הדרך הביתה: מכרייסצ`רץ` ועד הוד-השרון

לא להאמין איך הזמן עבר, אבל כבר צריך לחזור! כיצד מסכמים כמעט חצי שנה שעברה? זה לא עוד טיול, זה חתיכת חיים! אצל הילדים זה ניכר בצורה מאוד מוחשית במכנסיים שהתקצרו ובנעליים שהתבלו, אך אצל כולנו בהרבה צורות אחרות פחות מוחשיות.

dan shalem
תמונה ראשית עבור: הדרך הביתה: מכרייסצ`רץ` ועד הוד-השרון - תמונת קאבר
Thinkstock Imagebank ©

בכתבה זו:

כרייסטצ`רץ` פעם שנייה

שוב בכרייסצ`רץ`, תחנה אחרונה בהחלט בניו-זילנד, קצת ארוכה יותר ממה שתכננו עכב תקלת הויזה שמייד נספר עליה. בדיוק שבוע עבר מאז הפעם הקודמת, ובבת אחת חורף התחלף לקיץ! ביקרנו במקצת באותם המקומות וגם במוזיאון המדע ומוזיאון קנטרברי, בילינו כמה שעות רטובות בקומפלקס הברכות אטלנטיס (ב- QEII), אך בעיקר נחנו בשמש, כאשר הילדים בבריכה או במתקנים. מוזיאון המדע קטן אמנם, אך סיפק לנו שעתיים של לימוד ושעשועים, כולל אפילו קיר טיפוס ומגלשה, בה ניתן לחוות נפילה חופשית. מוזיאון קנטרברי מעניין גם הוא, אך במיוחד נאים הגנים הבוטניים, עמוסי עצים ענקיים ומדהימים וכמובן מתקנים מושקעים.

לתחילת הכתבה 

ויוה לויזה

בכרייסצ`רץ` החזרנו בצער רב את הקראוון, ועם כל מטלטלינו נגררנו לשדה התעופה לדוכן הצ`ק-אין של "קוואנטס" (Qantas), רק על מנת לגלות שם שלא נוכל לעלות על הטיסה לסידני כיון שהויזה שלנו לאוסטרליה כבר לא בתוקף. מקור הטעות בחוסר הבנת ה"אותיות הקטנות" של הויזה, והעובדה שבאוסטרליה צריך ויזת מעבר אפילו רק לקישור בין טיסות, גם אם כף רגלכם לא תדרוך על אדמת היבשת! את הויזה לאוסטרליה קיבלנו לחצי שנה, וכחודשיים בערך לפני שיצאנו מהארץ. הויזה היתה אמנם לכניסות מרובות אולם מתאריך קבלת הויזה ולא מתאריך הכניסה הראשונה, כפי שהבנו. בלי להוריד מעצמי את האחריות לטעות האומללה, אציין בכל זאת שכבר בעת קבלת הויזה חשדתי שמשהו לא בסדר, התקשרתי אז לשגרירות והפקיד שענה לי בדק, והסביר שיש לנו חצי שנה מיום שנכנס פעם ראשונה, והויזה בהתאם לתכנית אשר הגשנו בבקשה. בדיעבד הוטעתי כמובן- יכולנו להכנס לאוסטרליה עד סוף נובמבר ולהשאר חצי שנה, אבל להכנס בינואר שוב לא יכולנו! (ומכאן נובע- תחזרו ותבדקו, ואל תקבלו בקלות תשובה שנוגדת את ההגיון הבריא שלכם!).

