טיול פרטי,4 זוגות חברים,ארגנטינה וצ'ילי ,פ ט ג ו נ י ה ארץ הפיורדים והקרחונים

דרום אמריקה
12.11.2012 – 8.12.2012
יוצאים לטיול: הלה ואיתן -מרמת השרון
אווה ואהוד- מרעננה.
רחל ודובי –מיד מרדכי
טובה ויגאל –מאשקלון.
12.11.2012 ( שני )
טיסה AZ_813מצוינת באל-איטליה מישראל לרומא (צוות, אוכל, נוחיות ) . שעתיים הפסקה ברומא. רכבת פנימית בשדה התעופה – עוברים לטרמינל אחר. טיסה ארוכה מאד ( כ-14 שעות ) לבואנוס איירס. שעתיים קשות של קפיצות כאשר עוברים את הסהרה. גם טיסה זו עברה בצורה טובה (צוות, אוכל, נוחיות ).
13.11.2012 ( שלישי )
נוחתים בשעה 8:00 . בשדה מחכה לנו המדריכה מוניקה ( מבוגרת ונחמדה מאד ). נוסעים למלון aspen suites הממוקם במרכז העיר.
( שיטת מספור הבתים: בכל פינת רחוב מתחילים לספור מהמאה הבאה, כלומר: מפינת רחוב אחת מתחילים בתים 100,102 וכו'. בפינה הבאה שמרחקה 100 מ' מפינה זו מתחילים 200,202 וכו' )
בשעה 14:00 נפגשנו עם מוניקה במלון ויצאנו לסיבוב בעיר ( מיניבוס ). הטיול כולל:
· ככר MAYOבניין הנשיאה/ראש הממשלה הוורוד, אנדרטה במרכז הכיכר ( בעיר הזאת כל 100 מטר יש אנדרטה ). זה המקום בו הפגינו האימהות בתקופת המשטר הצבאי. בכיכר אוהל מחאה של חיילים שהוחלט לא לשלם להם פנסיה בנימוק שלא השתתפו במלחמת פוקלנד/מלבינס.
· משרדי הממשלה: סביב הכיכר ישנם משרדי ממשלה שונים כאשר בניין משרד ההגנה הוא המרשים מכולם.
· שדרות ה-9 ליולי : השדרה המרכזית בעיר. רוחבה כ-160 מ' המחולקים ע"י שדרות עם עצים וצימחיה ל-4 רצועות בכל אחת 6 נתיבי נסיעה, סה"כ 24 נתיבי נסיעה. לדברי מוניקה זה הרחוב רחב בעולם. סביב השדרות חנויות, במרכז השדרה אובליסק ובקצה השדרה בניין גדול ועליו ציור של אויטה פרון ( דמות נערצת עד היום. מתה בגיל 30 מסרטן )
· La-bokaטיול בשכונת ה"בוקה". הטיול מתחיל באצטדיון הכדורגל של המועדון "בוקה" ובמועדון, הסבר מדוע הפרסומות של קוקה קולה הן בשחור לבן ( הצבעים המקוריים הם צבעי היריבה של "בוקה" ) . אח"כ נוסעים למרכז השכונה. מראה אופייני של שכונת עוני שהפכה למוקד משיכה לתיירים. הבתים הססגוניים צבועים בשאריות צבע והמסעדות מלאות מפה לפה ( ביקרנו אחה"צ. בערב הלחץ גדול יותר ). פגשנו מקומי עם המון כתובות קעקע ששרת בצנחנים. המסעדות ובתי הקפה יקרים בצורה ניכרת ממקומות דומים במרכז העיר.

DSCN0010.JPGכיכר מאיו המפורסמת,בית הממשל

אחה"צ חוזרים למלון ( מחשיך כאן מאוחר מאד ). הלה אוה ואנוכי ממשיכים באופן עצמאי בסיור בעיר: יוצאים לשדרה והולכים ל"קולון" ( התיאטרון הלאומי ) . מבנה יפה. אח"כ נכנסים לבית-ספר שכן ( ניראה כמו הסיפריה הלאומית לפחות ) ובפטיו רואים חוג לריקודים ( מבוגרים ) הרוקדים בריקודים מאד איטיים עם מטפחות. משם ממשיכים לאובליסק. גם בדרך לאובליסק וגם סביבו בולטים מאד דיירי הרחוב. חלקם סתם מוזנחים וחלקם לבושים בשקיות אשפה מניילון. חלקם נוברים בצפרדעי אשפה גדולים. מספרם גדול מאד והם בולטים מאד במרכז העיר.
מגיעים שוב לשדרה ( אובליסק ) ונכנסים למסעדת מזון מהיר לארוחה זריזה.שער הדולר הרשמי 4.25 פזו. איתן המיר לנו ב-6.25.ניתן להחליף בשער זה במקומות שונים,עליהם ניתן לקבל אינפורמציה בכל חברת נסיעות.בדרך כלל זה בחנויות בגדים,בחלק האחורי.
14.11.2012 ( רביעי )
מוניקה אוספת אותנו בבוקר לסיור בדלתא של הנהר parane ושכונת tigre בצפון העיר. עולים על ספינה ומפליגים בדלתא. המוני איים ועליהם בתים. אין, כמובן, גישה למכוניות ולכן לכל בית יש מזח לנהר וסירה שמוצבת על מתקן מוגבה מחוץ למים. יש בתים יפים יותר ויפים פחות. יש גם בית היסטורי שסביבו נבנה מבנה זכוכית לצורך שימור. במהלך ההפלגה אנחנו מקבלים אלפאחורס ( כל אלה שאכלנו בארגנטינה היו מצוינים ) , חטיף מלוח וקפה.
אח"כ מבקרים בית הקברות ריקולטה. ה"קברים" הם מבנים בגדלים שונים והם למעשה אחוזות קבר משפחתיות. כל קבר חפור לעומק ויש מדרגות לירידה למטה. לאורך הקירות למטה יש מדפים ועליהם ארונות קבורה.
עולים לנקודת תצפית על גבעה וממנה רואים שכונה החביבה על עשירי העיר.
חזרנו למלון ( רובנו ) .
בצהריים הלכנו לאכול במזנון שרות עצמי. המחיר 54 פזו + 15 פזו שתיה (חובה ). האוכל היה מזין.
אחה"צ הלכנו לתיאטרון הקולון והצטרפנו לסיור. במהלך הסיור נכנסנו לחזרה לאופרה של וגנר.
בערב הלכה החבורה למופע טנגו .המופע נערך במסעדה ענקית וכולל ארוחה והמופע.מופע מקסים.חובה לראות !! מחר אוספים אותנו ב 03:30 . הולכים לישון מוקדם.
15.11.2012 ( חמישי )
אוספים את טובה ויגאל ואותנו בשעה 03:30. נוסעים לשדה התעופה הבין לאומי ( נסיעה ארוכה של למעלה משעה ) ומשם טסים לטרלאו. טיסה מצויינת ( ארוחת סנדוויצ'ים במטוס ) ואחרי שעתיים אנחנו נוחתים בשדה תעופה קטן. מוצאים את ויוי המדריכה ( בת 22, אבא שלה עובד בחברה , מדריכה פעם ראשונה, אנגלית סבירה ומלווה בנהג מבוליביה ). המתנה של שעה בבית קפה ,ושתי המשפחות הנוספות מצטרפות. הנהג מספר לנו שעבר את הגבול לפני שנים רבות. הארגנטינאים לא אוהבים לעבוד ולכן שמחים שמגיע כוח עבודה מעבר לגבול.
