הלאה אל המזרח

משפחת קמחי חוזרת לארצות הברית, הולכת לאיבוד בחיפוש אחר עיירת רפאים, מטיילת בילוסטון ובהר רשמור ומקנחת בחופשה ביתית בקליבלנד.
הקמחים
|
מפה
תמונה ראשית עבור: הלאה אל המזרח
© Depositphotos/Luna Marina

לכיוון מונטנה, ילוסטון והאיזור

יצאנו מוונקובר (קנדה) מתלבטים אם לעלות צפונה לפארקים באנף וג`ספר, או לוותר ולנסוע ישר לילוסטון. ליעקב ועומר נמאס קצת מעוד שלג ועוד פארק, מה גם שכל זה נמצא גם בילוסטון אז המשכנו הלאה, נסענו לאורך כביש מספר 3 במדינת בריטיש קולומביה, הכל ירוק אגמים ונחלים זורמים, כרמים ויקבים כמו בעמק נאפה (קליפורניה) וקרררררר.  נכנסנו חזרה למדינת וושינגטון. במעבר הגבול חיכה לנו שוטר נחמד ששאל אותנו איזה אוכל יש לנו בקרוואן. ענינו שיש מעט מוצרי מכולת. הנוהל מחייב אותו לבדוק איזה מזון מכניסים לארה"ב, אז הוא עלה לקרוואן בדק במקרר ובמקפיא. לקח 2 תפוזים, חצי לימון וחתיכת שניצל (בטח היה רעב), והתנצל שעליו לקחת כל מזון שאינו באריזתו המקורית (אולי שחטנו פרה או תרנגולת והבשר לא "כשר").

דרך אגב, ליד התפוזים היו בננות. אך הן לא עניינו אותו. ביקשנו להאריך את אשרת השהייה אבל לא היה באפשרותו (הפרטים המלאים על הארכת אשרת שהייה -בסוף הכתבה). בינתיים המשכנו ממדינת וושינגטון מזרחה, עוברים בצפון איידהו דרך הרים מיוערים, לנים בסמוך לנהר Coeur d`ASlene המלווה אותנו לאורך כביש 90 וממשיכים ביעף לכיוון מונטנה. מונטנה מיושבת בדלילות. ככל שמדרימים על כביש 90 משתנה הנוף מיערות לנוף הררי צחיח. באופק רואים את הרי הרוקי המושלגים. נכנסנו לעיירה Deer Lodge שהפרסומים בדרך מעידים כי בה נמצא הכלא הישן של מונטנה ומוזיאון למכוניות עתיקות. הכלא היה סגור וגם המוזיאון. על המכוניות הצלחנו להציץ דרך החלונות ברחוב. למרות זאת ראינו מבנים יפים ועיירה נחמדה.

על המפה מסומנת עיירת רפאים (Bearmouth) ממש ליד הכביש, הצעתי שנכנס לראות, "הרי זה על הדרך". נכנסנו ולאחר 10 דקות על הכביש הופיע שלט -"עיירת רפאים עוד 10 מייל". מה זה 10 מייל בשבילנו? יאללה נכנסים. הדרך הופכת לדרך עפר, שהופכת לשביל יער, משהו בסטייל יערות קק"ל. החשש מתחיל לנקר בלב. -"אם אתה רוצה, אז תסתובב ונחזור לכביש", אני אומרת. -"לא, לא. שלא תגידי שבגללי אנחנו חוזרים", הוא עונה. ממשיכים לטפס במעלה ההר, השביל הולך ונהיה צר, ולמרות שיעקב נהג מיומן, הגובה, העצים, ורוחבו הצר של השביל מפחידים מעט. אנו נוסעים במהירות של 10 מייל לשעה וכל הדרך אני מתפללת שזה יהיה שווה, אחרת הוא יעשה ממני קציצות. אחרי שעה הגענו לפסגת ההר, מסתכלים על האזור מגבוה, השלטים מורים על עיר רפאים אך אנו לא ראינו אותה וכבר נהיה מפחיד, אז החלטנו לחזור (ומה אתם חושבים? הוא עשה ממני "קציצות").

ממונטנה נכנסנו לוויומינג לפארק הילוסטון. החזאים צופים יומיים של שלג, בדיוק בימים שנהיה בפארק. נענינו לאתגר. הילוסטון (Yellowstone) הוא פארק ענק בצפון מערב מדינת וויומינג. הוא הוכרז כפארק ב-1872 והיה לפארק הלאומי הראשון בעולם. אנו נכנסנו לפארק מצפון (כביש 89) וכבר בהתחלה ראינו דוגמא למה שמצפה לנו בפארק (הפארק מחולק לאזורים וההתמצאות בו דיי קלה). ב- Mamooth Hot Springs ראינו טרסות אבן גיר שמהן עולים אדי מים טרמיים רותחים. באזור יש מסלולי הליכה קצרים. נסיעה לאורך כבישי הפארק מגלה הרבה פעילות טרמית, אדים היוצאים מבטן האדמה, הרים מעשנים, בריכות בוץ צבעוניות מבעבעות, גייזרים המתפרצים לגובה והרבה הרבה בעלי-חיים בעיקר בופאלו ואיילים. באחד ממסלולי הטיול באזור בריכות הצבע המבעבעות (Fountion Paint Pot) החל לרדת שלג, כמובטח, אך ל"שועלי שלג" כמונו זה לא הזיז (אח, איפה ימי השמש בנגב). תוך דקות כוסה כל האזור בשלג, ותוך דקותיים החלה מלחמת שלג ממש באמצע השביל.

הניגוד בין אדי המים הבוקעים מהאדמה לבין השלג הה מדהים. היה קל לזהות איפה בדיוק מתרחשת פעילות טרמית - ממש באותו אזור בו השלג נמס מיד עקב החום הבוקע מהאדמה. נסענו לבקר את הנאמן הזקן (Old faithful), הגייזר המפורסם ביותר בעולם, המתפרץ בדייקנות כל 90 דקות בממוצע, כבר למעלה ממאה שנה. במרכז המבקרים ליד הגייזר יש לוח זמנים של ה"הופעות" העתידיות שלו לאותו יום. המקום עצמו מתורבת מידי עבור תופעת טבע אבל בכל זאת שווה ביקור.  בעיירה West Yellowstone ממערב לפארק יש קולנוע Imax בו מוצגים סרטי איימקס שונים. אנו צפינו בסרט על הילוסטון המתאר את גילוי המקום, את החברה האנושית הקדומה שחיה בו, את בעלי החיים ואת הפעילות הטרמית המתרחשת בו. מומלץ מאוד 8$ למבוגר, 6$ לילד 3-12. וכדאי לברר לוח זמנים לכל סרט בטלפון 646-4100-(406).  לאחר "לינת חובה" בילוסטון, נסענו לבקר שוב את הנאמן הזקן, הפעם במזג אוויר בהיר יותר, ולצפות בקניון הגדול של הילוסטון, בעל קירות האבן הצהובה, אשר נתנה למקום את שמו. עומק הקניון כ-450 מטר ויש לו שני מפלים מרשימים בהם ניתן לצפות ממרפסות תצפית בגדה הצפונית של הקניון (באזור(Canyon village . ענבר הכריזה שמכל הפארקים הילוסטון הכי יפה ומוצלח.

לתחילת הכתבה

הלאה לשיקגו דרך הר רשמור ועוד

מהילוסטון התחלנו את המסע הארוך מזרחה עד שיקגו. נסיעה של כ-1500 מייל (כ-2500 ק"מ) ב-3 ימים. קמים בבוקר נוסעים אוכלים נוסעים עוצרים ב- Rest Area לתדלוק/ ריקון ביוב/מילוי מים ומקלחות וממשיכים לנסוע. ישנים בוולמארט, כל יום במדינה אחרת. ת`אמת, הרבה פחות נורא ממה שחשבנו. מזג האוויר הקר לא איפשר לנו להסתובב הרבה בערים בדרך, אז פשוט נסענו.

נסענו דרך וויומינג (Wyoming), מדינה המיושבת בדלילות ומזכירה מעט את דרום טקסס מבחינת הנופים והחוות, חולפים על פני העיירה קודי (Cody)שהייתה קרירה ומושלגת. קודי, עיירת מערב פרוע, קרויה על שמו של בופאלו ביל קודי הנודע, שהיה קולונל בצבא ארה"ב, סייר מעולה ואיש מערב פרוע בנשמתו. הקור הרב השאיר אותנו בקרוואן, ואנו המשכנו קדימה לכיוון הרי הביגהורן (Bighorn). מעט לפני ההרים נמצאת העיירה של (Shell) - העיירה הקטנה ביותר שראינו - 4 חוות ו- 50 תושבים. השעה 19:00 ואנו עומדים לחצות את הרי הביגהורן, כמעט בחושך. מוויומינג המשכנו לדרום דקוטה, לכיוון הר רשמור. בדרך עברנו בעיירה Dead Wood, עיירת בוקרים נחמדה, מבנים עתיקים והרבה הרבה קזינו ברחוב הראשי.

כביש 385 הוביל אותנו להר רשמור דרך הגבעות השחורות (Black Hills). לא ראינו אף גבעה שחורה, הכל היה ירוק. הר רשמור (Mount Rashmore) הוא הר בו מפוסלים פניהם של ארבעה נשיאים אשר נבחרו ע"י הפסל Gutzon Borglum בגין תרומתם לכינונה, צמיחתה, שימורה ופיתוחה של ארצות הברית. ואלו הם הארבעה: וושינגטון- כיהן בשנים 1789-1797. אבי האומה. מייצג את לידת האומה האמריקאית, בתור הנשיא הראשון של ארה"ב בתור הנשיא הראשון של ארה"ב. הוא זה אשר איחד את כל המדינות תחת שלטון דמוקרטי אחד. ג`פרסון - כיהן בשנים 1801-1809. מסמל את התרחבותה של ארה"ב, לאחר שרכש מנפולאון בשנת 1803 את כל אזור מרכז ארה"ב, מדקוטה בצפון ועד לואיזאנה בדרום, ובכך הרחיב באופן משמעותי את שטח ארה"ב. לינקולן - כיהן בשנים 1861-1865. כיהן כנשיא בזמן מלחמת האזרחים. מסמל את שימור ארה"ב וחתירתה לחרות וכבוד האדם, כמי שביטל את העבדות בארה"ב. ריזוולט - כיהן בשנים 1901-1909. מייצג את הפיתוח של ארצות הברית.

הנוהל המסודר להארכת האשרה הוא למלא טפסים (אותם ניתן להוריד מהאינטרנט או לקבל במשרדי ההגירה) ולצרף כ- $120 לאדם (הסכום המדויק רשום באתר) ולשלוח למשרדי ה- IRS (משרד ההגירה). אם לא רוצים לעשות טעויות, אפשר לגשת ל- IRS ולברר מהו התהליך. בכל מקרה, קיימת חובה להישאר בגבולות ארה"ב במשך 45 יום, שזהו בערך הזמן בו מגיעה האשרה החדשה. עוד כשהיינו בלוס אנג`לס (כחודשיים לפני תום האשרה) פנינו למשרד ההגירה. בכניסה למשרד ההגירה משתרך תור אורך. זהו התור של אלו אשר כבר נקבע להם מועד לראיון. במשרד הסמוך קובעים תור לראיון. בכל מקום יש פקידים ששמחים לעזור. כדי להקל על המערכת יש עמדות אינטרנט שניתן לקבוע תור לראיון באמצעותן ולידן פקיד שתפקידו להנחות את המשתמשים. במקום לקבוע תור לעוד מס` ימים ולהיתקע בעיר, הסברנו לפקיד שאנו מטיילים ומתכננים לעבור לקנדה בהמשך. -"תתחילי בתהליך כשתחזרו מקנדה" היתה תשובתו. -ואני בתגובה "יכול להיות שכשנחזור מקנדה האשרה כבר לא תהיה בתוקף. מה עושים?". -"מה הבעיה. בגבול תקבלו אשרה חדשה". עזבנו את המקום, מקווים שהוא יודע על מה הוא מדבר...

כשעברנו חזרה מוונקובר לארה"ב, ביקשנו מהשוטר במעבר הגבול (ההוא שסידר לעצמו ארוחת צהריים) לתת לנו אשרה חדשה כי שלנו עומדת להסתיים בעוד חודשיים. -"אני לא יכול לתת לכם אשרה חדשה כי שלכם עדיין בתוקף. אם הייתם יוצאים לחודש (היינו בקנדה רק שבוע) וחוזרים עם אשרה בתוקף, הייתם מקבלים אשרה חדשה". מה עושים? אחרי כמה טלפונים הוא חזר עם פתרון:יוצאים מארה"ב לפני שתוקף האשרה פג. במעבר הגבול הקנדי - דואגים להחתים את הדרכון להוכחת יציאה מגבולות ארה"ב.  במעבר הגבול הקנדי - דואגים לתת לפקיד את טופס האשרה המוצמד לדרכון (הם מעבירים את זה לארה"ב). חוזרים לארה"ב שהאשרה כבר ללא תוקף ומקבלים אשרה חדשה בו במקום ובהרבה יותר זול. זהו. פשוט וקל. נקווה שזה יהיה קל כמו שזה נשמע.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×