כרייסצ`רץ` של קודש, כרייסצ`רץ` של חול

אחר כך אמא אלישבע נחתה בכרייסצ`רץ`. בזמן הקצוב והיקר שלה על אדמת ניו זילנד היא ביקשה לראות את הכל. הרגשתי שראיתי מספיק נופים לרוחב, שעכשיו מתחשק לי דווקא לשבת וללמוד, לראות קצת ``נופים לעומק``, אבל לא אמרתי דבר..

יאיר1
תמונה ראשית עבור: כרייסצ`רץ` של קודש, כרייסצ`רץ` של חול - תמונת קאבר
Thinkstock Imagebank ©

בכתבה זו:

מגיע לכרייסטצ'ירץ'

ביום שישי סטאפן העמיס אותי ואת שאר הציוד שלי על הוואן ונסע לכרייסצ`רץ`. כיוון שהוא עוזב את ניו זילנד בשבת - הוא השאיר לי מטמון של מזון אינסטנט למטייל המורעב: קוסקוס, פסטה, אורז, מרקים... אבל הדבר הכי חשוב שהוא השאיר לי היה אוסף התבלינים המטורף שלו. אם לא ציינתי את זה קודם, סטפן הוא צרפתי. וצרפתים אוהבים לבשל. סטפן אמנם לא יודע לבשל אבל זה לא מפריע לו להיות צרפתי או להחזיק באוסף תבלינים מפואר שאותו העביר לי, כאמור. היו שם: מלח, פלפל, אורגנו, פפריקה, שום, שמן זית (!!!), חרדל, קטשופ ורוטב בלסמי שאמא שלי תמיד קוראת לו מאיזושהי סיבה - יין בן חומץ (או אולי חומץ בן יין?)- בכל אופן, עמוס בכבודה של סטאפן נזרקתי ברחובה הראשי של כרייסצ`רץ`... היה זה ערב שבת בין השמשות ואני - יהודי בודד בעיר זרה, אנה אני בא?

פתאום נזכרתי במיגאנון - הגברת שפגשתי בקיר הטיפוס בנלסון ומיד שלפתי את מספר הטלפון שלה, התקשרתי והתכוונתי לשאול האם היא עדיין זוכרת אותי... אבל מיגאנון לא נתנה לי להוציא מילה, בשפה לא ברורה אבל בנעימה קדושה - הזמינה אותי אלף פעמים אליה הביתה, התרגשתי מטוב ליבה והודיתי לה עד שנגמר כרטיס השיחה. עכשיו היה לי מקום להיות בו בשבת, אבל משהו עדיין היה חסר - קצת נשמה יהודית, קצת "יידישקיט". הסתובבתי במרכז העיר כרייסצ`רץ` והגעתי לרחוב high st כשלפתע לכדו עיני הבלתי מאמינות שלט רבוע אדום לבן - על השלט היה כתוב בעברית: בית חב"ד.

לתחילת הכתבה

בית חב"ד

עליתי במדרגות... הדרך למעלה קשה, אבל כדאית. כשנכנסתי קפאתי לשניה. בחדר הרחב שמולי היו המון המון ישראלים. החבר`ה ישבו על ספות נוחות, שתו קפה ודיברו בקולי קולות. במבט חטוף אחד זיהיתי בחור אחד מנגן בגיטרה, שנים אחרים מתפללים מנחה, שלושה משחקים טאקי וארבעה חבר`ה שאני מכיר אישית מחמש תקופות שונות בחיים שלי. איזה כיף, אני אוהב לפגוש ישראלים! כמה רגעים אחרי הכניסה הפתאומית שלי לחדר ניגשו אלי החב"דניקים והציגו את עצמם: אהרון, מאיר ויענקל`ה - ה"שלוחים" - בחורי חב"ד שנשלחים לכל קצוות העולם על מנת לקרב יהודים לתורה. אהרון הזמין אותי לסעודת השבת ואני הייתי מאושר.

פגשתי את מיגאנון ואת בעלה דאדלי והם היו פשוט נפלאים אלי - זה היה ממש בלתי נתפס, איך אנשים זרים לחלוטין, גוים, שאין לי ולהם שום דבר במשותף מארחים אותי בביתם שלהם כאילו הייתי בן משפחה לפחות... היכרתי את הבת שלהם רייצ`ל ואת הבן שלה (הנכד שלהם) ג`ורדן, שיחקנו קצת כדורסל בחוץ ואז הגיע הזמן להתארגן לשבת. לבשתי את הסמרטוטים הכי יפים שלי, התקלחתי והשפרצתי בושם על ג`ורדן, הדלקתי נרות (עודפי חבילת חנוכה) על אדן החלון שלהם ויצאתי רגלית לכיוון מרכז העיר.

