גאורגיה - טיול בארץ יפה ומזמינה

גאורגיה - כמה שהארץ הזו יפה ומזמינה, זו התחושה שמקבלים לאחר הטיול בה. בין הרים ואנשים, טרק משפחתי מעניין, ארץ יין מרהיבה ובסוף יומיים אחרונים בעיר הגדולה - טיביליסי. הטיול הזה חיזק את ההשערה הראשונית והפך אותה לידיעה ברורה, באשר ליופי הנסתר והנגלה, שכדאי לחקור בארץ גאורגיה - בכתבה הבאה. לקריאת החלק הראשון של הכתבה לחצו כאן

גאורגיה - טיול בארץ יפה ומזמינה - תמונת קאבר
בכתבה זו:

קפיצה אחורה בזמן - טרק בין כפרים ממסטייה לאושגולי

אחרי ארבעה ימים במסטייה, החלטנו לעשות טרק לאושגולי. אושגולי נחשבת לאתר מורשת לאומי, מוכר על ידי אונסקו וזהו  הכפר הכי גבוה באירופה. בכפר יש מקבץ יפה של מגדלי סוואן, שהשתמרו יפה, אווירה פחות מתוירת ויותר מסורתית מאשר במסטיה. ניתן להגיע אליה בנסיעה על גבי רכב שטח, במשך כשעתיים ממסטיה, במחיר שערורייתי של 150 לארי לג'יפ. במידה וחוזרים באותו היום, אין תוספת לתשלום, אולם אם תקבעו חזרה ביום למחרת, זו תעלה 150 לארי נוספים. אפשרות שנייה להגיע אליה היא ברגל, בטרק של שלושה וחצי ימים. אנחנו בחרנו באפשרות השניה (אין כאן חיסכון של כסף כי כדי לחזור למסטיה, גם כך צריך לקחת ג'יפ). היום הראשון של ההליכה הוא לכפר ז'בישי. למעשה, בשלושת ימי הטיול, הדרך די דומה - מטפסים עד שמגיעים לפאס, עוברים אותו ושאר היום הוא בירידה עד שמגיעים לאיזור הנהר שם שוכן ישוב. בז'בישי, וואחו, המדריך שלנו, לקח אותנו לבית של ידידים שלו, שקיבלו אותנו בקבלת פנים מרשימה וגיאורגית למופת. לאחר שחלצנו נעלינו והתרעננו מעט, התפצלנו. אני הלכתי עם הבנות למטבח לעזור בהכנות לקראת ארוחת הערב, ויובל נשאר עם הבנים. נתנו לי לחתוך את הבשר, שבהמשך יהפוך למילוי לחצ'אפורי קודאורי. יובל באותה עת ישב עם בעל הבית, שהוא מדריך טיפוס הרים, בנו והמדריך שלנו ושתו יין תוצרת בית בטקס הברכות המסורתי. אחרי שהרגשתי שאני רק מפריעה במטבח, הלכתי להצטרף לבנים וגם ממני לא חסכו את טקס השתייה. שתינו לכבוד גאורגיה, לכבוד סוואנטי, השלום, נשיא גיאורגיה, אבותינו, נשים טובות ועוד דברים שלא הבנו ושאנו מתקשים לזכור. הטקס לווה במאכלים שונים והשתייה והאכילה נמשכו אל תוך הלילה. למרות מחאות נמרצות שלנו, לא ויתרו לנו על אף כוסית. שמחים, שבעים ומאוד שיכורים, הלכנו לישון.

