ניו זילנד בשלושה שבועות עם תינוק בן תשעה חודשים

חשבתם שניו זילנד היא יעד לתרמילאים בלבד? משפחת וידר מוכיחה שגם הורים על טפיהם יכולים לחרוש אותה. הם יוצאים עם תינוק לטיול באי הצפוני והדרומי ומגלים שלמרות ההיערכות הנדרשת, מדובר בחוויה נפלאה שמשלבת בין נופים עוצרי נשימה לתושבים מסבירי פנים. לפניכם מסלול הטיול שלהם, מלווה בטיפים והמלצות.

ניו זילנד בשלושה שבועות עם תינוק בן תשעה חודשים - תמונת קאבר

בכתבה זו:    

לפני היציאה: טיפים לתינוק

אוכל: גרברים של פירות, ירקות ובשר יש (אפשר לסחוב כמה מהארץ להתחלה אבל אפשר לקנות בכל סופר). הפורמולה לעומת זאת (סימילאק/מטרנה) שונה בהרכבה ממה שיש בארץ. היא דלילה יותר ומצאנו שהיא לא משביעה את התינוק לאורך זמן כמו אלו מישראל. אנו ממליצים להביא מספיק לכל הטיול מהארץ. חוץ מזה פירות ירקות ובשרים יש בשפע. 
ציוד: לקחנו לול מתקפל לטיול – פתרון פנטסטי למיטת תינוק – נארז ונפתח בקלות ומהירות, כסא בטיחות לרכב - אנחנו סחבנו מהארץ. ניתן גם לשכור או לקנות כבר שם - אם כי לא זול. מוצצים - להביא והרבה – הם נוטים "לקבל רגליים".
נסיעות: רצוי לתכנן עצירות להתרעננות כל שעה וחצי-שעתיים. בצידי הדרכים ישנם שולחנות וספסלי עץ המיועדים לכך ולרוב גם הנופים הנשקפים בהחלט שווים את העצירה.

אנחנו, סנדרה, יואל ויונתן (התינוק שבשלישיה) ואנחנו רצינו לראות את ניו זילנד. זהו תקציר הטיול שלנו לניו זילנד, המלווה בתמונות, הסברים וטיפים – ינואר 2007.

אז נתחיל מהתחלה:
היה בליבנו חשש – לקחת את יונתן, בן תשעה חודשים לטיול "ארוך" בן חודש בניו זילנד. התייעצנו עם מספר אנשים שעשו זאת – מפורום אוסטרליה ניו זילנד באתר "למטייל", והבנו שהפחד מיותר. ניו זילנד היא מדינה ידידותית מאוד לתייר וקל להתמצא ולהסתדר בה. נכון, עם תינוק היה צורך בהתאמות, אך עדיין, אם לקחת בחשבון שחיי הלילה אינם (והם גם ככה בקושי קיימים שם) ואנחנו לא נצא לטיולים רגליים ארוכים (וממילא לא התכוונו), הטיול היה ליגה! נהנינו מכל רגע.

תכנון הטיול היה לשלושה שבועות מלאים בניו זילנד, 3 ימים בהונג קונג בהלוך ועוד יום אחד בחזור. אחרי הכול מדובר בטיסות לא קצרות ובהחלט שווה לשבור אותן עם עצירות מנוחה. למרות כל ההפחדות שיונתן יסבול בטיסות, הוא עבר את כולן בקלות וללא שום אירוע בכי או התנהגות יוצאת דופן, כמו גם ילדים אחרים בכל הטיסות שעברנו בטיול (והיו 5 טיסות).

לתחילת הכתבה

הגעה להונג קונג

הנחיתה הראשונה שלנו הייתה בהונג קונג ונשארנו בה שלושה ימים, מה שהקל על ההסתגלות להפרשי השעות, ההתאוששות בין הטיסות וזו כמובן אחלה עיר להסתובב בה.