בבית חב"ד היתה אווירת שבת אמיתית, כמעט כמו זאת שהשארתי בבית. המוני בית ישראל התפללו אכלו ופיטפטו מסביב, שרו שירי קודש, הקשיבו לדבר התורה שאמר יענק`לה ונהנו. אחרי האוכל נשארתי. לא יודע למה בדיוק... אבל החב"דניקים מצאו חן בעיני, משהו בתוכם היה אמיתי מאוד, דיברנו קצת וגיליתי שאני הולך ומתאהב בהם. זה היה כל כך מוזר... הרי מבחוץ הם נראים כל כך שחורים - פינגווינים כאלה... ובכל זאת מרגע לרגע הם מרשימים אותי יותר, אף דבר תורה עוד לא נאמר בינינו - רק שיחות רגילות, עדיין. אני מתחיל להבין שאלה הם קרוב לוודאי האנשים הכי איכותיים שנתקלתי בהם כבר הרבה הרבה זמן.

נשארתי בבית חב"ד שלושה שבועות, הרגשתי שמצאתי שם אמת. אני, זה שאף פעם לא יכול להישאר במקום אחד יותר מיום וחצי - בבית חב"ד !!! שלושה שבועות!!! החב"דניקים הפכו לחברים טובים, הם לימדו אותי תורה וחסידות ואני לקחתי אותם לטיולים יומיים באיזור כרייסצ`רץ`, סיפרתי להם על קיר הטיפוס המלאכותי המעולה שנמצא ממש לא רחוק מהם ("rocks” ברחוב woltham פינת moorhoush) והם התלהבו ובאו לטפס יחד איתי. למעשה, הם כל כך נהנו שאחר כך בהתוועדות החסידית שערכנו בלילה אהרון אמר שטיפוס הוא גם משל לעבודת ה`: אתה הרי מנסה כל הזמן לטפס מעלה מעלה, עד שאתה נתקע בקטע שנראה בלתי עביר ואז אתה צריך להפעיל את השכל, להאמין בעצמך חזק מאוד ולטפס הלאה - כי אם אתה נתקע ... אתה מתעייף ונופל.

התוועדות חסידית היא מפגש חברי שבמהלכו יושבים כולם מסביב לשולחן, מדברים על היום שעבר ועל מה צריך לשפר בעצמנו, שותים קצת "משקה" ושרים ניגונים. הניגון גם הוא עולם בפני עצמו. במבטים ראשון ושני זה נראה קצת מצחיק, חבורה של אנשים בוגרים יושבים ומהמהמים מנגינה בלי מלים, אבל האמת היא שזאת תחושה מיוחדת - כשהנשמה רוצה להתבטא והמלים נגמרות - מתחיל הניגון.

לתחילת הכתבה

ביקור משפחתי

אחר כך אמא אלישבע נחתה בכרייסצ`רץ`. בזמן הקצוב והיקר שלה על אדמת ניו זילנד היא ביקשה לראות את הכל. הרגשתי שראיתי מספיק נופים לרוחב, שעכשיו מתחשק לי דווקא לשבת וללמוד, לראות קצת "נופים לעומק", אבל לא אמרתי דבר. הרי בכל זאת אמא עשתה את כל הדרך מהארץ רק כדי להיות איתי. שכרנו רכב ויצאנו לטייל בשארית האי הדרומי המופלא. הרגשתי כמו ניאו בסרט מטריקס ששמו לפניו את הברירה - גלולה כחולה או גלולה אדומה, הגלולה הכחולה תחזיר אותי למצב ההתחלתי שממנו באתי -אני אתעורר בבית, במיטה, בלי לזכור דבר משקרה לי, ואחזור לחיים הקודמים שלי, אלה שתמיד היה חסר בהם משהו. הגלולה האדומה - תראה לי את האמת, האמת יכולה להיות לא פשוטה, קשה, מחייבת, אבל היא האמת. לקחתי נשימה עמוקה ובלעתי את הגלולה האדומה.

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

וואלה...

השב  · 

יהודי יקר

השב  · 

מתגעגע

השב  · 

אהה! עליתי עליך!!

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לקרייסטצ'רץ'

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×