פרק שמיני: קורומנדייל - אוקלנד - סינגפור

הטיול ניגמר. מקורמנדייל, שבאי הצפוני, ממשיכים על טיסה לסינגפור שלוקחת עד לישראל. הסיכום בכתבה הבאה.

פרק שמיני: קורומנדייל - אוקלנד - סינגפור - תמונת קאבר

בכתבה זו:

עוזבים את קורומנדייל

אנחנו נפרדים ממוטי ורויטל ומודים להם על הכנסת האורחים החמה. פנינו מועדות לקורומנדייל. התוכניות שלנו הן לרבוץ בים אבל בחוץ גשם. התחנה הראשונה שלנו היא Whangamata, עיירה חמודה שבה אנחנו מנסים להשלים כל מיני דברים שאמא תמי שכחה שלשום במטבח בטאורנגה. משם פנינו מועדות ל Opoutere , חוף יפה שבו מקננות הרבה ציפורים. החוף ענק וכמעט שומם. הים עדיין גבוה ותוך כדי משחקים של לברוח מהגלים מתרטבים הילדים לחלוטין. עם תחתונים בלבד ורטובים לגמרי אנחנו חוזרים לקרוון שלנו. 

מכאן אנחנו ממשיכים לאורך החוף המזרחי של הקורומנדל לחוף Hahei. החוף פה מוגן יותר בגלל שורה של איים בים. מזג האוויר משתפר בהתמדה, אמא והילדים הולכים לשחיית אחר צהריים .עדו נאבק עם הגלים בהנאה רבה ונעם משחקת ברדודים, רוני ואמא מכינות עוגות חול. בסוף הבלוי חוזרים בלי מצלמה הדיגיטלית החדשה של אמא. יום שישי בערב ויש ארוחה מושקעת כולל עוגת שוקולד שאבא אפה (בעזרת Bin Inn). אמא תמי והפנס משוטטים ברחבי החוף והמחנה בחיפוש אחר המצלמה .אמא תמי נראית כמו בתשעה באב. 

לתחילת הכתבה

מדרימים

הבוקר מתחיל מוקדם כי אנחנו מנסים לתפוס את השפל ב Hot Water Beach. בחוף הזה יש מעיינות של מים חמים, חפירה קצרה בחול ואתה אמור למצוא מעיין חם ולרבוץ. בתאוריה זה עובד אבל במציאות יש גלים ענקיים שהורסים לנו כל פעם את הבריכה. אנחנו מוצאים את עצמנו עם חבורה די גדולה של משכימי קום שעומדים עם אתי חפירה ביד בעוד הים מראה להם מאיפה משתין הדג. כמו בטונגרירו אנחנו מבינים שהתכניות שלנו כוחן מוגבל מול איתני הטבע שמפתיעים. 

אנחנו חוזרים לקמפינג לארוחת בוקר מאוחרת, לאור השמיים הכחולים מחליטים להשתקע להמשך היום בחוף. אבא והילדים הולכים לקנות Boogie Board ואת שאר היום אנחנו מבלים בגלישת גלים, בניית עוגות חול, ורביצה. בצהריים אפילו מנסים לשון קצת. עדו לומד לגלוש ואמא עדיין מחפשת את המצלמה (בלי פנס). היה כיף לא לעשות כלום כל היום. 

הבוקר אנחנו מתחילים את טיול הטבע האחרון שלנו. אנחנו הולכים ל Cathedral Cove. משהו כמו שעה לכל כיוון. הנופים בדרך מרשימים מאוד. מזכירים מאוד את נופי האייבל טסמן ובהחלט לא נופלים מהם. סיום הטיול הוא בחוף יפה עם מעין מערה בסלע וחופים חוליים יפים. אמא תמי נשבעת שהטרק הבא שלה הוא בדיוטי פרי של אוקלנד

