שוויץ - טיול משפחה והצצה חטופה ליער השחור

משפחה יוצאת בשיאו של הקיץ לטיול בשוויץ. הקונספט המרכזי של הטיול הוא שביער השחור מכייפים ובשוויץ עצמה מטיילים. הרים ומפלים, ערים וכפרים, הרבה טבע ירוק וחוויות מגוונות, כל זה - בסיפור הטיול המשפחתי הבא.

זיוה רענן
תמונה ראשית עבור: שוויץ - טיול משפחה והצצה חטופה ליער השחור - תמונת קאבר
© איתמר ברק

בכתבה זו:

מי אנחנו

בשיאו של קיץ 2009 יצאתי עם בני משפחתי משערי נתב"ג לטיול. על המטוס לציריך עלינו בהרכב הבא: השותף שלי, אחותו ושלוש הבנות שלנו. הבת הגדולה היא צעירה בת 21, הבאה בתור בת 17 ויש גם ילדה אחת אמיתית לדוגמה, בת שמונה וחצי. גם אני, כאמור, בנוסעים. בתיאור הטיול הפלגתי בסיפורים על חלק מהחוויות שעברנו, ועל אחרות רפרפתי, בעיקר על אלה שהן יותר מוכרות לקהילת המטיילים. היה לנו קונספט: ביער השחור עושים פאן ועל כן מוקצבים לו יומיים; ובשוויץ מטיילים, ועל כן מוקדשים לה מרב ימי הטיול, עשרה במספר. להפתעתנו, מצאנו כמה הפתעות נעימות ביער השחור.

היער השחור בשישים שניות

30.07.09 - 01.08.09 - התחנה הראשונה: באד סקינגן (Bad Sackingen) שבפאתי היער השחור. העיירה היושבת על גדת הריין היא פינת חמד שקטה ומלאת חן. גשר העץ המקורה, המחבר בינה לבין העיירה שמעבר לנהר, בשוויץ, הוא הארוך מסוגו באירופה. מראה הנהר יפה עוד יותר כשהוא נשקף בעד פרחי הגרניום האדום המעטר את חלונותיו. בכיכר המרכזית ניצבת קתדרלה מרשימה, ומסביב – כמה רחובות יפים. במאה ה-19 נודעה העיירה ברחבי גרמניה בזכות רומן שנכתב בהשראתה על סיפור אהבה בין נערה עשירה וצעיר עני המחצצר בחצוצרה. המעוניינים יכולים לקרוא על כך כאן: www.trompeter-von-saeckingen.de.

בהמשך היום הזה וביומיים הבאים נסענו בדרכים יפות, וזו העוברת בעמק Wehratal הוכתרה על ידינו כיפה מכול; גלשנו במגלשה הארוכה שבטודנאו (Todtnau); הנחנו את הראש במלון בפאתי סט מארגן (St Maergen); בילינו בפארק אירופה; העברנו ערב בפרייבורג (Freiburg); שוב המלון; נעים מאוד באגם טיטסי (Titisee) בשעת בוקר, הכל פתוח אבל ההמונים עדיין לא ממלאים את המקום; ושוב אנחנו בשוויץ, בבאזל.

חוזרים לשוויץ

01.08.09 - בבאזל (Basel) יש הרבה מוזיאוני אמנות, ומכולם בחרנו לבקר במוזיאון המוקדש ליצירתו של הפסל ז'אן טינגלי, יליד שוויץ, אשר פעל במחצית השנייה של המאה העשרים. טינגלי השתמש בתנועה כאלמנט של פיסול, ולכן כל הפסלים במוזיאון ניתנים להפעלה בלחיצת כפתור, דבר ההופך אותו לחביב על הילדים. אוסף הפסלים שלו יוצר תמונת עולם ומראה חברתית, שטינגלי הרכיב אותן מגרוטאות שאסף ומחפצים המשמשים בחיי היום-יום ("רדי מייד"). מי נהנה במוזיאון? בת השמונה נהנתה קצת ואני נהניתי מאוד, גם בשבילה. גיסתי נהנתה מאוד, יתר המשתתפים פחות. האיש שאיתי השתדל להתחבר, העלמה והצעירה לא. ורק אוסיף שלדעתי זו לא סיבה לוותר. אתר האינטרנט של המוזיאון: /www.tinguely.ch/en/index.html.

המוזיאון נמצא בפארק על גדת הריין ושמו סוליטוד (Solitude), בגדה של "באזל הקטנה" (Klein Basel). יפה ללכת לאורך הנהר. הבתים שבצד הרחוב אלגנטיים מאוד, ובנהר צפים להנאתם אנשים עם כיוון הזרם, נעזרים במצוף כלשהו, מתרעננים מהחום. קטנה בתוך הנהר הרחב נראתה אחת המעבורות של העיר, חוצה את הריין בכוח המים ללא מנוע. המעבורות של באזל משמרות בשמן פולקלור של ריטואל עתיק על אדם פראי, אריה וציפור אגדית. סירת המעבורת הקרובה ביותר ל"מוזיאון טינגלי" נקראת "Wilde Maa", האדם הפראי. בעיצומו של החורף חוגגים בעיר ומחיים את הריטואל העתיק הזה. על ביקור בלב העיר ויתרנו, מפאת החום הכבד והשעה המאוחרת. נסענו לאלפים, לדירה שתשמש אותנו לאורך כל שהותנו בשוויץ.

התמקמנו לתשעה לילות בדירה בכפר בשם Habkern, על ההר, כשבעה ק"מ מאינטרלקן (Interlaken). הדירה נמצאת בבניין דירות קרוב למרכז הכפר, ומצאנו אותה כדירה מצוינת ונוחה מאוד, נעימה ומצוידת היטב. ניתן למצוא אותה באינטרנט באתר של אינטרלקן, באתר הרשמי של משרד התיירות myswitzerland ובאתר: /www.homelidays.co.uk.

הבתים במרכז הכפר קרובים זה לזה, אבל מעבר לו הם פרושים על פני שטח רחב, פזורים על המדרונות התלולים. העשב בכל המדרונות רחבי הידיים האלה קצור. לוח המודעות של הכפר ותחנות האוטובוס עטורים בעציצים שהפרחים נשפכים מהם, וכך גם שלט הכניסה לכפר וברזי המים הפתוחים באופן מתמיד מעל שקתות. ממרכז הכפר רואים את הרכסים הקרובים והמרשימים, אבל לא את האגמים ואת גוש ההרים האדיר והמושלג שמעבר להם. אולי המרחק היחסי הזה ממרכז התיירות ההומה של האזור הוא שמאפשר לחוש את אווירת המקום, שאינו ממוסחר כלל. הגענו אל הדירה לקראת ערב, ולאחר התארגנות חפוזה יצאנו לחגוג עם תושבי המקום את יום החג הלאומי של מדינתם, החל ב-01.08. בכפר ההררי היה נעים מאוד בשעת הערב, למחרת קמנו להפתעה: יום סגריר קר וגשום.

אנו מנסים להיאבק בחוקי הטבע

02.08.09 - זהו כבר יומנו הרביעי בטיול ועוד לא טיפסנו על הר, לא ראינו מפל ולא טיילנו לאורך נהר שוצף. לא רצינו לדחות את המפגש עם פלאי הטבע של שוויץ ועל כן יצאנו אל קניון הארה (Aareschlucht), עטופים בבגדים חמים ובמעילי גשם. הקניון מרשים מאוד, אבל ההליכה בגשם לא קלה. לא מדובר בקושי פיזי אלא בתחושת סרבול ואי-נוחות. בת השמונה נרטבה יותר מכולם, כי זה מה שתמיד קורה לילדים.

למרות הקשיים המשכנו למפלי גייסבך (Giessbach Falls) המרשימים, אשר נופלים מההר במדרגות בתוך היער הנטוע במדרון, היישר אל מימיו של אגם ברינץ (Brienz). אל חניון המפלים מגיעים בכביש העולה לכפר Exalp. המבט על האגם מהמפלים הוא בונוס נוסף לביקור במקום. שביל מעגלי קצר ביער חוצה את המפלים מכאן לשם ובחזרה, פעם מתחת למפל ופעם מעל לזרם המים שבערוץ. הסיור הזה התאפשר לנו הודות להפוגה קלה בגשם ובזכות היותו קצר. אין כאן סיכון. אם יורד גשם, תוך רגעים אפשר להיות באוטו.

הגשם אמנם התחדש והפעם נסענו למקום השמור למצבים האלה. טירת אוברהופן (Schloss Oberhofen) שלחוף אגם תון (Thun) נראית מבחוץ צנועה וציורית. רגל אחת שלה שקועה בתוך מי האגם, גדולה וכבדה, ובתוך המגדל שמעליה תלויה נברשת המפוסלת כדמות של בת ים. זנב הדג שלה עשוי מקרני חיה שניצודה. יש עוד הרבה אזכורים לצייד בטירה. על הקירות תלויים ציורי שמן המתארים את האלפים וגם את הטירה. הרבה חדרים מרוהטים מחכים למבקרים, חדר נפתח אל חדר, ובהם ניתן להבחין גם בתנורים הגדולים ששימשו לחימום. החדר המפתיע מכולם נמצא בראש המגדל הגבוה, במעלה מדרגות רבות. את טיבו לא אגלה, תעלו ותראו.

יש בטירה גם שריונות של אבירים, צינוק וכל מה שמתקשר באופן אסוציאטיבי עם המילה "טירה". גן גדול מקיף אותה, והוא פתוח למבקרים ללא תשלום בשעות פתיחה נדיבות, מעבר לשעות הפעילות של הטירה עצמה. אבל נוף האגם הנשקף ממנו עולה על יופיין של הערוגות המטופחות. הטירה ותצוגותיה הן שלוחה של המוזיאון ההיסטורי בברן (Bern), ומהאוצר הזה בהחלט ניתן לקבל מושג על היבטים מסוימים של החיים באזור במאה ה-19. למען הגילוי הנאות אני מציינת את העובדה שהבנות הגדולות שלי לא גילו שמץ של עניין ובשבילן תכולת הטירה הייתה אוסף משמים של רהיטים.

בגלל אופיו החורפי של היום הזה הרגשנו צורך להתחמם וחיפשנו מסעדה ראויה באינטרלקן. ההמלצה שלי היא לצאת מהרחוב הראשי, לחצות את נהר הארה לחלק הצפוני והשקט של העיירה, הנקרא אונטרסין (Unterseen). כאן יש סיכוי לראות בתים עתיקים, וכזה הוא הבית שבו שוכנת מסעדת Baren, שבה אכלנו פונדו מצוין. זהו בית עץ משנת 1674, בית מלא אופי. יש במסעדה גם מנות לילדים ובת השמונה הייתה מרוצה. זהו אתר האינטרנט של המסעדה: www.baeren-unterseen.ch.

יום אורבני

03.08.09 - גל הגשם נמשך. בנקודה הזאת הפסקנו להתנגד לכוחות הטבע ובחרנו בבילוי אורבני.

