו לכיוון לאס וגאס כשבדרך עוברים את העיירה בולדר סיטי (זו עיירה שנבנתה בשעתו במיוחד עבור הפועלים שעבדו בסכר). לפני הפנייה לאגם יש באמצע המדבר, ממש בשום מקום, מלון בשם "אסיאנדה" (Hacienda). ברחבה הצמודה לחניה בצד ישנו מנחת הליקופטרים אשר עושים סיורים אוויריים מעל הסכר ומעל לאגם לייק מייד ונהר הקולורדו בתמורה ל-29$ לאדם. אחרי המלון ישנה פניה לאגם. דמי כניסה לרכב 5$. באגם יש מספר אתרים שניתן לבקר בהם: 2 מרינות גדולות, חניון ענקי לקמפינג ולקרוואנים, חופי רחצה ודייג ועוד. נכנסנו על פי השילוט "למרינה לאס וגאס". זו מרינה ענקית עם מזח צף ובו סירות ויאכטות מכל הסוגים, המינים והגדלים, פשוט מדהים. עלינו על המזח וכבר בהתחלה אתה רואה את עופות המים ודגי הקרפיון הענקיים, פשוט ענקיים. הם פשוט אוכלים הכל, זרקנו להם גרעינים ופופ קורן והם התקבצו בהמוניהם וטרפו את הכל. (חל איסור דייג במקום למעט אתרי דייג המאושרים לכך). המשכנו לתוך המרינה והתרשמנו מהיכטות ומהסירות המדהימות. נכנסנו לאכול במסעדה המקומית (כמובן חלוקת גלויה של "שגריר של רצון טוב" ומחזיק מפתחות. פשוט מדהים הדבר הזה, מה שזה עושה לאמריקאים זה מדהים. הם נורא מעריכים זאת). הסתובבנו בין האתרים הנוספים שלאורך האגם (בחניון הקמפינג, חופי הרחצה והמרינה השנייה), וחזרנו לכיוון לאס וגאס.

הגענו ללאס וגאס והחלטנו להסתובב עם הרכב בעיר. מצאנו מקום חניה ענק (בלאס וגאס לא קימת בעיית חנייה, כל החניונים ענקיים ומרכזיים, פשוט בשביל שתמצא מקום בכדי להיכנס ולהמר). נכנסנו לחנות של "הרלי דיוידסון". מה שראינו באורלנדו זה קטן, החנות פה פשוט ע נ ק י ת!!! נכנסנו. בפנים כמובן תצוגת אופנועים ענקית ומרשימה. בנוסף בחנות: בגדים, חגורות, כובעים, חולצות, פינת אביזרים לאופנועים, תיקים, נרתיקים, מושבים, ועוד. בפינה יש חנות של רהיטים של הרלי- שולחנות, בארים, כסאות, הכול מגולף בעץ עם הסמל של הרלי. פשוט מדהים ומהמם. בקושי יצאנו מהחנות. המשכנו להסתובב בלאס וגאס והגענו לקניון בשם Macy`s, קניון ענקי ובקלות ניתן ללכת בו לאיבוד, קומה לנשים, לגברים, ילדים ועוד. אבל המחירים... כן, המחירים לא רק בשמיים- הם בחלל החיצון. השעה כבר 17:45. המשכנו להסתובב ברגל בסטריפ ונפלנו על מלון Treasure Island. בחוץ על הטיילת עמדו המון אנשים ונאמר לנו שלקראת השעה 18:00 מתחיל מופע הפיראטים של המלון, מופע של 30 דקות. נדחפנו מהר ככל שיכולנו לחזית הצופה על המלון והמתנו להופעה. בשעה 18:00 בדיוק החלה ההופעה, זהו מחזמר של שירים וריקודים בין פיראטיות ופיראטים הנלחמים ביניהם. בחזית המלון ישנו אגם מלאכותי גדול עם גשר המחובר לכניסה למלון, בצד אחד בצמוד לגשר ולמלון ישנה ספינת פיראטים ומהצד השני מגיחה לה ספינת פירטים ענקית אשר תוקפת את הפיראטיות במטחי אש רמים. הפיראטיות תוקפות את ספינת הפיראטים אשר טובעת (כן, טובעת ממש) והפיראטים קופצים לים ושוחים לכיוון הפיראטיות המנצחות. הצגה מהממת וכל זה בחינם.

חזרנו למלון המומים מהמופע להתרחץ ולהתלבש לקראת ליל הסדר אצל הדוד של רחל. הדוד הזמין כ-45 איש לליל הסדר ולכן שכר אוהל אירועים גדול (ב- 1000$), שהוקם בגינה בתוך הבית תוך שעתיים על ידי צוות עובדים של חברת ההשכרה. הסדר הועבר כהלכה על ידי חברים של הדוד מהארץ שגם מטיילים בארה"ב ובאו לחתונה. אין מילים לתאר את הארגון וההכנות שהדוד והדודה של רחל השקיעו בהכנת ליל הסדר (שכרו עוד מקררים מעבר לחמישה שיש להם, והאוכל בשפע: בשרים, עופות, סלטים, שתייה, הכל כשר לפסח כמובן. בסיום היום חזרנו למלון בסביבות השעה 01:30 והתכוננו ליום שלמחרת. 06/04/04: קניות בלאס ווגאס וסיור בסטריפ: היום החלטנו לעשות "קצת" קניות ולטייל בעיר ובין בתי המלון השונים. נסענו לדוד של רחל, שתינו קפה ואכלנו ארוחת בוקר. אספנו את משה ויצאנו לחפש קניונים. הכנסנו כתובות ל"עזיזה" ונסענו. קצת הסתבכנו אבל תיקנו את עצמנו מהר. מצאנו את קניון OUTLET CENTER, קניון ארוך וענקי בסדר גודל של הקריון בארץ, עם מיטב המותגים היוקרתיים והחברות המובילות בתחום ההנעלה וההלבשה. בקניון חנויות נעליים של נייק, ניו באלנס, ועוד מותגים מהשורה הראשונה. קנינו נעלי ניו באלנס לילדים (רוכשים זוג נעליים והשני בחצי המחיר). אחרי יום הקניות החלטנו ללכת לטייל בסטריפ. משה כיוון אותנו לכיוון מלון Caesers Palace.

לתחילת הכתבה

הדפס| שמור למועדפים| שלח |סרוק לנייד

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר

הוסף תגובה

התחבר כדי להוסיף תגובה:

בראבו!

כל הכבוד

יומן המסע המושקע מכולם

קניות בלאס ואגאס

נפלא

אכן יומן מסע והוא מעולה

אכן יומן מסע והוא מעולה

``אין כמוך``

נדוש וטרחני

ארה``ב

סגור

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר