ממשיכים דרומה בניו אינגלנד

בין ניו המפשייר לניו יורק, עוצרת המשפחה לגלידה בבן אנד ג`ריס ולפיצה במיסטיק, מטיילת בנתיב המורשת של בוסטון, ומספרת על איך משלבים לימודים עם דינמיקה של טיול.

תמונה ראשית עבור: ממשיכים דרומה בניו אינגלנד - תמונת קאבר

בכתבה זו:

ניו המפשייר והסביבה

מדינת ניו-המפשייר היא הבאה בתור לאחר מיין, שוכנת מערבית לה ושייכת גם היא למדינות ניו אינגלנד. כמו תמיד, הרגל שאימצנו לעצמנו - מיד במעבר למדינה חדשה אנחנו עוצרים ליד מרכז מידע (שתמיד נמצא ממש בנקודת המעבר) ואוספים שם מפות. עקב התקופה הבלתי מתוירת עלינו להתעדכן במה שקורה בשטח: מה פתוח ומה כבר סגור, ובכך אנו משלימים לעצמנו את התוכנית שהכנו בעוד מועד, ומתעדכנים בפרטים - מה יש לעשות במדינה, מה כדאי לראות וכמובן מה מזג האוויר הצפוי לנו- לפיו אנו נעים כרגע. האמת, שמזג האוויר בד"כ בעדנו ומשהה את החורף האמיתי, אבל כשקר אנחנו לא מסוגלים לטייל ולהיות בחוץ, ונוסעים בעקבות החום והשמש.

ניו המפשייר מקסימה ומדהימה - השלכת חיכתה לנו שם במלוא תפארתה, למרות שכבר היו אזורים שבצבצו להם שם עצים ערומים ואפורים ורק הדמיון יכול היה להלבישם בצבעי הכתום והצהוב הידועים... עדיין לא מתעורר בנו הרושם של מדינות ארה"ב הטיפוסיות, מתועשות יותר, רועשות יותר, עירוניות יותר. עדיין אנו פוגשים את העיירות הקטנות השלוות והשקטות. אנו נוסעים לקונווי Conway, אשר נמצאת בפתחו של כביש 112, המוביל ללינקולן הנמצאת בסופו ואשר נראה לנו ככביש יפה. קונווי היא עיירה, אשר בה נמצאים עשרות מרכזי קניות זולים (Outlet Malls), כמובן שאנחנו בודקים זאת - אך מאוד מתאכזבים לגלות שהכול מאוד יקר שם, לא כמובטח.

אנחנו מבקרים במרכז למזג האוויר (The Weather Discovery Center), השוכן ב- Rt.16 North Conway Village (דמי כניסה 2$ לאדם). במרכז ניתן ללמוד על מזג האוויר, הנמדד בהר וושינגטון השייך לשרשרת ההרים הלבנים שבניו המפשייר. זהו הר עם מזג האוויר הקשה ביותר ובמרכז עצמו יש סרט המראה את תנאי מזג האוויר ואת המדידות הנעשות בו. בנוסף, יש שם אפשרות ללמוד על תנועת כדור הארץ לעומת השמש וללמוד על כמות החום והאור במשך עונות השנה ועוד מיצגים אחרים, כולל אפשרות לראות דיווחים עדכניים של מזג האוויר בכל ארה"ב ואפשרות לילדים להיות חזאים ולהנחות את התחזית, ממש כפי שזה נעשה בטלוויזיה. מקום נחמד, קטן ואינטימי והילדים מאוד נהנו בו.

מקונווי נסענו בכביש 112 שנקרא גם Kancamagus Highway לעבר עמק פרנקוניה נוץ` Franconia Notch. פארק פרנקוניה נוץ` הוא עמק עמוק, המשתרע על שטח של 6,400 אקרים בין הפסגות של פרנקוניה להר קינסמן. לאורכם משתרעים שבילי טיולים של שרשרת הרי האפלצ`ים. בפתחו של הפארק יש מרכז מבקרים, אשר ניתן ממנו לצאת לטיולים וסיורים ואף לצפות בסרט המתעד את התפתחות העמק. בדרך עצרנו במפלי סבאדי (Subbady Falls) מקום יפהפה. תופעה חדשה שנתקלנו בה הייתה שלט גדול המבשר לנו, שעלינו לקחת מעטפה מהמקום המיועד, לשלשל לתוכה 3$ (התקפים לשבוע) ולהכניסה לתוך תיבה עם פרטי המכונית שלנו. בשולי המעטפה היה חלק נתלש אותו היינו אמורים לשים בחזית המכונית. רעיון יפה ומקורי לא?! הלכנו ברגל לעבר המפלים, היום היה נעים וקריר כאחד ואנחנו צעדנו עטופים מכף רגל ועד ראש לעברם.

