טיול לדרום אפריקה

יומן טיול דרא"פ יולי 2012
נתונים כלליים:
משך הטיול: 26 יום ברוטו.
עלות לילה בחדר משפחתי במלון: 500 – 1300 ראנד ללילה.
מנה עיקרית במסעדה: 60 – 130 ראנד.
דלק: 10.5 ראנד לליטר.
שעות פתיחה של בתי עסק (חוץ ממסעדות): 08:00 – 17:00.
טמפרטורות צלזיוס ממוצעות: לילה 4 יום 15(היו גם לילות של מעלה אחת וימים של 27 מעלות).
הפסגה הכי גבוהה: בסביבות 2000 מטר.
הכי הרבה חיות ביום אחד: מעל 40 סוגים בפארק אדדו.
הכי פראי: השמורה החופית באדדו (אלכסנדריה) דיונות, חוף אינסופי.
הכי מתוק: הפינגווינים בסימונסטאון או השוקולדים שזללנו כל יום (תלוי את מי שואלים).
הכי מעצבן: הקור או אראל (תלוי את מי שואלים).
רקע:
בארי היה זה שיצר איתי קשר דרך האינטרנט ושאל אם נרצה להחליף איתם בתים בקייץ 2012. הרעיון היה מעניין דיברתי על כך עם לירון והמשכנו לגלגל אותו, שיתפנו את הילדים, דיברנו כמה בעמים בסקייפ, עד שביום שלישי ה – 3.7.12 בשעה 1900 אספתי את בארי וטרזה מקגרוג מתחנת הרכבת בבית יהושוע. כך החל הטיול שלנו לדרא"פ.
לגבי היומיים שבילינו בישראל יחד עם בארי, פסיכיאטר בגמלאות שעבד במשטרת דרא"פ ובמשטרת סקוטלנד ותרזה אשתו, פסיכותרפיסטית בגמלאות שעסקה בעיקר בליווי וסיוע לנשים נפגעות טראומה, לא אפרט, אוכל רק לציין שהם זוג מבוגר (79 ו – 72), מדליק, מצחיק ושנון, ונראה לי שהם ייהנו בישראל וישמרו טוב על הבית שלנו במושב חרות. כל זאת אם הם לא יגזימו בשתייה, בערבים שבילינו יחד, בני הזוג "ירדו" בקלילות על בקבוק יין אחד לפחות בכל ארוחה!
4.7 בשעה 22:00 יצאנו מביתנו לנתב"ג, ב 5.7 בשעה 01:20 היינו בטיסת "אתיופייאן איירליינס" לאדיס אבבה, ב 05:30 נחתנו באדיס, ב 08:40 היינו כבר בטיסת המשך ליוהנסבורג, וזאת אחרי שחרשנו את כל החנויות במתחם הדיוטי פריי ה"מפואר", ה"ענק" וה"מפנק" של שדה התעופה הלאומי של אתיופיה! נחתנו בשעה 13:30 ביוהנסבורג, שדה התעופה יפה, מרווח, נקי ומתוקתק, כמו שאנחנו אוהבים, המזוודות הגיעו מיד, ביקורת הדרכונים הייתה מהירה ואדיבה, יצאנו למשרד חברת השכרת הרכב "first - sixt" לקחת את הרכב שהזמנו ולצאת לדרך. מתברר שלא היה להם את הרעב שהזמנו בישראל, לא היה להם גם רכב גדול יותר לתת לנו, דבר המקובל בקרב חברות השכרה שמגיעות למצב כזה, את בדקנו את המזוודות ואנחנו נכנסים בקלות לשברולט אוואו סאדאן שנתנו לנו, ולאחר דין ודברים קיבלנו זיכוי במחיר כפיצוי על ההורדה ברמה, ויצאנו לדרכנו.
נקודה למחשבה: בכל משרדי חברת הנסיעות שראינו בדרא"פ היו לפחות 5 עובדים, בדרך כלל בסביבות 8 עובדים, ששרתו בזמן נתון לקוח אחד מקסימום שתי לקוחות. מה שעורר במוחי מחשבה על נושא שירות הלקוחות בישראל, בה היחס בין מספר העובדים למספר הלקוחות הוא הפוך, יש תורים ועוד לפני שאתה מגיע ומבקש את המכונית / מוצר אתה כבר עצבני.
בעזרת מפת גוגל + הסבר שקבלנו מנציג חברת ההשכרה הגענו תוך חצי שעה כמו גדולים למלון שהזמנו. מלון בן 3 כוכבים בשם Villa Via, ברובע Midrand, הממוקם בחלקה הצפוני של יוהנסבורג.
כשהגענו לרובע Midrand ראינו עשן מיתמייר ושטח ענך חרוך מעלה עשן, המשכנו לנווט לכיוון המלון שלנו, בדרך ראינו אנשים עם צינורות מים מכבים שריפה, להפתעתינו שלט חוצות גדול שהופיע מולינו כיוון אותנו למלון וזה היה בדיוק אותו הכיוון של האש. ככול שהתקרבנו למלון כך גבר ריח השריפה, והעשן הפך סמיך יותר. בכל זאת המשכנו. נכנסנו למתחם המלון, גם בו אנשים עם צינורות מים משפריצים אותם לכיוון האש, מנסים לכבותה, הלהבות לא היו גבוהות אבל כל האיזור היה שטח מלא שיחים ועצים חרוכים, כשהחניתי את הרכב בחניית המלון, יצאו מולי מספר רכבים שפינו את רכבם מחשש שהשריפה תגיע לאיזור ותשרוף אותם. החנינו הכי רחוק מהאזור הבוער נכנסנו לקבלה שם קבלה אותנו פקידת הקבלה שצפתה לבואינו, אך הייתה יותר מודאגת ממה שקורה בחוץ מאשר בטיפול בנו, אני בהחלט מבין אותה.
האש דעכה, התברר שנהר חוצץ הין האזור הבוער למלון וכי אין באמת ממה לדאוג. התמקמו בחדר 35 חדר משפחתי מרווח ממוזג, נקי ונעים.
לאחר כשעה בה התחברנו לאינטרנט (סם החיים), שוחחנו עם המשפחה בארץ (הדבר הכי חשוב באמת), התחלנו לתכנן את הימים הקרובים. לירון התאפסה על המפות והספרים (באמת הגיע הזמן, על לפני שעלינו למטוס היא לא ידעה בכלל לאיזו יבשת אנחנו טסים), אראל שיחק במחשב, זיו נרדמה ואני הלכתי לשוחח עם הבעלים של המלון שהגיע ללובי.
קוראים לו Mahesh Amarath בחור דרום אפריקאי צעיר סבו היגר לכאן מהודו. מאהש הציע לי בירה מילר קרה ואמר שזה על חשבון הבית ומיד הצטרפתי לשיחה נעימה איתו ועם שני חברים שלו. הם מאוד התעניינו לגבי ישראל, לא לגבי המצב הפוליטי, מה בד"כ מעניין אנשים, יותר לגבי מה יש לראות בה, מה גודלה, אקלימה, מי הם אנשיה... דיברנו גם על מה כדאי שנעשה בשלושה וחצי ימים באזור יוהנסבורג. לא ממש תכננתי מה נעשה מתי רק רשמתי רשימה ארוכה של דברים שנראה לי שכדאי לבקר בהם, לא ממש ידעתי מה נמצא איפה ביחס ליוהנסבורג, ואז מאהש וחבריו סייעו לנו ממשך לתכנן את הימים ביוהנסבורג. החלטנו שביום הראשון נבקר באזור המכונה ערש האנושות (humen kind kradel) , במערות בהם נמצאו מאובנים רבים, במוזיאון העוסק בהיווצרות העולם והתפתחות המין האנושי ואם יהיה לנו כוח גם בפארק אריות.
הזמנו פיצה לחדר במלון , התקלחנו והלכנו לישון.
6.7 יום שישי
קמנו ב07:00 התארגנו התאפסנו על המפות, תכננו את הנסיעה, ירדנו לחדר האוכל ובסביבות 09:00 יצאנו לדרך. הנוף לא משהוא גבעות צחיחות, עשבים צהובים ולעיתים הנוף מתחלף למישורים ולגבעות שחורות, תוצאה של שריפות יזומות שהמקומיים עושים מאיזו שהיא סיבה.
בשלב מסויים ראינו איזור גדול צבעוני, לא ממש הבנו מה זה, חשבנו שמדובר במגרש מכוניות משומשות או במזבלה ענקית, כשהתקרבנו ראינו שמדובר במאות אולי אלפי צריפונים צבעוניים, עשויים מפח, מלבנים, ומשאריות חומרים שונים. מתברר שאלו שכונות ענק, "סלאמס", בהם מתגוררים אנשים עניים, ללא חשמל , ללא מים זורמים. מדהים, מזעזע ומדהים.
עצרנו בסופרמרקט קנינו נישנושים ומים והמשכנו לתחנה הראשונה להיום – STERKONTEIN CAVES, מדובר באזור גדול העשוי ברובו סלעי משקע ימיים מסוג דולומיט, בהם המון בורות ומערות. באיזור זה מצאו מספר ממצאים מדהימים ביניהם גולגולת מאובנת של קוף אדם בשם גב' פרת ושל ילד צעיר. הממצאים חשובים ביותר מכיוון שהם מאפשרים למדענים לתארך את השנים בהם נפרדנו מאבותינו הקופים והתחלנו את דרכינו כמין ייחודי המין האנושי. קנינו כרטיס משולב למערות ולמוזיאון בשם MAROPENG, לכולנו 525 ראנד שזה בערך 250 ₪. הסיור במערות נמשך כשעה המדריך מיומן, ברור ומבדר. החלק העמוק ביותר במערה נמצא 60 מטר מתחת לפני הקרקע, הטמפ' במערה קבועה כל ימות השנה ללא קשר למזג האוויר – 18 מעלות סלזיוס., במהלך הסיור יש מספר מקומות בהם צריך לזחול ולעבור במקומות צרים, לא ממש אתגרי ומלחיץ אבל נחמד. כמעט כל הנטיפים נהרסו יותר נכון לומר נבזזו ע"י כורים איטלקיים, הם חפשו זהב במערות וכרו בהם אך משלא מצאו זהב, הסתפקו בנטיפים ובזקיפים העשירים בקלציום. מהם היו מפיקים חומרי ניקוי שונים (סבונים ומשחות שיניים), ועוד כל מיני דברים. בעומק 60 מטר נפגשנו עם אגם קדום, טמפרטורת המים גם היא קבועה כל השנה ועומדת על 12 מעלות צלזיוס. מרבית מימיו הינם מים בני מיליוני שנים, חיים בהם יצורים קטנטנים דמויי שרימפסים זעירים גם היום. משלחות של מדענים חוקרים את המערות ואת המים באגם גם בהווה. המדריך סיפר לנו שלפני מספר שנים משלחת ובה שלושה סטודנטים המתמחים בחקר אגמים ומערות ניסתה למדוד את עומק האגם, ביום השני לעבודתם הצליחו למדוד בעזרת חבל מדידה 40 מטר עומק ולא הגיעו לקרקעית. שניים מחברי המשלחת החליטו, מסיבות שונות לא להמשיך למחרת, החבר השלישי צלל לבדו, החבל שלו השתפשף בסלע חד ונקרע, הוא לא מצא את דרכו חזרה למעלה. מיד נשלחו משלחות הצלה לחפשו, החיפושים נמשכו מספר שבועות, לבסוף מצאו את גופתו מחוץ לאגם על קרקע מוצקה באחד מחדרי המערה. הוא לא מת מטביעה, הוא יצא על רגליו מהאגם, והחי כנראה מספר ימים אך לא יכל לצאת החוצה. בחול ליד המקום בו נמצאה גופתו נמצא גם משפט בו נפרד מיקיריו. הוא מת מהיפוטרמיה.
ביציאה מהמערה יש פסל של הפרופסור שחקר אותה ומצא את הגולגולת המפרסמת, על פי המנהג מי שמשפש את אפו יזכה למזל טוב, מי שמשפש את ידו של הפרופסור יזכה לחוכמה, מי שמשפש את אפו ואת ידו יזכה למזל רע. מה אתם הייתם בוחרים לשפשף??
מהמערות המשכנו למוזיאון MAROPENG לא ממש ידענו מה נראה במוזיאון ידענו שזה קשור למוצא האדם. כשהגענו הראינו את הצמידים שהעידו על כך ששילמנו עבור הכניסה למוזיאון, והסבירו לנו איך להגיע לתחילת המסלול למקום בו נעלה לסירה. חשבנו שלא שמענו טוב, אבל התברר שהמוזיאון משלב תצוגות חוויתיות מסוגים רבים ונקודת ההתחלה שלו נמצאת בנהר מלאכותי תת קרקעי בו המבקרים שטים לאיטם בסירה קטנה דמויית אבוב. במהלך השייט המבקרים חווים את היווצרות כדור הארץ ואת ארבע יסודות הבסיס של החיים : אדמה, רוח, מים ואש. נחמד ומושקע.
שאר התצוגות במוזיאון מציגות את מוצא האדם, את ייחודו של המין אנושי (שפה מורכבת, יצירתיות, שליטה באש, חי חיי חברה, הולך זקוף, ממציא ומייצר כלים, מזון ודיאטה ייחודיים לו). המון שילוב של טכנולוגיות מתקדמות, סרטונים, חידות ידע כללי.
