החוויות שלנו מגואטמלה, סתיו 2017

תמונה ראשית עבור: החוויות שלנו מגואטמלה, סתיו 2017 - תמונת קאבר

הפוסט מסכם את טיולנו המשפחתי, זוג הורים ושלושה בני נוער בגלאי 13-17, במשך 17 יום בגואטמלה. בניית המסלול לוותה בהתלבטויות רבות שבסופן הוחלט על שילוב של טיול היקפי בן תשעה ימים עם רכב ונהג, ועוד שמונה ימים של טיול עמצאי באיזור אגם אטיטלן ואנטיגואה.

26.9.17 – נחתנו בערב בגואטמלה סיטי אחרי מסע של כמעט 30 שעות בדרך. הבחירה להישאר לישון קרוב לשדה התעופה הייתה מצויינת ואחרי נסיעה קצרה הגענו ל-Mariana Petit Hotel. מקום נעים, נקי, ביתי ומומלץ בחום.

27.9.17 – אחרי ארוחת בוקר נעימה הגיע נהגנו. התמקמנו בנוחות בוואן ויצאנו לדרך הארוכה לכיוון ריו דולסה. אחרי שנחלצנו מהפקקים האיומים של גואטמלה סיטי הנסיעה זרמה בכבישים נוחים ומהירים יחסית. בצהריים הגענו ליעד הראשון – קיריגואה. אתר מאיה יחודי עם ריכוז מרשים של מונומנטים יוצאי דופן ואסטלות מגולפות מרשימות ביותר שהיוו מקור חשוב לחקר תרבות המאיה. המפגש עם החום והלחות היה קצת קשה, האתר היה דיי נטוש ואחרי סיור לא ארוך מיצינו. מרשים אך לא חובה (כניסה 80Q לאדם).

ec114405472145127a96c63e04f543bc.JPG?l=8

עוד שעה של נסיעה ואנחנו בריו דולסה היפה. עלינו על הסירה שהמתינה לנו בדרכנו למקום הלינה בפינקה טאטין. השייט היה מהיר, הרוח נעימה והנוף מקסים.

b42821aca3a7f99ad7e6caf3392bea3f.JPG?l=8

הגענו לרציף הקטן של פינקה טאטין, ירדנו מהסירה, צעדנו למתחם המרכזי והרגשנו שהגענו לגן עדן. תחושת השלווה והחופש המיוחדת של המקום הדביקה אותנו מייד. קיבלנו בונגלו על קו המים ואת הזמן עד לארוחת הערב המשותפת לכל האורחים, בילינו בקריאה תוך רביצה בערסלים. כייף.

c9e9ebe69aec0fb9226fea9d1e0ce442.JPG?l=8

b31ea10c75389d2a3cdf869d7e9834ed.JPG?l=8

72738b6fb282257bfbda1bc705484fcc.JPG?l=8

28.9.17 – אחרי ארוחת בוקר מצויינת עלינו על הסירה בדרכנו אל החוף הקאריבי. השייט לכיוון ליוונגסטון היה נעים. באיזור זה הנהר צר הרבה יותר מאשר בחלקים בהם שטנו אתמול, קל לראות את התושבים החיים על המים, את צמחיית המנגרובים ואת הציפורים.

התחנה הראשונה בטיול היום היתה בשמורת שבעת המזבחים. שרשרת של בריכות ומפלים הנשפכים לים. בכניסה הוזהרנו שאין זרימה רבה כי לא ירד גשם בימים האחרונים. עדיין היה מקסים. בריכות צלולות, מים שכיף לרחוץ בהם ומקום אחד שאפשר גם לקפוץ. (כניסה 20Q לאדם)

096a8671137ae2bbb1fe97782b6a7cf5.JPG?l=8

02543841aae14cdec3a2160ed1c50aa0.png?l=8

חזרנו לסירה והמשכנו בשייט צפונה לחוף פלאיה בלנקה. חול לבן, עצי קוקוס, מים (חמים מידיי לדעת כולנו), ובירה. החופשה בהתגלמותה.

66683dae74819f641cb52c6ef0105d85.JPG?l=8

ba4548b944b303540b47933c4c77ef80.JPG?l=8

אחרי כמה שעות של סתלבט חזרנו לסירה ושטנו חזרה לכיוון ליוונגסטון. בדרך פגשנו להקה חמודה של דולפינים.

221a0c0dd2c34905f7e9522386f4af89.JPG?l=8

ליוונגסטון, שנראת יפיפה מהים, נראתה לנו עלובה מהסיור ברחובותיה. אנשי הגריפונה הכהים שמהווים את האוכלוסיה המיוחדת של העיר לא נראו לנו כהים כל כך (אחרי אנשי העאפר שפגשנו באתיופיה בשנה שעברה), ואחרי שוטטות קצרה וארוחה לא ממש מלהיבה חזרנו לפינקה טאטין לאחר צהריים של שחיה בנהר וקפיצות 'טרזן'.

בארוחת הערב התחילו הרעמים. מה שנשמע רחוק בהתחלה, הפך מהר מאוד לרעמים חזקים ומפחידים והמבול לא אחר לבוא. הסופה שחווינו בלילה היתה מהסוג שמפריע לישון. מדהים שבבוקר כבר לא היה לה זכר.

29.9.17 – בבוקר אנחנו לוקחים את הזמן. מתקשים להיפרד מהמקום המקסים הזה ולמרות שהתחלנו את הבוקר באור ראשון, אנחנו עולים על הסירה חזרה לריו דולסה רק בעשר בבוקר (אחרי ארוחת בוקר מצויינת ולא מעט שופינג של תכשיטים מעשה ידיו של כריס – בחור גרמני שחי בגואטמלה כבר שנים ועובד במקום. הוא גם מקור נפלא למידע עדכני מכל סוג שהוא).

