הרפתקאות בסידני

מהנופים והטבע של ניו זילנד מגיעים הסיירים אל הנוף האורבני של סידני, מבלים ימים שלמים במוזיאון, נרטבים בבונדיי ביץ` ובכלל עושים חיים משוגעים.
mashav10
|
תמונה ראשית עבור: הרפתקאות בסידני
© מאורי הירש

נחיתה בסידני

אוסטרליה : 15.6.02 ועד...?

תם פרק ניו זילנד במסע שלנו, אך לשמחתנו, וכמאמר הפתגם הידוע: "כל סוף הוא התחלה של משהו חדש...", סוף פרק ניו זילנד הוא תחילתו של הטיול באוסטרליה. מבלי לפגוע באוסטרליה ומבלי להישמע פסימית מדי אני מרשה לעצמי לחלוק איתכם את הרגשתי לפיה קשה יהיה להגיע לחוויות בעלות עוצמה ורושם כמו אלה שחווינו בניו זילנד, אך אשמח מאוד אם וכאשר הרגשתי זו תתבדה... אתם תהיו הראשונים לדעת על כך. ראשית ולמען הסדר הטוב, להלן כמה עובדות שאני לא ידעתי על אוסטרליה לפני שהתחלתי להתכונן לטיול (להגנתי אוכל לומר כי ההיסטוריה של אוסטרליה לא נמצאת אפילו ברשימת הבחירה בבחינות הבגרות...), ובכן:

מבחינה גיאוגרפית אוסטרליה היא אי עצום, אי בגודל של יבשת, שטחה כ-7,500,000 קמ"ר (המדינה השישית בגודלה בעולם, בערך בגודל של 48 המדינות של ארה"ב...). אוסטרליה ניתקה מאנטרקטיקה והפכה ליבשת נפרדת לפני כ-100 מיליון שנה מה שמסביר את העובדה המדהימה ש-80% מעולם החי והצומח באוסטרליה הם זנים שגדלים, באופן טבעי, רק כאן.

מבחינה מדינית אוסטרליה היא פדרציה של שש מדינות ושתי טריטוריות, חיים בה כ-19 מליון בני אדם, רובם המכריע צאצאי מהגרים ומיעוטם, כ-350,000 בני אדם, הינם אבוריג`ינים, (פירוש השם הוא : ילידי, מקומי) אשר הגיעו לכאן מעבר לים, מדרום מזרח אסיה, מתישהו לפני 35,000 שנים עד 60,000 שנים (ויכוח נטוש בין ההיסטוריונים בקשר למועד ההגעה המדויק, ומכיוון שלי המועד לא מעלה ולא מוריד לא אכנס לכך...). האירופאים גילו חלקים מאוסטרליה באמצע המאה ה-17, הראשון שחקר את היבשת החדשה היה רב החובל הבריטי, ג`יימס קוק, אשר במאה ה-18 החל למפות את אוסטרליה (ואת ניו זילנד). ההתיישבות האירופאית הראשונה באוסטרליה היתה באזור סידני, כ-1000 אסירים ושומריהם נשלחו מבריטניה לרצות עונש גירוש... אני חייבת לציין כי מאז ועד היום השתפרה פלאים איכות האוכלוסייה...

צפיפות האוכלוסין כאן נמוכה מאוד, בממוצע כ-3 אנשים לקמ"ר, אך ממוצע, כדרכם של ממוצעים, אינו משקף את המצב לאשורו: יותר מ-80% מאוכלוסיית אוסטרליה מתגוררת באחת מ-5 הערים הגדולות, ושאר ה-20% "מצטופפים" ביתרת השטח.  אנחנו התחלנו את טיולנו באוסטרליה בעיר הגדולה מכולן, ויש הגורסים שגם היפה מכולן, בסידני. הגענו לכאן בטיסה ישירה משדה התעופה של אוקלנד ואנו מתכננים לבלות כאן עשרה ימים, אשר יהוו פסק זמן מהנהיגה ומהקרוואן וימלאו את מצברינו לקראת ההמשך.  וכעת רשות הדיבור לכתבתנו המיוחדת לעניינים אורבניים : ירדן סייר.