משם המשכנו לפארק האריות. ניתן לסייר בפארק עם רכב פרטי, או במשאית ייחודית + מדריך. ההבדל בין סיור משפחתי ברכב פרטי לסיור מודרך במשאית הוא 300 ראנד (בערך 140 ₪) בחרנו בסיור היקר יותר (730 ראנד בסביבות 350 ש"ח) בעיקר בשל הרצון לשמוע את ההדרכה וללמוד דברים חדשים לגבי הטורפים שבפארק. הפארק די קטן יש בו כ 80 אריות המחולקים ללהקות עצמאיות לכל להקה מתחם משלה. האריה השליט הדומיננטי שוקל 300 ק"ג. האריות בפארק אוכלים פעם בשבוע כל אריה / לביאה בוגר/ת אוכל כ 50 ק"ג בשר. הבשר האהוב ביותר על האריות הוא בשר סוס. בפארק יש מספר להקות של אריות לבנים, תת מין של אריות שנכחדו מהטבע. יש 2 צ'יטות, מספר צבועים, גירפות, וכמה סוגי אנטילופות. גולת הכותרת בפארק הייתה ביקור המתחם גורי האריות. במתחם גורים בני כארבע חודשים, ניתן לשחק איתם ולהצטלם איתם כמובן שסגל המטפלים נמצא עם התיירים כל הזמן משגיח שאיזה גור חמוד לא יהיה רעב מידי או עצבני מידי וירצה לטעום את אחד התיירים. שיחקנו עם האריות, זיו פחדה ובקושי נגעה בהם, אראל ליטף כמה, לירון בעיקר צלמה ואני נהניתי מאוד ושיחקתי עם גורי האריות ואחד מהם ממש התלהב ומשך את הסווטשרט שלי ונשך אותי במרפק ובגב, לא לדאוג זה רק משחק, לא נפצעתי.
נסענו בחזרה למלון, במלון פגשנו את צארלס המדריך שילווה אותנו במהלך יום המחר בסיור לאזורים יותר מורכבים של יוהנסבורג כמו למשל הסווטו, מוזיאון האפרטהייד, עוד כמה מקומות בעיר וגם במכרה הזהב. לאחר שסיכמתי איתו על מחיר (650 ראנד, כשנוסעים ברכב שלנו). התארגנו ונסענו למסעדה. היה אוכל מעולה: חצי ק"ג צלעות חזיר ברוטב מעושן, 350 גרם סטייק בקר ברוטב פטריות, פסטה לינגוויני ברוטב אדום וחזה עוף + משקאות לכולם. בסכ"ה לא יקר 350 ראנד לכולנו כולל טיפ.
חזרנו למלון בסביבות 21:00 עייפים אך מרוצים.
7.7 יום שבת
אחרי ארוחת בוקר נפגשנו כמתוכנן עם צ'ארלס המדריך, התחלנו את הסיור באלכסנדרה, ה –township הותיקה יותר באזור יוהנסבורג השנה חגגה 100 שנים להיווסדה. מדובר באזור צפוף ביותר בכל "דירה" קטנטונת גרות 2 – 4 משפחות כל החיים מתרחשים ברחובות, סוחרים, מסעדות, כביסה, מספרות, חנויות חומרי בניין, הכל ברחוב, הכל צבעוני. כאן אנשים לא משלמים חשבונות, לא חשמל, לא מים ואפילו לא שכירות. פשוט חיים ומתחלקים במה שיש אם יש. כשאחד מרוויח משהוא הוא קונה אוכל ומצרכים לחברים שלו, בפעם אחרת החבר האחר ישלם עבורו. החברה פה לא עובדים, שותים ומשתכרים, כשהם פיכחים הם מבשלים חלקים פנימיים של פרה ואת הראש שלה בסירים ענקיים, מתברר שאכילת החלקים האלו עוזרת להם להפיג את כאב הראש וההנג אובר מהאלכוהול. מים וחשמל הם פשוט גונבים מתשתיות המדינה. במקרים רבים מתחשמלים, בעיקר ילדים ונערים, שנשלחים לטפס על עמודי החשמל ולהתחבר לרשת החשמל באופן פירטי. מרבית האסונות מתרחשים בחורף כשקר ומדליקים מדורות חימום בבקתות וכשלא שמים לב, נרדמים או משתכרים, האש מתפשטת שורפת את הבקתה ועוד כמה הסמוכות אליה, בכל שריפה כזו יש כמה עשרות הרוגים. המדינה בנתה עבור תושבי הtownship האלו שכונות מסודרות יותר, עם תשתיות בתי ספר וכל מה שמקובל בעולם המערבי, אך התושבים מסרבים לעבור אליהן. הם לא מוכנים לוותר על החופש שלהם ולא מוכנים לשלם מיסים משום סוג שהוא.
משם המשכנו ל"סווטו" township ענקית ביוהנסבורג, מתגוררים בה 4.9 מליון תושבים ב 135 קמ"ר, בתנאים יותר טובים ממה שראינו באלכסנדריה אבל עדיין די מזעזע לעיניים מערביות כשלנו. הבתים מכונים "קופסאות גפרורים" , בסווטו מתגוררים מהגרים רבים שהגיעו לכאן מאזורים כפריים, מניגריה, מוזמביק, זימבבואה ועוד מדינות אפריקאיות בהן המצב עוד יותר גרוע והסווטו הוא למעשה שיפור במצבם ואפילו מגלם סיכוי כלשהוא להצלחה בחיים. בסווטו ראינו את בית החולים הגדול ביותר בעולם (5000 מיטות ו – 20 אלף עובדים), טיילנו ברחובות ובשווקים, עצרנו ליד חבורת בנות מקומיות ושאלנו אם הן מוכנות לעשות צמות לזיו, מתברר שהן מהגרות ממוזמביק יש להן חנות ירקות בסיטונאות וגם כמה באסטות הפרושות על המדרכה לרווחת העוברים והשבים. לאחר ששוחחו עם אימם, אמרו שיעשו לזיו צמות, הראו לנו תמונות של צמות במגוון דוגמאות, בחרנו אחת, ויש הרבה מבחר, וכך במשך 3 שעות באמצע הרחוב / שוק / מה שזה לא היה, תוך כדי מכירת ירקות ופירות עשו לזיו צמות + תוספת שיער שחור ובלונד. על השיער מרחו קרם, ואמרו שהתסרוקת הזו יכולה להחזיק בקלות חודש חודשיים. לדעתי יצא מדהים, זיו אמרה שהראש כואב לה והיא חייבת להוריד את הצמות שמותחות לה את הפרצוץ. בזמן שלזיו עשו צמות אני אראל וצ'ארלס הסתובבנו מעט בשוק של הסווטו, המוני רוכלים, חנויות, מוכרי מזכרות וכל מיני מבנים ציבוריים כמו למשל בית מלון שמבחוץ נראה מזעזע ומבפנים לא מבייש אף מלון חמישה כוכבים, נכנסנו למגדל מעוגל בו חקוקים 12 ה"דיברות" של השלטון הדמוקראטי שקם לאחר נפילת האפרטהייד. המון מסרים של שוויון ואחדות. בתוך המגדל המעוגל פגשנו באדם שברך אותנו וניגן עבורנו שירים עם חלילים. הוא סיפר שניגן גם עבור נלסון מנדלה ואנשיו שלדבריו כל היום עסקו בפוליטיקה, אכלו פוליטיקה, נשמו פוליטיקה וכשרצו לנוח הזמינו אותו לנגן להם. מה שמעניין במיוחד היה שחלק מהנעימות שניגן לנו לוו בריקוד וחלק מהם נוגנו בעזרת נשיפה מהאף ולא מהפה! משם המשכנו לאנדרטה לזכרו של הקטור פיטרסון, נער בן 13 שנורה למוות על ידי משטרת המהומות של שלטון האפרטהייד ביולי 1976, כשהוא משתתף בהפגנה שקטה של תלמידי בית ספר נגד שלטון האפרטהייד. בתקופת שלטון האפרטהייד ילדים, וילדות כמו גם גברים ונשים שחורים נפצעו נהרגו על ידי השלטונות, המקרה של הקטור פשוט צולם וזעזע את העולם כולו, והוא הצית אש מרד בכל ה - township בדרא"פ, מרד שנמשך עשר שנים. ממש בסמוך לאנדרטה ממוקם מוזיאון על שמו, המוזיאון מספר את סיפור המאבק באפרטהייד. לא נכנסנו פנימה.
ביקרנו בביתו של נלסון מנדלה שמענו סיפורים על חייו, נשותיו, ילדיו, התקופה בה היה פעיל פוליטי, התקופה בה נכלא, עד ששוחרר, זכה בפרס נובל לשלום והפך לנשיא הראשון של דרום אפריקה הדמוקראטית. כששוחרר מהכלא התעקש מנדלה לחזור ולגור בביתו שבסווטו, אך גודלו הקטן, הקושי בלספק אבטחה מספקת ועוד שיקולים גרמו לכך שיצא מהסווטו ועבר לגור בפרוור אחר ביוהנסבורג בו הוא חי עד היום (בשבוע בו טיילנו חגג מנדלה את יום הולדתו ה – 94).
תכננו לבקר גם ב – gold reef city וגם במוזיאון האפרטהייד הנמצאים באותו מתחם, אבל בגלל הצמות של זיו ותוספת השיער שנשזרה בהן ע"י הנשים ממוזמביק, הגענו בסביבות 16:00 לפארק השעשועים והבנו שאם ניכנס בשעה זו לא נספיק לבקר במכרה הזהב ובחלק מהרכבות. החלטנו שלא כדאי לפספס את המכרה ופארק השעשועים, ושבמקום זה נבקר במוזיאון האפרטהייד היום ומחר נפנה זמן לפארק ולמכרה כמו שצריך.
הביקור במוזיאון מעניין מאוד, לא קל עם ילדים, גם כי התוכן לא פשוט, מגולל את ההשתלשלות ההיסטורית של התפתחות שלטון האפרטהייד, המאבק לזכויות ושוויון, וגם כי המראות לא קלים, וגם כי הכל באנגלית כמובן. בפלייר של המוזיאון המחולק בכניסה יש מספר הצעות לסיורים של שעה, שעתיים ויותר במוזיאון מומלץ לנסות להיצמד לאחד מהם אחרת קל מאוד להתברבר במוזיאון.
אראל התעצבן כי לא ביקרנו בפארק השעשועים לא עניין אותו כלום יותר והוא לא רצה לעשות כלום. ניסיתי לשכנע אותו, להסביר לו שמחר נחווה את הפארק והמכרה הרבה יותר טוב, ובמשך יותר זמן. לא עזר. עצבני! מעניין ממי ירש את התכונה הזו??
תוך כדי נסיעה בכבישים המהירים המובילים לסווטו ניתן לראות גבעות חימר צהבהבות, זהו החומר שנחפר במכרות הזהב, והוצא אל מחוץ למכרות. המדריך סיפר לנו שכנראה ש בגבעות הללו זהב רב שלא הצליחו למצותו בתהליך הפקת הזהב ובטכנולוגיה שהייתה אז. הנה דוגמא לרעיון ייזמי, צריך עכשיו את היזם שיבוא ישקיע וייתעשר פה ממיצוי שאריות זהב בערימות חימר ושפוכת ממכרות הזהב ביוהנסבורג!
טיפ: מדריך מומלץ לאיזור יוהנסבורג.
ב - township כדאי לשכור שירותים של מדריך מורשה. כזה שמכיר את הסמטאות, מכיר את ההיסטוריה, חי בעצמו תחת שלטון האפרטהייד, אוהב לספר, יודע היכן אפשר להחנות בבטחה את הרכב ועוד ועוד. למרות שבסכ"ה תחושת הביטחון טובה, המקומיים ידידותיים, לא רואים כמעט לבנים ברחובות. אם נוסיף לזה את הידע המוקדם שלנו מהארץ + הצפיפות ברחובות + המגוון של האפריקאים מכל עבר, יכול להיות מלחיץ כשאתה מסתובב בעצמך, לבדך ברחובות. למדריך שלנו קראו צ'ארלס והוא בהחלט מומלץ כתובת המייל שלו: Charles.kekana@webmail.co.za
8.7 יום ראשון
קמנו, אכלנו, התארגנו ויצאנו. היום לירון מנווטת ביוהנסבורג בעצמה. כמו גדולה הביאה אותנו היישר לפתח ה – gold reef city. נכנסנו שילמנו עבור כרטיס משולב לגן השעשועים ולמכרה הזהב. בפארק יש כמה עשרות מתקנים חלקם ממש מגניבים חלקם פחות מתאים לכל הגילאים. אנחנו כמובן עשינו את כל הרכבות המפחידות, אנחנו זה אני והילדים לירון צלמה אותנו עד כמה שניתן, וביחד עשינו את השייט בנהר הגועש. אראל הפתיע אותי לטובה, והחליט לנסות את הרכבות המפחידות ביותר, כולל אלה שעושות לופים שלמים. פעמיים ביום יש מופע מרכזי באודיטורים ענק אנחנו צפינו בקרקס שכלל מופעי אילוף גמלים, סוסי פוני, אריות וכלבים (די פתטי ואולי אפילו אכזרי) לצד אקרובטים ולהטוטנים מכל העולם: הונג קונג: "הנברשת האנושית", זימבבואה: "שלושת המטפסים", סין להטוטנים, רקדניות בטן אוריינטליות ועוד.