בקיצור- הנה אנחנו בכרייסצ`רץ` עם כרטיסים של "קוואנטס", כלומר חייבים לעבור דרך אוסטרליה על מנת לחזור, אך אין לנו ויזה! אילו היינו ממדינה פחות בעייתית, יכולנו כמובן לקנות ויזה בשדה התעופה ב-20$ ו-30 שניות, אבל לישראלים כידוע החיים אף פעם לא פשוטים. מכאן התחיל מאמץ של 48 שעות עד לפתרון המשבר. היות והיה יום ראשון לא היה עם מי לדבר למעט טלפונים בהולים לארץ, בנסיון להפעיל קשרים ואולי לפתור את העניין דרך השגרירות האוסטרלית בת"א. למרות מאמצים אדירים של סוכנת הנסיעות שלנו (ושוב תודה לסוכנת שלנו- מלי דקל, שלא ישנה יחד עמנו באותם ימים...), השגרירות גילתה אפטיות גועלית במיוחד, ואפילו לא יכלה לספק אינפורמציה ולענות על שאלותינו לגבי הוצאת הויזה כאן. ביום שני בבוקר בדקנו את האפשרויות להוצאת ויזה דרך סוכנות בכרייסצ`רץ`- התהליך לוקח עשרה ימי עבודה אמרו לנו כולם! להתקע בניו-זילנד עוד שבועיים זה אולי לא נשמע רע כל כך, אבל אחרי שהבטחנו לחזור למשפחה, לעבודה, נפרדנו מהקראוון וגם נצטרך להשאר בכתובת קבועה למקרה של בירורים בתהליך, זה כבר לא ממש אידיאלי. על שאלתנו האם באוקלנד נוכל להוציא ויזה על המקום אף אחד לא ידע לענות, ואת שגרירות אוסטרליה באוקלנד ניסינו להשיג ללא הפסקה וללא הצלחה. שוב ושוב אבדנו במבוך המענה הקולי ולא ניתן היה להשיג מענה אנושי... להודעות כמובן איש אינו חזר- כמו שאומר אהוד בנאי בשירו: "...זה עולם אלקטרוני, כבר קשה לדבר..."!

לבסוף הבנו שאין ברירה וחייבים לנסות להגיע לשגרירות באוקלנד. בחצות הלילה מילאנו טפסים, עם שחר רצנו להצטלם, ומתוך אמונה בכח השכנוע הנשי רונית יצאה לטיסת הסולו הראשונה שלה, בעוד אני נשאר עם הילדים בחמ"ל ("חדר מלון", וכידוע גם "חדר מלחמה"...). עם צהריים הגיעה רונית לשגרירות- פקידה לא ממש מסבירת פנים כמעט וסילקה אותה בטענה תמוהה שאין לנו אפילו טיסות מאושרות, וכאשר יהיו כאלו נצטרך לחכות עשרה ימים. ברור מהיר בחמ"ל העלה את העובדה הידועה, כמובן, שכל הטיסות שלנו בסטטוס OK, ופקידת ההגירה הנכבדה פשוט לא יודעת לקרוא Itinerary (לוח טיסות), וכפי הנראה הבינה את שמירת הכיסאות לטיסה מסידני שהיתה “on request” כאילו הטיסה עצמה רק בבקשה... אטימות, טימטום, תקראו לזה איך שתרצו. לא נעים להבין כמה אנחנו קטנים וחסרי חשיבות בעולם הבירוקרטי הזה. בינתיים רונית רצה אחוזת אמוק בקווין סטריט (אפילו מבלי להציץ הפעם לחנות "קטמנדו") הישר למשרדי "קוואנטס" ומוציאה הוכחה ברורה שהטיסות מאושרות, וכך חוזרת לשגרירות לשעת הקבלה של אחר הצהריים. הפעם הטפסים תקינים, אך עדיין רק אחרי סערת רגשות לא נעימה נאותה הפקידה לבקשה, ורונית יוצאת עם ויזות מעבר ל-72 שעות! עם ערב התאחדה המשפחה שוב, יצאנו לחגוג במסעדה יפנית מעולה וישנו שינה עמוקה אחרי יומיים מטורפים ומתוחים.

לתחילת הכתבה

להתראות ניו-זילנד

אנו נפרדים מניו-זילנד בחום של 35 מעלות, כאילו לא לבשנו כאן חודשיים פליסים, גופיות תרמיות ומעילי גשם... קיטרנו הרבה על הגשם, על הערפל שהסתיר את הנוף והרוחות שלא נתנו לשבת בחוץ, אולם בסיכומו של דבר כל אלו הם חלק מחוויית הטיול כאן. קשה לי לדמיין את הנופים שראינו בחמסין הנוכחי - את המילפורד ללא ערפילים, את היערות הטחובים ללא לחות מקפיאה, את החופים הארוכים ללא הרוחות, ואת ההרים ללא השלוגיות - הרי בעצם זוהי ניו-זילנד במיטבה!

