אבא`לה בוא ללונה-פארק

ברוכים הבאים לדלהי. עיר שוקקת 24-7, חמה, מיוזעת וריחנית וצפופה עד שיגעון. אנשים רבים מגיעים לדלהי וישר מעופפים ממנה ללדאק כדי לחסוך את החום, הלחות והשוק הראשוני, אבל יש שבוחרים להתחיל בדלהי, כדי לקנות בה רכב שאיתו יסעו ברחבי הודו.
משפחת עדוי
|
תמונה ראשית עבור: אבא`לה בוא ללונה-פארק

ברוכים הבאים לדלהי. עיר שוקקת 24-7 חמה, מיוזעת וריחנית, צפופה עד שיגעון ודווקא בה בחרנו להתחיל את המסע שלנו בהודו. אנשים רבים מגיעים לדלהי וישר מעופפים ממנה ללדאק כדי לחסוך את החום, הלחות והשוק הראשוני, אבל אנחנו בחרנו להתחיל בדלהי, כדי לקנות בה רכב שאיתו ניסע ברחבי הודו. "אנחנו משוגעים לגמרי", אמר לי יוסי אהרוני במטוס האייר באס בדרך להודו. "אבל משוגעים עם סגנון", עניתי לו, מנסה להיטיב את זווית הישיבה המאולצת שכפו עלי המושבים הצפופים. ילדי משפחות עדוי ואהרוני, ישנו בתנוחות שונות, מותשים מההתרגשות הגדולה שחווינו לא יודעים כל כך למה לצפות.

ערב הנסיעה, צפינו בסרט "מכתבים מרישיקש", בו הוצגה דלהי כמקום צפוף והומה. קיוויתי כי משהו מהסרט יתן לילדים מושג על מה שקורה כאן בהודו. אבל המציאות כהרגלה חזקה יותר מהסרט. דמיינו לעצמכם חמישה אנשים נדחסים למוטו ריקשה עם נהג מיוזע שמטלטל אותנו במהירות ברחובות העיר. הלחות עולה על גדותיה ואנחנו נוטפי זיעה וסמוקי לחיים מביטים בהשתאות בנחשולי ההודים הגודשים את הרחובות. נשים, גברים וטף סובבים באדישות ברחובות הסואנים, בלגאן מטורף של צבעים, ריחות, פרות חטובות שת וקבצנים. לא יודעים על מה להסתכל קודם. כל אחד מאיתנו מתמקד על דבר אחר ומזרז את כולם להביט פן יוחמץ המראה. ספרי רחוב מציעים תספורת ותגלחת באמצע הרחוב, לעתים גם בשעות החשיכה. (אני כבר מדמיינת לעצמי את האוזן הגזורה הנזרקת הצידה עם השערות ) לידם מוכרי פירות מסדרים שוב ושוב את המנגו והפפאיה בסדר מופתי על העגלות. פרה אוכלת ערימות של לחם שהגיש לה אחת המוכרים.

סוס צנום מושך עגלה ועליה מגדל ענק של רהיטים, ילדי בי"ס יסודי נוסעים לבושים במדי ביה"ס שלהם, ישובים בתוך כלוב ברזל מחובר לריקשת אופניים, נער זריז מדווש במרץ עם הריקשה אופניים שלו ומסיע שלוש נערות מצחקקות, שערן המשוח בשמן מסורק בקפידה, בגדיהן נטולי רבב, רק הרגליים הנעולות בסנדלי פלסטיק (צ`פל) מגוונות בכתמים שחורים, כתמי הלכלוך שהעניק להן במתנה הרחוב ההודי. הנהג שלנו מיומן בנסיעה, הוא מכיר כל פינה בדלהי, אם הוא לא, הוא פשוט יעצור ליד קבוצת אנשים וישאל. בסוף נגיע. אנחנו למדנו לקחת איתנו את כרטיס המלון או העסק אליו אנחנו רוצים להגיע, זה עוזר תמיד.

יעדי הכתבה

סגור
0
×