איטליה - יוצאים לטיול משפחתי קצר

ונציה, פירנצה ורומא, הן הערים המרכזיות והמתויירות ביותר באיטליה. משפחה עם שני ילדים בוגרים יוצאת לכיוון איטליה לטיול של שבוע וקצת. היא מבקרת בערים האלו, נהנית מהנוף שלצידן בדרך, לא מוותרת על האטרקציות המרכזיות וחוזרת מלאה בחוויות. אתם מוזמנים להצטרף לטיול, בכתבה שלפניכם.
צחי
|
מפה
תמונה ראשית עבור: איטליה - יוצאים לטיול משפחתי קצר

התארגנות לטיול

אנו זוג עם ילדים בוגרים בגילאי 15 ו-18. מסגרת הטיול הייתה לינה בצימרים כאשר כל יומיים מדלגים למקום אחר. נקודות המוקד היו ונציה, פירנצה, אומבריה ורומא. הזמנו כרטיסים לטיסת שכר של סנדור, באמצעות חברת אירתור, שהיו הזולים ביותר והתכנון הראשוני היה לנחות ולחזור מרומא. לאחר מחשבה נוספת ומאחר ולא רציתי לחזור מוונציה לרומא (כ-600 ק"מ) ביום אחד שעלול להיות גשום, שינינו את מקום הנחיתה לורונה וחזרה מרומא. 

כל התכנון לווה בחששות ואי ידיעה באשר למזג האוויר ביעד. לקחנו גם בגדים חמים וגם בגדי קיץ. הסתייעתי רבות באתר אקו וודר שנתן תחזית קדימה של 10 ימים שהייתה מדויקת וצפתה רוב הדרך מזג אויר נאה ביום (ממוצע של 20 מעלות, מה שמאפשר שיטוט בחולצות קצרות) וקר בלילה (חובה מעיל דק לפחות).

את הרכב הזמנו עוד בארץ דרך "רנט דיירקט" (שהיו הכי זולים ונתנו גם שרות מהיר וטוב). ביקשנו פיאט סטילו סטיישן וקיבלנו רנו מגאן סטיישן דיזל עם 6 הילוכים (רכב מעולה), כאשר במקום מפתח יש היום כרטיס אלקטרוני המוכנס למקומו וההתנעה היא על ידי לחיצה על כפתור התנעה. לא צריך להיבהל אם האוטו לא מתניע מיד משום שלפעמים הרכב צריך את השניות שלו לחימום מוקדם (במיוחד בדיזל). ליטר דיזל עולה כ- 1.25 יורו ועל כל הנסיעה הוצאנו כ- 100 יורו לדלק. הרכב העמוס באנשים ומזוודות הפגין יציבות מרשימה גם במהירויות גבוהות. הנסיעה היתה שקטה ונוחה וגם לאחר שעות נהיגה רבות לא הרגשנו עייפות או כאבי גב.

החלטנו כי בערים הגדולות, פירנצה ורומא, ניסע מאתר לאתר במונית. ההחלטה הוכיחה עצמה. נסיעה ממוצעת עלתה כ- 5 יורו ולארבעה איש זה מחיר מצוין. גם אם הנהג מאריך את הדרך בכוונה אנו ראינו עוד קצת מהעיר בלי להתאמץ. סך הכל, המחיר מצדיק את החיסכון בזמן ושמירת הכוחות לשיטוט הרגלי.

יחד עם הרכב הזמנו גם ג`י פי אס. העדפתי מכשיר דובר עברית ולא בילד-אין ברכב. את המכשיר מסוג מיו 310 קיבלנו יום לפני הנסיעה במשרדי החברה בראשל"צ (לא ניתן לקבל בשדה התעופה אך מסרו שניתן לקבל עם שליח עד הבית תמורת תשלום). למי שאינו בקיא בתפעול מכשירים מסוג זה יש בעיה בתחילה לתפעל אותם היות ובארץ לא ניתן לתרגל (מפות חו"ל) וכן יש בעיה לתפעל את הפונקציות המתקדמות, כגון נסיעה דרך כביש מסוים או לא לנסוע דרך מקום מסוים, דברים שהם מעבר למיומנות הבסיסית. רוב הזמן המכשיר תפקד היטב, למעט בשינוי מסלול שאז הראה נטייה להחזיר אותנו למסלול המקורי שלא תמיד היה אפשרי (דרך חסומה וכד`). 