הגענו למזח שם המתין לנו ויקטור, שילווה אותנו עד סוף המסע. התרווחנו בוואן והתכוננו לנסיעה הקלילה לטיקל. מהר מאוד התברר שבניגוד לכל מה שקראתי הנסיעה ממש לא קלילה. הכבישים מלאי בורות, ובמפרים בגובה לא סביר, והפיתולים בכביש מקשים על עקיפות והדרך לגמרי לא קלילה. כמעט חמש שעות אח”כ, כשהגענו סופסוף לטיקל היינו גמורים.

נחתנו בלובי של מלון טיקל אין ושמחנו לגלות שהחדרים האקונומים שהזמנו שודרגו ובמקומם קיבלנו שלושה בונגלוסים מרווחים לצד הבריכה. את אחר הצהריים בילינו בבריכה, שככל שהחשיך הלכה והתמלאה. מסתבר שאנחנו לא האורחים היחידים במלון.

8850cf080cc01f08614c989e3d735f3a.JPG?l=8

ממש באור אחרון, כשעוד ישבנו לצד הבריכה רגע לפני שמפעילים את הגנרטור של המלון, והכל היה חשוך – זכינו למופע מרהיב של גחליליות בדשא.

בארוחת הערב הגיעה לפגוש אותנו רוקסי, מדריכתנו הארכיאולוגית. התלבטות אחרונה יחד איתה בין יציאה בארבע לפנות בוקר לבין יציאה בשש. החלטנו (שוב) על ארבע – הרי את הכרטיסים כבר רכשנו שלשום.

30.9.17 – השכמנו בשלוש ועשרים, התארגנו בזריזות ובעשרה לארבע פגשנו את רוקסי לקפה בלובי. יצאנו אל החושך, הצלחנו לעבור את הכניסה לאתר (זה ממש לא היה קל – הם עשו בלגן בין כל הכרטיסים) ונשאבנו לסיפור שרוקסי לקחה אותנו אליו. ההדרכה היתה לא פחות ממעולה, והתהליכים ההיסטורים בשילוב האמונות והטקסים התיישבו בול על האבנים שהתחלנו לראות באור הראשון. מכיוון שאסור לדבר על פירמידה 4 (הפירמידה הגבוהה ביותר אליה עולים כולם לראות את הזריחה), עלינו קודם לפירמידה 2 שם ישבנו והקשבנו להסברים על התקופה הפרה קלאסית. על הפופולוו (התנ”ך של המאיה), על השיוולווה (הגיהנום) ולתיאור טקס הקרבת הכהן הגדול שהגיע לגיל מופלג. באור ראשון, כשמתחילות הפירמידות להתגלות הכל היה עוצמתי ומרתק. כשהגענו לראש פירמידה 4 כבר לא ניתן היה כמעט לראות את הפירמידה עליה עמדנו לפני דקות ספורות עקב ענן שהלך והתיישב עלינו. על זריחה לא היה מה לדבר. ובכל זאת, זו הייתה חוויה מדהימה.

7f783253252b7f4ae5fb0e7a2b80c0d7.JPG?l=8

ירדנו ופנינו לג'ונגל, למען הדיוק ליער הטרופי. פגשנו חבורת חוטמנים חמודה שריתקה אותנו דקות ארוכות, עברנו דרך חלקת אתר שניתן היה לראות בה נזקים של שודדי עתיקות, שמענו על ההסתאבות השלטונית, על השפעות הטיהוטיוקן והמעבר מתרבות יצרנית לתרבות לוחמנית. דיברנו על כדורגל, פגשנו קופים, הסתובבנו בחדרי המגורים ראינו את הרחבה המרכזית שוב, ומזוית אחרת והזמן פשוט עף. אלמלא הרעב שכבר השתלט על כולנו יכולנו בהחלט להמשיך עוד. צנחנו בחדר האוכל של המלון בתשע וחצי.

הספקנו עוד טבילה קטנה בבריכה ומקלחות לפני שהגיעה השעה אחת עשרה בה קבענו לפגוש את ויקטור ולצאת לדרך. נסענו לפלורס החמודה. הסתובבנו קצת ברחובות הקטנים, שתינו קפה ודונאטס והספקנו לחזור לאוטו שנייה לפני שנפתחו ארובות השמיים והתחיל מבול.

משם נסענו לכיוון מערות קנדלריה. ארבע וחצי שעות של כבישים קטנים רוויי במפרים ומעבורת מצחיקה בדרך. היה לא קל.

2af4c320fe2e127e2146b641d282adac.JPG?l=8

עם אור אחרון הגענו למקום הלינה שלנו – קנדלריה לודג'. המקום מקסים ביותר – חדרים ברמה גבוהה, הכל מטופח מאוד (ויקר). גילינו שאנחנו האורחים היחידים במקום ואין אף דובר אנגלית בסביבה. זה היה מוזר – מן תחושה של מקום קצת נטוש.

1.10.17 – ויקטור הגיע והצטרף אלינו לארוחת בוקר. בערב הקודם לפני שנפרדנו הסברתי לו איפה תיכננתי לנו למחר סיור במערות. הוא אמר שהוא לא מכיר ושמדובר בנסיעה נוספת של ארבעים דקות לכיוון ההפוך מהמתוכנן ומאידך הוא בדרך כלל לוקח את התיירים שלו לנקודה אחרת. מכיוון שלא קיבלתי אישרור להגעה שלנו סיכמנו שניפגש בבוקר וניסע למקום שהוא מכיר.

כשהגיע בבוקר חיכתה לנו הפתעה – ויקטור איתר עבורנו את סיזר – הבחור שהתכתבתי איתו. מסתבר שבגלל בעיות התקשורת באיזור הוא כלל לא ראה את המייל האחרון שלי ולכן לא שלח אישרור. המשרדים שלהם אמנם נמצאים 40 דקות מאיתנו אבל המסלול שלהם מתחיל ממש לידנו. וכך כשיצאנו להעמיס את התיקים לוואן כבר חיכה לנו סיזר בחניה.

נסיעה קצרה ואנחנו בתחילת המסלול. מערות קנדלריה משתרעות לאורך 22 ק”מ של נהר וכוללות מאות מערות באורך מצטבר של מאות קילומטרים. הנהר מתחלק בין ארבע חברות פרטיות שמפעילות את שרותי התיירות בשילוב המקומיים. החברה איתה טיילנו מחזיקה בקטע הנהר האחרון.

התחלנו בחלק היבש של היום בביקור במערת נטיפים גדולה ויפה. המקום משמש עדיין את המקומיים לטקסים שונים ולצידם מתקיימות הפעילויות התיירותיות. קיבלנו פנסי ראש ונכנסנו למערה. היא היתה מרשימה מאוד, עמוסה בנטיפים לבנים ובוהקים והסיור בה אפשרי רק עם מי שמכיר את השטח. הדבר הייחודי למערה הזו היה תצורה של נטיפים שלא תועדו במקומות אחרים ונקראת שיני כריש. יצאנו וצעדנו לכיוון החלק הרטוב של הסיור – שייט אבובים על הנהר בתוך המערות בחושך. היה נחמד מאוד וחוויתי.

20b47765bbcd8062cfb522a776b97988.png?l=8

ויקטור, שהצטרף אלינו לסיור ולשייט, טען שזה החלק הכי מוצלח של הנהר שבו הזרימה טובה יותר מאשר בחלקים האחרים. זה גם המקום היחיד שמדריך באנגלית.

http://www.cuevaslosnacimientos.com/indexen.html

נכנסנו לוואן והתחלנו במסע ללנקין. שוב, נסיעה לא קלה. לפחות הנופים היו מהממים. דווקא החלק מקובן ללנקין, שידענו שהוא מאתגר, היה פחות נורא, אבל שלוש השעות מקנדלריה ועד קובן היו קשות. ממש.

e48a54adb2410b7eabf9bf5d85281e7c.JPG?l=8

בקובן עצרנו לחילוץ עצמות וארוחה במול המקומי – מסתבר שביום זה מציינים בגואטמלה את יום הילד, והקניון היה עמוס משפחות עם זאטוטים מחזיקי בלוני הליום. באיזור האוכל המהיר של הקניון אי אפשר היה לדרוך. בחרנו לאכול בבית קפה נחמד מחוץ לקניון ולמעט הזמנים הלא סבירים שלקח לאוכל להגיע והמבול שתפס אותנו בדרך חזרה לרכב – היה מושלם.

לקראת ערב הגענו מותשים ללנקין ללינה באל רטירו, בדיוק לערב בו מוגשת במסעדה ארוחת הבופה המפורסמת שלהם. היה מצויין ומומלץ. גם הבופה וגם מקום הלינה.

068b71514158fc6db609c96a3bd67e7c.JPG?l=8

החלטנו לקחת את הטיול לסמוק שמפיי מהגסט האוס. קצת יקר יותר מהמחירים שהכרנו אבל לא היה לנו כוח או חשק לחפש אלטרנטיבות (185Q לאדם).

2.10.17 – אחרי התארגנות וארוחת בוקר במקום עלינו על הטנדר בדרך לסמוק שמפיי. הנסיעה עצמה הייתה כצפוי חוויה, כשבכל עצירה הצליח הנהג להעלות עוד ועוד אנשים לטנדר הצפוף ממילא. אחרי שעה של נסיעה זהירה בדרך הבוצית הגענו.

התחלנו מחוץ לשמורה בביקור במערה. הליכה/שחיה/טיפוס בתוך המים לאור נרות. כייף אדיר. משם המשכנו לתצפית על המפלים. עוצמת הזרימה העצומה הסגירה את מה שחששנו ממנו –בריכות הטורקיז שבמעלה הנחל ממש לא כחולות וצלולות. גובה המים ועוצמת הזרימה מילאו אותן בסחף. אחרי בופה של צהריים הגענו לשמורה. הגדולים טיפסו עם אבא לתצפית והקטנה ואני המשכנו היישר לבריכות. גוון המים אמנם היה מאכזב אבל החוויה הרטובה הייתה שלמה לגמרי.

9ca8215899a47c14a6f43f7028c8ec73.JPG?l=8

a4fe5f8807bbf3e9842df91d5bd74b66.JPG?l=8

אחר הצהריים חזרנו לגסט האוס. איסוף כביסה, מקלחות, עוד ערב רגוע בקריאה על הערסלים וארוחת ערב טעימה במסעדה שבמקום.

3.10.17 – לפנינו יום ארוך ולכן החלטנו להתחיל אותו מוקדם. ארוחת בוקר מוקדמת ופרידה מהמקום המקסים של אל רטירו ובשמונה אנחנו כבר ברכב. הנסיעה עד קובאן עברה בקלילות יחסית ואנחנו פונים דרומה לעבר שמורות יערות העננים. בתוכנית ביקור ברם צול ואח”כ נסיעה לנאבח.

קצת אחרי היציאה מקובן אנחנו מוצאים את עצמנו בפקק. והוא לא זז. אחרי תישאול של כמה עוברים ושבים מתבהרת התמונה – המקומיים סגרו את הכביש במחאה על איזה דוח ששוטר נתן לתושב. אין צפי לסיום הבלגן. ויקטור אמר שזה יכול להתפזר תוך שעה קלה או מספר ימים. יחי ההבדל. זו אגב הדרך הראשית בין גואטמלה סיטי לקובאן. החלטנו לוותר. בצער אנחנו מפרסיסים ומבינים שאת כל היום נבלה ברכב (כאילו שזה לא הסיוט של הטיול גם ככה...)

