ניו אינגלנד עם כל המשפחה

הקמחים מטיילים במדינות ניו אינגלנד, מגלים איך ``נולד`` דובון ואיך מייצרים גלידה. אוכלים פיצה מסרט ולומדים על ההסטוריה של ארה"ב.

תמונה ראשית עבור: ניו אינגלנד עם כל המשפחה - תמונת קאבר

בכתבה זו:

טדי בר ובן אנד ג'ריס

ניו אינגלנד הוא שמן הכולל של 6 מדינות השוכנות בצפון מזרח ארצות ברית: מיין, ניו המפשייר, ורמונט, קונטיקט, מסצ`וסטס ורוד איילנד. השם ניתן ע"י המתיישבים הראשונים, יוצאי "אנגליה הישנה" שהתנחלו במקום במאה ה-17 (עד כאן השיעור בהיסטוריה של ארה"ב). הראשונה במדינות ניו אינגלנד אליה הגענו היא ורמונט (Vermont), מדינה כפרית וירוקה שאירחה אותנו ליום אחד. בורמונט ביקרנו במפעל בו מייצרים את הדובון המפורסם טדי בייר (Teddi Bear). ערכנו סיור במפעל ($2 למבוגר מגיל 12. ילדים חינם) שהועבר באופן משעשע וחביב והראה כיצד "נולד" הדובון, איך מייצרים אותו ולאיזה טיפול הוא זוכה (יש בית חולים לדובונים שם מתקנים את כל הדובונים - אחריות לכל החיים).

אנו הגענו ביום ראשון ולכן קווי הייצור לא פעלו, אך בכל זאת לא יצאנו בידיים ריקות - במקום ניתן להכין בובת טדי בייר ולמלא אותה במשאלות, לתת לה שם ולהכין לה תעודת לידה ($20) ואף לקנות לה בגדים ואביזרים. נחמד, במיוחד לילדים הקטנים. הסיור אורך כחצי שעה. דרך אגב, הדובי שהגר הכינה יוצר ב... סין (!?). ,Teddy Beer Vermont - Rout 7 Shelburne, (802)985-3001. www.VermontTeddyBeer.com מהעיר ברלינגטון (Burlington) לוקחים את כביש 7 דרום.

לאחר הביקור במפעל טדי בייר נסענו לבקר במפעל הגלידות המפורסם של בן וג`רי (Ben & Jerry), או כמו שהגר קוראת להם - טום וג`רי. עדיין יום ראשון, וקווי הייצור לא עובדים היום (ככה זה כשמטיילים, לפעמים נופלים על הימים הלא נכונים). במפעל ראינו סרט משעשע (7 דק`) המתאר את טום וג`רי (סליחה, בן וג`רי), את התחלת הדרך ואת האופן בו הגיעו לחברה כה גדולה. לאחר מכן ערכנו סיור תצפית מעל קווי הייצור.

מאחר שקווי הייצור לא עבדו קיבלנו הסבר בעל פה וראינו במקום סרטון המתאר את תהליך העבודה. בתום הסיור מקבלים דגימות (קטנטנות) של גלידה ב-2 טעמים. נתון מעניין שלמדנו - לחברה יש 4 מפעלים: בארה"ב, קנדה, אנגליה ו - ישראל (כן, כן, ישראל הגדולה). נחמד, לא יותר. אל תגיעו במיוחד, רק אם מעניין אתכם תהליך הייצור. להקדיש כשעה, כולל הסיור והגלידה שקונים בסופו. במקום יש גם גן שעשועם קטן ($3 למבוגר מגיל 12, ילדים חינם).  Ben & Jerry - כביש 89, יציאה 10 לכביש 100 צפון. טלפון - 1240-882(802). 

מורמונט המשכנו מזרחה על כביש 302 לכיוון מדינת ניו המפשייר (New Hampshire) וההרים הלבנים.  נסענו לראות את "הזקן מן ההר" - פרופיל טבעי חרוט בסלע. הלכנו כ- 800 מטר בשביל הליכה מיוחד רק כדי לגלות שהוא לא היה שם. במקומו היה שלט גדול המסביר איך לפני שנה וחצי נמאס לסלע והוא נפל ארצה, מתפורר לרסיסים. הלכה האטרקציה של המקום. מעבר לזה לא התלהבנו כל-כך מההרים הלבנים שהיו מאוד ירוקים. נסענו דרכם היישר אל מיין (Maine) המדינה הצפונית ביותר בארצות הברית. במיין התמקמנו בקמפ על אגם Sabago בעיר ריימונד, מתכננים לרדת לחוף, לטייל ולנוח, אולם הגשם שירד במשך 3 ימים לא איפשר כל כך לטייל. בכל זאת נשארנו במקום שלושה ימים, גם בגלל הנוף, גם בגלל הגשם וגם סתם כי בא לנו.