בחרנו בסיור המסביר וממחיש את כרית הזהב. נכנסנו למכרה זהב אמיתי, ירדנו לעומק 225 מטר, מתוך 3200 מטר. קיבלנו הסברים ולעיתים גם תצוגה, ראינו כיצד חופרים, קודחים, מפוצצים, מעמיסים סלעים על קרונות, מוציאים ליבשה, שואבים מים מהולים בבוץ ואבק. קיבלנו הסבר על השימוש בדינמיט קידוחים תמיכות לתקרת המכרה. ראינו גם מכונות המרסקות סלעים, וראינו את תהליך הפקת זהב, התכתו והפקת מטילי זהב כ – 35 % מהזהב העולמי נעשית בדרא"פ.
בלילה ארזנו את המזוודות, שילמנו את החשבון ועשינו צ'ק אאוט מ ווילה וויה המלון החמוד שלנו ונפרדנו ממאהש הבעלים של המלון שהיה ממש בסדר ונתן לנו המון מידע על אטרקציות באזור יוהנסבורג.
9.7 יום שני
נסענו לבקר במתחם פרטי בו שחזרו מכרה אבנים יקרות, ומציגים את תהליך הכרייה והפקת האבנים היקרות והיקרות למחצה. למשפחה שבבעלותה המתחם יש מספר מכרות ברחבי אפריקה, הם מביאים לכאן את האבנים, מעבדים אותם, מלטשים ומכינים מהם תכשיטים וחפצי נוי. פגשנו את האישה שהעסק בבעלותה. דיברנו על החיים בדרא"פ על העבודה שלה. היא סיפרה שלא קל לחיות כאן, המתחם בו הם חיים מגודר עם גדר חשמלית, שמירה 24 שעות, גלויה וסמויה. על אף כל זה, לפני 3 חודשים הם עברו שוד מזוין, כנופיה של 10 שודדים חמושים ברובי סער, פרצו למתחם ובאיומי נשק לקחו את הכסף שבקופה. היא הצליחה לשכנע אותם שאין לה יהלומים ושאין לה כסף מזומן נוסף, למזלה האמינו לה והמשיכו במסע השוד לשכן שלה, נעלו אותו ואת בני משפחתו באחד מחדרי הבית, ושדדו ממנו שדדו 80 אלף ראנד.
במהלך הביקור ראינו את חמשת האבנים היקרות ביותר בעולם, ועוד עשרות סוגי אבנים יקרות למחצה. אספנו כמה אבנים מיוחדות, שמנו אותם בקופסא יפה אותה נביא הביתה כמתנה לעדי המתוק, שיהיה לו במה לשחק ומה לאבד, אחרי שאיבד כמעט את כל הגוגוסים של אראל.
טסנו בטיסה של חברת "Kulula " שיצאה 7 דקות לפני המועד המתוכנן, כעבור שעתיים נחתנו בג'ורג' שם חיכה לנו רנה נהג המונית שבארי הזמין עבורנו. הנסיעה הייתה מקסימה. ג'ורג קרובה לחוף הים, והדרך ממנה ל"אודשהורן" מתפתלת ועולה במעבר הרים. ישובים כפריים, חוות חקלאיות, בעיקר של פרחנים ושל מגדלי hobs שזה סוג של זרע ממנו מכינים בירה. מתברר ש"אודשהורן", עיירה בת 72 אלף תושבים ממוקמת בתחתית של מעיין קערה ומכל צדדיה רכסי הרים. הנסיעה נמשכה כ – 50 דקות. הגענו לבית של בארי וטרזה, כשנכנסנו האזעקה פעלה, התקשרו ממוקד האבטחה, מסרתי את הקוד הסודי והם הודו לי (בארי אמר שאם לא אענה לטלפון תוך 5 דקות יגיעו סיירים חמושים וזה לא יהיה נעים). הבית יפה מושקע, מרוהט יפה, נקי, עם בריכת שחיה, מרפסות, גינה יפה, ברביקיו, מפנק ועוד ועוד...
הייתי שפוך, לא היה לי כוח לבשל ארוחת ערב, אז הלכנו למסעדה, היה יאמי.
שכחתי לספר, יש להם מרצדס, סוף הדרך. חוץ מהעניין שהייתי צריך למצוא חנייה בגודל מתאים, והגודל המתאים מאוד גדול, הרכב מפנק, נוח, ומהיר.
טיפ: טיפים בדרא"פ.
כמו בארץ, גם בדרא"פ מקובל להשאיר תשר של 10 – 12 אחוז מסעדה.
בשונה מבארץ, בדרא"פ, גם ביוהנסבורג, ב"אודשהורן" ולמעשה בכל מקום (בכול מתחם קניות, מסעדות, רחוב ראשי, חניית מוזיאון / אטרקציה תיירותית), יש אדם ששומר על המכונית. כשאתה חוזר מהבילוי, מקובל לתת לו טיפ של 5 ראנד. אנשים אלו מכונים "שומרי המכוניות". זו עבודתם.
בסביבות 21:00 חזרנו והלכנו לישון.
10.7 יום שלישי
קמנו ב 08:00 אכלנו, ונסענו למרכז מידע לתיירים במרכז "אודשהורן". קיבלנו מידע על האטרקציות באזור, לא חדשו לנו שום דבר, אבל היו מאוד מנומסים. בבניין סמוך ממוקם משרד רשות שמורות הטבע של המחוז, שם בררנו על שמורות הטבע באזור ועל מסלולי הליכה מומלצים באזור. יש הרבה שמורות ויש הרבה מסלולים, חלקם מחייבים לינה בבקתות מטיילים, וצריך להירשם ולשלם מראש. אנחנו נחליט בהמשך מה לעשות ובאיזה שמורה הכי כדאי לבקר.
בסביבות 11:00 הגענו לאחת מחוות בנות היענה הרבות שבאזור. החווה מרוחקת 7 ק"מ מאוד שהורן וקל מאוד למצוא אותה. מתברר שבשנה שעברה הייתה פה מגיפה של שפעת העופות וחוות רבות נאלצו להמית את היענים. בגלל זה מספר חוות לא פעילות ולא פתוחות לקהל הרחב. אנחנו ביקרנו בחווה שהייתה פתוחה. הסיור נמשך כשעה, מראים לך את היענים, מסבירים על אורח חייהם, מזונם, החיזור... הראו לנו ביצי יען, עמדנו עליהן רק כדי להיווכח עד כמה הן קשות, חזקות ועמידות. האפרוח לא מסוגל לבקוע מהם בכוחות עצמו. אמו יודעת זאת וכשהיא מרגישה שהגיע הזמן, ומדובר ב 42 ימים מיום הטלת הביצה, היא שוברת את הביצה באמצעות עצם חזקה הממוקמת בחזה. בחווה הביצים המופרות נלקחות לאינקובאטור ושם בטמפרטורה קבועה של 30 מעלות ובתנאי לחות מתאימים, אחרי 42 יום שוברים עם פטיש את הקליפה ומאפשרים לאפרוח לבקוע. בטבע היענים חיות עד גיל 60 - 70 שנה, בחוות המסחריות הן נשחטות בגיל 14 חודשים, זהו הגיל בו הן מגיעות לשיא גודלן. בעבר השתמשו בעיקר בנוצות היען לצרכים שונים בעיקר כפריטי נוי לנשים עשירות. היום מנצלים כמעט הכול ביען: ביצים, בשר, עצמות ובעיקר עור. הבשר ללא שומן וללא כולסטרול.
כשיען נתקלת בסכנה (טורף, או כל דבר שמפחיד אותה) היא בורחת, היען רצה מהר - 80 קמ"ש, ואם היא נתקלת במקור הסכנה פנים אל פנים היא בועטת בו בחוזקה. בעיטת יען יכולה להרוג אדם, ולכן מומלץ למי שיען רודפת אחריו לוותר על המרדף, פשוט להישכב על הקרקע, ואז היען לא יכולה לבעוט, והיא פשוט תאבד עניין או במקרה הגרוע תנקר אותך מעט ואולי אף תתיישב עליך. לא נעים בכול זאת יען שוקל בסביבות 100 ק"ג, אבל לא נורא.
הסיור עלה 75 ראנד למבוגר ו – 37 ראנד לילד.
בסוף הסיור, האמיצים, במיוחד ששוקלים מתחת ל 80 ק"ג, יכולים לשבת על יען. והאמיצים ביותר, אלו השוקלים מתחת ל 70 ק"ג, יכולים לדהור על יען, בתוספת תשלום של 40 ראנד.
אני וזיו הרי אמיצים במיוחד אז ישבנו על יען, ואראל הנמנה על האמיצים ביותר, חתם על הצהרה כי הרכיבה היא על אחריותו בלבד, קיבל הוראות לרכיבה בטוחה, ופרץ בדהרה מהירה על יען מבוהל, תוך כדי שהוא צועק באהה באההה אייייה אייייה אייייה. והכל מצולם בווידאו ובסטילס!!
הידעת? מקור המנהג של בנות היענה לטמון ראשן בחול לנוכח סכנה הינו באגדות ושמועות חסרות ביסוס. מה שהתחיל את האגדה הזו היו סרטים מצויירים והעובדה שכשהיענים רועות באחו נראה כאלו ראשן טמון בקרקע, הנה עוד מיתוס שנשבר.
כשחזרנו העירה עצרנו בסופר גדול בשם pick and pay, קנינו המון אוכל וכמובן בשר איכותי להכנה על האש, בברביקיו של בארי וטרזה. קנינו המבורגרים, שיפודי עוף ברוטב ו2 סטייקים T BONE
ענקיים.
אני זיו ואראל, קפצנו לבריכה בחצר, היה ממש קר, אבל ממש קר, זיו הפסיקה לנשום לכמה שניות ואראל קיבל גוון כחול.
בבית לירון הכינה מרק ירקות, תפ"א בתנור ואני הכנתי את המטעמים על האש + יין אדום מייקב kango המקומי.
אראל אמר שזו ארוחה טובה יותר ממסעדה, נו מה אני צריך יותר מזה?!
11.7 יום רביעי
קמנו מוקדם 0640 כדי שנספיק להגיע למזח בניינזה (knysna) ממנה יוצא טיול לשמורה פרטית בשם featherbed, הסיור נמשך 4 שעות מ 10:00 עד 14:00 וכולל שייט במעבורת טיול ברכב 4 על 4, הליכה רגלית ביער ארוחת צהריים ושייט חזרה למזח. עלות 420 ראנד למבוגר, 200 לילד.
אז באמת עמדנו בלוחות הזמנים, לירון כרגיל ניווטה נהדר, ולמרות הגשם, הגענו למזח ב 09:40.
אך שוד ושבר, בשל גלים גדולים וסערה באוקיינוס ההודי דווקא היום לא יוצא הסיור! שאלתי את המדריך למה לא אמרו לי דבר אתמול בערב כשהתקשרתי לברר, הוא אמר שלא ידעו בדיוק מה מצב הרוח ושרק הבוקר החליטו לא להפליג. שאלתי אותו מה הוא ממליץ לעשות בנייזנה ביום סגריר שכזה, והוא המליץ לי על שני אתרים, שלושה למעשה, האחד תצפית מ 2 head מקום בו האוקיינוס נפגש עם הנהר והלגונות, השני חוף ים פראי, והשלישי מחוץ לנייזנה בדרך לכיוון ג'ורג' שמורת טבע קטנה ( Millwood) ובה יער עבות ובו עצי ענק מסוגים שונים, עיירת כורי זהב נטושה, מכרה זהב נטוש, מסלולי הליכה, שבילי נסיעה המתאימים לרכב רגיל ומסעדה טובה בשם mother holly. לא שממש הייתה לנו ברירה, מילאנו אחר המלצתו ומה זה נהננו...
אז ההמלצה הראשונה כללה ביקור בשני מקומות סמוכים זה לזה בקצה המזרחי של ניינזה, זה נוסח ההמלצה הראשונה:
down main road turn right to George Rex Drive follow George Rex to Coney Glen Drive, you will get to a beautiful view point. After the view drive down the road to Coney Glen Beach.
שמענו בדיוק בעצתו והגענו לאחת מנקודות התצפית היפות ביותר שראינו. מגובה של עשרות מטרים צפינו בגלים שוצפים מהאוקיינוס ההודי מתנפצים על סלעים וצוקים, קצף לבן וחום, מערות ונהר זורם בגוונים של כחול, טורקיז וחום. ואו! טיילנו בין כמה נקודות תצפית ומשם המשכנו לחוף הים. שוב הפתעה, חוף סלעי פראי, בו חרצו המים חריצים בסלע , בכל פעם שמגיעים גלים המים זורמים בנקיקים צרים מתנפצים על הסלעים ומשפריצים מים וקצף לגובה רב. אני וזיו טיילנו ממש על קצה הצוקים, מידי פעם גל התנפץ בקרבתנו, בד"כ הספקנו לברוח ולא להירטב. אני ראיתי באזור מסוים אוסף גדול של black clams , ירדתי בזהירות בין הסלעים והתחלתי לשלות את הגדולות שבהם, שיהיה משהוא לאכול בערב בבית, שליתי 8 - 10 צדפות גדולות ואז גל גדול פשוט שטף את כל צד ימין שלי. מזל שהמצלמה הייתה אצל זיו, שממש לא עזרה לי רק צחקה וצלמה אותי, רטוב, המום אבל לא מוותר על השלל!! בינתיים אראל ולירון טיילו על החוף אספו צדפים. היינו היחידים בחוף. היה ממש מקסים בילינו במקום יותר משעה.