הנסיעה לכיוון משולש אישיל עוברת בנופים עוצרי נשימה ובדרכים עוצרות נשימה לא פחות. שביל בוץ שלא בטוח שהייתי נוסעת בו בג'יפ הפרטי שלי הוא הדרך הראשית, ובה נוסעות גורטאות מכל הסוגים לצד רכבי תיירים חדשים, צ'יקן בסים ומשאיות אינספור. כל נסיעותנו עד כה, הן בגואטמלה והן במדינות עולם שלישי אחרות, לא היו דומות לשעתיים שבהן עברנו קטע דרך של 20 ק”מ. היה ממש לא פשוט.

c211fe33cd6ca15c34951c50dd99f230.jpg?l=8

עצרנו להתאוששות בכפר מקסים בדרך והמשכנו. אחר הצהרים הגענו לנאבח. את חצי השעה האחרונה עשינו בתוך ענן ובנאבח עצמה המתין לנו גשם שוטף. הגענו לקאזה דו דויד, וארוחת ערב מוקדמת בפופי'ס חתמה את היום המתיש הזה. (המקום, אגב, לחלוטין ירד מגדולתו כמקום עלייה לרגל למטיילים. עם או בלי קשר לאוכל, הגדול הקיא בלילה והגדולה פיתחה קילקול קיבה שליווה אותה עוד כמה ימים).

4.10.17 – הבוקר נפתח בסיור חיפוש אחר ארוחת בוקר בנאבח החביבה. כיכר הכנסיה סיפקה לנו אפשרות התבוננות בלתי אמצעית במקומיים האוכלים טמאליס בדרך לעיסוקי יומם וגם חשפה מגוון מקסים של תלבושות מקומיות.

1b146269ace90b368a0b483463383677.JPG?l=8

79c7f9f176c036a470f82b2c94465112.jpg?l=8

אחרי ארוחה בקפה מקומי ושוטטות קצרה בשוק וברחובות הנעימים חזרנו לגסט האוס לפגוש את הרכב. התחנה הראשונה להיום הכפר הקטן במשולש אישיל – אחול.

רצינו טיול סוסים בנופים היפים וויקטור לקח אותנו לאחת משתי החוות האיטלקיות שנמצאות בכניסה לאחול. לאכזבת הקטנה התברר שאין אפשרות לטיול כזה. הסוסים לא מאולפים מספיק והם לא מוכנים לאפשר לזרים לעלות עליהם. עוד כמה בירורים טלפוניים של ויקטור ובעלת הבית הובילו למסקנה הסופית שטיול סוסים לא יהיה לנו היום. לפחות נהננו מטעימה של הגבינות שמיוצרות בחווה.

d07e6fae7e2cb923d8c3f1a190c7b0f9.JPG?l=8

התחושה הפיזיית הכללית הלא מוצלחת של הגדולים גרמה לנו לוותר על המחשבה לעשות טרק קצר ובמקום זה פנינו לסייר בכפר עצמו. הכפר יושב בלב עמק יפיפה והוא זוכה למעט תיירות יחסית כך שהתחושה שלנו הייתה של אותנטיות. כשויקטור הבחין שאני מתעניינת בעבודות הרקמה המקומית (שמחירה בדוכנים היה מטורף) הוא לקח אותנו לבקר בבתי משפחות בכפר שהוא מכיר וכך, מעבר לעובדה שרכשתי צעיף רקום 'יד שניה' במחיר מצויין, יצא לנו לבקר בבתים מקומיים. לראות איך הם חיים וקצת לעזור לפרנסתם. אגב לארוג ולרקום צעיף כזה לוקח בערך חצי שנה.

dc2f0accf533f82a9585e3dbf6faa79b.JPG?l=8

המשכנו לצ'אחול, שעכשו הרגישה לנו ממש עיר יחסית לכפר שביקרנו בו. הספקנו עוד לשוטט קצת בשוק לפני שהתקפל בצהריים, ראינו עשרות ילדים יוצאים מבית הספר להפסקת הצהריים, פגשנו רחובות נעימים מלאי אנשים בתלבושות המסורתיות וכיכר כנסיה שוקקת. בשעת צהריים מאוחרת חזרנו לוואן והתחלנו בנסיעה הארוכה לצ'יצ'י.

ההפתעה המוצלחת ביותר של הטיול חיכתה לנו בדרך. באחד הכפרים הקטנים שחצינו בדרך התקיים באותו יום פסטיבל. זה היה יום חגו של הקדוש סו פרנסיסקו (הפטרון של אותו כפר). מוסיקה, מופע ריקודים בתחפושות ייעודיות, מקומיים בלבוש חג ואוירת קרנבל כללית היו אתנחתא נהדרת.

7735fdcdc999a6fbf3f7998674ebfdb8.JPG?l=8

בערב הגענו לצ'יצ'יקסטנאנגו ל- chalet hotel. מקום ביתי ונעים עם בעל בית מקסים שהלחם שאפה לנו לארוחת הבוקר למחרת היה הטוב שאכלנו בגואטמלה. מומלץ.

5.10.17 – יצאנו לשוק בהרכב חסר. הגדולה הייתה מרותקת למיטה עם קילקול הקיבה שסירב לעזוב והקטנה שונאת שווקים בכלל ומתקשה עם דוכני הבשר בפרט.