לתחילת הכתבה

אגם גרדה

יצאנו לדרך באיחור של יותר משעה בטיסת יורופליי, שהיא חברת שכר איטלקית לורונה. האוכל בטיסה כלל שתייה, עוגה לא טעימה וסנדויץ בלתי אכיל. נחתנו בורונה בשעה 10:30. לקחנו את הרכב מסוכנות מג`ורה בשדה התעופה (כשיוצאים מהטרמינל פונים שמאלה והולכים 5 דקות). שרות אדיב ומהיר אבל לא מסבירים לך כלום אלא מודיעים היכן הרכב ושולחים אותך למצוא אותו בעצמך, לבדוק אותו ולנסוע. התקנו את הג`י.פי.אס ששכרנו מרנט דיירקט ולאחר תרגול קל התחלנו לנסוע.  

יעד ראשון - נסיעה לאגם גרדה לסירמיונה. לא להתבלבל - יש בדרך הרבה מגרשי חנייה. לא לעצור בהם, לנסוע עד הסוף עד שרואים חומות עתיקות. מצד ימין יש מגרש חנייה. יש לגשת לכניסה ולקחת מהמכונה כרטיסי חנייה לפי שעות (2 יורו לשעה). לדעתי מספיקות שעתיים עד שלוש כדי לראות את כל הרחובות הקטנים והיפים לאכול גלידה, פיצה או סנדויץ באחת מהחנויות הרבות, להיכנס לכל החנויות היפות שבעיר ולצפות באגם. משם נסענו לכיוון ונציה, דרך של כ-150 ק"מ על האוטוסטרדה. מהירות מותרת היא 130 קמ"ש והדרך עוברת במהירות. ביציאה מהאוטוסטרדה מתחיל הדוחק. אנחנו כמו רבים  מקוראי למטייל פנינו לואני בספיניאה.

על ואני: כמארח אין שני לו. אדיב, זוכר את שמות האורחים, פונה ונותן לכל אחד, גם לילדים, תשומת לב אישית. הבית מעוצב באופן מדהים ומעיד על אישיות תרבותית רבגונית. שלא כמו ארוחות הבוקר הידועות לשמצה באיטליה (הכוללות בדרך כלל מיץ מקופסה, קפה פושר, עוגה יבשה, לחמנייה חלולה עם ריבה וחמאה) אצל ואני קיבלנו כמה סוגי לחם מצוין, ריבות, חמאה, מיץ, חביתה מלפפונים ועגבניות, עוגות (שאמא שלו הכינה) וקפה מצוין. קיבלנו יחידה שכללה חדר שינה גדול ויפה עם טלוויזיה, חדר ילדים עם שתי מיטות נפרדות, מקלחת ושירותים ומטבח שניתנה בו זכות שימוש גם לדיירי הדירה ליד. במטבח היה ציוד לקפה, מקרר וכל מה שדרוש אם רוצים לאכול בצימר. הכל נקי ומטופח. המגרעת היחידה היתה דוד המים החמים הקטן שמספיק לשני אנשים למקלחת חטופה, בוודאי לא לארבעה.

לאחר התארגנות בחדרים עשינו סיור בספינאה. בערב, לפי המלצתו של ואני אכלנו בפיצרייה שליד 
(10 מ`) שנקראת "דון דינו". בהחלט טעים והמחיר היה מחיר סביר (מחירים ביורו לדוגמה: עריכת שולחן 1.5 יורו לאדם, לינגויני פירות ים 9.5, ספגטי קרבונרה 7, פיצה פיטריות 4.8, ליטר יין 6, בקבוק מים גדול 2.2).

לתחילת הכתבה

ונציה

יצאנו מוואני בערך בשעה 09:30 לכיוון תחנת האוטובוס שנמצאת 50 מ` מהבית של ואני. קנינו כרטיסים בחנות הטבקי הסמוכה ועלינו לאוטובוס שהמתין בתחנה, ללא מספר מזהה וללא הנהג. הנהג הגיע שתי דקות לפני שעת היציאה (מאד מדייקים בזמני הנסיעה), וידאנו שזהו האוטובוס לוונציה, נסיעה של כמעט חצי שעה, והגענו לתחנה הסופית. לפי עצתו של וואני קנינו כרטיס חופשי ל-12 שעות ועלינו על הסירה המפליגה למוראנו

הנסיעה באוטובוס המים היא סבירה גם אם לפעמים יש דוחק. כדאי לעלות רק כשיש מקום לשבת משום שזהו זמן לנוח בין ההליכות הממושכות. ירדנו בתחנה הראשונה באי מוראנו (שנקראת קולונה, למיטב זכרוני), הלכנו לאורך התעלה המרכזית, סיור של כשעתיים. מוראנו, אי מדהים למי שאוהב את אמנות הזכוכית. בכל חלון ראווה יש עיצובים בצורות וצבעים שלא חשבתם שאפשר לעשות. הגענו למפגש שתי תעלות, עברנו גשר יפה ופנינו ימינה, שם לקחנו את אוטובוס המים ליעדנו הבא. המסלול שעשינו הקיף רק חלק קטן מאד של האי מוראנו ונראה לי שאפשר לבלות שם הרבה יותר זמן.  

פיאצה סן מרקו היא מקום יפהפה. יופי זה נגלה לאיטו כאשר באים מכיוון הים. בתחילה נחשפים שני עמודים גבוהים עם פסלים, לאחר מכן הקתדרלה ולבסוף מראה הכיכר השלם על המבנים עם שדרת העמודים, החנויות, המסעדות והתזמורות המנגנות לפני כל מסעדה להנעמת זמנם של היושבים והמטיילים גם יחד וגם מאות היונים שעפות ומטיילות בכיכר ונהנות לאכול מכף ידם של המטיילים. לא לשכוח לקנות שקית אוכל עבור יורו אחד (שווה ביותר גם למבוגרים, כמו לילדים). המשכנו להסתובב בסמטאות הצרות והציוריות, להיכנס לחנויות המסכות, הזכוכית, הביגוד ומה לא, עד שהגענו לגשר הריאלטו, הנמצא בערך באמצע הגרנד קנאל

לקחנו שייט קצר בגונדולה מהגרנד קנאל. הגונדולייר רצה 100 יורו לסיבוב הקצר ו-120 לסיבוב הארוך, אך לפי ואני הסכומים נעים בין 70 ל-80 יורו. אנחנו שילמנו 80 יורו ויצאנו לשיט קצר ונחמד של כחצי שעה. יש סירות שמוסיפים להם גם זמר ואקורדיוניסט לכל השייט וכל מי שמטייל מעל התעלות שומע אותם ונהנה גם כן. שימו לב - כדאי לקחת גונדולה מהתעלות הצדדיות ולא מהגרנד קנאל היות ואין שם שום דבר מיוחד. מי שהולך בתעלות הצדדיות יראה תחנות גונדולות שם ניתן לעלות. כמו כן יש תחנת גונדולות גדולה כאשר יוצאים מפיאצה סן מרקו.  

המשכנו להסתובב בחנויות עד רדת החשיכה היות ורצינו לראות את כיכר סן מרקו בלילה. בשמונה עלינו על האוטובוס לספינאה. איך יודעים שמגיעים לצימר? כל הנסיעה נוסעים בשטח עירוני, לאחר כ- 20 דקות מסתיימים הבתים ונוסעים בשטח פתוח, עוברים על גשר ולאחריו כיכר ואז נכנסים לספינאה. התחנה הראשונה היא הצנטרום שם יורדים 30 מ` מפיצרייה דון דינו, אליה נכנסנו לארוחת ערב ולצימר של ואני לשינה טובה לאחר יום עמוס וגדוש חוויות. 

לתחילת הכתבה

פירנצה

יצאנו מספינאה וואני לכיוון פירנצה. תיכננו לעצור בצימר שלנו שמוקם צפונית לפירנצה ומשם להמשיך לעיר. לאחר נסיעה של כשעה וחצי באוטוסטרדה ירדנו להמשך הנסיעה בכבישים של האזור השקט וההררי שמצפון לעיר. הצימר שלנו - לה ג`ינסטרה שוכן בסביבות כפר קטן, פרטולינו, על ראש הר גבוה. את הצימר לקחנו לפי המלצת חבר שהתארח שם. את הדיל סגרנו יום לפני הנסיעה בשיחה ובמייל עם בעלת המקום, רוסאנה דונאטי, שדוברת אנגלית לא רעה. בעלי המקום גרים בקומת הקרקע. בקומה מעל יש צימר עם שני חדרי שינה ומקלחת משותפת ועוד חדר המתאים לזוג. יש לובי משותף ומרפסת נוף. אנו ישנו בצימר נוסף שהיה פעם ככל הנראה מוסך (לפי הירידה המותאמת לרכב), אך הפכו אותו לצימר מרווח ונעים עם חדר שינה גדול, סלון בו פתחנו שתי מיטות, מטבח מאובזר כהלכה וחדר שירותים ומקלחת יפה וטוב. הצימר עלה לארבעתנו 140 יורו ללילה כולל ארוחת בוקר. היתרון הגדול בצימר שהוא קרוב מאד לפירנצה, כ-15 דקות עד לכניסה הצפונית בנסיעה פשוטה וקלה לניווט. 

בפירנצה תכננו ללכת ביום זה למוזיאונים אופיצי ולאקדמיה. שכרנו מראש את שרותיה של מדריכה דוברת עברית החיה במקום, חמדה נתן, ישראלית המתמחה באומנות, שקנתה עבורנו מראש את הכרטיסים (אחרת היינו צריכים לעמוד בתור בלתי נגמר וגם אז לא בטוח שהיינו משיגים כרטיסים לאותו יום וגם כך היה תור לא קצר לבעלי כרטיסים מוזמנים). נכנסנו לאופיצי, לאחר מכן עברנו דרך הדואומו ודלתות גן העדן (בבית הטבילה) העשויות זהב והמשכנו לאחר מכן לאקדמיה לראות בעיקר את דוד ופסלי העבדים שהם גושי אבן ודמויות אדם בלתי גמורות כאילו ומנסות לצאת מגוש השיש. ההדרכה הייתה מדהימה ואפילו הילדים שלא כל כך התענינו בהתחלה נהנו מאד.  

לאחר הסיור שארך יותר מחמש שעות היינו רעבים ועייפים וחמדה המליצה לנו על שתי מסעדות סמוכות האחת לשנייה - ז"ה זה" ו"מריו". אכלנו ב- זה זה (piazza del mercato centrale` 26r) והיה מצוין. חזרנו לצימר עייפים אך מרוצים.

למחרת, לאחר ארוחת בוקר משודרגת שהכנו בצימר ממה שקיבלנו ומה שקנינו, שמנו פעמינו לפירנצה. התחנה הראשונה הייתה נקודת התצפית על שם מיכלאנג`לו הנמצאת מדרום לעיר. ניתן להגיע אליה בקלות עם הרכב, פשוט נוסעים על הציר המרכזי עד לנהר, חוצים אותו ונוסעים ימינה עם הדרך העולה עד התצפית. מטרתנו הייתה להחנות שם את הרכב בחנייה חינם למשך כל היום. הנוף מקסים. משם, למרות הצעות שהיו לנו לרדת ברגל, לקחנו מונית לעיר והתחלנו לטייל באופן חופשי ברחובות האזור המרכזי סביב סנטה קרוצה, האופיצי הדואומו

