אוקלנד - ברוכים הבאים לניו-זילנד

אנו מגיעים לניו-זילנד, ולפני שנחזור לדרכים אנו מבלים כמה ימים במנוחה עירונית באוקלנד. אך ראשית הקדמה קצרצרה על ניו-זילנד: מדינה קטנה ודלילת אוכלוסיה, אך עם הבטחות גדולות לאוהבי הטבע!
anna.skoblo
|
מפה
תמונה ראשית עבור: אוקלנד - ברוכים הבאים לניו-זילנד
© אביטל ישראל

הקדמה

המדינה משתרעת על פני שני איים עיקריים ונמתחת על פני 1600 קילומטרים. לא הרבה במושגים שהתרגלנו אליהם באוסטרליה- המרחק שנסענו שם יספיק לעבור את שני האיים יותר מחמש פעמים! תושביה המקוריים של ניו-זילנד הם המאורים, במקורם פולינזים אשר היגרו בסירות קאנו לפני כ-600 עד 1000 שנה. האירופאי הראשון שהגיע לכאן היה א-ב-ל טזמן ההולנדי, אך הוא לא התרשם וגם לא תפס בעלות כמנהג אותה התקופה, והותיר את ניו-זילנד לגילוי מחדש וסיפוח על ידי קפטן קוק הבריטי. עובדה מעניינת וידועה קצת פחות היא, שבאותו הזמן שקפטן קוק חקר את האיים שט סביבם גם קפטן צרפתי בשם סורביל, אך השניים לא נפגשו מעולם. מעניין כיצד היו נראים פני המדינה הזו, עמוסת ה"פיש-אנד-צ`יפס", אילולא ויתרו ההולנדים, או אולי תחת בעלי בית צרפתיים? אולי אפילו היו נוהגים בצד הנכון... בכל אופן, האטרקציה העיקרית כאן איננה מעשי המאורים מפולינזיה וגם לא המתיישבים מאירופה (שכמעט הצליחו לקלקל, קצת לפני שנהפכו לאדוקים ביותר בשמירת הטבע), כי אם יצירת האדמה, הגשם, השמש והרוח להתפאר... כך לפחות מספרים, ואנו מבטיחים לבדוק, להיווכח ולספר גם לכם.

אגב, לשאלתי על מקור השם ניו-זילנד טרם מצאתי תשובה רשמית. על כן חיפשתי באטלס ומצאתי חבל ארץ אחד בעולם הקרוי בשם דומה- חבל Zeeland אשר בהולנד. האם אכן זהו מקור השם? נראה הגיוני אך אינני מבטיח... אשמח לתיקון או תוספת ממי שבקיא.

לתחילת הכתבה

אוקלנד

נעבור לכתבתנו לענייני ערים (והורים), רשות הכתיבה לרונית: זוכרים את מבצע ג`ט לג בסידני? אז גם באוקלנד היה לנו אחד כזה... הטיסה לאוקלנד היתה טיסת ערב, אשר נועדה לחסוך לנו את הטרחה של מעבר מהקראוון ללילה של לינה במלון לפני הטיסה. בדיעבד, מסתבר שאפשר בקלות להספיק לטיסת הבוקר הנוחה הרבה יותר על ידי החזרת הקראוון לחברת ההשכרה ערב קודם ולינה ב- Cabins הנוחים, שניתן למצוא כמעט בכל חניון קראוונים. כנראה שיש משהו באמרה "אין חכם כבעל ניסיון"...