נכנסנו לרכב, חזרנו חזרה כשפעמינו לכיוון ג'ורג'. בדרך השטח ביצתי, מלא עופות מים, שטחי ביצה, אגמונים ופלגי מים. המלצה השנייה הייתה זו: Drive back towards George, take right to Rheenenedal. From Rheenenedal turn right to Millwood. Eat at Mother Holly's Restaurant, take one of the forest hikes, visit the Gold Mine.
הגענו למקום, שילמנו 52 ראנד כניסה עבור כולנו, עשינו כמעט את הכול, פשוט נמאס לנו ממכרות זהב, היינו כבר ביותר מידי והילדים ממש לא הסכימו לבקר בעוד אחד. אז עשינו טיול רגלי מעגלי של 3 ק"מ ביער ניינזה המיוחד בכך שיש בו כמה מינים של עצים ענקיים בני מאות שנים הגדול שבהם מסוג Yellowwood בן כ – 800 שנה קוטר גזעו 172 ס"מ. צעדנו להנאתנו ביער, שרכים, מטפסים עצים ענקיים, המון עצים נעקרו ושכבו דומם על שביל המטיילים עברנו מעליהם לעיתים מתחתם. המון סוגים של פטריות בגוונים מדהימים לבן, קרם, צהוב, כתום, אדום וירוק. האדמה חלקלקה וגשרים חלקלקים מעבירים אותנו מעל פלגי מים. ממש מקום קסום, היו רק חסרים פייה או גמד קטן והייתי בטוח שאני בתוך אגדה קסומה. אחרי הטיול המשכנו למסעדה, מקום פשוט על סף הרעוע, לא להאמין שבאים לשם אנשים בכלל. היו שם עוד שלוש משפחות שסעדו את ליבן. התפריט כלל 4 מנות אוכל, מרק אפונה וארבע סוגי עוגות. מכיוון שהגענו בסוף היום האוכל במסעדה כמעט ונגמר. נשארה מנה אחת של מרק אפונים, טוסט תרנגולת במיונז, טוסט גבינה ועגבנייה, ועוגת גזר. אז זה מה שאכלנו. היה מאוד טעים ובאמת מיוחד. משם המשכנו לג'ורג' אבל לא חזרנו לכביש הראשי, בחרנו לנסוע בדרך נופית שרובה ככולה עשויה עפר ומידי פעם אספלט. התייעצנו עם משפחה מקומית והם אמרו שהדרך יפה אם כי מידי פעם יהיו מעברי בוץ ונצטרך להיזהר לא להחליק. לירון אמרה שהיא מעדיפה לוותר, אני אמרתי שנתחיל ואם לא תהיה ברירה נחזור. הדרך הייתה מתוחזקת היטב, נסיעה בין יערות פראיים לשטחי מרעה חקלאיים. תוך כדי נסיעה חצתה את הדרך משפחת של בבונים, בערך 12 גדולים, קטנים, היה מפתיע ומקסים. בהמשך הדרך ראינו גם להקות של פניניות, עופות רבים וכמובן המון בתי כפריים ופרות באחו. בהחלט שווה את הנסיעה. הגענו לג'ורג' משם ל"אודשהורן". הייתי שפוך ורטוב מהים. נכנסתי להתקלח באמבטיה של טרזה, שמתי קצף והתפנקתי. מתברר שגמרתי ללירון ולילדים את המים החמים, אבל זה ממש לא מעניין אותי היה לי מה זה כיף.
ואז אראל הזכיר לי שיש לנו צדפות ושצריך לאכול אותם, אז שלפתי מזיכרוני מתכון עתיק לשליקת צדפות. שטפתי אותן במים קרים, הכנסתי אותן למים רותחים לכ7 דקות, הן נפתחו קמעה ואז שלפתי את הרכיכה שבתוך הצדפה ונשנשנו אותן. בהתחלה הנישנוש נתקל בסירוב קטלני, לאחר שנשבעתי שהצדפות טעימות אראל וזיו הצטרפו לסעודה. והכל מתועד ומצולם!!
12.7 יום חמישי
קמנו מוקדם 0640 כדי שנספיק להגיע למזח בניינזה knysna ממנה יוצא טיול לשמורה פרטית בשם featherbed, הסיור נמשך 4 שעות מ 10:00 עד 14:00 וכולל שייט במעבורת טיול ברכב 4 על 4, הליכה רגלית ביער ארוחת צהריים ושייט חזרה למזח. דה זה וו?? נכון כי זה בדיוק מה שעשינו אתמול בבוקר רק שאתמול היה גשום ולא הגענו לשמורה והיום היה יום יפה, וכן עשינו את הטיול המתוכנן!
אז הגענו למקום, פגשנו את המדריך שילמנו יצאנו לשמורת featherbed, מקור השם הינו במלחים שסבלו מאוד משנתם בספינות באוקיינוס ההודי וכשהם נכנסו לנהר ניינזה עגנו עם ספינתם במימי הלגונה תארו את שנתם הערבה כאילו הם ישנים במיטת נוצות - featherbed רכה וענוגה. השמורה היא שמורה פרטית, את השטח קנה פרופסור בעל שם עולמי שזיהה סוג של דג שעד לזיהוייו נחשב לדג שנכחד לפני 70 מליון שנה, אז הוא בנה את הקריירה שלו מהדג הזה, פרסם ספרים ומאמרים עליו, נהייה עשיר ופשוט קנה את ההר כולו, לאחר מותו הוריש את השמורה לבנו.
מי האוקיינוס ההודי נכנסות לתוך ערוץ נהר הניינזה כ 14 ק"מ המים ברובם מלוחים, הנהר רדוד למדי עומקו כ 4 מטרים, בשפך שלו עומקו מגיע לכ - 20 מטרים. במימיו חיים כ – 100 סוגי דגים, באוקיינוס בקרבת החוף ניתן לצפות ב 4 סוגי לוויתנים, 3 סוגי דולפינים ואנחנו זכינו לראות במו עניינו יותר נכון, זיו הייתה זו שקלטה אותם מרחוק והפנייתה את צומת הלב של כל המטיילים, לעבר אמא וגור כלבי ים ששטו להנאתם בפתח הלגונה. ההליכה ביער מהנה, הנוף אכן מדהים וגולת הכותרת הייתה ארוחת הבופה לה זכינו במסעדה. אכלנו מגוון רב של מנות, ממאכלי ים ועד פשטידת אנטילופה, מגלידה ורוטב שוקולד חם ועד טארט גבינה דרך עוגת גזר ופירוט העונה.
בצהרים המשכנו לג'ורג' עצרנו בקניון ענק מאות חנויות ופשוט טיילנו להנאתנו, קנינו בגדים, מתנות ואפילו משחה נגד כאבי שרירים לאראל שפתאום התחילה לכאוב לו הכתף.
בסביבות שש בערב התחלנו בנסיעה הביתה, היה לילה חשוך והיה מעיין טפטוף מעצבן, הנסיעה הייתה מאוד קשה, הכביש צר ומפותל, ולמרות שאני כבר מכיר פחות או יותר את הדרך ל"אודשהורן", היה ממש קשה, לירון ממש עצרה את נשימתה, ואני אחזתי בהגה בחוזקה, מנסה לא לרדת לשוליים בייחוד בסיבובים וכשמכוניות שועטות בנתיב ממול.
בסוף הגענו, אכלנו מרק חם, עוגיות... מקלחת ולילה טוב.
13.7 יום שישי
היום היה יום נסיעה ארוך, נסענו מ"אודשהורן" לקייפטאון דרך R62 כמעט לכל אורך 500 הק"מ ירד גשם, בדרך מעברי הרים, שכבות סלע מרשימות מאוד, צמחיה נמוכה (בתה וגריגה), ופסגות הרים, חלקן מושלגות, בדרך ייקבי בוטיק רבים המציעים טעימות יין למבקרים. עשינו פיקניק בדרך, פגשנו קבוצת בבונים וכך העברנו את היום. הגענו לגסטהאוס house on the hill, בקייפטאון בסביבות 16:00תוך כדי החיפושים אחרי הגסטהואס ראינו בית כנסת בשם "בית ישראל" אחרי שהתמקמנו בגסטהאוס הלכתי לבית הכנסת וצלצלתי באינטרקום שוחחתי עם מישהו, שאלתי אם נוכל להצטרף לתפילת קבלת שבת, אמר שנבוא ב 18:00 ושאנחנו מוזמנים להצטרף בשמחה. הגענו לתפילה ב 18:00 אחרי מקלחת מדהימה, חמה, נעימה, עם סבוני פינוק בריח לימון ותפוז. התפילה הייתה שונה מזו האורתודוכסית, מתברר שזהו בית כנסת רפורמי, לצד הרב שניהל את התפילה הופיעו שלוש נשים בקטעי שירה ותפילה. התפילה הייתה בעברית ובאנגלית.
בסיום התפילה הרמנו כוס תירוש לחיים ובצענו חלה מתוקה טרייה. איזה כיף להרגיש משהוא יהודי הרחק בניכר.
ב20:00 הגענו למסעדת Mama Africa ברחוב Long עמוס המועדונים, בארים מסעדות. המסעדה מגניבה, אווירה אפריקאית קצבית ופראית, ציורי קיר, פסלים, להקת זמרים ורקדן. האוכל מגוון ואפריקאי, מסטייקים ודגים קונבנציונאליים למי דרך פשטידות אנטילופה, סטייק יען ועד לשיפודי תנין, וקבאבים של בשר צייד מגוון. טעמנו כמעט מהכל. סטייק היען היה מצויין, זיו ואראל היו שמרנים למדי בבחירתם – דג וסטייק בקר, אני הלכתי על היען ובשביל העניין הוספתי גם שיפוד תנין (היה טעים מזכיר פרגית אבל במרקם נוקשה). ב 22:00 חזרנו למלון. לילה טוב!
13.7 יום שישי
סוסי ים, דיונות וSandbording
קיווינו שנוכל לקום בבוקר ולטפס על הר השולחן, התקשרנו למספר הטלפון של השמורה לקבל תחזית עדכנית ושם התבשרנו שבשל רוחות עזות העלייה להר אסורה. עברנו לתכנית ב' שכללה ביקור ב"אקווריום שתי האוקיינוסים" + חצי יום גלישה בסנובורד על גבי דיונות. האקווריום מקסים, קטן ניתן לעבור בו בשעה וחצי גג שעתיים וחצי. פגשנו את סוסוני הים האנדמיים לנייזנה.
פגשנו באקווריום המון חיות ים מדהימות בייחוד התלהבנו מסרטני עכביש ענקיים בגודל של כחצי מטר עד מטר, כרישים, ומדוזות צבעוניות.
הידעת? סוסי הים קטנטנים (3- 5 ס"מ), הזכר מחזר אחרי הנקבה במשך 3 ימים מפזז סביבה תוך שהוא מחליף צבעים. מהרגע שהנקבה בחרה בזכר שלה, נעתרה לחיזוריו, הם נשארים בני זוג לכל חייהם. הזכר מפתח כיס בבטנו, שם מוטלות מאות ביצים, עליהם הוא דוגר כ 42 ימים ומשריץ את הוולדות. כך הוא עושה שוב ושוב במשך 6 - 7 שנים, עד שהוא מת למעשה. אלו הם חייו של סוס הים!
החלק השני של היום התחיל במשרד של Down Hill Adventures, שם נרשמנו לפעילות הגלישה בדיונות על גבי סנובורדים שהוסבו לפעילות זו. חתמנו על ויתור מצידנו לכל אחריות שלה החברה במקרה של התרסקות, שברים ופציעות מכל סוג שהוא, ארגנו את הציוד האישי ויצאנו לנסיעה בת כ – 45 דקות לשמורת דיונות מדהימה בשם אטלנטיס. היו איתנו עוד משפחה אמריקאית זוג + 2 ילדים. מתברר שהעבודה שלהם היא לטייל בעולם, להסריט את עצמם לערוך את הסרטים ולמכור אותם לרשתות טלביזיה בכל העולם. לסדרה שלהם קוראים Traveling with kid's והיא נמכרת לעשרות מדינות ביניהם גם לערוץ "הופ" הישראלי. על דרום אפריקה הם מתכננים להפיק 6 פרקים של חצי שעה אחד מהם יהיה על קייפטאון. שאלו אותנו אם נסכים שיצלמו גם אותנו, הסכמנו, נראה אולי נהפוך לכוכבי טלביזיה.