בדרך הזו, דרך 112, ניתן לעצור כל כמה זמן ולטייל בשבילים מיוחדים ולראות את הנוף הקסום. מסבאדי פולס המשכנו בדרכנו לראות את "האיש הזקן", דמות הניבטת מתוך הר קנון (Cannon Mt.) והנמצאת בפסגתו ואשר הפכה להיות הסמל של ניו המפשייר (מופיעה על שולי הכבישים ועל מספרי המכוניות). נראה לנו, שבימים חמים יותר ניתן וכדאי לבלות באזור זה כמה ימים ולמצות את כל אתרי הטבע שבו, כולל עלייה להר וושינגטון, אשר היה סגור כשהגענו מפאת חשש לשלג. מניו המפשייר אנחנו ממשיכים מערבה למדינת ורמונט, כשכבר מתחילות לכרסם בלבנו המחשבות על ירידה דרומה. הטמפרטורות בורמונט התחילו צונחות, קשה היה לנו למצוא קמפגראונדים פתוחים עקב העובדה שהמים קופאים בצנרת, וורמונט עצמה כבר הייתה ערומה לגמרי ונראתה עצובה ואפורה.

נסענו לביקור במפעל הגלידה של בן&ג`ריס, שהוא סיפור הצלחה גדול בורמונט ובעולם כולו ועלינו לומר שזו הייתה אכזבה גדולה ונראה כמסחטת כסף ותו לא. הכניסה עולה 2$ למבוגר ו- 1.5$ לילד. בפנים מראים שני סרטים, המסבירים על יוצרי הגלידה בן וג`רי ועל המפעל ומאפשרים לקהל לצפות מלמעלה בחדר לא פעיל עם מכונות. בתום הקרנת הסרטים מורידים את הקהל לחדר עם דוגמיות קטנות... קטנות מאוד של גלידה - בגודל של כף, ואחר כך כמובן יוצא הקהל לחנות המפעל, שהמחירים בה ממש מופקעים. לא מומלץ לבזבז על כך זמן! לא רחוק מבן וג`רי נמצאת גם חנות המפעל של קאבוט (Cabot), מפעל גבינות. המבחר העשיר של גבינות, יינות, קרקרים ושוקולדים, שהיה שם והמרחבים גרמו לנו להסתובב שם, ליהנות ולקנות כמה גבינות. (Visitor Center Cabot Vermont Main St. Cabot  Tel.1-800-837-4261 דמי כניסה 1$).בלילה הטמפרטורות צנחו ל-8 מעלות מתחת לאפס והכריעו את החלטתנו להדרים אט אט.
 