הטיסה לאוקלנד חלפה לה במהירות ולקראת חצות, כשעה לפני הנחיתה, תומר נרדם לשינה עמוקה אותה נאלצנו לקטוע די מהר. המעבר בביקורת הגבולות היה מהיר וידידותי בזכות הטור המיוחד לטובת משפחות לילדים מתחת לגיל חמש (כדי להצטייד באחד כזה לפני הטיול...). החלק של ההמתנה למזוודות היה כבר נעים פחות, בעיקר בשל העובדה ששבעה משמונת תיקינו (כולל בוגי-בורד וגיטרה) הגיחו במהירות, בעוד תרמיל הטרקים הגדול התמהמה... בשתיים ושלושים לפנות בוקר פנינו לעמדת התיקים האובדים בשדה התעופה. ברור קצר העלה שמשום מה התרמיל שלנו, שהכיל כמעט את כל הביגוד החם שעומד לרשותנו, נותר במלבורן. נפרדנו מהפקיד טרוט העיניים בעמדת התיקים האובדים, בהבטחה שמחר אחר הצהריים התיק יהיה אצלנו.

בטרם היציאה מהטרמינל יש לעבור בעמדת ביקורת, שתפקידה לוודא כי הנכנסים לגבולות המדינה אינם מכניסים חומרים כגון מוצרי מזון (או רחמנא ליצלן בוץ), העלולים לפגוע באיזון האקולוגי העדין באי. הסוקרת בעמדת הרנטגן ראתה מבעד לעיניה החמושות במכשירים את נעלי ההליכה שלי והתעקשה לבחון אותן מקרוב. נאלצנו לחפור ולהוציא כמעט את כל תכולת התיק כדי להגיע לנעליים, שהתבררו כנקיות הרבה מעבר למה שזכרתי... יצאנו משדה התעופה ללילה קפוא ומאוד גשום (כמובן בלי מעילים) וחיש קל עלינו על מונית שירות מיוחדת משדה התעופה לעיר.

את המלון באוקלנד הזמנו עוד לפני היציאה מהארץ באמצעות האינטרנט. רון הצליח למצוא עסקה מצוינת לסוף שבוע במלון Duxton, וכך היינו צפויים ללון ארבעה לילות במלון גדול ומפואר יחסית במחיר של אכסניה (119$!). פקיד הלילה של המלון קצת הופתע לראות אותנו, הזכיר בטענה מוזרה שלא שמעו מאתנו ארבעה חודשים, אך למראה העדות הכתובה ששלפנו ובה תכתובת האינטרנט עם המלון התעשת די מהר והכין לנו חדר. כך צללנו כולנו למיטות הרכות בארבע לפנות בוקר, מה שחייב למחרת מבצע ג`ט לג לא קטן להעיר את כל בני המשפחה- בעוד רון מעיר את האחד האחר נרדם וחוזר חלילה.

לתחילת הכתבה

טיול בעיר

היום הראשון באוקלנד הוקדש בעיקר לסידורים. הצד שתמיד קר לו במשפחה, שהוא גם הצד האחראי על הקניות המשפחתיות (אני כמובן), קבע שלילדים אין מספיק בגדים חמים ולפיכך צעדנו במורד רחוב קווין כדי לחפש ציוד מתאים לילדים וגם קצת לנו. אחרי סיור לא קצר בין מגוון חנויות לציוד מטיילים הגענו לבסוף ל"קטמנדו" ושם הצטיידנו בכל הנחוץ. מהסקר הקצר שערכנו בין כל החנויות זו החנות היחידה בה ניתן למצוא ביגוד טיולים (גופיות טרמיות וכו`) לילדים. למזלנו, הצד במשפחה ששונא קניות (רון כמובן) דווקא אוהב מאוד חנויות של ציודי טיולים וכך אני והילדים יכולנו לערוך קניות ללא הפרעה...
 