לא ניכנס לפרטים על הונג קונג, רק נגיד שלמרות שהזמנו מלון דרך האינטרנט, כשהגענו לא היה חדר על שמנו וזה גרם לעיכוב של יותר משעה בלובי המלון, עוגמת נפש והוצאה נכבדת נוספת על "שדרוג" החדר (בקיצור, עבדו עלינו). שימו לב, שהחדרים הסטנדרטיים קטנים מאוד – וכמה שיגידו לכם את זה, לא תצליחו להפנים עד שתהיו שם. בכל מקרה – אנו לא ממליצים ללכת למלון "Mayfair Garden Hotel" ולא ממליצים להשתמש בשרות www.agoda.com או www.precisionreservations.com להזמנת חדרים (שניהם בעצם שייכים לאותו מפעיל). לא נלאה אתכם, אבל תאמינו לנו, אכלנו הרבה חצץ איתם. למרות ה"נחיתה הקשה" נהנינו מהונג קונג מאוד.

לתחילת הכתבה

הגעה לניו זילנד - אוקלנד

והנה מגיעים לעיקר. מומלץ מאד להירשם ל "היט" באתר www.hit-nz.com (מי שלא יודע מה זה, שיסתכל באתר "למטייל"). חוויה שונה של מגע עם תושבים מקומיים מאפשרת נקודת מבט שונה מזו של תיירות סטנדרטית. אנו ניתן כאן את הרשמים שלנו על המארחים השונים אצלם שהינו, את פרטי ההתקשרות אליהם תוכלו למצוא בחוברת ההיט. שתדעו שהטיול שלנו היה מתוכנן לכלול יותר אתרים ועצירות ממה שבסופו של דבר הספקנו. הנסיעות לקחו יותר זמן ממה שציפינו, התעכבנו במקומות מיוחדים מעבר לזמן שהקצבנו ולכן היינו חייבים לדלל במספר הנקודות בהן נבקר. אחרי הכול, "תפסת מרובה, לא תפסת". 

OK, אז נחתנו באוקלנד. עוד בישראל קבענו עם משפחת פורטר מה"היט" (Porter Graham & Judith) שנתאכסן אצלם והם אפילו הציעו לאסוף אותנו משדה התעופה (קיבלנו את הצעתם מאחר ומסירת רכב ההשכרה התעכבה). מה נאמר, זכינו בפיס עם הזוג המקסים הזה ומיד תבינו למה.

אז כמו שאמרנו, סגרנו איתם מהארץ והם אכן אספו אותנו משדה התעופה. לאחר שהגענו אליהם הביתה, הם הציעו שבכדי להימנע משינה ולסיים את הג`ט לג מהר ככל האפשר (ולוקח כמה ימים להתגבר עליו), ניסע לבקר חברים שלהם בחווה בצפון (Northland) ונישאר לישון שם לילה. למרות שהיינו מאוד עייפים חשבנו שזו יכולה להיות חוויה מעניינת וקיבלנו את הצעתם בתודה. לא טעינו. 

נכנסנו למכוניתם ונסענו לחווה בה מגדלים כבשים ושוורים – איזה מקום מדהים. בזה נפסיק להשתמש במילה מדהים כי באמת, לאן שלא תסתכלו בניו זילנד הכל, הכל מדהים. מיד עם הגעתנו, הציעו לנו להצטרף לטיול טרקטורונים קצר בחווה רחבת הידיים. כמובן שהסכמנו. משפחת החוואים אירחה אותנו למופת, כולל ברביקיו מכבשים ובקר שהם מגדלים בעצמם. לאחר התחלה מצוינת הלכנו לישון. את היום שלמחרת המשכנו בארוחת בוקר מפנקת, בבילוי בחיק המשפחה המורחבת וטיול לחוף פאהי (Pahi) באזור. חוויה באמת מיוחדת – נקודת פתיחה נפלאה לטיול שלנו. לאחר שבילינו יום ולילה וחצי יום נוסף בצפון, חזרנו לאוקלנד להמשיך את הטיול. את החוויה הזאת לא נשכח בקלות. 

לאחר עוד לילה באוקלנד, נפרדנו (זמנית, כי נחזור אליהם גם בסוף הטיול) ממשפחת פורטר המקסימה, שאירחה אותנו מעל ומעבר למה שיכולנו לצפות לו. לנו כישראלים זה נראה מוזר בהתחלה. מה, ככה? ללא תמורה? איפה ה"קטש"? – חברים אין קטש. ישנם מקומות בהם אנשים פשוט נחמדים ונותנים מטבעם.

באוקלנד אספנו את הרכב השכור שהזמנו מחברת ACE עוד בארץ (מרוצים – מכוניות ותעריפים נוחים, ככל שתזמינו מוקדם יותר כן ייטב. דרך אגב, ניתן להתמקח על המחיר – קצת ובעדינות). שמנו פעמינו לכיוון רוטורואה (Rotorua). רצינו לעבור דרך מערות התולעים הזוהרות ב- Waitomo אך מפאת חוסר הזמן שהזכרנו קודם והנסיעות הארוכות ויתרנו (ראינו את התולעים במערה בדרום – על זה בהמשך). 

לתחילת הכתבה

רוטורואה

הגענו לרוטורואה. מיד בכניסה רואים את האדים העולים מבריכות הבוץ בכניסה לעיר והספקנו להצטלם (את ריח הגופרית באוויר קשה לפספס). הצלחנו למצוא מקום לישון בו, שוב דרך ההיט. המקום נמצא דקות מחוץ לרוטורואה עצמה, אצל משפחת ווישארט (Wishart Scott & Rosemary). בערב נסענו בדרך חתחתים וכבר חשבנו שהלכנו לאיבוד (מזל שמחשיך מאוחר), עד שהגענו לבית מהאגדות, הניצב על גבעה ומשקיף לאגם Oakuri. הם באמת גרים ב"קצה העולם" אבל... כשהגענו קיבלה אותנו משפחה יוצאת דופן ואירחה אותנו למופת. והמקום.... וואו. כמו בית באגדות. היה לנו כל כך נעים וטוב שנשארנו שלושה ימים, יומיים יותר מהתכנון. יונתן נהנה שם בטירוף, אפילו ניגנו ושרו לו שירים. שלא לדבר על חיות המשק שהסתובבו באזור. היה יפה לראות איך בני המשפחה יושבים בערב אל מול האח, מנגנים ושרים ואין אפילו טלוויזיה! ושוב, ארוחות, וטיולים באזור ובאחו, וקיאקים באגם כמעט פרטי שלהם.  מכל האטרקציות הנוספות שיש לראות ולעשות ברוטורואה בחרנו בשתיים: הראשונה היא פלג מים חמים (אולי נחל) בטמפרטורה של אמבטיה טובה. זהו מקום שמוכר רק למקומיים ואין סיכוי שהיינו מגיעים אליו בלי הכוונה של בני המשפחה, השניה היא פארק רוטורואה, כי איך אפשר בלי לראות את הגייזרים והופעה מקומית? (מומלץ!) 

נאמר גם שיש כאן ראפטינג איכותי ביותר (עם מפל של 8 מטר או משהו כזה), לצערי לא הספקתי לבדוק את זה. עד כאן הכל עבר חלק (לא נשאיר אתכם במתח, גם אחר כך). דבר חשוב שלמדנו עד לכאן, הפנמנו ויישמנו הוא, שלתינוק קשה להיות שעות רבות בישיבה ברכב. לכן השתדלנו להתאים יעדי נסיעה קצרים יותר ולעשות הרבה הפסקות בדרך. בסה"כ זה גם טוב לנהג, כי הדרכים באמת ארוכות, השמש חזקה והנהיגה מעייפת. 

לתחילת הכתבה

אגם טאופו, שמורת טונגרירו, וולינגטון ופיקטון

 מרוטורואה המשכנו לאגם טאופו (Taupo lake). אגם טאופו ידוע בעולם כמקום הזול ביותר בעולם לעשות בו צניחה חופשית (והנוף – דווקא יוקרתי ביותר!). מה שפחות ידוע הוא שבינואר המקום מפוצץ, מפוצץ, מפוצץ באנשים ופשוט לא הצלחנו למצוא מקום לישון בו בפחות מכמה מאות דולרים ללילה (למרות שניסינו המון). בסופו של דבר (בערב), מצאנו מקום באכסניה בחדר רב מיטות (Dormitory), מה שדי חששנו ממנו לפני שראינו אותו (זכרתי איך המקומות הללו נראים בתאילנד). ידידיי, גם פה, כמו בכל מקום ודבר הקשור בניו זילנד, לא התאכזבנו. החדר היה חדש, ענק, נקי ונוח, ושהו בו עוד מספר קטן של מטיילים מאוד נחמדים (קנדיים) חוץ מאיתנו, שהתאהבו ביונתן. דרך אגב, זה היה הלילה הראשון בו יונתן ישן ברציפות כל הלילה מאז שנולד! זהו החדר. דרך אגב, נציין שהחדר נעול ורק לאלו שנמצאים בו יש גישה אליו (והיה המון מקום ללול נייד ולציוד שלנו). 

מאגם טאופו המשכנו לשמורת טונגרירו (Tongariro), שם נמצא הר הגעש הידוע בכינויו Mount Doom מהסרט שר הטבעות: עלינו ברכבל על ההר (Ruapehu), המשמש בעיקר לסקי בחורף. אפשר לעלות ברכבלים ולהסתכל על הנוף אך בגדול ההר מאוד טרשי ואין משהו מיוחד לראות שם. הרכבל הוא החוויה העיקרית. על הר הגעש אי אפשר לטפס, דרך אגב.

משמורת טונגרירו המשכנו לוולינגטון (Wellington), הלא היא עיר הבירה. הדרך ארוכה ומתישה (יום ארוך). מפאת חוסר הזמן לנו לא היה תכנון להתעכב בה והעברנו את הלילה אצל מארה המקסימה (Heather Maara), שקיבלה את פנינו עם ארוחת ערב חמה ודובונים על המיטות (בדיוק מה שהיינו צריכים - ע"פ סנדרה). מוולינגטון עברנו במעבורת לאי הדרומי, לפיקטון (Picton). בעיקרון, שייט נחמד עם נופים יפים (אין תמונות, מצטער, הפעם היה גשום וערפילי). בפיקטון אספנו את הרכב השכור. 

טיפ: אם אתם שוכרים רכב ונוסעים לשלושה שבועות בערך, יותר משתלם להחליף רכבים בין האיים מאשר לעלות עם רכב על המעבורת (שחיטה). תבדקו בעצמכם! 

לתחילת הכתבה

נלסון, הפארק הלאומי אייבל טזמן, גריימאות` והקרחונים

גם בפיקטון לא התעכבנו ושמנו פעמינו לכיוון נלסון (Nelson), עיירה נחמדה ושלווה, שם התארחנו בגסט האוס נחמד מאוד בשם The Almond House. אכסניה משפחתית עם מטבח גדול ומאובזר, גינה חמודה, ואפילו קיבלנו סלסלת צעצועים ליונתן. מומלץ. עיר קטנה ויפה, אפשר לטייל בסביבה – אנחנו בחרנו לנוח, להסתובב קצת בעיר ובעיקר אכלנו אחלה סטייק באיזו מסעדה – לא זוכרים את השם, לצערכם! 

מנלסון נסענו לפארק הלאומי אייבל טזמן (Abel Tasman) על שם האדם הלבן הראשון שהגיע לניו זילנד. שם דווקא יש הרבה מאוד מה לעשות. הרבה יותר ממה שאנחנו יכולנו להספיק. אנחנו בחרנו לראות את הפארק מהצד של הים, שהרי לצעוד במשך ימים בשטח עם תינוק זה לא מציאותי. נהנינו מאוד מהשיט, שכלל גם עצירה באחד החופים ומבט על כלבי ים. 

לגבי שייט עם תינוק: שאלנו ואמרו לנו שאין שום בעיה. בפועל, ברוב הזמן היה בסדר גמור אבל ישנו חלק שעוברים בו שהגלים חזקים, הסירה קופצת והנוסעים מיטלטלים די חזק. לדעתנו, עם תינוק צעיר יותר או קטן יותר היה עדיף לוותר, אם כי כל הטלטולים הללו גרמו ליונתן להירדם, לא לפני שקרא קריאות שמחה בכל פעם שהסירה קיפצה על הגלים (ה"קפטן" אמר שכל התינוקות נרדמים בקטע הזה). 

מפארק אייבל טזמן, שבאמת, אם יש לכם זמן תתעכבו פה עוד, כי ישנם עוד הרבה דברים שהיינו רואים ועושים פה אם לא היינו בלו"ז צפוף, המשכנו לכיוון גריימאות` (Greymouth). לפני שנגיע לגריימאות`, הדרך ממש ממש יפה. תסתכלו, תתעכבו, תעצרו בנקודות הנוף. צילמתי אולי 50 תמונות רק על הדרך הזאת. בגריימאות` התעכבנו לילה.

ישנם מספר דברים לראות באזור, בעיקר מערות, אך לטעמנו זו הייתה עיר אפרורית שאפשר לוותר עליה. העניין הוא שהיא בחצי הדרך מאייבל טזמן לקרחונים (שתי נקודות שאתם לא רוצים לפספס), ואם אתם לא רוצים לבצע נסיעה של 10 שעות רצופות (פלוס מינוס) אז רצוי לעצור לישון שם. בגריימאות` ישנו באכסניית Duke, השייכת לזוג ישראלים. בלילה נסענו לראות את התולעים הזוהרות בעיירה ליד (פשוט תשאלו ויגידו לכם). מגריימאות` הגענו לקרחון פראנץ ג`וזף (Franz Josef). שווה ביותר לראות קרחון – המימדים שלו ממש מרשימים. מסתבר שהקרחון קטן בקצב מהיר – ישנה במקום הדגמה על המרחקים שהקרחון נסוג על פני השנים. עם יונתן יכולנו להגיע בהליכה נעימה עד הקרחון עצמו (תביאו בגדים חמים לכם ולילד, כי ככל שמתקרבים לקרחון נהיה קר יותר והרוח מתחזקת). הדבר שלא יכולנו לעשות יחד עם יונתן הוא הליכה על הקרחון עצמו. דיברנו עם כמה אנשים שבדיוק חזרו מהטיול הזה והם אמרו שזה נחמד אבל שלא הפסדנו משהו מיוחד. בקיצור, רוצים ללכת על קרח? לכו לחרמון. ניתן גם לחוג מעל במסוק ולנחות על הקרחון – אך גם זה בלי תינוק (ויקר).  בדרך מקרחון פרנץ ג`וזף עצרנו לתצפית על קרחון פוקס (Fox) מרחוק (ישנן מספר נקודות הסתכלות בדרכים – אנחנו תמיד השתדלנו לעצור כמה שיותר ולראות במה מדובר). מהקרחונים שמנו פעמינו לוונקה (Wanaka). 

שימו לב, שימו לב – הדרך מהקרחונים לוונקה רצופה במקווי מים (אגמים ונהרות) מדהימים ביופיים אך מלאים בברחשים עוקצניים (Sand Flies) הממלאים את האוויר וגם את הרכב בכל עצירה. מטרד. 