כן, הוא תיירותי מאוד (למרות שיש בו לא מעט חלקים מקומיים), כן, המחירים מופקעים וחובה להתמקח (מחיר מטרה – 40% לפחות מהסכום שביקשו בהתחלה), כן, חובה לפקוח שבע עיניים ולהיזהר מכייסים (וממש עדיף להשאיר הכל – כסף ודרכונים – בחדר). הכל נכון, ויחד עם זאת זו חוויה כיפית וצריך להודות שזה גם נוח – כל השופינג המבוקש מרוכז במקום אחד. המחירים שאחרי מיקוח אינטנסיבי הם סבירים לגמרי, בשילוב אווירת השוק הקדחתנית. כל זאת יחד עם ביקור בכנסיה שמדרגותיה עמוסות מוכרי פרחים, מהווים חצי יום טיול נהנה מאוד.

74326d9bc6a7eeb4bb6c6f7aac7ff8aa.JPG?l=8

2d3aa0cc91cbeb72e07bf5b2c6f3f6fb.JPG?l=8

45773edc64f3aa41f5b4347686cd984b.JPG?l=8

78d35f00e010a5314e7b984dcb8752a5.JPG?l=8

בצהריים ארזנו את הרכישות והתיקים, העמסנו אותם לוואן ויצאנו לכיוון קצטלננגו. באופן מפתיע מרבית הנסיעה עברה באוטוסטרדה של ממש. שני נתיבים לכל כיוון, מהירות נסיעה הגיונית ואפס במפרים!

285fbb0572eae77a3692ed178c657e17.JPG?l=8

אחרי שעתים הגענו לסן אנדרס קיצ'ול. לכנסיה הצבעונית ביותר במרכז אמריקה. התרשמות קצרה, בוק צילומים וקור שלא ציפינו לו שהבריח אותנו חזרה לרכב והלאה. לשלה.

הגענו בשעות אחר הצהריים והתמקמנו באכסניה Hotel Kasa Kamelot (נוחה, זולה ובמיקום מושלם) ויצאנו, שוב בהרכב חלקי, לסיבוב בעיר. התאהבנו בה מיד. הרחובות עמוסי בתי הקפה והפאבים, המבנים הקולוניאלים היפים, הפארק המרכזי המטופח והמבנה המונומנטאלי של התאטרון. הכל היה מקסים בענינו. שוטטנו ברחובות, שתינו קפה נחמד, חיפשנו לשוא חנות לקנות בה קצת ביגוד חם (לא ממש התכוננו לחורף שנחת עלינו), וסיימנו את הערב במסעדת פיוז'ן אסיאתית בה הופיע זמר בשירי עם קובנים. שילוב משעשע.

6.10.17 – התחלנו את הבוקר בארוחה משובחת בבית הקפה של מאפיית Xelapan שבכיכר המרכזית. הצטיידנו להמשך היום ויצאנו לדרך.

התוכנית המקורית להיום הייתה לסוע ללגונה צ'קאבל משם למעיינות החמים ליד זוניל ולעת ערב להגיע לסן פדרו על שפת אגם האטיטלן.

לאור המצב הבריאותי הלא מאוד מלהיב של כולם (הגדול פיתח קצת חום והקטנה מרגישה כללית לא משהו) ושעות הנסיעה המרובות שכרוכות בתוכנית, החלטנו לוותר על לגונה צ'יקבל.

במקום זה נסענו נסיעה קצרה לכפר אלמולונה. שוק הירקות שבו הוא שוק סיטונאי גדול. אמנם רוב האקשן התרחש הרבה לפני שהגענו (כמו כל שוק סיטונאי העיניינים בו מתחילים בשלוש לפנו בוקר ונגמרים בסביבות שבע), ועדיין הוא היה מרשים ושונה מהשווקים שראינו עד כה.

a9aa830d491c8978366e3798b81690d5.JPG?l=8

ce64550db70db87344643a1b29127f41.JPG?l=8

9b7c5d3195d64a4a6f09058d77eb60c2.JPG?l=8

4020590093b283d546e0da14c1de7cfb.JPG?l=8

e2ac9f2d79cc0624b56774a4188ad4b1.JPG?l=8

נסיעה קצרה נוספת, ואחננו עוצרים לסיור קצר בשדות החקלאיים בהם מגדלים את התוצרת. יש כאן שילוב של חקלאות על בסיס משפחתי עם קואופרטיב שיווקי. היה מעניין.

92dc3032a1ee71645f1d2367bf270968.JPG?l=8

7854d65e1220d9ba0624a9af95f3ee89.JPG?l=8

94036dd6cb8d3e3c68724ffd117fe63b.JPG?l=8

המשכנו לזוניל. בדרך מספר לנו ויקטור על משימון. לרגע לא הבנתי איך זה קשור – הוא הרי נמצא בסנטיאגו אטיטלן… זהו, שלא רק. מתברר שישנם שלושה משימונים, האחד אכן בסנטיאגו אטיטלן, האחד בכפר לא רחוק מאנטיגואה והשלישי בזוניל. החלטנו לבקר.

בבית לצד הכביש, ששלט עצום מעדכן על המצאותו של משימון שם ומכוון את הבאים לחניה ושלט קטן יותר מזמין להתעדכן בפייסבוק, מתארח השנה משימון. אנחנו יורדים במדרגות משלמים משהו סימלי ומקבלים אישור לצלם בחופשיות.

בובה עטופה בדגל ארצות הברית יושבת בסבבה על כיסא חגיגי ומעשנת. המטפל מאפר עבורה בכל כמה דקות, מרבד של נרות על הרצפה, פרחים מסביב, שלושה יועצים רוחניים משועממים יושבים גם הם בחדר, כל אחד ליד שולחנו, ממתינים לקליינטים, ודוכן לא קטן של עזרים רוחניים למכירה.

be883f1acbd89df6ce0c87973a318f35.JPG?l=8

cb94349b83ca1f803513eecdb6a6f56d.JPG?l=8

4a4d8ec4429bd1d36f54e5411831daed.JPG?l=8

e5401431933824c52ad4119ed813ad6f.JPG?l=8

53d378f2f97968a999a02e86b795972a.JPG?l=8

זוג צעיר עם תינוק מגיע וממתין שנתרחק כדי לגשת למשימון. אנחנו עולים לגג הביניין בו מתרחשים חלק מהטקסים. לעיתים היועצים הרוחניים ממליצים דווקא על טקס במערה, בנהר או על שפת האוקיינוס, אבל רוב הטקסים מתרחשים על הגג. אנחנו יוצאים מהמקום, החוץ כבר מצטופפים מספר אנשים, ממתינים לתורם.