בדרך לאטלנטיס עברנו ליד חופים יפים ושכונות מגורים של קייפטאון, בדרך ראינו שבר ספינה טורקית. מתברר שהספינה פשוט עלתה על החוף, כנראה שרב החובל היה שיכור, בכל אופן הוא וצוותו פשוט נעלמו היכן שהוא בדרא"פ, עד היום לא מצאו אותם, ומכיוון שעלות הזזת הספינה מוערכת ב 19 מליון ראנד, ואף אחד, לא הטורקים, לא הממשלה בדרא"פ ולא חברת הביטוח מוכנים לכסות את העלויות, שלד הספינה עדיין מתנוסס, כאבן שאין לה הופכין, בקרבת החוף.
בדרך חלפנו על פני תחנת כוח גרעינית, זו התחנה הגרעינית היחידה בדרא"פ והיא מספקת חשמל למיליוני אנשים, חברות ומפעלים בדרא"פ ולעוד ארבע מדינות שונות באפריקה.
שמורת הדיונות אטלנטיס מדהימה, גודלה 55 קמ"ר של דיונות לבנות מדהימות, יש בה כמה מינים של נחשים ביניהם cape kobra, לטאות ו המון חרקים וצמחים החיים בדיונות. חלק מהשמורה מוקצה לנהגי רכבי 4 על 4 וחלק לגולשי סנובורד כמונו. בקרבת השמורה ממוקמת תחנת סינון מים המספקת מי שתייה לקייפטאון ולסביבה, מתברר שהדיונה משמשת כפילטר, דרכו מתנקים ומסתננים מי הגשם, ומתחת לדיונה, בעומק של כמה עשרות מטרים, פרושה מערכת צינורות ומשאבות המזרימה את המים המסוננים למאגרים סמוכים ומשם לבתי האנשים ולמפעלים באזורי התעשייה.
נעלנו נעליים מיוחדות, כל אחד סחב את הסנובורד שלו וטיפסנו על דיונות גבוהות. המדריך לימד אותנו את הדברים הבסיסיים ומשם הכישורים הבסיסיים, המזל, והרוח הם שקבעו מה ייקרה. היה מדהים, נפלנו, החלקנו במהירות אכלנו חול, עפנו, התעייפנו, צחקנו, בסוף נשפכנו. לירון צלמה, הילדים גלשו ממש יפה, אראל לא פחד, וגלש יפה, ממש נולד לגלוש, זיו גלשה יפה אבל בכל פעם שהרגישה שהגלישה מתחילה להיות מהירה מידי עבורה, התיישבה ופשוט התרסקה. אני מאוד נהניתי.
בדרך עצרנו באחד החופים ממנו ניתן לצלם את קייפטאון הגולשת משתפלת במתינות ממורדות Devils Peak, Table Mountain , Laion's Head, צילמנו והמשכנו לקייפטאון.
בסביבות 18:30 חזרנו לגסטהואס, התקלחנו, מצאנו חול במקומות בגוף שלא ידענו שהם קיימים בכלל.
ב20:00 יצאנו לסטייק האוס מדהים ממש 3 דקות הליכה מהגסט האוס שלנו ליד אצטדיון הכדור רגל הענק שבטיילת. Husar Grill. סטייקים מדהימים, צלעות יאמי ובירה מצויינת ובמחיר שווה לכל נפש. רוב הסועדים מקומיים.
היינו צריכים עוד לילה כדי להספיק לטייל על הר השולחן בקייפ התקווה הטובה ובסימונסטאון, מצאנו מלון בדיוק בשבילנו ממש בסמוך למלון שלנו, שילמנו 843 ראנד ללא ארוחת בוקר מכיוון שתכננו לצאת מוקדם לשייט הכרישים בגאנסביי.
ב 22:00 חזרנו, הלכנו לישון שבעים, עייפים אך מאוד מרוצים, ומתפללים שמחר מזג האוויר יאיר לנו פניו ונוכל לטפס על הר השולחן.
15.7 יום ראשון
גשם, בבונים וכיף התקווה הטובה
קמנו הסתכלנו מהחלון והבנו שהמצב לא כל כך טוב, היה מעונן, התקשרנו למספר הטלפון של אתר הר השולחן וכפי שחששנו, גם היום לא נוכל לטפס על ההר. איזה באסה כנראה שלא נטפס על הר השולחן בטיול הזה לדרא"פ. מה שמעצבן זה שפעמים אמרו לנו שיש סיכוי יותר מסביר שמזג האוויר יהיה יפה בבוקר ושנצליח לטפס על ההר, ובנוסף תחזית מזג האוויר אישרה כי לפנינו בוקר מעונן חלקית ללא גשם, ופעמים התאכזבנו!
החלטנו לנסוע לכייף התקווה הטובה, לנקודה בה נפגשים האוקיינוס ההודי והאטלנטי, לקוות לשיפור במזג האוויר ולטייל ברגל בשמורה. הגשם כמעט ולא הפסיק לרדת, הדרך יפה. עצרנו בעיירת דייגים קטנה, ממנה מפליגות ספינות לאי סמוך בו מתגוררים כלבי ים. סוף סוף הגשם פסק כמעט לגמרי ואפילו יצאה השמש. בעיירה נמל דייגים גדול, מסעדות, בתי קפה וגם שוק בגדים ופסלים יפה. הסתובבנו בנמל, ראינו איך הדייגים מתארגנים לקראת יציאה לים, מעמיסים כלובים, רשתות ומלכודות. ראינו כלבי ים, קורמורנים, טבלנים ועוד עופות ים. שאלנו דייג אחד אם אפשר להצטרף להפלגה אמר שכן אבל רק מי שחזק ויכול לעזור ופרט נוסף: חוזרים עוד ארבעה ימים. אז זה לא כל כך התאים לתכניות שלנו. התקשרנו לדייגים מקומיים שעושים הפלגות של חצי יום / יום לדייג עם תיירים. כולם ישנו, אף אחד לא ענה לנו, חבל. המשכנו בנסיעה. הכביש הלך ונעשה צר, מעבר צ'פמן היה מקסים, הנסיעה צמודה להר, לפעמים ממש בתוך צניר או חצי מנהרה שנחצבה בהר, כשמהצד השני צוק תלול ותהום פרושה בגובה של עשרות מטרים ובתחתית גלי האוקיינוס מתנפצים. נסיעה שווה בהחלט (כרוך בתשלום אגרה 33 ראנד למכונית). הגענו לשמורת כייף התקווה הטובה, בדרך פגשנו משפחה של בבנונים, צילמנו, והמשכנו בנסיעה. הגשם ירד כמעט ללא הפסקה. לא היה טעם בכניסה לשמורה, לא נוכל לטייל בגשם, וסתם לנסוע ולהביט בנוף מהרכב אפשר לעשות מחוץ לשמורה. המשכנו לסימונסטאון בתקווה שנראה את הפינגווינים. הגענו לעיירה, חיפשנו את חניון ה"בולדרים" שם חנינו ומייד ראינו פינגווין אחד, כשהתקרבנו ראינו לידו עוד אחד או כנאה שזו הייתה אחת שמגוננת על גוזל. וכך טיילנו בשבילים לאורך חוף הבולדרים וראינו די הרבה פינגווינים מתוקים מטווח אפס. ממש מתקרבים אליהם עד כדי 10 ס"מ. הם מקסימים, עדינים, סקרניים. צילמנו, נהנינו והמשכנו לכיוון קייפטאון דרך עיירות חוף ציוריות.
בערב התמקמנו במלון החדש, מקלחת, יצאנו לפיצה... לילה טוב מחר מתוכנן יום ארוך.
16.7 יום שני
בעקבות העמלץ הלבן
היום מתוכנן להיות יום מורכב, ארוך ומאתגר. קמנו ב 0445 בחוץ "חושך מצרים" (בעונה זו הזריחה מתחילה רק בסביבות 07:10), ב 05:16 היינו כבר באוטו בנסיעה לכיוון גאנסביי. לירון גייסה את כישורי הניווט שלה וכך בלילה לאור כוכבים, הובילה אותנו לכיוון הבירה העולמית של העמלצים הלבנים. בדרך עוד נתקלנו במפולת סלעים על כביש ה- N2. למזלנו המשטרה כבר הייתה במקום והוא סומן באורות מהבהבים וסרטי סימון. ב 07:48 הגענו לבית רוזצן העסק המשפחתי של מומחה הכרישים הלבנים מייקל רוטזן ממנו נתחיל את ההרפתקאה של היום – צלילת כלוב בים עם הטורפים הימיים המרהיבים: עמלצים לבנים! כל הכבוד למשפחה תקתוק הצ'ק אאוט, ההשכמה המוקדמת, והניווט הלילי. סחתין!!!
איך שהגענו, התקבלנו , בברכת ברוכים הבאים חמה שכללה גם ארוחת בוקר, חמה ומגוונת, שתייה, סרט המסביר על הסביבה הימית ובעיקר על הכרישים ועל מייקל חוקר הכרישים הנודע. היינו בערך 12 תיירים, בדרך למפגש עם הכרישים האימתניים הללו. החלפנו לבגדי ים, וב 08:20 היינו כבר בספינה. צוות של 4 דאג לכל מחסורנו, חטיפים, כריכים, שתייה קלה, חליפות צלילה, משקולות... כל מה שצריך בהפלגה נכון?! אז זהו שלא. היו גלים ענקיים,3 – 5 מטר, בקושי הצלחנו להחזיק, לירון צרחה, והפכה לבנה, אראל שתק וחייך כשהוא הרגיש את הביצים עולות לו לבטן, זיו נפרדה מהעולם, הודתה לנו על כל החוויות שהיו לה עד עכשיו, ואני גם לא הרגשתי משהוא. אחרי כמה דקות הים נרגע קמעה, בעומק הגלים גדולים יותר אבל הספינה פחות חותכת אותם ויותר מרחפת עליהם. לאחר כ 40 דקות הגענו למקום בו בדרך כלל ממתינים לכרישים. הם לא נמצאים במקום וצריך לקרוא להם, איך קוראים לכרישים? מפזרים מיץ דגים מעורבב היטב, על גבי האזור בו הזרמים חזקים וממתינים שהכרישים יריחו ויגיעו. חיכינו כ 20 דקות ואז הקפטיין צעק, יש לנו כריש גדול 3.8 מטר, תתכוננו להלביש את חליפות הצלילה והמשקולות והיכנסו לכלוב. זיו אמרה חבל, אולי עדיף שלא? קיבלנו הסבר על תרגולת הכניסה והיציאה מהכלוב, על מה צריך לעשות ויותר בפירוט מה אסור לעשות (אין מקום לטעויות). לירון צלמה אותנו למרות שהייתה כבר ירוקה, וכך נכנסנו לכלוב. הקפטיין הודיע שיש כבר 3 כרישים. ואז נזרק למים פיתיון - ראש של דג טונה גדול. אנחנו לא רואים כלום בשלב הזה, רק ממתינים לפקודת לצלול. ואז הקפטן צעק לצלול, עצרנו את הנשימה וצללנו. תוך שנייה ראינו כריש שוחה במהירות לעברינו, פוער את פיו מלא שיניים משוננות ומסתער על הפיתיון, ממשיך לכיווננו מפונה ימינה. ברגע זה הרגשתי בעיטה חזקה בכתף שמאל שלי, זה היה אראל שנעזר בי כדי לצוף. יצאנו מהמים נרגשים, שאלתי את הילדים אם ראו אמרו שכן, וכך צללנו שוב ושוב, הכרישים היו למעשה קרובים עד כדי מטר אחד מאיתנו. פשוט מדהים. לירון צלמה מלמעלה. יש תמונות יפות!! אחרי כחצי שעה אראל בקש לצאת אז אחד המדריכים שלף אותו מהכלוב לספינה, אני וזיו המשכנו לצלול ולצפות בכרישים. באחת הצלילות זיו התבלבלה ומירוב התרגשות שכחה שהיא מתחת למים ונשמה מי ים. היא עלתה לפני המים משתעלת, ומשפריצה מים לכל עבר. היא לא וויתרה, נרגעה וחזרה לצלול. חוויה מדהימה לראות כרישים כאלה בסביבתם הטבעית, להיות מטר מהם. עמלצים לבנים כמעט ונכחדו מהעולם. מעריכים שבעולם יש עוד כאלף בלבד. ואנחנו זכינו לראות 3 מהם, בטבע, וואו.
כשעלינו לסיפון, התנגבנו, התייבשנו, ואז השייט המשיך לאי דייאר עליו גרים כ – 60 אלף כלבי ים, שהם בעצם 60 אלף סיבות בגינן העמלצים הלבנים בחרו לחיות ולהתרבות באזור הזה!
שוב החלו גלים שטלטלו את הספינה, אני הרגשתי לא טוב, לירון הקיאה כמה פעמים. חזרנו לחוף, מטושטשים, מלאי חווית, נרגענו עם ארוחה חמה שהוגשה לנו וכמובן מקלחת חמה.
סתם לידיעה, התענוג עולה 1350 ראנד לאדם בוגר וחצי לילד מתחת גיל 12. ניתן להתמקח על המחיר. הדיוידי שהכינו עבורנו על ההרפתקה עלה 280 ראנד אז וויתרנו.
משם המשכנו לנסוע ל"אודשהורן", הדרך מהממת, כתמי צבע בגוונים של ירוק כהה, ירוק בהיר, חום, צהוב, להקות של בנות יענה, עדרי כבשים, עדרי פרות, בחוות חקלאיות ענקיות, גבעות ועמקים קטנים כשברקע פסגות הרים כהים.