לתחילת הכתבה 

וונקה, קווינסטאון

מקום ממש נחמד, וונקה. שהינו בה כשבוע. וונקה מרוחקת כשעת נסיעה מקוויסטאון. מאחר ולא הצלחנו למצוא מקום בקווינסטאון (הכל היה מלא), קבענו את וונקה כבסיס ונסענו במשך יומיים לקווינסטאון בבוקר וחזרנו בערב (עוד על קווינסטאון בהמשך). נחזור לוונקה: עיר קטנה ציורית ומקסימה. מקום מצוין לבלות בו עם ילדים. הרבה דשא, הרבה שבילים לסיורים קצרים באזור. ישנם גם טיולים ארוכים ומרשימים למי שרוצה. וונקה הינה על גדות אגם (אגם וונקה), כך שגם מעט ספורט ימי יש כאן אם כי אנחנו לא עשינו. 

התאכסנו אצל משפחת מקדוגל (McDougall Graham & Jenny), גם הם חברים בהיט. הרגשנו אצלם כמו בבית. יש להם טרמפולינה ענקית בחצר שיונתן ממש אהב (וגם אני). התארחנו בחדר גדול ומרווח עם מקלחת ושירותים פרטיים. האירוח היה מאוד נעים ולא פולשני. הכנו ארוחות ערב לכולנו והחלפנו דעות וחוויות (פה היו גם ישראלים אחרים שהתארחו בשלב מסוים). 

אז מה עוד עשינו בוונקה? הלכו ל"עולם הפאזלים" כמובן, והפעם אני (יואל) צנחתי. איזה נופים! בוונקה ישנו בית קולנוע נחמד שאפשר ללכת אליו אך מאחר והיינו עם יונתן וביום שתכננו ללכת היה לו קצת חום (שעבר עד הבוקר) – ויתרנו. יש להם בראוניס מעולים וגלידה בהפסקה - כך אומרים. חוץ מזה, פשוט טיילנו מסביב לאגם ובאזור. הבתים בוונקה מעוצבים בקפידה ולמשעי מאחר ועיירה זו נחשבת לעיירת קיט וסקי לעשירי ניו זילנד. מכאן נעבור לקווינסטאון (Queenstown). כפי שכבר ציינתי, אנחנו ישנו בוונקה ונסענו (שעה לכל כיוון) לקווינסטאון. לא סתם צילמו באזור את הסרט שר הטבעות. הנופים בדרך עוצרי נשימה. בכל פעם שנסענו, עצרנו בדרך מספר פעמים להתפעם ולצלם, ובכל יום הנוף משתנה בהתאם למזג האוויר.

מה עושים בקווינסטאון? אז האמת היא שבקווינסטאון יש המון מה לעשות. אם בספורט אקסטרים, ואם בטיולים באזור ובעיירה עצמה שהיא מאוד נחמדה ופסטורלית. זהו המקום הכי מתוייר בניו זילנד – קחו את זה בחשבון – מרגישים את זה במקום (גם ביחס של המקומיים וגם במחירים). לא נורא, אבל יש הבדל ביחס לשאר ניו זילנד. מה אנחנו עשינו? קודם כל קנינו דובדבנים מדהימים (5$ לשקית) ונתנו ליונתן לטעום (לראשונה בחייו). 

זוהי בדיוק התקופה בה הפירות מבשילים ובאזור הזה ישנם הרבה מאוד מטעים, אפשר לעצור ולקנות פירות בדרך (וגם יינות – גם יקבים יש פה). שנית, ניתן לטייל בטיילת על שפת האגם – נחמד שם מאוד ואפשר להעביר יום בקלות. גם בתי קפה נחמדים יש. אנחנו היינו ביום ראשון – היה שוק מקומי קטן ונגן גיטרה שהנעים את זמננו. אפשר גם לקחת שייט על האגם (אנחנו לא לקחנו אבל נראה נחמד). ישנו נחל קטן שזורם באמצע העיר, ממש במרכז, מפה הולכים לכל כיוון.

