חופים ועתיקות במקסיקו

רונן וירדן ממצים עד תום את השילוב המקסיקני של חופים יפהפיים ועתיקות עוצרות נשימה. בקרו איתם בסאן קריסטובל, קניון סימדורו, פלנקה התיירותית ועוד מקומות שפשוט קשה לשכוח. בואו לקרוא על חוויה שרודפת חוויה במקסיקו - רגע לפני קובה.
turji
|
תמונה ראשית עבור: חופים ועתיקות במקסיקו
Thinkstock Imagebank ©

באיזור סאן קריסטובל

מוואחקה לסאן קריסטובל דה לאס קאסאס - עוד נסיעה של 12 שעות. חשבנו שאם הפעם ניקח את האוטובוס הכי טוב שיש, אז הדברים יראו אחרת. חשבנו שאולי נסיעה זוועתית כמו שהייתה לנו לא תהיה שוב. אבל שוב הופיע על האוטובוס כוכב, וגם הפעם הוא שם את עכוזו בכסא מספר שלוש, התיירים האחרים כקראו לו "הפה" אני פשוט השתהתי לנוכח הכישרון של הבחור. לא כול יום אתה מגלה שהסולם שישבת עליו בקפידה רבה הוא חסר תועלת כאשר הבחור מקדמת האוטובוס נוחר כמו מטוס F-15 בהרצת מבערים (ב- F-15 יש שני מנועים כמו של- F-16). התחלנו לתהות לעצמינו האם חברת האוטובוסים משלמת לאנשים אלו לעלות ולנחור להם בנסיעות? האם ככה הם חושבים שנרגיש בבית? מלבד ההפרעה הקלה הזאת, וזה שבאמצע הלילה הנהג של האוטובוס מצא לנכון להקפיא אותנו, הנסיעה עצמה עברה בצורה חלקה. 

כדאי לציין שבמקסיקו הרבה חברות אוטובוסים, החברה הטובה ביותר לדעתינו היא ADO אם הם באיזור אי אפשר לפספס אותם, באיזור הדרום הם החברה המובילה.

סאן קריסטובל דה לאס קאסאס (San Crirstobal de las Casas)  - סאן קריסטובל (ככה נקרא לה מעתה אחרת הכתבה תהיה עוד יותר ארוכה ממה שתכננו) נמצאת בעמק ומוקפת בהרים, מה שנותן לעיר מעין קסם. היא נבנתה על ידי הספרדים במיקום זה בכדי להיות מרכז ל 21 הכפרים האינדיאנים הנמצאים באיזור. בעיר שהאריכטקטורה שלה היא קולוניאלית (כמובן) יש צביון מיוחד. השילוב בין הארכיטקטורה הקולוניאלית והתרבות האינדנית של בני המקום (שיותר קרובה באופיה לאינדיאנים של גוואטמלה מאשר למקסיקנים האחרים) מעניקים לעיר גוון שונה ומיוחד מזה של וואחקה. 

העיר יותר קטנה מוואחקה ולעניות דעתינו עם אווירה יותר משפחתית. אנחנו הרבה יותר נהנינו לבלות בה. תכננו לקחת קורס ספרדית: אני קורס עם דגש על חוקי לשון ודיקדוק, וירדן קורס Survival Spanish, שזה בעצם קורס ספרדית בשביל לשרוד בטיול ולא יותר. אני חייב להגיד שאחרי שיעור אחד של שלוש שעות שרק הנדתי בראש כן כן ורציתי להרוג את עצמי, המונח ספרדית להישרדות קיבל אצל שנינו משמעות חדשה. מעתה כול מה שרצינו לעשות הוא לשרוד את הקורס לעבור אותו בגובה נמוך. מה חשבנו לעצמינו?? במשך שלוש שעות למדתי שבספרדית, כמו בעברית, יש זכר ונקבה, כמו המילה כפית שהיא אדומה ולא אדום וכו` והטיות של המילים בהתאם לגוף ממש כמו בעברית היא הולכת, הוא הולך, הם הולכים וכו`.