בצהרים החלטנו לאכול במסעדת מריו המפורסמת (זו שצמודה לזה זה) בויה רוסינה 2. הזמנו סטיק בגודל 1.5 ק"ג לשלושה אנשים, ומה לעשות הבשר ברובו היה בלתי לעיס (והאמינו לי אפשר גם אחרת) והאוכל סביר ולא יותר מכך. סיימנו בגשר פונטה וקיו, לאחר הגשר פנינו שמאלה, קנינו מעדנים בחנות קרובה והגענו לתחנת המוניות, משם לקחנו מונית לחנייה בה השארנו את הרכב בבוקר. 

לתחילת הכתבה

אומבריה

לאחר ארוחת בוקר ארזנו את הפקלאות ושמנו פעמינו לאזור טוסקנה ודרך הקיאנטי, המסומנת במפות כ- s222. הג`י פי אס הכניס אותנו בתחילה לדרכים קטנטנות ומפותלות עד שהתייצבנו על דרך צרה ומפותלת גם היא אך עם נוף מדהים הכולל גם גבעות ירוקות בהירות יפהפיות. ראינו בנייני חוות בודדות וכפריים קטנים. נכנסו לאחת החוות לטעום יין והמשכנו דרך קסטלינה לסן ג`ימיניאנו.  

סן גימיניאנו היא עיר עתיקה היושבת על גבעה, ומגרשי החנייה אליה מתחילים כבר במרחק גדול מהחומות. אנו לא התייאשנו, הגענו למגרש הקרוב ביותר לשער הכניסה, חיכינו מספר דקות בתור עד שהתפנה מקום (2 יורו לשעה – תשלום בסוף) ונכנסנו. הרחוב הראשי היה ציורי ויפהפה אולם עם כל הכבוד למגדלים (ויש כבוד) מדובר בעיקר ביחסי ציבור מעולים, ועל כן הסתפקנו בביקור של פחות משעתיים. נסענו משם ועלינו על הדרך המהירה (לא כביש אגרה) דרך סיינה, פרוג`ה ואסיסי (אליהן לא נכנסנו) לאומבריה באזור ספולטו, דרך מנהרה באורך יותר מ-4 ק"מ לצימר של אורי זלצינגר. 

אומבריה הוא חבל ארץ מדהים. בדרום אומבריה נמצא איזור ולנרינה, שהוא האזור הפראי ויש בו עמק בו זורם נהר הנרה והנסיעה בו היא חוויה משכרת חושים. בסביבתה של עיר קטנה באזור, פרצי, נמצא הצימר של אורי. אורי זלצינגר הוא ישראלי שהחליט לקבוע את ביתו במקום. הוא לקח בית בן 400 שנה והפך אותו במו ידיו למלון בוטיק. אנו ישנו בסוויטה הכוללת שני חדרי שינה ואמבטיה משותפת. שילמנו 100 יורו ללילה. את ארוחת הערב סעדנו במסעדה מקומית. ה"מיוחדת" של המסעדה היא ארוחת טעימות של כ- 10 מנות שכולן כוללות טרטופי (כמהין), הנמצא באזור. האורחים של אורי מקבלים את הארוחה במחיר 30 יורו לזוג, כולל יין וקינוח שזה מחיר מצחיק למנות הכוללות טרטופי.  

לתחילת הכתבה

נורצ`ה וספולטו

יום זה הוקדש לטיול באומבריה - ולנרינה. יצאנו מפרצי לכיוון נורצ`ה, שהיא עיר מרכזית במחוז, בנסיעה של חצי שעה בדרך העוברת בנוף הררי מדהים ביופיו. נורצ`ה קטנה יחסית וניתן לסיים את הסיור בה בשעה עד שעתיים. התחלנו בביקור במפעל השוקולד, שהיה טעים ביותר, היושב מחוץ לעיר העתיקה. לאחר מכן החנינו את הרכב ליד החומות ונכנסנו לרחוב קטן ויפה שרובו חנויות למכירת גבינות, בשרים ונקניקי חזיר, כך שכל ההולך ברחוב אינו יכול להימלט מהריח המיוחד של המוצרים האלה. בנוסף, בפיאצה המרכזית בנורצה יש מספר כנסיות יפות ופסל של בנדיקטוס הקדוש. 