נסיעה דרך הפמפס. זהו מישור מאופק לאופק שניראה כמו הנגב עם שיחים קטנטנים על כל השטח. כל האזור מחולק לחוות ששטח כל אחת מהן 20,000- 30,000 הקטר ( הקטר=10 דונם ). גם הכבישים נמצאים בשטח החוות לכן מותר לרדת מהרכב רק במקומות שאינם פרטיים. בשטח ניתן לראות מעט כבשי מרינו ( מגבלה ממשלתית ל-4 כבשים לדונם ). הנסיעה ארוכה מאד וויוי מסבירה שכל הנסיעות כאן ארוכות. נסיעה של 160 ק"מ הלוך וחזור היא נסיעה רגילה. נסיעה של 60 ק"מ זו "קפיצה".
אתר ראשון "PUNTATOMBO". זו שמרה של פינגוויני מגלן. מגיעים למרכז מבקרים הממוקם כק"מ אחד מהאוקיינוס . אח"כ הולכים בשביל לכוון הים. ההליכה ברוח חזקה וקרה. הרוח היא חלק מהחיים כאן והיא נפסקת רק בחודש פברואר. ויוי אומרת שגם מקומיים ותיקים "יוצאים מדעתם" מהרוח . כאשר מגיעים לפינגווין הראשון , נקבה השוכבת בגומה מתחת לשיח , כולם מתנפלים עליה כדי לצלם. אח"כ מגלים שיש אלפי פינגווינים בשמורה.
הולכים בשביל מסומן וצופים בפינגווינים המטיילים, שוכבים ושוחים. בחלק מהגומות יש גוזלים שזה עתה בקעו ( אביב ). בהמשך רואים מרחוק גואנקו ( הלמה המקומי ).
אחרי כן חוזרים למלון ב Puerto madrin ( כן, נסיעה אין סופית ).
בערב הולכים לאכול במסעדה מומלצת. לא משהוא לספר בבית: אוכלים מכלי מתכת. חוזרים למלון ומגלים שבקפיטריה ישנם מחשבים ניידים לשימוש האורחים. מתעדכנים בחדשות מהמלחמה בבית.
6.11.2012 ( שישי )
קמים מוקדם ויוצאים לעיירה פונטו פרמידס לשייט לווייתנים. העיירה מונה 3 רחובות קטנים מאד וכ-120 תושבים. קר מאד ואנו לבושים במספר שכבות ומעל זה עוברים "תהליך חיול" – מלבישים אותנו בשכמיות ססגוניות ומעל השכמיות מצופים ( חגורות הצלה ). נראינו והרגשנו כמו דובים. אחרי צילומים הולכים לכוון חוף הים, כ200 מטר. על החוף סירת זודיאק גדולה על מנשא גדול. מטפסים לסירה וטרקטור דוחף אותנו למים עד שהסירה משתחררת מהמנשא. במפרץ אנו פוגשים את הלוויתן האחרון שנשאר כאן אחרי שכל הלווייתנים ירדו לכוון הקוטב בעקבות הסרדינים ( אוכל ! ). לנקבה שנשארה יש גור שצריך לגדול קצת בטרם יוכל לעשות את המסע. האימא גדולה ( המדריכה אומרת 17 טון ) והגור קטן ( 1-2 טון ). אחרי תצפית של כחצי שעה חוזרים לחוף. הסירה מטפסת על המנשא והטרקטור גורר אותנו לחוף.
נסענו לחוף המזרחי של חצי האי ( ולדז ). כל הדרכים ( כולל זאת שנסענו בה בבוקר ) – דרכי עפר משולטות ועם תמרורים כמו כבישים. יש תרבות נהיגה מיוחדת , למשל: כאשר מגיע רכב מולך אתה מאט כדי לא לזרוק אבנים ( למרות זה שמשות קדמיות של רכבים רבים סדוקות/שבורות). הנהג מתגלה כבעל עיני נץ. הוא מגלה מפעם לפעם, תוך נהיגה, חיה קטנה או גדולה. במהלך הנסיעה ראינו: גואנקו, "יען" ( יותר קטן מיען. זכר הולך עם 8 צאצאיו , כל אחד מאימא אחרת ), שפן/עכבר ענק , ארמדילו, תנשמת, גוזל של נץ בקן על ראש שיח, פילי ים ( מבט מרחוק ). נוסעים מעל החוף המזרחי של חצי האי מצפון לדרום עד שמגיעים לחווה המכילה גם מגדלור. מוצעת לנו עסקת חבילה: אנו נאכל במסעדה ונוכל לרדת בירידה מוסדרת לחוף כדי לצפות בפילי הים. הירידה לחוף הייתה יפה מאד, הארוחה קצת פחות ( הגענו מאוחר והרבה דברים נגמרו ). סה"כ עסקה טובה.