לתחילת הכתבה

קונקורד ולבוסטון

אנו נעים דרום מזרחית, חוזרים שוב לניו המפשייר היפה ועושים הפסקה ללינה בעיר ושמה קונקורד. אנחנו מתכננים רק לחלוף בה, אך משהו באנרגיה של העיר הזו, הנעימות שלה, הפשטות, היופי והשקט משהה אותנו בה 3 ימים תמימים. אנחנו "כובשים" את הספרייה הציבורית שלה ומתווים תוכנית לימודים משופרת (לנושא הלימודים נקדיש חלק נפרד בהמשך). את ה"בומבילות" אנחנו מחנים במתחם חנויות (מול) למשך 3 הימים והילדים גם מנצלים את אחה"צ ומוכרים חרוזים לאנשים העוברים במול וההתלהבות גדולה. העיר קיבלה אותנו יפה גם מבחינת האפשרויות למילוי מים, גז והתרוקנות. זה נשמע מצחיק אולם אחת החוויות המעסיקות את דיירי הקראוונים אשר לא לנים כל יום בקמפגראונד היא היכן למלא מים, אשר עמם אנו מתקלחים ושוטפים כלים, היכן לרוקן אותם ואת כל שאר "מוצרי הלוואי" על מנת שלא יעלו חזרה "לשימוש חוזר" והיכן למלא גז (עבור חימום הקראוון). זהו "יסוק" בפני עצמו וכאשר אנחנו מצליחים לעשות הכול ואף לעתים לקבל אספקת חשמל (מצרך נדיר), אזי השמחה גדולה כי אין צורך לחסוך במים, חשמל או גז ותחושת החופש אף מתעצמת.
כבר ציינו, כי כל חוויה, אף כי נראית לכאורה מיותרת כמו זו המצוינת לעיל, מהווה אבן דרך חשובה, מלמדת ומהנה עבורנו. שום דבר אינו מובן מאליו וכל דבר קטן הופך להנאה צרופה, בייחוד כאשר לומדים שכשזורמים עם חוסר הודאות, החיים מסבירים פנים.מקונקורד המשכנו להדרים למדינת מסצ`וסטס לעיר הגדולה בוסטון. את היום הראשון העברנו בקמפגראונד שכמותו עוד לא ראינו. זהו הקמפ היחיד שהיה פתוח ליד בוסטון ומחירו היה מחיר שעוד לא הכרנו - 46$ ליום הראשון (סופשבוע) וביום השני ירד מחירו ל- 32$, אולם היה שווה לראותו. המשרד בו נרשמים דמה ללובי של מלון עם חנות גדולה. המקום עצמו היה ענק, יפה ומלא מלא בקראוונים. עד כה, שהינו לבד בקמפים או שהיו קראוונים בודדים עמנו. כאן, כנראה היו תיירי חורף, השוהים תקופה ארוכה. המקום המה אדם והסתבר שיש כאן גם מקום מיוחד לאירועים, משחקים וכו`. כתובת הקמפ: Normandy Farms, 72 West St. Foxboro,Ma 02035 Ext5. Tel. 508-543-7600

התמקמנו לנו והילדים תפסו את חרוזיהם והלכו ל-Rec. Room (חדר המשחקים) על מנת לעשות שרשראות. הסתבר, שבמקום הייתה אספה של כל בעלי הקראוונים, כל אחד הציג את עצמו והם התעניינו בילדים ואף נתנו לאחד מהם חולצה למזכרת. בסוף האירוע התגודדו כולם סביבם וקנו מהם מחרוזות ותמונות של אייל ואף ביקשו את חתימתם מאחורי התמונות - פשוט מדהים! הילדים היו מאושרים והחליטו שלאור ההצלחה, למחרת הם ירחיבו את מלאי השרשראות שלהם.מאחר ומזג האוויר היה טוב, החלטנו שאת בוקר המחרת נעביר בניקיון יסודי של בתינו. שלא בדומה לניקיון הסטנדרטי שלנו הכולל שאיבה וניעור שטיחים - הפעם החלטנו פשוט להוציא את כל הקראוון החוצה - מזרונים, שטיחים, כלים, הכול ולצחצח את בומבילה. אפשר לראות בתמונות את תהליך הניקיון. באמצע העבודה התיישבנו לנו יגעים ללגום קפה עם עוגה בהנאה. אח"כ סיימנו את הצחצוח והנצחנו זאת  בתמונות פנים של הקראוון, אשר ממחישות איך נראה הקראוון מבפנים, איך הוא בנוי ואולי קצת נותן תחושה על החיים בתוכו.
 
לתחילת הכתבה
 

טיול בבוסטון וקונטיקט

למחרת היום יצאנו לטיול בבוסטון העיר. החלטנו לנסוע אליה ברכבת התחתית בגלל הצפיפות ומחסור בחנייה עבור רכבים כמו שלנו. את כל היום העברנו בסיור רגלי בהדרכתה של שירה (מורה להיסטוריה במקצועה), אשר עוקב אחר "שביל החירות" (Freedom Trail) בדאונטאון של העיר. שביל החירות מתחיל ממרכז המבקרים, אשר נמצא בבוסטון קומון (Boston Common) ליד רחוב פארק (Park St.). ברוב הדרך משובצת המדרכה בלבנים אדומות ובשאר הנתיב צבוע בפס אדום - ברור ובולט. החלטנו לעשות זאת משום שהשביל הזה מסמן אבני דרך אל החרות האמריקאית ועובר דרך מונומנטים חשובים, נושא המתאים ללימודי ההיסטוריה של עדי וגם חשבנו שזוהי דרך טובה להכיר את העיר (ניתן לקחת מפה עם סימון שביל החרות במרכז המבקרים). אומנם היה קר מאוד ורוח חזקה נשבה, אך אנחנו הרבינו ללכת באותו יום, נהנינו מאוד ואהבנו את העיר.