לתחילת הכתבה

לילה שני באדישי

יום ההליכה השני של הטרק החל מאוחר, המארחים הנדיבים שלנו לא ויתרנו לנו על ארוחת בוקר עשירה, שכללה מלבד חצ'אפורי, מצזוני (יוגורט תוצרת בית), לחם וגבינה הרגילים, גם תבשיל בשר עז, תבשיל ירקות ירוקים ומיני מעדנים כבדים. למרות שהיינו עם חמרמורת קלה, גם מארוחה זו לא נפקד מקומה של טקס הרמת הכוסית המסורתית, אף שהפעם חסו עלינו ושתינו רק מעט (יחסית ללילה הקודם). הכפר בו העברנו את הלילה השני היה אדישי - כפר שנראה נטוש, עם מגדלי סוואן ובתים, שבנויים בסגנון אורוות. כפי שיובל אומר, ככל שמתקדמים בקילומטרים, הולכים אחורה בזמן. הכפר מאוד קטן ומתגוררים בו שבע משפחות בלבד. הלכנו לביתם של זוג חביב: מרגיזה ובעלה ששמחו לקבל אותנו בביתם. הבית בנוי בסגנון ישן ומכיל חדר אירוח גדול עם ארבע מיטות. בחוץ ראינו שירותי בול קליעה ולהפתעתנו, בתוך הצריף מצאנו מקלחת ואמבטיה מפוארים עם קרמיקה ודוד מים חמים. גם כאן לא נפקד מקומו של טקס השתייה, אלא שהפעם שתינו צ'צה - מעין גראפה מקומית.

לתחילת הכתבה 

הליכה לאיפרארי

היום השלישי הוא יום ההליכה לאיפרארי. בדרכנו, היינו צריכים לחצות נהר גועש, שאין עליו גשר. וואחו, המדריך רב התושייה שלנו, פיתה סוס שרעה עם חבריו ליד הנהר עם מעט לחם רטוב, שם עליו חבל וחצינו את הנהר על גבי הסוס, דבר שחסך מאיתנו חוויה רטובה וקרה במיוחד. היום השלישי של ההליכה הוא הכי קשה ובו מגיעים לפאס הגבוה ביותר בגובה של כ-2400 מ'. זה גם אמור היה להיות היום עם הנופים הכי יפים, במיוחד קרחון אדישי, המרשים מאוד, אך לצערנו היה המון ערפל. בערב ישנו באיפרארי, כפר זעיר, שמתגוררות בו שתי משפחות בלבד. המשפחה, שאצלה התארחנו, מנתה שש בנות ואף לא בן אחד, מה שגורם לאווירה צוהלת ולאוכל טעים במיוחד (כולל שירותים ומקלחת ברמה גבוהה).
בקתה באחו_מסטיה
לתחילת הכתבה

הגעה לאושגולי

היום הרביעי של ההליכה היה קצר מאוד, רק כ-4 שעות ומגיעים לאושגולי. מזג האוויר ביומיים האחרונים לא האיר לנו פנים וסבלנו מאוד מערפל, בעיקר וגם מגשם די מציק. באושגולי החלטנו שלא להישאר ללילה נוסף ורצינו לקחת ג'יפ חזרה למסטיה. אחרי שהוצע לנו ג'יפ במחיר שערורייתי של 200 לארי, צלצלנו לנינו, שגילתה תושייה רבה ומצאה לנו טרמפ עם קבוצת צעירים מטיבליסי, שישנה בגסט האוס של אחותה, כך שהיינו צריכים לשלם רק 50 לארי. אמנם, אמורות להיות מרטרושקות למסטייה, אך הן לא סדירות. הסוגיה של מדריך לטרקים, לטעמנו, היא סבוכה. הטרק מסומן בצורה סבירה ובשילוב עם מפה טובה וסיפור דרך טוב, אפשר להסתדר לבד. אנחנו לקחנו מדריך כי לא הרגשנו מספיק בטוחים בכישורי הניווט שלנו. בנוסף, לא השגנו סיפורי דרך או מפות טובות. מדריך עולה 40 לארי ליום, שהם כ-80 שקל וכן צריך לשלם על הוצאות המחיה שלו, כלומר, כל הלינות בבתי הכפריים (ממוצע עוד כ-30 לארי ליום). סך הכל, השבילים האלה לא מאוד מתויירים (לפחות לא בתקופה בה אנחנו היינו - חודש יוני), אין עם מי להתייעץ או לשאול והסימון יכול הרבה פעמים לבלבל. לאור כל זאת, העדפנו לקחת מדריך, אך בתקציב מצומצם יותר ועם יותר ניסיון בניווטים אולי היינו מוותרים ומסתדרים בעצמנו. לילה לפני שיצאנו לטרק, שוחחנו בטלפון עם נינו ולמחרת המדריך חיכה לנו. שמו וואחו, כפי שהוזכר קודם. הוא בחור חביב ומורה דרך מצוין (למרות שהאנגלית שלו טעונה שיפור), אני ממליצה עליו בחום.
  • המדריך Wacho Chartolani - טלפון: 899-37-84-24
לתחילת הכתבה