מכאן אנחנו לאורך כביש 309, זה כביש יפה מאוד החוצה את רכס הקורומנדל והוא מפותל, תלול ולא סלול כמעט כולו. לקראת סוף הכביש אנחנו נכנסים ל Waiau Waterworks, מתחם של כל מיני דברים הקשורים במים ובכוח המים. אנחנו מבלים במקום כשלוש שעות אבל אפשר לבלות שם לפחות חצי יום כי המקום כולל גם גן שעשועים מתוחכם ומושקע ,נהר עם אפשרות טבילה ואזורי פיקניק. מקום מקורי, אינטליגנטי, מצחיק וגם הקפה לא רע . משם אנחנו מתחילים להדרים לאורך הגדה המערבית של חצי האי קורומנדל ואת הערב מסיימים בקמפינג ב Tapu. שקיעה מדהימה, עדת ברווזים, כמה ארנבות ושחפים צעקניים מלווים את ארוחת הערב שלנו (גם כמה זבובי חול ). בשעה 7 כבר חושך מוחלט, כשהתחלנו את הטיול באי הדרומי ניתן היה לקרוא ספר בחוץ בשעה 10. נגמר לנו האוכל . עודד לווה מלח מהשכנים. יש קצת לחם וחמאה והרבה קורנפלקס .צנע.

לתחילת הכתבה

מגיעים לאוקלנד

יום בעיר הגדולה – אנחנו נוסעים היום לאוקלנד. בדרך עוד עוצרים במשטרת Thames לדווח על גניבת המצלמה ולביקור אחרון ב Bin Inn. באוקלנד, אחרי כמה סידורים לקראת הטיסה בסינגפור איירליינס, אנחנו מטיילים ברחוב Queen שהוא הרחוב המרכזי בעיר. אוקלנד מאוד מפתיעה אותנו. זאת עיר ע-נ-ק-י-ת, נראה כאילו רוב תושביה הם אסיאתים, שינוי מהותי מול שאר חלקי ניו-זילנד. אנחנו מקנחים את הביקור בעיר בעלייה ל Sky Tower. הנוף מלמעלה מרהיב וכמובן מבחן האומץ של לדרוך על הזכוכיות שמהוות חלק מהרצפה (וזה ממש לא חשוב שכתוב שהזכוכית יותר חזקה מבטון). 

אנחנו יוצאים מהעיר לכיוון שדה התעופה כדי לחפש קמפינג. המשימה מתגלה כלא פשוטה. העיר מאוד גדולה ואתרי קמפינג הם לא משהו נפוץ. המקום הראשון מלא, הסברים מעורפלים של בעל המקום מובילים אותנו עשרות קילומטרים מחוץ לעיר ואנחנו מחליטים לחזור קרוב יותר. אחרי חיפוש מורט עצבים אנחנו מגלים אתר קטן וסמפטי. ארוחת הערב שמסיימת את הטיול בניו זילנד מורכבת איך לא מפיש אנד צ`יפס מהמסעדה הסמוכה.

אורזים, הפעם על באמת. התוכנית המקורית היתה לארוז אתמול בערב, אבל בגלל שלקח הרבה זמן למצוא קמפינג לאף אחד כבר לא היה כוח. אחר כך פרידה מהקרוון שלנו, להפתעתנו ההזדכות עוברת חלק. אף מילה על צינור הניקוז שנתלש איפושהו, על מיליון צלחות שבורות תוצאה של כניסה לא מוצלחת לקמפינג בטה-אנו. אנחנו אפילו מקבלים זיכוי על החילוץ מקטידרל קייב ועל הלינה בלילה בטאופו. משם שדה התעופה וההליך הרגיל והמעצבן (והארוך) של הטיסה. הפעם זאת טיסת יום מה שהופך אותה לארוכה במיוחד. אנחנו נוחתים בלילה בסינגפור, פיפי ולישון.

לתחילת הכתבה

עוזבים לסינגפור

אנחנו מתעוררים בערך ב 4 לפנות בוקר, מפלאי הג`ט לג. מושכים את הזמן עד שמונה ויוצאים לחפש ארוחת בוקר. מגלים ששמונה בבוקר זה הרבה לפני תחילת היום בעיר הזאת. עושים סיבוב בשוק שליד המלון וקונים בלי חשבון. המחירים נמוכים והשפע בדוכנים מהמם. משם ממשיכים להודו הקטנה. הריחות המוכרים, מליון מסעדות וחנויות עם ריח של פעם. ארוחת צהריים מעולה בקומלה וילה, מסעדה שהומלצה לנו על ידי אילן. חוזרים למלון למנוחה קצרה ונוסעים לגן החיות. אנחנו לא חסידים גדולים של גני חיות, אבל גן החיות הזה משובח והילדים נהנים מאוד. הפסקת אוכל קצרה (במחירים מופקעים ליד גן החיות) ואנחנו ממשיכים לספארי הלילה שנמצא ממש בסמוך. את הערב אנחנו מסיימים שפוכים. 

ההשכמה היום ב 6, אנחנו במגמת שיפור. שוב סיבוב בשוק "שלנו" ועוד קצת קניות. משם ממשיכים לרחוב אורצ`רד, הרחוב הראשי של סינגפור, מליון מרכזי קניות מפוארים, בתי מלון ענקיים ושאר הדברים הנלווים. חוזרים למלון, סיבוב קצר בבריכה ואריזה. ארוחת צהריים אוכלים במתחם האוכל הצמוד למלון שלנו, מרקי אטריות ודמפלינג במחירים מצחיקים. משם ממשיכים לסנטוזה. נוסעים ברכבל שעובר גבוה גבוה מעל הנמל. באי עצמו מבקרים בעולם התת מימי עם מנהרת הזכוכית המרשימה שם רואים האכלה של דגים בינהם גם כרישים, רואים מופע דולפינים דוחה למדי וכמובן רואים את מופע המזרקות היפה אחרי השקיעה. נעם עושה לנו בית ספר להורות וסמכות הורית ואנו שוקלים ברצינות להשאיר אותה מתנה לסינגפורים . האי הוא גיבוב אין סופי של אטרקציות (יקרות למדי) וכאילו טבע (ג`ונגל, חופים וכו`). משם בריצה מהירה חזרה לרכבל ולמלון כדי להספיק להתרחץ בבריכת המלון (את החדר כבר פינינו בצהריים) וארוחת ערב מנצחת של מרקים ואטריות מוקפצות. משם לשדה התעופה, הבנות כבר נופלות מהרגליים ונרדמות בכל הזדמנות (כולל על העגלה של התיקים בתור לצ`ק-אין). ממריאים מאוחר ונרדמים למרות ההצקות של הדיילות שחושבות שחייבים, ממש חייבים לאכול ארוחת ערב בשתיים וחצי לפנות בוקר.

אי שם באמצע הטיסה התעוררו כולם (חוץ מאמא תמי שראתה סרטים כל הלילה). המשך הטיסה עובר די בקלות (מה שמראה שגם לדברים הכי גרועים מתרגלים). החלק הכי מבאס הוא שבשלב כלשהוא עוברים מעל תל אביב או לפחות קרוב מאוד לארץ ולא נותנים לנו לרדת. באתונה אנחנו מגלים שאין בשדה התעופה אזור המתנה ולכן אנחנו נאלצים לבלות חלק גדול משש שעות ההמתנה באזור הצ`ק אין. אנחנו משתלטים על המשחקיה של מקדונלדס ומעבירים שם את הזמן עד פתיחת הדלפק של אל-על.  אני נאלץ עוד לעבור את הטקס הרגיל של פירוק כל המזוודות שלנו כדי לוודא שלא נוספה לה איזה פצצה ואחר כך אנחנו זוכים להגיע לאזור הדיוטי פרי. שם אנחנו מגלים משפחה ישראלית בדרכה לטיול קרוונים בארצות הברית. נותנים כמה עצות של ותיקים ומאחלים להם בהצלחה. נוחתים בישראל אחרי טיסה קצרצרה, מונית אחרונה מסיימת את המסע למצפה אבי"ב לפגישה עם ליידי, החברים, המשפחה ושאר האנשים שהתגעגענו אליהם. זהו. נשאר רק להעביר את הזמן עד לטיול הבא

לתחילת הכתבה

סיכום

את החוויה של להיות כל המשפחה ביחד. לפעמים זה מעיק (ביחוד בקרוון שגודלו כגודל חדר ממוצע), לפעמים יש ריבים, אבל זו הזדמנות יוצאת דופן להיות פרק זמן ארוך ביחד, רק אנחנו. את האנשים הנחמדים של הארץ הזאת (שכמעט) תמיד מוכנים לעזור ותמיד מתעניינים (באמת) מאיפה אתה ואם אתה נהנה בארץ שלהם. את הנהיגה בקרוון הענק והרועש שלנו בכבישים הצרים (והמדהימים). הרבה פעמים היה נראה שצריך לבחור בין ליפול לתהום ובין להתנגש ברכב ממול, אבל בסוף הכל מסתדר. את מזג האויר המשתנה במהירות מדהימה ומשתנה ממקום למקום. רגע אחד שמש נעימה ואחריה גשם וקור. 

את המושגים שהומצאו במהלך הטיול: לחם ברווזים, ספריי תות, פיפי בקרוון, מי בקבינה?, חלון אחורי. את הרגעים הקשים: להתקע בגשם ובקור מקפיא בלי מצבר בקטידרל קייב, את הרוח שכמעט העיפה אותנו על הרכס בטונגרירו קרוסינג, את הקרוון התקוע באמצע הרחוב בטאופו, את מתקפת זבובי החול באגמי נלסון, את המצלמה של אמא תמי שאבדה / נגנבה בחוף Haeie, את העיכוב בטיסה מהארץ ששלח אותנו למקומות שלא רצינו ועיכב אותנו ב 12 שעות. את הכבישים המדהימים, לפני כל סיבוב מופיעה בבירור המהירות המומלצת, הדשא בצדדים תמיד גזום בגובה אחיד, פני השטח תמיד אחידים. לנהוג במפלצת היה כמעט בלתי אפשרי ללא תנאים אלו. 

את חיי השגרה בקרוון, קיפול ופריסת המיטות, את המוזיקה שבקושי ניתן היה לשמוע בגלל רעש המנוע (וביחוד את מלכי ההשמעות: יזהר אשדות, עוץ לי גוץ לי ואריק איינשטיין), את הבישולים המדהימים, את שגרת הנסיעה עם ילד תורן בקבינה. את הקמפינגים היפים בהם התארחנו. לחלקם קפציות, לחלקם בריכות שחיה, לרובם גני משחקים, ותמיד תמיד הם נקיים. 
 

את המראות המדהימים של הארץ הזאת ובייחוד את:

  • השיט במילפורד סאונד בגשם שוטף ובקור מקפיא.את הדולפינים ששחו לידינו חופשיים ומסבירי פנים .
  • הרגע שבו מתגלים אגמי אמרלד בהליכה בטונגרירו קרוסינג (וגם את הרגע שבו מתגלה מגרש החניה בסוף המסלול, אחרי 10 שעות הליכה).
  • ההליכה על הקרח בקרחון פוקס.
  • יום ההליכה על הרכס בקפלר טרק, הליכה על שביל ברוחב 30 ס"מ עם תהום של אלף מטר מכל צד.
  • אריה הים שנהם עלינו על אחד החופים בחצי האי אוטגו
  • הפינגויינים שגילינו ממרחק של חצי מטר מתחבאים בסוף אחת המערות בקטידרל קייב.
  • מראה הים הסוער והפראי באזור הקטלינז בקצה האי הדרומי.
  • את החופים המדהימים וביחוד את אלה באוטגו פנינסולה, באייבל טסמן, בקורומנדייל.