בסביבות 17:30 הגענו הביתה. יום מדהים, לא קל, מרגש... דיברנו עם ההורים, עם עדי ועם בארי וטרזה, אח"כ: מקלחת חמה, ספגטי בולונז, שוקו חם, סדין חשמלי, ולילה טוב!!!
17.7 יום שלישי
האלפיניסטים
ב 0740 קמנו ביקיצה טבעית (אני לפחות), את לירון הערתי ב 08:15 ואת הילדים ב 09:00. יום מקסים בחוץ, אחרי ארוחת הבוקר החלטנו לנצל את היום היפה ולעלות להרי הסוורטנברגרכס הרים המתנשאים לגובה 2000 – 3000 מטרים. מעבר ההרים נמצא בגובה 1575 מטר, לשם כיוונו את פעמינו. הדרך למעבר היא דרך עפר טובה, בדרך ראינו שלטים שהמעבר סגור, אז החלטנו שנעלה עד כמה שנוכל ונראה מה יהיה בהמשך. הנוף מהמם, יש משהוא מיוחד ב"אודשהורן" וסביבותיה. הנוף זר ומיוחד, נראה כלקוח מכוכב אחר, רכסי הרים מקיפים עמקים נסתרים בתוכם עוד רכסי הרים, צמחיית ה"פיינבוס" נמוכה קוצנית וצבעונית, הפרוטיאה פורחת בגווני אדום וורוד, נחלים ומפלי מים קטנים בכול מקום, יענים, צבאים, אנטילופות ובבונים צצים בצידי הדרך מפעם לפעם. כצפוי ככול שעלינו במעלה ההר הרוחות התחזקו, הטמפרטורה ירדה וערמות השלג גדלו. כשהמרצדס של בארי החלה לגרד את השלג מלמטה, ולמרות העובדה שנסעתי לאט ובזהירות הרכב החליק על הבוץ הקפוא. החלטתי לחזור למטה ולא לנסות להגיע למעבר ההרים. מאוד התאכזבתי. עצרנו אולי 200 מטר לפני המעבר. ירדנו ברברס כמה דקות עד שמצאתי מקום להסתובב בלי להסתכן בנפילה לתהום. החנינו את הרכב בנקודת תצפית נמוכה יותר ושם פגשנו זוג צעיר מקומי. דיברנו ודיברנו ואיכשהוא גלגלנו שיחה שבסופה מצאנו את עצמנו בתוך הטנדר שלהם, בדרך לפסגה. מתברר שהם זוג צעיר בירח דבש (התחתנו לפני 3 ימים). הגענו למעבר, לפסגה המושלגת. החנינו, התחלנו לטפס ולזרוק כדורי שלג אחד על השני, היה כיף. ככול שעלינו נהייה קר וקשה לטפס. זיו נפלה, רגלה שקעה בערימת שלג ונתקעה בסלע. היא החליטה לרדת עם לירון, אני ואראל המשכנו לטפס. לא היה קל, אין לנו ציוד מתאים, הנעליים והרגליים החלו להתמלא בשלג והחלו לקפוא. אראל נשאר כ- 50 מטר לפני הפסגה, אני והזוג הצעיר המשכנו למעלה. בפסגה הנוף מהמם, תחושת ההישג על ההעפלה לפסגה נהדרת כשהגענו הצטלמנו למזכרת. כשירדתי למטה חברתי לאראל שבינתיים קפא למחצה. הוא בכה וירד למטה, בכה והחליק מטה. הגענו לטנדר, הורדנו לאראל את הבגדים, עטפנו אותו בשמיכה והוא החל להפשיר. בירידה חזרה דיברנו מעט עם הזוג הצעיר, הזמנו אותם לארוחת ערב בבית שלנו, אבל הם כבר הזמינו מלון במפרץ הרמנוס (מרחק של כ - 400 ק"מ מכאן) ולכן סרבו להזמנה בנימוס, החלפנו מיילים והם נפרדו מאיתנו ליד המרצדס שלנו. בדרך ל"אודשהורן", עשינו פיקניק, בתחנת הדלק מילאנו אוויר בצמיגים (לאחר שהורדנו אוויר לפני העלייה למעבר ההרים). עשינו קניות בסופר. הגענו מוקדם הביתה בסביבות 15:30 .
בערב ראינו סרט "הסיפור שאינו נגמר".
18.7 יום רביעי
נבחרת ישראל בחתירה בקאנו
קמנו, אכלנו, התארגנו עם פיקניק ויצאנו לווילדרנס. התכנית להשכיר קאנו לשוט במעלה נהר ה- touw, ללכת במעבה היער עד למפל ולחזור. זה בדיוק מה שעשינו! הנסיעה מ"אודשהורן" לשמורת ווילדרנס נמשכה כשעה ועשר דקות. גילינו שווילדרנס היא שמורת טבע יפיפייה (54 ראנד כניסה לכולנו) עם נהר, מסלולי הליכה, יערות ודלתא הנשפכת לאוקיינוס ההודי. המון עופות מים, קורמורנים, שלגדים, אנפות, ברווזים, אווזים, אגמיות ועוד. באדן אדוונטצרס השכרנו שני קאנואים זוגיים, בעלות של 360 ראנד לשעתיים. זיו אראל ולירון כבר מומחים בחתירה בקאנו, אחרי שלושת ימי השייט בקנדה. חתרנו לאיטנו במעלה הזרם. הנהר רגוע ומקסים, המון עופות מים וציוץ ציפורים. אחרי כשעתיים שייט, עם טעות קטנה בניווט, לאנשים רגילים זה אמור לקחת 40 דקות, הגענו למקום בו הנהר רדוד מידי, משכנו את הקאנואים על הגדה ועלינו לשביל הליכה רגלי ביער, שביל המוביל למפל. שחכתי לציין כי בשלב מסוים נתקענו ולכן נאלצתי להיכנס למים ולגרור את הקאנואים עד שהמים יהיו עמוקים דיים שוב. המים היו קפואים, והחול בתחתית הנהר היה טובעני ושקעתי עד הביצים. כולם צחקו עלי ואני קפאתי וחשבתי לעצמי איך זה שהם לא מעריכים את מעשה הגבורה שלי?! לאחר הליכה של כ – 40 דקות הגענו למפל. עשינו פיקניק. היה כיף, חזרנו באותה דרך. החזרנו את הקנואים ב 15:15 כמעט 3 שעות אחרי הזמן בו תכננו להחזיר אותם. היה פשוט כיף ופסטורלי. מאוד מומלץ.
בשמורה יש כמה מסלולים רגליים ושלושה מסלולי שייט מומלצים.
ב 17:00 הגענו הביתה, ארוחת ערב, מקלחות, סרט ולילה טוב.
19.7 יום חמישי
המקום לספורט אקסטרים
לאחר עוד בוקר שגרתי בביתנו ב"אודשהורן" שמנו פעמינו לטיול בן ארבעה לילות חמישה ימים לאזור הכייף המזרחי. תחנה ראשונה בטיולנו עיירה בשם stowrms vilige ליד הפארק הלאומי ציקצימה. מרכז פעילות האתגר והאקסטרים בדרך הגנים. שמנו את המכונית על "טייס אוטומטי" חלפנו בקלילות את ניינזה ועצרנו לאחר כשעתיים נסיעה במקום בו ממוקם מתקן ה"באנג'י הגבוה ביותר בעולם. קופצים מגשר לנהר, בנפילה חופשית של 216 מטר!!! ירדנו, ראינו, קיוויתי שאולי זיו תפתיע אותי ותסכים לקפוץ איתי, אך ניסים קורים רק באגדות. אף אחד לא הסכים לקפוץ, גם אני לא העזתי. צפינו בכמה משוגעים / אמיצים והמשכנו בדרכנו. מידי כמה קילומטרים עוברים מעל נהר ענק, על גבי גשר אדיר. מימיננו האוקיינוס ההודי, משמאלינו יערות. אך איזה כיף. הגענו לסטורמס ריוור בסביבות 13:30 החלטנו לעצור ב – Tsisikamma Falls Adventure המקום מרוחק 10 ק"מ ממזרח לסטורמס ריבר ווליג' ולעשות פעילות שכוללת גלישה בכבלים מעל סדרת מפלים + גלישה לתור מים מגובה של 36 מטר. חישוב עלות משולבת לפעילות לשלושתנו + הנחה קטנה שקיבלנו מטיאן, בעל המקום, הביא את העלות לפעילות ל 1180 ראנד. הפעילות כייפית, מאתגרת עוברים 8 תחנות אומגות מעל הנהר והמפלים, הנוף יפה, המהירות גבוהה. צוות מיומן, ציוד מעולה, הנאה צרופה. חזרנו לסטורמס ריבר וויליג', מצאנו בקלות את ה-b and b שהזמנתי באינטרנט. Tsalanang Township B&B, הוא היחיד הממוקם בכניסה לטאונשייפ. במקום 2 חדרים מעוצבים בסגנון דרום אפריקאי, בכל אחד מהם מקלחת ושירותים, מטבח, סלון, מרפסת והחדר של בעלת הבית – ג'רלדיין. לירון נכנסה ללחץ, היה לה קשה עם העובדה שאנחנו לנים במקום כזה, זה הזכיר לה את הסיפורים על סבתא שלי שנאלצה להשכיר חדרים בבית באולגה כדי להשלים הכנסה ובתוספת העובדה שאנחנו בשכונה צפופה של שחורים עניים למדי, לקח לה כמה שעות וכמה תרגילים במתמטיקה עד שהתאוששה מעט. אראל יצא לשחק במגרש העפר מול ה b and b עם הילדים המקומיים, אני וזיו טיילנו בטאונשייפ, ראינו איך אנשים חיים, כך מקבלים מעט פרספקטיבה לחיים. ג'רלדיין ספרה לי שמגיעים אליה המון אנשים מכול העולם, מתברר שהיא קבלה את הבית במתנה מנסלון מנדלה בעצמו. לאחר שנבחר לנשיאות, עבר ברחבי דרא"פ, סייר בטאונשייפס, כך הגיע לכאן, פגש בה והחליט להעניק לה את הבית רק בתנאי שתפתח עסק עצמאי. היא החליטה על b and b , ומאז היא מתפרנסת מזה ומסיורים בטאונשייפ שהיא מדריכה ומאוד מרוצה. נכדה שלה שחקה עם זיו ולירון הן צבעו יחד "טופ מודל". לירון שאלה את הילדה אם יש לה אחים ואחיות היא אמרה שהרבה, שכשניסתה להבין מה זה הרבה היא אמרה הרבה מאוד כי לאבא שלה יש הרבה נשים, ואמא שלה היא אחת מנשותיו אבל הדגישה שהוא לא משלם לה! בעיניים מערביות זה נראה מוזר, כנראה שבדרא"פ זה לא מוזר, כבר שמענו על תופעה שנשים רבות מגדלות את ילדיהן לבד, מכיוון שהגברים ברובם פרזיטים, מבזבזים את הכסף של המשפחה, שותים ומשתכרים. הלינה עלתה לנו 600 ראנד כולל ארוחת בוקר, זה ממש זול, והשהייה בבית הייתה מאוד מיוחדת, אז מי שלא מחפש פינוק ופאר ונהנה מחוויות אותנטיות, זה המקום! בערב יצאנו למסעדה טובה מאוד בשם Rafters, במסעדה גם ספא מפנק המציע מגוון טיפולים. האוכל היה מצויין בייחוד מרק האפונה. מנה ממוצעת עולה בסביבות 80 ראנד, בירה / משקה תוסס עולים 14 ראנד. בסביבות 21:00 חזרנו והלכנו לישון.