בתום מסע הקניות המפרך תפסנו מונית ונסענו לעולם התת ימי של קלי טרטון. שתי אטרקציות עיקריות צפויות למבקרים במקום: האחת נסיעה ברכב שלג מחומם במסלול המדמה את תנאי הקוטב הדרומי, ובמהלכו ניתן לצפות בלמעלה ממאה פינגווינים מתוקים שוחים ומתהלכים על השלג; השניה, הליכה באקוואריום הבנוי כמנהרות זכוכית כך שדגים וכרישים עוטפים אותך מסביב. אנחנו נהנינו בעיקר מהחלק הראשון של הביקור וקצת התאכזבנו מהאקוואריום הקטן והדל יחסית בהשוואה לזה שבסידני. לאחר הסיור במרכז התת ימי גילינו להפתעתנו שהגשם הטורדני, שלא הפסיק לרדת מהבוקר, התחלף לשמים תכולים מנוקדים בענני כבשה (בניו-זילנד גם העננים בצורת כבשה...) וכך שמנו פעמינו לעבר ה- Sky Tower לפני שהשמיים יספיקו להתקדר שוב.

מגדל ה- Sky Tower הינו המגדל הגבוה ביותר בחצי הכדור הדרומי והנוף המרהיב הנשקף ממנו בהחלט מצדיק את העליה הלא זולה לראשו. עולים למגדל במעלית מהירה מאוד, אשר כבר ממנה נשקף הנוף המרהיב והיא מצוידת ברצפת זכוכית כדי להעצים את חווית העליה. חלקים במרפסת התצפית מרוצפים גם כן בזכוכית והצצה חטופה למטה בהחלט גרמה לי להרגיש רע מאוד. הילדים התרוצצו סביב סביב, רון צילם וצילם ורק אני עצמתי עיניים וחיכיתי שיגמר. אין לי ספק שמה שתרם להרגשתי היתה הרוח שהשתוללה בחוץ וגרמה למגדל להתנדנד קלות, שכן ברוח של 200 קמ"ש מתוכנן המגדל להתנדנד בקצהו כמטר אחד מצד לצד (ורון טוען שפשוט לא אכלתי מספיק, וגם בלימוזינה חונה הייתי מרגישה כך...). כדאי להדגיש כי במגדל קיימות אטרקציות רבות נוספות כגון הקזינו של אוקלנד, מסעדה מסתובבת בשם Orbit (כדאי להזמין מקום מראש) וגם אטרקציית אקסטרים.

המקום הראשון בו נפגשנו לראשונה עם בני העם המאורי ותרבותם היה מוזיאון המלחמה באוקלנד. המאורים, בניגוד לאבורג`ינים ביבשת הסמוכה, נלחמו בעקשות נגד האירופאים אשר החלו לפקוד את היבשת החל מהמאה השבע עשרה. אלימותם כנגד הפולשים הניסה מכאן את א�ב�ל טזמן, המגלה ההולנדי של המדינה, אך כל ריקודי המלחמה כבר לא עזרו כנגד אלו שבאו אחריו. במוזיאון המלחמה באוקלנד זכינו לצפות בריקוד המלחמה ובריקודים ושירים מאורים נוספים, וכעת, למודי נסיון, אנו יכולים בהחלט להבין מדוע מר טזמן ברח. מאידך, השירים המאורים האחרים, משחקי הריקוד (מעין ג`גלינג) וברכת ברוכים הבאים המאורית "קי-אה-אורה", בהחלט מציגים פן מאוד ידידותי בקבלת הפנים הפולינזית.

בתום המופע סיירנו במוזיאון ונחשפנו לאומנות הפולינזית היפה- חריטה בעץ, קליעת סלים ומגוון תכשיטים העשויים אבן ירקן (האבן המצויה כאן). בנוסף שוטטנו ארוכות באגף הילדים, המזמין את הקטנים לגעת ולשחק במוצגים. הילדים בעיקר אהבו את תצוגת כלי הנגינה שם הרעימו בתופים, בפסנתר ובקסילפון. עמדה נוספת שהתחבבה על הילדים מאוד היא עמדת קוביות העץ, שבה ניתן היה לבנות מבנים בסגנונות שונים. ערכת המבנים המזרח תיכוניים הזכירה מאוד לשקד את ירושלים. בניגוד להמלצות כל המבקרים במוזיאון ודיווחי כתבים נוספים, הילדים סירבו להתקרב לעמדת התחפושות. תומר העיף מבט בקופסאות מלאות התחפושות ואמר: "איכס זה מלוכלך" והלך! (כנראה שמשהו ממני הם בכל זאת סופגים...).