אחד האתרים, שנדהמנו לגלות בדרכנו היה מצבת "יזכור" לנספים בשואה. נתקלנו באתר כשיצאנו מתחת הרכבת התחתית המגיעה להיימרקט (Highmarket) ופנינו לעבר שוק קווינסי (Queency Market). אי אפשר שלא להבחין באנדרטה המרשימה. לא מצאנו תיעוד בספרים למצבה זו, אבל בהחלט מומלץ לבקר בה. השוק של קווינסי, שלעברו צעדנו הינו מקום תוסס, צבעוני ונחמד לעבור דרכו - ברובו שוק של אוכל מגוון, פרחים ודוכנים שונים. מה שמאפיין ומדהים בבוסטון הוא השילוב של ישן וחדש בבנייה ובבניינים שלה. ניתן לראות בנינים עתיקים מאוד ומיוחדים העומדים דבוקים ותומכים בנינים חדישים גבוהים ומודרנים. בצילומים של אייל ניתן לראות את השילוב בהשתקפויות הבניינים זה בזה.


לקראת ערב, רצינו לעלות לבנין גבוה ולצפות בעיר מלמעלה ועל נהר צ`ארלס. לאחר צעידה הגענו לבנין בן 52 קומות (Prudential Tower). בקומות הראשונות ישנן חנויות יפות, בקומה ה-50 ישנה תצפית על העיר שכניסה אליה עולה 6$ לאדם ובקומה ה-52 ישנה מסעדה הנקראת Top Of The Hub ואנחנו החלטנו לעלות אליה, לאכול שם את ארוחת הערב וגם לצפות ממנה על העיר וכך לתפוס שתי ציפורים במחיר אחד. הרעיון, מסתבר, היה מוצלח - המסעדה מומלצת, נעים לשהות בה והאוכל טעים! העברנו ערב כייפי מול אורותיה הנוצצים של בוסטון בלילה. הבניין נמצא ב: 800 Boylston St. להזמנת מקום במסעדה: 6175361775


בוסטון עיר יפה ביום ובליל ואילולא הכפור שפשט עליה היה כייף להסתובב בה עוד יום או שניים. עזבנו את בוסטון ומדינת מסצ`וסטס ועברנו דרך רוד איילנד. פגשנו בעיירה ושמה ניופורט, שהייתה בדרכנו לקונטיקט. הסתובבנו בעיר ולא מצאנו מקום לחנות את רכבנו הגדול - נראה כאילו אין היא ערוכה לקבל קראוונים לעומת כל שאר המקומות בהם עברנו. לכן, פשוט נסענו בתוכה וראינו עיירה סטרילית, יפה, נקייה, שכל תושביה גרים בטירות, שאחת עולה על קודמתה בגודלה ובפאר שלה. נראה כאילו עסקו התושבים בתחרות בנייה וניקור עיניים.אחרי שמיצינו עיירה זו המשכנו לעבר קונטיקט לעיירה ושמה מיסטיק Mistic, שבתוכה נמצאת המסעדה מיסטיק פיצה ואשר בה צילמו את הסרט הידוע. עיירה זו הינה עיירת דייגים מקסימה וקסומה ופשוט כייף לטייל בה וליהנות ממנה. כמובן שהיינו חייבים לטעום מהפיצה הידועה ובנוסף לתמונות מהמקום נוכל לספר לכם כי היה שווה! הפיצה מעולה!! כתובתה: 56 West Main St. Mistic Pizza Tel: 536-3700` 536-3737


קונטיקט הייתה תחנתנו האחרונה לפני העיר הגדולה מנהטן, אשר בניו יורק העיר ובניו יורק המדינה. את שהייתנו בעיר זו אנו מתכננים כבר כמה ימים ומתלבטים מה נעשה עם הקראוון שלנו מאחר ולא מומלץ להיכנס עמו לעיר הצפופה והסואנת הזו ומאוד קשה למצוא לה חנייה. מצאנו כי יש קמפגראונד קרוב לעיר, אך מחירו 55$ ללילה - מחיר מופקע, ונראה לנו שכבר עדיף לקחת מוטל לא יקר ובכך גם לפנק את עצמנו באמבטיה (לא מוגבלת במים) ובמיטה גדולה ורכה ומפנקת. לעת עתה, אנחנו עדיין בתכנון ובעוד יומיים כבר נהיה בניו יורק. מזג האוויר הצפוי לנו הוא בין 15- 20 מעלות ממש אידיאלי לטיולים בעיר המדהימה הזו. קשה לנו המחשבה שנגיע לדאונטאון של ניו יורק ובמקום לחזות בשני בנייני התאומים, המתנשאים לגובה עצום נחזה במראה המפוייח והאביך, שנותר מהם ואשר משפיע על אזור מאוד נרחב. "ג`וליאני, אנחנו נענים לקריאתך לבוא לעזור לניו יורק ולבזבז בה כסף, אנחנו בדרך..."

