מאנטארקטיקה לקרחון פוקס

למה צריך ערדלים כשנכנסים לפריזר? האם צריך לטפס על קרחון בשביל קובית קרח? מה צריכה הצ`יטה לעשות על מנת לזכות בנתח הבשר היומי? מדוע האריה נשאר רעב? ומה זה לעזאזל ``שועל מעופף``?

משפחת עדוי
תמונה ראשית עבור: מאנטארקטיקה לקרחון פוקס - תמונת קאבר
Thinkstock Imagebank ©

בכתבה זו:

גן החיות בקרייסטצ'ירץ'

קרייסטצ'ירץ`, עיר הפלאות קיבלה אותנו במאור פנים וברוחות קרות. "זה קיץ זה?", סיננו לעצמנו בשיניים נוקשות והלכנו לשחק פריסבי על הדשא של הפארק בו ישנו. אחר כך גיוונו במיני גולף או בשועל המעופף- מתקן אומגה נפלא, שהוא הלהיט העכשווי בניו זילנד. לצערנו, הפארק לא היה מצויד במתקן האולטימטיבי- הטרמפולינה. ילדי משפחת עדוי יכולים לחבר ספר על מתקני הטרמפולינה השונים ברחבי ניו זילנד, על מידת הרכות הנדרשת, על אופן מתיחת היריעה, על סוגי הזינוק המומלצים ועל אופן הנחיתה. אך באין ציפור שיר גם לשועל המעופף יקרא זמיר...

בין קיפוץ לדילוג, קניות שונות (הידעתם כי הזמן הטוב ביותר לקנות מוצרים שונים הוא בתקופה שלפני הכריסטמס? בעצם יש תקופה נוספת, אבל על כך נכתוב בכתבה על איזור קווינסטאון), ערכנו סיורים באטרקציות שונות בעיר. ביקרנו בגן החיות המקומי Orana המופעל ברובו על-ידי מתנדבים. צפינו באריות העצלים, בזברות, בקרנפים, יעלה ואילאיל האכילו ג`ירפות בענפים ירוקים ורעננים, אך הדבר המעניין ביותר היה מפגן הריצה של הצ`יטה.

רותם הכין בשנה שעברה עבודה על הצ`יטה, הטורף הקטן ביותר ממשפחת החתולים בסוואנה האפריקאית והחיה המהירה ביותר בעולם. הצ`יטה מגיעה למהירות של 90 עד 110 קמ"ש (תלוי במודל...) לכן שמח כפליים לפגוש אותה פנים אל פנים. גם הצ`יטה שמחה, וצייצה לעברנו: מיאו. הצ`יטות לא נוהמות או שואגות אלא מכווצות את הבטן בחוזקה ויוצא להם צליל שנשמע כמו חצי מיאו- מה. מדיניות גן החיות היא להתאים את הסביבה בה החיה נמצאת לאזור המגורים הטבעי שלה ואם נתעלם מתנאי מזג האויר הניו זילנדי ותאימותו לטמפרטורות המצויות האפריקה, הם עושים עבודה מופלאה, בנוסף, הם שייכים לפרוייקט השיבה לטבע, בפרוייקט הזה מנסים לגרות את האינסטיקטים הטבעיים של החיות הגדלות בגן על מנת שכשיבוא היום והם ישוחררו הן תוכלנה לשרוד. כך קרה שעקבנו אחרי שעות האכלת החיות כפי שפורסמו ויעלה ואילאיל האכילו את הג`ירפות. כשהגיעה שעת האכלת האריות הופתענו לגלות שלא כולם קיבלו אוכל, כששאלנו את האחראית היא הסבירה שבטבע הם לא אוכלים כל יום ולכן מדי כמה ימים מונעים מהם אוכל כדי שלא ישמינו ויהיו עצלנים.