לתחילת הכתבה

סידני פעם שנייה

חמישה חודשים בדיוק אחרי הפעם הקודמת, סידני של ה"חופש הגדול" חמה והומה הרבה יותר, וחזרנו רק לביקור קצרצר עכב תקלת הויזה הנ"ל. למרות שאהבנו יותר את סידני החורפית והשקטה של אוגוסט, עדיין התרגשנו מיופיה, ועל סיפון המעבורת השטה במי המפרץ לא יכולנו שלא לתקתק במצלמה שוב מול הגשר, מגדל האופרה, ומי המפרץ התכולים. למרות השהיה שהתקצרה, לא ויתרנו על ביקור באקווריום. הילדים וגם הגדולים רצו בהתרגשות והיו מאושרים שוב לפגוש את הפלטיפוס, כלבי הים והכרישים, וכמובן את דגי הריף ו"נמו" בראשם.

לתחילת הכתבה

בנגקוק

עצירה אחרונה בהחלט בדרך הביתה. רצינו לעצור כאן על מנת להגיע לאיים לסיום פסטורלי של הטיול, אך טרגדיית הצונאמי שינתה את התכניות והסתפקנו בכמה ימים בבנגקוק, "עיר המלאכים", לשבירת הטיסה חזרה.

בנגקוק- עיר של ניגודים: אוכל חריף ופירות טרופים מתוקים, גורדי שחקים מודרניים מול מונומנטים מסורתיים, אפורה מפיח אך גם צבעונית להפליא, עוני ועושר קיצוניים זה לצד זה. עבורנו (ההורים) זהו ביקור לא ראשון בעיר, ועל כן ביקרנו שוב רק במעט מהאתרים הרבים שיש לעיר הזו להציע, ותיאור מפורט יותר נשאיר לכתבים השוהים פה יותר זמן. התמקדנו בעיקר במנוחה במלון נוח, והתמוגגנו מהאוכל התאי המדהים וגם מאוכל ישראלי לא רע ב"קשר הישראלי". עבור הילדים היה זה מפגש קצר עם תרבות אחרת, שונה מאוד מהמערביות אשר הקיפה אותם עד עתה. יחד צלחנו את השווקים העמוסים והרחובות הצפופים, אולי בעוד כמה שנים כאשר יגדלו נאזור אומץ לטייל עימם יותר גם במחוזות הללו של העולם...

לתחילת הכתבה

פרידה

לא להאמין איך הזמן עבר, אבל כבר צריך לחזור! כיצד מסכמים כמעט חצי שנה שעברה? זה לא עוד טיול, זה חתיכת חיים! אצל הילדים זה ניכר בצורה מאוד מוחשית במכנסיים שהתקצרו ובנעליים שהתבלו, אך אצל כולנו בהרבה צורות אחרות פחות מוחשיות. הילדים למדו וראו דברים שלעולם לא יקבלו בבית ספר או בגן, כל כך הרבה חוויות והתנסויות, וכולנו למדנו יותר את הטבע אך גם את האדם. ניסינו להאט, לקחת את הזמן, אבל עדיין שיא רודף שיא, לעתים יש גם נפילות קטנות, אבל לא נתנו לזה לקלקל.

כל הזמן ביחד והיינו מאושרים יותר מאי פעם. יש כאלו הרואים בטיול עם ילדים נטל, עבורנו הוא היה לתענוג צרוף! יתכן שזה לא יתאים לכל אחד- אם אתם מאלו שנשארים בעבודה מאוחר בשביל לחזור כשהבית כבר שקט, זה לא בשבילכם. אם אתם מאלו שמרגישים צביטה בלב ביום בו הגעתם מאוחר והקטנים כבר ישנים, זה יותר בכיוון. אם חופשה אצלכם זה רק חמישה כוכבים וג`קוזי, תחשבו פעמיים... למי שזה מתאים לו מצפה חווית חיים. כמשפחה אוהבת ומגובשת חזרנו הרבה יותר כזו. בכזאת תקופה נוצרו במשפחה ריטואלים חדשים, חוש הומור חדש ופרטי בהחלט ואפילו קצת שפה פרטית, שזר לא יבינה, עם מילים כמו טומבק, נימוש, ונני (את משמעותן לא נגלה!).

