שבועיים בגרוזיה

``מה פתאום גרוזיה? לא יכולנו לסיים את הקיץ הזה בנדנוד ערסל בחצר ביתנו?`` הפלגים ומשפחת שפירא נסעו לגרוזיה לטיול בן שבועיים. אודי שפירא מביא את רשמי המשלחת מגרוזיה (גאורגיה) המקסימה בה ניגודים מרגשים מאותתים שמשהו כמעט קורה או עוד רגע יקרה שם...

shapira family
תמונה ראשית עבור: שבועיים בגרוזיה - תמונת קאבר
© גיל חן

בכתבה זו:

נחיתה בטביליסי

הרמה הצחיחה של תורכיה חלפה תחתנו משאירה מאחור את את חומת הרי הטאורוס להדוף את השפעת הים התיכון מלחדור אל תוך היבשת. עוד רגע הר אררט והרי הקצקר, עוד רגע ומסך עננים לבן יכיל את מטוס ארקיע המנמיך לארץ גרוזיה. גורגיה כפי שתיקן וביקש שגרירה בישראל.

בין שכבות עננים, זו הגבוהה וזו הנמוכה, חדרו מצפון אצבעות מושלגות, חלק משרשרת הרי הקווקז המתנשאים לגובה חמשת אלפים מטר, מעוטרים בשלג נצחי. כבמנהרת זמן, טובל מטוסנו בשמיכה הנמוכה ומגיח אל ההרפתקה הבאה שלנו. שמיים אפורים, נהר חום, רכבות בטון משמימות, שמונה קומות ללא מעלית, קולומבריום אנושי לפרולטוריון, דינוזאורים של המעצמה הסובייטית, לידם בתי גג אחד, וקומה אחת, ופיסת אדמה אחת ואחר כך טיביליסי העתיקה. הנהר חוצה את העיר לאורכה אם כי ממרום מושבינו נראה שהעיר היא זו המלווה את הנהר. צריחי כנסיות, בנייני אבן וגגות אדומים. עוד רגע והיא חומקת ממסגרת החלון ומטוסנו נכנס להקפה מעל ארובת עשן גבוהה ומעשנת. "כל עיר צריכה ארובה" על פי הקונספט הסובייטי, מגדלור של עידן, ממשיך לעשן גם היום. מיישרים את משענת המושב לקראת נחיתה ומחשבה עצלה זוחלת לה פתאום, מה פתאום גרוזיה? לא יכולנו לסיים את הקיץ הזה בנדנוד ערסל בחצר ביתנו... להיעתר לקיטור הילדים, מה ולא יהיה לנו כמעט חופש לפני הלימודים...

עוד הטיה, רעד הגלגלים היורדים ונקישה, שדה צהוב ומסלול חום אפור מנוקד טלאים חומק לקדמת המטוס ועונג של מסע חדש מחליף את ההזיה הקודמת. שבועיים בגרוזיה לפנינו. שתי משפחות, ארבעה הורים, חמישה ילדים, מחפשים מגע שונה ומוכר ממסעות קודמים, יש שיאמרו עולם שלישי, עבורנו עולם אנושי וטבע והרים. המטוס כבר מסיע על מסלול הבטון, גרוטאות מסוקים סובייטים בשדה קוצים, מטוסי נוסעים שחדלו ושלט בו ציור של טרמינל ענק וחדיש שהשנה 2006 מתנוססת בו כהבטחה.

אורית כבר מנהלת שיחה עם אישה נעימה על קו בת ים טיביליסי. אתם לא מדברים גרוזינית? אולי רוסית? היא שואלת בדאגה. אז איך תסתדרו? איך אני אשאיר אתכם כך היא אומרת חרדה ומעיפה מבט על הילדים המתנתקים מהרצועות. עם חיוך וידיים, אני עונה לה ומיד שומע את מכת הלהבה בחזה, כהצתת גזיית שדה, האינטואיציה מתעוררת כשהחוקים והכללים והשפה כבר לא יכולים להחליפה, להרדימה, כמעט לכבותה. איזה אושר לתת לדברים להסתדר כטבעם. שתי משפחות, תשע נפשות, הלוואי ויכולתי להרגיע יותר את האישה ההיא. לפני שאני יורד אני ממשיך לקדמת המטוס, מחבק את יהודה, קברניט הטיסה וחבר יקר. היית על המטוס שלי ולא אמרת? הוא נוזף בי. ומה, שכל המשלחת תכנס אל הקוקפיט... אני עוצר את מלותי.

אז זהו, שעוד לא ירדנו מהמטוס וכבר אישה אחת דואגת בשבילנו וחבר אחד כבר פגשנו. כי ככה זה אצל העם הזה, קטן אבל ביחד, אין מפגש שאין בו פיצוח, כלומר מכר משותף בשלושה מהלכים, כמו איפה היית בצבא, מכיר את... אין מצב שלא תזכה לחיבוק או טפיחה כשאתה בארץ נכר ועדיין לא הזכרנו את הקהילה היהודית, זו שאנו מכנים התפוצות, אוספת אותנו בכל מקום באהבה רבה. גרוזיה לא שונה, ולמרות שמרבית הקהילה כבר עשתה עלייה זה מכבר, יש בטיביליסי קהילה מיוחדת, מטופחת, גאה.

הטרמינל, אולם אחד, חצוי במעבר ביקורת דרכונים, מהעבר השני שוכבים התרמילים על מסוע בודד, אחריו הדלתות. אשה גרוזינית מסיטה את הוילון מעל קיר הזכוכית המשקיף החוצה וילד רץ אליה מעברו השני. עוד רגע ומשני העברים סבתות ודודים וקריאות נחבטות בזכוכית. מפגשים. אילו מפגשים מחכים לנו, גם אנחנו מתרגשים.

שיעור בנהיגה גרוזינית:
בחוץ נהגי מוניות, שיעור ראשון בנהיגה גרוזינית. נתיב הוא מושג מעורפל שאפשר לנסות ולסכמו ככל חלל ריק שלפניך ולצדדיך. בין שני נתיבים זה מול זה יש תמיד נתיב שלישי המחליף כיוון בהתאם, נדחק או חוסם פעם בכיוון זה ופעם באחר. חותכים זה את זה בהבנה ובהשלמה, הייתי נזהר ואומר גם בהנאה. צפירה אחת לא נשמעת, לא צפירה מזהירה, לא צפירה כעוסה וגם לא צפירה מחנכת. חותכים, בולמים, חותכים... מכוניות רבות נטולות פגושים. בארץ ללא תעשיה מודרנית, תיקוני פח זו יכולת מקומית, זולה ופשוטה. פגוש מפלסטיק זה כבר סיפור אחר ולכן מוותרים עליו. חלפנו על פני רכבות בתי הקומות. כבסרט רב עלילות צופים במרפסות, כל אחת בצבע משלה חובקת סיפורי חיים. כביסה תלוייה, תוספת חדר, כלוב ציפורים, אשה.

מחפשים לינה בטביליסי:
הלכנו לנאזי. נאזי זקנה קשה, דוברת מעט גרמנית, שפתחה את ביתה לתרמילאים. יש לחלוץ נעליים, לא לשבת כאן, ולא שם, בצהריים סוגרת בחצות נועלת. ארבע המיטות בחדר משותף כבר תפוסות אבל היא תסדר לנו תשעה מזרונים על הרצפה. 15 לארי לאדם (לארי 1=1.8$), מקלחת קרה לארי נוסף, חמה שניים. לפני כשנה דרשה חמישה לארי אך מאז נרשמה בלונלי פלאנט כאופציה היחידה לתרמילאים, שילשה את המחיר אך לא שיפרה את היחס. אנו לא מפרגנים לה אבל מסכימים שטיביליסי עדיין לא הבינה את פוטנציאל התרמילאים. אין כאן גסט האוס אחר. יצאנו אל הרחוב, מושכים תשומת לב עם כיסויי התרמילים השחורים, כמעט סימן היכר לתרמילאי ישראלי. תהלוכה שכזו ובכל זאת שלא כצפוי, לא ממש רצים לעברינו בהצעות נוספות כפי שאנו מורגלים במחוזות אחרים.

התמקמנו אצל הנציג המערבי הרשמי, סניף מקדונלדס, עם הילדים והתיקים במקום מוכר. נציגי המשלחת יצאו להמשך חיפושים. השלווה של ילדינו, ההכרה שנמצא מקום מתאים, מחלחלת מהם אלינו ולהיפך. שגרירות ישראל בקרבת מקום. החלטנו לבדוק שם. אין לנו ציפיות רבות. השגרירות אינה סוכנות נסיעות, ובכל זאת תמיד נעים לראות תמונות של ישראל על הקירות... אנו מתקבלים בחום על ידי א. הקב"ט שממש משתדל למצא עבורנו מקום ומשאיר את מספר הטלפון ושלא נהסס להתקשר בכל מקרה. המון המון תודה.

השילוב של מגבלת שפה עם אי מודעות וחוסר מוכנות לתיירות תרמילאים לא משפר את חיפושנו אבל מביא אותנו למפגשים מוזרים. לאחר חורבה נוספת שמציעים לנו באלתור של רגע, מה שמאותת שהשינוי עוד יגיע, אנו פונים לפיתרון שעובד תמיד. פקיד הקבלה במלון. גם יודע אנגלית וגם יודע לאלתר. חבר שמכיר חבר, ואולי זו הסבתה או הדודה, ויש לנו דירה במקום הטוב בעיר, מקלחת עם מים חמים, מטבח ושלושה חדרים, מוסיפים כמה מזרונים ואנחנו מסודרים. זהו. יש לנו בסיס בטיביליסי לצאת להרים ולחזור מהם. איזה אושר. עוד רגע ואנו אוספים את המשלחת, מקלחת, שנת צהריים ואנו מוכנים לקראתך, טיביליסי היפה.

לפעמים, המציאות עשירה יותר מהסיפור. דווקא מגבלת השפה, ומזגם הנוח של הגרוזינים, הפך את החיפוש משעשע ומעניין יותר. לא קל למצא לינה זולה וטובה בטיביליסי ובכל זאת לא היינו ממליצים לוותר על חווית החיפוש ולהזמין מראש מלון יקר ומנוכר. שפשוף ראשון וחשוב במגע ושפה ורחוב ומחיר של תרמילאים.

 לאורכו של רחוב רוסטבלי:
בערב ירדנו לאורכו של רחוב רוסטבלי. ארמונות, מבני שלטון וכנסיות, מוארים בהדר, גגות וכיפות באור כחלחל, קירות אבן בצהוב ולבן. טיביליסי ידעה ימים מפוארים יותר אבל אפשר לראות את השינוי המתחולל בה, השקעות רבות, מסעדות מעוצבות וחיי לילה. המטבח הגרוזיני מעניין, למעט עבור אלו שלא אוהבים קוסברה... רטבים, מרק, קציצות בשר, הכל עם קוסברה. מי שלא אוהב את הירוק הזה יאהב אותו כאן. האוכל מטובל בעדינות והוא כבר אמרנו, טעים. הלחם, זה שצורתו ככובע נפוליאון, נאפה על דפנות האבן של תנור גחלים גדול, חם וטעים ובשל צורתו יהיו הלשיקות גדולות במיוחד. שעה מאוחר יותר יעשה קשה וצמיגי אבל ספק אם ישרוד עד אז. החצ`פורי, מעין פיצה עם גבינה או עם מחית שעועית נאכלת בכל שעה והחינקלי, גירסה גדולה למומו הטיבטי, בשר טחון בעטיפת בצק מוגש כמעט כחטיפים. אחרי שבוע כבר נמאס ממאפי בצק ולחם אך כבר אי אפשר להיגמל יותר. גם הגרעינים השחורים הקטנים הנמכרים בכל פינת רחוב, טעמם נפלא.

אזור הפאבים, ברחוב בסיקיס ליד מטרו רוסטבלי, מוסיקה חיה, שירים באנגלית, שרים את המילים מתוך הדף אבל חיים את המנגינה, שפה חובקת עולם. אהבנו את הפאב הפינתי, פאב אירי קטן, שרים עם ויושבים כמעט על הנגנים. אפשר למצוא ברחוב גם מסעדה יפנית, הודית ואחרות. שימו לב גם למרתפים. לא מעט מקומות בילוי ממוקמים שם. אזור הבילויים של השכבה העשירה של העיר וניחוח שמח ובינלאומי אבל ממש לא מלא, כאילו מחכה, מתכונן, שהעיר תעורר אל תוך הלילה.

סבלנות. שוק שבת ראשון, בגן הקטן שלצד גשר סאראברוקניס. מדליות הצבא האדום, תצלומים של סטאלין, אמנים מוכרים תמונות יפות בסגנון שונה משהו משווקים אחרים בעולם. מחירי התמונות גבוהים, כאילו עוד רגע תיירים אמריקאים מגיעים. גם המזכרות הקטנות, כובעים, צעיפים, לא ממש זולים. על הגשר שוק הדירות. נשים וגברים מציעים דירות או חדרים למכירה או השכרה. חלק מהנשים תולות את המודעות על חזן אולי כך נוח להתרשם, אחרים משחקים קלפים או דומינו, כמעט מפגש חברתי אלמלא הצפיפות הרבה המלמדת על המצב.

טיפסנו אל מצודת נריחאלה. גגות בית המרחץ מתחתנו מבטיחים לנו רחצה ומסאז לכשנחזור מההרים. צופים אל מצוקי הנהר, כנסיות מוגבהות וגגות העיר העתיקה. מקום יפה. גלשנו משם אל הרובע העתיק ופגשנו במישה, מיכאל, יהודי חביב דובר עברית. מזהים אותנו כאן ואוהבים. שוב החיבוק היהודי כמו בכל מקום בעולם ואולי כאן הקשר עם ישראל ישיר יותר, ספק אם יש כאן יהודי שאין לא משפחה או חברים בישראל. מישה, כשכובע מצחיה של הסוכנות לראשו, ערך לנו סיור בבית הכנסת הספרדי והזמין אותנו לתפילת יום שישי בבית הכנסת האשכנזי. זה הראשון, מפואר ומרשים. בקשו לראות את הקומה השניה ששופצה לא מזמן, גם היא כוללת עזרת נשים המשקיפה על האולם הגדול. אזור העיר העתיקה מתפתח במהירות. דקות משם ואנו בכיכר העירייה בקצהו השני של רחוב רוסטבלי. מרשרוטקה, מכונית הטרנזית המשמשת כתחבורה עיקרית בכל גרוזיה, חולפת את הרחוב הזה בתדירות גבוהה.

לתחילת הכתבה

הרים ועמקים

יוצאים אל ההרים:
מרחק שלוש שעות נסיעה בדרך הצבאית אל הכפר קזבגי. נוף נפלא, הכביש פחות. לקראת מעבר הפס וצפונה האספלט סחוף ומלא מהמורות אך בסך הכל הנסיעה אינה קשה ותלויה בהחלט במצב המשככים של המרשרוטקה. שש עשרה מושבים במרשרוטקה ואנו תשעה. כדי שנוכל לעצור בדרך, במרפסות נוף וליד כנסיות, אנו משלמים יותר ומבקשים מרשרוטקה רק בשבילנו. מאגר זהינואלי נוצר על ערוצו של הנהר עקב הקמת סכר גדול להפקת חשמל. מים כחולים המזמינים להישאר כאן יותר. אנו מבקרים בכנסיית אנאנורי המשקיפה עליו. מדינה דתית, לא פעם רואים נהג מצטלב בחולפו ליד צלב ותמיד ניתן לשמוע תפילה, שירת בודדים או קהל או רמקול נסתר בתוך כנסיה.

הלאה משם מתחיל הכביש לטפס. שעתיים מטיביליסי אתר הסקי ליד גודאורי, נטוש בעונה זו של השנה. אחריו המרפסות. מספר מרפסות תלויות נמתחות מעל מצוקי הערוץ העמוק והמראה משכר. משם מעבר ההרים ג`בארי. פעם היה הכביש פתוח בזכות מנהרת בטון שהוקמה במלחמת העולם השנייה, מגינה מפני מטרים של שלג היורד בכל חורף. היום המנהרה הרוסה ומוצפת אבל בכביש המשובש שלידן עוברות המרשרוטקות גם בחורף. בערוצים שלצד הכביש קרחונים אפורים, נושאים על גבם שברי אבנים. פלגי מים מכסים את הסלע בנתיב מינרלים צהוב לבנבן.

חולפים על פני כפרים ציוריים, כנסיות ומבצרים על גבעות משלט. הגענו אל הכפר הקטן, קזבגי. חפשו את Vano היה הטיפ שקיבלנו. מצאנו. דובר אנגלית וכבר כמה משפטים בעברית. אמו נבהלה מכמות הטיילים שנפלו עליה וואנו הוביל אותנו בהמשך השביל אל הבית האחרון, עם מרפסת כחולה שם קיבלה אותנו נאזי אחרת, בחיוך נעים, באנגלית שוטפת, עם שלוש ארוחות ביום, חדרים רחבים ובעיקר מרפסת. אם כל בית צריך מרפסת, המרפסת של נאזי עולה על כולן. נוף הנהר, הכפר בגדה השנייה וההרים הגבוהים. בשעה שהם מכוסים בענן תתקשו למתוח את הקו היכן הם נגמרים. נסו גבוה יותר מהקו שמשרטט הזיכרון והדמיון.

האויר קר ושקט, השמיים כחול עמוק. מזכיר במשהו את עמק נוברה שבצפון לדאק, מעורר זיכרונות נעימים. במעלה הנהר, כקילומטר מקצה הכפר, נמצאת בריכת בטון. צינור פתוח מתרומם מהאדמה, נפתח לחבית פתוחה וזרם חזק של מים זורם דרכו אל הבריכה וילדי הכפר בתוכה. מים קרים, קרירות נעימה, לא אותם מי קרח בהרים שאתה יוצא מהם אחרי שלוש דקות מחשש שתשאיר שם משהו שלא התכוונת. 

לתחילת הכתבה



צפתי על המים כשגברתן מקומי לא התאפק והטביע אותי בצחוק גדול. אז זהו, כשאין מילים, צוחקים, ואחר כך וודקה מתוצרת עצמית ובירה מקומית וודקה שניה וברכות ושמח. הפתעה נעימה היא המקלחת הישר מצינור המים. מקלחת נפלאה של...מי סודה. כמו להתרחץ בספרייט אומר רז ובוריס הקרח מסביר לנו בתנועות על התכונות הטובות של המים, טוב לעיניים וטוב לגוף וכדאי גם לשתות ולמלא את הבקבוק. מלאנו ויצאנו לדרך לארוחה אצל נאזי.

בחצר מסתובבות תרנגולות. ביתן השירותים עומד מעל בור הספיגה, חור במשטח בטון וידית אחיזה על דלת העץ. צריף סמוך משמש כמקלחת בשיטת "הוט באקט" חבית פלסטיק עם כף חשמלית גדולה ספסל, דלי מים ומצקת. כולנו כבר מכירים ממחוזות אחרים בעולם. מה עושים כאן? קודם כל תלינו ערסל במרפסת. נאזי התרגשה וחקרה את הבד, התפירה והחבל. מכאן יוצאות משלחות מאורגנות לטיפוס על פסגת הקזבקי. בדרך כלל כחבילות מאורגנות מאירופה כך שהכסף לא ממש מגיע אל הכפר. מלון אחד פועל בכפר, שלושים דולר לאדם. בדקנו, הוא היה ריק. במעלה הכפר, מלון סובייטי בן 420 חדרים, נטוש. הרכבל הגדול נהרס בשמחת ההתנקות מאמא רוסיה ואולי מחוסר תחזוקה.

המקום הזה יפה מידי וקרוב מדי וכמעט בצער אנו מנבאים לו פיתוח מואץ עבור תיירות עשירה. הרכבל מנותק מה שלא מונע את הטיפוס ברגל אל הכנסיה צמינדה סאמבה. נוף מרגש של הרים ועמקים ואחו אלפיני ירוק ופרחים של גבהים ופסגת הקזבקי טובלת בעננים לבנים, מגלה טפח או שניים, לפעמים מתבהרת כולה. טיפוס קל כשעה וחצי. ניתן גם להגיע ברכב.

למחרת ירדנו אל הכפר קובי שם פנינו מערבה לאורך עמק Truso. הג`יפ הקטן של השכן הכיל את כולנו. דרך מרהיבה, נהר שוצף ומצוקי ענק ומנסרות בריכת המשושים. כבכל שנה נהרסת הדרך ממפולות סלעים וזרם הנהר ממוטט את הדופן. ירדנו מהג`יפ והמשכנו ברגל. טבע פראי, אחו ירוק, בואך אל הכפר הקטן Resi. הכפר יושב לצד שרידיי מצודה עתיקה המיישרת קו עם מצודות ומגדלי שמירה נוספים. גורגיה ידעה כובשים מצפון ודרום, מזרח ומערב וצבאות ומצביאים הוטחו בהרי הקווקז ומעבריהם. רוכב קווקזי דהר מולנו לקבל את פנינו. נראה שהתעניין יותר בנשותינו... קבלת פנים של אנשי הרים, חמה, רחבת לב ומינון של מבוכה. תמונתם בחלון המצלמה הדיגיטלית מקלה על שבירת הדממה. 

ר"ז ועדי נעלמים על סוסים לדהירה עצמאית בהרים בעוד הגחלים לוחשות בתוך הסמובר. תה, סוכריות סוכר בחלב מעשה בית (קילו סוכר מומס בספל חלב), חריץ גבינה לבנה בטעם גן עדן ולחם חם מהתנור. מוחמד המוסלמי, סולו הנוצרי והעברים, כפי שמכנים אותנו כאן. בחזרה אל הדרך, בולדוזר וכמה פועלים מתקנים את השביל שקרס ושותים וודקה. מתקנים ושותים או שותים ומתקנים. וודקה לא שותים כאן לבד, כבר למדנו, ואנו מתכבדים ושותים לכבודם ולכבודנו ושוב לכבודם, ומדללים במיץ אבטיח שנפרס עבורנו וממשיכים אל העיקול הבא שם ממתין הנהג עם שני חיילים מנומרים ו...בקבוק וודקה.

שוב על המרפסת של נאזי פותחת ליבה בסיפור וזיכרון, מבטיחה להעיר מוקדם בבוקר כדי להספיק לראות את פסגת הקזבקי באור ראשון וממתיקה את הקפה ומכינה תה מפרחי בר. בלילה, כשהשמיים נקיים, נחבא הירח ברכס השומר/מאיים, על הכפר, גולש לאורך הצללית השחורה בדרכו דרומה עד שהוא ניתק ממנו כביצה רכה ועולה למקומו בשמיים. החוקים החלים על טרק ארוך תופסים גם לטיול בן יום. שניהם לא יהיו שלמים ללא יום מנוחה בסופם ואנו מטיילים בכפר, רוחצים בבריכה וחופפים במי סודה ומתייבשים בקרני שמש גבוהות על האחו הטבעי.

נסיעה קצרה אל תוך ההרים ואנו במעבר הגבול עם אמא רוסיה. ענינינו כאן לא במעבר הגבול המדיני אלא בשער המצוקים היורדים מהשמיים, מתנשאים אנכית מעל אלף מטר, נוגעים ומעבר לקו העננים ומכונים גשר השטן. בלילה מדליקה לנו נאזי מדורת זרדים. למחרת שוב על הגיפ הפעם אל עמק Sno ואל הכפר Gudani. ושוב הרים, ונהר, ואחו יפה. טיול קצר. לא פראי כמו הדרך אל הכפר Resi אבל נחמד. בחזרה מלווה אותנו פסגת הקזבקי בשמים כחולים ללא ענן. חמישה ימים תחת ההר.

לא עשינו אקסטרים, לא ישנו באוהל ולא הלכנו קילומטרים רבים. כרמל בן החמש הכתיב לנו קצב אחר אך נעים. לא עשינו את מסלול 11 הקילומטר בכיוון אחד אל הקרחון, לא עשינו את טרק שלושת הימים לאגמים, כל יום התחיל בקפה על המרפסת של נאזי והסתיים שם לאורו של ירח עולה מאיר את פסגת הקזבקי וצללית הכנסיה. מחר בחזרה לדירה של גאולי בטיביליסי הבירה.

לתחילת הכתבה

בורוג'ומי

טיביליסי של יום שישי:
כמו ביום שנחתנו אבל הרבה יותר בית. החזרה למקום מוכר, אותה דירה, אותה מקלחת,אותה גאולי, בעלת הבית שמקבלת אותנו בשמחה היא בגרוזינית ואנחנו, חרושו ברוסית, מדלובה בגרוזינית וכל השאר בעברית, וגאולי יוצאת ואנחנו כמעט מתפתים לנופף לשכנים, שלום, חזרנו. מקדונלדס בבניין מפואר ברחוב רוסטבלי, כי הבטחנו. בבריכת המזרקה שממול רוחצים קבצנים. אחר כך קבלת שבת בבית הכנסת, ושוב שלום למישה ופגישת תרמילאים, ויהודים. העם הזה על תפוצותיו עם מיוחד.

ליד איצטדיון הכדורגל משתרע השוק הגדול. שוק אוכל גדול על שתי קומותיו, סמטאות בגדים ונעליים, כלי מטבח ואלקטרוניקה. בכל אלו עוברות נשים עם חצ`פורי ומיני מאפה ותירס חם. שם גם מצאנו בלון גז לערכת הקפה שלנו. רק את המיכל שנוקרים ניתן להשיג כאן. בלב השוק כמה מסעדות קטנות. לא שולחנות זה לצד זה בחלל אחד אלא תאים, ובכל תא חלון ודלת ושולחן. סגנון אופייני ומיוחד לגרוזיה, כך למדנו. החמם בשולי העיר העתיקה, מתחת למבצר וליד המסגד היחיד בעיר. יש ציבורי ויש פרטי, סיבוב בדיקה קצר ואנו בבריכה חמה ושמנונית, בחדר הסמוך מעסה שמגרד ומסבן ולוחץ ושוטף ומשחרר, שמסר אותנו מאושרים אל תוך ערב חמים נוסף על שפת הנהר.

בורוג`ומי:
כל הלילה ירד גשם כבד. לא דומה לזה שאצלנו, יורד במכת זעף ונרגע, אוגר ופורק, אלא גשם יציב, בוטח, יורד ללא הפוגה,התחלה וסוף, מנקז חלודה וזוהמה מקירות האבן השחורים שבחוץ, ממרזבי הפח המסוגננים. בבוקר גאולי דפקה בדלת והגשם פסק. ושוב פרידה, ושוב מרשרוטקה, הפעם על הכביש הראשי מערבה, שני מסלולים ושלישי אמצעי שנוצר מעצמו, עוקף ונעקף, נהגים טובים והרבה אמונה, סכנת נפשות. עוד לפני בורוג`מי עוזב הכביש את המישור ומתחיל בטיפוס אל הרכס המרכזי של גרוזיה. חושך מצריים יורד על הכביש בצהרי היום ואחריו הגשם שאינו חדל. בורוג`ומי, אפורה ורטובה ואנו מטפסים עם התרמילים למסעדה המשקיפה על הנהר, שישליק קבבי וסלט, יין בקנקן והשאר, אנו יודעים, כבר יסתדר.

אורית כבר בודקת מה יש על השולחנות וחוזרת עם צעיר דובר אנגלית שמציע את עזרתו ומכוניתו לחפש מקום לינה משפחתי. עוד רגע והוא חוזר, שכחתי את הסלולרי הוא מתנצל. רותי מהרהרת בקול, אולי רק אנחנו חושבים שהגענו לעולם שלישי?... הטלפונים הציבוריים עדיין עם חוגה, זוכרים? אבל לרבים יש כבר סלולרי בכיס. סיבוב קצר ויש לנו מקום לינה בביתו של יהודי שעלה לארץ והשכן מתחזק ושומר ועושה קצת כסף אם אפשר. לפני שבוע נפתח כאן על צלע ההר פארק שעשועים חדש. במרכזו זרם קבוע של מי המעיין המפורסם בגרוזיה. מים מינרלים עם מליחות קלה ותור ארוך של מבקרים עם בקבוקים ריקים. בדקנו את בית הקולנוע החדש, קומדיית נעורים אמריקאית בדיבוב גרוזיני. הבנו כל מילה.

אל בורוג`ומי לא הגענו בשל מי המעיין שלה אלא לכבודם של ההרים. הפארק הלאומי חרגואלי, טרקים ביערות ומעבר לקו העצים, לינה בבקתה ורכיבה על סוסים. אפשר לארגן בכניסה אל הפארק, קילומטר אחד מערבה ממרכז העיר. בדקנו מסלולים, הזמנו סוסים, גם מזרונים, ואפילו קנינו חולצה אחת של הפארק מתוך נימוס. "אתם ישראלים מוזרים", לא התאפקה שומרת הפארק. רוב הטיילים המגיעים אל הפארק הם ישראלים, אמרה בחיוך רחב, אבל זו הפעם הראשונה שישראלי קונה חולצה... בדרך כלל אתם באים, מקבלים פרטים, לא רוצים מדריך, לא צריכים בקתה אלא מעדיפים את האוהל שלכם, מתעניינים בסוסים אבל בסוף הולכים ברגל ובטח שלא קונים חולצה... בקיצור, לא רואים מכם פרוטה. הטענות האלו כך הרגשנו, נאמרו באהבה. אולי בכל זאת כתודה, תקנו גם אתם חולצה.

בוקר ללא ענן קידם את פנינו. בחרנו במסלול מספר שלוש. מסלול מעגלי בן יומיים, מטפס אל ועל קו הרכס, בקתת עץ נעימה בשולי קו העצים ורכיבה על שיני קו הרכס משקיפים אל העמק ששם ועל העמק שכאן ורחוק על קו האופק לובן הרי הקווקז. לא אותה עוצמה וגובה של ההרים ההם אבל אחו גבוה ומצוקי פסגות ומדרונות מיוערים ונוף אלפיני. רק אנחנו ודוד, נער הסוסים, והרבה שיחי פטל אדום וטעים וריח זוטה הנרמסת תחת פרסות הסוסים. לא כל המשלחת נהנית ממרומי האוכף ויש המוכנים במישור אבל לא בירידות, ויש בעליות אבל לא על הסוס הלבן, ועל האוכף המרופד ולא על המשונן. לקחנו חמישה סוסים לכל התשעה שהיו פיתרון הולם לצרכים לפחדים ולחוויה.

מים יש בשפע מהפלגים היורדים, שמש ושמים כחולים שטופים מאבק. את דרגשי העץ בבקתת הלילה שיפרנו עם המזרונים ששכרנו במשרדי הפארק. טיפוס מעל אלף מטר ביום ורכיבה במשעולי בהמות ובפאתי תהומות היו לחוויה צרופה. צרופה ואולי קצת צרובה אם נזכיר את הענף שהכה בר"ז בעת רכיבה. קילוח חזק מראשו הוליד את המשפט, "ביז`ו, פרובלמה..." ולא נסתיר את מראה הסוס הלבן נוטש את השביל לטובת המדרון ומתגלגל כבהילוך איטי, ראש וישבן ושוב רעמה וזנב, תחילתו כשרז וכרמל על גבו וסופו לבדו. איך שדוד, נער הסוסים, רץ אחר התרמילים המתגלגלים, נושאם על גבו, מעלה את הסוס אל השביל ור"ז וכרמל שנטשו בזמן עושים שלום לאמא רותי שבחיים, אבל בחיים, לא עולה על סוסים... וסופו של הטרק שגם את רותי תפסנו על אוכף.

הירח אחר לעלות ואורו כבר חסר. לילה אחרון בבורוג`מי, כמה כוסות צ`צ`ה עם השכן, שישליק צ`יפס סלט במסעדה הקרובה, עוד לילה בדירה של גברת גאולי בטיביליסי והנה חלפו להם שבועיים נפלאים. תודה לך גרוזיה, תודה למשלחת, לילדינו הנפלאים על החוויות, על התמונות ועל הזכרונות. גרוזיה, קרוב קרוב ובהחלט היעד הבא.

לתחילת הכתבה

בין מזרח למערב

משהו קורה בגרוזיה:
ניגודים מרגשים מאותתים שמשהו כמעט קורה או עוד רגע יקרה כאן. הקומוניזם נפל כבר מזמן. הגעגועים לביטחון של האח הגדול עדיין מתרפקים. מדינה בה עשרה דולר הם הפנסיה החודשית כשרק החשמל מעל עשרים. עיר בה בתי קומות בני עשר קומות ללא מעלית. כביש שלא מצפצפים בו אבל עוקפים כאילו אין מחר. טנדרים סובייטים מיושנים לצד מרצדסים מפוארים. פאבים מערביים ושירים באנגלית, מקומיים רוקדים במסעדות פשוטות. אין תעשיה, אין מיסים, מכונית קונים בגרמניה ומביאים בנסיעה, ילדות כבכל העולם לבושות במרד נעורים סגנון M.T.V. ונשים וגברים לבושים בשחור כי... שחור זה יפה.

אין עדיין זרם תרמילאים, אפילו לא פכפוך, ומה שיש כמעט כולו כחול לבן. סנוניות ראשונות מסגירות את זרם האויר העולה מעל הארץ היפה הזו. לבקר עכשיו. אחר כך יבואו היזמים הגדולים והרשתות, המשקיעים הזרים שרואים את התמורות וקונים בניינים ואתרי סקי, ועתיק ישופץ ומעל הכל הרי הקווקז המושלגים לעד. שני ילדים שוכבים על כביש דורסני במזלג היורד מרוסטבלי. שוכבים תחת מסך דיגיטלי ענק וצופים בפרומו לשרק. עשרה תופרים על מכונות רגל מפוסלות, משקיפים אל הרחוב מחלונות נמוכים, זקנות מרימות מגהצי ברזל כבדים בקלילות השמורה רק להן. דירתנו משקיפה אל הרחוב ואל הפטיו המשותף וילדנו רצים מהחלון הקדמי אל האחורי להשקיף על הריב הקולני שנע משם לפה ומפה לשם.

הכביסה שתלויה בחבלים ארוכים וגלגלות, חלוקים שקופים וחזיות שם, מצטלבים עם סדינים ומגבות משם, בגדי תרמילאים עבריים מכאן. הגרוזינים שקטים, במסעדות או בתוך מרשרוטקה לפעמים רק אנחנו נשמעים... אנשים קשי יום אך עבודה אין, זקנים עוד מתרפקים על ימים בטוחים שאכזבו. המאלתרים מאלתרים. כמו גאולי שלנו המלינה אותנו, יוצאת עם תיק ומברשת שיניים ומשאירה לנו את ביתה. הצעירים כבר מדברים אנגלית, בוטחים בדרך חדשה. המתעשרים מתעשרים והזרים רוכשים. גרוזיה עם הווה לא פשוט, היסטוריה מפוארת ועתיד לא ברור. מתבדלת משכנתה הטבעית מעבר להרי הקוקז, מחפשת דרכה אל המערב, ואנו מאחלים מכל הלב שהמהפך שאין ממנו חזרה יהיה של שגשוג והצלחה ולא של מכירת חיסול ושיעבוד חמודותיה. גורגיה לגורגיאנים ועכשיו אם תרצו אז גם קצת שלנו.

על מה שלא ראינו:
הכתבה מספרת על מה שראינו וחווינו, על מפגשים וטבע. אין היא מתיימרת לספר על מקומות בהם לא ביקרנו, על כנסיות והרים אליהם לא טיפסנו. גרוזיה עשירה בנופים והיסטוריה וליד כל אזור בו היינו יש אזור אחר בו לא ביקרנו. שבועיים הם זמן קצר ולגרוזיהיש עוד הרבה מה להציע.

שגרירים של רצון טוב:
הגרוזינים נחמדים ומכניסי אורחים. המצב הכלכלי אינו קל ותמורת כמה דולרים יפנו עבורכם חדר או דירה. זו גם ההזדמנות שלנו להיות שגרירים טובים, להשאיר רושם טוב וגלוית תודה. ...אז אם התרמיל כבר ארוז, שתהייה דרך צלחה.

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

גאורגיה בוויקיפדיה

השב  · 

גאורגיה בוויקיפדיה

השב  · 

גאורגיה בוויקיפדיה

השב  · 

כל מה שאתה צריך בקשר לגאורגיה

השב  · 

כל מה שרצית לדעת על גרוזיה (גאורגיה)

השב  · 

אתר חדש

השב  · 

פורום אירופה

השב  · 

טיול רגלי בגרוזיה

השב  · 

כדאי לטייל בגרוזיה רק כשבוע?

השב  · 

שרותי בריאות?

השב  · 

בתשובה לרן ודן

השב  · 

בטיחות

השב  · 

דרכי התניידות

השב  · 

muy lindo!!!

השב  · 

טיפים נוספים המתייחסים לכתבה

השב  · 

כיף לשמוע שעכשיו אתם מטיילים ביחד!

שני :-)
השב  · 

באיזה עונה מתאים לטייל?

השב  · 

איך? איך?

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לרכס הקווקז

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×