 
לתחילת הכתבה

איך משלימים לילדים את החומר הלימודי?

ברצוננו להקדיש חלק נפרד לנושא הלימודים לאורך המסע. נושא זה העסיק אותנו מאוד לפני היציאה וממשיך להעסיק אותנו לאורך המסע וכנראה ילווה אותנו עד תומו. הרעיון הוא לאפשר לילדים ללמוד את החומר הנלמד בבית הספר על מנת שלא יהיו בפיגור בעת שנחזור, אולם בין הרצון ליכולת צריך למצוא את דרך הביניים האופטימלית ביותר. בתחילה התכנון היה, שנלמד אותם כ- 3-4 ימים בשבוע כ-3 שעות וכך נוכל לגמור את החומר אפילו מהר יותר מביה"ס. אולם, בשטח ראינו שלעתים במשך ימים לא ניתן ללמד את הילדים - אם זה עקב נסיעות, שלא מאפשרות להם לקרוא או לכתוב, או שאין מקום מתאים ללימודים ובתוך הקראוון עצמו קשה ללמוד כי המקום קטן ומאפשר עבודה עצמית ותרגול. אולם אט, אט הבנו את הפרינציפ ועוד יותר חשוב - הבנו שאין להאיץ בזמן וגם אנחנו המבוגרים צריכים להתבשל ולמצוא את הדרך המתאימה לכולנו. הפתרון שמצאנו הוא, שלכל עיר אליה אנו מגיעים, אנחנו מחפשים את הספרייה ובה יושבים ולומדים.


בתחילה, שירה ואני (גלית) היינו מופקדות על התהליך, אך במהרה הבינו הגברים את תפקידם בכוח, כינסנו ישיבת "חרום" והתווינו תוכנית לימודים. בתוכנית, כל ילד עובר מהורה להורה, המופקד על מקצוע מסוים לפי "המערכת" שסידרנו לאותו היום. הרעיון הוא, שהורה לא ילמד את ילדו - על מנת שהילד יתייחס ברצינות אל הלימודים וכך גם נוכל להעמיק את ההיכרות עם כולם. התחלנו בתוכנית ובסוף היום הראשון קיבלנו משוב מאוד טוב מהילדים. הילדים אמרו שהיה להם כייף ומעניין ואכן מאז מתמידים ללמוד ברצינות גדולה וריכוז רב ואף עושים שעורי בית בקראוון. לעתים, ניתן ללמוד באתרים עצמם - כמו בבוסטון ב"דרך החרות" או במוזיאונים, או כמו בטיול בסבאדי פולס, בניו המפשייר, כשצביקה לימד אותם על תוואי השטח וכיצד קוראים מפות שטח.


מובן, שהיינו שמחים ליותר שעות ויותר ימי לימוד רצופים, אך המציאות לימדה אותנו שכל דבר בעתו ואנו מאמינים שגם ימים כאלה יגיעו במסענו. נוכחנו גם שהילדים לומדים המון דברים מהדרך, מהמפה, מהמפגשים שלהם עם אנשים ומהביחד שלהם ואם זה בא על חשבון קצת היסטוריה או תנ"ך, ניחא, יהיו להם שנים נוספות להשלמת החסר.


מסקנתנו כרגע: שיטת הספריות מומלצת או לחילופין התכנסות בחדר מיוחד בקמפגראונד. בנוסף, יש מקום חשוב לפן היצירתי של הילדים: חיבור "קליפים" לשירים, הצגות שהם מחברים, חריזת החרוזים והמשחקים שהם ממציאים. למרות שנתווסף לנו עוד מקצוע במסע הזה, אנחנו חייבים לציין שאנו נהנים מההתרחשות הזו ומצפים לראות כיצד היא תתפתח.

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×