אנטיגואה

קסם מהלך באנטיגואה. הגואטמאלים אנשים שקטים הם. כפי שלא שומעים תשעים אנשים באוטובוס אחד, כך לא שומעים אותם בעיר הזו הרוחשת הכנות לחג הסמנה סנטה. רחובות העיר מרוצפים באבן, בתיה יפים וכנסיותיה רבות. סימני רעידת האדמה שהרסה אותה ב-1870 עדיין ניכרים. בתוך אלו,
משפחת שפירא
|
מפה
תמונה ראשית עבור: אנטיגואה

צ`יקן באס

אל גואטמאלה אנו יורדים לקראת הפסטיבל השנתי סמנה סנטה. יצאנו מסאן קריסטובל שבחבל צ`יאפס, מקסיקו, מרחק ארבע שעות מהגבול הגואטמאלי. אוטובוס פלוס, מוסיפים עוד קצת והכסאות יורדים והביטחון עולה. אפילו חגורות בטיחות יש שם וגם סירטון הסברה על הצורך בהן. לפני אחת הנסיעות אפילו צולמנו בוידאו כדי למנוע מי מהנוסעים להפוך לשודד...

עוברים את הגבול. ניתן לעבור את הגבול באופן מאורגן ויקר על ידי שאטל היוצא מסן קריסטובל, חוצה את הגבול וממשיך לשילה אבל התהליך זהה ואנו בוחרים לעבור את הגבול עצמאית. מחתימים דרכונים, אומרים תודה ומסרבים לשלם את שלושים הפזוס, כשלושה דולר, לדרכון, שדורש הפקיד הגואטמאלי שלא כחוק והוא מנפנף לנו שנמשיך. סוף סוף בחזרה לעולם שלישי. אל תשלמו את השוחד שגובים במעבר הגבול כתוב בפורום באתר למטייל. אולי היינו צריכים להשאיר משהו סימלי, ואולי לא, זוהי גואטמאלה ואולי מוטב להשאיר מעט אפור. חצינו את הגבול, התעלמנו מהחלפנים ועלינו במעלה הרחוב עד לתחנת המשטרה. לידה משכנו כסף מהכספומט. כן, הכל כתוב באתר ומפגש הגבולות נעשה קל יותר.

לתחילת הכתבה

הצ`יקן באס הראשון

במדינת עולם שלישי, כך למדנו, לא צריך לחפש דבר. כל מה שאתה צריך מגיע אליך. כך גם עצר לנו הצ`יקן באס הראשון שלנו. זהו הכינוי לאוטובוס הגואטמאלי המקומי, תחבורה זולה המביאה אותך אל תוך הריחות והאינטימיות המקומית. מושבים קשים, מושבים לשניים הופכים עד מהרה למושבם של שלושה, עם ילדים גם חמישה. לעיתים מתיישב השביעי ברווח שבין המושבים קצה אחד בכל מושב. אז נחתמת השורה והטלטלות מצד לצד נעשות נוחות יותר... קירבה אינטימית שאין בה דבר למעט נסיעה משותפת באוטובוס. משום מה, תחושת הביטחון האישי באוטובוס הזה גבוהה מהאוטובוס המכסיקני פלוס, עם החגורות והאזהרות. עליתי על הגג עם המוצ`ילות ונעלתי את שתיהן אל המעקה הנמוך. מהר מאוד התמלא האוטובוס עד אפס מקום. מושג יחסי כך הבנו בהמשך... מעל תשעים נוסעים באוטובוס ישן, הילוכים חורקים וריח גומי שרוף. אנשים עלו וירדו, עוזר הנהג פילס דרכו לגבות את הקצ`לים הבודדים. תוך כדי נסיעה הוא מטפס על הגג וחוזר ויורד ממנו, מכין תיקים לפריקה, מעמיס אחרים.

הדרך לשילה (quezaltenango) לא ממש מעניינת. הרים מיוערים, מורדות ופיתולים חדים. כביש אספלט מצויין. את הדרך לשילה עשינו כדי לקצר טווח בדרכנו לאנטיגואה. הגענו לשילה אחר הצהריים. מעלינו נתלו שמיים שחורים. מונית כבר חיכתה ונהגה הציע להסיענו לקאזה ארגנטינה. לשם היו מועדות פנינו. עולם שלישי, יודעים לאן אנו רוצים להגיע עוד לפני שביקשנו...

עשינו שם לילה גשום ובבוקר כבר היינו בדרכנו לאנטיגואה. יכולנו לפרט לכם אילו אוטובוסים ולאלו יעדים והיכן מחליפים. מיותר, פשוט תשאלו והמקומיים כבר יורידו אתכם, עוזר האוטובוס השני כבר יחכה לכם, כמה פשוט.

לתחילת הכתבה

אנטיגואה

הגענו לאנטיגואה ביום שישי לקראת כניסתו של השבוע הקדוש. העיר עדיין לא נכבשה בידי המוני תיירים הצפויים להגיע אליה בשרשרת מטוסים לקראת סוף הפסטיבל. לא התקשנו למצוא מקום לינה אף שהתפוסה היתה גבוהה. המחירים יוכפלו בעוד כמה ימים אבל תמיד ניתן למצא מקום מתאים, כך למדנו.

קסם מהלך בעיר הזו. הגואטמאלים אנשים שקטים הם. כפי שלא שומעים תשעים אנשים באוטובוס אחד, כך לא שומעים אותם בעיר הזו הרוחשת הכנות לחג. רחובות העיר מרוצפים באבן, בתיה יפים וכנסיותיה רבות. סימני רעידת האדמה שהרסה אותה ב-1870 עדיין ניכרים. נעשה כאן מאמץ לשמר את החזיתות והמבנים העתיקים.
בתוך אלו, מסעדות מעוצבות היטב, מוסיקה טובה, אוכל מצויין, בתי ספר לסלסה, בתי ספר לספרדית.

הרבה ידיים זרות השקיעו במקום. חלק מהכסף נשאר בעיר, רובו נשאר בידי זרים. השקעה עם סיכון גבוה יאמרו אחרים, ולא יתכוונו להר הגעש המאיים מעליה אלא לערעיותו של השילטון. מגובה אבני הרחוב, בעיניו של תייר, נראה שזהו חלון הזדמנויות בארץ מדהימה, שסועה ממלחמת אזרחים ארוכה, עניה עוני מחפיר לצד מיעוט עשיר כקורח.

בפארק סנטרל ובכיכרות שליד הכנסיות ערוכים עשרות דוכני אוכל. המקום האהוב עלינו. עם זאת הארוחה הראשונה שלנו באנטיגואה היא בסניף הענק של מקדונלד. אחד הסניפים המוצלחים יותר של חברת הענק הזו. בית קולוניאלי ענק מעוצב מחדש, חצר ענקית, זהו משכנו של הסניף הזה. המקומיים כך מסתבר חוסכים כדי להביא את המשפחה למקדונלד... מוזר, ואולי סימן ששכבה בורגנית מתחילה להיווצר, מעט יציבות על הארץ הזו.

אנחנו בוחרים בדוכנים הנפלאים שברחוב. ארוחה בפרוטות, טריה, טעימה. טורטיה עם גבינה נאפת במקום, מוסיפים אבוקדו, קצת חריף, בצל, לפעמים גם מחית עדשים או שועית שחורים. מעדן. יושבים על שפת ההמדרכה או על שרפרפי פלסטיק קטנים. מקנחים בפלחי מנגו או במיץ תפוזים הנסחט עבורינו בדוכן הסמוך.

שפע מסעדות יש בעיר. אוירה ישראלית בקפה אלפיים. גם המקומיים אוהבים את המקום וממלאים אותו. גאיה, מסעדה נוספת שפתח יוחאי, בעליו של קפה אלפיים, מביאה את האוריאנטל למרכז היבשת הזו. אנו אוהבים את האוכל המקומי ותשעה חודשים מאז יצאנו למסע לא מעוררים בנו כמיהה לחומוס או טחינה או קוסקוס וקבב וטבולה ועם זאת, אל תחמיצו את גאיה. לא מעט מסעדות ישראליות נפתחו ביבשת ומבלי לבייש אף אחת, המסעדה של יוחאי מיוחדת. עיצוב ואוירה נפלאה ואוכל מעולה. תודה יוחאי שידעת, שהצלחת לרגש גם אותנו. בהצלחה.

לתחילת הכתבה

ליל הסדר בבית חב"ד

בתוך ההכנות, התהלוכות ולבוש החג המיוחד לסמנה סאנטה, הגיע זמנו של ליל הסדר שלנו. יין ומצות מברוקלין, אוכל כשר ושני רבנים. ליל הסדר בבית חבד, כחמישים ישראלים. סדר שקט, שולחנות מרוחקים זה מזה. אנשי חב"ד עשו את שלהם, ניהלו את הסדר כהבנתם, מביאים את הסדר אל הבן החמישי באגדה, זה שלא מגיע לליל הסדר. אולי היינו צריכים לתרום מהאוירה המוצ`ילרית, להוסיף משלנו לסדר.

לכם, אנשי חב"ד, מגיעה תודה גדולה על המאמץ והמסירות. לא היתה זו אוירה מחשמלת כמו ברחובות אנטיגואה בימי הפיאסטה אבל היה זה החג שלנו, ליל הסדר וגם לא מעט געגועים.

בכתבה הבאה על סמאנה סאנטה, הפיאסטה הגדולה באנטיגואה, קניות בצ`יצ`יקסטננגו, השוק הגדול, לימודי ספרדית והמון, המון תמונות.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×