נסענו למרכז מבקרים ( wifi לא עבד טוב ) ואחרי פיפי קצר חזרנו למלון.
בערב הדלקנו נרות שבת בחדר האוכל ( הריק ) של המלון. שתי יהודיות ששמעו את השירה ירדו אלינו והייתה שיחה ( מרגשת ) .
אחרי הדלקת הנרות הלכנו למסעדה מקומית לארוחת ערב. היו כמה אי הבנות והמלצרית קצת נשברה. יגאל (מדבר קצת ספרדית) הרגיע אותה ואחרי שעתיים (!!!) קיבלנו את האוכל. הפסטה שלי הייתה מצוינת והיין טוב מאד.
17.11.12 (שבת)
טיסה ל-Ushaia ללא איתן והלה שעושים "קיצור דרך" לאל-קלפטה. הטיסה אורכת כשעתיים וקרוב לנחיתה אנו רואים נופים נפלאים של הרים מכוסי שלג, מפרצים ותעלות מים רחבות. נוחתים על חצי אי שמסלול הנחיתה נמשך מהמים בצד אחד למים בצד שני. טרמינל עשוי בעיקר מעץ. הנוף לכוון העיר יפה מאד: עיר בין ההרים לים כאשר ההרים מסביבה מכוסים שלג.
מחפשים מה לעשות ב-4 השעות עד טיסת ההמשך ואחרי לבטים של כחצי שעה, ע"פ עצת עובד בתחנת המוניות, לקחנו שתי מוניות. הברנדסים התחלקו בין המוניות ( ספרדית ) ולפחות במונית בה אנחנו נסענו קיבלנו תיאור שוטף ומעניין של החיים בעיר, אתרים בעיר, תאורי נוף וכו'.
בהתחלה נסענו למלון שנמצא בנקודה גבוהה המשקיפה על העיר. טיילנו בין פלגי מים, צפינו בנוף ולבסוף אכלנו מרק ( ככה קוראים לארוחה קלה. זאת כללה גם פיצות וסלטים ) במסעדה הצופה לנוף כאשר מדי כמה דקות חולף ע"י החלון בחור תלוי על אומגה. האוכל היה טוב.
משם נסענו לסיור בעיר שכלל: תצפית והסבר על העיר , הנמל והסביבה, סיור במרכז העיר, ראינו את הכלא ההיסטורי ואת הנמל. בסיום הטיול חזרנו לשדה התעופה ( עלות הטיול 250 פזו שהם 40 דולר לזוג )
בואנוס איירס עד אל קאלאפטה 238.JPGel fin del mundo
המשכנו בטיסה לאל-קלפטה שם המתינו לנו הלה ואיתן + נהג ומדריך שלקחו אותנו לאל צ'לטן. המסע לאל צ'לטן אורך כ-3 שעות בנוף חדגוני ( מדבר עם שיחים כדוריים בגובה כ-15 ס"מ ) . גם סביב נהר שעובר במקביל לנו לא גדלה צמחיה.
באמצע הדרך ישנו " נווה מדבר ": שני מבנים מאורכים בהם יש שירותים ומזנון. מנצלים את שתי האופציות וממשכים בנסיעה ( בדיחה/חידה של המדריך: כל האספקה מגיעה מבואנוס איירס מהלך 3100 ק"מ במשאיות. אם משאית מובילה 160,000 ביצים מבואנוס איירס וכל ק"מ יש 4 bumpers , כמה ביצים יגיעו שלמות לאל-קלפטה ? ) .