כול חיי אני בורח מלימודים (אז מה אם אני סטודנט לתואר שני, אני בכול זאת האדם הכי עצלן שאני מכיר וגם ל-GMAT למדתי בערך 10 שעות) - למה בטיול שלי, בחופש שלי, אני צריך ללמוד? הרגשתי מצוקה במהלך כול השיעור. לשמחתי ירדן שהייתה בשיעור נפרד חשה מצוקה דומה, ואולי אפילו גדולה משלי - זה הזכיר לה שבאוקטובר היא מתחילה ללמוד באוניברסיטה. החלטנו לוותר על הקורס, אחרי הכול אנחנו בחופש.  העיר עצמה לובשת בלילה צבעים אחרים, והרחובות מלאים באנשים היושבים בכיכר המרכזית ומדברים, בתי הקפה והמסעדות מלאים (אנחנו מניחים שיותר בתיירים אבל...) והאווירה פשוט מדהימה. מהעיר יצאנו לשני סיורים:

סיור ראשון - לכפרים האינדיאנים.
הסיור כלל שני כפרים אינדיאנים. הכפר הראשון הוא Zinacanya´n (יש דברים שפשוט אי אפשר לכתוב אותם בעברית) הכפר האינדיאני הזה יותר פתוח לתרבות המערבית, הם מקבלים תיירים והם נוצרים לכול דבר ועניין, אבל הם משמרים את הלבוש המקומי, הנשים לבשות מעין פנצו שחור מקושט בריקמות של פרחים ואילו הגברים לובשים חולצות לבנות שעליהם רקומים פרחים. אין מה לעשות הגברים עובדים והנשים מכינות את הבגדים, הגברים לובשים מה שמכינים להם. 

התארחנו במעין משפחה (ברור לנו שכול תכלית הענין היא לתיירים אבל בכל זאת), בה הראו לנו שיטות אריגה וריקמה מסורתיות בגדים מסורתיים ואוכל מסורתי. כמו שקורה לנו בכול מקום, גם שם המקומים התאהבו בירדן (אני האחרון שיכול לשפוט אותם על זה, למרות שגם אני רוצה מעט תשומת לב) והחליטו להלביש אותנו בתלבושת החתן והכלה המסורתים, ואז נתנו לנו לשתות פוש (Posh) - האלכוהול המקומי. לשמחתינו זוג ספרדים חמוד שגם עשה איתנו את הסיור התלבשו בתלבושת המסורתית של ההורים של הכלה.

הכפר השני בסיור היה San Juan Chamula או בעברית תיקנית צ`מולה. הכפר הזה בניגוד לראשון לא נפתח לתרבות המודרנית - הוא קיבל אוטונומיה ממשלת מקסיקו והחליט כי עליו לנתק את עצמו מהתרבות המערבית ולחזור לשורשיו, שורשי המאיה. הכנסיה בעיר, שאומנם נראת מבחוץ ככנסיה רגילה, מבפנים נראית כמו מקום סגידה לאלים פאגנים. אני לא רוצה להרוס לכם את החוויה של לגלות מקומות כאלו בעצמכם, אבל איך אפשר לתאר כנסיה ללא כסאות ישיבה, כולה מלאה בנרות ואנשים המקריבים דברים שונים לקדושים הנוצרים, דברים כמו ביצי תרנגולות, ותרנגולות חיות שבסוף הטקס, שנראה מאוד כמו תרנגול כפרות ביום כיפור, נמלק ראשן. השילוב של אמונה נוצרית עם אמונה של המאיה שהאמינו בכוחות הטבע, אש, מים, אדמה, שמש, ירח וכו` יצר תערובת מסקרנת של פלחן דתי. אפילו היו כאלו שהעלו קורבן פחיות קולה. כולנו יודעים שקולה קדושה לכולם. לצערינו אסור לצלם בכנסיה ולכן לא צילמנו. 