יום שבת - 15.6.02

שלום, שלום לכם מסידני, העיר שמרגישים בה כאילו בבית. ובכן, לא מזמן נחתנו בסידני אוסטרליה. כשיצאנו משדה התעופה חיכתה לנו טויוטה חדשה ומאוד מהירה (מד המהירות מראה עד 180 קמ"ש, ולעומת הקרוואן שלנו שנסע 40 קמ"ש, זה ממש חידוש). נסענו בסידני הזוהרת עד למלון המפואר: "שרתון על הפארק". המלון כולל שתי קומות לובי מפוארות עם נגן פסנתר ששר, ו-22 קומות. הלכנו לנו במסדרון המפואר עד חדר מספר 1721 שנמצא בקומה 17. פתחנו את הדלת והמילה הראשונה שיצאה לנו מהפה היתה: "וואוו..." וזה באמת היה וואוו! חדר מפואר, בגודל של הבית שלנו (מאוד גדול, קשה לתאר במילים), הקרוואן שלנו היה בגודל של הג`קוזי, אם לא בגודל של הארון.

החדר המפואר כולל: 2 מיטות זוגיות גדולות ונוחות, ארונות מרווחים, סלון ובו 2 ספות ושולחן, כמובן, טלוויזיה עם מערכת סטריאו וכל מה שצריך, פינת איפור (מה שלא כל כך עניין אותנו, הילדים), שולחן אוכל נחמד, 4 מרפסות המשקיפות על נוף עוצר נשימה, ועוד ועוד... וגם לא לשכוח את קבלת הפנים: קערה של פירות ובקבוק יין. בעודנו מתפעלים מגיעים משירות חדרים עם 18 התיקים והמזוודות שלנו. לכולם היה מקום. החדר הזה בגודל של בית הספר שלי, לכל אחד יש מרחב, החדר הזה פשוט מדהים! איך אבא שלי תמיד מסדר לנו דברים. בבנגקוק היתה לנו סוויטה בקומה 29, אבל זה כלום לעומת מה שיש לנו כאן. בינתיים אנחנו נהנים מכל רגע! אז עד כאן להיום.

לתחילת הכתבה

במוזיאון ובמפרץ

ירדן.

יום ראשון - שני, 16.6 - 17.7.

שלום לכולם, ביום הראשון שלנו בסידני, עדיין לא החזרנו את הטויוטה ולכן נסענו באוטו להכיר את העיר. ראינו את המפרץ, היינו בבית האופרה ובגשר סידני, שקוראים לו גם מתלה המעילים הישן. חוץ מזה יום ראשון זה יום השבת של הנוצרים ולכן ביום הזה יש הרבה דברים חגיגיים ואנחנו הלכנו לטייל בדארלינג הארבור, שזה אזור מאוד יפה ליד המים, והיה שם שוק של אוכל, אבל האוכל לא היה כל כך טעים.

ביום השני נסענו להרים הכחולים (בלו מאונטיינס), שמורת טבע ליד סידני, ראינו סרט IMAX על מסך בגובה של שש קומות על אוסטרליה (הנושא של הסרט הוא אוסטרליה). לפני הסרט היינו ברכבת הכי תלולה בעולם, שנוסעת בתוך יער גשם ויורדת בזוית של 52 מעלות אל תוך היער. בהתחלה נסענו בקטע חשוך והיה מפחיד. חשבנו שכל רגע ניפול למטה, ולא היו לנו חגורות. שמענו גם סיפור על האבוריג`ינים, שחיו כמו האדם הקדמון, והם חיו באוסטרליה לפני שהגיעו האירופאים. והסיפור הוא זה: "פעם היו שני שבטים שונים. שבט אחד התגורר על ההרים, והשני למטה ליד האגם. בשבט שלמעלה חיו שלוש אחיות, ולמטה שלושה בחורים שהתאהבו באחיות, והאחיות גם התאהבו בהם. השבטים היו במצב מלחמה ולא הסכימו שהצעירים יתחתנו ויקימו משפחות.
 
אז יום אחד תכננו שלושת הבחורים לעלות להר, לחטוף את האחיות, ולהתחתן איתן. השמועה נודעה בשבט שלמעלה ופנו אל המכשף של השבט לעזרה. אז המכשף החליט להפוך את האחיות לסלעים עד שהבחורים ילכו. האחיות שמעו על כך וברחו אל היער, אך המכשף תפס אותן והפך אותן לסלעים. למחרת הבחורים הגיעו ולא מצאו את האחיות. הם הבינו שקרה להם משהו רע, ולכן פרצה מלחמה של ממש.ובמלחמה המכשף נהרג ולא יכול היה להסיר את הכישוף שהטיל על האחיות. ולכן שלושת האחיות עומדות באותו מקום, בתור סלעים, עד היום". ואנחנו הלכנו לראות אותן. וכמובן, שזאת רק אגדה.

יום שלישי-חמישי, 18.6.02-20.6.02

היי, מה שלומכם ? אנחנו נהנים מכל רגע. שלשום קמנו בבוקר וישר (בעצם לא ישר, היו כמה עיכובים...) הלכנו למוזיאון של אוסטרליה, שנמצא מאוד קרוב למלון שלנו. היה מאוד כייף, אני למדתי על פלטיפוס: ברווז שיש רק כאן (עם מקור מרובע והוא מאוד חמוד) ועל קנגורו ועל קואלות ועוד בנושא חיות שיש רק כאן. היתה גם קומה על אבנים יקרות: יהלומים, זהב וכאלה שמצאו כאן והיה מאוד יפה ומפתה. היתה גם קומה של שלדים, וראינו שלדים של כל החיות, וגם של בני אדם. אני רכבתי שם על אופניים ומשמאלי ראו שלד רוכב גם על אופניים, וראו איך כל העצמות של השלד זזות. היה גם "אי ילדים" מאוד כייפי אבל היו בו הרבה ילדים. היו במוזיאון עוד המון דברים אך אני לא עומדת לפרט הכל.

אחרי המוזיאון המשכנו ללכת לכיוון המלון. בדרך מצאנו מזרקה עם מים שזורמים למעלה וכל פעם יוצא "שפריץ" של מים מחלק אחר של המזרקה ואנחנו שיחקנו עם ה"שפריצים" של המים וקפצנו ביניהם בלי להירטב. אחר כך המשכנו ללכת ונכנסו לכנסיה היפה הגדולה והעתיקה שיש ליד המלון. בפנים היה מאוד שקט ומאוד יפה. משם המשכנו לפארק (ששמו הייד פארק, כמו הפארק הגדול בלונדון) ומצאנו לוח שחמט ענק עם חיילים ענקיים, ואני ועומר שיחקנו והרבה אנשים עמדו וצפו בנו. כשהתחיל לרדת גשם חזרנו למלון. בחדר רק לבשנו בגדי ים וישר עלינו לקומה ה-22 וקפצנו לבריכה ואחר כך לג`קוזי (כאן גם לילדים מותר להיכנס לג`קוזי).

אתמול קמנו בבוקר והלכנו לתחנת הרכבת התחתית, ונסענו בה עד מעבר למפרץ. מהתחנה הלכנו עד שהגענו לגשר המפורסם של סידני: "מתלה המעילים הישן" ועלינו עליו. הלכנו והלכנו והלכנו עד שהגענו למגדל, אחד מארבעת המגדלים שמחזיקים את הגשר, וטיפסנו עליו. בכל הספרים כתוב שיש שם 200 מדרגות, אך זו טעות, ספרנו ובמגדל יש 201 מדרגות! למעלה הסתכלנו על הנוף המקסים של סידני, אומנם לא ראינו את כולה אך הסתפקנו במה שראינו והשגנו. אחר כך ירדנו מהגשר והלכנו לשכונה The rocks, שזאת השכונה הכי עתיקה בסידני, שפעם החזיקו שם את האסירים! (האנשים האירופאים הראשונים שבאו לגור בסידני היו אסירים, שבתור עונש גירשו אותם לאוסטרליה) הסתובבנו שם ובדרך ראינו בית חרושת קטן לממתקים וסוכריות.
 
ראינו שבהתחלה היו לאיש שעובד שם רק כמה גושים ענקיים של בצק מבריק ותוך כמה דקות מהגושים הללו יצאו מיליון סוכריות קטנות. הסוכריות היו טעימות לכולם, אך אני לא אהבתי אותן. היו שם כל מיני סוגים של סוכריות שהיה אפשר לטעום, למזלי לא היו שם הרבה ממתקי שוקולד, אך היו כמה ובטעות טעמתי סוכריית שוקולד וזה היה מגעיל! אחר כך הלכנו על הטיילת וראינו את בית האופרה מואר בלילה והיה מאוד יפה, ואז עלינו על רכבת תחתית ונסענו למלון. כשירדנו מהרכבת המשכנו ללכת ובדרך ראינו כמה בחורים יפנים שרכבו על סקייטבורדים. הם עשו כאילו "הופעה". הלכנו במדרחוב עד שהגענו למלון. הסוף. 

לתחילת הכתבה

על המגדל ובים

יום שישי-יום שני, 21.6.02-24.6.02

היי, מה קורה? אנחנו נהנים אז כבר הרבה זמן לא כתבתי (ארבעה ימים...), אז עכשיו אשלים את כל החסר. לפני ארבעה ימים מה שעשינו זה: קמנו בבוקר ונסענו ברכבת התחתית (כמו בלונדון, אבל עם פחות לחץ וקצת פחות נוח, כי לא אומרים ברמקול מה התחנה הבאה וצריך לערוך חיפוש במפה) ירדנו והלכנו אל רציף המעבורות (מעבורת = סירת הובלה גדולה) ושטנו במפרץ סידני, ראינו את סידני מהים, את בית האופרה, את הגשר ואת כל מה שצריך. היה מאוד כיף ומאוד נהנינו. אחר כך הלכנו אל תחנת הרכבת שנמצאת ליד רציף המעבורות (השם של רציף המעבורות הוא: סקיורל קי) וראינו פרות מקושטות (כמו שבישראל היו פינגווינים מקושטים ברחובות כאן יש פרות), ואז הגיעה הרכבת ונסענו למוזיאון האוסטרלי (בפעם השלישית!) וראינו תצוגה של קעקועים והיינו שוב באי הילדים (חלק מהמוזיאון שמיועד לילדים ויש בו משחקים והפעלות ותחפושות והמון דברים כייפים לילדים). בזמן שעומר ורותם היו באי הילדים אני הלכתי "ללמוד" עוד קצת על ה"פלטיפוס" (שפירושו בעברית :"ברווזן"), הרגשתי את הפרווה שלו ונדלקתי עליו. הלכתי לספריה שבתוך המוזיאון וקראתי כמה ספרים (לא ספרים שלמים, זה באנגלית!) ולמדתי עליו. היינו גם בתערוכה על ציפורים.

למחרת, ביום שבת ה-22.6, היה לנו יום מעניין: בבוקר קמנו והלכנו ברגל אל המגדל הגבוה ביותר בסידני ששמו: "סידני טאוור". קצת התלהבתי מהעובדה שהמגדל, בחלקו העליון, זהב (אבל זה רק ציפוי, לא אמיתי). עלינו למעלה במעלית, ולמעלה היה לנו נוף, ועוד איזה נוף... ראינו את כל סידני: הפארק, המלון, המפרץ, הכל! וגם היו פרסומות בשמיים שמטוס כתב בענק. ירדנו למטה, אבל נשארנו עדיין בתוך המגדל והלכנו לראות סרט וירטואלי! החלק הראשון היה משעמם כי פשוט ישבנו בחדר והקשבנו להיסטוריה של אוסטרליה. אחר כך עברנו לחדר אחר שהיה יותר מעניין: היה סרט על כל מיני מקומות באוסטרליה: יער גשם, מדבר, עיר, ים ועוד... בכל מסך היה רקע של דברים קטנים ואמיתיים והאנשים שזזו בתוך המסך היו, כמובן, וירטואלים. אחרי כל קטע כזה (יער, מדבר וכו`) הכיסאות הסתובבו למסך אחר.

אחר כך הלכנו בתוך מערה של אבוריג`ינים לקטע הכי כייפי: ישבנו על כיסאות, בתוך אולם קולנוע, סגורים בתוך מעקה ביטחון (כמו שיש ברכבל של כסאות, למשל) והתחיל סרט על אוסטרליה! הכיסאות זזו בהתאם לסרט. כשנכנסנו לים התיזו עלינו מים, כשהיינו באוויר התחילה רוח, וכשעפנו או זזנו או לא משנה מה, הכיסאות זזו בהתאם כמובן. היו גם קטעים מפחידים קצת, כמו למשל שתנין אכל אותנו וזה היה מפחיד בעיקר בגלל התזוזה של הכיסא שנתנה לנו הרגשה כאילו זה אמיתי. מאוד מומלץ לבוא!
אחר כך הלכנו לשכונת "הרוקס" שכבר סיפרתי עליה, הסתובבנו והסתכלנו על הבתים הישנים ועל הנוף של סידני מפעם.

ביום ראשון ה-23.6, הלכנו לחוף הגולשים בונדיי ביץ`, למרות שקר ראינו גולשים וגלשנים וגם ראינו ישראלים (בחוף הזה יש הרבה). אני בניתי ארמון בחול, וגם נכנסנו למים, אבל רק עם הרגליים כי היה קר ולא היו לנו בגדי ים. עומר שיחק עם הגלים, כשבא גל הוא היה צריך לברוח אחורנית, אבל הגלים ניצחו אותו כמה פעמים והוא יצא רטוב וחזר למלון יחף, כמו הרבה ילדים באוסטרליה. כשאני בניתי את הארמון בא גל ענק ואני נרטבתי עד החולצה ורותם, לעומתנו, שמרה על מרחק מהגלים ונשארה יבשה. החל לרדת הערב והשמיים היו ממש יפים (ירוקים, סגולים, כתומים, אדומים, ורודים, אדמדמים ועוד כל מיני גוונים). הלכנו לכביש כדי לתפוס מונית ובדרך ראינו ילדים רוכבים על סקייטבורדים על מתקן אימונים מיוחד. חזרנו למרכז העיר ונסענו לאכול ארוחת ערב במסעדה ספרדית, אכלנו לנו ארוחת ערב נעימה והקשבנו לצלילי הגיטרה הספרדית. אחר כך חזרנו למלון והלכנו לישון.

היום בבוקר (יום שני 24.6) הוא היום האחרון שאנחנו מבלים בסידני. קמנו, הלכנו לדואר לשלוח חבילה לארץ, ואז הלכנו למוזיאון בשם: "פאוור האוס" (בית הכוח), וראינו את הרכבת של פעם, היינו בתוך חללית וראינו אסטרונאוטים ישנים, עושים כושר, מתרחצים, הולכים לשירותים, אוכלים, שותים וכל מה שצריך! (היה מעניין וגם ראינו סרט). במוזיאון ראינו גם תערוכה של אופנועים מסוג מיוחד (הארלי דייווידסון, או משהו כזה), ותערוכה שנקראה עבודות בית מפעם ושם ראינו איך פעם היו עושים כביסה ומכינים אוכל ותופרים בגדים ועוד... אחרי המוזיאון הלכנו לגן הסיני. היה מאוד יפה, הלכנו ליד הנהר, על גשרים ובין צמחיה ירוקה ומבנים עם גגות בצורה של פגודות. רותם ואני התחפשנו לסיניות והחלטתי שאני בחיים לא אהיה סינית! הבגדים שלהם לא נוחים, כי הכובע המצחיק שלהם לוחץ ולא נוח, והשמלה הדוקה מדי והנעליים כל הזמן נפלו לי.
 
הצטלמנו מחופשות, אבל אי אפשר לשים את התמונות באינטרנט כי הצילומים נעשו במצלמה רגילה ולא במצלמה דיגיטלית, כשנחזור תבקשו ואנחנו נראה לכם, בסדר? אחר כך הלכנו ל"צ`יינה טאון", הסתובבנו ברחובות והיה מוזר, כלומר הרחובות רגילים אבל רוב האנשים עם עיניים מלוכסנות וכל החנויות מלאות דברים מסין והאותיות בשמות של החנויות לא מוכרות. מהסינים עברנו ליפנים והלכנו לאכול ארוחת ערב ב"סושי טריין" (רכבת הסושי), שזה מקום מדליק. כולם יושבים מסביב לשולחן גדול ועל השולחן, לידנו, נוסעים מאכלים של סושי על מסוע וכל אחד לוקח מה שהוא רוצה. אני לקחתי דג סלמון על אורז וגם כדורי עוף, אבל לא אכלתי סושי, זה לא טעים! (בעצם, זה כן טעים, אבל האצה הירוקה שמבחוץ לסושי לא טעימה). אחרי הארוחה עלינו על ה"מונו רייל" (רכבת שנוסעת במרכז סידני, על גשר גבוה מעל הרחוב, קוראים לה מונו רייל כי היא נוסעת על פס אחד ולא על שני פסים, כמו רוב הרכבות) ונסענו למלון.
עד כאן,

ירדן.
נ.ב.
מומלץ לבוא לכל המקומות שביקרנו בהם היום !
לילה טוב.

לתחילת הכתבה

לפני המסע ביבשת הדרומית

עד כאן חוויותינו כפי שתוארו ע"י ירדן, כקוראת "אובייקטיבית" אני חייבת לציין שהילדה מוכשרת... האמת ש"הילדה" עשתה עבודה יסודית ויש לי מעט מאוד דברים חשובים להוסיף, אבל בכל זאת יש לי כמה דברים, פחות חשובים.... :

המלון שלנו, חוץ מזה שהיה מאוד מפנק, ממוקם במיקום נהדר וממש נוח. ראשית המלון גובל בבית הכנסת הגדול של סידני, אומנם לא ניצלנו את הקירבה הגיאוגרפית כדי להתפלל ואפילו לא נכנסנו לבקר (משום שניתן להיכנס למבנה רק במסגרת סיור, במועדים שלא היו נוחים לנו), אך הרגשנו קרובים ומוגנים בסמוך להשגחה העליונה... ועצם המפגש עם אותיות עבריות שיפר מאוד את מצב רוחם של הילדים.  חוץ מזה המלון נמצא במרחק הליכה קצרצר מהמוזיאון האוסטרלי. מוזיאון זה הנו מוזיאון מרתק, כפי שירדן ציינה, ובנוסף בשעות אחר הצהריים הכניסה אליו חופשית, וכך בכל פעם שהיה לנו זמן פנוי בין פעילויות הבוקר ופעילויות הערב, קפצנו למוזיאון לביקור קצר, הרגשנו שזהו מוזיאון הבית שלנו...

שתי עובדות שלמדתי במוזיאון נחרטו בזכרוני: האחת שכל זני היונקים בעולם מהווים רק אחוז אחד מכלל הזנים השייכים לעולם החי (!), מגעיל לחשוב, אך רוב רובם של מרכיבי עולם החי הם חרקים... והעובדה השנייה הומחשה באיור גדול (בל נשכח שמוזיאון זה, כמו מקומות רבים באוסטרליה, מכוון לילדים) לפיו אם כל מאות מיליוני השנים שהעולם קיים מקבילים ליממה אחת אזי האדם הופיע בחמישה לחצות בלילה... חישבו על זה...

המלון שלנו נמצא גם בסמוך למגדל הגבוה ביותר בסידני, שהוא גם הבניין הגבוה ביותר באוסטרליה, ירדן סיפרה לכם על ביקורנו ב"סידני טאוור" (Sydney Tower) ואני תוהה, מה יש לנו עם בנייני ענק?... בשני המקרים בהם לא ישנו בקרוואן אלא במלון, בחרנו במלון הממוקם בקרבת המבנה הגבוה ביותר באזור (ובמדינה כולה...). האם יש לנו איזה שהוא תסביך סמוי הקשור לגבהים?... כנראה שנושא זה לא יתברר כאן, אך זה מזכיר לי שיר מקסים, נדמה לי שהמשורר הוא יהונתן גפן, (כן! אבא של..., אבל השיר נכתב לפני שהוא היה "אבא של" פשוט מפני שנכתב מזמן, בטרם אביב נולד או בטרם הפך אביב למפורסתם...) והשיר, ששמו "גוליבר", הולך בערך כך:

"היום, כשהילדים גדלו, מותר כבר לגלות,
גוליבר היה ענק נמוך מאוד.
גוליבר היה גמד עם שיגעון גדלות,
היו הרבה כאלה בארץ ליליפוט.
היום, כשהילדים גדלו, מותר כבר לספר,
גוליבר היה גמד ולא יגדל יותר..."

ובנימה תרבותית זו ניפרד מסידני ונצא למסענו ביבשת הדרומית... רגע רגע, המונח "היבשת הדרומית" הזכיר לי שרציתי לספר לכם על ספר שהתחלתי לקרוא אתמול ושמו: "סוף העולם שמאלה, מסע אופנוע ביבשת הדרומית". זהו ספר שכתבה סיגל גבע, בחורה ישראלית בת 26 שרכבה לבדה על אופנוע, במשך שנה, 27,000 ק"מ באוסטרליה ובספר היא מתארת את המסע. כבר מהעמודים הראשונים נראה לי שלא יכולתי לבחור ספר טוב יותר, לא בגלל שמדובר ביצירת מופת (אולי כן, אני עדיין לא יודעת...) אלא מפני שמדובר בדבר הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון, מסתבר שאנחנו בעקבותיה של סיגל, בשבילנו גלי, גם היא החלה את המסע שלה בסידני ויצאה ממנה צפונה- נעדכן אתכם גם בקורות אותה, בהמשך...

ואם אנחנו בנושא ספרים אספר לכם שהחבילה ששלחנו לארץ, הכילה בעיקר חוברות עבודה שהילדים היו צריכים לעשות במקום ימי הלימודים שהפסידו ועוד יפסידו וספרי קריאה שסיימנו לקרוא. אני יודעת מחברים שמקובל להחליף ספרים שקריאתם הסתיימה עם מטיילים אחרים, אך מכיוון שאנחנו לא התערינו עם מטיילים אחרים בחרנו בדרך אחרת: את הספרים שסיימנו שלחנו לישראל (מחיר חבילה במשקל 20 ק"ג הוא 170 דולר אוסטרלי) וביקשנו מהעורף שישלחו לנו ספרים אחרים לדואר המרכזי בבריסביין, לשם אנו אמורים להגיע עוד שבועיים בערך, אוסטרליה ערוכה לטיילים והסידור לפיו ניתן לשלוח לטיילים דואר שימתין להם הינו סידור מקובל כאן, ולמרות זאת אשמח מאוד מאוד כשהחבילה מהארץ תהיה בידינו.

עד כאן,
להשתמע,
ענת.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×