בריסביין והגולד קוסט

לאחר שעזבו את ביירון ביי ממשיכה המשפחה בדרכה לבריסביין שתושביה אכולי הקנאה החליטו להקים לעצמם חוף ים מלאכותי... הם מבלים בעולם הסרטים ומאוד מהנים אך מתאכזבים מגן החיות של התנינים...
mashav10
|
תמונה ראשית עבור: בריסביין והגולד קוסט

מגיעים אל הגולד קוסט

נפרדנו לאחרונה כשאנו בדרכנו מביירון ביי צפונה לאזור המכונה ה- "Gold Coast" אי שם....בדרך אנו עוזבים את מדינת New South Wales ונעבור למדינת השמש הנצחית: Queensland. התכוונו לנסוע עד שימאס לנו ואז לעצור לישון בקמפינג ואכן כך עשינו. עופר נהג כ- 80 ק"מ, ירדנו מהאוטוסטרדה (Hwy Pacific) ונכנסנו לקמפינג. הקמפינג נראה יפה, מטופח ומעוטר בצמחיה, אך במשרד הבהירו לנו שכדי לבלות שם את הלילה נצטרך להיפרד מ- 56 דולר אוסטרלי (השווים בערך ל- 150 ¤). הסכום נראה לנו יקר ומופרז, במיוחד לאור העובדה שאנו ממילא כמעט ולא משתמשים בשירותי הקמפינג. אנו באים מאוחר, יוצאים מוקדם (טוב, מוקדם יחסית... ) מתקלחים ומבשלים בקרוואן שלנו ו- 27 דולר מהסכום הנ"ל נגבה עבור הילדים שלא מוציאים את קצה אפם מהקרוואן. ניסינו להסביר את המצב לאחראי, אך לא היה עם מי לדבר...

ממש לא התאים לנו להוציא סכום כזה על לילה בקמפינג ונסענו משם הלאה. עשינו חשבון שאם נבלה את כל 80 הלילות שיש לנו לבלות באוסטרליה בקמפינגים כאלה נאלץ לסיים את הטיול מוקדם משהתכוונו. האמת חייבת להאמר: הקמפינג הנ"ל יקר במיוחד. קמפינג סביר ממוצע עולה בסביבות 20 דולר אוסטרלי לזוג בתוספת 7 - 6 דולר אוסטרלי לכל ילד, אך, גם כך מדובר בהוצאה של כ- 120 ¤ ללילה (גם בניו זילנד ישנו בקמפינגים סבירים ואף יותר מזה, אך שם ההוצאה הממוצעת ללילה עמדה על 30 דולר ניו זילנדי שהם כ- 70 ¤). הנושא הטריד אותנו, אך לעת עתה לא היה לנו מה לעשות שכן היה חשוב, ואף הכרחי לנו להתחבר, מדי לילה, לחשמל שבקמפינג כדי שנוכל להפעיל את הרדיאטור ולטעון את כל מכשירי החשמל.

לתחילת הכתבה

עוצרים בסרפרס פרדייז

המשכנו לנסוע, הדרך חלפה ביעף ובסביבות אחת עשרה בלילה מצאנו עצמנו בטבורה של לאס ווגאס: בנינים גבוהים, (20 ו- 30 קומות), המון מלונות, אורות מנצנצים בכל פינה, אנשים ברחובות וחנויות פתוחות..., הגענו למרכז הגולד קוסט, ל"Surfers Paradise" או בתרגום לעברית:"גן העדן של הגולשים". עוד נחזור לכאן ונספר לכם על המקום, בינתיים, אחרי שגמרנו להתלהב מהעובדה שיש מקום באוסטרליה בו יש חיים אחרי תשע בערב החלטנו להמשיך עוד כמה קילומטרים והגענו ל"Movie World" ולנסות לבלות את הלילה (או, את מה שנשאר ממנו...), במגרש החניה של עולם הסרטים. כשיצאנו מסרפרז (כך מכונה סרפרז פרדייס בפי המקומיים, ואנחנו כבר מרגישים חצי מקומיים) הרעיון של שינה במגרש חניה נראה כמעט בלתי מתקבל על הדעת, אך ככל שנקפו הקילומטרים התרגלנו לרעיון והחלטנו שהוא, לפחות, שווה ניסיון.

לא היה לנו מה להפסיד: כבר היה מאוחר, הילדים חרפו מזה כמה שעות במיטותיהם, הקרוואן היה מצויד בכל מה שאנחנו צריכים, למעט חשמל כאמור, אך עופר יכול לטעון את מצלמת הווידאו ואת אחד הטלפונים הניידים באמצעות ממיר נייד ל - 220 וולט שמחובר למצבר של הקרוואן) והכי חשוב: אם נישן במגרש החניה של עולם הסרטים, בבוקר לא נצטרך לנסוע לשום מקום, פשוט נקום, נתארגן, נצא החוצה, נחצה את הכביש ונכנס לפארק - נשמע מדליק, לא? - כך עשינו והיה ממש נחמד: הגענו למגרש, חנינו במקום הכי טוב מול הכניסה, נעלנו היטב את האוטו והלכנו לישון .

לתחילת הכתבה

האחים וורנר

למחרת בשעה 10:00 בבוקר התייצבנו, שמחים וטובי לב בשער הכניסה של וורנר ברוד`רס שבגולד קוסט. בילינו יום שלם בפארק שהוא שילוב של אולפני ההסרטה של יוניברסל סטודיוס בלוס אנג`לס, בצירוף פארק שעשועים בסגנון דיסנילנד. היה יום מאוד נעים, פרטים על חוויותינו ניתן למצוא בכתבה של ירדן. אתם יכולים לתאר לעצמכם שהילדים נהנו "עד השמים וחזרה ...", כמו שעומר אמר, וגם אנו, "הגדולים" מצאנו דברים להנות מהם. הפארק עשוי ברמה גבוהה,"בטוב טעם" כמו שלימור היתה אומרת, לו היתה מבקרת כאן (ובהנחה שלימור מ"רק בישראל" היא עדין דמות נחשבת בישראל, או שאני כבר לא מעודכנת ...).

עולם הסרטים
הוא אחד מארבעה פארקים נושאיים הממוקמים כולם בגולד קוסט. הפארקים הם: "Sea World", "Wet and Wild" , Dreamworld ועולם הסרטים הנ"ל, בכולם דמי הכניסה גבוהים מאוד ונעים סביב 55 דולר אוסטרלי למבוגר ו- 35 דולר אוסטרלי לילד, אבל אם ניקח בחשבון שדמי הכניסה כוללים שימוש בכל המתקנים ואת כל ההופעות, כנראה שמדובר בסכום הוגן. אנחנו הסתפקנו בביקור המאוד חוויתי בעולם הסרטים. הופעות ראווה של יצורי ים שונים (בעולם המים) לא מדברות אלינו, בעולם החלומות יש בעיקר כל מיני רכבות הרים מפחידות, וכן נפילה חופשית ממעלית בגובה 36 קומות... שרק הצפייה במסלולן עושה לנו כאב ראש וכדי לבקר ב"רטוב ופרוע" צריך מזג אוויר חם יותר, הרבה יותר .. ב"רטוב ופרוע" נמצא ה"Dive in Movies" היחיד בעולם: בערב מקרינים סרטים על מסך ענק הממוקם מול בריכת גלים והצופים צפים בתוך אבוב ומסתכלים בסרט, אחלה רעיון ...., אולי אפשר לשלב אותו עם שייט אבובים בירדן ההררי...

לתחילת הכתבה

ממשיכים לבריסביין

המשכנו בדרכנו לכיוון בריסביין, יש להניח שאתם, כמונו עד לפני יציאתנו לטיול, לא שמעתם על בריסביין. כולם שמעו על סידני או על מלבורן, אולי גם על פרת`, אך בריסביין אינה העיר בשמה ינקוב האדם הממוצע המשחק "ארץ עיר..." כשיוצאת האות "בית" ... ולמרות זאת, לדעתנו, זאת העיר היפה מבין הערים בהן ביקרנו באוסטרליה ואם (לא לדאוג אמא, רק אם..., לחלום מותר ...) היינו צריכים לבחור מקום לגור בו באוסטרליה, זהו המקום: עיר גדולה אך לא עצומה (1.6 מליון תושבים, העיר השלישית בגודלה באוסטרליה) ששוכנת לא רחוק מהאוקיאנוס אך ביסודה היא עיר נהר, ממוקמת בנוף יפהפה, מוקפת גבעות ונקודות תצפית מרהיבות.

בבריסביין מספר גשרים מרשימים הנטויים מעל הנהר, חיי התרבות בה שוקקים אך הרחובות אינם צפופים, האנשים נינוחים ומסבירי פנים ו... מזג האוויר בה נהדר במשך כל השנה. נקודה למחשבה: גם בריסביין, כמו סידני, החלה את דרכה כמושבת עונשין לאסירים, האם יכול להיות שעלינו על הבסיס להתפתחותה של עיר מוצלחת ?...

לתחילת הכתבה

מבקרים בבריסביין 

את סיורנו בבריסביין התחלנו דווקא בפאתי העיר, במשרדיה של חברת B.M.C.C., ממנה שכרנו את וויני היקר שלנו, זוכרים את הקמפינג שרצה לגבות מאיתנו 56 דולר אוסטרלי עבור לינה (?) , ובכן החלטנו שנתקדם עוד שלב בדרך להפיכת הקרוואן שלנו ליחידה עצמאית. עופר רכש גנרטור נייד ארוז בתוך מזוודה אדומה, תוצרת חב` הונדה היפנית, המסוגל לייצר 2,000 וואט, כמות המספיקה לנו כדי להפעיל את כל מה שאנו צריכים (מיקרוגל, מזגן, ראדיאטור ושקעי חשמל למחשב/טלוויזיה/סלולרים), כמובן כל מכשיר בתורו... הגנרטור עובד על בנזין ומסוגל לעבוד כשבע עד שמונה שעות ברציפות - והכי חשוב, אנשי B.M.C.C. מוכנים לקנות מאיתנו את הגנרטור בחזרה, בטרם נחזור לישראל (למרות, שכמו שאני מכירה את עופר, אני מניחה שהגנרטור יחזור איתנו לישראל ..., נו, הוא יכול לקחת אותו ע"ח מתנתי ליום הולדתו ה - 50 ...שיחול כידוע בעוד 10 שנים בלבד...).

וכעת כשאנו מצוידים באמת בכל פלאי תבל, המשכנו הלאה. ראשית ערכנו סיור רכוב בעיר, עיר מקסימה ונעימה, הרחובות רחבים ומוארים, משובצים בפארקים ובין הבניינים המודרניים והגבוהים רואים מדי פעם בנין עתיק ומלא הוד, זכר לימים ישנים יותר. אך, איך נפלו גיבורים : הבניין ההיסטורי המרשים ביותר, שהיה בעבר בית האוצר משמש כיום כקזינו מפואר הפתוח 24 שעות ביממה. במרכז העיר בנויים הרחובות שתי וערב, כל הרחובות שכיוונם מזרח-מערב נקראים בשמות של נשים וכל הרחובות שכיוונם צפון-דרום נקראים בשמות של גברים. התבנית החוזרת במנהטן (שם שמות הרחובות והשדרות הינם רצף של מספרים) יותר יעילה אבל אתם חייבים להסכים איתי שהתבנית החוזרת כאן, בבריסביין, הרבה יותר מקורית ומעניינת....

נסענו לצפות על מרכז העיר מהעבר השני של הנהר. יצאנו מהקרוואן וראינו שאנו עומדים על שפת מצוק המשתפל עד הנהר והמצוק משמש כאתר אימונים לגלישת מצוקים, ישבנו על רחבת התצפית וראינו אוסטרלים יחפים עושים סנפלינג בחלק המצוק בו יש שיפוע שלילי. כאן הכל מסודר, אין צורך לחפש סלעים או עצים שישמשו עוגן לחבלי הסנפלינג, על ראש המצוק הוכנו מראש עמודי בטון נמוכים ומאסיבים המשמשים כעוגנים. לא ניסינו את כוחנו בגלישה מטה אך ראינו שגדת הנהר מטופחת ורשמנו לעצמנו כי כדאי לבקר שם.

התחיל להחשיך, ובבריסביין, כמו ברוב הערים הגדולות אין קמפינג נעים במרחק סביר ממרכז העיר ולפיכך החלטנו לישון על הר קות`ה, נקודת תצפית נוספת על העיר (אנו שוקלים להחליף את שמנו מ"הסיירים" ל"הצופים"...) הפנורמה של העיר לאור השקיעה ממש לא משהו... סתאאאם, הפנורמה מדהימה, אבל כמה סופרלטיבים אפשר לתת למראות ולנופים ?... כבר נגמרו מילות התואר בשפה העברית....

אחרי שגמרנו להתלהב מהנוף, התכוננו לשינה: החנינו את הקרוואן ישר (כדי שלא יהיה לנו שיפוע במיטה...) והפעלנו את הגנרטור - איזה כיף... (לידיעת מי שרוצה לנסות זאת בעצמו נספר שהחוק באוסטרליה קובע שקמפינג מותר רק בחניונים, בתשלום או בחינם, שהוסדרו לשם כך, אך מחוץ לאיזורי התיירות החוק אינו נאכף בקפדנות, ועופר כבר מצא פטנט בקרוואן, באמצעותו ניתן לשכנע כל פקח מזדמן שמתקרצץ עלינו שהרכב אינו מניע ואנחנו ממתינים לחילוץ שיגיע בבוקר ועד אז אנחנו חייבים לטעון את המצברים על ידי הגנרטור...).

את יום המחרת בילינו בגדה הדרומית של הנהר. בגדה זו נמצא קומפלקס התרבות הענק של העיר ולצידו פארק נעים, כל כך נעים עד שעזבנו את הקרוואן (בדרך למוזיאון קווינסלנד, הנמצא בסוף הפארק), בשעה 11:00 ועד שעה 16:00 לא הצלחנו לחצות את כל הפארק. בפארק יש גני שעשועים, גן יפני קטן, בריכות נוי, חממה של פרפרים, מדשאות והעיקר: חוף ים מלאכותי..., זה נשמע כמו בדיחה אך לא, תושבי בריסביין התקנאו בתושבי אחיותיהן הגדולות- סידני ומלבורן, הבנויות על חופי ים מדהימים והחליטו שאם הטבע לא חנן את העיר בחוף ים אין שום סיבה להנציח את חוסר הצדק לנצח, ובנו לעצמם חוף: חפרו לגונה ענקית לצד הנהר, פיזרו סביב הלגונה חול ים לבן ונקי, הציבו מגדלי שמירה למצילים כל 20 מטר והנה לכם חוף ים - עשה זאת בעצמך..., אני מתארת לעצמי שזה נשמע מגוחך, ואתם בטח חושבים:"או-קי, אז הם בנו חוף ים, אך אין שם אווירה של ים ..." ולא כך הוא, כשנמצאים בחוף הזה מרגישים ממש כמו בים: אנשים שוכבים בבגדי ים ומשתזפים וילדים משתכשכים במים. כשהגענו ללגונה הצטערנו שלא הבאנו לילדים בגדי ים, אחרי בילוי של שעה שם הצטערנו שלא הבאנו מגבת ובגדים להחלפה .... כפי שאמרתי באותו יום כבר לא הגענו למוזיאון אבל, חכמים ממני כבר אמרו ש"כל תוכנית היא בסיס לשינויים ...." ממילא החיים הם מה שקורה לנו בזמן שאנו עסוקים בלתכנן תוכניות.

מהגדה השמאלית, אופס ... הגדה הדרומית, נסענו לכיוון היציאה מהעיר וחזרנו על עקבותינו, נסענו מרחק של כ - 60 ק"מ לגולד קוסט ובסיום הנסיעה חיכתה לנו הפתעה נעימה: מסתבר שבגין כל שהייה בתשלום של חמישה לילות באחד ממלונות רשת שרתון מקבלים סופשבוע חינם. (תוספת שלי, עופר: אני מאוד שמח לגלות שלרעייתי האהובה המבצעים החולפים מהווים הפתעה נעימה, אולם האמת היא שהמבצע הנ"ל היה מוגבל לשהייה בת 5 לילות לפחות בין החודשים מרץ - יוני 2002, אולם מבצעים בדרך כלל הינם בנמצא כל הזמן ויש לחפש אחר המבצע התורן התקף למועד שהותכם).

אנו שהינו חמישה ימים במלון של שרתון (בסידני) אך בהיותנו ישראלים האמונים על שיטת ה"כאילו חינם" הנהוגה בישראל היינו בטוחים שבאותיות הקטנות ישנה דרך למנוע מאיתנו את המתנה/לגבות כסף עבור הלינה באמתלה של "דמי הרשמה" או פטנט דומה/לאפשר לנו לנצלה רק במועדים בלתי אפשריים לנו או במלונות דפוקים במיוחד וכיו"ב. והנה, מה רבה היתה הפתעתנו כשעופר צלצל למרכז ההזמנות של הרשת ושם הסתבר כי אנו יכולים להזמין סופשבוע בכל מלון של הרשת, בכל מקום בעולם ובכל מועד שנוח לנו (עד סוף אוגוסט). עופר חרש את הספר של הרשת עד שמצא את המלון הטוב ביותר בגולד קוסט ו ... לשם בדיוק נסענו כשחזרנו על עקבותינו. (לאלה שמשלמים עולה לילה מחיר צנוע של 555 $ אוסטרליים, כ - 1,500 ¤).

כפי שרמזתי, הנסיעה היתה כדאית. הגענו לחלקת אלוהים קטנה: מלון הפרוש בתוך גן ענק עם חדרים מרווחים, בריכות שחיה ובריכות נוי, ים של צמחיה וים של ים כחול, בילינו שם שלושה ימים (שני לילות) מאוד נעימים ומאוד נינוחים.

אחסוך מכם את קטעי ה"בטן גב" רק אציין עד כמה התרשמנו ממערך ההצלה בחוף הים: הים לכל אורך הגולד קוסט הנו ים מסוכן עם זרמים חזקים ולכן כל חצי ק"מ בנויה על החוף הגרסה האוסטרלית של סוכת המציל בחופי ארצנו: מבנה המזכיר מגדל פיקוח מאויש כל שעות הרחצה. ליד המגדל חונה ג`יפ טויוטה מודרני בעל הנעה 4X4 המאפשר למציל לנוע בגזרת אחריותו ולידו הגרסה האוסטרלית לחסקה הישראלית= גלשן גלים. ליד המגדל ישנו לוח המפרט את טמפרטורות האויר והמים וכיוון הגלים ועל החוף תקועים שני דגלים בצבע צהוב-אדום, במרחק של כ - 50 מ` זה מזה ורק בינהם מותר לשחות. כשהמציל מסיים את יום עבודתו, בשקיעת השמש, הוא מוריד את הדגלים ואז השחיה אינה בטוחה, הכל מסודר, הכל מתוקתק, ואין שביתות ו/או עיצומים....

לתחילת הכתבה

חוזרים לסרפרס

ביום ראשון ה - 16.7.02, עזבנו את המלון ובילינו את היום בסרפרז. הסתובבנו בעיר, הלכנו לאורך הטיילת, עברנו ליד חבורות של צעירים צוהלים וחלפנו על פני חלונות ראוה עמוסים בבגדי ים ובציוד גלישה. אחר הצהריים נכנסנו למין "סופר פארם", ועמדנו משתאים אל מול אורכו של המדף עליו מוצבים קרמים ותכשירי הגנה מהשמש, המגוון וגם גודל האריזות .... הזכירו לי את מדף דגני הבוקר בסופרמרקט אמריקאי...., חוץ מהנ"ל הספקנו גם להתעניין במצב הנדל"ן בעיר (מצבו טוב מאוד, תודה ... ) נורא הצחיקה אותי הרצינות התהומית בה לוקחים סוכני המכירות את עצמם: כולם מעונבים, ומחזיקים מאחורי שולחנם, על הקיר, תמונה של עצמם מצולמים בפוזה של מועמד לתפקיד נשיא המדינה... אכלנו ארוחת ערב בקניון קטן, האוכל לא היה טעים, אך היה שם ליצן שהכין לילדים צורות ודמויות מבלונים ארוכים שניפח, הליצן הזה המחיש לנו מה זאת אומנות מקומית: במקום דמות הכלב שנוהגים הליצנים הישראלים להכין, הכין הליצן האוסטרלי דמויות של קנגורו וקואלה מטפסת על עץ...., נו, לא לחינם נאמר כי האדם הוא תבנית נוף מולדתו.

בערב ביקרנו ב"אינפיניטי". פרטים על הביקור ניתן למצוא בכתבה של ירדן, אך אני אוסיף שזו היתה חוויה בהחלט מומלצת. (עופר: ואני אוסיף, לא לוותר על אינפיניטי בשום אופן. זהו מקום של חוויות חושיות מיוחדות ואם אוסיף רק אגרע מכם. שימו לב שזהו מקום חדש יחסית, לא כתוב אודותיו בשום מדריך תיירים, ורק כשמגיעים לסרפרס פרדייס, ניתן לשאול על המקום ולהגיע אליו.) לסיכום ה"ביקורון" שלנו בגן העדן של הגולשים אומר שאולי החלק הרטוב של המקום הוא גן עדן, וזה בהחלט חשוב, במיוחד בחוף המזרחי של אוסטרליה שם גובה הגלים קובע את התפוקה הממוצעת (אם יש גלים טובים כולם הולכים לים במקום לעבודה ... ) אבל, ככל הנוגע לחלק היבש של המקום לא יצאנו מעורנו והיינו בהרבה מקומות שההגדרה "גן עדן" הולמת אותם הרבה יותר.

מסרפרז חזרנו לכיוון בריסביין, בילינו יום אחד במוזיאון של קווינסלנד ויום נוסף בשמורת הקואלות הגדולה ביותר באוסטרליה "Lone Pine" ,המוזיאון היה נחמד לא יותר ולא פחות אבל הביקור בשמורה היה חוויה מיוחדת, מסתבר שיש מקרים בהם הגודל כן קובע (....) וזהו אחד המקרים: 130 קואלות חיות בתנאים דומים מאוד לתנאים בטבע, בילינו שם יום מקסים !

לתחילת הכתבה

Australian Zoo

בסיום הבילוי נפרדנו מבריסביין והמשכנו צפונה, בדרך עצרנו ב"Australian Zoo" ובדיעבד זו היתה עצירה מיותרת.

בשמורת הקואלות ראינו את רוב בעלי החיים האופיינים לאוסטרליה והגענו לרוויה (לפחות לעת עתה ... ), ולא היינו עוצרים בגן החיות לולא אוכלוסיית התנינים שבו. בכל המקומות תיארו את האכלת התנינים כאטרקציה שאסור לוותר עליה, וכך מצאנו עצמנו משלמים 60 דולר אוסטרלי כדמי כניסה למה שהוצג כגן חיות ובעצם התגלה כמקדש לבעל גן החיות, אשתו ובתו. הבעלים של גן החיות הוא סטיב אירווין, צייד התנינים, המככב בערוץ דיסקברי, אשר קנה את עולמו במיומנותו בלכידת תנינים בידיו החשופות ובשאר החוויות המסוכנות אותן הוא נוהג לחוות בכל חלקי תבל. האמת היא שגן החיות מאוד מושקע (עלות בנייתו, לפי הפרסומים, 60 מיליון דולר אוסטרלי) ומאוד מאוד מטופח ונקי, הייתי אומרת עד כדי סטריליות, אך בין הכלובים המצוחצחים תלויות המון, הרבה יותר מדי, תמונות של סטיב בכל מיני "פוזות" ובחנויות הפזורות ברחבי הגן ניתן לקנות חולצות/גלויות/מחזיקי מפתחות/ספרים עם תמונה של סטיב, בובות בדמותו של סטיב וכו`.

ואם כל זה לא מספיק אזי, למרות ההבטחות, לא ראינו כיצד מאכילים תנינים. בשעה היעודה להאכלה התאספו מאות אנשים סביב המכלאה של התנינים, המדריך נכנס למכלאה ולאחר הרצאה בת 30 דקות בנושא תנינים בכלל ובנושא התנינים שמתגוררים במכלאה בה הוא עומד בפרט, כולל כמובן מספר סיפורי גבורה על סטיב מיודענו ועל ההיסטוריה של הנשיכות שחווה, הסתבר לנו ש"היום לא מאכילים את התנינים כי קר מדי" , אם התנין לא רוצה שלא יאכל, זה בסדר גמור מבחינתנו, אבל למה לא אמרו לנו זאת מראש ? זה לא בסדר וזה מאוד לא מתאים לאוסטרליה. כ"עונש" הנה אנחנו כותבים עליהם דברים רעים באינטרנט...אבל, אנחנו לא ניתן לדבר לקלקל את מצב רוחנו הנהדר, אנו בדרכנו לאחת מגולות הכותרת של הטיול, Fraser Island, שם אנו מתעתדים לחגוג את יום הולדתו ה - 40 של עופר, בואו איתנו...
לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×