הגיגים מיסטיים בפושקר

אם נסתכל על הצד הרוחני של הדברים, אין ספק שכיום יש התעניינות הולכת וגדלה בצד המיסטי של העולם, אצל יהודים בפרט ובעולם בכלל. זהו דבר שמהווה הכנה לייעוד האלוקי של ימות המשיח- ``לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה` בלבד``.
יהושע
|
תמונה ראשית עבור: הגיגים מיסטיים בפושקר

חיי 'שגרה' בפושקר

ב"ה

אצבעותי נוקשות על המקלדת והמחשבות רצות: על מה בעצם אכתוב? חנוכה חלף, פורים עוד לא באופק ושום ארוע מיוחד לא התרחש. אולי הגיע הזמן לספר על החיים האמיתיים, על השגרה.

אחד הדברים שכה מושכים את המטיילים להודו, הם הפנים השונות שכל אחד רואה פה. יש בהודו שילוב מסחרר של אפטיה ושאפתנות, ניוון ותחיה. ילדים רעבים ללחם ופרות הלועסות קרטונים משתרכים לצד ספסרי תיירים חמושים בפלאפונים מתקדמים. אני שוב קורא את הכתבות הראשונות שכתבתי ומחייך למקרא התיאורים, כל כך הרבה השתנה בתפיסה שלי...

קודם כל, יש את הפרטים הקטנים שמתרגלים אליהם: סיימת לאכול בננה זרוק את הקליפה, פשוט אין פה פחי זבל. שמור על ערנות מתמדת נגד "מוקשי רגל" (עיין ערך צואה). מלחמת הקיום בין הקופים, הפרות, הכלבים והחזירים. אך יותר מכל התרגלתי אל האנשים. אל תתרגשו, לא התחלתי להבין את נבכי הנפש ההודית ואין לי תוכניות יומרניות בכיוון, פשוט התרגלתי... התרגלתי לכך שהכל אפשרי אבל שום דבר לא בטוח, לנענוע הראש שאומר גם "כן" וגם "לא", לכך שלכל שאלה שאשאל אקבל תשובה, אלא שלא תמיד התשובה תהיה נכונה.

זה אולי פרדוקס אבל ניתן להתרגל לבלתי צפוי (רשימה חלקית): האוטובוס שעושה נסיעה של רבע שעה במשך שעה, פורק ומעמיס סחורה ואנשים ליד כל צריף על אם הדרך, המוכר שביקשת ממנו "כזה בדיוק" ומביא לך אלף מוצרים דומים אבל לא את מה שביקשת, ה-STD שמצוייד בכפתור קטן מתחת לדלפק שמקפיץ את המונה, השכרת הכסאות שלמרות הסיכום המחודש מדי שבוע מאחרים בכמה שעות, חנות המזגנים שמבטיחה לנו שמזגן אחד יספיק למרות שבסוף התברר ששלושה מספיקים בקושי. לסיום, אני מנסה להישאר רגוע גם כשהעובד נעלם לנו בערב שבת, מותיר את בית-חב"ד מלוכלך ומבולגן בשעת הלחץ.

אנחנו חיים בנוף אנושי שמשתנה ללא הרף ומתמודדים עם שלל אתגרים שרק הודו יכולה לספק. בית-חב"ד הולך על החבל הדק שבין ניתוק מהסביבה להטמעות בה. לקחת את היתרונות של המקום, אך לשמור על כללי היהדות. בעניני אוכל, נקיון וכו` צריכים לשמור גם על סטנדרט מערבי. ניתן לתאר את החיים שלנו כמרוץ: הזמן מקבל משמעות אחרת, כאשר כל רגע משיח צריך לבוא ויש כל כך הרבה לעשות. מטיילים טוענים שכשהם מגיעים להודו הזמן עוצר מלכת. כנראה שבבית חב"ד השעונים מכוונים לשעון 770...

זוהי תקופה שקטה בפושקר. אין הרבה ישראלים כעת, אך רוב אלה שבאים נשארים פה לתקופה ארוכה. במקום עשרות אנשים שבאים ונוסעים מדי יום אנחנו יוצרים הכרות עמוקה יותר עם רבים מ`המתיישבים` בפושקר. לא חסר מה לעשות, אלא שהפעילות הפכה לפחות דינמית ויותר מעמיקה.

בבית-חב"ד מתקיימים שיעורים ביהדות לאורך כל שעות היממה. מדי ערב מתקיים שיעור בנושא מהקבלה ותורת הסוד. אנשים ונשים שמעונינים ללמוד יהדות ברצינות יכולים לעשות את זה פה, להשתלב באחד השיעורים שמתקיימים או ללמוד בחברותא עם מישהו הצוות. מסתבר שדווקא בהודו הרבה יותר קל לאנשים לחשוב על רוחניות, לנתק לרגע את הדת מהדתיים ולנסות להבין מה הוא רוצה מאיתנו `שם למעלה`...

לתחילת הכתבה

טיול אל נפש האדם

לא פעם שואלים אותי אנשים אם אני גם מטייל לפעמים. אני לא מטייל פה, באתי למטרה מסויימת, שלידה כל טיול מתגמד בעיני. מצד שני, גיליתי כאן שהמסע אל נפש האדם הוא המרתק ביותר. במפגשי פתע קצרים בין דוכני הצ`אי והבדים, בלימוד מעמיק בחצר בית-חב"ד ובשיחות אל תוך הלילה על שפת האגם, גיליתי עולמות רבים, מרתקים ומקסימים. בשליחות כזו, יותר משאתה נותן אתה מקבל.

מגיעים לכאן צעירים אחרי צבא ("להשתחרר"), מגיעים זוגות מבוגרים ("לראות, למה הבן נמצא פה כבר שלוש שנים"), אנשים באמצע החיים ("הייתי חייב לשבור את המרוץ, לנקות קצת את הראש"). יש פה יהודים ממוצא הודי שבאו לטיול שורשים, עולים חדשים מרוסיה ואתיופיה שכבר הספיקו להעמיס תרמיל על הגב, צעירים שבילו בכתות נשכחות חודשים ארוכים ואחרים שכבר הקיפו חצי עולם.

מנסיוני עד כה, הישראלי הממוצע שמח לדבר על דת כל עוד הוא בטוח שאין פה נסיון ל`כפיה` כלשהי (בתנאי שאתה לא מרביץ עם הציצית...). מה שהפתיע אותי, היא המחשבה המרובה שרבים מעניקים לדברים שמעבר: כח-עליון, נשמה, תכלית וכדומה. נגמלתי מהדימוי של אדם רדוד שמתעניין רק בהנאות עכשוויות. כמו בכל קהילה ומקום יש ויש...

נושאים מסויימים עולים על הפרק שוב ושוב: "אתה לא חושב שזה מתנשא להגיד שאנחנו נבחרים ושונים מכולם?". התנשאות היא כשאדם טוען "מכיוון שאני טוב יותר במשהו, מגיע לי יחס מועדף בשאר הדברים". לדוגמא: אני מדען מבריק אז מותר לי לעבור על החוק. מדען שזוכה בפרס בגלל צבע עורו זו אפליה (אין קשר בין צבע עור למדע). מדען שזוכה בפרס בגלל היותו טוב יותר, זו תוצאה של שוני. היהדות מסבירה שיש שוני מולד בין נשמתו של היהודי למי שאינו, כתוצאה ישירה מכך יש ליהודי חובות וזכויות. לא סיבה להתנשאות. נושא אחר שחביב על אנשים הוא המשיח: "אינשאללה, שיבוא כבר!" הם אומרים, "אבל תגיד- זה נראה לך הגיוני שאנחנו נקבל את המשיח? תראה איפה אנשים נמצאים! איפה אנחנו ואיפה הגאולה..."

אין לנו אשליות גדלות, אבל אנחנו כמו ננס על כתפי ענק. עומדים לאחר אלפי שנות עבודה שכעת מגיעות לסיומם. אם נסתכל על העולם מזוית אחרת נראה עולם שמתקדם לעבר טוב ושלמות. דיקטטורות מפנות מקום לדמוקרטיות והיחסים ברמה אישית ובין-לאומית הופכים לנכונים וטובים יותר. דוגמאות לא חסר: מעצמות בינלאומיות מפנות משאבים ואנרגיה כדי לעזור למדינות חלשות יותר. במקום לזרוק את הפושעים לכלא "שירקבו שם", מנסים לשקם אותם. במקום ללחוץ על עובדים כדי להפיק מהם יותר מעדיפים היום להעניק סביבת עבודה חמה ונוחה, מתנות לחג, פינת קפה וכו`. מסתבר שבדרכים אלו נהנים כל הצדדים מהתוצאה.

אם נסתכל על הצד הרוחני של הדברים, אין ספק שכיום יש התעניינות הולכת וגדלה בצד המיסטי של העולם, אצל יהודים בפרט ובעולם בכלל. זהו דבר שמהווה הכנה לייעוד האלוקי של ימות המשיח- "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה` בלבד".

מכאן אנחנו מגיעים לשאלה הבלתי נמנעת: "זה נכון שאתם אומרים על הרבי שהוא המשיח?". כן רבותי, אנחנו מאמינים ויודעים שהרבי מליובאוויטש הוא המלך המשיח! (יש שדוגלים בפרסום הדבר ויש שטוענים שיש לספר זאת רק לאנשים שכבר מכירים את דרך החסידות). אני לא הולך להסביר מעל במה זו מדוע. זהו נושא יסודי ומקיף מכדי לכתוב עליו כאן. רק תרשו לי להעיר את תשומת לבכם: לרובנו תאוריות שונות אודות המשיח, מעשיו, מטרתו ומעל לכל העידן שהוא יביא- "הגאולה". למרבה הצער, רבים מהרעיונות הרווחים בעם אינם קשורים לתיאורי התורה אודות האיש והתקופה.

לדוגמא, האמונה הרווחת (גם בקרב דתיים) שמשיח יבוא על חמור לבן, מבוססת על תיאור התלמוד "עני ורוכב על חמור". התלמוד לא מזכיר חמור לבן, מקור המיתוס הוא במייסד הנצרות שהגיע לירושלים על חמור לבן... בתלמוד מוזכר דווקא חמור צבעוני.

איני מצפה שאנשים יאמינו ברבי מליובאוויטש כמשיח בטרם הבינו את הנושא, אבל ברור שאין לאנשים את היכולת לשפוט את האמונה שלנו על הרבי בטרם ביררו את מקורותיה. נדמה שכל אדם ישמח אם המשיח יבוא ויגאלנו- יהיה מי שיהיה. בידינו לזרז את ביאתו באמצעות הוספה בטוב ובצדק...
מקווה שבזמן שתקראו את השורות הללו נחיה בעידן הגאולה,
יהושע
.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×