לכלבי הערבה האפריקאים, שהם זן בסכנת הכחדה, החביאו את האוכל על עץ נמוך והם היו צריכים למצוא אותו, מה שלקח להם חצי שניה בקושי וגם זה רק כדי שנוכל לצלם. הכלבים האלו הם ציידים החיים בקהילה תומכת, משהו כמו קיבוץ, החזקים צדים יחד וכולם אוכלים, גם הזקנים, הפצועים והנכים, בסגנון "כל אחד תורם כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו", ככל שידוע זו החיה היחידה בטבע הנוהגת כך וזו גם הסיבה העקרית שהחיה הזו נכחדת (אם נתעלם מתרומתו הנלהבת של האדם). פרט מעניין נוסף הוא שיטת הציד שלהם, הם מבודדים חיה מהעדר ורודפים אחריה קילומטרים רבים כשהם מתחלפים במשמרות הרדיפה עד שהחיה מתמוטטת מעייפות, ואז הם מתנפלים, להבדיל מטורפים אחרים, הם לא טורחים להרוג אותה אלא אוכלים אותה חיה ובועטת כשהם מתחילים במעיים אותם הם מוציאים ראשונים, דרך נוראה להגיע לצלחת....

גולת הכותרת זה האכלת הצ`יטות, את הצ`יטות מלמדים לרוץ אחרי הציד בצורה מאד מיוחדת, הם קושרים חתיכת עור טרי לחבל שמחובר למנוע ומושכים את החבל במהירות ואז משחררים את הצ`יטות, צ`יטה אחת תתחיל לרוץ והשאר יוותרו, נותנים להם לרוץ בערך כמאה מטרים והצ`יטה צריכה לתפוס את העור. אם אף צ`יטה לא רצה אז אף אחת לא תאכל והם ינסו שוב מאוחר יותר, סטייל "יש תמורה לאגרה". לאחר שהצ`יטה התורנית רצה ותפסה את העור כולן מקבלות אוכל, מהירות הזלילה שלהן מזכירה לי את ימיי בטירונות עם הבדל אחד, אני הייתי צריך לעמוד בזמנים שהסמל הקצה לי והצ`יטות צריכות לאכול מהר לפני שטורף אחר יקח להן את האוכל.

כמו כן פגשנו בחור מקסים בשם סם, שהקים מרכז למידה מטופח ומרתק. הוא התלהב מהילדים שגילו עניין בפינות השונות של המרכז ולכן הושיב אותם סביבו וסיפר להם את הסיפור על ה-Weka, התוכי הגדול נטול כושר התעופה. התוכי הנ"ל, שגודלו כשל תרנגולת, חי לו בחלקים שונים של ניו זילנד, באיזור מחייתו יש עץ פרי מיוחד שפעם בארבע עד חמש שנים נותן יותר פרי, כשהתוכי מזהה שיש כמות מכובדת של פירות זאת אומרת מספיק אוכל למשפחה העתידית, הוא בונה לו קן וקורא לנקבה, כשנקבה שומעת את קריאתו היא מופיעה ומחכה למופע החיזור, אם מופע החיזור- ניפוח החזה והשמעת קולות רמים היה מרשים, היא תתייחד עם הזכר בדיסקרטיות והם יקימו משפחה זמנית לתפארת שבט התוכים, אם המופע אינו מרשים דיו היא תחפש רקדן מוכשר יותר. במצב זה בו הם מתרבים אחת לארבע עד חמש שנים, אינם מסוגלים לעוף וגדולים מספיק על מנת להוות ארוחה משביעה למשפחה רעבה, ניתן להבין איך הם הגיעו למספר המרשים של 40 פריטים, לאחר שהקצו להם שטח מכובד באי סטיוארט (האי השלישי בגודלו בניו זילנד והוא נמצא דרומית לאי הדרומי) הם התרבו מעט והיום יש 84 פריטים ועוד היד נטויה.

לבאים לכרייסצ`רץ` מומלץ לבוא לגן ולהתרשם מהאופן בו החיות מטופלות עם הרבה אהבה ותשומת לב, שטחים גדולים בהן נמצאות החיות כשהדגש הוא על צרכי החיה ולא על רווח כספי. מפאת גודלו של הגן, המרחקים אותם צריך ללכת גדולים (מה שמאד טוב לפיגורה) וניתן להעזר בקרוניות הנגררות על-ידי טרקטור במסלול היקפי וזה בהחלט נעים ונחמד. ציינו כבר שהגן מופעל בעיקר על-ידי מתנדבים וכספי תרומות, כך שניתן לראות סבתות מאפרות את פרצופי הדרדקים בכניסה ובהינף מכחול הופכות כל דרדק לחיה מרשימה וכל זאת תמורת סכום פעוט שנתרם ישירות להמשך טיפוח הגן. כמו כן בכל מקום נמצאים שלטי התורמים ה"כבדים".