העיירה ברינץ (Brienz) יושבת על חוף אגם הקרוי בשם זה, ממול לאינטרלקן. העיירה משמרת את מסורת גילוף העץ של שוויץ ולאורך הרחוב הראשי, המקביל לקו החוף, יש חנויות מזכרות רבות ובהן פסלים של עץ מגולף. יש גם מוזיאון המוקדש לאמנות הגילוף ובית ספר לבניית כינורות, שבהם לא היינו. ניתן למצוא לאורך הרחוב אמנים בעבודתם ואכן פגשנו אחד כזה. ביום שני בבוקר העיירה הייתה כמעט שוממה ורוב החנויות נמצאו סגורות. אבל עסקי התיירות פתוחים, ובת השמונה שלנו יכלה לבחור לעצמה מזכרת כלבבה. הרחוב היפה ביותר הוא Brunngasse, אשר בתיו עתיקים והוא מרוצף באבן, אבל הכי יפה לדעתנו ללכת לאורך חוף האגם קרוב לקו המים.

טיול ברכבת התיירותית של לוצרן (Luzern) הוא מפלט סביר מפני הגשם, וביקור במוזיאון גן הקרחון הוא מפלט מעניין ומהנה מפני אותו מפגע. המוזיאון בנוי סביב סלע גדול שנחשף במקום, ובו חורים גדולים אשר נחצבו על ידי קרחון קדום. מסביב יש תצוגות מעניינות על קרחונים, על עברם ועל עתידם העגום. יש במוזיאון מבוך מראות נהדר בסגנון אלהמברה, שהוא חגיגה לילדים. אנדרטת האריה מרשימה מאוד, אבל גולת הכותרת של לוצרן בעבורי היא גשר העץ המקורה הקצר (Spreuer Bridge), אשר הפנלים שבתוכו מכוסים בציורים העוסקים בנושא "ריקוד המוות", נושא עתיק יומין בתולדות האמנות, המלמד על ימים של פחד. האם אנו, בחברה המודרנית, זכינו לפטור מימי הפחד? אני חוששת שלא. אז מהו אם כן "ריקוד המוות" שלנו?

בדרך לדירה, לאורך כביש הגישה של הבקרן, נשפכו מההר מפלים בקול שאון אדיר אל הערוץ. זהו הרווח הגדול שזכינו לו לאחר שני ימי גשם רצופים. המפלים האלה היו קלושים מאוד קודם לכן.

סופסוף עולים להרים

04.08.09 - השירות המטאורולוגי של שוויץ, המפרסם תחזיות מפורטות בטלוויזיה, הוא המולך אשר לרגליו מתפללים המטיילים ולו סוגדים. והתחזית להיום הייתה עננות ללא גשם. אי-אפשר היה עוד לחכות, היינו מוכרחים לעלות על הר. החלטנו לנסוע לעמק לאוטרברונן (Lauterbrunnen) ולהתחיל לעלות בגובה בהמשך היום, בהדרגה, על פי מצב העננים בשמיים. הצורה המוארכת של עמק לאוטרברונן נוצרה מפעולתו של קרחון קדום. מהמצוקים שבשני צדי העמק נופלים מפלים, ועל "מרפסות" צרות שבדופן המצוקים יושבים כפרים ועיירה ללא מכוניות. מפלי טרומלבך (Trummelbach Falls) מתחתרים בתוך הסלע של אחד המצוקים האלה ונשפכים אל מרכז העמק. הנפילה שלהם בתוך סלע ההר היא תופעת טבע מרשימה, ולכן מושכת המון תיירים. בשעה 9.00 בבוקר המקום עדיין לא היה הומה מדי. מעלית מעלה את המטיילים למדרגה מספר שש של המפלים, ומשם ממשיכים ברגל. טיפסנו עד לנקודה הגבוהה ביותר שניתן להגיע אליה. זהו מאמץ קצר שכדאי להשקיע אותו.

נסענו ברכב עד לקצה העמק, לשטכלברג (Stechelberg), כדי לראות אותו לכל אורכו, וחזרנו לעיירה לאוטרברונן שבפתח העמק. צמוד לתחנת הרכבת של העיירה נמצא מגרש חניה ענק. רבים מחנים שם את הרכב ליום מלא. גם אנחנו נהגנו כמנהג המקום. קנינו כרטיסי רכבת לוונגן (Wengen) כדי לראות את העמק במבט מלמעלה ולהתרשם איך חיים אנשים ביישוב ללא מכוניות. מדוע בחרנו לעלות דווקא לוונגן ולא לכפרים שממול? מהעיירה הזאת ניתן להמשיך במסע אל עבר העמק השכן המפורסם אף הוא, העמק של גרינדלוולד (Grindelwald). כך אפשר לקבל מבט על האזור הדרמטי הזה במסלול ארוך של יום אחד. חשבנו שאם נזכה לימי חסד נוספים בסוף הטיול נוכל לחזור לכאן ולבקר בפינות נוספות, אבל אם לא תהיה הזדמנות, הרי שראינו את העיקר.

העלייה לוונגן מאוד יפה. דרך חלונות הרכבת הפונים להר רואים מים הניגרים ממנו בהמוני מפלים קטנים וגדולים; בצד שמנגד רואים את העמק, שצורתו המיוחדת נראית פתאום בבירור במבט מלמעלה. ליד תחנת הרכבת של וונגן יש מרכז תיירותי לא מעניין, אבל כשחוצים את מסילת הרכבת ונכנסים לעומק העיירה נגלים רחובות צרים ובהם בתי עץ יפים על מדרון תלול מאוד. איך חיים כאן אנשים, ובעיקר - איך מזדקנים? זה קצת שונה מאשר ב"כפר הבית" שלנו, הבקרן. כאן הבתים מרוכזים יותר בגוש.