חזרנו לרכב ונסענו לכיוון הדרך הראשית בעמק. עלינו לכפר הקטן והיפה ואלו די נרה ועצרנו להצטלם ליד הנחל בכניסה לסקג`ינו. משם המשכנו למפלי מרמור, שהם מפלים גבוהים מאד, אך מתברר שהמדינה משתמשת במים שלהם להנעת תחנות כח והמים מוסטים לצורך כך מהמפל הטבעי והזרם מוחזר למסלולו המקורי בתקופה זו רק בסופי שבוע. משם המשכנו לאגם פיאדלוקו, אגם יפה והעיירה עיירה מנומנמת. אם אין לכם זמן עודף או שאינכם רוצים לבקר בפרוג`ה או אסיזי ניתן בהחלט לוותר על הביקור באגם. 

לאחר ארוחת צהריים באחת המסעדות שליד האגם המשכנו לספולטו. בעינינו זו הייתה אכזבה. אולי משום שהחנינו את הרכב במקום נמוך יחסית והיינו צריכים לטפס בשיפועים בלתי הגיוניים, אולי משום שיחסית לערים עתיקות אחרות אין כל יחוד בספולטו. לפנות ערב לקח אותנו אורי למקום מדהים שרק מקומיים יודעים עליו. נוסעים לכיוון כפר קטן שבפסגת הר, לפני הכפר יורדים מהדרך הראשית לתוך היער ונוסעים מספר דקות בדרך יפה, עד שמגיעים למסעדת דגים היושבת על נחל ומגדלת את הדגים בנחל עצמו שליד המסעדה. במקום יש גם בריכה גדולה טבעית וצריף עץ גדול היכול לשמש כצימר מדהים, אבל בשלב זה הוא נטוש. לצערנו באותו יום המסעדה הייתה סגורה. את ארוחת הערב אכלנו בצוותא עם שני זוגות נוספים שהיו אצל אורי באותה מסעדה אבל הפעם הזמנו מנות רגילות שהיו מצוינות ושילמנו מעט יחסית לארבעה אנשים שאכלנו מספר מנות ונהנו מכל ביס (גם הילדים). 

לתחילת הכתבה

רומא

התחלנו בנסיעה לרומא. מזג האוויר הפך קריר וטיפות גשם ראשונות החלו אך פסקו לאחר מספר דקות. הגענו לרומא קודם כל לתחנת החזרת הרכב מספר דקות לאחר השעה אחת בצהרים. זכינו בהפתעה - נוכחנו לגלות שהתחנה סגורה עד 15:00... רק שכחו להודיע לנו. חיכינו קצת יותר משעה עד שהופיע הפקיד וחתם לנו על החזרת הרכב. לקחנו מונית למלון מלון פנסיון נבונה, הנמצא במרחק 50 מטר מפיאצה נבונה. המיקום מעולה וכן גם שוכן בקומה ראשונה של אחד מהמבנים ברחוב "ויה די סדיארי". מבחוץ לא תימצאו סימן למעט שלט קטן. קיבלנו שני חדרים מרווחים נקיים, מצוידים היטב, ארוחת בוקר סבירה ושרות מעולה. למלון יש מפה של רומא ועם הסבר קצר של פקיד הקבלה אפשר להתחיל לטייל. 