הסיור שני - לקניון סימודרו.
קניון סימודרו (Sumidero Canyon) הינו שמורת טבע, ואת הסיור בו עושים על גבי סירה. הסירה עצמה יוצאת מעירה בשם Chiapa de Corozo, שכשלעצמה לא ממש מענינת, אבל זאת הפעם הראשונה שאנחנו נתקלנו במאכל המקומי קאסדייה (Quesadilla) שזה בעצם טורטייה ששמים עליה גבינה ועוד משהו כמו פטריות או עוף ושמים על פלטה חמה ומקפלים לשניים (מן טוסט מטורטייה). הקניון עצמו התפרסם בכך שהלוחמים האצטקים שלא היו מוכנים להכנע לשלטון הספרדי זרקו את עצמם לקניון, ולמוות, ולא נכנעו. מזכיר מעט סיפור מההיסטוריה שלנו במצדה. בסיור עצמו ניתן לראות, מלבד נופי הקניון המדהימים גם ציפורים ותנינים.
טיפים על סאן קריסטובל:
 

  1. לינה: ישנו במלון Palacio de Moctezuma (אין לנו מושג מה פרוש השם), שילמנו 220 פזו ללילה, שזה בערך 22$. במלון היית טלביזיה עם כבלים ומים חמים כל הזמן. חבר טוב שלנו, שרף שמוץ (הוא שמע את כל הבדיחות אז אל תתאמצו), ישן במלון שנקרא Backpackers נמצא ב-Ral de Meicanos 16, ושם הוא שילם 10$ לחדר דורם, אבל במקום היית אווירה מעולה ונראה כמקום מעולה להכיר תיירים לא רק ישראלים.
  2. אוכל: כל העיר מלאה במקומות מעולים לאכול בהם, וגם הפעם קצרה הירעה מלהרחיב ולכתוב את כולם. אנחנו מצאנו כי המקומות הבאים היו שווים את המלצתינו ושאר המקומות הם בשבילכם לגלות:
     
    • Tierr Aclentro central coltura Café, ברחוב Real De guadaluape 24 - יותר מסתם מסעדה או בית קפה. המקום משמש כמקום מפגש לאלו המוחים נגד עוולות השילטון. בכול מדינת צ`אפס (Chiapas) יש רצון למחות על כך שהם המדינה הכי ענייה במקסיקו ועל כך שהשלטון שודד אותם. בכול אופן מעניין ולפעמים מציע אלטרנטיבה למקומות השחוקים.
    • Kakao Natura, ברחוב Pedro moreno 2-a - בית קפה קטן השייך לזוג מקומיים צעירים וחמודים המציעה בעיקר שוקלדים, שהם מכינים בעצמם.
    • Da tito pizzas, ברחוב Av.Belusario domingaez 3-a. פיצריה מעולה וכריך הסלמי האיטלקי מרומם את הנפש!

      מסאן קריטובל נסענו לפלנקה (Palenque). פלנקה היא בעצם עיר, שהמטרה היחידה שלשמה היא קיימת היא לשרת את התיירים המגיעים לבקר בעתיקות של פלנקה, עיר עתיקה של המאיה. הנסיעה עצמה לא ארוכה (בסביבות 4-5 שעות), ועוברת על צלע הר עם סיבובים חדים. נהגי האוטובוס משום מה האיצו מסיבוב לסיבוב ובלמו בחוזקה לפני כל סיבוב. מיותר לציין שהמרחק בין סיבוב לסיבוב לא עלה על 100 מטר. ירדן קיבלה בחילה קשה, כל כך קשה שהזכירה לי שב-2005 טיילתי עם בחורה נוספת בשם עלמה וגם היא קיבלה בחילה קשה בנסיעה הזאת. באחת העצירות של האוטובוס ראיתי נוסעת (תיירת זרה) עם מצלמה מאוד יקרה, כמעט כמו שלי. פתחתי בשיחה בינינו כי בכל סיבוב הצטערתי שאי אפשר לעצור את האוטובוס ולצלם. היא סיפרה שהיא תמיד יושבת בכסא הראשון ומצלמת תוך כדי נסיעה. רוב התמונות מצליחות לה ומה שלא היא מוחקת. טוב, החיים קלים שמסתובבים עם לפטופ משלך.