התלבטנו אם "לעלות קומה" אל פסגת מנליכן (Mannlichen). בלשכת התיירות אמרו שאין לדעת לבטח מתי ייעלמו העננים והם מציעים לחכות בסבלנות. בקופה אמרו שהמצב למעלה לא רע כל כך וחבל לחכות. תפקידה של קופאית למכור כרטיסים, אבל אצלנו סבלנות היא מצרך שמצוי בצמצום. עלינו. העלייה מוונגן למנליכן נעשית ברכבל עם קרוניות גדולות המיועדות לנוסעים רבים מול צלע ההר התלולה. שוב מתגלה עמק לאוטרברונן עמוק למטה. אנחנו בין העננים האפורים, אבל העמק מתחתינו צלול. במנליכן ערכנו פיקניק מהנה והמשכנו הלאה. ויתרנו על העלייה המאוד תלולה, שנעשית ברגל, אל נקודת תצפית נוספת. החלטנו שדי לנו במה שרואים מהתצפית שבקרבת תחנות הרכבל. זהו רכס צר, שמצד אחד שלו נשקף עמק לאוטרברונן ומהצד האחר העמק של גרינדלוולד.

כאן המקום להסביר שלמנליכן ניתן לעלות גם מגרינדלוולד ברכבל הנחשב לארוך באירופה. הקרוניות של הרכבל ההוא קטנטנות ואדומות, נראות כצעצוע ומתאימות לתמונת הגלויה השוויצרית הטיפוסית: קרונית מיניאטורית אדומה תלויה בין שמיים לארץ בתוך נוף של עמק ירוק ופסגות עם כתרים לבנים משלג. אלא שהיום התפאורה הזאת לא הייתה מושלמת, ואולי העננים הוסיפו דווקא יופי לתמונה, תלויי באיזה עיניים מסתכלים עליה.

התחלנו ללכת בשביל לעבר קליינה שיידג (Kleine Scheidegg). הדרך מלווה תחילה את שני העמקים. בהמשך נפרדים מעמק לאוטרברונן ונשארים עם גרינדלוולד, היושבת עמוק למטה, ועם ההרים הגבוהים שנגלו לנו לרגעים בין קרעי העננים. מסלול ההליכה קל ונעים ומלווה במוזיקה של דנדון פעמוני הפרות. קשה לתאר עד כמה קול הפעמונים הוא חלק מהחוויה הרב-חושית של ההליכה. לאורך המסלול ראינו כתמי פריחה בצבעים עזים. לפנינו, מאחורינו ומולנו צעדו מטיילים בהרכבים שונים: זוגות, משפחות, הורה וילד, גם אמהות יחידות עם ילד או שניים, לפעמים עם פעוט בעגלה, יש שמטיילים עם הכלב. זהו מסלול מאוד פופולרי, אבל מאלה שההמוניות לא מפריעה בהם אלא להפך, רק מוסיפה לאווירה, כך לפחות אנחנו הרגשנו. לקראת קליינה שיידג הנוף משתנה. בתוך קרעי החלונות של העננים ראינו לפרקים את מצוק האייגר (Eiger) החד ועליו קרחונים. זהו מצוק שזכה ברבות השנים למעמד מיתי בין המטיילים. דורות של מטפסי הרים ניסו בו את כוחם.

כשהגענו לקליינה שיידג, בתום ארבעה ק"מ של הליכה, בדיוק הגיעה רכבת לגרינדלוולד, היעד הבא שלנו. גרינדלוולד מפוזרת על פני שטח ענק, כמו הכפר שלנו, רק שהיא גדולה יותר. זהו אולי אחד מסימני ההיכר שבין העיירות והכפרים עם המכוניות לאלה שבהם אין מכוניות. במקומות שבהם חיים עם מכונית צמודה, כל אחד מתרווח לו על פיסת מדרון משלו. היינו עייפים מדי בשביל להתרחק מעבר למרכז התיירותי של העיירה. נחנו בבית קפה ועד שיצאנו ממנו השמיים התבהרו. הפסגות המושלגות שמעלינו הזדקרו לשמיים, צחות, בגווני שמש פסטליים רכים של אחר הצהריים. המראה מאוד יפה, אבל הפסגות רחוקות עכשיו כי ירדנו בגובה.

התלבטנו בינינו לבין עצמנו אם נכון היה להאריך את המסע ולרדת לגרינדלוולד במקום לקנות כרטיס לרכבת החוזרת לוונגן. בכך היינו מקצרים את המסע ובעיקר מוזילים אותו באופן משמעותי. התשובה שלנו לא חד-משמעית. בכל אופן, חשוב לדעת שיש אפשרות כזו.
מגרינדלוולד חזרנו אל הרכב החונה בלאוטרברונן במסע רכבות נוסף. עלינו לרכבת הנוסעת לאינטרלקן ובדרך החלפנו רכבת ב-Zwellutschinen. אני חושבת שגם מסע הרכבות הזה היה חוויה, ראינו נופים משתנים והכרנו קצת את מערכת הרכבות של שוויץ. בכל אופן, לא היו תלונות מצד המשתתפים על אורך המסע, וכולם ציינו שהיה מסלול הליכה מעולה ויום מהנה.

