האי הצפוני - חלק ב` ולא אחרון

לאחר ההתארגנות מקדישים הפלגים לאי הצפוני רק שבוע, הם עוד יחזרו אליו לאחר מיצוי האי הדרומי. על הפרק - רוטורואה, חלון לתרבות המאורית וטאופו - חלון לשגעון האדרנלין הניו-זילנדי.
משפחת פלג
|
מפה
תמונה ראשית עבור: האי הצפוני - חלק ב` ולא אחרון

רוטרואה

הקמפר מאובזר, המקרר וארונות האוכל מלאים, החיוך מרוח על הפנים ואנו יוצאים לדרך. היעד - Rotorua. עיירה עם מסורת רבת שנים של תיירות, שוכנת על אגם צעיר ומתפארת בצדק בנפלאות הטבע: גייזרים מבעבעים, הרי געש פעילים ומוזאונים לבחינת התרבות המאורית. 

כשחלפנו את כניסת העיר החמיצו הילדים פנים: ריח ביצים סרוחות נפוץ מבריכות מי הגופרית ממעבי האדמה, עכשיו הבנו מדוע הקמפינגים השונים מתפארים בראש ובראשונה בעובדה שאין בהם ריחות רעים. לרשת top-10 שלושה קמפינגים שונים בעיר, בחרנו אחד מהם ויש גם אחרים. הציעו לנו מיד "קונצרט מאורי" משולב בארוחה, רק... 75 דולר לאדם וביקור נפרד באתרי הפעילות התרמית. ויתרנו על ההצעה הנדיבה (אצלינו הכל כפול חמש...) וצללנו לנבכי הפליירים השונים והלונלי פלנט. שם גילינו את טה-פאקרווארווה (זה לא יוצא יותר טוב באנגלית..) אתר המשלב בהצלחה את השניים. יצאנו לשם למחרת "עם שחר" (10:00...) בכדי להספיק לקונצרט של 12:15 המשולב בכרטיס. באתר בריכות בוץ מבעבעות, בריכות מי גופרית בצבעי טורקיז מהממים וגייזרים. המפורסם שבהם אמור לפרוץ כל שעה, כנראה שהוא כל-כך התרגש מביקורינו שהוא לא הפסיק להתפאר בזרם אדיר השמימה.

לתחילת הכתבה

הופעה מאורית

ב-12:10 התאספנו יחד עם שאר המבקרים בפתח בית המפגש המאורי. מדריכה בלבוש מסורתי בחרה אחד מהקהל שיחווה עבורינו את קבלת הפנים המאורית. מזל שלא הצענו את אחד הילדים. לוחם מאורי הגיח בריצה לעבר התייר, כולו פרצופים מפחידים ורק לאחר שהשתכנע שהתייר מבועת כולו התרצה לשיפשוף אף באף - ה"שלום" המאורי, הוזמנו להתיישב.
אתנחתא לטובת המאורים. המאורים הם ה"מקומיים" שפגשו הספנים איבל טזמן בשנת 1642 וג`ימס קוק ועמיתו דה סורביל כמאה שנים אחריו. מחקרים מוכיחים שגם המאורים הגיעו בדרך הים, ככל הנראה מפולינזיה, אך עדיין שמורה להם זכות ראשונים. זו לא נשמרה על ידי המתישבים הלבנים שהגיעו מבריטניה ואדמותיהם נלקחו למרות הסכמים שחתמו עם ראשוני המתישבים. בשנת 1975 הכירה הממשלה מחדש בזכויות המאורים ובגזל ומאז משולמים פיצויים לנציגיהם המעלים חדשות לבקרים תביעות חדשות לזכויות על אדמות, מאגרי מים, פארקים לאומים וכדומה. מדיניות הממשלה לתיקון העוולות מנציחה למעשה את דו הלאומיות במדינה אך מי אנו שנשפוט. המאורים מוכרים כלוחמים אמיצים, פלוגה מאורית השתתפה במלחמת העולם השניה ואת קורותיה ניתן לראות במוזיאון "באת`" ברוטורואה. תוכלו לזהותם בנקל על שום מסורת הקעקועים הנהוגה בקרבם: קעקועי פנים לגברים וקעקועי ידיים לנשים. לתייר נראה שיש הרמוניה במדינה בינם לבין הלבנים אך זו כנראה מראית עין.

חזרה למופע המאורי- זכינו למופע ריקודי לחימה ושירה הרמונית מקסימה. כמו הלוחם הראשון גם על הבמה הפליאו הגברים בפרצופים אשר שימשו לוחמים בעבר להשפיל את רוחו של האויב עוד טרם החל הקרב. מאורי גדול שמוציא לעבריך לשון ארוכה ופותח זוג עיניים יכול בהחלט להוציא לך את החשק להתקרב אליו..

נוסף לקונצרט ראינו כיצד מועברת לדורות הצעירים אמנות הכנת חבלים ובגדים מעלים דמוי עלי דקל. קילוף ליבת העלה עם צדף חד מגלה את סיבי העלה ואלה ישמשו להכנת הבגד או לקליעת החבל. אחרונה חביבה היתה ציפור הקיוי, הסמל הלאומי הניו-זילנדי. בביתן יחודי וחשוך הציפור בעלת המקור הארוך מזכירה לא יותר מתרנגולת מוזרה, אך הקפדנו להתלהב מעוף שטרם ראינו כמותו קודם לכן.

למחרת ביקרנו במוזיאון "באת`" לאומנות ולהיסטוריה במרכז העיר, המוזיאון ממוקם במבנה בן 100 שנה ששימש כבית מרחץ יוקרתי. שם השלמנו את ההכרות הקצרה עם התרבות המאורית ולמדנו אודות התפרצות הר הגעש טראוורה בשנת 1886 שיצרה למעשה את אגם רוטורואה בצורתו הנוכחית תוך שהיא קוברת אתר תיירות מפורסם לאותם ימים "הטרסות הורודות", אתר דומה לזה שביקרנו בו יום קודם אך בסדר גודל נרחב יותר, חכו עוד כמה מאות שנים ותזכו לטרסות חדשות, או להתפרצות הבאה..

באיזור אין סוף אתרים נוספים לביקור, הסתפקנו באלה ומיהרנו דרומה ל-taupo על גדת אגם עוד יותר ציורי, קבענו פגישה עם חברים. קצת אחרינו הם הגיעו, אלכס ויעל. למי שעוקב התחלנו איתם את מסעינו במזרח, עשינו איתם את הטרק הראשון בצפון הודו ונשלים מעגל כעבור יומיים בעוד טרק משותף. באותו ערב נרדמנו-הגדולים- מאוחר. היינו עסוקים בהכנות ליום הולדת 10 של נמרוד. בלונים נתלו לאורך כל הקרוואן, המצלמה הדיגיטלית החדשה נשלפה מהמחבוא ועוד כמה מתנות קטנות לאחים כמיטב המסורת. בבוקר במקום להעיר את בעל השימחה הוא העיר אותנו, טרוטי עיניים לאחר לילה של ניפוח בלונים חגגנו יום הולדת מאושר. רצינו להפתיע את נמרוד בקפיצת בנג`י אך לצערינו מגבלת המשקל היא 45 ק"ג...אז ר"ז קפץ במקומו. לרותי שלום.

לתחילת הכתבה 

טאופו 

טאופו כאמור היא עיירת השעשועים באי הצפוני, כמו אחותה באי הדרומי קווינסטאון, היא מבטיחה זרימת אדרנלין אין סופית - רק ביחרו ושלמו - לא מעט אך פחות מאשר באי הדרומי! ל"חולים" 47 מטרים לא יספיקו לבנג`י אך צניחה חופשית ניתן בהחלט לחוות מעל האגם היפיפה וכנ"ל שייט בסירות הפלצות, ה-JET , אלה יקחו אתכם לשייט במהירות גבוהה מידי לאורך הנהרות היפים באיזור, הספיקה לנו הקפיצה של ר"ז וההתרגשות עם אלכס ויעל שנחתו בשלום לאחר חווית צניחה חופשית, אל תוותרו בחוויה זו על התשלום הנוסף לוידאו. בבנג`י מנסים לערוך סרטון מחוויה של 10 שניות, בצניחה החופשית לעומת זאת מצליח המדריך שקופץ איתך להעביר את החוויה בצילומים מרהיבים מרגע הכניסה למטוס ועד לנחיתה, הסירטון כל כך משכנע עד כי אלה שנשארו בבית ירגישו שקפצו איתכם.

לא ויתרנו על רחצה באגם (טוב רק ר"ז לא בוחל בשום מים ושום טמפרטורה) ניתן לשכור בו סירות בכלל זה סירות עם ציוד לסקי מים, אתם לבד! בזהירות ובהצלחה.

לתחילת הכתבה

טונגרירו

עוד דרומה - הפארק הלאומי tongariro. בחרנו לישון בעיירה whakapape. קמפינג מסודר ואינטימי קלט אותנו לפני היציאה לטרק למחרת. במשרד ה-information הצטיידנו במפות ובמידע על מזג האוויר - אנו מוכנים! בחרנו כמו רבים אחרים בטרק בן יום אחד ה-tongariro crossing, כשבע שעות בנוף געשי מרהיב.

ניצלנו את העובדה שהיו לנו שתי מכוניות (גם של אלכס ויעל- אתם לא מקשיבים...) החננו את הרכב שלנו שזכה סופית בכינוי "נשמה" בחניון מול ה-information ויצאנו כולנו ברכב של אלכס ויעל לטרק. נקודת ההתחלה קרובה לעיירה ואוטובוס יחיד מגיע אליה מנקודת הסיום של הטרק. הוא יוצא בשמונה בבוקר מנקודת הסיום ולשם כך הוא בדיוק מיועד, להחנות את הרכב בנקודת הסיום ולהביאך לנקודת ההתחלה.

תחילת הטרק היתה קצת מאכזבת. הרגשנו כאילו אנחנו בצעדת ירושלים, עשרות טיילים לפנינו ואחרינו. מי שהכריח אותנו להנות היה הר הגעש המרשים שלמרגלותיו התהלכנו, בריכות איזמרגד שנגלו לנו לאחר העליה מפרכת ותחושה של חברותא אדירה בינינו לבין חברינו ובינינו לבין הטבע, חבר חדש ישן.

חזרנו לרכב אחרי הצהריים לגלות שמצלמת הוידאו שנשכחה מאחור היתה נאמנה לנו ולא לאחר. התקלחנו באותו הקמפינג בעבור כמה דולרים, נפרדנו מה"אלכסים" והדרמנו, עד בוא החשיכה. אז עצרנו באחד מחניוני הדרך, פתחנו מיטה, והופה חרופה - איזה כיף של אוטו יש לנו - כבר הזכרנו?...

לתחילת הכתבה 

וולינגטון

 החלטנו שלא יעבור יום שיוקדש רק לנסיעות (אוי מה צפוי לנו באוסטרליה...) ובחרנו בעצת חברים מקומיים לרדת מהכביש הראשי בwaikanea- בואכה ולינגטון. הדרך מקצרת לכאורה על המפה אך אם אצה לכם הדרך המשיכו בכביש 1 וותרו על פיתולים אין ספור במהירות 20 קמ"ש בכביש חד נתיבי. אנחנו דווקא נהננו מהנוף האלפיני ומהשימוש בצופר בכל פניה, סגולה למניעת התנגשות עם הרכב שמגיח ממול באותו נתיב צר, נוסטלגיה מהודו... הדובדבן עליו ידענו מראש היה פארק staglands. שמורת טבע קטנטנה בה ניתן לחוות את חיות הטבע בסביבתם הטיבעית. האכלנו כל מה שזז: ברווזים, עיזים, דגי טרוטה. למדנו שהאיילים עם הקרניים השעירות החלו להשחיז אותם רק בימים אלו ושבעצם אלה נופלות וגדולות מחדש כל שנה, נרגענו לדעת שהאייל שיפסיד בקרב יזכה בכל זאת לכמה נקבות מהעדר. ר"ז התלהב לגלות ארנבים שחורים שלא היו אלא... קנגרו חמודים, גם אותם האכלנו משקיות האוכל שרכשנו במקום. בהחלט מקום מומלץ. הסיור אורך כשעה ומחצה, אם תגיעו מספיק מוקדם תוכלו לקנח בבית הקפה הכפרי שנסגר ב-16:30 חצי שעה לפני סגירת הפארק.

על ולינגטון ומשבי הרוח הקרירים שלה ויתרנו הפעם לטובת החמימות בביתם של משפחת יגולניצר. הכרנו בזכות האתר הזה בו הנכם קוראים, הם עוקבים אחרינו מזה זמן, קיבלנו מהם הרבה טיפים עוד כשהיינו בתאילנד והנה אנו נפגשים, כאילו מכרים ותיקים. את הערב העברנו בזלילת שניצלים ומידע "מבפנים" אודות הניוזלנדים, את הלילה הגשום העברנו על מזרונים בסלון. איזה כיף! עוד נפגש שוב לאחר חווית האי הדרומי.

גשם, רוח וגלים- לא דרך אידיאלית לעבור במעבורת לאי הדרומי אך עדיפה על המתנה במשך יומיים. חוויה שעברו רבים אחרים שנתקעו אחרינו עקב ביטול החציה עם התגברות הים הסוער. החננו את הרכב בבטן האוניה ועלינו למעלה למצוא מקום להקיא..., לא, גם הפעם רותי חילקה את גלולות הקסם נגד בחילה וזכינו להפלגה שקטה. לא כולם עשו כמונו ונמרוד דיווח שבאולם הקולנוע לא היה אחד שויתר על שירותי השקיות המחולקות חינם..


אנחנו באי הדרומי! שוב נודה לאירוח של ורד ועינבר, לאלכס ויעל על לילה שלם של תידרוך לקראת האי הדרומי וליצרן חבל הבנג`י שעמד בהבטחתו...

לתחילת הכתבה

המלצות

 

  • משרדי ה-information: אלה הפכו לפני מספר שנים ממשרדים של מתנדבי החברה להגנת הטבע למשרדים יעילים הגובים עמלה קטנה עבור שירותיהם. עלונים רבים מחולקים חינם על חשבון החברות המפרסמות עצמן ואילו עלוני ה-doc, החברה להגנת הטבע הניו-זילנדית עולים כמה פרוטות. נצלו את המשרדים לכל דבר, ממידע אודות המקום בו הנכם נמצאים, דרך הסדרת מקום לינה ועד מידע על טרקים באיזור. התחילו תמיד בבירור מזג אוויר! 
     
  • הסעות בטונגרירו- מספר חברות אוטובוסים (תקבלו את פרטיהם במשרדי ה-information כמובן) מגיעות מכל העיירות סביב הפארק לנקודת ההתחלה של הטרק החד יומי ומחזירות מנקודת הסיום. עלות "לג"- 10 דולר לאדם. כך תוכלו להשאיר את רכביכם בעיירה בה הנכם לנים או לדעת כי תוכלו לבצע את הטרק וברשותכם רכב אחד בלבד. המסלול אינו מעגלי.
     
  • חברת המעבורת- שטנו עם חברת blue-bridge בזכות תגובה של קורא כאן באתר, היא הזולה יותר בהחלט. אם הנכם שוכרים רכב נצלו את האופציה שחברות רבות מציאות והיא להחזיר את הרכב בצד אחד ולקבל אחר בצד השני, כך תחסכו את מחיר חצית הרכב, כמאתים דולרים. טלפון החברה 0800-4787248. היא אינה דורשת תשלום נוסף עבור שינויי תאריך בהזמנה. בררו כיצד מגיעים כי השילוט בכביש הראשי מוביל למעגן החברה האחרת..
    השייט במפרץ sharlot בואכה האי הדרומי מרהיב, אל תחצו בלילה וצאו לשאוף אוויר ונוף על הסיפון גם ביום סגריר.
     
  • אטרקציות בדרך- כל הזמן שלטים מזמינים אתכם לרדת מהכביש בעבור מוזיאון מכוניות עתיקות, מפל מרהיב, בית קפה בבטן דקוטה ישנה, נסו להשאיר בתיכנון זמן לאותם מקומות קטנים ויפים על אם הדרך, הם לא פחות מהנים מאחיהם ה"מפורסמים".

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×