ארץ היין ואמריקאים שיכורים

עזבנו את מסטייה לכיוון קחאטי, לאחר כמה ימי הליכה רצופים, רצינו קצת לנוח. הנסיעה לסירנארי, שבקחאטי הייתה קשה, היא התחילה ב-5:30 בבוקר, לקחנו מרטרושקה ממסטיה לטיבליסי. בסביבות 16:00 הגענו לטיבליסי, משם לקחנו מטרו לתחנת מרטרושקות, בצד השני של העיר ותפסנו מרטרושקה נוספת בשעה 17:00, שנוסעת לסירנארי. נסיעה זו ארכה כשעתיים וחצי נוספות. בדרך לסירנארי, פגשנו כמה חבר'ה בריטיים, שעובדים וגרים בטיבליסי והיו בדרכם למסיבה בגסט האוס של חבר אמריקאי שלהם בסירנארי. הם הזמינו אותנו להצטרף ולמרות שהיינו עייפים החלטנו להיענות להזמנה. הגענו למסיבה שדמתה מאוד למסיבות הקולג' בסרטים האמריקנים, עם בירה, שנשפכת כמו מים ודרכים יצירתיות לשתות אותה (כמו למשל, דרך משפך וצינור מהקומה השנייה). הייתה זו חוויה מעניינת במיוחד לפגוש הרבה צעירים מאנגליה ומארה"ב, שחיים בטיבליסי ועובדים בכל מיני עמותות. היה גם מעניין לשמוע את דעתם על המדינה המתפתחת הזו. המסיבה נמשכה עד שעות הלילה הקטנות, אך אנחנו שהיינו מאוד עייפים, הלכנו לישון יחסית מוקדם. בבוקר התגנבנו החוצה כדי לא להעיר את האנשים, שישנו על הספות בסלון והשארנו מכתב עם כסף על הלינה. צעדנו לתוך סירנארי מרחק של כק"מ, בחיפוש אחר ביתו של דויד זנארשווילי, שעליו קבלנו המלצות כאן באתר. למזלנו, אחיו של דויד מצא אותנו מסתובבים בכפר ולקח אותנו לביתו. הבית של דויד (שכעת מתגורר בטיבליסי) היה הבית הנעים ביותר בו שהיינו בכל גרוזיה, וזו תחרות קשה. האוכל היה מעולה וכל הזמן השקו אותנו ביין מקומי. בעלי הבית מקסימים ודוברים אנגלית לא רעה ובכלל האווירה במקום מאוד נעימה ומומלץ להגיע. כתובת הבית: David Zandarashvili, Tsiminda Giorgi 11 Signagi

