המשפחה במגנטיק איילנד

מש` סייר ממשיכה בדרכה ומגיעה למגנטיק איילנד, אי נופש שכבר לפני מאה שנים החלו תיירים מהיבשת לבוא לנפוש בו. המקום הינו יעד פופולרי מאוד, ואף על פי כן הצליחו לשמור בו על אווירה נעימה ורוגעת.
mashav10
|
תמונה ראשית עבור: המשפחה במגנטיק איילנד
Thinkstock Imagebank ©

המתנה בטאונסוויל

5.8.02 - 7.8.02

בשעות הערב, בסופה של נהיגה מתישה של כ - 200 ק"מ הגענו לטאונסוויל Townsville. טאונסוויל היא עיר נמל שטוחה שבמרכזה צומח, לפתע פתאום וללא כל אזהרה, הר המתנשא לגובה של 300 מטר. מראה ההר החולש על מרכז העיר מרשים מאוד, אך הסיבה העיקרית לביקורנו בעיר היא המעבורת המפליגה ל-"Magnetic Island", ולפיכך מיד עם הגיענו לעיר חיפשנו את הנמל וביררנו מתי וכיצד ניתן להפליג לאי. מסתבר כי קיימות שתי מעבורות לאי מגנטיק המרוחק בסך הכל 8 ק"מ מהיבשה, מעבורת לאנשים ומעבורת המעבירה מכוניות, מעבורת המכוניות הבאה תפליג לעיר למחרת בבוקר.

השעה היתה שמונה בערב, שעת לילה במונחים אוסטרלים, אך כולנו היינו רעבים למדי והילדים היו מלאי מרץ לאחר יום של נסיעה, שחלק מהזמן בו נוצל להשלמות שעות שינה, וכך במקום למצוא מקום חניה ולהתארגן לשינה נסענו להסתובב בעיר. הגענו ל"Strand" -הטיילת העירונית. בתחילת הטיילת פגשנו לגונה מלאכותית, כנראה שהלגונות הללו אהובות על האוסטרלים וקיימות בהרבה מקומות, אך להבדיל מהלגונות שראינו בבריסביין ובארלי ביץ` שהיו נעימות ומזמינות, זו שבטאונסוויל לא שבתה את ליבנו והמשכנו לטייל לאורך החוף. הטיילת עצמה מקסימה: על חוף האוקיאנוס, מעבר לרצועת חול ברוחב של כ - 10 מטרים, סללו שביל רחב ידיים ונעים להליכה, בצדדיו מדשאות ועצי דקל ועצי קוקוס, ומדי כמה עשרות מטרים יש אטרקציה כלשהיא: פסל, פינת ישיבה, מתקן ברביקיו (כמובן, שהמתקן נקי, מוכן לשימוש כולל גז, ומיועד לציבור - ללא תשלום), צל מעל כסאות מעוצבים, ברזיה, מגלשה, גשרון קטן, פח זבל (כולל מתקן שקיות ועליו הנחיות מה לעשות עם ה"שאריות" של הכלב...) ו.. הרבה גני שעשועים.

ואם כבר הזכרתי גני שעשועים אספר שבטאונסוויל הרחבנו את גבולות הסקר שאנו עורכים. עד עתה בדקנו גני שעשועים לילדים וכאן מצאנו תחום חדש: גני שעשועים למבוגרים. על הטיילת, ליד מגרש כדורסל ומאחורי מדשאה המשמשת למשחקי פריזבי, כדורת וכו` נמצא הגן ל"גדולים". המתקנים, כולם מוצלחים, מונחים על משטח פלסטי קפיצי ונעים וליד כל מתקן מותקן שלט קטן ובו הנחיות לשימוש במתקן. כנראה שמתכנני הגן לא סמכו על הדמיון המנוון של קהל היעד שיידע איך להשתמש במתקנים... המתקנים עצמם: אומגה בגובה 2.5 מטר, מתקן המדמה סקי שלג, מתקנים נוחים לתחרות הורדת ידיים, נדנדה שהכסא בה גבוה ורחב כך שיתאים לגובה הרגליים וגם לרוחב הטוסיק (....), מתקן אימונים לגלישת גלים (נו, במדינה בה אימוני גלישה הם חלק משיעורי ההתעמלות של תלמידי כיתה ב` ומעלה, זה מתקן חובה...) - ממש גן מדליק, והכל ידידותי ומזמין לשחק, אפילו אני שמתי את הספר שהבאתי בצד וניסיתי את כוחי על חלק מהמתקנים. היה נחמד והכנה נהדרת לארוחת הערב...

את ארוחת הערב אכלנו בסמוך, במסעדה מקסימה בשם:"Naked fish מבחינת האוכל, העיצוב והאווירה המסעדה היתה יכולה להיות ממוקמת ליד "מול ים" אך למזלנו, מבחינת המחירים, המסעדה היתה משתלבת טוב יותר ליד זוזוברה, וכך נהנינו מערב נעים וטעים מול הבריזה מהאוקיאנוס. שני דברים הפכו את הנאתו לשלמה: הראשון שבמסעדה, למרות ה"סטייל" שהיא משדרת, שמחו להכין לנו מנות לילדים במחירים של מנות ילדים (6 דולר אוסטרלי למנה ענקית של דג צ`יפס וירקות), וזאת למרות שבתפריט לא הוצעו מנות לילדים. והשני והחשוב יותר: את ארוחת הערב אכלנו בחברתם הנעימה של בני משפחת רונן.

מיכאל רונן הוא סגן שגריר בשגרירות ישראל באוסטרליה, בדרך כלל ומזה חמש שנים הוא גר עם אשתו ועם ילדיו (ילדה בת 5 ותאומים בני 8 חודשים) בעיר הבירה של אוסטרליה: קנברה (איזה ג`ובים שאנשים תופסים .....). בערב המדובר הם סיימו טיול של שבועיים בצפון החוף המזרחי. היה נורא כיף לפגוש משפחה ישראלית. כבר שכחנו כמה נחמד לאכול ארוחת ערב ולדבר על "ענייני מבוגרים". הילדים אכלו את המעט שהם אוכלים, שיחקו קמעה ונפלו שדודים, ישנים, על הכיסאות ואנו דיסקסנו את המצב באוסטרליה ואת המצב במזרח התיכון....

לאחר שסיימנו לאכול ונפרדנו ממשפחת רונן, חנינו ליד אכסניית תרמילאים (מה שמכונה גם כאן Backpackers). שמנו את כל ציודנו הזקוק לכביסה במכונת הכביסה וישבנו לתכנן את המשך הטיול בטאונסוויל. השעה היתה שתיים בלילה. אני החלטתי לא להחליט והלכתי לישון. בבוקר קמנו ולשמחתי הרבה גיליתי ש"מישהו" החליט עבורי שכדאי להפליג לאי מגנטיק. אותו "מישהו" קם מאוד מוקדם, העלה את הקרוואן (ואותנו הישנים בתוכו) על המעבורת הראשונה, המפליגה בשעה 06:00 !!! הוריד את הקרוואן מהמעבורת ונהג עד לחוף Horseshoe Bay. אין לכם מושג כמה נעים להרדם מול הוסטל מכוער באמצע העיר ולהתעורר לקול המיית הגלים המלחכים את החול, שני מטר מחלון הקרוואן....

לתחילת הכתבה

האי מגנטיק

האי מגנטיק Magnetic Island, כמו מקומות רבים אחרים באוסטרליה קיבל את שמו מאיזה סיפור על קפטן קוק שהתבלבל לו המצפן בגלל מגנט או משהו ביזארי שכזה...המקום הינו סניף של גן עדן עלי אדמות. האי מגנטיק הוא אי נופש וותיק מאוד, כבר לפני מאה שנים החלו תיירים מהיבשת לבוא לנפוש בו. למרות שהמקום הנו יעד פופולרי מאוד, הצליחו לשמור על אווירה נעימה ורוגעת (להבדיל מהאי הקודם בו ביקרנו, האי המילטון....). באי שפע בעלי חיים, מספר מסלולי הליכה נהדרים (אחד מהם, כפי שתקראו בהמשך, נבדק באופן אישי ע"י כתבנו בשטח, עופר סייר) ועם קצת מאמץ ניתן למצוא חוף טרופי כמעט שומם מאדם.

בילינו ב- Horseshoe Bay את כל היום, פרשנו סדין אחד שהוגדר כפינת המשחקים, וסדין שני שהוכרז כספריה וכך העברנו את היום בין סדין א` לסדין ב`. כשהיה לנו חם הלכנו עשרה צעדים וטבלנו במים, כשנמאס לנו עברנו לשחק בחול. כשהיינו רעבים קפצתי לקנות משהו בחנות/מעדניה קטנה שבהמשך השביל (כי בכזו אווירה נינוחה אסור ל"התאמץ" מדי ולהכין ארוחה). אחרי הצהריים יצאנו לסיור חיפוש צדפים וקונכיות לאורך החוף- מה אומר לכם ? לולא הייתי שונאת את המילה: "סטלבט" זאת בדיוק המילה בה הייתי משתמשת, מין נינוחות הזורמת בעצלתיים, שום דבר לא בוער, הכל רגוע, שקט, שליו.... בשעות הערב המוקדמות הגיע הפקח האזורי להודיע לנו שאסור לבלות את הלילה במקום בו אנו חונים. לאחר שביקשנו (באמת, רק ביקשנו, לא תירצנו תירוצים, לא נתנו שוחד, לא איימנו, פשוט ביקשנו) הסכים שנישאר על החוף לילה אחד וכך עשינו.

למחרת בבוקר עופר קם עם קוצים בטוסיק ויצא לתור את האיזור. הילדים ואני המשכנו את נוהל אתמול בכפוף לשינוי אחד: הספריה, שמוקמה כאמור, בסדין ב` נסגרה...דבר שחסר לנו כאן, לעיתים הוא ספרים בעברית. כשיצאנו מהארץ לקחנו איתנו כמות נכבדה של ספרים, בערך עד סידני הספקנו לקרוא, או להקריא.... את כולם ואז שלחנו קריאת S.O.S. להורים של עופר, אשר שלחו לנו, לבית הדואר המרכזי בבריסביין אספקה של ספרות טריה (שוב תודה סבתא עליזה וסבא מוטי !) והנה, מסתבר ש:" Nothing lasts for ever .. " וגם הספרים הללו נבלעו. אני חייבת לציין שהיה צפוי שזה מה שיקרה כי קיבלנו ספרים ממש מוצלחים.

אעבור רגע למועדון הקריאה של אופרה (מכירים ? אופרה ווינפרי, כוכבת טלוויזיה אמריקאית, שנהגה להודיע מראש באיזה ספר תעסוק באחת מתוכניותיה הבאות, הספרים עליהם המליצה היו מזנקים לראש טבלת רבי המכר) ובכן, הנה תרומתנו הדלה למחזור המכירות של סטימצקי: שמות הספרים שהילדים שלנו מאוד אהבו: לעומר ורותם הקראנו שני ספרים של דבורה עומר: "מעשה בלולי ה... " וגם: "כל מה שהיה אולי וכל מה שקרה כמעט לקרשינדו ולי" (שם ארוך ומסורבל לספר קריא ומעניין !) וגם את: "צריך לקרוא לשרגא" שהוא ספר מקסים ומתאים במיוחד למי שעולה לכיתה א`...., ירדן קראה את "מעבר לכביש או חבורת עלומים" - ספר מופת של דבורה עומר, אלא מה... ואת "מטילדה" ו"ילדת הגבעות" - שני ספרים מתורגמים שנכתבו ע"י סופרים ששמם פרח מזכרוני (איתם הסליחה... ) וגם את הסידרה בת האלמוות של "האסופית" הזכורה לטוב עוד מימי ילדותי (הספר נכתב ע"י סופרת קנדית בתחילת המאה ה-19 אך גם כיום, אחרי שעברה מאה שלמה, הספר מעניין והקריאה קולחת).

מסתבר שהילדה מהספר האסופית גדלה והפכה לנערה ולבחורה ולאישה וקורותיה מתוארות בחמישה ספרים מרתקים. ברשותכם לא אפרט את שמות הספרים שאני קראתי, בסך הכל, קל מאוד למצוא ספרים טובים למבוגרים... ו.... עופר, עופר לא בזבז את זמנו על קריאת ספרים שכל תכליתם לגרום הנאה... עופר קרא, כמו שהוא עושה תמיד, את ספרי ההפעלה של המכשירים שרכש, האם יש משהו מרתק יותר מ - 200 עמודים באותיות לועזיות קטנטנות המתארות את כל הפונקציות ותתי הפונקציות של ה - .G.P.S. ? ומה יכול להתחרות בעלילה המותחת של ספר ההפעלה של הגנרטור ....? חבר טוב שלנו (היי איל דגן... ) אומר שעופר הוא האדם היחיד בעולם שקורא את ספרי ההפעלה הללו ולכן במפעל המייצר את המכשיר מדפיסים ספר אחד עבור עופר ולכל שאר ספרי ההפעלה מדפיסים רק את הכריכה, בפנים הכל דפים לבנים....

אופס... סטינו מאוד מהנושא לשמו התכנסנו כאן היום ולפיכך אני מיד חוזרת לתלם: אז איפה הייתי ? אה ! האי מגנטיק, גן עדן, היום השני...

ובכן אנחנו המשכנו לבלות על החוף, בשעה אחת התחלתי להתלבט אם צריך לדאוג לעופר, שכאמור, יצא לסיור לפני כמה שעות. בשעה שתיים התחלתי לדאוג ובשעה שלוש, כבר התחלתי לדמיין כל מיני כותרות בעיתונים בנוסח: "מטייל ישראלי באוסטרליה נטרף ע"י כרישים". עופר חזר, כולו אדום מרוב שמש וחיוך רחב מרוח על פרצופו. מסתבר שמהמפרץ בו שהינו מתחיל מסלול רגלי המוביל לאחד החופים היפים ביותר באי, חוף בולדינג (Balding Bay). החוף הוא, כפי שעופר דיווח, מפרץ קטן של מים בגווני כחול-תורכיז הנושקים לחול לבן מנוקד בסלעים ומוקף בהרים מיוערים בצפיפות. החוף הוא גם חוף נודיסטים לא רשמי- כך שמה עוד יכול אדם לבקש בבוקרו של יום ולאחר שעתיים של הליכה בהרים ?!...(אני, עופר, כמובן לא אפרט את כל הקורות אותי באותו חוף מופלא, רק אוכל להמליץ- לכו על זה...)

בקיצור ולסיכום, עוד יום מהנה עבר על כוחותינו. לפי התכנון שלנו זהו יומנו האחרון על האי. בדקנו בלוח הזמנים של המעבורת וראינו שיש מעבורת המפליגה חזרה ליבשת למחרת בשעה 11:00, מה שישאיר לנו זמן להתעורר בנחת, לאכול ארוחת בוקר ולהתייצב בזמן בנמל. כזכור לכם וגם לנו, קיבלנו אישור מהפקח לישון ב-Horseshoe Bay רק יום אחד. לפיכך החלטנו לנסוע לכיוון Nelly Bay, משם מפליגה המעבורת, ולבלות שם את הלילה.

הילדים נכנסו למים פעם אחרונה ואחר כך פעם אחרונה חביבה ועוד פעם אחת זריזה לסיום, כי זהו חוף הים האחרון שנפגוש עד שנגיע לפורט דאגלאס. משום שזוהי הרחצה האחרונה בים לפרק זמן של כשבוע, במקום הטבילה הסמלית של בגדי הים בכיור מלא מים כיבסתי את בגדי הים בנוזל כביסה. השרתי את המשקפות במים טריים, כולנו חפפנו את הראש עם מרכך ואפילו עם מסכה לשיער- דבר נדיר מאוד אצלנו. שאבנו את כל גרגרי החול מכל פינות הקרוואן והרגשנו שאנו מוכנים להתמודדות עם היבשה.

לתחילת הכתבה

נהנים באי

הנסיעה לנלי ביי היתה מרהיבה, כמו לנסוע בתוך גלויה: נוהגים על כביש צר שמטפס בין הרים מיוערים, מדי פעם נפתח חלון בין ההרים וניתן להציץ על הים והחופים היפהפיים. מדי פעם עקפנו מכוניות "באגי" (זה סוג הרכב הפופולרי ביותר בין המכוניות השכורות), או רוכבי אופניים מיוזעים (שיפועי הכבישים המטפסים על ההרים הללו לא פשוטים לרכיבה....). הרוח טפחה קלות על פנינו, אפילו הילדים עזבו את כל המשחקים והדביקו את אפם לחלון. מצאנו מקום שומם, בקצהו של שביל המוביל לים, ליד אתר הנופש הוותיק ביותר באי, הפעיל מאז 1880... !

בבוקר קמנו, התארגנו ונסענו, שמחים וטובי לב, למעבורת. כשהתקרבנו לרציף וראינו שאין מעבורת, הסתננה לליבנו תחושה שאולי משהו לא הולך לפי התוכנית. כשהגענו וראינו שאנו האנשים היחידים על הרציף היינו בטוחים שמשהו השתבש. התקשרנו למשרד של המעבורת ושם אמרו לנו שעם כל הכבוד ללוח הזמנים, היום השפל בצהריים ולכן המעבורת הבאה תגיע לאי עם הגאות בשעה 16:30. נו- מה נעשה? על מצב זה בדיוק נאמר: "If you can not fight them- join them ".

עוד לא ידענו כמה נשמח שמשמיים סידרו לנו עוד יום באי מגנטיק... האכלנו את הדגים שהסתובבו במי התכלת השקופים ליד הרציף, וכדי שהוואלבי (סוג של קנגורו) שחיים בין הסלעים, לא יקנאו, נתנו גם להם ירקות (אל תדאגו, לא עשינו משהו אסור, היה שם שלט האומר: "נקודת האכלת וואלבי, נא לתת רק אוכל צמחוני", וכך עשינו). ואז, בהמלצת מדריכת תיירים מקומית שנקרתה בדרכנו נסענו למקום המדהים ביותר באי: Arthur Bay .מה אומר לכם ? דמיינו עלון פרסומת של חוף טרופי קסום, רואים את החול הזך, את המים בגווני התורכיז, את עצי הקוקוס שמסביב... ? ובכן תוסיפו לתמונה סלעי ענק בשוליים וכמה גזעים שהים פיסל מהם צורות ושימו אותנו באמצע, חופרים מנהרות בחול, רובצים ומשנרקלים (ירדן ועופר דיווחו שראו דגים ממש יפים - אני האמנתי להם ולא הלכתי לבדוק בעצמי...). אם חשבתם שהגזמתי כשהגדרתי את האי כסניף של גן עדן, עכשיו אתם יכולים להיווכח שצדקתי. כנראה שהחוף הזה, ארתור ביי, הוא התמונה ששם אלוהים בפרוספקט קידום המכירות של גן עדן....

בשלוש בערך, בצער רב, נפרדנו מהמקום הקסום הזה ופנינו לכיוון וויני שלנו שיקח אותנו למעבורת. בדרך לוויני, בנקודה המשקיפה על המפרץ, ראינו וילה חדשה ומעוצבת שבחניה שלה חונים אופנוע וסירה, עשינו ב"כאילו", כפי שרותם אומרת, שזה הבית שלנו......עלינו על המעבורת, נפרדנו מהאי, והפלגנו חזרה לטאונסוויל. אכלנו ארוחת ערב בוואריציה האוסטרלית (המשודרגת) של מסעדת אסא בצומת בית דגן: Tim surf and turf . היה טעים ונחמד ולא יקר, אחר כך גם נודע לנו שזו המסעדה הגדולה ביותר באוסטרליה ושמחנו שהיינו בעוד מקום שהוא: "הכי" באוסטרליה.

להת`
ענת.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×