ההר של המלאכים - ההפתעה הגדולה של הטיול

05.08.09 - מנקודת מבטו של האציל אשר הקים את המנזר באנגלברג (Engelberg) במאה ה-12, הר טיטליס (Titlis) הוא ההר של המלאכים, והעיירה אנגלברג אשר התפתחה סביב המנזר - קרויה על שמו. ואולם, כבר במאה ה-19 התגלה הפוטנציאל של ההר המושלג, וההמונים הנוהרים אליו היום מאמינים יותר בדת השעשועים. גם אנחנו הגענו לאנגלברג ונדחסנו עם אזרחי כל העולם ברכבלים הצפופים בשביל להשתעשע, אבל כשירדנו מההר עדיין לא היה מאוחר והמשכנו לטיול במורדותיו. שלוש מערכות של רכבלים פועלות בקו שבין אנגלברג לפסגה, ואנחנו ירדנו בתחנה האחרונה של הרכבל האמצעי, בתחנת טרובזי (Trubsee), הקרויה על שמו של אגם טרובזי.

באותו יום מזג האוויר התחמם מאוד. על ההר, בגובה 3,000 מטר היה נעים, אבל בשעה 15.00, בגדת האגם, בגובה 1,800 מטר, היה עדיין חם והתלבטנו אם לצאת לדרך. החלטנו. הולכים. ובאיזה מסלול נחמד זכינו, עם נוף משתנה בין אגם מול הרים למשעול העובר בין גדרות של פרות ושערים שפותחים וסוגרים באופן עצמאי. ברקע קול פעמוני הפרות, במרחק רואים את "הבית" של הפרות, בתי הקיץ של החוואים וכדי החלב העומדים בחוץ, וקצת אחר כך קו הרכבל היוצא משום מקום. סצנת הנוף הדרמטית היא אמנם למעלה על ההר, אבל בגובה הזה יש יופי אחר, פחות נשגב ויותר אנושי בעיני, ובעיקר - הפער שבין ההמוניות שעל ההר לבין האווירה הנעימה שבמסלול הזה הוא בלתי נתפס. זהו מעבר חד מעולם אחד לאחר. אני חושבת שכאן חווינו את האווירה של שוויץ החקלאית יותר מאשר בכל אתר טבע אחר שהיינו בו, חוץ מאשר בטיול שערכנו סביב הכפר שלנו, אשר עליו עוד אספר.

מפסגת הטיטליס רואים את אגם טרובזי ככתם צבע במרכזה של פלטה הנישאת על ידי מצוק. הרכבל שאליו הלכנו, רכבל Alperseil, מוריד את המטיילים מול המצוק הזה. זהו רכבל מעולם אחר, המשונה ביותר שפגשנו בכל הטיול. יש לו שתי קרוניות, אחת עולה ואחת יורדת. היות שהוא שלוחה צדדית של מערכת הרכבלים הפועלת ברחבי ההר, יש לו מפעיל אחד, הנמצא בתחנה התחתונה. כדי לרדת יש ליצור קשר עם המפעיל שלמטה באמצעות טלפון שבתחנה, ולו ידית שצריך לסובב. התחנה היא בקתה פשוטה, ובה נמצאים כדי חלב. אולי היא משמשת גם את החקלאים שבסביבה לצרכי הובלה. כך זה נראה. התשלום בעבור הנסיעה נגבה לאחר הירידה, בתחנה התחתונה. אנחנו היינו פטורים ממנו, בזכות הכרטיסים לטיטליס.

המשך המסלול בשני ק"מ בשטח אחו רחב ידיים, מוקף בהרים, שבסופם קטע הליכה קצר ומרשים בתוך יער עם צמחיית שרכים עשירה על הקרקע. המסלול מסתיים בתחנת Greschnialp, שבקו אנגלברג-טיטליס, הקו הראשי. בתחנה הזאת ניתן לשכור "טרוטיבייק", סוג של קורקינטים עם גלגלים גדולים. הגענו לתחנה קרוב לשעה 17.00, שעת הסגירה של פעילות הטרוטי. התחלתי להכין את הקרקע לאכזבה. אבל הספקנו. החבר'ה ירדו בטרוטי. בת השמונה הייתה טרמפיסטית בטרוטי של דודתה האמיצה, ואני ירדתי ברכבל עם משפחה נחמדה מטייוואן.

שייט משכר במעברי ההרים

06.08.09 - יום בהיר חדש נוצל הפעם למנוחה, שפירושה אצלנו התעוררות עצלה והפלגה במכונית בין נופים במיטבם, במעגל של שלושה מעברי הרים ידועים. נכנסנו למעגל מהעיירה Innertkirchen. אני, שמשמשת בימים רגילים כ-GPS המשפחתי, עברתי למושב אחורי, כדי שגם אחרים ייהנו מהנסיעה במושב הקדמי. אין כאן מה לנווט. נוסעים.

לאורך היום הזה רואים הרבה מים שנשפכים מההרים. סכרים ואגמים מלאכותיים יושבים בין רכסי ההרים במעבר גרימזל (Grimsel), לאחדים יש מראה כמעט סוריאליסטי. זנבו של קרחון רון נראה כבר ביציאה מהמעבר, אבל עדיין יש לעבור פיתולי כביש רבים במעבר פורקה (Furka) עד אליו. קו המים, הניגרים מהקרחון אל הערוץ העמוק, יוצר דו שיח עם קו הכביש המתפתל במעבר פורקה, הגבוה מכולם, ושני אלה, על רקע הרכסים המושלגים, מהווים מראה מרהיב. לאורך הדרך – המון כתמי פריחה בצבעים עזים במיוחד. ועוד חוויה: כמו שהמפגש עם תרבות המטיילים במסלולי ההליכה הוא חלק מחוויית הטיולים ברגל, כאן תופסים את המקום רוכבי האופניים והאופנוענים. גם מכוניות עם גג פתוח נוסעות כאן. כולם נוסעים בשביל לנסוע, ואנחנו עם המיצובישי גרנדיס הצנועה שלנו, לא מתבלטים בכלום, אבל נהנים מכל החגיגה.