לתחילת הכתבה

המרכז האנטארקטי

עמדנו על המכונה וסובבנו אותה, השמש המלאכותית האירה על כדור הארץ, ראינו את עונות השנה מתחלפות, והבנו למה העונות בחצי הכדור הצפוני הפוכות מהחצי הדרומי. לא, לא חזרנו לשולחן הלימודים, זה חלק מהפעילות האינטראקטיבית שיש במרכז האנטארקטי בכרייסצ`רץ`. בין שלל הברושורים המחולקים חינם בכל חור בניו זילנד, בלט המרכז האנטארקטי כמו יהלום, החלטנו ללכת, (ענת קיוותה שאסתפק בזה ולא אתעקש לטפס על קרחון..). נסענו לכיוון שדה התעופה הבינלאומי של כרייסצ`רץ`, ונכנסנו למרכז האנטארקטי, הופתענו לגלות שמרכז המבקרים צמוד לטרמינל של שדה תעופה ולמרכז לחקר היבשת הקפואה. שלמנו דמי כניסה משפחתיים בחבילה המוגדלת הכוללת נסיעה ברכב מיוחד וספר מהודר, הספר המהודר נתגלה כחוברת צבעונית דלה למדי אבל אנחנו לא מתלוננים.

החלטנו לפתוח את הסיור בנסיעה ברכב המיוחד, הרכב הוא מעין קופסה סגורה המונעת על-ידי זחלים מגומי ומאחוריה נגררת קופסה נוספת המונעת בעזרת מעביר כוח, כך שכל המכלול הזה יושב על ארבעה זחלים שכולם מונעים וההיגוי שלו מתבצע על-ידי שינוי זוית בין שני החלקים, בדומה לשופלים הגדולים. בחלק האחורי יכולים לשבת תשעה אנשים ובקדמי עוד חמישה. הרכב הזה נבנה במיוחד לתנאים קשים, הוא נוסע בכל מזג אויר, עובר מעל בורות באורך מטר וחצי ומטפס בשיפועים של 44 מעלות, כמו כן הוא אמפיבי (בתרגום לעברית, הוא לא טובע במים אלא צף עליהם ונוסע מכח תנועת הזחלים) ויכול לנסוע בשיפועי צד מפחידים ומהירותו כ- 60 קמ"ש, הרכב נבנה בדנמרק (או נורווגיה או שבדיה, מי זוכר) ועלותו חצי מליון דולרים ניו זילנדים, הרכב הספציפי עליו נסענו היה מהדגמים הראשונים והוא מודל 1981 (למיטב זכרוני), מאז הוא שודרג והביצועים של הדגמים החדשים טובים יותר. הנהג, איש מבוגר וחביב, הדגים לנו את כל יכולותיו של הרכב מספר פעמים תוך צהלות הנאה מרובות שלנו מרכבת ההרים המיוחדת, הנסיעה ארכה כעשר דקות קצרות ושקלנו לשחד את הנהג שיעשה לנו סיבוב נוסף.

אטרקציה נוספת במרכז הוא הפריזר הענקי המדמה סופה אנטארקטית, אתה נכנס לפריזר עטוף במעיל שמסופק לך בכניסה, וכיסוי לנעלים (לא כדי למנוע החלקה אלא כדי לשמור שהקרח במקום לא יתלכלך), המקום מעוצב כמו מחנה אנטארקטי וברקע נשמעות תחזיות מזג אויר, הטמפרטורה קבועה על מינוס חמש מעלות והסופה אורכת חמש דקות במהלכן ניתן להכנס לאוהל מיוחד או למחסה חפור בקרח או סתם לעמוד כמו טמבל ולחכות שזה יגמר. כשמסתימת האפיזודה יוצאים לחדר התפשטות ויש שם צינור מתכת חם לחימום הידיים, רעיון מאד נחמד.