התחלנו ללכת לאורך רחוב ויטוריו עימנואל עד פיאצה ונציה, טיילנו קצת על המדרגות כדי להרגיש את גודל המבנה. היות והמקום משמש כקבר לחייל האלמוני עומדים שם חיילים במשמרת וכן שומר מיוחד האוסר על המטיילים הרבים לנוח על המדרגות. עקפנו את הבניין משמאל (ניתן גם מימין) והגענו לפורום רומנו שהוא מרכז רומא הקדומה. בפועל מדובר בדרך או רחוב באורך של כ-100 מטר ואם לא קראתם קודם על המקום או לא לקחתם מדריך לא תבינו את גודלו וחשיבותו ההיסטורית של המקום. אני ממליץ לקרוא קצת על המקום והמבנים השונים ואם אפשר לחפש מדריך כי עם הסבר ניתן לבלות במקום זמן רב ולהבין את תחילתה של התרבות והדמוקרטיה. כמעט בסוף מגיעים לשער טיטוס המפורסם, ממנו המשכנו עוד עשרות מטרים לקולוסאום. תור הכרטיסים היה קצר, המחיר גבוה אך החוויה שווה את המחיר. גם ללא הסבר מקצועי בהתבסס על מה שקראנו ניתן להבין מהו המקום, מה הייתה חשיבותו ועד כמה היה מפואר ומתקדם היה לתקופתו. 

מהקולוסאום לקחנו מונית למזרקה המפורסמת ביותר בעולם "פונטנה די טרווי". המקום עמוס אך הצלחנו להתקרב למזרקה, לזרוק מטבע כדי שנחזור (בפעם הקודמת זה עזר – עובדה) ולהצטלם. משם התחלנו ללכת במסלול משולט דרך הפנתיאון, שהכיכר בה הוא נמצא והמבנה עצמו בלילה היו מראה נהדר. המשכנו לכיוון פיאצה נבונה, שם התאכזבנו קלות היות ומזרקת ארבעת הנהרות של ברניני הייתה מכוסה חלקה לשיפוצים. לשמחתנו הכיכר היתה מאד פעילה. להטוטנים, נגנים זמרים וציירים, לכל אחד הפינה שלו, המון קהל, בתי קפה עם שולחנות בחוץ ואוירה ייחודית ותוססת. אכלנו ארוחת ערב במסעדה ליד המלון והלכנו לישון.    

את היום שלמחרת התחלנו בקמפו די פיורי – שוק הפרחים. מקום נחמד וציורי אך לא מלהיב. פטפטנו עם מוכר סט לקילוף ירקות שהזדהה כיהודי ברגע ששמע אותנו משוחחים וניסה למכור גם לנו תוך סיפורי בדיחות על גויים. שוטטנו במקום כרבע שעה ולקחנו מונית לוותיקן. התחלנו עם קתדרלת סן פטרוס, כאשר ויתרנו מראש על עמידה בתורים ארוכים לקברים ולכיפה ונכנסנו במהירות לקתדרלה עצמה. ראינו שם את הפיאטה - יצירה מפורסמת של מיכלאנג`לו, המתארת את מריה מחזיקה בישו לאחר שהורידה אותו מהצלב. לפתע ,כשהתקדמנו, שמענו מוזיקה ושירה. בצד שמאל בחלק הקדמי היה איזור תפילה ובו נגנית אורגן ומקהלה של שלוש נשים שנגנו וזימרו להפליא. עמדנו מוקסמים עד שהתעייפנו ויצאנו. 

יצאנו מהקתדרלה והלכנו לאורך שדרת העמודים ופנינו שמאלה לכיוון מוזיאון הוותיקן. מצאנו עצמנו עומדים בתור ארוך ארוך של כמאתיים מטר אבל התור התקדם במהירות ותוך כשעה מצאנו עצמנו במוזיאון. שם רק החלה הויה דולורוזה - מסע הייסורים לכיוון הקפלה הסיסטינית שרק היא בעצם ענינה אותנו, בדיוק כפי שאת רוב המבקרים. המסע הרגלי לאורך מסדרונות וחדרי המוזיאון נמשך יותר משעה עד שהגענו סחוטים לקפלה, שהיתה מלאה באנשים. תפסנו לנו, במזל, מקומות ישיבה לאורך הקיר, והתחלנו להסתכל סביבנו ולמעלה. אין מה לעשות. רק כשרואים עבודה של גאון מבינים למה נחשב ככזה. הצבעוניות והפרופורציות גורמים לציורים להראות כמו פסלים, עד שלא ניתן לדעת האם יש לפנינו ציור או פסל. הסתכלנו ובחנו כל ציור בניסיון לנחש איזה אירוע הוא מתאר עד שעייפנו מלהסתכל וצברנו כח להמשך המסע המתיש לכיוון היציאה. עצרנו בקפיטריה המקומית לפיצה הגרועה ביותר שאכלנו באיטליה ויצאנו החוצה תשושים אך מרוצים.  