      לתחילת הכתבה

 פלנקה

הגענו לפלנקה והחלטנו לישון מחוץ לעיר באיזור שנקרא אל פנצאן (El Panchan), שזאת מילה משפת המאיה והמשמעות שלה היא גן עדן על פני האדמה או משהו כזה. בכל אופן, כשהתחילו לחפור ולשחזר את העתיקות בפלנקה הגיע לאיזור אכיאלוג מקסיקני בשם דון מואיס (Don Moisés). הוא קנה שטח אדמה לו ולמשפחתו ליד העתיקות ובשלב מסויים הוא גם הפך למדריך הראשון בסיורים בעתיקות. את האדמה שרכש חילק בן ילדיו וכיום יש באל פנצאן שילוב מיוחד של מסעדות וחדרי אירוח מכל הרמות. כל העסקים האלו בנויים כך שישתלבו עם הג`ונגל הסובב אותם. לקחנו חדר מהמסעדה המרכזית, מה כבר יכול להיות. החדר באמצע הג`ונגל היה עם גג מעלי תמר, כמו שנהוג כאן בכל האיזור, אך לשמחתנו היתה רשת נגד יתושים על הגג. על המיטה היו מיני זוחלים קטנים ושחורים. ניקינו את המיטה והלכנו להתקלח. כשיצאנו מהמקלחת גילינו שהמיטה שוב מלאה באותם זוחלים שחורים שעכשיו, בחקירה מעמיקה, נראו כפרעושים.

הלכנו למסעדה עצבניים (כל מה שנשאר לי לעשות הוא לעמוד בצד ולהשתדל לא להיפגע מאש כוחותינו או מכדורים תועים). אחרי שירדן חזרה על המילה Fleas במסעדה הומה אנשים מייד קיבלנו חדר אחר (במקום שישנו בו לא היו חדרים אחרים והם העבירו אותנו למקום אחר, איזה מזל שכולם שם משפחה). אני יודע שקשה לעקוב אבל זה המלון השלישי שאנחנו עוברים. בבוקר הלכנו למקום שנחשב שם הכי טוב, לקחנו חדר אמיתי עם קירות ותקרה ולא עוד בונגלוס מקושט ברשת נגד יתושים. בזמן ששהינו באל פנצאן הלכנו לסיור בג`ונגל עם מדריך מקומי שדיבר רק ספרדית אבל הסביר לנו על צמחי המרפא של המאיה והראה לנו כמה מקומות של הריסות שעדיין לא נחקרו, כולל תעלת מים שהלכנו דרכה. פשוט אחד הסיורים המדהימים, הודות לפקו המדריך ולדייאמי תיירת אמריקאית (ממוצא קובני) שתרגמה לנו את הכול.

באל פנצאן יש מקומות לינה מכל קשת המחירים (בל נשכח שלמחיר ואיכות יש קשר ישיר ביניהם). לאלו המעדיפים מקום יותר נקי ומסודר המלצתנו הם אד ומרגריטה (Ed & Margaritas), שהחדרים אצלה מצוחצחים והיא עצמה מדהימה (אמנם קשוחה אבל אנחנו כישראלים צריכים אהבה קשוחה). המסעדה המרכזית מדהימה ובעיקר טעימה. סיור נוסף הוא סיור במפלים ואגמים. אנחנו נקרא לו - "מפלנקה" (נתבע על ידי יונתן צל ועלמה דוידסון ב- 2005, שילוב של מפלים ופלנקה). הסיור בעצם כולל את מפל Misol-ha, שזה מפל גבוה ומדהים. בקצה הצוק יש מערה קטנה. כשנכנסים אליה ניתן לראות בקצה שלה מפל פנימי קטן ומדהים. משם נסענו ל- Agua Clara, שזה בעצם נחל עם מים כחולים מדהימים. לצערנו, עכשיו העונה הגשומה ובגלל הגשם המים אינם בצבע כחול מדהים אלא רק בצבע ירוק כחלחל (אם ירדן תסכים אני אצרף ליד תמונות שלי מ-2005). משם המשכנו ל- Agua Azul, סידרה של מפלים וברכות מדהימים, שגם הם - בגלל הגשם - קיבלו צבע ירקרק כחול במקום אותו צבע מדהים ומיוחד. סיור טבע נפלא שנמשך יום שלם. עכשיו חופש גדול פה, ו- Agua Azul היו מלאים במקסיקנים ששיוו למקום מראה של הסח`נה בשבת.