לתחילת הכתבה

בוסטון, קייפ קוד ועוד

עוזבים את מיין ונוסעים לבוסטון (מדינת מסצ`וסטס) דרך כביש החוף. בוסטון - ערש ההסטוריה והחרות של ארצות הברית. העיר בה פרץ המרד (1770) נגד השלטון הבריטי ובה התקיים הארוע המפורסם "מסיבת התה של בוסטון" כאשר המון סוער זרק מטען תה שהגיע מאנגליה אל הים, וניתן האות למלחמת השחרור/העצמאות של ארצות הברית. העיר עצמה מדהימה מבחינה ארכיטקטונית והשילוב בין חדש לישן מתקיים בה בהרמוניה. רחובות צדדיים ציוריים לצד כבישים עמוסי מכוניות, בניינים חדישים משולבים בתוך המבנים הקולוניאלים העתיקים. אחרי שכמעט התייאשנו מלמצוא חנייה, פתחו איזה כביש וחנינו את הקרוואן קרוב מאוד לפארק העירוני, ה - Boston Comoon. מהבוסטון קומון יוצא "שביל החרות" (Freedom Trail), המסומן בלבנים אדומות ומוביל אל אתרים היסטוריים מפורסמים הקשורים לאירועים היסטוריים שהטביעו חותמם על העיר. טיילנו, איך לא, בשביל החרות, עוברים דרך הנקודות ההיסטוריות ולומדים תוך כדי על ההסטוריה של ארצות הברית. לעומר זו היתה חוויה מיוחדת משום שהשנה הגישה עבודה בהסטוריה על... ההסטוריה של ארצות הברית, ומה יותר מלמד מלחוות את המקומות והסיפורים במציאות?

מבוסטון המשכנו לאורך חופי מדינת מסצ`וסטס דרך קיפ קוד (מיצינו אותה די מהר) היישר אל העיירה פליימות` (Playmouth), אליה הגיעו ראשוני המתיישבים ביבשת החדשה. בנמל של פליימות` נמצא העתק מצוייר של האוניה מייפלאואר 2 (Mayflower 2), אותה אנייה שהעבירה מהגרים לאחר שייט של 60 יום מאנגליה לעולם החדש (הלא היא ארה"ב). על האוניה פוגשים שחקנים הנוטלים תפקידים (ברצינות גמורה) של האנשים על האוניה: נוסע שחולם על העולם החדש, ליידי, איש צוות וכו` וכל אחד מספר על האוניה ועל השייט מנקודת מבטם. אנחנו שוחחנו עם "הנוסע", שסיפר לנו מה הוא עזב באנגליה, איך היה השייט, איך בילו (או לא בילו) הנוסעים בדרך, על המחלות, על ההגעה לחוף פליימות` ועל התקופה. כששמע שאנו מישראל, אורו עיניו והוא אמר "OH, The Promised Land...". נו טוף, ישראל לא הייתה קיימת אז.

עומר: "עלינו על האנייה, נראה כמו באנייה אמיתית. פגשנו כמה מה"נוסעים" של האנייה, שסיפרו לנו על המייפלאואר, איך הם הגיעו לארה"ב, כמה קשה היה באנייה (102 איש כולל ילדים). אבל אני כבר יודעת על זה (העבודה שרוחלה נתנה לי). הסתובבנו בספינה, מסתכלים על הכל, רואים מיטות, ארונות, מטבח ועוד. היה כיף לראות בעיניים את מה שלמדתי עליו."

לתחילת הכתבה 

רוד איילנד וקונטיקט

מומלץ מאוד (מבוגר 7$, ילד עד גיל 12 5$, עם הנחת AAA). ניתן לרכוש כרטיס משולב לאנייה ולשחזור של כפר המהגרים הראשון (Playmouth Plantaion), אך אנו ויתרנו על הכפר. מהאנייה מייפלאואר המשכנו הלאה לעבר מדינת רוד איילנד (Rhode Island). בדרך תפס את ענינו שלט, אומנם זה לא כל כך בכיוון, אך הלכנו עם הלב, לראות במה מדובר, וזה מה שמצאנו (ראו תמונה) - עיירת דייגים שכוחת אל ומגעילה. המשכנו לעבר העיירה ניופורט (Newport) במדינת רוד איילנד, לבקר בבית הכנסת הראשון שהוקם בארצות הברית (ועדיין פועל). הגענו לעיירה עם הרבה מבנים ישנים הבנויים בסגנון קולוניאלי.
 
הלכנו לחפש את בית הכנסת טורו (Touro) שנוסד ע"י הרב טורו בשנת 1763 ונמנה עם האתרים הלאומיים המוכרים בארצות הברית (רח` טורו מס` 85). כשהגענו מצאנו כי בית הכנסת סגור ופספסנו את הסיור האחרון לאותו יום (למרות שלפי המידע שהיה בידנו, הסיור האחרון אמור להתקיים מאוחר יותר). חבל ! סיורים - ב`-ה` - 10:00-14:30, ו` - 11:00-14:30, ו`-ש` - סגור לסיורים ופתוח לשרות 200 המשפחות היהודיות החיות במקום. טלפון - (401)-847-4794 .

מאוכזבים המשכנו הלאה למדינת קונטיקט (Couneticut) לעיירה מיסטיק (Mystic), לאכול את הפיצה המפורסמת. בעבר התפרסמה העיירה בגלל הסרט הקרוי על שמה של המסעדה, היום מפרסמת המסעדה את הסרט. נכנסנו למסעדה, לאחר המתנה של 15 דקות התפנה מקום והתיישבנו. המסעדה עצמה היא היכל קודש לקולנוע בכלל ולסרט `מיסטיק פיצה` בפרט. הקירות מכוסים בתמונות מסרטים ובמיוחד מהסרט הזה. רק ג`וליה רוברטס הייתה חסרה כדי להשלים את המאורע. במקום מוכרים גם מזכרות (במחירים מופקעים) מהסרט. הפיצה עצמה- טעימה. העיקר החוויה.  בכתבה הבאה - האיימיש והבירה (העיר, לא המשקה). להתראות, משפחת קמחי.

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

שכחתם לציין את האטרקציה הכי מעניינת

השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×