אזור עתלית וצפונותיו

טיול רכוב עם קטעי הליכה קצרים באזור עתלית - יישוב לא מוכר, תעלומת חטיפה מסתורית, פעולות ריגול סודיות, מבצע נועז, מבצר עתיק, מושבה ישנה ואפילו קבר קדוש הם רק חלק מהנושאים שבהם נעסוק בטיול זה החושף אזור טיולים לא מוכר במרכז הארץ.

שי רוזן
תמונה ראשית עבור: אזור עתלית וצפונותיו - תמונת קאבר
Depositphotos/Palolilo ©

בכתבה זו:

מחלף עתלית ועין הוד

נקודת ההתחלה לטיולנו היא מחלף עתלית. ממחלף עתלית ניסע מזרחה עד לכביש מספר 4 ("הכביש הישן"), שבו ניסע דרומה עד לפנייה לעין הוד. נפנה לכיוון עין הוד וניסע בכביש מספר 7111 עד לסופו. מולנו נמצאת הכניסה למושב ניר עציון, ואילו מימין הכניסה לכפר הנוער ימין אורד. אנחנו בדרך האמצעית המוליכה לבית הספר היסודי. עם גמר הדרך הסלולה נמשיך בדרך עפר העוקפת מצפון את הרפת של ניר עציון. הדרך מתחלפת לסירוגין בין כביש אספלט, דרך כורכר וכביש היצוק בטון המביא אותנו לבסוף לפנינת חמד - הכפר עין חוד (במפות שונות הוא נקרא גם בשם אבו אל היג`א).

ראשיתו של היישוב עין חוד, שאינו מופיע ברוב המפות, בשנת 1948 כאשר חלק מתושבי הכפר הערבי עין חוד, בני חמולת אבו אל היג`א בחרו להסתתר בהרים במהלך מלחמת העצמאות. בתום המלחמה, כשניסו התושבים לחזור לכפרם, התברר להם שהכפר הופקע והוא מיועד להתיישבות יהודית כאשר הם זכו לתואר המפוקפק של "נוכחים-נפקדים". בהיעדר אפשרות לחזור לכפרם הם התיישבו בלב ההרים והקימו כפר חדש. במשך שנים לא הוכר הכפר על ידי השלטונות, ורק בשנה האחרונה הכירה ממשלת ישראל בכפר כיישוב חוקי.

מעין חוד נחזור לכביש וניסע לכיוון עין הוד. בדרכנו נעבור את המושב השיתופי ניר עציון. מושב זה הוקם בשנת 1950 על ידי קבוצה של משפחות מכפר עציון וקבוצה של ניצולי שואה. ניתן להיכנס, אך לא בשבת, לבית ההארחה של המושב ולהנות מהנוף הנשקף מנקודות התצפית השונות הפזורות סביב רחבת הדשא שלו.

מצפון לניר עציון נמצא כפר הנוער הדתי ימין אורד המנציח את זכרו של צ`ארלס אורד וינגייט, קצין הצבא הבריטי שעזר רבות ליישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המאורעות של 1936-1939. בין השאר היה וינגייט מייסדן של פלוגות הלילה המיוחדות שבהן הוכשרו מיטב המפקדים של ההגנה. בשל פועלו ותרומתו כונה וינגייט על ידי אנשי היישוב בתואר "הידיד". צ`ארלס אורד וינגייט נהרג בהתרסקות מטוס בהודו בעת מלחמת העולם השנייה.

בהמשך הכביש נמצא כפר האמנים עין הוד. עד שנת 1948 שכן במקום הכפר הערבי עין חוד. במהלך המלחמה ברחו תושבי הכפר, ועם תום המלחמה נועדו הבתים לשיכון עולים חדשים במסגרת של מושב עובדים. לאחר נטישת המתיישבים, התיישבה במקום קבוצת אמנים והפכה את הכפר לכפר אמנים. מומלץ לשוטט בסמטאות הכפר, להציץ לסדנאות האמנים (בלי להפריע), ולהנות מביקור במוזיאון "ינקו דאדא" ובגלריה המרכזית וכן מפעילויות שונות המתקיימות לעתים בכפר.

מעין הוד נחזור לכביש 4 וניסע בו צפונה עד לתחנת הדלק. למרגלות הרכס, מעל מבנה התחנה, נוכל להבחין ברמפות בטון ובשרידי מגדל. בתקופת המנדט הבריטי שכן כאן מחנה לאסירים מקרב אנשי הכנופיות, שהועבדו בעבודת פרך. רמפות הבטון היו הבסיס לצריפים שבהם התגורר סגל המחנה. בליל 16-17 באוגוסט 1938 התקיפו כ-200 מאנשי כנופייתו של אבו-דורה את המחנה, השתלטו עליו ושחררו חלק מהאסירים. עם הגעת תגבורת בריטית, נסוגו אנשי הכנופיות כשהם לוקחים עמם כבני ערובה את משה לזרוביץ, סגן מפקד המחנה, אשתו, שלושת ילדיו וגיסו. לאחר כמה ימים שחררה הכנופיה את הילדים, אך הוציאה את שלושת המבוגרים להורג והסתירה את גופותיהם. רק בשנת 1963, בעקבות חקירותיו של קצין המשטרה שלמה בן אלקנה, התגלה הבור שבו הוסתרו הגופות ועצמות הנרצחים הובאו לקבורה בקבר אחים בראשון לציון. על אחת הרמפות מוצב שלט קטן המספר את הסיפור.

לתחילת הכתבה

אהרונסון ושייח' בוריק

מתחנת הדלק נמשיך בכביש, ובצומת הראשון נפנה מערבה לכיוון עתלית. מדרום לכביש נבחין בחוות אהרנסון שהוקמה בשנת 1910 על ידי ההסתדרות הציונית ובתרומת נדבנים יהודים מאמריקה, כחווה לנסיונות חקלאיים. בראש החווה עמד האגרונום אהרן אהרנסון ובין העובדים בה היו יחיאל ויצמן, אביו של נשיא המדינה לשעבר עזר ויצמן, ואבשלום פיינברג. עם הקמת המחתרת ניל"י, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הפכה החווה לאחד מבסיסיה. במהלך תפיסת אנשי ניל"י, באוקטובר 1917, נכנסו השלטונות העות`מאניים לחווה והרסו את כל שהיה בה. החווה הפסיקה לפעול ורק בשנות ה-60 חזרה לשמש מחנה קבע לתנועות הנוער. כדאי לבקש אישור להיכנס לשטח החווה ולשוטט במרחביה. מבית החווה נמתחת שדרת דקלי וושינגטוניה עד לחוף הים.

מחוות אהרנסון נמשיך עם הכביש מערבה, נעבור בגשר מעל כביש החוף ולאחריו נפנה צפונה למחנה המעפילים. במקום שוחזר מחנה המעצר שבו כלאו השלטונות הבריטיים את המעפילים שהגיעו לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה. ביקור באתר מאפשר לנו להתרשם ממבנה המחנה ומהווי חיי אלה ששהו בו, לשמוע על פעולת אנשי הפלמ"ח לשחרור הכלואים במחנה בשנת 1945 ולעיין בסיפורי המעפילים לארץ ישראל.

ממחנה המעפילים נצא בכביש דרומה לכיוון המושבה עתלית ונפנה מערבה לחניון לימור, שממנו יוצא מסלול טיול, האורך כשעה, לשמורת קרתא. תחילת המסלול היא בשולי חורשת האקליפטוסים של חניון לימור. השביל ממשיך דרומה למרגלות רכס הכורכר ומגיע לשרידי מחצבה. בדופן המחצבה חרותות בסלע האותיות ע` ו-ת` בכתב פיניקי קדום. לדעת חלק מהחוקרים זהו תחילת השם עתלית, שנחרת כדי לתחום את גבולות העיר. השביל ממשיך ומטפס על רכס הכורכר. לאורך הדרך בולטים עצי חרוב ושיחי אלת המסטיק. בעונת הסתיו מכוסה הרכס באלפי חצבים. השביל מגיע אל שרידי מצודה צלבנית קטנה, שנקראה דסטרוא (המעבר הצר).