עכשו אנחנו נוסעים למעיינות החמים Fuentes Georginas. הדרך צרה, מתפתלת ועולה לתוך ענן. נסיעה דיי מפחידה שבסופה אנחנו מגיעים למגרש חניה מלא למדיי. עוד כמה עשרות מטרים והגענו. מקום חמוד ביותר והשיכשוך במים החמים נעים מאוד לאור הטמפרטורה שבחוץ. אחרי שמיצינו את המים סעדנו צהריים במסעדה שבמקום (נחמד, לא יותר). ויקטור עידכן שקבוצת הג'יפאים שמדריכה דליה במקביל, בדרך לפה אחרי שלא הצליחו להגיע ללגונה צ'יקבל בגלל הדרכים הבוציות. מזל שויתרנו מראש!

abcb71fada1bae112b8bf29385ea742c.JPG?l=8

אנחנו אוספים את עצמנו חזרה לרכב לנסיעה לסן פדרו. מזג האויר מבאס למדיי וויקטור מראה לנו את כותרות העיתונים – סופה טרופית שעוברת בעיקר על הצד המזרחי של גואטמלה שאנחנו מרגישים את השוליים שלה. בנוסף הוא מספר לנו ששמורת סמוק שמפיי שאיכזבה בהעדר צבע הטוקריז המפורסם, הוצפה כליל ונסגרה למבקרים (עכשו אנחנו מרגישים ברי מזל שהצלחנו בכל זאת לבקר בה).

אנחנו יוצאים לדרך. הנסיעה קשה. הגשם לא מפסיק לרדת ולא רואים כלום! אחרי כמה שעות אנחנו כבר ממש על שפת האגם ועדיין אי אפשר לראות שום דבר. אחר הצהרים אנחנו מגיעים לסן פדרו ומתמקמים בגסט האוס המקסים מיקסה. נפרדים בחיבוקים מויקטור ומבטיחים להיפגש שוב כשנגיע לאנטיגואה.

052e306ba50b25b0f488d6ec5c075621.JPG?l=8

אנחנו מותשים מהנסיעה, וקצת מבואסים ממזג האויר. עולים לג'קוזי החם שבמרפסת. קצת מתבהר ואנחנו מצליחים לראות את סן מרקוס… לארוחת ערב אנחנו עולים למסעדה של הגסט האוס לבדוק אם ההבטחה לפיצות משובחות מחוברת למציאות. שווה.

7.10.17 – גם הבוקר מזג האויר לא איתנו. אין זכר לצד השני של האגם. גם וולקנו אטיטלן וגם וולקנו סן פדרו מכוסים עננים. במהלך הבראנץ' אנחנו מתלבטים מה לעשות היום. התחזית לכל הימים הקרובים נראית כמעט אותו דבר עם ייתרון קל למחר. החלטנו להמר על פנחצ'ל מחר וסנטיאגו אטיטלן היום.

ירדנו למזח הסירות לסנטיאגו אטיטלן. משלח הסירות ועוד בחור מקומי התמסרו בפריסבי, והגדול (שמשחק פריסבי באופן מקצועי) הצטרף אליהם מיד, הראה להם כמה תרגילים והעביר לכולנו את הזמן עד התזוזה.

השייט היה רגוע, השמים האירו לנו פנים (זאת אומרת נשארו אפורים, אבל לא דלפו) ואחרי חצי שעה ירדנו היישר אל מלכודת התיירים בסנטיאגו אטיטלן. הצלחנו להדוף בעדינות את עשרות המדריכים שהציעו לנו את שרותיהם ועלינו לאורך רחוב החנויות בואכה העירה. השמיים השתנו במהירות, רכשנו שכמיות גשם, השלמנו קצת קניות, ביקרנו במנזר שבמרכז העיר, בשוק ראינו כמה ישישות בלבוש הייחודי לכפר, מראש ויתרנו על ביקור אצל מאשימון המקומי ודיי מהר הרגשנו שמיצינו. הספקנו עוד קפה לפני שתפסנו את המעבורת חזרה. השמיים לא הפסיקו לנזול…

bf013e53fa1d5acdade8be54525857d8.JPG?l=8

הגדולה, שהרגישה רע ממש, חזרה לנוח בחדר ואנחנו יצאנו לתור את סן פדרו. המיקום של המיקסה – על המים, בקצה הרחוק של הכפר – היה מושלם עבורנו. קרוב לעיניינים מצד אחד, ומספיק רחוק מההמולה מצד שני.

הסתובבנו ברחובות, סקרנו את הדוכנים, התעניינו בסוכנויות טיולים שונות לגבי אטרקציות ושאטל לאנטיגואה. ביררנו לגבי הסירות לפנחצ'ל למחר ומצאנו בית קפה מתוק עם תצפית נחמדה לאגם. לקראת הערב ירד מבול מטורף שריקד על האגם בטיפות גדולות. ויתרנו על הגיוון לטובת ארוחה במסעדת הבית, כרגיל.