מגיעים לאל-צ'לטן. זה חור שמשמש להזנקת טיולים לפיץ רוי. מאד קטן. מגיעים למוטל ומקבלים חדרים. המקום נקי מאד. אוכלים ( אוכל ובירה זולים ) . בהמשך מגיע אדם מהחברה שתשלח מחר את המדריך שליווה אותנו. האיש מוריד אותנו מהכוונה לבצע 24 ק"מ ( לא נספיק. אין אפשרות לחזור באמצע ואנחנו צריכים להספיק לאוטובוס ב-18:30 ( . מסכמים שמחר נעשה טיול מעגלי שיהיה קצר יותר. הזמנו lunch box במחיר 45 פזו לאדם .
18.11.12 יום א'
טרק לפיץ-רוי.
בבוקר רואים את הפיץ-רוי מחלון המסדרון במוטל ( דובי אפילו מצלם אותו, ליתר בטחון )
נוסעים בבוקר מהמוטל בדרך עפר כ-17 ק"מ לנקודת יציאה לטיול הרגלי. בנקודת היציאה יש מלון קטן.משם מתחילים את הטרק של כמעט יום שלם.
היום בהיר מאד, ראות מצוינת ורוח חזקה וקרה נושבת מכוון הקרחון ( דרום ? ) . אחרי הליכה של פחות מחצי שעה מגיעים לשער הפארק.
הדרך עולה במתינות דרך יער מוכה רוח. הרבה עצים יבשים ושבורים, אדמה שחושפת שורשים ונוף מהמם של הנחל, הקרחונים והפיץ-רוי. עשינו הפסקה אחרי כשעתיים הליכה ( והיו כאלה שניצלו את ההפסקה לארוחת בוקר קלה מה-lunch box ). בדרך צפינו לפיץ-רוי, לקרחון גדול, לאגם שנוצר בתחתית הקרחון, במפל מים ובצמחיה ( "קלפטה" זה שיח שפרותיו הקטנים משמשים להכנת ריבה ) . אחרי כשעתיים נוספות הגענו למחנה הראשון. במחנה זה לנים כדי לזנק בשעות הבוקר המוקדמות לאגם העליון. ראינו שלטים (גם) בעברית המבקשים לא להשאיר זבל במקום. אחרי ארוחה ומילוי בקבוקים מהנחל ( קרוב מאד לקרחון ולכן המים נקיים וקרים מאד ) , מתחילים לחזור ( חשוב לציין שלפבלו המדריך היה מכשיר קשר אבל עקב המיקום הגאוגרפי לא ניתן לקלוט ולכן כל קבוצה, למשל אנחנו, צריכה לדאוג לעצמה במובן הרחב של המילה, כלומר: להביא את כל אנשי הקבוצה לנקודת ההתחלה. חילוץ, אם יש כזה דבר, לא ניתן להשגה. פבלו אמר שכשהוא יוצא לטיפוס על קרחון הוא לוקח טלפון לווינים. שם אסור להישאר בלי תקשורת )
אחרי כשעתיים ( אולי יותר ) אנו מגיעים לשער הפארק ואחרי כחצי שעה למלון בכניסה. ע"פ פבלו הלכנו לכל כיוון קצת יותר מ-7 ק"מ. נחים ( משתרעים על הדשא, שותים תה ) וממתינים למיניבוס שיחזיר אותנו למוטל ( יוזמה ברוכה של פבלו שעלתה לכולנו 480 פזו ). מגיעה נהגת שמביאה אותנו בזריזות למוטל.
הטרק היה חוויה נהדרת.שמחנו שלמרות האזהרות של כל מיני מטיילים (אנחנו כבר פנסיונרים בגילנו) התעקשנו כן לעשות את המאמץ,ולדעת כולם היה שווה –ממש יוצא מהכלל.אסור לוותר!!