20.7 יום שישי
ספורט אקסטרים שוצף וקררררררר
ב 08:00 ארוחת הבוקר הייתה מוכנה, אכלנו, התארגנו ויצאנו לדרכנו, התכנית הייתה להגיע לפורט אליזבט לשמורת טבע קטנה בה ממוקם בית חולים ייחודי המטפל בפינגווינים שנפצעו מכרישים או מזיהום דלק, שמן וכולי. ואז התכניות השתנו. החלטנו להיכנס ולברר לגבי black water tubing, הגענו למקום ממנו יוצאים להרפתקאה הזו, לירון הסכימה להצטרף אז לא היססנו, שילמנו 2000 ראנד עבור כולנו + 50 ראנד עבוד דיסק עם תמונות ויצאנו להרפתקאה בת 4 – 5 שעות. קיבלנו חליפות צלילה, קסדות, חגורות הצלה, תדריך בטיחות, תדריך תפעול האבוב המשוכלל, מספר סימנים מוסכמים ויצאנו על גבי טנדר ליער בדרך לסטורמס ריוור. הנהר גועש ובו מים רבים וגבוהים מכיוון שבשבוע שעבר הייתה סערה וירד המון גשם. בדרך לנקודת ההורדה, היו עצים שנפלו וענפים גדולים שחסמו את הדרך, אז בעזרת מסור שרשרת המדריכים חתכו אותם ופינו לנו את הדרך. נכנסנו לנהר, המים קרררררררררררררים (12 מעלות + -). וכך כשאנחנו מפדלים עם הידיים שטנו בכיף בנהר מידי פעם הגענו לאשד, השייט הכייפי הפך לגלישה מהירה במהלכה ה"טיוב" הסתחרר ולעיתים התהפך. אנחנו נאלצנו לשחות, ולטפס בחזרה ל"טיוב". הנהר מתחתר בעצמה. מימין שחורים בגלל חומר בשם "תאנינן" שמצוי בעלים ובענפים שנופלים מהיער למים. זיו די סבלה בהתחלה, גם מהקור ובעיקר מהעובדה שאין לך באמת שליטה על מסלול השייט של ה"טיוב", ואתה די חסר אונים כשאתה מסתחרר באשד, מקבל מכות בתחת מסלעים / בולי עץ / וכיו"ב. אחרי שאראל עף מה"טיוב" שלו באשד הראשון המדריך דאג לקשור אותו אליו ברצועה, ולירון צעקה כל כך חזק לפני במהלך ואחר כל אשד, שהמדריך לא הבין אם קרה לה משהוא, היא צריכה עזרה או נהנת. הוא לא יודע שהעובדה שהיא הסכימה ואפילו יזמה את השתתפות המשפחה בפעילות כזו מהווה הישג עבורה ושהמחיר של הצעקות הוא פעוט לעומת התמורה בה זכינו בחוויה אתגרית משפחתית זו. אחרי הפעילות שנמשכה כשלוש וחצי שעו נטו חזרנו לאזור האכסניה והמסעדה ממנה יצאנו, התקלחנו במים רותחים, החלפנו בגדים וקיבלנו ארוחת צהרים חמה. ניתן לסכם היה כיף. המדריכים הראו לנו את התמונות שצלמו מההרפתקה, לקחנו את הדיסק נתנו טיפ למדריכים המקצועיים והאדיבים והמשכנו בדרכינו לכיוון פורט אליזבט. לא ממש ידענו היכן נישן מה שרצינו זה שזה יהיה ליד שמורת cape recife- port Elizabeth, שבכניסה אליה ממוקם בי"ח samrec לעופות ים פגועות ושיהיה קרוב לשמורת אדדו בה נבלה את הימים הבאים. תוך כדי הניווט הנפלא של לירון הגענו לשכונה של וילות על קו המים. אמרתי לעצמי שחייב להיות בכזה מקום יפה איזה גסט האוס או b&b, נכנסנו לשכונה נסענו לאט בכביש ליד החוף עד שמצאנו b&b מקסים, 50 מטר מהים (16 Beach Music Port Wlizabeth, www.beachmusicpe.co.za). למזלנו מתוך 3 הסוויטות שלהם אחת הייתה פנויה, מעט יקר עבורנו אבל המקום, החדרים, הפינוק.... אז החלטנו להיפרד מ 1300 ראנד ולהישאר במקום המקסים הזה. אסטל ובעלה מאוד נחמדים מתברר שיש להם כמה בתים בשכונה הזו ושהם בונים בית נוסף לסירה. מעבר לריהוט הסטנדרטי שיש בכל חדר במלון, פה בכל חדר יש גם משקפת ודלת הזזה מזכוכית חד כיוונית, כך שמי שמגיע מהגינה או מהים לא רואה את מי שבחדר אבל מי שבחדר רואה את כל מה שקורה בחוץ. ומה שקורה בחוץ זה ים, ים ועוד ים. האוקיינוס ההודי בשיאו, גלים מתנפצים על חוף סלעי, מחורץ ומשונן. בים ניתן לראות בעונה זו לוותינים עם גוריהם ודולפינים ממש כמה עשרות מטרים מהחוף. בישלנו ארוחת ערב, צפינו בטלוויזיה, ובסביבות 22:30 הלכנו לישון.
21.7 יום שבת
פינגווינים, דולפינים ולוויתנים
קמתי ב 07:00 תכננתי לרדת לטייל על הסלעים בחוף. היה כ"כ נעים במיטה בחדר. אז פתחתי מעט את דלת הזכוכית (כדי לשמוע ולהריח את הים) לקחתי משקפת, המשכתי להתכרבל במיטה כשאני צופה לים, כך כמעט שעה, מהופנט! לא ראיתי שום דולפין, לוויתן או גורים שלהם, רק גלים, ים וים. היה לי כל כך נעים ונוח כמעט הפנטתי את עצמי. ב סביבות 08:00 קמו כולם ב 08:15 הוגשה לנו ארוחת בוקר מפנקת בסגנון דרום אפריקאי. הארוחה כללה ביצי עין, עגבניות, פטריות ונקניקיות מטוגנות וכמובן טוסטים, חמאה, מגוון ריבות, מיץ תפוזים סחוט טרי, קפה, תה ושוקו חם. אך קשה, קשה, ממש קשה להמשיך את היום חרי התחלה כ"כ נהדרת, אבל אין ברירה יש תכניות, יש פינגווינים פצועים, יש פילים באדדו... יש עבודה מה זה באנו לחופש?!
ב09:00 נפרדנו מאסטל ובעלה, נסענו ל samrecבדרך עברנו בין גבעות מוריקות, בין חוות סוסים, מתקני רכיבה ייחודיים לסוסי קפיצות מכשולים, המון רוכבי אופניים, ומידי פעם חוץ הים מבצבץ בין הירוק הירוק הזה. נכנסנו לsamrecשילמנו 80 ראנד עבור כולנו. קיבלנו הרצאה וסיור במתקן מאחד המתנדבים במקום. מתברר שלפינגווין האפריקאי המתוק יש חיים קשים מאוד ואתגרים רבים איתם הוא צריך להתמודד, כך למשל איך להבחין בין קשית לדגים מאורכים המהווים את מזונו הבסיסי בחודשיו הראשונים בים? איך מתחמקים מכרישים? איך מנקים שמן / נפט שנדבק לנוצות ומקלקל אך יכולת בידוד החום הטבעית? איך לא להסתבך ברשתות וחוטי דייג? איך לא להיטרף ע"י שחפים רעבים וכוחניים? איך לא לטבוע בהצפות של מים באזורי הקינון? ועוד ועוד. תצוגה יפה, הסברים מעניינים. ראינו את שטיפת השמן, ראינו בית אומנה לאפרוחי פינגווינים. הם עובדים בשיתוף עם רשות הפארקים של דרא"פ המדווחים להם על כל מקרה של עוף ים פצוע אן בסיכון, הם אוספים אותו, מטפלים בו ומצילים את חייו. בתכלס מדובר בבי"ח, המציל בעיקר פינגווינים אפריקאים, ומחזירם לטבע.
המשכנו בנסיעה לפארק הפילים אדדו, עברנו דרך מסלול מרוצים לקארטינג ולידו מסלול מרוצים לאופנועי שטח, ראינו והמשכנו לנסוע לאורך החוף. פתאום לירון צעקה: דולפינים! עצרנו את הרכב בשוליים, ראינו להקה של כ 20 דולפינים משתעשעים בגלים, קופצים, מסתובבים, משתכשכים להנאתם. ואז זיו ראתה משהוא מוזר די קרוב ללהקת הדולפינים. מתברר שהיא זיהתה לוויתנה וגור Southern Right שוחים בים. כמובן שהתלהבנו, צילמנו, וכשנרגענו המשכנו בנסיעה לאדדו. הגענו בסביבות 15:30 הלינה שולמה מראש (1500 ראנד לשתי לילות), שילמנו עוד 900 ראנד עבור שהייה בת יומיים בשמורה והתמקמנו בבקתת היער מספר 4, זו שהזמנו מבעוד מועד.
הידעת? אורכו של לוויתן ה- Southern Right , 14 – 16 מטרים, משקלו נע בין 45 אלף ל – 70 אלף ק"ג, קל מאוד לזהות אותו מכיוון שיש לו מעין טלאים לבנים אפורים על ראשו ובצידי הלסת שלו. ציד לא מבוקר הביא כמעט להכחדתו, כיום הוא מוגן והמספרים שלהם עולים. ההמלטות מתרחשות בעיקר במאי ויוני במים השקטים של המפרצים המקסימים של האוקיינוס ההודי. מאוגוסט מצטרפים הזכרים ומתחילה עונת ההזדווגות. בנובמבר הם עושים צרכם לאנטרקטיקה. ניזונים מפלאנקטון.
טיפ: פארק הפילים אדדו מבוקש מאוד הוא מלא מבקרים מכל העולם וכדאי להזמין מקום בפארק לפחות חצי שנה מראש. אם לא מצליחים למצוא מקום בפארק ניתן להזמין מקום לינה באחד מהלודג'ים בסביבה אבל לישון בפארק בבקתת יער או מבנה הולנדי עתיק, בלב הפארק ממש עם החיות זו חוויה חוויתית ביותר.
הכנו לנו ארוחת ערב, תכננו מה נעשה בשמורה ביומיים הבאים הלכנו לישון.
22.7 יום ראשון
חיות, חיות ועוד חיות
קמנו ב 06:45, יצאנו לדרך אחרי ארוחת בוקר קלה, ממש יחד עם קרני השמש הראשונות. ב 07:15 עברנו את השומר ונכנסנו לשטח המגודר של שמורת אדדו (Addo). את פנינו קיבלו גושי חרא גדולים ומהבילים, עדר פילים עבר כאן ממש לפני דקות ספורות. התקדמנו בנסיעה איטית כשעינינו פקוחות, כשאנו דרוכים לקראת כל חייה שתקרה בדרכנו ולכל מצב חירום. החיה הראשונה שראינו הייתה תן שחור גב, הוא היה עסוק בציד של מכרסם קטן או לטאה. אח"כ ראינו חזירי בר, עדרים של אנטילופה ענקית מסוג איילנדים, עדרי קודו, זברות, צבאים. בהתחלה ממש התלהבנו, אח"כ התרגלנו. חיפשנו פילים, הרי זה פארק פילים. כשפתחו את הפארק בשנת1931 היו בו 11 פילים כיום יש בו 500!!! והם הגיעו, ראינו פילים בכל הגדלים, מפילונים ועד זכרים ענקיים, בסבך הצמחייה ובכביש הפתוח, ממרחק בעזרת המשקפת ומקרוב ביותר עד כדי שמיעת לעיסת הצמחייה והרחת הבל הפה של הפיל. הייתה לנו מפה טובה של השמורה ובחלקה האחורי הייתה רשימת חיות + תמונות וסימנו "וי" לצד כל חיה שזיהינו. ראינו המון ציפורים, מכרסמים, עדר תאואים, קרנף שחור. לקראת הצהרים עברנו לחלק אחר של השמורה, איזור הררי בשם Zuurberg, שם יצאנו לטיול רגלי בן שעה ורבע, גם שברנו את הנסיעה האיטית וחיפוש החיות, גם הפעלנו מעט את הגוף בהליכה וגם זכינו לראות חלק אחר של השמורה, יער הררי, מעיינות ניגרים מהסלעים, פלגי מים, תילי טרמיטים, זיתים וציקסים (בחלק בזה של אדדו מטיילים בדר"כ על גבי סוסים). בסביבות 16:15 חזרנו לשמורה המרכזית, נחנו עד 17:15 ויצאנו להירשם למסע מודרך בלילה בשמורה (עוד 945 ראנד). המסע הלילי מתחיל ב 18:00 ומסתיים בסביבות 20:15. השמורה סגורה לרכבים מ 17:30 ומדרכי המסע הלילי פותחים את השמורה ובעזרת פרוז'קטורים גדולים וכיסא מוגבה מאתרים חייות לילה ייחודיות ומדהימות והכל בטבע!! זכינו לראות תן טורף ראש של חזיר יבלות שנטרף כנראה ע"י להקת האריות שבשמורה, ספוטט ג'נט, דורבן, ינשוף ניצי מוכתם, לא זכינו לראות את האריות , קרקלים וצבועים. היה קר מאוד 2 מעלות. מרגש. ייחודי. ב21:00 אכלנו ארוחת ערב (פיש אנד ציפס) שהכנו במטבחנו. ב 22:00 כבר חלמנו על אריות פילים וקרנפים.
אדדו הוקמה ב 1931 והיו בה 11 פילים, היום יש בשמורה 500 פילים!!!! הכניסו לפארת את תשעת האריות כדי לטפל בבעיית ההתפשטות של חזירי הבר.
הידעת? פילים הם היונק היבשתי הגדול ביותר. הם חיים בקבוצות קטנות בהם שולטת נקבה דומיננטית. פילים אוכלים כ – 16 שעות ביממה. הם יכולים לצעוד כמה ימים בלי לשתות מים. פילים אוהבים מגע ולעיתים הם מתחככים זה בזה כשהם שותים, או כשהם נחים. התקשורת הקולית שלהם מורכבת מארבע צלילים עיקריים ושילובים של משך הצליל, גובהו, עצמתו, וצלילותו מאפשרים לפילים לבטא מגוון תחושות ורגשות.
קשה לתאר במילים ואפילו בתמונות את החוויה להסתובב במקום בו חיות בר חיות באופן חופשי, צדות, ניצדות, מתרבות, אוכלות, מתות והכל כמעט ללא התערבות אנושית. החיות לא מתרגשות מבני האדם ומהרכבים. הם ממשיכות בשלהם, צדות, אוכלות צועדות, ממש סנטימטרים ספורים מהרכב. פשוט מדהים!!