לקראת אחר הצהריים נהנינו מאוד מהעיירה אנדרמט (Andermatt) הקטנטונת, שנמצאת בדרך גוטהרד (Gotthard Road), בקטע המקשר בין המעברים פורקה וסוסטן (Susten). מעט אחרי אנדרמט, בדרך גוטהרד הישנה, עצרנו לראות את גשר השטן (Teufelsbruecke), שגבה בימים עברו חיי אדם רבים בעת הניסיונות לבנותו מעל ערוצו של הנהר ראוס (Reuss) הסוער.

הטרגדיות הצמיחו מעשייה אודות השטן והעז: הרועים, בייאושם, פנו אל השטן שיבנה להם גשר, וזה דרש בתמורה את הראשון שיעבור עליו. הרועים שיטו בו ושלחו אל הגשר החדש עז. השטן כעס מאוד ורצה להרוס את מעשה ידיו, אבל אישה זקנה חרטה בסלע צלב. הדבר הביא להתערבות של כוח אלוהי במהומה, ואלוהים, כידוע לנו, הוא גיבור גדול אפילו יותר מהשטן. אני מציעה למעוניינים לקרוא על גלגוליה השונים של דרך גוטהרד, מהימים הראשונים והקשים של בניית הגשר ההוא ועד לבניית המנהרה העוברת היום עמוק באדמה, ולזו באורך 54 הק"מ שנמצאת בבנייה ועתידה להחליף את המנהרה הנוכחית. למידע נוסף: he.wikipedia.org.

הנסיעה במעגל מסתיימת במעבר סוסטן המרשים ובמראה של קרחון סטיין הדבוק לצלע ההר, כשמתחתיו אגן מי ההפשרה שלו. יש לציין שבת השמונה שלנו עברה בקלות את הנסיעה הארוכה, אולי נהנתה פחות מהנוף, אבל תפסה את הפרינציפ: לא שואלים מתי מגיעים, אנחנו כבר כאן, הנסיעה היא עצם העניין ובאוטו יש אוירה משפחתית חמימה.

רק בסוף היום החלה להשתעמם וצצו ניצנים של קושי, כשהעיקר כבר היה מאחורינו. לאורך המעברים יש גם נקודות עניין לילדים: הפוניקולר של גלמר (Gelmer Funicular) בתחילת מעבר גרימזל. אנחנו ויתרנו עליו. בשיא העונה הכרחי לבוא מוקדם כדי לקבל כרטיס לשעה רלוונטית; מערת קריסטל קטנה בשיא המעבר ופינת חי לחיות אלפיניות; מערת הקרח הכחולה בקרחון רון ועוד; ויש המון נקודות עניין לטיול של הסיבוב הבא באזור: מסלולי הליכה, טיול אל מערות קריסטל וביקור במפעל תחנות הכוח שמתחת למעברים גרימזל וסוסטן.

לישון ראש אל ראש עם הפרות

07.08.09 - כשמטיילים באלפים וחווים את הרומנטיקה של מראה הפרה על אם הדרך, המעכסת קלות ומלחכת עשב תוך נענוע קל של הפעמון שעל צווארה, לא יודעים מה עובר עליה בלילה, איפה היא רובצת כשהשמש שוקעת, ובעיקר - מיהו הבעלים שלה ואיך הוא חי בהרים בתקופת הקיץ. הלכנו לבקר בחווה שקיבלה זיכיון לרעות באזור הכפר שלנו, הבקרן, והיא שוכנת בקרבת מקום. בלשכת התיירות המקומית תיאמו בשבילנו בתחילת השבוע את הביקור, הכולל גם ארוחת בוקר, וקיבלנו הדרכה למסלול ההליכה היוצא מהכפר אל החווה.

בשעה שבע ומשהו יצאנו לדרך. רגע לפני כן הודיעה בת ה-17 שלנו, שזו ההזדמנות שלה לנוח והיא נשארת בדירה. יצאנו חמישה וההתחלה נראתה מבטיחה. ירדנו קצת דרך הכפר, חצינו גשר העובר מעל הערוץ, שאותו הכרנו במהלך השבוע מהנסיעה אל הכפר וממנו. התחלנו לטפס במעלה ההר, כשמסביבנו חלקות אחו וגם בתים, מאלה שרואים פזורים במרחב. הכל שקט מסביב. בוקר. ראינו עזים באחת החצרות, כביסה תלויה במרפסת אחד הבתים, גינות ירק ופרחים בקדמת בתים רבים, כלים חקלאיים חונים בחצרות, עברנו ליד נחל זורם שמפלונים קטנים נופלים ממנו, אחר כך הוא נראה כפלג, חמור מאחורי גדר, קבוצת בתים די גדולה על כתף ההר שממול, ושמש רכה מלטפת את הכול. זו שמש שהתרככה ביחס לאתמול, כבר לא לוהטת כמו שהייתה ביומיים הקודמים.

ואז איבדנו את הדרך. בסופו של דבר, הגענו לחווה לאחר כמה תלאות ובסיוע של תושבים שפגשנו ועזרו לנו בהתמצאות. מהתיאור שלי בוודאי ניתן להבין, שעד לדקות לפני ההגעה לחווה עדיין הלכנו בין בתי הכפר הפזורים בשלוחותיו. זהו כפר ללא סוף. אין אפשרות לערוך "סיבוב בכפר", אלא רק בקטע ממנו. הדרך הייתה בעלייה, בת השמונה התעייפה והיו גם תלונות שבאו מכיוונים אחרים. קטע ההליכה האחרון היה במדרון ללא שביל, והוא הרתיע מאוד את אחד מאיתנו. אבל הגענו והשהות בחווה הייתה נעימה וחווייתית, בהחלט פיצוי ראוי לשמו על המאמץ.

