דלהי - אפשר גם להנות ממנה

יש מטיילים שמגיעים למיין בזאר ורק חושבים איך לעזוב ויש כאלה שמוצאים שדוקא המיין בזאר הוא המקום בשבילם: ססגוני, מרתק, לכל אחד הפינה שלו, רק לחפש ולמצוא.
משפחת פלג
|
תמונה ראשית עבור: דלהי - אפשר גם להנות ממנה

לילה ראשון בדלהי

את דלהי אנו פוגשים לראשונה ביולי מיד אחרי הנחיתה. מבעד המונית הממוזגת של המלון הריקשות נראות צבעוניות אך רק נראות, אין קול, אין ריח, זו לא הודו.

אנו מוזמנים לחוג את ערב החג יחד עם משפחות השליחים בשגרירות. אחרי חודשיים אנו כבר גם מיני שליחים, לא? רותי מוציאה את הבגדים הלבנים שתפרו לנו מיטב התופרים ברחוב במהלך הטיול, מרחק שני צעדים מהמלון היא מוצאת הודי שפרנסתו היא לגהץ לכמונו את הבגדים ברחוב עם מגהץ פחמים. נקיים ומגוהצים אנו מוכנים לארוחת החג. משפחות השליחם הכינו ערב הווי, האווירה מזכירה קצת ערב בקיבוץ וצלילים של בית. נהננו.

את הלילה הראשון אנו עושים מחוץ למיין בזאר, אותו רחוב עמוס, תחנתו הראשונה של הטייל הישראלי לאחר הנחיתה בדלהי. שם ימצא את "הארי-רמה" גסט האוס, את "אבי-טורס" ויחל את צעדיו הראשונים בתת יבשת. הזהירו אותנו כי זה אינו מקום למשפחות והקשבנו. מצאנו מלון שכוח אל והעיקר להציל את נפשם של הילדים...את היום הראשון העברנו במנוחה לאחר רכבת הלילה, ארוחת צהריים במסעדה של מקומיים והילדים גילו מחדש את המכשיר הזה שנקרא טלביזיה.

ר"ז יצא לסידורים ונחוש לחוות את חווית המיין-בזאר חדר לאיזור הסכנה, להפתעתו גילה... גן עדן ססגוני. למחרת מיד העברנו עצמנו למלון סמוך, וכך במשך מספר ימים יצאנו מהמלון בבוקר, חלפנו בהנאה על פני כל הרוכלים, נכנסנו לחנויות, ישבנו בבתי קפה: עם מיזוג בלי מיזוג, עם שולחן סנוקר, בלי שולחן, עם אינטרנט בלי, אכלנו ברחוב - כיף.

בדלהי נדרשנו לחדד את החושים לאחר חודשיים של תמימות. כאן כולם מנסים להרוויח על חשבון התייר, לא מעט שרלטנים ינסו לנצל אתכם. משרדי נסיעות מפוקפקים ישכנעו אתכם שאין כרטיסים לרכבות כי זה שיא העונה ועדיף לקחת מונית ובטח אם יש לכם ילדים, שומו שמיים. ביקור בתחנת רכבת מגלה כרטיסים לכל דורש...

בקומה השניה של תחנת ניו-דלהי קיים אולם לרכישת כרטיסי רכבת המיועד לתיירים. לא חווינו אך סיפרו לנו שגם לשם ינסו לשכנע אתכם שאין מה לטפס "הוא כרגע סגור, הוא בשיפוצים, צובעים שם"...דלהי.

נהג הריקשה פתאום יעצור ליד חנות תיירים ויציע ביקור קצר בחנות, "אין צורך לקנות"... הוא יקבל שני ליטר דלק אם תראו רציניים ותשהו בחנות מעל חמש דקות. ר"ז הסכים לסידור באחת הנסיעות, והתחלק עם נהג הריקשה ברווחים, 30 רופי לליטר!..

לתחילת הכתבה

על הריקשה והמלצות לסיום

דלהי גדולה וממקום למקום תוכלו להגיע בריקשה. נסענו למבצר האדום ולקחנו מדריך, אין בו צורך אם מטיילים עם הלונלי-פלנט אך גם הוא צריך להתפרנס, לא? ממול מצוי הג`מעה-מסג`ד - מסגד פתוח לשמים היכול להכיל 20 אלף מתפללים. גולת הכותרת היתה טיפוס לאחד הצריחים וצפיה על כל העיר דלהי, או מה שניתן לראות ממנה מבמעד לערפיח. המעבר מהמבצר למסגד דורש מעבר כביש סואן, בחרנו בישיבה בריקשת אופניים. ה"נהג" עבר את הכביש הרבה יותר במיומנות מאיתנו, הוא שמח להרוויח שקל ואנחנו הגענו למחוז חפצינו בביטחה. כן כולנו על ריקשת אופניים אחת. יש עוד הרבה מקומות לבקר בהם אך גם הפעם הגענו לדלהי רק כתחנת מעבר.

חשבנו שחודש מראש הוא זמן די והותר לקניית כרטיסי טיסה מוראנסי, תחנתינו האחרונה בהודו לקטמנדו בנפאל, התבדנו! לא היו כרטיסים. הציעו לנו כרטיסים מדלהי יקרים פי אחד וחצי והמשמעות היתה גם כי הינו צריכים לחצות את הדרך לוראנסי הלוך וחזור מרג`יסטאן, כל פעם מעל 12 שעות נסיעה ברכבת. הפקיד ב"אבי טורס", אותו משרד בקומת הקרקע של "הארי- רמה" הציע שניתן לו טווח תאריכים, אפשרות להזמין גם כרטיסים מעט יקרים יותר ב"ביזנס" והבטיח לעשות כמיטב יכולתו. כעבור יום הגיע נער למלון והודיע כי הכרטיסים מוכנים. לא קיבלנו את אותו שירות ממשרדים אחרים שנכנסו אליהם במיין בזאר!

בשני ערבים פינקנו את הילדים בביקור ב"פיצה האט" - אי של מערביות בכל ההודו הזאת. בפנים מיזוג ופיצה, בחוץ שאון הריקשות ורוכלים עקשנים- חלקם אפילו משעשע. אותנו שיעשע במיוחד אותו ילד קטן בן כשמונה שניסה והצליח למכור לנו פסלון בודהה קטן.. הוא ירה לעברינו את כל תחמושתו בבת אחת באנגלית צחה ומתגלגלת אך ששאלנו אותו בן כמה הוא הסתבר שחוץ ממספרים ואמירות כגון "מחיר אחרון","תשאיר לי חמש רופי רווח" וכו` האנגלית כלל לא שגורה על פיו..

על מה עוד נמליץ? על חדר עם מזגן, על חדר עם מיטה ענקית לכולנו ב-450 רופי במקום שני חדרים בארבעת אלפים? כל אחד והכיס שלו. נמליץ בחום על בית הקפה "sam`s cafe" מול סמטת ההארי-רמה אם רצונכם במנוחה ממוזגת וסנדביצ`ים טובים ובכלל נמליץ על קניות. כמי שנסענו לשנה ואין בתיקינו שום מקום פנוי החלטנו מראש כי איננו עוסקים בקניות - עד שהגענו לדלהי... שם רותי פצחה במסע, קנינו עוד תיק והוא יגיע ארצה עם אחת ממשפחות השליחים. לכם נמליץ על משלוח חבילה. בארץ תתצערו על עקשנות מיותרת.

זהו, שבענו מהעיר למרות שהיא הפתיעה אותנו לטובה, הי דרומה לרג`סטאן, אוויר המדבר מחכה לנו.

נודה למשה ודניאלה שהזמינו אותנו לשגרירות לערב נחמד של ראש השנה ולאמנון וטובי שאימצו אותנו כמו שאימצו את משפחת שפירא באותו מסע רק שלוש שנים קודם, התאהבנו!

בכתבה הבאה - פושקר - אי של שלווה באמצע המדבר.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×