כמובן שגם העתיקות בפלנקה, שלשמן הגענו, היו מדהימות. אין כמו לראות פירמידה באמצע הג`ונגל ולא לתהות איך, למה וכמה. התרבות של המאיה מורכבת ומיוחדת: הם, כמונו, האמינו בלוח שנה על פי הירח ולא על פי השמש (הנוצרים הצוררים האלו). כאן לא שכרנו מדריך- לא יצא לצערנו. אבל הידע שצברנו בדרך הספיק לנו בכדי לבחון את העתיקות. בכל ערב, כשחזרנו לאל פנצאן, הלכנו לאכול במסעדה הראשית. למען האמת יש שם רק שתי מסעדות, אבל המסעדה הראשית הייתה מסעדה איטלקית-מקסיקנית עם פיצות מעולות וספגטי מעולה, וירדן חגגה עם הפיצות כאילו אין מחר. בסוף כל ערב היה מופע אש מדהים.

לתחילת הכתבה

מרידה וטולום

מפלנקה נסענו למרידה (Mérida), סתם עיר חמודה והפעם לא קולוניאלית, עם כיכר מדהימה. מרידה מפורסמת גם בכך שמייצרים שם ערסלים (כאלו שתולים מעץ לעץ) ואנחנו אפילו קנינו אחד, אז כשנחזור בזמן שתמתין לסטייקים המדהימים שאני אכין לנו תוכל לנוח על הערסל.

טיפים על מרידה:

  1. ישנו במלון Mucuy רחוב 57 מספר 48 - ממש מומלץ (20$ בלי מזגן 25$ עם מזגן).
  2. TGI Fraday - מסעדה שהיא כמו קולומבוס בארץ. נחמדה אבל מעט יקרה. ארוחה לזוג 20$ אם אתם רוצים להתפנק. 
  3. אתר מעולה המסדר את המסעדות ואת הדברים שאפשר לראות ולעשות במרידה: www.yucatantoday.com
    מקומות לקנות ערסלים: עכשיו אני חייב לציין, שלא משנה כמה קראתי על הנושא או כמה שמעתי ממוכרים שונים הסברים (שהיו דומים, אז אני מאמין שהם לא משקרים, או לא כולם משתמשים באותו שקר). לא הבנתי לפני מה ההבדלים בין הערסלים ואני לא מבין גם אחרי, אבל אני יודע שקניתי ערסל. תשבו על הערסל ואם הוא נוח והמחיר מתאים תקנו. הכתובת -  El mayab calle 58 no 553 ובאותו רחוב גם El Aguacate calle 58 no 604.

    ממרידה נסענו לציצאן איצה, שנבחרה לא מזמן לאחת משבעת פלאי עולם החדשים. שוב מדובר בעיר של המאיה, ולצערני אמנם הפירמידה המרכזית מדהימה אבל פלנקה מדהימה ויפה הרבה יותר! אולי זה היה בגלל העומס המטורף של תיירים אמריקאים, שגרמו לנו לרצות רק דבר אחד - ללכת משם. 

    המשכנו לטולום, חוף ים בתולי כמעט ללא פיתוח וללא דברים שיהרסו אותו. בטולום נעלמה גם הבחורה הישראלית, אז אמא של ירדן הייתה מעט בהיסטריה אבל אין מה לעשות - מקומות מדהימים שלא זוכים לראות כל יום ולא מפספסים. ישנו במלון שמרוחק מעט מין העיר ומין הים (בערך רבע שעה הליכה לים), שזה הרבה במושגים שלנו בטיול. אבל המקום יחסית זול לאזור ועם מזגן. בעלי הבית, מקסיקנית ובעלה הגרמני, ממש ממש חמודים. בבוקר, באמצע המקלחת, לירדן היתה הפסקת מים. הורדנו את השמפו מהשיער שלה במים מינרליים (מזל שהיה מיכל חינם במלון) והלכנו לעיר לקנות דברים לארוחת ערב שנבשל במטבח של המקום. ירדן מפנטזת על שניצלים ופירה כבר חודשים. בכל אופן, כשחזרנו גילינו לתדהמתנו שכל הקומה הייתה מוצפת וכי מישהו גרף את המים. שובל המים הוביל לחדר שלנו, ובו כל התיקים ספוגים במים. הסתבר שירדן שכחה לסגור את הברז של המים לפני שהלכנו והציפה את הקומה העליונה של האכסניה. נו, שוין (זה יידיש - תמצאו מישהו שיתרגם לכם). 