בהמשך המתחם יש חומר לימודי אינטראקטיבי על החיים בקרח, בעלי החיים של האזור הדרומי כגון לוייתנים, פינגווינים ועוד, ודיווח על מצב האוכלוסיה שלהם ואיך הם מסתדרים. לרוע המזל הציד המאסיבי שהיה על אוכלוסית הלוייתנים הביא רבים מהם עד לסכנת הכחדה ואצל חלקם האוכלוסיה לא מצליחה להתאושש כמו אצל הלוייתן הכחול הגדול שהוא החיה הגדולה בעולם. הוא מגיע ל-33 מטרים ומשקלו כמו 33 פילים אפריקאים.

מסתבר שכרייסצ`רץ` נבחרה להיות השער לאנטארקטיקה וממנה יוצאות כל הטיסות ליבשת הקפואה, הטרמינל הצמוד למרכז המבקרים משמש כבית נתיבות בטיסות ליבשת כשההבדל היחיד הוא שבטיסות לאנטארקטיקה לא צריך פספורט, בהסכם שנחתם בין 56 מדינות הוחלט שאנטארקטיקה שייכת לכל העולם ואף מדינה לא תצהיר בעלות עליה, כך שבכניסה לשם לא צריך פספורט. למי שחושב שניתן לברוח לשם כי אין הסכם הסגרה ולא צריך ויזה, אני יכול לצנן התלהבותו ולאמר לו שללא ציוד מתאים ניתן לחיות שם בדיוק דקה עד שזרועות המוות אופפות אותך לנצח, הטמפרטורות הממוצעות בקיץ הן 15- מעלות ובחורף 72- מעלות, איזר נופש לכל הדעות.

לתחילת הכתבה

קרחון פוקס

החלטנו לשחק אותה גיבורים (בעקבות לחץ פיסי מתון ומתמשך מצידי) ולטפס על קרחון !!! בירור יסודי בלונלי ושאלות מעמיקות וחודרניות (מתוך מגמה שאולי נרד מהנושא), הביאו אותנו לבחור בקרחון פוקס משלוש סיבות:

  1. הוא יותר זול
  2. הוא עולה פחות
  3. הקרחון השני יקר יותר.

באופן כללי יש בצד המערבי של ניו זילנד שני קרחונים עליהם מטפסים בטיולים מאורגנים, האחד הוא פוקס והשני הוא פרנץ ג`וזף. במהלך הבירורים לא ממש הבנו למה יש הבדל כזה במחיר בין שניהם, הרי קרח זה קרח ולא משנה אם הוא בפריזר או על ההר, התשובה שקיבלנו היתה שבפרנץ ג`וזף גובים יותר כי כמו שכלב מלקק לעצמו את הביצים רק כי הוא יכול, כך גם הם גובים יותר, פשוט כי הם יכולים. שניהם מציעים שני מסלולים עיקריים, האחד הוא מסלול של חצי יום והשני יום שלם. המסלול מורכב מהליכה עד לקרחון, שהייה עליו והליכה חזרה עד לחניון האוטובוסים. בקרחון פוקס זמן ההליכה קצר יותר ונגזרת מכך שנותר יותר זמן על הקרחון, בשני המקומות מספקים ציוד בסיסי כגון נעלים, מעילים וקרפונים שזו חתיכת מתכת בעלת זיזים הנקשרת לנעל, את הזיזים נועצים בקרח וע"י כך נמנעים מהחלקה, היות והקרחון נמס כל הזמן זה פריט מאד חשוב.

מה זה בעצם קרחון? השלג שיורד בהרים נערם והלחץ הנובע ממשקלו מהדק אותו עד שהוא הופך לקרח, מכיוון שקצב ירידת השלג גדול יותר מקצב המסתו, הוא מצטבר וגולש מפאת משקלו בנתיב אותו הוא עיצב לאורך השנים. את תנועת הקרחון ניתן לראות לפי האבנים אותם הוא מרים מקרקעית המסלול והן מופיעות בראש הקרח. הלחץ של הקרח כל כך גדול עד שהוא טוחן את הסלעים לאבקה והנחל שיוצא ממנו נראה לבן. קרחון פוקס הוא השלישי בגודלו בניו זילנד וקרחון פרנץ ג`וזף הוא הרביעי בגודלו, אורכו של פוקס הוא כשבעה קילומטרים וניתן לראות לאורך מסלול הנסיעה שלפני 150 שנים הוא היה ארוך בקילומטר וחצי, המדריך אמר לנו שלפני שנה הוא היה קצר בכמה מטרים וגודלו משתנה כל הזמן. קרחון פוקס מאד דינמי ומתקדם בקצב של 9 עד 150 סנטימטרים ליום והוא הקרחון הכי מהיר בניו זילנד. כדי להבין עד תום את הקצב שלו, מספרים על מטוס שהתרסק על ראש הקרחון בשנות החמישים והגיע לתחתיתו לאחר כ-25 שנים, מרשים.