לתחילת הכתבה

שיטוט בסירנארי וקפיצה לדויט גרג'ה

בסירנארי שוטטנו יום אחד. העיר שוחזרה יפה מאוד ומהווה אתר מאוד נחמד לטיול קצר. ביום ראשון יש תזמורות של ילדים, שמנגנות ברחוב הראשי. למחרת לקחנו סיור בחבל היין, גורם, בעל הבית, הסיע אותנו ברכבו, הסיור עולה 80 לארי לרכב ומצאנו עוד זוג שיחלוק איתנו. הסיור עובר באחוזה ישנה של אציל מקומי, כנסיות ומבצרים וכמובן יקב. האטרקציה המרכזית היא מנהרת אחסון היין השנייה בגודלה בעולם - מנהרה ענקית מדהימה חצובה בתוך הר, שאליה נכנסנו לאחר שגורם שיחד את השומרים עם חפיסת סיגריות (נראה שאין במקום ביקורים מסודרים). אחד העובדים שהכניס אותנו פנימה ניסה להסביר לנו קצת בגרוזינית על המקום ואפילו נתן לנו לטעום קצת מהיין ישר מהחבית. בהחלט מקום ששווה ביקור. סיור נוסף שעשינו היה לדויט גרג'ה (גם עם גורם, תמורת 80 לארי לרכב). מדובר בקבוצת מנזרים חצובים בהר מהמאה ה-6 לספירה, שנמצאים באיזור מדברי למחצה, כך שהנופים היו שונים מאלו שראינו עד כה. ערכנו טיול קצר סביב המתחם, שכלל טיפוס על ההרים שמסביב. המערות רובן נטושות וניתן לראות את ציורי הקיר העתיקים. סיפרו לנו, שעדיין יש נזירים שחיים באיזור מסוים של המערות. למרות שהאתר נמצא קצת מחוץ לדרך, אם לא מבקרים בהרבה אתרים ארכיאולוגים, הייתי מבקרת דווקא בזה, כי בנוסף להיותו אתר תרבותי מעניין הנופים ממנו יפים ומיוחדים.

לתחילת הכתבה

הקווקז הנמוך ומים מינרלים עם טעם נרכש

אחרי שלוש לילות בסירנארי, המשכנו בדרכנו לבורג'ומי, שוב לקחנו מרטרושקה לטיבליסי ועוד אחת מטיבליסי לבורג'ומי, כשבדרך צריך להחליף תחנות. הגענו לבורג'ומי בשעות הצהריים. פנינו למודיעין לתיירים, שם היו מאוד אדיבים ועזרו לנו ליצור קשר עם ביתו של Leo Jangirashvili. שגם עליו קיבלנו המלצות באתר. הבית הוא בעצם דירה בבנין סובייטי, שהקצו לנו בו חדר גדול. אמו של ליאו המקסימה קיבלה אותנו יפה, הציעה לנו פירות (דובדבנים מעולים) ואף אפתה לכבודנו אקלרים. התכנון שלנו היה לעשות טרק של יומיים בפארק הלאומי, לצורך כך יש להירשם מראש במשרדי הפארק (פתוחים מ-9 עד 17). בפארק, בנוסף להרשמה לטיול, אותה חייבים לעשות (וכדאי כי מקבלים מפה טובה), ניתן גם לשכור שקי שינה, אוהלים, מזרוני שטח וכו'. כמו כן, אפשר להירשם ללינה בבקתות העץ בפארק. אנחנו בחרנו לעשות את מסלול 1+6 ונרשמנו ללינה בבקתה (10 לארי לאדם ללילה). בהמשך היום בילינו בפארק המים המינרלים, שם יש מתקני שעשועים שונים, למשל, עלינו על רכבל ועל גלגל ענק - בשניהם היינו הנוסעים היחידים. במידה וממשיכים בפארק כק"מ וחצי אחרי המתקנים, מגיעים לבריכת מים מינרלים פושרת, שנעים להשתכשך ולשחות בה. האטרקציה המרכזית בפארק הוא הברז, בו ניתן למלא מים של בורג'ומי. מדובר במים מינרלים עם טעם מעט מלוח ומוגז קמעה, הם נחשבים למאוד טעימים ובריאים והיו המים האהובים על מנהיגי ברית המועצות, לדורותיהם. כנראה, שמדובר בטעם נרכש, אנחנו עדיין מעדיפים מים רגילים, אולי כאלה בטעם אפרסק. הטרק בפארק הלאומי היה נחמד, הנוף שונה מזה של הקווקז הגבוה וההליכה היא בתוך יער. אם יש מזל (ולנו לא היה) ניתן לראות בדרך בעלי חיים, כמו איילים או דובים. גם כאן מזג האוויר לא האיר לנו פנים והיה לנו הרבה ערפל. למזלנו הסערה הגדולה החלה רק לאחר שהגענו לבקתה והדלקנו אש בתנור. היינו התיירים היחידים בבקתה, שיכולה להכיל עד 12 אנשים. למחרת. ההליכה בצמחייה הרטובה, הרטיבה אותנו לגמרי והשילוב עם הערפל הכבד הביאו אותנו להחלטה שכדאי לחזור חזרה ולא להמשיך למסלול מספר 6. הטעם המעט מריר, שהיה לנו, הומתק על ידי מפגש עם שומרי הפארק, שכיבדו אותנו בארוחת צהריים קלה והרבה מאוד צ'צ'ה. המשך הדרך אחרי המפגש איתם פחות אופיינה ביציבות, אבל היתה בהחלט שמחה.