אקסטרים: לא השתוללנו. אני (יואל) עשיתי את הבאנג`י הקצר אך הקלאסי והידוע (אשתי, שתחיה, מרוב התרגשות פספסה את הקפיצה) ואת ה "שוט אובר ג`ט בוט", מומלץ מומלץ מומלץ! 

 דרך אגב, ישנו באנג`י ארוך יותר. עלותו גבוהה יותר ואם אתם רוצים להביא מישהו (במקרה שלנו אשתי והילד) שלא קופץ, יש לשלם עבור כל אחד (כן, גם התינוק) סכום לא קטן (אני כבר לא בדיוק זוכר מה הוא הסכום). כל הסיפור גם לוקח 4 שעות בערך כי זה במקום מרוחק יותר. אי אפשר להגיע עם הרכב שלכם מאחר וצריך לעבור בשטח פרטי שרק אוטובוס החברה מורשה לעבור בו. בקיצור, אתם יכולים להבין שהלוגיסטיקה והעלויות לא מצדיקות את המאמץ. גם הבאנג`י שעשיתי עושה את העבודה – באחריות!

יש עוד הרבה מה לעשות בעיר: לעלות לפסגה של ההר, סקי בחורף, סקי מים ועוד ועוד ועוד. יש הרבה מה לעשות למשפחות – יש עוד יותר מה לעשות אם אתם ללא ילדים ( ולמרות זאת - אנחנו לא הרגשנו החמצה, באמת). 

לתחילת הכתבה

מילפורד, טה אנו

מפה עברנו למילפורד (Milford Sound), ארץ הפיורדים. למרות שטראקים כמו שאמרנו לא יכולנו (וגם לא רצינו) לעשות, אי אפשר שלא להשתומם אל מול הנופים החזקים האלה. אני כבר אומר לכם – המצלמה לא יכולה להעביר את היופי או ההרגשה שיש במקום הזה – אתם פשוט חייבים לראות!

לינה באכסניה בעיירה טה אנו (Te Anau), עיירה המשמשת לצורך זה בלבד. אין מה לעשות שם חוץ מזה (בערבים בישלנו במטבח המאובזר של האכסניה). אה, רגע. לפני המילפורד עצמו הלכנו לראות את מערת התולעים הזוהרות. מגיעים למערה על ידי שייט על האגם שנמצא בעיירה טה אנו. מומלץ בחום – ממש ממש יפה (למי שלא הצליח להגיע לוואיטומו). אפרופו, גם הרבה יותר זול. במערה עצמה שטים בסירה ומתבוננים בקירות ותקרת המערה המנוקדות באינספור נקודות אור זעירות המאירות בחושך ונותנות תחושה של שמי לילה מלאי כוכבים. אין תמונות, מצטער, חשוך במערה, אתם יודעים. 

בשייט ניתן לראות גם דולפינים ואפילו לווייתנים. אנחנו ראינו דולפינים מרחוק (חבל, עניין של מזל). מיותר לציין (אך נציין בכל זאת) שאפשר לקחת את הילד לכל הפעילויות הללו (גם שייט, גם מערה וכו`) והוא מאוד נהנה להסתכל על כל העולם החדש שנגלה מסביבו. 

לתחילת הכתבה 

דונדין

מאיזור המילפורד נסענו לדונדין (Dunedin) (או כפי שאני אוהב לקרוא לה – דנידין – הרואה ואינו נראה). מקום מאוד נחמד עם מספר אטרקציות – השווה שבהן (לפחות לדעתנו) היא סיור במפעל השוקולד של קדברי (Cadbury) - כמעט כמו עלית... דונדין בעלת מבנים ארכיטקטוניים יפים, כמעט כמו להיות באנגליה. טוענים שתחנת הרכבת המרהיבה היא תחנת הרכבת המצולמת ביותר בעולם.

