היער השחור – טיול משפחתי

היער השחור וסביבתו הוא חוויה בלתי רגילה. עם פארקים מקסימים, אטרקציות שמתאימות במיוחד לילדים (וגם למבוגרים) ונופים יפהפיים - אין ספק שזהו יעד מושלם לחופשה משפחתית.
אחוה מיכלין
|
מפה
תמונה ראשית עבור: היער השחור – טיול משפחתי

יוצאים לדרך ומגיעים לסט. מורגן

אחרי תכנונים רבים ושיטוטים אינסופיים באינטרנט, הכנת חוברת עבה המכילה את כל הפרטים והטיפים, יצאנו בטיסת בוקר למינכן לטיול של 17 יום ביער השחור, אוסטריה וסיום בלגולנד. המשתתפים: אבא, אמא, מתן בן 11 (כמעט), ליהיא בת 7 (כמעט ואראל בן שלוש וחודשיים. ארזנו מזוודות, בגדים מכל הסוגים (ארוך וקצר) והרבה אוכל (אנחנו אוכלי כשר) והערנו את הילדים הנרגשים לפנות בוקר לצאת למונית לכיוון שדה התעופה. הגענו בזמן ובעלי הצליח לשכנע את המאבטחים לתת לנו להתקדם בתור לביזנס וכך סיימנו את בידוק תוך דקות מעטות. ההתרגשות הייתה בשיאה למרות שזו לא הפעם הראשונה של הילדים במטוס. הקטן לא זכר את הפעמים הקודמות וכל דבר עיניין אותו במיוחד. הטיסה עברה בקלות, הילדים נרדמו בקלות (הקטן נרדם ברגע שהמטוס התחיל לזוז, כך גם היה בדרך חזרה וגם בכל הנסיעות – מתכונן לקריירה של איש הייטק). בתשע נחתנו וצעדנו לכיוון דוכן השכרת הרכב של סיקס שנמצא במרכז השדה. ביקשנו שידרוג לאוטומטי ועבור 200 יורו נוספים (ל - 17 יום) שידרגנו את הרכב לאאודי סטיישן אוטומטי דיזל + GPS מקומי שהיה נהדר. כל הציוד נכנס בו בדיוק.

התחלנו לנסוע ואז גילינו שאמנם בגרמניה ניתן באופן תאורטי לנסוע במהירות ללא הגבלה, אבל במציאות הכבישים עד שטוטגרט היו בתיקונים (הם בתקונים לכל אורך הקיץ) ובפועל הנסיעה לא הייתה מהירה. במקום לקחת כשלוש וחצי – ארבע שעות נסענו כחמש שעות. אחרי כשעתיים, העייפות החלה לתת את אותותיה ונאלצנו לעצור בצד הדרך ולנמנם כולנו כחצי שעה על מנת שנוכל להמשיך (להפתעתנו, לצידנו היו מכוניות בהם נהגים ישנים שצברו כוחות). הגענו עייפים לצימר בשעה ארבע. הצימר נמצא בעיירה סט. מורגן (St. Morgan), בלב היער השחור, מול נוף מדהים. מדובר בקומת קרקע של בית ממש חדש. הדירה מצויידת ויפה מאוד. מוארת עם חלונות גדולים מכל כיוון. בעלי הדירה הם גרמנים נוצרים נחמדים ושמחו מאד עם התשורה הקטנה שהבאנו להם מישראל וניסו לעזור ככל יכולתם. בדירה חיכו לנו בקבוקי מיץ ומים וכל הציוד הנדרש. הדירה הייתה מצוחצחת ומידי יומיים הוחלפו המגבות והמפות, מגבות המטבח וסמרטוטי הניקוי למטבח. היה כייף לשהות שם כשבוע. הבית הוא בתוך העיירה והוא לא חווה. אין חיות ליד הבית (מה שהיה מצויין עבורינו), אבל בשבת בעלת הבית לקחה אותנו לסיור רגלי בחווה הקרובה אליהם עם פרות ומחלבה, סוסים ותרנגולים. ליד הבית יש מעין סופרמרקט קטן, אבל ניתן למצוא בו כמעט הכל ומאפיה ממול – לנו זה היה סידור מצוין. בעלת הבית נתנה לנו להשתמש במכונת הכביסה שלה ובמייבש באופן חופשי וגם הזמינה את ילדנו לשחק בחצר המשחקים של ילדיה, היא גם הציעה אופניים וקורקינט שבסוף לא השתמשנו בהם. מידי יום היינו צריכים לעבור כשישה קילומטר עד לכביש הראשי, אבל כמו שאמרו לי הנוף כל כך יפה שששת קילומטרים האלה הם רק בונוס של שישה קילומטרים בנוף של גלויה.

הפרטים של משפחת פורבס - Familie Probst:

  • כתובת:  79274 St. Märgen  Pfändlermatte 4
  • טלפון: 07669-93-92-74
  • פקס: 07669-93-92-74
  • אימייל: schm.regina@web.de

לאחר מנוחה קצרה וארוחה טובה של נקניקיות טבעול ופתיתים (שהבאנו מישראל), יצאנו לסיור קצר באגם טיטיסי. הגענו בשעה שבע ולא היו אנשים סביב האגם, היה שקט ונוף מקסים מסביב. שכרנו סירת פדלים קטנה ופידלנו מסביב לאגם והשתכרנו מן הנוף. לסיום, הלכנו לראות את בית שעון הקוקיה ליד המסעדה של דורבה (המסעדה של העוגה והגלידה מהכרטיס של היער השחור). חזרנו לצימר עייפים לשינה טובה.

לתחילת הכתבה

מבקרים במוזיאון היער השחור וגוטאך

למחרת, קמנו מוקדם (בגלל הבדל השעה בין ישראל לגרמניה) והתחלנו את הנסיעה לכיוון דרך השעונים. באופן מפתיע, ה - GPS הוליך אותנו דרך חור המכשפה (שאותו זיהיתי מהתמונות כמובן), אז עשינו שם עצירה לתמונות ולרכישה של מכשפה קטנה למזכרת. משם המשכנו לעבר מפלי טרייברג (Triberger Wasserfalle). לאחר שפיספסנו את הכניסה האמצעית, החלטנו להחנות את הרכב בתוך העיירה ולהכנס למפלים מהכניסה הראשית (התחתונה). החננו את הרכב ברחוב הראשי וטיילנו מעט בעיירה לכיוון לישכת התיירות, שם קנינו את כרטיס היער השחור. קנינו שקית בוטנים בכניסה והתחלנו לטפס ולחפש סנאים. הטיפוס לתחנה האמצעית לא קשה כלל ולוקח כרבע שעה – עשרים דקות וכל זה מול המפלים שהם נחמדים (לא יותר!). הגענו לגשר מעל המפל ועברנו לצד השני, שם עשינו מסלולון קטן ביער ו... פגשנו סנאי לשימחתם הרבה של הילדים. בדרכינו חזרה למטה, הבנו שהיינו ברי מזל כי רוב האנשים לא פוגשים סנאים ואפשר לראות אנשים הולכים ואוכלים את הבוטנים שהם קנו לסנאים... ביציאה מהמפלים יש גן משחקים קטן ונחמד, בו הילדים השתעשעו ואכלו צהריים.

משם המשכנו למוזיאון היער השחור (Schwarzwaldmuseum). המוזיאון לא גדול ולא נכלל בכרטיס היער השחור, עולה לא מעט והדברים הנחמדים בו מצריכים תשלום נוסף. הסתובבנו במוזיאון כשעה והפעלנו את תיבות הנגינה, נחמד ולא יותר. טיילנו עוד מעט בעיירה וראינו מאות שעוני קוקיה מכל הסוגים והגדלים. משם המשכנו לכיוון בית שעון הקוקיה עם הדמויות היוצאות - House of Black Forest Clocks בעיירה - Hornber.  הגענו בדיוק בשעה 14:00, כך שלא היינו צריכים להכניס כסף כדי שהבובות יסתובבו (מידי שעה עגולה הבובות יוצאות ומסתובבות ללא צורך בכסף נוסף). היה נחמד מאוד. הצטלמנו והמשכנו בדרכינו לעבר מסלול רגליים יחפות - מסלול כל החושים - Park with all Senses - בגוטאך (Gutach). משום מה, כשהכנסנו את הכתובת שהייתה לי ל - GPS קיבלנו מיקום שונה (כשעה וחצי נסיעה מגוטאך). למזלינו בעלי שם לב לשלטים בצידי הדרך וכך ראינו שאנחנו בפתח המסלול.

החננו את הרכב וניכנסנו למסלול. מדובר במסלול של כשני קילומטר של צעידה ברגלים יחפות (את הנעלים משאירים בלוקר מיוחד בתחילת המסלול). ההליכה לוקחת כשעה וחצי – שעתיים. הולכים על מצעים שונים לאורך המסלול – חול, חצץ, חלוקי נחל, שבבי עץ נעימים ביותר, שורשי עצים, שלוליות ודשא. בסוף המסלול הרגשנו כאילו עברנו מסאז' רגלים מפנק במיוחד. תוך כדי המסלול יש תחנות להרחת ריחות שונים מתוך עץ – חוש הריח, ולמשוש פרוות מסוגים שונים – חוש המשוש. אפילו הגמדון הקטן שלנו הלך את כל המסלול כמו גדול (בדרך כלל הוא על הגב של אבא למרות שחגגנו לו שלוש לא מזמן...). במהלך המסלול ניתן לקטוף פטל טעים מהשיחים שליד.

מכיוון שמדובר בתחילת יולי, היינו כמעט לבד במסלול, מה שהתגלה כבעייתי כשהגענו למקום בו הבנו שאנחנו חוזרים על חלק מן המסלול וחשבנו שהלכנו לאיבוד. החלטנו לחכות במקום עד שנראה אדם נוסף ונשאל אותו, ואכן לאחר כעשר דקות הגיעו זוג עם תינוקת דוברי גרמנית ומעט אנגלית וצרפתית, כך שיכולנו לתקשר איתם. הם הציעו שנצעד אחריהם. אכן, צריך לשים לב שיש קטע קטן שבו המסלול חוזר על עצמו ואז צריך לפנות שמאלה כשמגיעים למחסום שיש לפרות (כשהפננו את תשומת ליבם שחסרים קצת שלטים, בעל המקום אמר לנו שבדרך כלל בעונות תיירות יש כל כך הרבה אנשים שאחד הולך פשוט אחרי השני ואין צורך בשלטים – אנחנו כאמור היינו כמעט לבד). כשהגענו למסלול, מזג האוויר היה נעים, החלטנו להשאיר את מעילי הגשם במכונית ולא שמנו לב שבתחילת המסלול מחלקים מטריות. לאחר כחצי שעה החל גשם. בהתחלה טיפוף ואחר כך גשם יותר חזק ובין לבין השמש זרחה. לא הבנו איך כולם לקחו מטריות כאלו גדולות וטובות עד שהגענו לסוף המסלול וראינו את כל המטריות עומדות ומחכות לבאים... נהננו כולנו מאוד. מן הגדול עד הקטן – מומלץ ביותר. משם המשכנו למגלשות ההרים בגוטאך - Rodelbahb Gutach, אמנם הן לא כל כך ארוכות, אבל לאחר כל מגלשות ההרים, בהן היינו, הן הוגדרו כטובות מאוד. גלשנו פעמיים כולנו ובכך סיימנו את היום המקסים וחזרנו חזרה לצימר.

לתחילת הכתבה

ממשיכים לפארק אירופה וחבל היין

מכיוון שהפעלנו את כרטיס היער השחור באותו היום, התחלנו את היום בבית הקפה, בו מקבלים גלידה (במקור וואפל בלגי, אבל אנחנו ביקשנו גלידה) ומתנה מקסימה מנפח הזכוכית (מקבלים דמויות קטנות מזכוכית בצורות שונות – אנחנו קיבלנו שני חתולים ושני סוגים של מלאכים). היה כייף לילדים להתחיל את היום בגלידה (הם חשבו שאבא ואמא קצת השתגעו...) ולקבל מתנות מקסימות. משם המשכנו ל - Steinwasen Park ב Oberried - מדובר בפארק לא גדול בלב הנוף של היער השחור – נוף מדהים מסביב, מה שמייחד אותו מפארקים אחרים, בכל צד שאליו מסתכלים רואים את היערות העבים עם משטחי האחו והבתים המנוקדים בהם. בפארק יש חיות (עליהן וויתרנו), גשר חבלים, מסלול אבובים, מגלשות הרים ומספר מתקנים כייפים לילדים באיזור מקורה. המקום מתאים מאוד ליום גשום, כי יש בו חלקים מקורים, כולל מגלשת הרים בתעלה שהיא מקורה ואליה עולים ברכבל כיסאות. יש שתי מגלשות הרים מקבילות: אחת מקורה ואחת לא, ברגע שיורד גשם סוגרים את המגלשה הפתוחה ורק המקורה ממשיכה לעבוד (אנחנו עלינו שוב ושוב ברכבל הכיסאות לגלישה בתעלה – היה נהדר). יחסית הפארק לא היה עמוס ולא עמדנו בתור בשום מקום. אחרי חצי יום בפארק, המשכנו לכיוון פרייבורג (Freiburg) והחלטנו לעלות ברכבל שליד פרייבורג לתצפית. הרכבל נמצא במקום די נידח בפאתי העיר, תצפית נחמדה אבל היה די מיותר.

משם המשכנו לעיר פרייבורג. ראינו את הפסיפסים על המדרכה ואת התעלות הקטנות, שמובילות מים ואחרי סיבוב קצר הילדים מיצו את רעיון העיר. את שאר הזמן בילינו בקניות ב - C&A, לשימחת כולם. באופן אישי אני לא הבנתי מדוע העיר נחשבת כפנינה של היער השחור. ראיתי גם במהלך הטיול וגם בטיולים אחרים ערים יפות ומעניינות יותר....

את היום הרביעי לטיולנו החלטנו לבלות בפארק אירופה, לכן כולנו השכמנו קום וכבר לפני שמונה היינו ברכב בדרכינו אליו. הפארק מקסים וגדול מאוד. לשימחתנו, הפארק לא היה עמוס כלל וברוב המתקנים לא עמדנו בתור (היו שלושה מתקנים בהם עמדנו בתור – מיר ברוסיה, פוסידון ביוון וסילבר סטאר בצרפת וגם אז היה מדובר בתור של מקסימום רבע שעה). מכיוון שהמקום לא היה עמוס הוא נסגר בשש (לכל דבר יש יתרון וחיסרון). התחלנו את היום בנסיעה ברכבת לצידו השני של הפארק, לספרד (כפי שהומלץ ע"י אנשים רבים בלמטייל), אבל לאחר עיון קצת בברושור שמקבלים בכניסה זו, גם ההצעה של בעלי הפארק היתה להתחיל בספרד, כך שלא היינו לבד. מעבר למתקני האקסטרים, לפארק יש גם איזור של בתים עם סיפורי היער השחור, סיפורי האחים גרים, וכל מיני רכבות, אבובים וסירות קטנות המשייטות בין סיפורי האגדות של פינוקיו, פיות, בובות וכו' – מקסים בעיני, לא להחמיץ.

לגבי ילדים קטנים – יש לשים לב שלהרבה מן המתקנים לא נותנים לילדים שגובהם פחות ממטר לעלות (הגיל לא משנה , אלא רק הגובה). הם עומדים ובודקים את הגובה עם מד גובה (בעלי אמר שהיעילות והבדיקות האלו מזכירות לו קצת את הסיפורים על השואה) ואין אפשרות לזייף. הקטן ניסה לעמוד על קצות האצבעות אך זה לא ממש הצחיק שם אף אחד.... הגובה שלו 98 ס"מ ושני הסנטימטרים האלו מאוד קריטיים. בכל פעם שלא העלו אותו היה בכי גדול מצידו. באחד המתקנים -"אטלנטיקה סופרספלאש" (בארץ פורטוגל) הצלחנו להכניס את הקטן (מדובר במתקן של רכבת סירה שגולשת במפל בגובה 42 מטר). הוא כל כך נהנה, אבל נראה שלכל אורך הזמן בו שהינו במתקן המפעילים התווכחו ביניהם לגבי הגובה שלו וכשסיימנו את המסלול הם ביקשו למדוד אותו שוב (כאילו שזה יעזור למשהו...) - כמובן הוא היה נמוך מדי .

אני חושבת (הילדים והבעל לא ממש חושבים כמוני) שלמרות שהספקנו כמעט את כל המתקנים נדרש יותר מיום אחד על מנת להכיל את מה שהפארק רוצה להעביר לנו.  מרוב ריצה ממתקן למתקן, לא ממש הרגשנו את העובדה שאנחנו עוברים מארץ לארץ (למעט בסקנדינביה, שם עשינו עצירה לארוחת צהרים, ורוסיה שם סיירנו בביתן האמנים הרוסים), ולא הספקנו לסייר בתוך החנויות על מנת לספוג את האווירה של כל מקום. במחשבה לאחור, שווה לבוא לשם ליומיים ולעשות הכל בנחת. הפארק נסגר בשש (כולל החנויות) ואנחנו הסתובבנו וישבנו לאכול ארוחת ערב, כך שיצאנו ממנו רק בשעה שבע וחצי. החניה כבר הייתה ממש ריקה והמכונית שלנו פשוט חיכתה לנו. היה יום נהדר לילדים וגם לנו והיינו חוזרים לשם בכייף (מי יודע אולי שנה הבאה....).

למחרת החלטנו לבלות בחבל היין בצרפת – אלזס (Route du Vin). התחלנו את היום בקולמר (Colmar). הילדים היו מופתעים שעוברים את הגבול ואין אפילו תחנת ביקורת (ניסינו לדמיין את הישראלים עוברים לירדן, סוריה או מצריים ללא תחנות גבול – הילדים צחקו ואמרו שמדובר במשהו דימיוני ביותר). קולמר מקסימה. העיר העתיקה מלאה בבתים מחושקים בעץ בצבעים שונים. התחלנו את היום במוזיאון הצעצועים שיושב בתוך העיר העתיקה. מדובר במוזיאון קטן עם צעצועים ובובות מהמאה הקודמת ותצוגה של כלי בובה מפורצלן. יש פאזלים מעץ להרכבה ותצוגת אופניים ומכוניות. גולת הכותרת - מודל של האיזור עם רכבות ואוטובוסים שנוסעים ועוצרים. מכיוון שאני חובבת צעצועים, מאוד נהנתי וגם הילדים. טיילנו בעיר העתיקה ועשינו תחרות בין הילדים מי ימצא ראשון את בית פפיסטר - Maison Pfister (יש בתים יפים ממנו בהרבה בעיר העתיקה...) בדרך לתחנה של הסירות. מדובר בסירת עץ קטנה שנוסעת בתוך התעלה בעיר העתיקה – שקט ורגוע – כייף גדול. הסירות נמצאות בקצה השני של העיר העתיקה (מכיוון שלא ידענו מראש את מיקום הסירות, טיילנו לנו בנחת מלשכת התיירות לאורך כל העיר העתיקה עד לסירות). אלזס ידועה גם בקינים של החסידות בגגות הבתים. ברבים מן הבתים יש מעין מתקן מתכת שעליו החסידות אמורות לבנות את קינן. הילדה זיהתה קן חסידות (ללא חסידות) על גג הקתדרלה בעיר העתיקה.

משם המשכנו לכיוון ריקאוויר (Riquewihr). הכינו אותנו שזו ה- עיירה של היער השחור ולדעתי מדובר בעיירונת – רחוב אחד, מתוייר להחריד (אין אף חנות או ביתן שהוא אינו חנות מזכרות או חנות אוכל אופיינית). יש את העוגיות המקומיות (מקרון) האופיינות לאלזס – לא יכולנו לטעום, אבל על פניו זה נראה כמו עוגיות הקוקוס של פסח בצבעים שונים (צהוב, ירוק, ורוד וכו'). לא הרגשנו ממש שהפסדנו. היו גם המון מרתפי יין. עשינו עצירה לארוחה באחד הרחובות הצדדיים (לא מצאנו שום מקום בו ניתן לשבת) עם הנוף של הכרמים ממול. יפה, אך לדעתנו קולמר יפה יותר. קרוב מאוד לריקאוויר נמצאת חממת הפרפרים - Papillons Exotiques Vivat שהייתה הצלחה גדולה. החממה לא גדולה, אך מכילה כמות גדולה של פרפרים הנוחתים ונחים עליך וליד מקורות המזון שלהם. ניתן לצפות מקרוב בפרפרים מוצצים צוף מן הפרחים וגם להושיט יד ולקוות שהפרפרים יבואו אילך – והם אכן באים (לחלק מהפרפרים כנפיים שבורות מאנשים שהחזיקו אותם בכח... ). היה מוצלח ביותר.

המשכנו בנסיעה קצרה בדרכים צדדיות עם הנוף של ההרים הגבוהים ומתחתם הכרמים, עד שעלינו על האוטוסטרדה לשטרסבורג (Strasbourg). הגענו לשטרסבורג  לפנות ערב ופנינו לצרפת הקטנה ולעיר העתיקה לסיבוב. צפינו בתאי הציפה מלמעלה ולמזלינו בדיוק נכנסה סירה לתא הציפה, כך שיכולנו לצפות בו בפעולה. היה מעניין ביותר לילדים ולנו (אנחנו ראינו מספר רב של תאי ציפה בעולם, אבל גם זה היה מעניין מאוד). ליד הקתדרלה הגדולה היה יריד רומני לעידוד התיירות בגרמניה והגענו בדיוק לשעת ההופעה של הרקדנים הרומנים עם התלבושות המיוחדות. את הערב סיימנו במסעדה כשרה בשטרסבורג – שזה צ'ופר אמיתי עבורינו (אנחנו אוכלי כשר). הזמנו את האוכל המקומי ופיצה לילדים והיה כייף גדול.

לתחילת הכתבה

מטיילים באגם טיטסי ואגם כימזי

את היום התחלנו במגלשת ההרים הארוכה ביותר בגרמניה ב - Todtnau.  עולים ברכבל כיסאות לקצה ההר (קר מאוד שם למעלה, כדאי לקחת מעיל גשם) במשך דקות ארוכות. למעלה היה תור קצר של שש משפחות (שלוש מהן ישראליות – כנראה כולן קוראות את ההמלצות בלמטייל). הנסיעה ארוכה וכייפית ביותר (לדעתי גם מפחידה, אבל רק אני חשבתי כך...) ויש הרגשה שזה לא נגמר. המשכנו לכיוון פלדלברג ועשינו עצירה קצרה במוזיאון הטבע שבתחתית ההר. זהו מוזיאון אינטראקטיבי ויש עמדה, בה ניתן לעמוד בתוך כדור פורח ולראות את עצמך במסך ממול כאילו אתה טס בכדור הפורח מעל היער השחור. בעיקרון, המוזיאון בגרמנית, אבל בגלל שהוא מוזיאון פעיל הילדים מאוד נהנו (המוזיאון כלול בכרטיס היער השחור).

המשך היום היה באגם טיטסי (Titsee). התחלנו בפארק החבלים בטיטסי - Action Forest.  פארק החבלים אתגרי ביותר ומכיל חמישה שלבים של קושי, מהקל (קשה לקרוא לשלב הזה קל!) לקשה ביותר ובנוסף אומגה גבוהה וארוכה מאוד (רק בעלי עשה). הילדה בת השבע (כמעט) הייתה צריכה ליווי מבוגר (אני) והילד בן ה - 11 הלך לבדו. כל מטפס מקבל רתמה שמאבטחת אותו לכל אורך הדרך לאחד החבלים, כך שאם הוא יפול  הוא ישאר תלוי בן שמיים לארץ. בהתחלה יש אימון קצרצר "על יבש" בגובה נמוך ואחרי שעוברים אותו ניתן להתחיל את השלב הראשון. השלב הראשון הוא הליכה בין העצים בגובה של תישעה מטר מהרצפה על גשרי עץ, זחילה בתוך חביות עץ שלא צמודות אחת לשניה, הליכה על מוט עץ, והליכה על חבל (!) עם חבל לא מתוח מן הצד שניתן להחזיק בו. במהלך ההליכה והמעבר בין גשר חבלים / זחילה בתוך חביות / הליכה על חבל וכו' מעבירים את העיגון ממקום למקום. בין "הגשרים" יש תחנות עגינה ללא מעקה על העצים. קשה לי לתאר את עוצמת הפחד שהייתה לי. זה ברמות אחרות לחלוטין מפחד מרכבת הרים כזו או אחרת. פה אתה נדרש לבצע דברים אקטיבים. לא לשבת בקרון ולא לעשות כלום). הילדה הלכה ללא שום בעיה וללא שום פחד ואני רק שמעתי אותה מדקלמת לעצמה "פתח ביטחון, פתח ביטחון" (מהפרסומת של במבה), ורק בגלל שפחדתי שהיא תתחיל לבכות לא התחלתי לבכות בעצמי.

בסוף המסלול יורדים באומגה חזרה לארץ. בסוף המסלול הראשון הודעתי לה, לצערה, שאין מצב שאני מטפסת על שלב 2 או על שלב 1 שוב, אני נשארת רק על הקרקע. הרגשתי שזה היה מבחן אומץ בלתי אנושי. הילדה הייתה קצת מאוכזבת כי בלי מבוגר היא לא יכולה להמשיך (בעלי לא הסכים לעלות מלכתחילה) והבן המשיך לטפס גם על שלב 2 שבו האתגר היה גדול אף יותר. בקיצור, מדובר בפארק אתגרי ביותר לבני עשרה, לא לאמהות ולא לילדים קטנים.

אחרי כשלוש שעות המשכנו לשייט באגם בסירה (הכלולה בכרטיס), אבל מכיוון שהיינו לבדינו זו הייתה הפלגה פרטית. קינחנו בגלידה והיה נהדר. האגם יפה מאוד עם נוף מרהיב מסביב, בפעמים שהיינו בו לא היו כמעט תיירים, כך שלא הרגשנו את ההמולה עליה דיברו כולם. לגבי השכרת אופניים סביב אגם טיטסי – אנחנו מצאנו רק מן אופנים משונות כאלו ולא אופנים רגילות – קחו זאת בחשבון. מכיוון שהיה יום שישי, מיהרנו הביתה להספיק לאפות את החלות והעוגה לשבת (כן, אפיתי חלות ועוגה כדי שנרגיש שבת אמיתית) וגם להכין אוכל לשבת וקיבלנו את השבת בדיוק כמו בארץ. במהלך השבת יצאנו לטיול רגלי בעיירה בה לנו – סט מורגן.  מדובר בעיירה קטנה ושקטה עם הרבה ילדים (בעלת הבית אמרה שרבות מן המשפחות הן משפחות עם ארבעה וחמישה ילדים). העיירה היא עיירה מאוד נוצרית ובכנסיה שם יש מדונה קטנה עם בגדים בסגנון תקופת הבארוק (היא כנראה גם מאותה התקופה) והיא מביאה מזל טוב ומגשימה משאלות לאנשים שבאים להתפלל שם. אנשים מגיעים מרחוק לראות את המדונה הזו.

אחר הצהריים בעלת הבית, שהייתה אישה חביבה וניסתה ככל יכולתה לתת לנו הרגשה טובה, לקחה אותנו לביקור בחווה ליד ביתה כדי שהילדים יוכלו לראות פרות, סוסים, תרנגולות וכו' (לבעלת הבית היו ילדים קטנים משלה אבל באותה השבת הם בילו אצל סבתם בפרייבורג) ואחר כך לביקור בגינת השעשועים ביער לידם. גינת שעשועים מקסימה עם אומגה באמצע היער כשבקצה השביל יש אגמון קטן מגודר עם "בריכת ילדים" המשמש כבריכה לתושבי המקום. באותה השבת היה קריר וגם באופן רגיל המים קרים ממש, כך שרק המקומיים באמת יכולים לרחוץ שם. הייתה שבת מקסימה.

ביום ראשון קמנו מוקדם, ארזנו את חפצינו , נפרדנו לשלום מבעלת הבית ומהיער השחור והתחלנו את דרכינו לכיוון אוסטריה. נסענו רצוף עד אגם כימזי (Chiemsee). עד מינכן היה נהדר והדרך עברה חלק. מיד עם הכניסה לרינג, ה - GPS שלנו סימן לנו שיש חסימה והוביל אותנו בדרך חלופית שלקחה המון זמן עד לאגם כימזי. למזלינו, הילדים התנהגו למופת ובמשך חמש שעות לא שמענו ציוץ או מריבה מאחור (חייבים לציין שגם ה - DVD עזר... ). בצהרים הגענו לאגם כימזי ומשום מה ה - GPS הוביל אותנו לכפר אחר על מנת לקחת את המעבורת – זו סתם הייתה דרך יותר ארוכה, ועדיף לקחת את המעבורת מפריין. המעבורת, שהיא יותר מעין רחפת, נוסעת כרבע שעה עד לאי האדונים שהוא האי הגדול באגם. מיד כשהגענו לקחנו טרמפ בכרכרת סוסים עד לארמון, לשמחתו הרבה של בננו הקטן. נרשמנו ונכנסנו לסיור בארמון המקסים. הילדים היו נפעמים מכל הזהב והעושר שמסביב ולזה נוסיף את הסיפורים על המלך המשוגע שבילה מעט מאוד בארמון שהוא עצמו בנה. גולת הכותרת בארמון, לדעתי, הוא שולחן האוכל המועלה, באמצעות גלגלי שיניים, לאולם האוכל כשהאוכל מונח עליו. כשמדריכה אמרה שהצבע האהוב על לודוויג המשוגע היה כחול, הילדה אמרה שנראה לי שהמדריכה ממש טועה והצבע שהמלך אהב הוא זהב... אחר כך יצאנו לסיור בגנים עם המזרקות היפות והצטלמנו בכל פינה.

טיילנו חזרה עד למעבורת ועלינו עליה, לכיוון המכונית שלנו. המשכנו בנסיעה רצופה על למקום הלינה שלנו בסט ג'והן – אלפנדורף – בקצה ההר. הגענו למלון הדירות וגילינו לשמחתנו משפחה ישראלית נוספת, איתה יכולנו להחליף חוויות ולקבל טיפים. הדירות הללו הומלצו רבות בפורום טיולי משפחות בלמטייל, אנחנו פחות התלהבנו. הנוף מהצימר מדהים, רק שיש רק דירה אחת (דירה גדולה שמתאימה לשמונה אנשים) שממש משקיפה לנוף הזה. כל שאר הדירות משקיפות לדירות ממול. ניתן כמובן לצאת לחצר המשחקים והמנוחה עם הג'קוזי והטרמפולינה וליהנות מהנוף (מה שעשינו בשבת), אבל אין את האפשרות לקום בבוקר, לפתוח חלון ולראות נוף מדהים. בעלת המלון, שאמרה לי שמידי שבוע יש אצלה זוג ישראלי אחר, לא הייתה אישה חביבה וגם פיקחה על עניין המיחזור (קיבלנו הערות כשלא מחזרנו כראוי) ובקרה בדירה מידי יום. הדירה עצמה הייתה נוחה מאוד – שלושה חדרי שינה עם מטבח מאובזר (מגבות מחליפים פעם אחת במהלך השהות) + מרפסת (מן המרפסת היה ניתן לראות חלקית את הנוף) ושרותי הכביסה, שהיו מצויינים – כשלושה יורו לכביסה + ייבוש.

מיקום הדירה מצויין מכיוון שמהכביש הראשי יש עליה לאלפנדורף ואין צורך לעבור בעיירה עצמה על מנת להגיע למקום. על ההר באלפנדורף יש מספר בתי מלון, מכולת קטנה ומגרש הרפתקאות ומשחקים (המופעלים ביורו) גדול ויפה לילדים. מן המיקום של מגרש המשחקים עולה רכבל למעלה ההר (ההר מאוד גבוה והנסיעה לוקחת כ - 16 דקות לכל כיוון). כפי שהזהירו אותנו, זה היה יום עם המון נהיגה אבל העצירה בכמזי הייתה הפוגה נהדרת והיום עבר בצורה טובה.

פרטי מלון הדירות Appartementhaus Gruber

  • כתובת:  A-5600 St. Johann/Pongau Alpendorf 33
  • טלפון: 43-6412-6670-4
  • פקס: 43-6412-6670
  • אימייל: app.gruber@aon.at

לתחילת הכתבה

ביקור בבאד הופגסטיין וקניון ליכטנשטיין

לאחר לילה עם שינה טובה קמנו רעננים להתחיל את הטיול באוסטריה היפה. רכשנו את כרטיס הזאלצבורגלנד באלפנדורף (ליד המלון שלנו) בלישכת התיירות והתחלנו את היום. את הבוקר פתחנו במצודת וורפן (Hohenwerfen), שנראית למרחוק, גם מן הכביש הראשי. החננו את המכונית בחניון ועלינו במעלית – פוניקולור היוצאת מן הקופות היישר למצודה. הגענו ממש כמה דקות לפני תחילת מופע הבאזים והתיישבנו על הדשא כמו שאר התיירים. העץ שהמליצו לנו לשבת לידו היה תפוס, אבל האמת היא שראו מצויין מכל המקומות ואחת המאמנות עמדה ממש לידינו, כך שהציפורים נחתו ממש קרוב אלינו. המופע כולל ציפורי טרף גדולות שעפות מעל ראשי התיירים לפי מה שהמאמנים שלהם מסמנים להם. היה מופע מקסים (לדעתינו, ההורים) ופחות מקסים לדעת הילדים (אני שוב מציינת שהילדים לא חובבי חיות). לאחר המופע השתעשענו בחצר המשחקים עם הקביים, הקליעה למטרה בחישוקים ובחץ וקשת (החץ וקשת עולה כסף) ואכלנו בנחת. את הירידה עשינו כפי שמומלץ ברגל למטה דרך היער – היה נחמד מאוד. המשכנו למפלי גולניג (Golling Falls)  – מפלים יפים ליד העיירה גולינג. במרחק של כמה דקות הליכה מן החניה ניתן להגיע לתחתית המפל, אנחנו טיפסנו לראש המפל (לגשר מעל המפל). הבן שלי ספר שמדובר ב - 978 מדרגות (עד ראש המפל וחזרה). במעלה מפל המים שאון המים משפריץ על המטפסים והגשרים ממש רטובים. לא ניתן להליכה עם עגלה אלא רק עם מנשא. היה כייף.

חזרנו לסט ג'והן לעצירה קטנה ב - Stad Gallery בתוך העיירה להצטיידות בנעלים שנקרעו לנו בדרך. כמו שניכתב בטיפים באתר למטייל, בקניון הקטן הזה יש סופרמרקט גדול, חנות ספורט של הרויס, חנות של C&A, חנות צעצועים וחנות של נעלים זולות ועודפים של נעלים טובות. הייתה קניה שווה ביותר בחנות הנעלים והבטחנו לחזור לשם לסיבוב רציני יותר. בנוסף, הצטיידנו באוכל בסופרמרקט. השעה כבר הייתה חמש והחלטנו לעשות עצירה לארוחת ערב בדירה (כזכור, גרנו על ההר מעל סט ג'והן באלפנדורף), לבישת בגדי ים ונסיעה לכיוון המרחצאות בבאד הופגסטיין - Alpentherme. הגענו למרחצאות לפני שבע (פתוח עד תשע) ואם היינו יודעים שנהנה כל כך היינו מגיעים יותר מוקדם ומנצלים כל שניה בארבע השעות שהכרטיס מקנה לנו. במקום יש לוקרים עבור הבגדים והארנק, ללא כל תשלום. מדובר במתחם בריכות גדול, אנחנו ביקרנו בעולם המשפחה בלבד (אני מניחה שגם המקומות האחרים מקסימים), עם בריכה גדולה עם זרמים שמתחילה בפנים ויש לה המשך בחוץ (הבריכה מחוממת לטמפרטורה נעימה מאוד). בתוך הבריכה יש מבנה סגור בו מוקרנים סרטים, כך שניתן לשהות בבריכה וליהנות מסרטים. בצד יש מתחם פעוטות עם מגלשה ושעשועי מים לשמחת הבן הקטן שלי. בנוסף יש שתי מגלשות מים – אחת מהירה מאוד והשניה מגלשה רחבה שגולשים בה על אבובים. בעיקרון, המגלשות הן מגיל עשר ומעלה, אבל בפועל אין שם אף אדם שמשגיח וניתן להעלות כל אחד (כן, בעלי העלה את הגמד הקטן למגלשה עם האבובים...). אני אנסה לתאר קצת את המקום – דמיינו בריכה חמה, כשבחוץ קר ויש נוף של קרחונים ויערות מסביב – מדהים. זה המקום בו רצינו להשאר לשארית החופשה. המקום גרם לנו להיות מכורים למרחצאות והבטחנו לעצמינו שנחזור למרחצאות המקבילים בבאד גאסטיין שכלולים בכרטיס (לאחר ביקור בשני המקומות, ללא כל ספק באד הופגסטיין הוא הטוב ביותר). חזרנו לדירה בתשע וחצי רחוצים ושמחים (לא לשכוח לקחת מגבות וכלי רחצה, ניתן ונעים לסיים את הביקור ברחצה טובה במלתחות).

יום שלישי הגיע וכשקמנו וראינו את מזג האוויר הקייצי החלטנו בו במקום לעשות שינוי ולנסוע לקרחון קיצשטהורן (Kitzsteinhorn) שב - Kaprun. הצטיידנו בפליזים, כובעים וכפפות וליתר בטחון גם במעילי גשם מניילון, שלא ממש השתמשנו בהם. הגענו לאתר ב - 11:00 בבוקר. טיפסנו בשלושה רכבלים (רכבלי גונדולה סגורים) לגובה של 3000 מטר. כבר בתחנה הראשונה ראינו שלג, בתחנה השניה כבר היה המון שלג ובתחנה השלישית – קרחון. לצידינו עלו אנשים ברכבל כיסאות כדי לגלוש סקי על ההר (קשה להאמין. אמצע הקיץ ואנשים גולשים סקי על השלג). ואז... לכשהגענו לפסגה ראינו שאנחנו בתוך ענן ואין ראות מסביב כלל, אבל לא היה קר למעלה כפי שצפינו. לא קראנו הייטב את ההמלצות לפני היציאה לטיול ובמקום לפנות לרכבל – פוניקולור שיוריד אותנו, אנחנו פנינו לעבר מרפסת התצפית (שבה לא הייתה ראות כלל) ולעבר המנהרה בתוך הקרחון. הלכנו לאורך המנהרה עם אנשים נוספים ואחרי כשלוש מאות מטר בירידה יצאנו וראינו את משטח ההחלקה של האייס ארנה רק ש... היה צריך לרדת ירידה רצינית עד לשם. הירידה הייתה מאוד תלולה עם חבל בצד שנוכל להחזיק כדי לא להחליק. תחילת הירידה הייתה בבוץ ואחרי מעט זמן ירדנו בשלג. היה מפחיד ומאתגר. לכל אורך הדרך אמרתי לבעלי (שהחזיק את הגמד שסירב לצעוד) שאין מצב שכולם ירדו כמונו ובטוח יש ירידה אחרת נוספת ונורמלית יותר. כשהגענו למטה (הגדולים ירדו בצורה מדהימה, לי לבעלי ולגמדון היה קצת קשה) ראינו ממולינו את הפוניקולור שהוריד את שאר הנופשים ישר לרחבת הגלישה במזחלות.... מדובר ברחבה לא גדולה שמסביבה סוגים שונים של מזחלות שלג קטנות וגדולות, צלחות גלישה, אופנועי גלישה קטנים וגדולים, אבובים וכיסאות גלישה. לצד המשטח יש מסוע שמסיע את הגולשים יחד עם המזחלות חזרה למעלה ההר.

הגלישה הייתה נהדרת ולאט לאט הילדים קיבלו אומץ וגלשו עם הפנים למטה. אפילו הקטן גלש לבד על אופנוע (הוא התעקש שהוא רוצה ולאחר מספר פעמים של גלישה משותפת, בעלי החליט להיות אמיץ ולתת לו לגלוש לבד), כיוון את האופנוע בין הגולשים ולא נפל אפילו פעם אחת. מלבדינו באתר היו עוד הולנדים ומעט מאוד מקומיים (רוב האוסטריים מגיעים למקום כדי לעשות סקי גם בקיץ ולכן לא נמצאים ברחבת המזחלות) והשפה השולטת הייתה... ערבית! אנחנו ו... ערבים עם צ'אדורים, רעלות, חיג'אבים ולבוש מסורתי. בתחילה חשבתי שמדובר בטיול מאורגן מבחריין, אבל לאחר ששוחחנו עם חלק מהם מתברר שזה לא טיול מאורגן והאנשים הגיעו ממדינות שונות - ערב הסעודית, בחריין, מצריים, טורקיה וכו'. זו הפעם הראשונה שהילדים ראו נשים עם רעלות וצ'אדורים וגם היה נראה להם קצת מוזר שהם מדברים איתנו... הסברנו להם שרוב הערבים בעולם הם אנשים נחמדים ושוחרי שלום ולראייה הם היו מאוד נחמדים אלינו גם כשהסברנו להם שאנחנו מישראל (באופן מפתיע הם לא זיהו את השפה שדיברנו בה). היה כייף גדול לגלוש. הילדים מאוד נהנו ולא רצו לעזוב את המקום. לאחר שלוש שעות לנו (ההורים) הספיק וביקשנו, למרות מחאות הילדים, לעזוב.

המשכנו לכיוון סט ג'והן לקניון ליכטנשטיין (Liechtensteinklamm), בו לא הספקנו לטייל בבוקר. הגענו בחמש – כשעה לפני הסגירה וטיילנו בתוך הקניון הלוך וחזור. המסלול יפה מאוד ואורך כשעה. משם עלינו לצימר ונכנסנו לג'קוזי החם בחצר הצימר, מול הנוף המדהים – היה כייף גדול. את היום סיימנו בצפיה משותפת בסרט "צלילי המוזיקה" בדירה כדי שנכנס לאווירה של אוסטריה.

לתחילת הכתבה

יוצאים לזלצבורג והלשטאט

החלטנו לבלות את היום בזאלצבורג. שמנו ב - CD במכונית את הדיסק של יוסי בנאי מספר על ילדותו של מוצארט ונכנסנו לאווירה של המוסיקה הקלאסית ומוצארט הגדול (את הטיפ הזה קראנו בלמטייל – טיפ של ענתי – וזו אכן הייתה הצלחה גדולה). התחלנו את היום בארמון הלבורן (Hellbrunn) בפאתי זאלצבורג. הגענו מוקדם ונרשמנו לסיור שהתחיל כרבע שעה יותר מאוחר. בנתיים לקחנו אודיו לשמיעת הסברים ונכנסנו לתוך הארמון (לא מרשים). הסיור התחיל בדיוק בזמן והיה לנו מדריך, שאמנם דיבר אנגלית אבל זה נשמע כמו איטלקית... מזל שלא ממש צריך הסברים רציניים במקום הזה. לאורך כל הסיור המדריך הפעיל בהפתעה את המזרקות, שהרטיבו את המשתתפים לשמחתם הרבה של כולם. הילדים וגם אנחנו נהננו מאוד. אחרי הסיור בגנים עם המזרקות הלכנו לטייל בגן הגדול שמסביב ולראות את מבנה הזכוכית מהסרט צלילי המוזיקה, הילדים נהנו להצטלם ליד המבנה.

נסענו לתוך העיר זאלצבורג והחננו בחניון של גני מירבאל (15 יורו לכל היום – די יקר). צעדנו ברגל דרך הגנים לכיוון העיר העתיקה. מיד כשהגענו ראינו עמדה שמשכירה אופניים וקבענו איתה שנחזור לרכיבה משפחתית בשעה חמש. התחלנו את היום בבית הולדתו של מוצארט - Mozart's Birthplace – הבן הגדול, שמנגן באורגנית, חיכה לראות את בית הולדתו של זאלצבורג והתרגש לראות את הפסנתר והכינור. מה שהיה מיוחד הוא שבפסנתר של מוצארט הקלידים שחורים והקלידים המיוחדים לבנים (ההפך מן הפסנתרים המוכרים לנו). סיירנו במבנה הלא גדול וראינו קצת תמונות של מוצארט ובני משפחתו (אישתו קונסנטה ואחותו ננר וגם של ילדיו). היה יום חם בחוץ וללא מזגן בתוך המוזיאון היה חם. לסיום קנינו מזכרות לילדים והמשכנו לסייר ברחוב הקניות של זאלצבורג עם שלטי החנויות המסולסלים ממתכת. אפילו זארה ומק'דולנדס נכנעו להיסטוריה ולשימור ועצבו את שלטי חנותם עם סילסולים ממתכת. למרות החום, התחיל לרדת גשם רציני ואנחנו תפסנו מחסה תחת אחד המעברים בתוך העיר העתיקה, ליד כיכר השוק, שם הצטיידנו בפרות מצויינים (פטל, ענבים ואפרסקים).

המשכנו לכיוון מוזיאון פנורמה, שהוא בעצם תמונה של זאלצבורג העתיקה. התמונה היא 360 מעלות סביב קיר עגול ונראה היה שהתמונה לא נגמרת (אנחנו ציפינו לתמונה בסדר גודל של פנורמה מזדאך בהאג בהולנד – זו קצת מאכזבת בהשוואה לחברתה ההולנדית). ממול נכנסנו לקתדרלה העצומה של זאלצבורג, שנמצאת בשיפוצים בצידה החיצוני בימים אלה. כנסיה גדולה ויפה. מכיוון שהיה קצת גשום, החלטנו ללכת לסיור בסירה בנהר הזלצאך (כלול כמובן בכרטיס). היה נחמד מאוד, ראינו את העיר מכיוון הנהר וקיבלנו הסברים על הבתים, כולל ציון המנזר שמצולם בסרט צלילי המוזיקה. לקראת סוף השייט רב החובל של האוניה (שהיא בעצם מעין רחפת) ציין שמצפה לנו הפתעה. הוא הפעיל מוזיקה קלאסית והסירה "רקדה" – הסתובבה לצלילי המוזיקה. היה נחמד מאוד וגם הפוגה ומנוחה מן ההליכה. לאחר שסיימנו את הסיור על הסירה הילדים היו רעבים ועשינו עצירה לארוחה בעיר העתיקה. משם חזרנו לכיוון האופנים, אבל אז התברר לנו שמכיוון שהחל לרדת גשם הדוכן נסגר ואין אפשרות לשכור אופניים – הילדים וגם אנחנו היינו מאוכזבים מאוד, אבל הבטחנו לעצמינו לנסות לשוב ביום האחרון לטיול אופניים.

מכיוון שהילדים ביקשו לנסוע בחשמלית, נסענו חזרה לכיוון גני מיראבל שתי תחנות בחשמלית. סיימנו את היום בגנים המקסימים – גני מיראבל, אנחנו נחנו על הספסלים והילדים התרוצצו ברחבי הגן. חזרנו עייפים אך מרוצים חזרה לדירה בסט ג'והן – אפלנדורף. בערב ירדנו לראות את הערב השמח שיש מידי יום רביעי בעיירה סט ג'והן, אבל לצערינו הרב מפאת מזג האוויר הפסטיבל, שהיה אמור להתקיים במקום, בוטל.

למחרת הקדשנו את היום כולו לאגמים של חבל הזאלצבורגלנד. איזור האגמים הוא יפה במיוחד. מכיל קרחונים ויערות וביניהם אגמים תכולים. את היום התחלנו במגלשות הרים באבנטאו (Abtenauer Bergbahnen). חיכינו בתור כחצי שעה (נאמר לנו יותר מאוחר מישראלים אחרים במלון שהם חיכו מעל לשעה) והמגלשות שמלמעלה נראו מבטיחות ביותר (תלולות, אמנם על מסילה, אבל כזו שקרובה מאוד לקרקע), אך התגלו כאיטיות יחסית המחייבות עצירה מידי פעם כי האנשים שלפנינו עצרו. מכיוון שבטיול הזה עשינו מגוון גדול של מגלשות הרים - בתעלה ועל מסילה – המסקנה שלנו שהמגלשות בטונדאו יותר טובות. הכרטיס איפשר גלישה ללא הגבלה, אבל אחרי שעמדנו כחצי שעה בתור ויתרנו על התענוג לגלוש שוב והילדים נהנו בפארק החבלים הקטן ליד וגם נסעו בטרקטרונים לילדים, שהוכתרו כהצלחה גדולה (הטרקטורונים היו בתשלום של 5 יורו לילד לשש דקות נסיעה במסלול – מתאים לילדים מגיל 7). במגלשות פגשנו משפחה נחמדה מחיפה שביקשה לטייל איתנו ביתרת היום ולכן המשכנו משם לאגם גוסאו (Gosau).

הגענו לאגם וגילינו בפעם הראשונה שהחניונים מלאים – מה שלא קרה לנו עד כה בטיול. נאלצנו לחנות למטה ולצעוד במעלה ההר עד העמדה של הרכבל שליד האגם. עלינו ברכבל לתצפית על האגם וסביבתו. התצפית הייתה מדהימה כי היום היה בהיר ויפה. אגם כחול, לכוד בין הרים מיוערים וקרחונים ממול – מקסים. לאחר ששבענו מהמראה היפה ירדנו בחזרה לשפת האגם, טיילנו מעט ואכלנו גלידה... כמובן. משם המשכנו להלשטאט (Hallstatt) היפה. הלשטאט הוכרזה כעיירת שימור ע"י אונסק"ו.  היא יושבת על צלע ההר, בתיה העתיקים בנויים ממש על הצלע בצפיפות וביופי מדהים. החננו את המכונית בקצה העיירה וצעדנו במהירות לעבר הקתדרלה במרכז העיירה (ליד בית הקברות הקטן) - שם נמצא בית הגולגלות. מכיוון ששיטחה של העיירה קטן, מוצאים, לאחר 15 שנה, את המתים מקברם, מנקים את הגולגלות והעצמות ולאחר שהן מלבינות בשמש מקשטים אותן (את הגולגלות) ומאכסנים אותן בבית הגולגלות. הילדים היו בשוק וכך גם הבעל, אבל זו, ללא ספק, הייתה חוויה מעניינת.

חזרנו במהירות למכונית לכוון מחדש את השעון (החננו בחנייה המוגבלת ל - 30 דקות) ועשינו פיקניק צהרים על שפת האגם. לאחר מכן לקחנו סירת מנוע – חשמלית קטנה לשיט באגם, כך יכולנו להתרשם מהיופי של העיירה על צלע ההר. ראינו אנשים טובלים באגם (הקפוא) ואת הטירה הפרטית שבגדה ממול השקט עם הנוף מסביב. היה משכר. סיימנו בסביבות שעה חמש ולאחר שעשינו מספר חישובים ראינו שלא נספיק להגיע לבריכה בוונגרין לפני השעה 18:00 (שזוהי השעה האחרונה בה נותנים להכנס למתחם). לכן, החלטנו לנסוע מעט יותר עד למרחצאות בבאדגאסטיין (אוהבי מרחצאות כבר אמרתי?). המרחצאות האלו וותיקים מהמרחצאות בבאד הופגסטיין וגם האוכלוסיה בהם יותר מבוגרת, למרות שיש שם מיגלשה נהדרת לילדים. רוב הבריכות הן בריכות הליכה עם רצפה מחוספסת – חמות כמובן, בקצות הבריכה יש מעין מיטות לשכיבה והנאה מהג'קוזי שסביבן. לבאים עם גב תפוס יש בריכה עם מפל חזק שאמור לשחרר את הכתפיים (הכל כמובן מחומם). יש בריכת פעוטות וכמובן שניתן לצאת לחלק החיצוני לאוויר הפתוח. בריכה נוספת (מחוממת) יש בחוץ עם מקפצות לילדים האמיצים שלא קר להם. היה כייף מאוד, אם כי הבריכות בהופגסטיין הן השוות ביותר. הגענו מצויידים ולכן התקלחנו וסיימנו את היום בבריכות. הילדים הגיעו שמחים חזרה לחדר היישר למיטות (וגם אנחנו).

מכיוון שהבאנו איתנו DVD מידי ערב הילדים צפו במה שהסרטנו באותו היום.

לתחילת הכתבה

מבקרים בפלכאו ולגולנד

קמנו לבוקר חם ובהיר עם ראות מצויינת. את הבוקר התחלנו ברכבל הכסאות הפתוח (שישה אנשים במושב) בפלכאו (Falchau) ועלינו איתו לראש ההר. הנוף היה מדהים וכשהגענו לקצה החל לדגדג בנו הרצון לרדת את ההר חזרה ברגל (לפחות תחנה אחת). הבעיה היחידה הייתה שלא לקחנו איתנו את המנשא עבור הגמד הקטן... הוא אמנם יכול ללכת ברגל, אבל ברוב הפעמים לא מסכים. בזמן העליה הוא ראה עדר פרות בדרך והחליט שהוא מוכן ללכת כדי לראות את הפרות. ירדנו בנוף המשכר של האחו וההרים מסביב לכיוון הפרות שהתגלו כעדר שוורים... היה קצת מפחיד. החלטנו בהחלטה של רגע להמשיך לרדת לתחנה הבאה ברגל. באמצע הדרך היו שני מסלולים ולא ידענו באיזה מהם לבחור (השילוט לא היה מדהים) ולכן החלטנו ללכת על מדרון האחו (שבזמן החורף משמש כמדרון הסקי של הגולשים) כשמלמעלה מלווה אותנו רכבל הכיסאות. הרגשנו ממש כמו בצלילי המוסיקה. צועדים על הדשא האינסופי עם הירוק מסביב, הנוף היפה והעובדה שהיינו שם לבדנו. כולם מאוד מאוד נהנו וזה הוכרז ע"י הילדים (באופן מפתיע) כאחד השיאים של הטיול. כשהגענו לתחנה הנמוכה המשכנו למטה חזרה ברכבל הכיסאות.

בתחתית הרכבל יש חנות שמשכירה אופניים לטיול ליד הנהר, העובר בפלכאו. שכרנו לכולם אופניים (הם משכירים אופני הרים שווים ביותר), אבל מספר דקות לאחר שיצאנו לדרך הבחנו שהקטנה לא מסתדרת עם מעצורי היד באופניים ובצער רב נאלצנו להחזיר את האופניים ולוותר על הרכיבה. הבטחנו לה שנעשה כל מאמץ למצוא מקום אחר לרכיבה (עדיין היו לנו יומיים שלמים של טיול לפנינו). משם, מסיבה כלשהי, החלטנו לוותר על הרכבל בוונגרין ולעלות על הרכבל באלפנדורף, מקום הלינה שלנו. לפי ההסברים של לישכת התיירות ולפי הברושורים שקיבלנו בראש ההר פתחו פארק שדים לילדים. עלינו על הרכבל שנסע במשך 16 דקות שלמות (דמיינו 28 מעלות בתוך גונדולה של רכבל = חם) ומה שפיצה על החום היה הנוף המדהים שהופיע ככל שעלינו למעלה. ההרגשה הייתה שהרכבל עולה ועולה ולא נגמר, כל ההרים מסביב היו נמוכים מאיתנו – הגענו לגובה של 1750 מטר. הגענו לקצה שהנוף ממנו מרהיב ואז הבנו שכדי להגיע לפארק השדים צריך או להמשיך לטפס רגלית על ההר במשך 45 דקות או לטפס רגלית כ - 15 דקות עד לתחנת הרכבת, שלוקחת לפארק השדים – אנחנו כמובן בחרנו באופציה הזו (העליה הייתה תלולה ביותר!). הסיפור לקח למעלה משעה (רק ההגעה לפארק וחזרה) והפארק התגלה כפארק הרפתקאות, שמתאים לילדים קטנים דוברי גרמנית בלבד (הכל בגרמנית) בקיצור... לנו זו הייתה אכזבה.

ירדנו חזרה ברכבל ובתחתית הרכבל הילדים שחקו בפארק השעשועים המצויין (הפעלת המתקנים עולה יורו – סירות אבובים, מכוניות במסלול, רכיבה על סוס פוני, מיני גולף, טרמפולינה, טרקטור חפירה להפעלה ועוד ועוד) שהיה למטה (מכיוון שזה היה מאוד קרוב למקום הצימר שלנו זו הייתה הפעם השניה שבילינו שם עם הילדים). מיד שירדנו התקדרו השמיים, הטמפרטורות צנחו והחל לרדת גשם רציני. אנחנו ניצלנו את ההזדמנות לקניות קטנות בקניון בסט. ג'והן לפני שחוזרים חזרה לישראל. הגענו לצימר והתכוננו לשבת (כן כן, חלות, עוגה, מרק ואוכל מצויין). ברקים ורעמים ברקע וקשה להאמין שהבוקר היה כל כך חם (מושגים אוסטריים כמובן).

קמנו בשבת בבוקר וכל ההרים מסביב היו מכוסים ב"פודרת" שלג מדהימה (כן, שלג בקיץ) – כולל ההר שעלינו אליו יום קודם. המראה היה ממש עוצר נשימה – זה המראה האמיתי עליו מדברים כשאומרים שהנוף של אוסטריה משכר. בילינו את השבת בצימר, ישבנו בכיסאות הנוח והבטנו בנוף המהפנט. הילדים קפצו בטרמפולינה, התגלשו במגלשה והתנדנדו בנדנדות. כל זה על רקע הנוף מסביב.

נפרדים מאוסטריה. השכמנו קום, ארזנו את המזוודות והבטחנו לעצמינו שלאוסטריה עוד נשוב כי הרגשנו שרק "טעמנו" טעימה קטנה מהארץ היפה הזו. התחלנו במכרה המלח בצד הגרמני בעיירה Berchtesgaden. מכרה המלח היה חוויה מיוחדת מאוד ומומלצת מאוד לכל הגילאים. בכניסה מקבלים סרבלים של כורים, אותם לובשים מעל הבגדים (יש להם סרבלים בגדלים שונים, כולל סרבל קטן לגמד שלנו), ומתארגנים לסיור מאורגן. את הדרך לתוך המכרה עושים ברכבת כורים נחמדה ומשם גולשים במגלשות עץ (שתי מגלשות) לתוך עומק המכרה. במהלך הסיור מקבלים הסברים בשפות שונות (בעיברית אין הסבר) על כריית המלח לאורך השנים ויש מקומות עם הסבר אינטראקטיבי לילדים. במהלך הסיור נותנים ללקק את הקירות, על מנת שהילדים יבינו שהסלעים מכילים כמות גדולה של מלח. לקראת סוף הסיור שטים באגם מלח תת קרקעי וטועמים את המים ולבסוף עולים חזרה למעלה בפוניקולר ויוצאים חזרה החוצה ברכבת הכורים. הסיור היה מרתק וכייפי כאחד. לאחר הסיור החלטנו לחזור לכיוון זאלצבורג לשכור אופניים ולרכב לאורך נהר הזאלצך. שכרנו אופנים לכל הגילאים ורכבנו להנאתינו כשעתיים הלוך וחזור לאורך הנהר והעיר העתיקה, עד לבתיה הרגילים של העיר החדשה. היה מקסים. מזג האוויר האיר לנו פנים ולכן קינחנו בטיול נוסף ברחובות העיר זאלצבורג המקסימה. משם נסענו היישר למינכן. בדרך עצר אותנו שוטר גרמני ונתן לנו דו"ח על סך 100 יורו כי לדבריו נסענו "יותר מדי זמן" בנתיב השמאלי. בדרך לשדה התעופה עברנו במרחצאות תרמה בארדינג, אבל הפקידה אמרה לנו שהמקום עמוס באנשים (יום ראשון אחה"צ) והתורים במגלשות הן סביב החצי שעה למגלשה. ויתרנו והבטחנו לעצמינו שבטיול הבא נתחיל את היום הראשון עם רחצה במחצאות בארדינג.

לנו במינכן במלון Achat Hotel Airport-München

מלון בסיסי , ובדיעבד עדיף לקחת מלון באחת הרשתות הידועות כגון הולדיי אין.

את היום האחרון בטיול החלטנו לבלות בלגולנד (Legoland). הפארק מדהים וויזואלית והכל בנוי מלבני לגו. החל במשפחה מלגו שיושבת על הספסל בכניסה וכלה בכל המייצגים במתקנים ומחוצה להם. אפילו הקרוניות ברכבות ההרים ובמתקנים האחרים נראות כאילו הן מלגו לפי סדרות שונות של הלגו. את היום התחלנו בכניסה מצד שמאל ב"האטרקציה המפחידה" של הפארק – רכבת הרים בתוך קרוניות בסיגנון לגו רייסר. היה כייף, אם כי לא נתנו לילד הקטן, שהוא כאמור 98 ס"מ גובה, להכנס. משם המשכנו לפי הסדר ועברנו את כל המתקנים היפים של הפארק עד הסגירה. הקדשנו זמן גם לסדנא של בניית דגמי מכוניות מלגו ותחרות בין דגמים איזו מכונית נוסעת יותר מהר. חשבנו שניהיה שם דקות ספורות, אבל בסופו של דבר בילינו שם המון זמן בכייף גדול (גם לנו ההורים, שעזרו לילדים לבנות את הדגמים היה כייף גדול). מזג האוויר היה נאה והפארק, יחסית, היה מלא. היו מתקנים שבהם עמדנו כעשרים דקות (באופן יחסי לפארק אירופה שהיה די ריק, פה היו אנשים), אבל כאמור הפארק פתוח עד שמונה - המתקנים פתוחים עד שבע ובשעה האחרונה מסיירים בין המוצגים המוקטנים מהלגו – מעין "מיני גרמניה ואירופה" מלגו כגון ברלין מלגו, שדה התעופה במינכן מלגו, פרנקפורט מלגו וכו' ועוד כמה מקומות מן העולם כגון הולנד, ונציה וכו'. הפארק התאים בדיוק לגיל הילדים שלנו 3-11 , הגודל שלו סביר ואנחנו, כל המשפחה, מאוד מאוד נהננו. למחרת, קמנו מוקדם ונסענו לשדה התעופה. נפרדנו לשלום מגרמניה ומהטיול המקסים.

היה טיול מדהים ששילב נופים, הרבה כייף, פארקים, טיולים רגליים וכל מה שמשפחה צריכה כדי לבלות יחד. הילדים התנהגו נפלא (טוב, זה לא מפתיע אותי...) ומזג האוויר חייך אלינו רוב הזמן (אם לוקחים בחשבון שגשם הוא לא בעיה במקומות כאלו ). הנופים הירוקים וכמויות המים משובבות את הנפש הישראלית. כמו תמיד היה שווה כל דקת השקעה תכנונית וכספית כאחד – אין כמו טיול משפחתי לחיזוק הקשר ואגירת אנרגיות לשנה נוספת.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×