זו הייתה תחנת משמר על הדרך שעברה לאורך חוף הים. ממרומי המצודה יש תצפית יפה על הסביבה. נמשיך בשביל צפונה, ובדרכנו נראה כמה מבנים חצובים בסלע שהיו כנראה אורוות. השביל מוליכנו לבריכת המים. ממרומי הבריכה ניתן לצפות על אזור הכרמל וחוף הכרמל. ממערב אפשר להבחין במבצר הצלבני של עתלית. לצערנו נמצא המבצר בתחום שטח צבאי סגור ואין אפשרות לבקר בו, אך התצפית נותנת מושג על הפוטנציאל התיירותי הטמון בו. מהתצפית יורדות מדרגות חזרה אל חניון לימור.

נמשיך מחורשת לימור דרומה בכביש, ניכנס למושבה עתלית ונעצור ברחוב המייסדים. אדמות האזור נקנו בסוף המאה ה-19, ובשנת 1903 הקימה חברת יק"א במקום מושבה. בשנת 1907 נבנו הבתים הראשונים לאורך רחוב המייסדים. בשנים הראשונות סבלו תושבי עתלית מהתנכלויות של ערביי הסביבה ובעיקר ממחלת הקדחת. בשנת 1918 הניחו הבריטים את מסילת הרכבת בסמוך למושבה והוקמה תחנה. בשנות ה-50 קלטה עתלית עלייה והתרחבה, וכיום חיים בה כ-2,000 נפש. מומלץ להחנות את הרכב ולטייל ברגל ברחוב המייסדים. למרות הפיתוח והבנייה שמסביב, נשארו חצרות האיכרים הראשונות כמעט ללא שינוי. אם אתם מעוניינים להיכנס לחצר, אנא בקשו אישור מבעלי הבית.

נמשיך בנסיעה ברחוב המייסדים עד לסופו ונפנה ימינה. רחוב הרדוף מוביל אותנו לתחנת הרכבת וחוצה את עתלית לכל אורכה עד לצומת עם כביש הגישה לקיבוץ נווה ים. בצומת נפנה שמאלה ונעלה בדרך עפר רחבה על הגשר החוצה את כביש החוף. משמאל לנו נוכל לראות את האנדרטה לנופלים מקרב יישובי חוף הכרמל. את האנדרטה פיסל האמן יעקב אפשטיין והיא מדמה קבוצת נשים מתאבלות. לאחר חציית הגשר נעצור את הרכב במגרש חניה קטן ונצא לטיול רגלי בשיח` בוריק.

בגבעת שיח` בוריק פזורים שרידים של מתקנים חקלאיים, ויש בה מחצבות ומערות קבורה מהתקופה הרומית-ביזנטית. אלו הם שרידיו של היישוב מגדל מלחא המופיע בתלמוד הירושלמי. במרכז הגבעה נמצא קבר שיח` בוריק המזוהה עם שיח` אבריק ("שיח` הכד", שקברו נמצא בבית שערים). על פי המסורת היהודית הקדומה, מזוהה שיח` אבריק עם ברק בן אבינועם. בשנת 1926 נוסד על הגבעה, על ידי פליטים ארמנים, כפר ארמני שהתקיים במקום עד תחילת שנות ה-80. מהכפר הארמני נשארו שרידי בתים ובית קברות קטן. בשוליו הדרומיים של האתר נמצאת שמורת הטבע עתלית שבה פריחה יפהפייה. בהיעדר שביל מסומן, מומלץ לשוטט על הגבעה ולגלות את צפונותיה.

בשיח` בוריק נסיים את טיולנו.

לתחילת הכתבה

הדפסה|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

בן אלקנה חשף את פרשת 14 החברה מהפלמ``ח מליל הגשרי

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לאסיה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×