    גם טולום מפורסמת בזכות העתיקות שיש לה על הים. הלכנו לראות את העתיקות, הגענו ב-9, שזה כמו 4 לפנות בוקר בשביל ירדן. את כל זה עשינו בכדי להימנע מהמוני האמריקאים, אבל הקופה לא נפתחה בזמן ונוצר תור ארוך של טיילים נורמליים (לא אמריקאים, יותר תרמילאים כמונו) כשאנחנו בראשו. אני אמרתי שצריך לעשות מרד תיירים ופשוט להיכנס, זאת בעיה שלהם שהם לא פתחו עדיין. אף אחד לא זז אבל אני שתלתי את הרעיון במוח של כולם. באיזשהו שלב, תיירת אוסטרית, שנשואה לאוסטרלי ושניהם גרים באוסטריה, פשוט אמרה "אני נכנסת" והתחילה להיכנס ואנחנו כולנו אחריה. אני לא יודע אם זאת פחדנות או לא (שלא נכנסנו לפניה) אבל אני די בטוח שזאת חנוניות ואמונה בחינוך יותר מהכול. תשפטו בעצמכם את העתיקות.

     טיפים על טולום:
    מלון Lobo שנמצא בקצה העיר: כל נהגי המוניות מכירים אותו ואין ברירה, חייבים מונית לשם. המחיר הוא 40$ דולר לחדר זוגי עם מזגן (כולל ארוחת בוקר, אל תבנו על משהו מטורף). יש מטבח וטלוויזיה לשימוש האורחים. אנחנו יודעים שזה נשמע לכם מעט מטורף אבל המחיר על בקתת קש בחורף ללא מזגן עם מקלחות משותפות, כשהחשמל כבה ב-22:00, עולה 100$. פתאום 40$ לא נשמע כל כך יקר, ואז מה אם צריך ללכת 15 דקות לחוף - לא נורא.

    לתחילת הכתבה

 פלאיה דל כרמן

  1. איך אפשר לתאר את מעוז האמריקאיות? איך אפשר לתאר חוף ים קריבי מטריף, שהמוני האמריקאים שטפו אותו והשאירו בו את חותמם? אולי זה באמת המקום לדבר על אחריות של מטיילים, על ההשפעה שיש להם על מקום. אולי עדיין לא. (כתבת הסיום שלי תהיה על הנושא הזה. הוא יקר לליבי ואני חושב שחשוב שנדע עליו מעט יותר). אבל פלאיה, כמו שהמקומיים קוראים לה, היא הניגוד ההפוך לטולום: הקידמה כבר פה! החוף מלא בברים ומסעדות קטנות, שיגישו לך את האוכל ודלי הבירה לחוף עצמו, ואין צורך ללכת להזמין בבר עצמו. הטיילת הציורית (המצטלמת מעולה, זה בטוח) מלאה במסעדות מקומיות (יקרות נורא לפחות לתקציבים שלנו אבל מעולות) ואפילו בסניף של סטארבקס.

    בכול פינה בטיילת יש חניות המוכרות הכול, ממזכרות לתיירים ועד חנויות מותגים כמו דיזל. אולי התיאור שלי לא הכי מוצלח, כי הצלחתי להמאיס אפילו על עצמי מקום מעולה, עם חיי לילה מגיניבים ושאפשר למצוא בו הכול. אנחנו בילינו בפלאיה ארבעה ימים קסומים של חוף ים: בילויים וקניית מזכרות למשפחה (חייבים, אין מה לעשות). אבל פלאיה, עם הקסם המיוחד שלה, היא הדוגמה הקלאסית לאמריקניזציה של המקומות בהם אנחנו מטיילים.

    טיפים על פלאיה:
  1. אנחנו ישנו במלון שנקרא Cariban Mar, שנמצא ב- AV 15. מלון נוסף שנמצא גם על AV 15 הוא Mexican Colors. בשניהם המחירים הם בערך אותו דבר, 25-30$ לחדר זוגי ללא מזגן - תלוי ביכולות המיקוח שלכם. במלון Pasda Marinelly ניתן למצוא חדרים עם מזגן וטלוויזיה בסביבות ה-40$.
  2. אולי המקום המגניב ביותר שבו נתקלנו הוא המכבסה/אינטרנט ברחוב 2 (c2) בין AV12 ל- AV 15. המחירים זולים (גם הכביסה וגם האינטרנט). הם מאוד נחמדים והרעיון לדעתי גאוני!

    עכשיו אנחנו באיסלה מוחרס, שזה אי מול חופי קנקון. אולי השילוב המנצח בין טולום, שמתעקשת לא להתקדם, לבין פלאיה דל כרמן, שהפכה מזמן לאמריקאית. חוף הים פה מדהים. יש שקט ומצד שני אפשר לקבל ולהשיג את הכל. אנחנו בטוחים שזה השילוב המנצח ומקווים כי המקום לא ישתנה יותר. בכל אופן אנחנו מרוצים, אנחנו פה כבר שבוע ומחר אנחנו טסים לקובה. אנחנו מקווים שגם משם התמונות יהיו מדהימות וגם משם יהיו לנו הרבה חוויות. הכי הרבה ניקח טיסה ונמשיך הלאה. ככה זה בחיים, לא בוכים - מנצחים!

    נסענו גם לילה אחד לקנקון (לא לישון, אין לנו עד כדי כך הרבה כסף) אלא למועדון הקוקו-בונקו (Coko Bongo). ובכן, כניסה רגילה למועדון עולה 40$ אבל יש ישראלית אחת (העונה לשם שי-לי) והיא מארגנת כניסה בפחות כסף- 30$. את שי-לי ניתן לפגוש בפאב, שנמצא מהצד השני של הכביש ממול למועדון הקוקו בונגו. לפאב עצמו גם קוראים Coco משהו. בימי שלישי היא מארגנת כניסה לקוקו בונגו והיא תשלח אותך לבחור בשם קרלוס והוא יכניס אותכם (ממש כמו עסקת סמים, בצד המצחיק כמובן). בימי ראשון ורביעי שי-לי מארגנת סיבוב בין שני ברים שונים שעוברים בינהם וכו`, אנחנו לא התנסינו.

    טיפים אחרונים:
  1. מקום לישון בו: כל האי מלא במקומות לינה כאלו או אחרים. אנחנו ישנו ב- Maria Leticia Apts, שנמצא ברחוב Benito Juarez. מקום מעולה, דירות ממש נפלאות ובמחיר שווה לכל נפש של 30$US, שבאיסלה זה לא יקר בכלל ובהתחשב במה שקיבלנו תמורתו שווה הרבה יותר. כולל טלוויזיה עם כבלים, מזגן, מקרר ומיכל של 20 ליטר מים מינרלים.
  2. מקום לאכול: ובכן, האי קטן ואתם תמצאו בו הכל. ה-Maniana מציעה אחלה ארוחות בוקר, הקומונה מציעה ארוחות ישראליות ואחלה שניצל (הבעיה היא השרות השנטי-שנטי שיכול להוציא אותי מהאיפוס אבל זה רק אני...). שני המקומות הם של ישראלים והמחירים הם סבירים, אך לא זולים. המקום השווה ביותר לדעתנו הוא על הרחוב הראשי, Hidalgo. בתחילת הרחוב אם אתם מתחילים אותו מהים יש מקום של עוף בגריל, ממש טעים ושווה ובחיר שווה לכל נפש- 8$ US לעוף שלם עם אורז ובצל מוחמץ מעולה. חייבים לנסות.

את הכתבה הזו אנחנו מקדישים אותה לידין, אח של ירדן, שבשעה שאנחנו מטיילים בעולם הוא שומר על המדינה. בשעה שאנחנו שוכבים על החופים היפים בעולם הוא מבצע מעצרים בשטחים ובשעה שאנחנו לומדים לרקוד סלסלה הוא מריץ טירונים. תם פרק מקסיקו והופ אנחנו לקובה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×