23.7 יום שני
דיונות אינסופיות ונסיעה ארוכה
קמנו, התארגנו, אכלנו ויצאנו בנסיעה של כשעתיים במהלכה חצינו את השמורה המרכזית באדדו. בדרך ראינו כמובן הרבה חיות: חזירים, איילנדים, באפלו, קודו ועוד ועוד... תוך כדי נסיעה איטית אראל שראשו היה מחוץ לחלון צעק לי שעברנו ליד פיל. חזרתי מעט רוורס והפיל יצא מהסבך וכמעט דרס אותנו, אראל קפץ לתוך הרכב, לפיל הצטרפו שני חברים וכך מצאנו עצמינו במרצדס, חלונות סגורים, כששלושה פילים ענקיים מכרסמים לאיטם עצים ושיחים בשביל סביב הרכב שלנו. הם היו בערך מטר מטר וחצי מאיתנו. זה היה מחזה מדהים, מאוד נהננו עד שאחד הפילים רצה לשפר תנוחה ולהגיע לצד השני של השיח אותו אכל, הבעיה, לפחות שלנו הייתה שהרכב שלנו עמד בדיוק היכן שהוא רצה לעמוד. לירון התחילה לצעוק: סע סע... אני עניתי: לאן? קדימה או אחורה? לירון ענתה לא משנה רק סע... מרוב לחץ שילבתי לניוטרל, נתתי גז וכצפוי כשאתה בניוטרל אתה לא ממש מתקדם לא קדימה ולא אחורה. לירון צעקה: נו כבר, הפיל נעצר ס"מ ספורים מהרכב, שילבתי רוורס והצלחנו להתרחק מעט. זיו חזרה לנשום. כל זה נמשך בערך חצי דקה. הפיל לא נראה לחוץ או עצבני, ואנחנו המשכנו בדרכנו. החלטנו לבקר בחלק חופי של השמורה ולכן נסענו עוד 80 ק"מ למקום שנקרא אלכסנדריה, שם יש שמורה חופית ובה חיות אנדמיות וחיות ימיות והכי מרשים: חופים בתולים ודיונות ענק. הגענו למשרד הקבלה, קיבלנו הנחיות כיצד להגיע לפתח מסלול ההליכה הקצר אותו עשינו. ההליכה כללה מסלול קצר של כק"מ וחצי ביער ואז הליכה / השתוללות חופשית שלנו בחוף ובדיונות. היה מה זה כיף, מקום פראי, מבודד, נידח, אינסוף של ים, חוף, דיונות, צדפים, וחול וחול וחול. לא ראינו אף בנאדם במשך כל המסלול (שעתיים). רוב התיירים שמגיעים לחלק הזה של אדדו עושים טרק של יומיים בשם "אלכס". הטרק נראה מדהים ויש לשלם עליו מראש כולל לינה בבקתות בדרך. אם היינו יותר ספונטאניים היינו עושים את הטרק אבל היו לנו עוד דברים שתכננו לעשות ... חזרנו לרכב והתחלנו בנסיעה של כ – 6 שעות לבתנו באוד שהורן. כמובן שעצרנו פעם או פעמיים בדרך. כשהגענו הייתה השעה בערך 20:00 אז עוד לפני שהגענו הביתה עצרנו ב"ימימה" המסעדה הכי טובה ב"אודשהורן", ואכלנו ארוחה מה זה טובה. הגענו הביתה בסביבות 22:00 מקלחות ולילה טוב.
24.7 יום שלישי
ניסיון (נוסף) להגיע לגיהנום
היום תכננו להגיע ל Beaford West, לישון שם כדי שנוכל להתעורר מוקדם ולבלות יום שלם בפארק הלאומי Karoo. יכולנו לנסוע ישר לעיירה הזו, מרחק של 180 ק"מ מאוד שהורן, אבל בחרנו לנסות שוב ולהגיע לגיהינום (the Hell) הפעם מצידם השני של הרי הסוורטנברג, אז הארכנו את הדרך בעוד איזה 100 ק"מ, העפלנו, שוב, להרים המושלגים, הדרך מהממת, מפותלת, תלולה. גם הפעם לא הצלחנו להגיע. מתברר שהגשם שירד לפני כעשרה ימים גרם לנזקים בדרך לשם, ואפילו משפחה שהגיעה מולנו בג'יפ ספרה שנתקלה בסלע שפגע באגן השמן של המנוע שלהם והם ממש לא ממליצים לנו לנסות להגיע לשם עם המרצדס שלנו. אז חזרנו למטה, המשכנו לעיירה בשם "הנסיך אלברט", עיירה מנומנמת משהוא, ציורית ומיוחדת, נראה כאילו הזמן עצר מלכת לפני 80 ממש פה בעיירה זו. גלריות אומנים, מחסני ענתיקות, מסעדות, בתי מלון וb&b. אחה"צ הגענו ל Beaford West, התמקמנו במלון שלנו, יצאנו לאכול פיצה, שיחקנו קלפים (לבבות), הלכנו לישון. היה קר בלילה, לא היה חימום, איזה באסה!!!
25.7 יום רביעי
פארק לאומי קארו
היום הוקדש לפארק הלאומי Karoo. הפארק נפתח ב 1979, יש בו המון בעלי חיים, והייחוד שלו בוא בצמחייה ייחודית, ריכוז הסוקולנטים הגדול בעולם, 5 סוגי צבי יבשה, זברת הרים, זוגות מתרבים של black eagles ועדרי ראמים. ראינו המון חיות, אבל בגלל שהפארק גדול ולא מחולק לחלקות משנה ובגלל שהפארק הוגדל משמעותית לפני כמה שנים, קשה יותר לראות את החיות בו בהשוואה לאדדו. בפארק יש מסלול קצרצר בו ניתן ללמוד על מאובנים שנמצאו באזור, עשינו אותו הוא נוח ומלמד הרבה על חיות ששלטו באזור לפני 255 מליון שנים, כמה עשרות מיליונים לפני שהדינוזאורים הגיעו. יש עוד כמה מסלולי הליכה אותם ניתן לעשות עם מדריכים בלבד. עשינו אחד מהם. המלצה: כדאי לתכנן לינה בפארק ולעשות את סיור הלילה שלהם. טוב צריך להשאיר משהוא לפעם הבאה!! בסביבות 17:00 יצאנו מהפארק וב 19:00 כבר אכלנו ארוחת ערב בביתנו!!
26.7 יום חמישי
מערות קאנגו ומפל מרהיב.
מערות קאנגו הינן אטרקציית התיירות השנייה בחשיבותה בדרא"פ. יש בה המון מבקרים כל יום, הם ערוכים כהלכה. המעבר הפתוח למבקרים בן 1.3 ק"מ הלוך ועוד פעם כזו חזור. יש 2 מסלולים רגיל ואתגרי ההבדל ביניהם הואר שהאתגרית ארוך יותר מהרגיל בחצי שעה והוא כולל עוד מספר אולמות ומעברים צרים במערה (מחילת הלומבגו, ארובת השטן, תיבת הדואר, מעבר האהבה) השמות מעידים על תחושה של אדם שעובר בהם. שילמנו 2 כרטיסים למסלול האתגרי עבורי ועבור אראל, ו 2 כרטיסים למסלול הרגיל עבור לירון וזיו.
המערה יפה, ענקית, יש בה כמה אולמות, האולם הגדול בעל אקוסטיקה מעולה, מידי פעם מקיימים בו קונצרטים, האולם יכול להכיר עד 2000 איש אבל בשל הלחות והבעייתיות באוורורו מגבילים את מספר הצופים ל 500 בקונצרט.
במהלך הסיור קיבלנו את ההסברים הרגילים על סלעי הגיר, נטיפים זקיפים, בעיות של שימור המערה, שמות ייחודיים לתצורות היפות במערה ועוד מה שבד"כ מסבירים במערות נטיפים. המדריכה שלנו העידה על עצמה שהיא גדולה וסקסית וכי יש חשש שתתקע בארובת השטן, לכן היא תיפרד מאיתנו מיד אחרי שנצא ממחילת הלומבגו ותצטרף אלינו כשנצא מתיבת הדואר.
לאחר הביקור במערות חיפשנו מקום יפה לפיקיניק. פנינו לשמורה פרטית קטנה, נסענו לאורך נחל כ12 ק"מ והגענו לחניה ובעבור 39 ראנד (מעניין איך הם מגיעים לסכומים ה"עגולים" האלה), זכינו להתמקם ליד מפל גבוה ומרשים. את גובהו של המפל המרכזי ניתן להעריך בכ- 150 מטר, נפילת המים מרהיבה, הרעש חזק. אכלנו, שתינו, אספנו עצים להסקת האח בבית והמשכנו בנסיעה חזרה ל"אודשהורן".
27.7 יום שישי
ג'ורג'
אי אפשר לסיים טיול בחו"ל בלי מסע קניות, אז זה מה שעשינו בין השעות 10:00 – 14:00 ובין השעות 16:00 – 18:00, קנינו בעיקר בגדים לעצמנו ומתנות למשפחה ולחברים.
בסביבות 14:00 ביקרנו בפסטיבל גבינות שהתקיים בין ה – 27 – 29 ליולי בכמה מקומות ברחבי העיר ג'ורג'. המיקום מרכזי היה במתחם בית ספר בעיר, במקום נבנו אוהלי ענק ובהם דוכנים המציעים טעימות וכמובן את מרכולתם. כל מה שקשור לגבינה אפילו בעקיפין ניתן היה למצוא שם. הגבינות מהממות, התבלינים, הצ'אטנים, ריבות, יינות, וויסקי, לחמים, עוגיות, קפה, נקניקים, כלי האוכל, ועוד ועוד הכל טעים, מקסים ובשפע. היו גם שעות ייחודיות להרצאות מומחים בנושא שילובים ראויים בין גבינות ליין, גבינות לויסקי, גבינות לבירה ועוד הרצאות בתחומי קולינריה ועיצוב גבינה ועיצוב הבית. בדרך חזרה ל"אודשהורן", אחרי שקנינו, וטעמנו (המון) ראינו אורות באצטדיון המקומי, הנחנו שקורה שם משהוא, נכנסנו לברר והתברר שיש שם משחק רוגבי, זה סוג ספורט שלא ממש הכרנו ולא ממש צפינו בו מעולם. המשחק מדהים, קצבי, כוחני אבל חכם ומעניין. קהל הצופים מורכב מילדים, בני נוער, זוגות צעירים, חברים, חברות, משפחות, סבים וסבתות וכולם ביחד, אוכלים, שותים, מעודדים וצופים במשחק. אווירה כיפית (לא בדיוק משחק כדור רגל של בית"ר ירושלים נגד בני סכנין). כרטיס למבוגר 30 ראנד לילד 15 ילדים מתחת גיל 9 חינם!!! נקודה נוספת למחשבה להתאגדות לכדורגל בישראל.
ב 22:00 הגענו הביתה, אריזות אחרונות, מקלחות.... מחר טסים הביתה! לילה טוב.
הידעת? בפארקים של דרא"פ יש שלושה סוגי מדריכים: ריינג'רס – מתעסקים בעיקר בתחזוקה שוטפת של הפארק, הדרכים, הבקתות, הגדרות וכו'. פחות עם התיירים. מדריכי טבע ונוף: מדריכים רכובים בלבד, מצטרפים לתיירים ברכבם הפרטי או וזה מה שקורה בד"כ, מובילים נסיעות ברכבי שטח בהם מראים לתיירים חיות פרא ונקודות עניין בפארק. מדריכי הליכה: מדריכים שמובילים קבוצות בשבילי הליכה רגליים בפארק. אלו מדריכים שעוברים הסמכה ייחודית בתפעול נשק, התמודדות עם תקיפת חיות טרף (בעיקר אריות) וקרנפים זועמים. ובנוסף לומדים כיצד לטפל בקבוצת תיירים היסטרית בזמן חירום. בכל פארק יש מדריך אחד שאחראי גם על ניהול הפורום באתר האינטרנט של הפארק שם ניתן לקבל פרטים מדוייקים לגבי מה יש לעשות בפארק, איזה חיות נצפו לאחרונה והיכן וממש להתייעץ ולתכנן את הפעילות בפארק.
חלק מעופות שראינו בטיול, אלו רק כאלה שממש זיהיתי במגדיר, היו עוד מלא:
Cape Gull- טס מעליינו, צמוד לספינה "ברקודה" בגינסביי.
Caspian Tern
Egyptian Goos
Cape Cprmorant
Reed Cormorant
Black Egret
Grey Heron
African Spoonbill
Glossy Ibis – נפוץ מאוד
Ostrich
Hadeda Ibis
African Finfoot
Moorhen
Caspian plover
Black-Winged Stilt
Blue Crane – באזור נייזנה
Helmeted Guineafowl – כמעט בכל מקום
Crowned Eagle
Martial Eagle
Little Sparrowhawk
Greater Honeyguid
Cape Wagtail
Fork-Tailed Dongo
Black Crow
Pied Crow
Black-Headed Oriole
Stonechat
Magpie Shrike – במעבר סווטנברג
Lesser Double-Collard Sunbird- בשמורת פדרבד
Cape Weaver
Brimstone Canary
African Penguin – בסימונסטאון.
הדפס| שמור למועדפים| שלח |

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר

הוסף תגובה

התחבר כדי להוסיף תגובה:

סגור

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר