חוויות מהגולד קוסט ובריסביין

ירדן מספרת על חוויותיה מהביקור בעולם הסרטים- נסיעה ברכבות הרים, ביקור בטירה של הארי פוטר, ושל בטאמן ועוד... וגם מהביקור באינפיניטי- עולם הדימיון הבלתי נדלה....הבנוי כולו בתוך מבוך של אורות ומראות....
mashav10
|
תמונה ראשית עבור: חוויות מהגולד קוסט ובריסביין

ביירון ביי

לפני שאני מספרת לכם מה עשינו ב"גולד קוסט" ובבריסביין, אני רוצה לספר בצורה יותר מפורטת את מה שהיה בסוף השהות שלנו בביירון ביי. אז ככה: ביום שבת ה - 6.7 עשינו סיבוב בחנויות וגם הלכנו לים. בים חפרנו בורות כרגיל, אספנו צדפים, וגם ... ראינו דולפינים ממרחק של שני מטר מהחוף, קופצים בתוך הגלים. וגם פגשנו עוד כמה ישראלים. למחרת, יום ראשון בבוקר, היה היום האחרון שלנו בביירון ביי. בבוקר לא עשינו שום דבר מעניין, נשארנו בקרוואן ואבא דיבר עם חבר חדש שהוא מצא וקנה ממנו G.P.S. מדבר עם מפה. אחר הצהריים הלכנו לאינטרנט קפה, וכשיצאנו מביירון ביי (קצת לפני היציאה) מצאנו את המסעדה הישראלית היחידה בביירון ביי : "Ka - toush ", אבל עד שהגענו היא כבר נסגרה לאותו היום. במסעדה מוכרים פלאפל ועוד מאכלים ישראלים. דיברנו עם המלצר בעברית, והצטערנו שהמסעדה סגורה.

לתחילת הכתבה

הגולד קוסט

המשכנו לנסוע לעבר הגולד קוסט (לאס וגאס של האיזור). למחרת בבוקר, יום שני ה-8/7, נסענו אל עולם הסרטים של ה"וורנר ברוס". היה מאוד כייף: היינו ברכבת הרים, ונסענו בה 5 פעמים! היינו גם ברכבת השדים של סקובידו (זה הדבר הכי מפחיד שעשיתי בחיים שלי): כל מיני שלדים ודינוזאורים אוכלים אותנו, והכי גרוע היה הסיבובים והנפילות.

היינו גם בטירה של הארי פוטר - ראינו את הכניסה לבית של הדודים, את הבית של האגריד, את סמטת דייאגון (נדמה לי) עם כל החנויות, וינשוף אמיתי מהסוג שיש בסרט. שטנו במערת הלוני טונס ונפגשנו עם הכוכבים. היינו בטירה של ברוס ווין (באטמן), וגם בחללית שלו (החללית הייתה קצת מפחידה, כי היא באמת זזה). וגם היינו במצעד שבו השתתפו הלוני טונס, סקובידו, באטמן ורובין, ועוד... ראינו קרב אמיתי של באטמן ורובין נגד הג`וקר והחברים שלו, וזה נראה כמו בסרטים המצוירים של הטלוויזיה: באטמן עף באמת (על חוט שמאוד קשה לראות אותו), והיו להם מכוניות + אופנועים, ולפריז (איש הקרח) היה רובה שיורה עשן לבן שנראה כמו קרח, ועוד כמה פרטים. נסענו במכוניות מצחיקות עם פרצופים, אבל זה היה לילדים קטנים.

הלכנו גם למערב הפרוע: אני ניסיתי לפגוע בכל מיני מטרות עם רובה, אבל לא הצלחתי אפילו פעם אחת. ואבא שלי (הצלף) לא החטיא אפילו פעם אחת! היינו גם ברכבת מפחידה שיורדת מהר בספיד, ומתרסקת בתוך המים וכולם יוצאים רטובים, אבל אני לא נכנסתי. היינו בעוד הרבה מתקנים כייפים ויפים, אבל לא אפרט יותר. לכל מי שנמצא באזור מומלץ לבוא, אבל מוקדם, ורצוי בחורף (בגלל התיירים והילדים הרבים).

למחרת, ביום שלישי ה- 9/7, הגענו סוף סוף לבריסביין! עשינו סיור בחברת הקרוואנים מהם שכרנו את הקרוואן שלנו. ראינו הרבה קרוואנים של ווינבאגו ונתנו ציון מאחד עד עשר לכל קרוואן. עשינו סיבוב בדואר, ובערב הלכנו לתצפית על העיר. לדעתי, בריסביין בלילה נראית מאוד יפה עם כל האורות שדולקים בה.

ביום רביעי ה-10/7 התעוררנו ליד התצפית, עלינו עליה וצילמנו את עצמנו יחד עם שלט מזל טוב לכבוד יום ההולדת של סבתא של אמא. אני לא ממש זוכרת מה עשינו בדיוק, אבל אני חושבת שרק נסענו.  למחרת, ביום חמישי ה- 11/7 התחלנו לחזור דרומה ועצרנו בערב בבית המלון שרתון מיראז`. בלילה ישנו בקרוואן ליד המלון.

בבוקר יום שישי ה- 12/7 השארנו את הקראוואן בחניה ונכנסנו למלון. התפעלנו מהחדר המפואר ומהספה של העור שנמצאת במעלית. בחצר של המלון שוכנת בריכה בגודל עצום, ועוד בריכה (יותר קטנה) שלא מיועדת לשחייה אלא רק לפסלים, ברווזים, ולשני ברבורים לבנים ויפים. התחלנו לסדר את הדברים בחדר וירדנו לבריכה. נכנסנו ויצאנו ממנה מהר כי היא הייתה קרה מדי. עלינו לחדר, התרחצנו, והלכנו לקניון שנמצא מול המלון.

אתמול בבוקר (יום שבת ה- 13/7) הלכנו לטייל על חוף הים. אחר כך נסעתי יחד עם אמא לקניון שנקרא אוסטרליה משהו (לא זוכרת מה) ואחרי חיפוש די מעצבן של בערך ארבע שעות מצאנו לי בגד ים שאהבתי ועוד כמה קשקושים. אכלתי לארוחת צהריים נקניקיה בלחמניה.

לתחילת הכתבה

סרפרס פרדייז

בערב יום שבת ה- 13/7 נסענו לסרפרס פרדיז (גן העדן של הגולשים) לאכול ארוחת ערב. בדרך עצרנו בלונה פארק קטן שפתוח עד עשר בלילה, ושיחקנו בו קצת. אחר כך הלכנו לאכול במסעדה האיטלקית מריו.

למחרת, ביום ראשון ה- 14/7 התכוננו לעזוב את המלון. עשינו ג`קוזי, ונפרדנו מ"מתלה המעילים החדש" (הגשר שחוצה את הכביש לצד שבו נמצא הקניון) ו"מבית האופרה" (הגג של הקניון ) ונסענו שוב לגן העדן של הגולשים, והפעם באור. הלכנו קצת על החוף ורצנו אחד אחרי השני. הלכנו לאכול ארוחת צהריים בקניון שנמצא בסביבה. קיבלנו בלונים מליצן שעבר לידנו. בערב הלכנו לאינפיניטי. קצת קשה לתאר את זה אבל אני אנסה: לפני שנכנסנו לבשנו כפפות לבנות על הידיים וגרביים לבנות על הנעליים. כשנכנסנו היה חשוך לגמרי. הלכנו בתוך מבוך של אורות ומראות, ומיששנו את הקירות. מצאנו יציאה! הגענו לתוך חדר עם אורות לייזר אדומים ולא מצאנו אחד את השני. הידיים שלנו זהרו בחושך אז בעזרתן הצלחנו למצוא את הדרך. עברנו בתוך תעלה עם חוטים מפחידים שזהרו באור אדום אם מישהו פגע בהם. מרחוק שמענו רעשים של רוח מפחידה. המשכנו כשאבא ראשון. עזבנו ידיים ועברנו אחד אחד בתוך מעבר צר של כריות אוויר. הגענו לתוך חדר זוהר ומלא במילים ובלחשושים מפחידים: "it is magic". מצאנו את הדלת החוצה. הגענו לתוך חדר שמלא בחוטים זוהרים. עברנו דרכו אל תוך חדר עם מוזיקת דיסקו וכדורים קופצניים וגדולים. רקדנו, צחקנו, וקפצנו על הכדורים, ( בעיקר התגלגלנו...).

אחר כך יצאנו ועברנו אל תוך קליידוסקופ. רקדנו ושיחקנו עם הצורות. יצאנו והגענו לגשר מתנדנד, שאבא עזר לו להתנדנד עוד יותר, הרגשנו שאנחנו בגובה של כמה עשרות מטרים אבל לפני שיצאנו מהחדר הזה אבא האיר על הרצפה וראינו שאנחנו במרחק של חצי מטר מרצפה מלאה במראות. היינו בעוד כמה חדרים, אבל אני לא זוכרת אותם. כשיצאנו רוח חזקה שבאה מלמטה הבהילה אותנו. אז בכמה משפטים... היינו כאילו בעתיד, נתנו לחושים להוביל אותנו. אבל ככה אני מתארת את זה, אם תפגשו עוד מישהו שהיה שם אז הוא יספר לכם משהו שונה, כי הכל זה רק התחושות שלנו ופרי הדמיון שלנו. אחרי שסיימנו הלכנו לבית קפה ואני שתיתי תה.

לתחילת הכתבה

בריסביין

למחרת, ביום שני ה- 15/7 חזרנו לבריסביין והלכנו למוזיאון של קווינסלד. ראינו כל מיני חיות ועוד כמה דברים, אבל אני לא זוכרת את הכל. למחרת, ביום שלישי ה- 16/7 , התעוררנו בשכונה יפה ליד שמורת הקואלות הגדולה ביותר באוסטרליה: "Lone pine". בשמורה ליטפנו קואלות, הקשבנו להסבר בנושא האוכל שלהן וההבדלים בין הזכר לנקבה, החזקנו קואלות והצטלמנו איתן. ראינו כלב דינגו עם פרווה בהירה בתוך כלוב, פוסום שאוכל תירס בתוך גזע של עץ חלול, שד טזמאני מאוד עצלן שאפילו לא טרח להגיד שלום, תוכי לורי צבעוניים ויפים שבאו לאכול ארוחת צהריים, תוכיי קקדו עם נוצות של אינדיאנים על הראש, שני וומבט שמנים וגם האכלנו את הקנגורו. נפגשנו עם עוד כמה חיות אוסטרליות ונשארנו שם עד הערב. לפני שהלכנו כל ילד קיבל בובת פרווה של קואלה ורק אז הלכנו.

בערב נסענו קצת, והלכנו לישון.

למחרת, בבוקר יום רביעי ה- 17/7 התעוררנו ליד גן החיות של התנינים, ששמו הוא: Australian zoo. סטיב, בעל גן החיות , הוא דמות מפורסמת מהטלוויזיה האוסטרלית. הוא איש שהדבר האהוב עליו ביותר הוא פרסומות (שלו ושל אשתו ובתו). כשנכנסנו ראינו את הצילומים של פרסומת חדשה. בתאריך ה- 24/7 ( נדמה לי) יש לבת שלו יום הולדת, ולכבודה בתאריך זה יש מצעד בגן החיות, יחד עם המכונית של ה"וויגלים"- סדרת ילדים בטלוויזיה. ראינו שם צבה זקנה בגיל 170 שנה, אבל היא יכולה לחיות בערך עד גיל 200! (הם לא יודעים בדיוק עד איזה גיל). ראינו גם נחש באורך של בערך 12 מטרים, ואני נגעתי בנחש שאורכו כמה מטרים. ואם מישהו מעוניין לדעת מהי ההרגשה- אז הנחש רך וחלק (קצת מחוספס), אבל מפחיד!. ראינו גם הרבה מאוד תנינים, אבל למרות שהבטיחו לנו לא האכילו אותם. מדריך מגן החיות נכנס לתוך המכלאה של תנין ענק ועמד די קרוב אליו, אבל המדריך רק דיבר (באנגלית) ואבא אמר: " אם התנין היה אוכל את האיש שמדבר ומדבר, זה יכול היה להיות מעניין".

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×