לקחנו מונית לכיוון פיאצה דל פופולו, כיכר גדולה שבמרכזה אובליסק והתחלנו ללכת ברחוב הקניות ויה דל קורסו. בדרך חתכנו שמאלה לרחוב ויה קונדוטי, הידוע כרחוב היוקרתי ביותר ברומא עד למדרגות הספרדיות שהיו הפעם, אולי בגלל התקופה, ללא פרחים כלל מה שפגם קצת במראה, אולם לא מנע מהמונים לשבת על המדרגות ולהסתכל על מזרקת הסירה שממול למדרגות. חזרנו לויה קונדוטי לאחר כניסה לכל חנות וחנות וביצוע שופינג כהלכתו וחזרנו למלון להשאיר את הקניות ולהמשיך בשיטוט. חזרנו לטייל בפיאצה נבונה ונכנסנו לרחובות הקטנים שמשמאל לכיכר, רחובות קטנים המלאים מסעדות וחנויות מעצבים חלקם במחירים מטורפים וחלקם במחירים שווים לכל נפש (אך לא זול). אכלנו באחת המסעדות הקטנות (la danesina hosteria) שברחוב ויה דל וקיו 125 וחזרנו למלון. 

לתחילת הכתבה

חזרה הביתה

ארגנו את מזוודותינו לעזיבה, השארנו אותן במלון בשמירת חפצים ויצאנו לטיול אחרון ברומא. לקחנו מונית לכנסיית סן פיטרו אין וינקולי לראות את פסל משה. כנסיה יפה והפסל יפה, כמה צילומים והמשכנו בטיול במונית לכיוון כנסיית טריניטה דל מונטי – הכנסייה הנמצאת מעל המדרגות הספרדיות. במקום נקודת תצפית יפה על גגות העיר. גם הרחוב היוצא מפיאצה דל פופולו לכיוון המדרגות הספרדיות, ויה דל בבואינו, הוא רחוב קניות נחשב ולכן שוטטנו גם בו. המשכנו עד לפונטנה די טרוי ולא תאמינו. נחיל האנשים שזרם לכיכר ומילא אותה עד אפס מקום מנע מאיתנו להתקרב אפילו למזרקה. היות וכבר היינו שם ויתרנו על התענוג שבדוחק וחזרנו בפעם האחרונה דרך הפנתיאון ופיאצה נבונה למלון. 

מונית שהזמנו לשדה עלתה 50 יורו (המחיר הסביר הוא 30-40 יורו אבל חבל על הויכוח כי החישוב, כולל המזוודות, הוא מסובך). הגענו לשדה ושם, למרות שפתחנו את המזוודות במלון, נדרשנו לפתוח כל מזוודה וכל תיק רחצה, לפשפש ולמשש בכל חבילה הגדולה מקופסת סיגריות. נאלצנו להשאיר בקבוק יין קטן בשדה, אותו תרמנו למאבטח. שוטטנו בדיוטי פרי, עוד קצת קניות אחרונות של שוקולדים ודברים אחרים מיותרים לחלוטין ועלינו למטוס של סאן דור. ארוחת הערב שכללה סנדויץ עוף חם מצוין (אם נשווה לחברת יורו פליי) סרט ללא קול, תמורת האוזניות הנך מתבקש לשלם 2 יורו, וחזרה לארץ בשמחה. 

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לאיטליה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×