מה יש לראות ולעשות בעיר:
1. סיור במפעל השוקולד.
2. הרחוב התלול בעולם (וגם עוד רחובות תלולים שאינם מחזיקים בשיא כלשהו).
3. פינגווינים בטבע (Pilot beach) יוצאים מהים בזמן השקיעה (בסביבות 22:00), אלבטרוסים, כלבי ים ועוד עופות מים שנחמד מאוד לראות בחצי האי – בעצם הכול באזור Pilot beach ובחינם. ישנה נקודה נוספת בדרך בחצי האי, שבה ניתן לקחת סיור בתשלום בכדי לראות פינגווינים מסוג אחר. לשיקולכם (יש שילוט). 4. סלעי מוראקי (כשעה נסיעה מדונדין). שווה לנסוע במיוחד לראות? רק אם אין לכם מה לעשות עם הזמן (או שאתם חייבים לסמן V). סלעים כדוריים. נחמד, לא יותר, והאמת שהאתר בדיוק בדרך מדונדין לקרייסטצ`ירץ`, כך שאפשר לעצור בדרך ולהסתכל. את כל אלו עשינו עם יונתן והוא מאוד נהנה!

בדונדין התאכסנו אצל הגברת קנדי (Kennedy Allen & Janet). גם אליה הגענו דרך חוברת ההיט. אין לנו משהו רע להגיד עליה אבל לנו לא היה קליק איתה והייתה הרגשה שהיא עושה את זה יותר בשביל הכסף מאשר בשביל חווית ההיט, אך בכל מקרה האירוח היה קורקטי והחדרים טובים. כאן, דרך אגב, נגמר לנו הסימילאק וקנינו פורמולה מקומית, כמו שאמרנו, היא דלילה יותר ולכן נדרשו יותר ארוחות (לא נורא כי יונתן כבר אכל מוצקים, אך עדיף להביא פורמולה מישראל). 

לתחילת הכתבה

קרייסטצ`רץ` והביתה

מכאן המשכנו ליעדנו האחרון – קרייסטצ`רץ` (Christchurch), עיר נחמדה מאוד עם ארכיטקטורה יפה/אירופאית. ישנה טיילת לאורך הנחל הזורם במרכזה, בתי קפה והופעות רחוב. קרייסטצ`רץ` מהווה את נקודת היציאה הקרובה ביותר למסעות לאנטרקטיקה ויש שם את את מרכז אנטרקטיקה. שווה לבקר. יש בו חדר המדמה סופה באנטרקטיקה וכן פינגווינים ותערוכת ציודים – מאוד מומלץ.

בקרייסטצ`רץ` התארחנו אצל משפחת ביצ` (Beach Jeremy & Huriana). משפחה מאוד נחמדה שאירחה אותנו בנעימות (גם כן דרך ההיט ואפילו מוותיקי הארגון). מקרייסטצ`רץ` טסנו חזרה לאוקלנד. מאחר שלא הספקנו לראות את אוקלנד בתחילת הטיול ראינו אותה (חלקית) בסוף. בגדול ביקרנו במגדל Sky Tower (איך לא), בהר עדן (שווה – ישנו נוף פנוראמי של העיר), ובאזור המרינה. בלילה האחרון חזרנו להתארח אצל מארחינו הוותיקים, בני הזוג פורטר ושוב תודה להם. 

זהו, כאן סיימנו את הטיול. מכאן טסנו שוב להונג קונג, העברנו שם עוד יום ומשם הביתה. אה, ואם אתם כבר בהונג קונג, תאכלו בהארד רוק קפה, שווה ביותר. 

מילות סיכום: היה כיף! מומלץ מומלץ מומלץ! יש לכם שאלות או תגובות? נשמח לענות במייל. 

לתחילת הכתבה

כתבו וצילמו: יואל וסנדרה

הדפס| שמור למועדפים| שלח

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר

הוסף תגובה

התחבר כדי להוסיף תגובה:

כמה תיקונים שכדאי לקרוא

כמה עולה?

תיקון קטן

מטילים עם תינוק

אין כמו ניו זילנד!

סגור