8.10.17 – הבוקר נראה מבטיח. לראשונה ראינו את הצד השני של האגם. וגם לא מעט שמיים. אמנם היו עוד עננים אבל לא היינו קטנוניים. חזרנו לבית הקפה החמוד מאתמול לארוחת בוקר ומשם לסירה לפנחצ'ל. היינו האחרונים לעלות ומיד כשהתיישבנו התחלנו לזוז. חצי שעה מאוחר יותר ירדנו בפנחצ'ל. טיילנו קצת רגלית לרחוב המרכזי ומשם לקחת טוק-טוקים לשמורת אטיטלן. לפנינו ה-אטרקציה של הטיול – האומגות במסלול האקסטים.

האתר היה מוצף בתלמידי בית-ספר (מה בדיוק הם עשו שם ביום ראשון?!?) ואנחנו ניצלנו את הזמן עד לתדרוך לביקור באוהל הפרפרים ולהתרשמות מהשמורה.

a3ae9628020b9b46d83f3cbd66ac9ace.JPG?l=8

fa1bba70180b19d81ad26dbc03413e92.JPG?l=8

כשהגיעה השעה הגענו לתדרוך כדי לגלות שהשותפים שלנו לחוויה הם עוד ארבעה צעירים ישראלים... קיבלנו ציוד, עברנו תדרוך, והתנסות ויצאנו לדרך. טיפוס של כחצי שעה אל עבר האומגה הראשונה מבין השמונה שממתינות לנו. בדרך פגשנו קופים חמודים, צעדנו על גשרי עץ יפים ונהננו גם מהשמורה עצמה. האומגה הראשונה הייתה אומגת 'חימום'. מאתיים ומשהו מטר. אחריה הגיעו שתי האומגות שהיו הפסגה. כל אחת מהן באורך של 850 מטר, בהן מרחפים הלוך וחזור מעל צמרת היער כשברקע, קרוב קרוב אגם אטיטלן. אח”כ היו עוד כמה אומגות בתוך הג'ונגל, קצרות יותר, חלקן מהירות והגענו חזרה למטה. היה א-ד-י-ר!

1c0b05205fbe063f326701d52390f608.png?l=8

4f8ed64572af602e31d065e875d15289.png?l=8

יצאנו מהשמורה נרגשים ומאושרים. זו היתה חוויה מיוחדת ולשמחתנו אפילו מזג האויר היה מושלם. החלטנו לוותר על ביקור בגני מלון אטיטלן וצעדנו לרחוב המרכזי בפנחצ'ל. אכלנו צהריים ויצאנו להשלמת רכישות. נרשמו לא מעט הצלחות ובארבע וחצי היינו חזרה על הסירה לסן פדרו. בדרך זכינו לראות תופעת טבע ייחודית בשמיים ואפילו קצת פסגת אטיטלן.

c9c0a04cdb7d6a985691a4a561606ae9.JPG?l=8

a37fe751e7d16f565ed9eb624fc56467.JPG?l=8חזרנו לחדרים. התלבטנו אם יש סיכוי להצליח ולטפס לאף האינדיאני. מול כמויות הגשם שירדו בימים האחרונים וכמויות העננים מחרבי הזריחות החלטנו בצער לוותר. הערב נסגר, כרגיל, במסעדה שעל הגג.

9.10.17 – את הבוקר החלטנו לפתוח במאפיה האיטלקית שגילינו ממש לידנו. מקום מדיף ריחות נפלאים עם גינה מקסימה שהתגלה כהצלחה גדולה. טעים טעים טעים.

החלטנו שזה הזמן להשלים חוב ישן לקטנה ולצאת לטיול סוסים. סגרנו עם אחת הסוכנויות טיול של שלוש שעות וחזרנו לחדרים להתארגן. כעבור חצי שעה התייצבנו מוכנים בסוכנות. הגיע איש מבוגר על אופניים וסימן לנו ללכת בעקבותיו. החווה, כך הסתדבר, הייתה ממש שלושה רחובות משם. עלינו על סוסים ויצאנו עם בנו לדרך. עברנו ברחובות הכפר ויצאנו דרומה למרגלות הר סן פדרו. הנוף היה מקסים, מזג האויר נהדר והסוסים רגועים למדיי. עצרנו לתצפית בנקודת נוף יפה, ירדנו בנקודה אחרת לחוף שכולו חול וולקני (פלאיה נרו) וחזרנו. כשכבר כמעט הגענו לכפר התעננו השמיים ממש. את החלק האחרון של הדרך עשינו בתוך הכפר בדהרה – מהר מהר לפני הגשם…

3c9fba8f1b4364761e30305af91be3a1.JPG?l=8

הלכנו לשתות קפה, אחך כך לסיבוב פרידה אחרון מהכפר וחזרנו לגסט האוס לאחר צהריים של פינוק – כבר בבוקר הזמנו לנו מסאז'ים. במקרה זה גם הסתדר יופי עם מזג האויר.

10.10.17 – אחרי ההצלחה של אתמול החלטנו שוב על ארוחת בוקר מוקדמת בבית הקפה האיטלקי. בשמונה כבר התייצבנו חזרה במיקסה להמתין לשאטל שייקח אותנו לאנטיגואה.

היינו הראשונים באיסוף ואחרי עוד כמעט שעה של איסופים מנקודות שונות בסן פדרו ובכפרים הסמוכים יצאנו לדרך. הקטנה סבלה מבחילות כל הדרך וגם פיתחה קצת חום. הנסיעה היתה סיוט לכולנו ומאוד שמחנו להגיע סופסוף לאנטיגואה.

התמקמנו בפסאדו סן קרלוס (שגם אנחנו ממליצים עליו בהחלט) ויצאנו לשוטט. כמה אננסים בדוכן בכיכר המרכזית ושוקו חם עם עוגה בקפה בריסטה עזרו להירגע מהדרך המתישה.