להיות ביחד, לראות את הילדים לומדים, מתפתחים, נפתחים ומשתנים... לצפות בהם, להקשיב כל הזמן וללמוד גם מהם... תומר ממציא יבשות חדשות, מספר על הרים ונהרות דמיוניים ומסביר לכולם מדוע אין לנו ויזה... שקד בקיאה בגאוגרפיה, גאולוגיה וזואולוגיה ברמה של בוגר תיכון, אך בעיקר הרבה יותר בוגרת ועצמאית, פתוחה להתנסויות והרפתקאות ומוכנה לנסות טעמים חדשים. משועשעים אנו מקשיבים למשחקי הילדים, כיצד הם התמלאו במושגים רבים וחדשים השאובים מחוויות הטיול, ובמיוחד בעקבות ניו-זילנד הם עמוסי טרקים וקירות טיפוס, בנג`י, סירות ג`ט וכדומה...

חמישה חודשים בקראוון וקמפינגים, ועוד כמה שבועות במלונות- באלו האחרונים נהנינו אמנם מהנוחיות, אך עייפנו משינוע תיקים, מלשבת להזמין כל ארוחה ולחכות למלצרים ומהצורך להשקיט את הילדים... בקמפינגים הרגשנו בבית, וגם אם לעיתים מאסנו בשירותים המשותפים, כמעט תמיד נהנינו לפגוש את השכנים, אהבנו את הפשטות, והילדים נהנו מהחופש והעצמאות. הקראוון היה לנו בית אמיתי, בכל רגע יכולנו לעצור ולנמנם, להכין קפה או לפתוח את המקרר ולשלוף ארוחה. ללא ספק הדרך האולטימטיבית לטייל.

כמעט חצי שנה של ניתוק מעבודה, מחדשות ומהצפיפות הישראלית. לא פתחנו עיתונים וגם לא את "ynet", וביקשנו מכולם שלא לדווח לנו כלום, והם אכן עמדו במשימה. כך למשל שמענו על מות עראפת רק חודש אחרי מנהג מונית הודי... כמובן מחדשות יותר גלובליות כמו הצונאמי הנורא לא יכולנו להמנע. יש שיקראו לזה בורות אולי, אך לנו זה עזר. האפשרות לברוח מהאקטואליה בוודאי תרמה להתנתקות, לשקט הנפשי, ולהנאתנו שלנו מהיופי שיש לעולם להציע... לנו זה עשה טוב. הלוואי שנוכל לשמור על הרוגע הזה גם כשנחזור.

להיות כתב ב"למטייל": נהנינו לכתוב, לצלם לספר, למענכם ולמען העשרת החוויה האישית, ובוודאי נהנה עוד שנים מהזכרון הנפלא שישאר לנו. השתדלנו לשתף בכל החוויות שעברנו כמו גם בקשיים ובהתלבטויות, קיבלנו תגובות רבות ושאלות רבות, שעל רובן השתדלנו לענות, והתנצלותנו לאלו שלא הספקנו לחזור אליהם. לכל אלו שיבואו בעקבותינו נמליץ בהחלט להתאמץ גם כן ולכתוב, לעצמכם, לחברים או לכל העולם... וכמובן נשמח לענות לכל הפונים גם בעתיד!

וכמה תודות לסיום:
ראשית כל למשפחה שדאגה לעניינינו בארץ, שלחה חבילה וספרים וחיכתה בסבלנות ובגעגועים רבים. לצוות "למטייל" על הבמה והפרגון. לכל הקוראים והמגיבים, וגם לכל המקומיים והמטיילים האחרים שפגשנו, על החברה, העצה, ההזמנות והעזרה.
 

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תודה רבה רבה!

השב  · 

ועוד תודות

השב  · 

תודה!

השב  · 

תודה

השב  · 

הפרידה מניו זילנד

השב  · 

תודה

השב  · 

ברוכים הבאים

השב  · 

פתח תקוה

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לקרייסטצ'רץ'

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×