לתחילת הכתבה
טיביליסי_מרחצאות

חיי העיר בטיבליסי וחזרה הביתה

מבורג'ומי לקחנו מרטרושקה לטיבליסי, בה בילינו את היומיים האחרונים שלנו בגאורגיה. בקרנו בשוק הפשפשים - שוק הגשר היבש, שם מוכרים כל מיני מזכרות מהתקופה הסובייטית, כגון, סרויסים יוקרתיים מפורצלן וקריסטל. בשוק מוצג גם המון זבל, שלא ברור מי צריך, כמו חלקים אלקטרוניים למכשירים, שכבר מזמן לא מייצרים, חוברות הפעלה לכל מיני מכשירים, מכשירי וידאו מסוף שנות השמונים וכו'. בלילה גילינו את סצנת הבארים העירונית. מסתבר שהפאב האירי תפס גם כאן ויש רחוב שלם, שמלא בפאבים כאלו עם הופעות חיות של להקות קאברים מזעזעות (גרסאות כיסוי). אנחנו רק חיפשנו מקום נחמד לצפות במשחק הכדורגל, ארה"ב נגד גאנה, במסגרת המונדיאל. ברחוב Akhveldiani היו מקומות רבים כאלו, שהיו יקרים מאוד, אבל עם אווירה סך הכל נעימה (ומאוד רועשת). את היום השני בטיבליסי בילינו בפארק ואקה - פארק גדול ונחמד בעיר, שממנו לקחנו מונית למוזיאון האתנוגראפי (אמור להיות רכבל לפי הלונלי פלנט, אך נראה שהוא לא פעיל כבר שנים רבות). בפארק יש כל מיני בתים מאזורים שונים בגאורגיה, מאובזרים ברהיטים עתיקים ומעניינים. אחרי הפארק המשכנו לאגם הצבים - קוס טבה - אגם קטן שכל היפים והיפות של טיבליסי באים אליו בצהרי יום חם, על מנת להצטנן מעט ולהשתזף על גדותיו. משם הלכו לסיור אחרון בסימטאות העיר העתיקה ולארוחת ערב גרוזינית אחרונה, בה טעמנו מעדן בשם שקמרולי - פרגית צעירה מבושלת ברוטב שום מאוד דומיננטי. זו היתה בהחלט סיומת ראויה לטיול מקסים.

לתחילת הכתבה

רוצה לקרוא עוד על גאורגיה? הנה כמה קישורים נוספים שיעניינו אותך:
גאורגיה - מידע שימושי >>
גאורגיה - כמה טיפים על אוכל כשר >>
גאורגיה - היום הלאומי >>





הדפס| שמור למועדפים| שלח

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר

הוסף תגובה

התחבר כדי להוסיף תגובה:

סגור