ומה השארנו לפעם הבאה? קאיקורה, ארתורז פס ומליון טיולי יום שלא מצאנו כוח להם באי הדרומי, נפייר, מערות וואיטומו, וביי אוף איילנד באי הצפוני.

לתחילת הכתבה

תודות

תודות: קודם כל לכולנו בני משפחת אור. להורים שחלמו והעזו להגשים חלום. על האומץ לעצור את החיים באמצע ולקחת פסק זמן מהמרוץ. תודות לילדים שלנו שקיבלו בירושה זוג הורים קצת יוצא דופן ומתמודדים עם הירושה בדרך מעוררת כבוד. על הכושר הגופני שגילו ,על העזרה ההדדית אחד לשני, על היכולת להתמודד עם תסכולים, עם עייפות ועם אתגרים גופניים. נכון שהיו רגעים שבהם חשבנו להשאיר אחד מהם או את כולם בניו זילנד (על מחשבות יותר קטלניות לא נכתוב) אבל בשורה התחתונה ,הם שלנו והם נהדרים אלופי העולם הקטנים שלנו ואת התכונות המעצבנות הם בכל זאת ירשו ממישהוא (עודד). תודות למקומות העבודה ולצוות שלי שהתגייס כולו לאפשר לי את החופשה . 

תודה לניו זילנד שקיבלה אותנו בזרועות פתוחות ,בתשתית מתאימה ,בנקיון ובאפשרות לעבור את המשא הזה עם 3 ילדים. מרכזי מידע (i), שרותים נקיים בכל מקום ,חניוני קמפינג מושקעים ומותאמים לילדים, מסלולי טיולים לכל גיל ולכל כושר. תודות לתרבות שנחשפנו אליה .תרבות שלא רק מאמינה במקום של כבוד לטבע, אלא גם מיישמת זאת הלכה למעשה .תרבות שהעלתה את איכות הסביבה לראש סדר היום שלה ומחנכת את הדור הצעיר ברוח זו. תודות ליואש ז"ל על המימון של פרויקט מטורף זה ותודה להורים שהעבירו את הירושה לדור הצעיר. תודה למי שיצר את היופי המדהים .תודה לכוחות הטבע שלימדו אותנו פרק בענווה ועימתו אותנו עם כוחותינו. 

איזו מתנה קיבלנו ולקחנו לנו באמצע החיים. האם השתנינו? האם חזרנו אחרים? האם החיים ייראו אותו דבר עכשיו ? גילינו כמו תמיד את האהבה לאנשים שהשארנו למשפחה ולחברים ואת האהבה והקשר הכל כך חזק לארץ שלנו (הסריטה הקטנה שלנו ). גילינו שעודד ואני ביחד יכולים להגשים הרבה חלומות . 

החזרה לארץ דומה לאדם שנוהג בכביש איטי וצריך להשתלב פתאום באוטוסטרדה אני נוסעת מהר כשאין ברירה אבל עדיין עוצרת בצידי הדרך ומסתכלת על התנועה המהירה. לאן כולם טסים ? הי חברה תעצרו אתם מפספסים את הנוף ! יצאתי לניו זילנד עם המון החלטות שאבצע כשאחזור והיום הן נראות לי מעט חסרות טעם אני מרגישה שקשה מאד לחזור לאוטוסטרדה. 

לתחילת הכתבה

כתבו וצילמו: משפחת אור

הדפס| שמור למועדפים| שלח |סרוק לנייד

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר

הוסף תגובה

התחבר כדי להוסיף תגובה:

הכתבה הכי יפה שקראתי באתר

סגור