בתום הסיור במוזיאון המלחמה טיילנו בפארק העירוני היפה- הדומיין, ועברנו לרחוב פארנל הסמוך לפארק. שוטטנו בין החנויות היפות בפארנל ווילג` והרחנו את ניחוחות הבישול, שעלו מאין ספור בתי הקפה והמסעדות הפזורים באזור. לצערנו לא היינו רעבים כלל כך שהמשכנו בצעידה לכיוון גן הורדים בפארנל, על מנת להחליף את ניחוחות הבישול בניחוחות הוורדים. מהנקודה הגבוהה ביותר בפארק גם צפינו על הנמל היפה של אוקלנד. מגן הוורדים צעדנו חזרה למרכז העיר, וכרגיל מצאנו עצמנו מטיילים שוב בקווין סטריט, שם גם אכלנו ארוחת ערב.
היום האחרון שלנו באוקלנד הוקדש לשייט. סוף סוף! העיר מתהדרת בכינוי "עיר המפרשיות" (City of sails) וגם אנו רצינו לראות את אוקלנד מקו המים. מאחר שזמננו היה קצוב (ותכף נסביר למה) בחרנו בשייט קצר יחסית בנמל אוקלנד לכיוון מזרח ומערב. השיט כלל תצפיות על גשר אוקלנד, כפר גביע אמריקה ופרבר דבנפורט הציורי.

בתום השיט מיהרנו לקווין סטריט (כן, שוב אותו הרחוב) על מנת לצפות במצעד Farmers Santa Parade, זהו מצעד הנערך מדי שנה בשבת האחרונה של נובמבר בחסות חנות כל בו ניו-זילנדית (Farmers), ובמהלכו אוספים תרומות לטובת ילדים נזקקים לקראת חג המולד הקרב ובא. המצעד היה הפנינג מהסוג שמסיבות בטחוניות בארץ לא היינו מעיזים להתקרב אליו, וההמונים נאספו כבר שעתיים לפני תחילתו כדי לתפוס מקום. אנחנו הגענו למקום בשעה היעודה ועדיין הצלחנו להנות מאוד. המצעד הססגוני כלל מופעי ריקוד סינים, תזמורות קלטיות וכמובן אינספור דמויות אהובות ומוכרות כגון מיקי מאוס, ספיידר מן, חתול תעלול ואפילו שרק. הילדים היו כמובן מאושרים מאוד לפגוש את כל הדמויות האהובות ואני חשבתי לעצמי שהם בעצם עוד אף פעם לא ראו עדלאידע משלנו...

בתום המצעד נמשך ההפנינג הכללי בכיכר אאוטאה (Aotea square), והילדים קינחו את היום ורוקנו את הארנק במגוון המתקנים המתנפחים. כשהגיעה השעה ללכת אמר תומר (שביום טיול רגיל נוהג לנדנד "מתי נגיע למלון/קמפינג?"): "כבר התרגלתי לטייל כל היום, אפשר להישאר עוד?"...

כך תם הפרק העירוני שלנו בניו-זילנד, ומחר תחילתה של הרפתקה חדשה בקראוון הניו-זילנדי שלנו. וממש לסיום, מכיוון שהפעם אני אמונה על הכתיבה, לא צירפנו "הורים וילדים" לכתבה הזו. בהקשר זה רק נוכל לספר שהצלחנו להגניב "חיות אוסטרליות" בביקורת הגבולות ניו-זילנדית, וכי "שלושת החיתים" (זוכרים מהכתבה על ההרים הכחולים?) חצו בשלום את הגבול והם ממשיכים עימנו במלוא המרץ לניו זילנד...

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×