התאהבנו בה מייד, בעיר המקסימה הזו. הרחובות הקטנים, הבתים היפים, החצרות שניתן להציץ אליהן והן מפתיעות כל פעם מחדש בגינה או במסעדה או במתחם חנויות או בכל דבר אחר, הכנסיות בכל פינה – חלקן מתפקדות וחלקן הרוסות, החנויות השוקקות. תענוג.

a10bc1608c0fb84da7db150681cbf2e7.JPG?l=8

997ed2bb3596a15511177f827c643fd6.jpg?l=8

הקטנה חזרה לנוח בחדר ואנחנו פחצנו באחה”צ של שופינג, לא לפני שפשטנו על אחד מבתי המרקחת והצטיידנו. המלאי של האדווילים אזל עם כל התחלואים של כולם בטיול הזה… ממליצה בחום על מותג ביגוד מקומי מבד צבעוני דמוי קנבס שעונה לשם K'frans. כל בנות המשפחה יצאו משם עם ג'קטים נהדרים.

בהמשך פגשנו את דליה וויקטור בכיכר העיר. דליה הזמינה עבורנו טיול לפקאיה למחר. את הערב סיימנו במסעדת בקביקיו טעימה מאוד.

11.10.17 – כבר בלילה היה ברור שבמצבה הקטנה לא תטפס לפקאיה. כשקמנו בחמש בבוקר הבנתי שגם אני מפתחת משהו ולכן נשארתי איתה במלון.

השאר נסעו וחזרו עם חוויות מעורבות. זה היה נחמד. לא יותר. טיפוס לא קל. לצלות מרשמלו על האבנים החמות היה מגניב אבל לא ממש מלהיב. כנראה שקשה להתחרות בריגוש של הלבה המבעבעת בארטא אלה באתיופיה בשנה שעברה.

906e0051ba765c8a31b127fae6e79feb.JPG?l=8

37a0940d08c93f69162d58e22d096f81.JPG?l=8

אחר הצהריים נסענו לפסטורס. כפר קטן המרוחק קילומטרים בודדים מאנטיגואה.הכפר כולו מתמחה בעבודות עור ובמיוחד במגפי בוקרים, והרחוב הראשי שלו עמוס באינספור חנויות שמייצרות ומוכרות מגפיים. כגודל התוכניות כך גודל האכזבה. חזרנו בלי כלום. אבל עם חוויות נסיעה בצ'קן בס (שהיה נוח ומהיר לא פחות מהמונית איתה הגענו לכפר). מתחנת האוטובוסים המרכזית צעדנו דרך השוק העצום של אנטיגואה שיש בו הכל – פירות וירקות, בשר ודגים, כלי בית, בגדים, שמיכות, מכשירי חשמל,מסעדות מקומיות, תכשיטים, מכשירי כתיבה, צעצועים ושטויות לתיירים. ממש הכל.

bc3e95a35edeaf01bfa13ae3d706b5fb.jpg?l=8

בדרך לארוחת הערב שוטטנו קצת בעיר היפה והמוארת. התיישבנו במסעדה נחמדה קרוב לאש שדלקה במרכז. היה נעים וטעים.

9fb4ec6f395ec02e3701e5f5b15515f3.jpg?l=8

b2e6506f7b6b7653b8f22eea6a3616e8.jpg?l=8

12.10.17 – יצאנו לאכול ארוחת בוקר בסן מרטין. מאפיה/בית קפה משובח (רחוב 6 פינת השדרה החמישית) שהחצר המקסימה שלו היא תפאורה מושלמת לאוכל המצויין שיוצא מהמטבח.

e244b43e2ba1b1285ec2db851f110513.jpg?l=8

החלטנו לוותר על מוזאון השוקולד שתיכננתי להיום ופשוט להנות מטיול ברחובות העיר. ביקרנו בכנסיה הומת התיירים והרוכלים, הגענו למלון קאסה סנטו דומינגו והתרשמנו מהיופי שמשלב את המלון היוקרתי החדש עם שרידי המנזר הישן, ניכנסנו לעוד חנויות שפספסנו קודם והזמן עף. אחר הצהריים טיפסנו לגבעת הצלב לתצפית מקסימה על העיר ובדרך חזרה למלון הספקנו עוד רכישת מזכרות אחרונות בהחלט. לפני החזרה לחדרים נכנסנו לבית הקפה הקטן ממש מול פסאדה סן קרלוס. שלוש מדרגות לגן עדן. זה היה בלי כל ספק הקפוצ'ינו הטוב ביותר בגואטמלה והעוגות היו מופלאות.

8aa46f008a90aa5a252266e18fc9d0cd.JPG?l=8

את הערב האחרון אנחנו מחליטים לבלות במסעדת קקטוס. הגענו למקום הקטן והעמוס. הצליחו למצוא לנו מקום בשולחן שחלקנו עם שלושה צעירים אמריקאים. האוירה היתה נעימה ביותר, האוכל נחמד והשרות מצויין. כל זה היה הפרומו. בשמונה וחצי נדחקו לפינת המסעדה זמרת צעירה ואנרגטית ונגן גיטרה. היתה הופעה מעולה. יצאנו מהמסעדה לקראת חצות והסכמנו שזה היה ערב מושלם לסיום הטיול.

13.10.17 – התיקים כבר ארוזים ואנחנו יוצאים לקפה אחרון ופרידה מהעיר המקסימה. ויקטור מגיע לאסוף אותנו לשדה התעופה שם אנחנו נפרדים בחיבוקים ויוצאים למסע הארוך חזרה הביתה.

גואטמלה היתה לנו חוויתית, מגוונת, מאתגרת, מרגשת, קשה, יפה ומוצלחת. אהבנו. תהנו!.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של tsipi12?

לכל הפוסטים של tsipi12 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

גוואטמלה עם רכב ונהג

השב  · 
השב · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לגוואטמלה (גואטמלה)

הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×