האי הדרומי של ניו-זילנד, החלק המזרחי

גולת הכותרת של הביקור בניו זילנד היא ללא ספק האי הדרומי. כתבינו מטיילים לאורך החוף המזרחי בקאיקורה, מבקרים בקרייסטצ`רץ`, מתפעלים מנוף עוצר נשימה בחצי האי בנקס וכמעט מאבדים שיווי משקל ברחוב התלול ביותר בעולם בדניידין שבחצי האי אוטגו.
משפחת רפאלי
|
מפה
תמונה ראשית עבור: האי הדרומי של ניו-זילנד, החלק המזרחי

קאיקורה וקרייסטצ'רץ'

ב-15.12 עברנו את המעבורת בין האי הצפוני לאי הדרומי עם כל הציוד ועם הקמפר החביב שלנו. למזלנו זכינו ביום יפה וים שקט כך שהמעבורת כמעט ולא רעדה. אמא ועומרי שרדו מעולה ואנחנו שמחנו. פיקטון נראתה עיירה מאוד חמודה, אבל הדרך אצה רצה לנו אל קרייסטצ`רץ`, שם סבא וסבתא נחתו וכבר מחכים לנו יומיים...

 העיירה Kaikoura
את הלילה תכננו להעביר ב- Kaikoura, עיירה לאורך החוף המזרחי של האי הדרומי. הכביש נסע לאורך חוף האוקיינוס השקט, והחלטנו לעצור לרגע כדי לצפות באצות מוזרות שנראו כמו שערות ארוכות... וכשעצרנו מה גילינו?! שחוץ מאצות מוזרות יש בחוף גם כלב ים!! ועוד אחד, ועוד אחד ו... עשרות!! ירדנו מהאוטו, והגענו למרחק של חמישה מטרים מהם. חמודים כל כך! כולם מסתלבטים על הסלעים, מתמתחים, שואגים ומנמנמים.. בהמשך הנסיעה ראינו עוד הרבה מושבות של כלבי ים, והיה גם מקום עם תצפית מאורגנת על אחת המושבות. אבל אנחנו ראינו אותם הרבה יותר מקרוב, ואני ממליצה גם לכם לעצור שם! התצפית `שלנו` נמצאת על הכביש כק"מ צפונית מזרחית לנקודת התצפית המאורגנת שנקראת Haiu Point Lookout. מצאנו קראוון פארק יפהפה ומומלץ בקאיקורה- Alpine Pacific Holiday Park.  בערב הדלקנו נר ראשון של חנוכה במטבח של הקראוון פארק בחנוכייתנו המאולתרת (שהיא קרש עץ בערך...)עם ישראלים חמודים שפגשנו. אפילו אכלנו לביבות איכותיות... כיף שיש חג!

קרייסטצ`רץ
למחרת בצהריים הגענו לקרייסטצ`רץ`, ואחרי קצת ניווטים אל המלון של סבא וסבתא. ההתרגשות הייתה עצומה. כל כך שמחנו לפגוש אותם! המון חיבוקים ונשיקות, אחרי 4 וחצי חודשים של געגועים. .. הם עשו לנו הפתעה ושכרו לנו שני חדרים במלון שלהם לשני לילות. איזה כיף היה לקבל חדרים אמיתיים ומפנקים, אחרי השינה הצפופה באוהל ובקמפר... קיבלנו מזוודה שלמה מלאה בכל טוב מהבית- במבה, ביסלי, כריות ועוגי, שקדי מרק, פירורית אוסם לשניצלים ועוד רבים וטובים. ליד המלון, טיילנו ב-Hugley Park  ובו גן קסום עם נחל קטן ששטים בו מלא ברווזונים, גן ורדים ועוד מלא צמחים ופרחים יפהפיים. למחרת קמנו לארוחת בוקר מפנקת במלון. אחחחח החיים הטובים! טיילנו בעיר הגדולה אך גם השקטה והנעימה, וביקרנו במוזיאון של העיר- Canterbury Museum. מכיוון שזוהי תקופת הכריסמס, בובות של סנטה קלאוס פוזרו בכל המוזיאון ואנחנו חיפשנו אותן... במוזיאון היו חלקים על התרבות המאורית, על אנטרקטיקה וגילויה, ועוד משהו ראוי לציון הוא הדמיית רחוב ישן של קרייסטצ`רץ` עם הרבה חנויות ודברים ישנים, נחמד. הספקנו גם להיות במרכז לחקר אנטרקטיקה שנמצא בעיר, והופתענו ממנו לטובה. שני הדברים המגניבים ביותר ללא שום ספק היו:

1. חדר גדול וקפוא (בשני המובנים- גם קר וגם עם קרח) כל הרצפה היא קרח, וגם מדרגות ומגלשה. בכניסה כל אחד מקבל מעיל חם וממש מגניב להיות בפנים! כל חצי שעה עגולה מתרחשת בחדר הדמייה של סופת שלגים באנטרקטיקה. החדר נהיה חשוך, ורוחות חזקות מנשבות ומורידות את הטמפ` מ5- ל20- מעלות. קררררר מאוד. הסופה הייתה קצת מפחידה ליובל והוא וסבתא צפו עלינו דרך החלון מחוץ לחדר. אדיר!

2.
 נסיעה ברכב מחקר אנטרקטי - שני קרונות מחוברים שנראים כמו טנקים קטנים, ומסוגלים לעבור מכשולים ממש מסובכים כמו לדוגמא לנסוע בתוך "שלולית" מים בעומק מטר (המים מגיעים לגובה של החלונות!!), לעבור מעל בור בלי ליפול פנימה ולנסוע בעליות וירידות מאוד תלולות.

לתחילת הכתבה

חצי האי בנקס

ביום הבא נסענו לחצי האי בנקס שנמצא ממזרח לקרייסטצ`רץ`, וישנו בעיירה Akaroa. לילה ראשון של סבא וסבתא בקמפרוואן המושכר שלהם, בגודל של אריק (הקמפר) שלנו. יצא שכמעט בכל אחד מערבי חנוכה הדלקנו את החנוכייה ביחד עם ישראלים שפגשנו בקראוון פארק, וזה הפך כל הדלקה ליותר מיוחדת וכייפית, חוצמיזה שהכרנו אנשים מקסימים. למחרת יצאנו להפלגה לצפייה בדולפינים מהעיירה. היתרון המרכזי של ההפלגה במקום הזה הוא שבמשך רוב זמן ההפלגה נשארנו בתוך המפרץ ולכן לא היו גלים והסירה נשארה יציבה. גם יצאנו לאוקיינוס השקט, אבל זה היה לפרק זמן קצר ולמזלנו היה יום יפה. ראינו את הדולפינים הכי קטנים בעולם- דולפיני ההקטור. הדולפינים עצמם הם אפורים (כרגיל) אבל הסנפיר גב שלהם הוא בצבע שחור עדין, והם כל כך מתוקים ויפים! באו אלינו לסירה בערך 15- זה היה פשוט מדהייים. חוץ מזה בהפלגה ראינו גם נופים שונים ויפים מסביב למפרץ.

כשעזבנו את אקרואה היה יום אפרורי במיוחד. מלא גשם והוא פשוט לא נגמר!! השעות עוברות ועוברות, ואנחנו נוסעים ונוסעים. אבל פשוט לא בא לו להפסיק. התלבטנו מה לעשות ביום גשום שכזה ומצאנו שהפתרון הטוב ביותר הוא לראות סרט. עצרנו בעירה Ashburton ובילינו במוזיאון המקומי ובקולנוע הנחמד. משם המשכנו לנסוע לעבר התחנה הבאה שלנו- הר קוק (המושלם!). לקראת ערב נעצרנו כדי להעביר את הלילה בקראוון פארק Fairlie Gateway Top 10 Holiday Park שנמצא בעיירה פיירלי, וגילינו אינטרנט אלחוטי חינם- הראשון שמצאנו בניו זילנד (ולמען האמת, גם באוסטרליה...) בנוסף המקום עצמו ממש נחמד ויש אקסטרה מעולה לימים קרירים- אח אמיתי ודולק! ואגב נפתרה התעלומה! הכבשים של האי הצפוני...- מסתבר שמישהו העביר את כולן לאי הדרומי (לא באמת, אבל ממש הרגשנו ככה). הן (במיליוניהן) יושבות ואוכלות את הדשא הירוק שלהן. הן כל כך מתוקות! ובאמת שכל מה שהן עושות במשך 24 שעות היממה זה לעמוד, לאכול ולפעות (אה כן- ומדי פעם הן נכנסות לאטרף ורצות במשך דקה).

למחרת בבוקר התחלנו לנסוע ולהפתעתנו ראינו שלג על רכס ההרים שמולנו! זה היה שלג טרי מהיום הקודם והגשום. אחרי מספר דקות נסיעה הגענו לדרך הלופים משני צידי הכביש אינסוף לופים (פרחים גדולים שדומים מאוד לתורמוסים) בכל הצבעים שאפשר לדמיין: ורוד כהה בינוני ובהיר, סגול כהה, סגול-ורדרד, כתום, צהוב, לבן ועוד רבים ויפים. ובאופק, הרים מושלגים- נוף כל כך מושלם בעיננו שאי אפשר להפסיק להגיד `וואוו`. עברנו את אגם Tekapo היפהפה- בצבע תכלת זוהר, אבל החלטנו להמשיך אל אגם Alexandria הקטן שצמוד לטקפו. את ארוחת הצהריים אכלנו בו, אבל גילינו שהוא פחות מרשים משכנו. לבסוף הגענו לאזור שטוח ומישורי, מוקף בהרים גבוהים ומתנשאים מכוסים במלא כמויות של שלג צחור וטרי. קשה לתאר כמה שהמחזה מדהים ומופלא ומהמם. ללא ספק המקום הכי יפה שהיינו בו בניו זילנד. כל כך קסום! כבודו הר קוק לא הסכים להופיע מולנו באותו אחר צהריים (הסתתר מאחורי עננים...), ובכל זאת קיווינו לראות אותו למחרת.

 עשינו את הטרק הקצר (כשעה הליכה)  The Blue Pools. התחנה הראשונה היא הבריכות הכחולות. שלא תטעו חס וחלילה- שם נכון יותר הוא "The Green Swamps"- הביצות הירוקות (אפילו ה-DOC כתב זאת בברוז`ור). אבל למרות הצבע והגודל, המקום יפה מאוד! המשכנו במסלול והגענו למקום מאוד מעניין וגם קצת מוזר- תצפית על הקרחון טזמן. לא שראינו קרחון או משהו כזה... מה שקורה הוא שהשכבה העליונה של הקרחון בחלקו התחתון מכוסה בשכבת סלעים ואבנים בעובי של מספר מטרים מתחת לפני האדמה.. מילא לפחות אפשר לומר שראינו קרחון.  ישנו בקראוון פארק מאוד נחמד Glentanner Park שממוקם כרבע שעה נסיעה ממשרד ה-DOC ומבית המלון של הר קוק. בחודשי החורף הוא מתמלא בגולשי סקי שמגיעים, אבל בתקופה זו של השנה אין סקי, רק טיולים. ובבוקר, כשהסתכלנו מהחלון של הקמפר, מי הציץ אם לא הר קוק?!? מדהים ממש כמו שקיווינו!

השארנו את יובל וסבתא ב"מלון המפורסם ביותר בניו זילנד" (המבנה המקורי נבנה לפני 100 שנה ונהרס בשטפון, אחריו המבנה השני נהרס לפני 60 שנה בשריפה וזה המבנה השלישי... מעניין מה יהיה איתו)  ונסענו למגרש החנייה ממנו מתחיל טרק Hooker Valley. היה יום ממש יפה, המסלול מקסים. הליכה בעמק כשמשני צדדיו הרים מושלגים. פתאום שמענו רעש מוזר ואיתרנו על אחד ההרים הרחוקים מפולת שלגים קטנה... אדיר! אפילו מצאנו בצידי הדרך גושי שלג קטנים שהסתתרו בחלקים המוצלים מתחת לצמחים. בסוף המסלול (כשעה וחצי לכל כיוון) היה אגם חום- אפור (מכל האפר שהתערבב בו) ובתוכו צפו כמה שלגונים גדולים.

לתחילת הכתבה

חצי האי אוטגו

המשכנו דרומה לכוון העיר Omaru. כחצי שעה אחרי Omarama נמצא אגם Benmore, שבו אחת מתחנות הכוח ההידרו-אלקטריות (מופעלת על ידי מים). במקום מרכז מבקרים מעניין ונחמד. הידעתם שכל החשמל באי הדרומי מיוצר רק על ידי תחנות כוח שמופעלות על ידי מים?!?! הם יהיו בבעייה אם במשך כמה ימים לא יירד פה גשם... (למרות שלא נראה לי שזה עומד לקרות בקרוב..). אחרי הפסקה קצרה בעיר Oamaru, המשכנו דרומה לכוון Dunedin על כביש החוף. עצרנו ב– Moeraki, כ-30 ק"מ דרומית לאומארו, כדי לראות את ה- Boulders. על החוף, עומדים סלעים שחורים וממש עגולים- מאוד הזכירו לי פרי כלשהו (ענבים, או אולי אגסים). משו די מוזר..- מאיפה הן הגיעו?? לפנות ערב הגענו לדניידין. לא פלא שיש פה את הרחוב הכי תלול בעולם- כל העיר בנוייה על הרים וגבעות עם מיליוני עליות וירידות... הקראוון פארק מסדרת `טופ 10` בעיר הייה ממש מתוק בעיננו (והבנים ממש ממליצים על הטרמפולינה המצויינת שהייתה שם).

למחרת, ובמשך יותר מחצי שעה נסענו בכביש מתפתל אל עבר קצה אצבע היבשה בחצי האי אוטגו, שם משתכנים שישה זוגות של אלבטרוסים. קיווינו לראות אותם עפים. האלבטרוס הוא העוף בעל מוטת הכנפיים הכי גדולה מבין כל העופות- מוטת הכנפיים שלו יכולה להגיע למעל שני מטר, ובקיצור לראות אותו עף אמור להיות עניין מרשים במיוחד. הרוח הייתה די חלשה ולכן נאמר לנו שהסיכוי לראות את העוף עף הוא מאוד נמוך. חיכינו מלא זמן אבל העוף החליט שהיום לא! הייתה אפשרות להצטרף לסיור ולראות את האלבטרוסים מקננים, אבל החלטנו שיקר ומיותר. נראה שכדאי יותר לבוא בשעות אחר הצהרים והערב ואז סיכויי הצפייה יעלו. בהצלחה!  הערב שלנו הוקדש לחיפושי פינגווין צהוב עין. אני נשארתי להסתלבט לבדי בקמפר וכל השאר נסעו ל-Sandfly Bay. מסתבר שהם חוו חוויה יוצאת דופן. הדרך למסתור של ה-doc, ממנו רואים את הפינגווינים, היתה ארוכה יותר ממה שציפו ובנוסף עברה דרך דיונות של חול "טובעני". עד שהגיעו למסתור היה כבר די חשוך, וכנראה שרוב הפינגווינים כבר בילו להם בביתם. מזל שפינגווין אחד ועוד שני אריות ים חיכו בחוף... הדרך חזרה בדיונות, כבר היתה בחושך מוחלט. חוויה!

למחרת, לאור זה שפספסנו גם אלבטרוס וגם פינגווינים נשקלה האפשרות להישאר עוד לילה בדניידין ולנסות שוב לראות את החיות. ברוב קולות – החלטנו להמשיך, מקווים להזדמנויות אחרות. לפני שעזבנו את דניידין, נסענו לראות את הרחוב הכי תלול בעולם. ו- ווווואווו הוא באמת תלול. כל כך תלול שבמקום מדרכה יש רק מדרגות, והגדרות של הבתים מוצבות באלכסון. טיפסנו ברגל למעלה, הרגשה מוזרה לעמוד ב"אלכסון". המשכנו לאיזור ה- Catlins מדרום לדניידין. התחלנו במסלול נחמד (ולא יותר) בעיירה Taieri Mouth. המשכנו במסלול קצר אחר שנקרא Allison Conservation Area. נחמד, בתוך יער סבוך. את הלילה בחרנו להעביר בעיירה שנקראת Kaka Point- הם לא יודעים את המשמעות בעברית... 

לא רחוק מהעיירה יש מקום שנקרא Nugget Point ובו שני דברים שווי ציון:

1. בחוף יש מסתור של ה-  doc ממנו אפשר להשקיף אל החוף. בשעות הערב (בין 6 ל-8, אבל מומלץ להגיע ב-6) יוצאים מהמים לאט לאט פינגווינים צהובי עין והולכים אל הקן שלהם שנמצא בשיחים. פינגווין צהוב עין הוא נדיר מאוד בכל העולם, וכיום נשארו רק כ-3000 יחידים. כל כך רצינו לראות פינגווין! חיכינו בסבלנות, צופים בינתיים בארבעה גורי אריות ים ששיחקו בחול, ולפתע פתאום ראינו שבמים, קרוב לחוף, יש משהו שנראה כמו ברווז- עם הראש מחוץ למים. חלק אמרו שאולי זה פינגווין, לא היינו בטוחים, עד שהוא נעמד... - ללא ספק, זהו זה! מתוק! הוא התנער, נפנף בידיים, והיה קטן ומתוק. הוא התחיל ללכת בצעדים קטנטנים, אבל ממש מהירים לכיוון השיחים, ואז הגיע לקטע של סלעים וקיפץ בלי שום בעיות, עד שנעלם. זה היה פשוט מדהים לראות אותו!! (וכדאי להביא משקפת טובה כי הוא די רחוק...).

2.
 
יש מסלול הליכה קצר שמוביל למגדלור ישן ולתצפית על סלעים מאוד מוזרים שכנראה הזכירו למישהו את השניצלונים ("נאגטס") של מקדונלדס. לי הם הזכירו קיני טרמיטים של אוסטרליה. מיוחד ונחמד!

ולמחרת- ה- 26.12- טיולדת! חוגגים חמישה חודשי טיול בניו זילנד. מצאנו מסלול הליכה קצר (כ-40 דקות) ופשוט מדהים. יער גשם ממש כמו בסרטים- שרך על גבי שרך על גבי שרך, הכל רטוב וטרי. זה היה משהו שונה מכל שאר היערות שראינו, וממש הרגשתי בתקופת הדינוזאורים. נקודת הסיום היא במפל יפהפה ולבן שזורם ללא הפסקה. למסלול המקסים קוראים McLean Falls והוא מאוד מומלץ! הנקודה הבאה אליה נסענו היא Curio Bay שם קיים יער מאובן בן 180 מיליון שנה. מהחנייה יש תצפית אל הים, וכשאבא ואני הסתכלנו למטה, להפתעתנו הרבה גילנו ששם עומדת סוג ציפור די מוכרת... זה היה פינגווין צהוב עין! נדיר נדיר, ובכל זאת הנה הוא עומד לפנינו ברוב תפארתו, לבוש בחליפה שחורה לבנה, שמנמן ואצילי כל כך...הוא נראה כל כך אנושי, עומד וחושב לעצמו "לאן עכשיו אני אלך?".. ואז מקפץ בסלעים- לפני כל קפיצה הוא מתבונן, מתכונן, משנס מותניים וקופץ. חמוד. הקטע הכי נחמד בגילוי המסעיר שלנו היה שראינו את החיה כשלא ציפינו לה, כשלא חיפשנו אותה, כשהיא הפתיעה אותנו. ככה הכי כיף לראות חיות! לצערנו הייתה גישה מהחוף אל המקום שבו הפינגווין נמצא, ואנשים, בלי לדעת בכלל, הבריחו והפחידו את הפינגווין.
 
כשהפינגווין חזר לביתו המוסתר בשיחים, אנחנו הלכנו לפגוש במאובני היער שנמצאים בחוף. מסתבר ש-3 התפרצויות געשיות במרווחי זמן מאוד גדולים גרמו לשלוש שכבות שונות של יערות שונים. בלי הרבה דימיון אפשר להרגיש שהולכים על גזעים של עצים- משהו כל כך ישן ולא ממש נתפס... הגענו ל- Invercargill- העיר הכי דרומית של ניו זילנד. ארוחת הערב שלנו היתה מקדונלדס (טיולדת אתם יודעים) ואפילו ראינו סרט בקולנוע! היה כיף. החלטנו לשנות את המסלול המקורי לכבוד מירוץ סוסים שהתרחש בעיר Gore (צפונה מאינוורקרגיל) ולשם נסענו. היה הפנינג גדול ומאוד נחמד שמתרחש פעם בשנה. הבנים טיפסו על קיר טיפוס גבוה, ונסעו בטרקטורונים קטנים ומשפריצי בוץ מגניבים. גילינו שהמירוץ הוא בעצם מירוץ כרכרות, וקיווים מכל רחבי ניו זילנד מהמרים על הסוס המנצח. ביום הבא הגענו לקראוון פארק בשעה מוקדמת במיוחד. למען האמת, הכי מוקדמת שאי פעם הייתה לנו- 2 בצהריים. שוכנו בחלק החדש של הטופ 10 ב- Te Anau- המקום גאוניי. המטבח הכי יפה שראיתי עד היום בקראוון פארק, וגם השירותים מעולים. הכל מצוחצח ומעוצב. פשוט נהדר!!! החלטנו להישאר פה עוד 4 לילות. הסתלבטנו ונהננו (וגם למדנו קצת כמובן)

כשהתעוררנו למחרת גילינו שמעונן. לא טוב בכלל- כי מוזמנת לנו הפלגה ב- Milford Sound לאחר הצהריים. חשבנו חשבנו, והחלטנו לבצע מספר שינויים- ואת ההפלגה של מחר (במערות ה- Glow Worms) העברנו להיום. את המילפורד החלפנו למחר בתקווה שמזג האוויר ישתפר. ב-1 בצהריים התייצבנו במשרדי Real Journeys (שמוציאים הפלגות לצפייה בתולעים זוהרות, הפלגות במילפורד ועוד..) ויצאנו להפלגה. קיבלנו סירת קטמארן בת חצי שנה (איכות!) והפלגנו באגם טה אנאו המקסים. אחרי כחצי שעה הגענו ליעדנו- בקתה קטנה שבה ראינו סרט על התולעים הזוהרות ולמדנו על החיים "המרתקים" שלהן. פיצלו אותנו לקבוצות של כ-15 אנשים, ונכנסנו אל המערות. ושם על התקרה, מוצג המחזה המופלא- כוכבים קטנים וירוקים שהם בעצם נקודה זוהרת על הזנב של התולעת. ממש מקסים! יכולנו לראות את ה"Fishing Lines" של התולעים- שמשמשים ממש כמו קורי העכביש- ללכידת חרקים. התולעת קטנטנה ובקושי אפשר לראות אותה, אבל האור שלה פשוט מקסים! גם המערה עצמה מאוד נחמדה ובעלת צורות מעניינות ויפות. הקינוח של הסיור היה הפלגה בת 5 דקות במים שקטים, בחושך מוחלט, כשכל מה שאפשר לראות זה את מיליוני הכוכבים הירוקים...

ובקיצור המקום והסיור מאוד נחמדים, אבל כבעלת ניסיון אני יכולה לספר שבחוף המערבי של האי הדרומי יש לפחות שני מסלולים קצרים בתוך יער, שאם מגיעים אליהם בלילה ניתן לראות על הצמחים תולעים זוהרות חינם אין כסף- יפה כמעט כמו במערות. לשיקולכם. (פרטים על מיקום המסלולים בכתבה הבאה). אז סיימתי לספר להפעם. בכתבה הבאה- על מילפורד המדהים ביופיו, על ה- West Coast ועוד... נתראה!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×