לא עלה על דעתי שניקח מסלול שלם ונרשמנו לחצי יום, מסלול החצי יום משאיר לנו כשעה נטו על הקרחון שזה די והותר זמן בשביל לטייל על קובית קרח, כשעלינו על בגדי העבודה של החברה (גם פה יש רק חברה אחת המנפיקה טיולים מאורגנים על הקרחון) התלוננו על הנעלים הממוסמרות בעלות המראה החבוט והמשקל הרב, פחדנו לבדוק את הניחוח ונקטנו בשיטת היענים "אם אני לא מריח, הכל בסדר". התנחמנו ביום שמשי יחסית. הצוות היה אופטימי והבטיח לנו יום נאה על הקרחון, משהו כמו התמונות שמראות המון מטיילים מאושרים ומחייכים בינות גושי קרח כשהם לבושים בגדים קצרים וחובשים כובעים מחמת השמש הקופחת.

עלינו על האוטובוס ונסענו דרוכים לכיוון הקרחון, התחלקנו לשתי קבוצות והתחלנו בצעידה, בנקודת התצפית הראשונה התחיל הטפטוף, מה זה קצת מים? קטן עלינו! המשכנו בטיפוס ועם כל צעד התגבר הגשם, כשהגענו לקרחון כבר היינו עטופים בכל מה שהיה לנו וזה לא ממש הספיק, המכנסים היו רטובים עד גובה מעיל הגשם, הנעלים התחילו להראות סימני לחות והגשם הראה סימני עצבנות גוברים והולכים. הגענו לקו הקרח כשאנו מצוידים במקלות בעלי דוקרנים, הרכבנו את הקרפונים והתחלנו בטיפוס כשהמדריך לפנינו מצויד במכוש, איתו שידרג את המדרגות החצובות בשלג ופרץ נתיבים חדשים. 

הקרחון היה ממש חם עלינו, לא יודעת מאיזו סיבה, התחילה רוח שאימה להעיף אותנו והגשם עבר הסבה לברד, הכפפות היו רטובות והמכנסים כולל התחתונים טיפטפו לכל הכיוונים, הנעליים מזמן השמיעו קולות בעבוע עם כל צעד ומצב הרוח ירד בקו ישר יחד עם טמפרטורת הגוף, לאחר כמה עשרות מטרים כשהברד התחזק והרוח התגברה, המדריך נענה לבקשת כל חברי הקבוצה וירדנו מהקרחון, הירידה היתה קשה וקפואה, הרוח נשבה דרך הבגדים הרטובים והעובדה היחידה שניחמה אותנו היתה כי אנו קרובים לאוטובוס. באוטובוס התברר לנו שגם נעליו של המדריך מלאות מים וזה לא קורה כל יום, התנאים על הקרחון היו קיצוניים במיוחד כשהיינו עליו אבל זה יכול להשתנות תוך חצי שעה.

החלפנו בגדים בשירותי המתחם השייך לחברה והפשרנו על כוס שוקו חם עם מרשמלו, מי שנעל את נעלי החברה זכה שנעליו נשארו יבשות, לעומתו מי שהגיע עם נעלים מדוגמות והחברה הסכימה לו ללכת עם נעליו נשאר עם משקולת גורטקס יקרה ומטפטפת. עלינו על הרכב והדרמנו לכיוון וואנקה, הסתכלנו על מודעת הפרסומת עם המטפסים המחייכים ביום שמש על הקרחון והתעטשנו.

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

קרחון פוקס

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לקרייסטצ'רץ'

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×