ובכן, רולנד וברנדט ברונר גרים בחווה עם שני ילדיהם ועם 15 פרות בתקופת הקיץ. רוב שטח המבנה, שאותו רואים בתמונה, הוא החלק של הרפת. הפרות מבלות בה רוב שעות היממה ויוצאות למרעה אחר הצהריים. התארחנו בביתם הצנוע, שיש בו הכל, אבל חדר נוגע בחדר, מחסן הגבינות נוגע בחלל המיועד לייצור הגבינה, וזה נוגע במטבח של המשפחה. צעד משם, מעבר לדלת - הרפת. המים מגיעים בצינור מאולתר, התלוי על ענפי העצים בדרך שבה הלכנו, ושירותים כימיים עומדים בחצר. בני המשפחה מוכרים שם גם מוצרים נלווים, מלבד הגבינות, ומנסים ליהנות משוליה של סצנת התיירות, מאנשים תימהוניים כמונו. לחווה יש גם חזית ייצוגית, שעליה תלויי לראווה אוסף פעמוני הפרות המרשים של המשפחה, פעמונים ענקיים, שעל כל אחד מהם חרוטה שנת הייצור שלו. רוב הזמן ישבנו בחוץ והתענגנו מארוחה שהוגשה בשלבים, מהניסיונות להתיידד עם הבת הביישנית של המארחים ומהנוף המרהיב. לפני הגעתנו לחווה, בזמן שהתנשפנו בעלייה, הנוף הלך ונפתח למרחוק, וכעת נהנינו ממנו. שלוות אלוהים שרתה שם למעלה והשהות במקום הייתה תענוג צרוף.

ההליכה חזרה לכפר נמשכה שעה ועוד קצת, מחצית הזמן שנדרש לנו כדי להגיע לחווה. חזרנו בדרך אחרת, לפי הנחיות בני המשפחה, במדרון שאין בו שביל. אף הירידה לא הייתה פשוטה בשבילנו. השותף שלי לא הבין איך שולחים תיירים בדרך לא דרך. "הם אנשי ההרים," אמרתי לו. לדאבוננו, גילינו שלא הפכנו לאנשי הרים בשהותנו הקצרה באלפים, ולמרות זאת, אני מאוד ממליצה על חוויה מהסוג הזה, חוויה בעלת צביון מקומי, שאמנם מיועדת גם לתיירים, אבל היא נטולת הצגות ואותנטית יותר מכל מוזיאון פתוח. יש ברחבי האלפים המון חוות כאלה, ורק צריך להתעניין בלשכות התיירות המקומיות איך להגיע. גם טיול בקרבת מקום המגורים, במסלול שאינו מפורסם, הוא חוויה מומלצת בעיני.

למי שלן באינטרלקן או בהבקרן ורוצה להגיע אל החווה הזאת שהצגתי כאן, אני ממליצה להתעניין בלשכת התיירות כיצד להתקרב אל החווה עם האוטו. אנחנו רצינו ללכת ברגל ואני חושבת שהמסלול אינו מוגזם למי שמטייל באופן קבוע ברגל. אבל יש אפשרות לחנות קרוב יותר לחווה. למידע נוסף: www.interlaken.ch.

באותו יום המשכנו למסלול הגמדים הנהדר, למלא חוב לבת השמונה שמאוד ציפתה לו. מובן שאספנו את האבדה שהשארנו בדירה, את בת ה-17 שלנו, שנהנתה אף היא בזמן שאנו נהנינו בחווה.

ברן המיוחדת

08.08.09 - לעיר העתיקה של ברן (Bern) יש צביון מיוחד. החנויות נפתחות אל ארקדות המהוות קורת גג להולכים ברחוב גם במזג אוויר דולף, אף שההליכה במרכז הרחוב, באזור הפתוח, יפה ונעימה בהרבה. חוץ מהחנויות שבמפלס הרחוב יש עוד המון חנויות מתחת לפני האדמה, במרתפים, שבמקור נבנו כמרתפי יין. המזרקות הרבות צבעוניות וציוריות. הפינות בנתיב ההיקפי של העיר העתיקה, לאורך נהר הארה, יפהפיות, בעיקר באזור שמאחורי בית הפרלמנט וקתדרלת מונסטר (Munster Cathedrale). יש גם מבחר מוזיאונים. גיסתי ואני נהנינו במוזיאון האמנות. החוויה שאותה אין להחמיץ בעיני מתרחשת בשעת סגירת החנויות אחר הצהריים. שתי דלתות עץ נסגרות על פתח במדרכה, והחנות נעלמת כלא הייתה. הרחוב הראשי כולו מתמלא בדלתות העץ האלה "השוכבות" על המדרכה כמו מכסי ביוב.

השמש והעננים מתעתעים בנו

09.08.09 - ביומנו האחרון באלפים נסענו לבקר את הכפר השכן, ביטנברג (Beatenberg). זהו כפר ארוך ובו רחוב אחד, הנמשך עד אינסוף, והוא כולו מרפסת נוף ארוכה מעל אגם תון. אם נמצאים בסביבה, בהחלט שווה לקפוץ אליו, לשבת במסעדה או סתם לתפוס פינה ולבהות בנוף. 35 דקות לוקח לרדת מהבקרן ברכב, לעלות לביטנברג ולנסוע עד לקצה הכפר. זה נקרא שכנים באזור הזה. החבר'ה שלי עלו ברכבל מביטנברג לתחנת האמצע של הרכבל לניידרהורן (Niederhorn), כדי לגלוש משם בקורקינטים. לתחנת האמצע הזאת קוראים Vorsass. ניתן כמובן לעלות לתחנה העליונה ולטייל שם ברגל או ליהנות מהתצפית. השנה הוענקה איזו מדליה למסלול ההליכה היורד מניידרהורן לביטנברג. אבל הבוקר שלנו התחיל עם עננות בשמיים, היה גם חשש לגשם, וחשבנו שהבילוי הזה אינו רלוונטי. המשכנו לכיוון קנדרשטג (Kandersteg), בתקווה חסרת השחר שעד להגעתנו, איום הגשם יחדל להתקיים, והנה הפתעה: קיבלנו במתנה יום צח להפליא.

מה אפשר להוסיף על אגם אושינן (Oeschinensee) שעוד לא נאמר? אולי רק את זה, שיש שם אזור עם נקודות מוסדרות להבערת אש, ואנחנו נהנינו לערוך את הפיקניק שלנו דווקא ממול, באזור שאליו עשן המנגלים אינו מגיע, במקום שקט ומוצל, שפזורים בו גם פסלים חביבים של גזעי עץ מגולפים ועוד אקספרימנטים אמנותיים. הדרך ברגל מהאגם לעיירה לא אמורה להיות קשה, ואולי היא אף קלה מזו החוזרת לתחנת הרכבל בעלייה. אנחנו טעינו, התנשפנו תחילה בעלייה לתחנת הרכבל, ואז התברר שהדרך היורדת למטה תלולה מאוד. גיל שמונה וגם גיל 17 ירדו עם אבא ברכבל, ויתר המשתתפות, מגיל 21 ומעלה (ובכללן אני), ירדו בדרך המרהיבה למטה. הנוף בזוית הזאת שונה לחלוטין מהנוף שבדרך אל האגם, ועל כן המאמץ משתלם.

בערב חוזרים הביתה

10.08.09 - נפרדנו מהדירה, מהכפר ומהאזור, וכבר התעוררו להן מחשבות על ביקור חוזר. הנחמה היא הנסיעה היפה דרך מעבר ברוניג (Brunig) ואגם לונגרן (Lungern) שמאריכה את הפרדה, ואחר כך יש לנו כמה שעות לבלות בציריך. רחוב בנהופשטרסה (Banhofstrasse) הוא אפור, מנוכר ומכיל רק חנויות יוקרה. אצלנו הוא לא זכה לאהדה גדולה. אפילו מעדניית שטרונגלי (Sprungly) המפורסמת, בבית מספר 21, נראתה לנו כמו חנות כלבו יוקרתית וחסרת אופי לשוקולד ולפרלינים. לטובת הרחוב המפורסם אוסיף שהוא מעוטר בעציצים גדולים, שעל כל אחד מהם ציור ייחודי. היוזמה הזאת בהחלט מוסיפה המון חן במקום שהוא נדרש. ועוד נקודת זכות: במרתף של חנות השעונים Beyer, בבית מספר 31, מסתתר מוזיאון קטן, המכיל את אוסף השעונים הפרטי של בעלי החנות. זהו אוסף שעונים נהדר, מאוד מגוון ומקיף, משחר ההיסטורי ועד ימינו.

מנגד, באזור שבין בנהופשטרסה לנהר הלימט (Limmat), זו אופרה אחרת. בעוד חבורת הנשים הצעירה של משפחתנו, ובהן גם בת השמונה, יצאה להסתער על החנויות, שותפי ואני זכינו בזמן איכות ושוטטנו באזור הרחובות הציוריים, הצרים והצבעוניים, בעיקר במשבצת הקטנה שבין גבעת לינדנהוף (Lindenhof) לכנסיית פראומונסטר (Fraumunster). והנה, אפילו מעדניית השוקולד שפגשנו כאן, שנקראת Teuscher, היא צבעונית, אינטימית ומקסימה. גם כאן המחירים בשמיים, אבל לפחות זו חגיגה לעיניים. גבעת לינדנהוף נעימה ונהדרת. ניתן להשקיף ממנה על האזור היפה של הנהר, והכיף הכי גדול הוא להציץ אל חלונות הבתים בחלקיה הפנימיים של הגבעה. הפנסיונרים של ציריך משחקים שח בשני לוחות גדולים הקבועים בקרקע, ובקיצור - הנוף האנושי והנוף האורבני חוגגים כאן יחדיו.

בכנסיות, גרוסמונסטר (Grossmunster) ופראומונסטר, ניתן להסתכל על החלונות הצבעוניים - בראשונה מככבים החלונות הוותיקים של ג'קומטי (שאהבתי), ובשנייה - של שגאל (שקצת פחות). כנסיית גרוסמונסטר תתחדש עד ראשית שנת 2010 בחלונות חדשים, שיצר האמן בן-זמננו זיגמר פולקה. יש למה לצפות. גם אני ציפיתי, אבל בקופת המגדל ציננו את התלהבותי ואמרו שהפרויקט מתעכב. וכאן אפרד בבקשה, שמי שיגיע לציריך בחודשים הקרובים, יסור אל הכנסייה ויסתכל על החלונות גם בשבילי.

נהניתי לספר. להתראות בטיולים הבאים.

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תודה על הטיפ המצויין

השב  · 

מסלול הגמדים בשוויץ

השב  · 

כתבה מצויינת ומעניינת

***בבלוג שלי תוכלו לקרוא על ארצות מערב ומזרח אירופה, סקנדיביה, אסיה התיכונה, סין, יפן, מרוקו, דרום אמריקה ודרום אפריקה, בוצואנה וזימבבואה וכתבות רבות על ישראל וירושלים בפרט ולאחרונה גם על השואה ואיסור האכלת ציפורים בלחם*** לחצו על הבלוג מטה***
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה להיער השחור

הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×