את שארית הזמן בילינו בארגון המזוודות לנסיעה.
הסעה ( שסודרה מראש ) מביאה אותנו לתחנת האוטובוס , המזוודות מוכנסות לתא המטען ואנחנו תופסים את המקומות שנשמרו לנו מראש. נסיעה של כשעה וחצי עד ל"נווה מדבר" , מנוחה והמשך מסע לאל-קלפטה. בתחנה מרכזית של קלפטה ( לא צריך להתלהב: ירוחם זו עיר מחוז בהשוואה לאל-קלפטה). משם הסעה למלון. האוטובוסים נקיים ונוחים מאד ויש שירותים בקצה האחורי.
הגענו למלון Mirador del lago. אוכלים ארוחת ערב במלון ( לא משהוא )
.19.11.12 ( שני )
טיול לקרחון מורנו.
אוספים אותנו ( טיול רגולר ) מהמלון ואחרי איסוף קצר יוצאים לכוון הקרחון. הנסיעה נמשכת כשעתיים. כאשר הקרחון מתגלה מנקודת תצפית במרחק של 2-3 ק"מ ממנו, עוצרים לצילום ( עם עוד הרבה מאד תיירים ). גשם מזרזף. ממשיכים לנסוע עוד כ-20 דקות ומגיעים לחניה של האתר.
משך 3.5 שעות טיילנו באופן עצמאי באתר. האתר בנוי ממסלולים "מרחפים" , כלומר: מעל הצימחיה . יש מסלולים בכל מיני דרגות קושי ובכולם מגיעים למרפסות תצפית מהן נשקף הקרחון. המקום מאורגן להפליא. אחרי שרואים את הקרחון, התמוטטויות של קרח, ציפורים וצמחים, זאת אחת החוויות הנהדרות של הטיול. עמדנו שעות לנסות לצלם את ה"נפילות" אך ההצלחה הייתה מועטה. קולות "הנפץ" נשמעים למרחוק, ומחזה מדהים!!! מתכנסים ( 14:00 ) במסעדה, אוכלים ובשעה 15:00 יוצאים לכוון אל קלפטה. .
20.11.12 ( שלישי )
טיול לחוות קריסטינה ולקרחון אופסלה.
נסיעה של כשעה מביאה אותנו למעגן קטן. אנחנו עולים לספינת טיול יפה ונוחה ומתחילים בהפלגה. אחרי כרבע שעה הספינה מסתובבת וחוזרת למעגן. משך כשעה וחצי מתנהל בירור בין הצוות לשוטר שממתין לנו על המזח ובסיומו אנחנו עוברים לתא הנוסעים של מעבורת ( ללא מכוניות ) ומתחילים את ההפלגה שוב, בתנאים פחות נוחים. מטפטף גשם . מוגש כיבוד קל ( קורסון ומשקה חם ). אחרי הפלגה של יותר משעה מגיעים לחוף והמעבורת פורקת אותנו לחוף כמו נחתת. משם מסע קצר ( כמה מאות מטרים ) ברוח איומה לחווה. אוכלים ( lunch box שהוכן לנו במלון ועלה 55 פזו ).
אחרי סיום הארוחה עולים על טנדרים עם קבינה כפולה. הנשים מתארגנת מקדימה והשאר מאחורה. מתחילים בנסיעה במעלה ההר ( דרך עפר, ברור ). עליה מסוכנת מאד , קר, אבק וקפיצות פראיות. האווירה ה"מלחמתית" מולידה בדיחות חיילים ( " מתי תעבור הדיילת ") ולבסוף מגיעים למגרש חניה קטן. מטפסים בשביל שאורכו כק"מ אחד, ע"י אגמון קטן שיש בו, עקב הרוח החזקה, גלים גבוהים. לאורך הדרך סלעי בזלת חלקלקים ( כתוצאה מלחץ הקרחון שנסוג מכאן לא מזמן ) . הסלעים "סובלים" מארוזיה קשה. רוח חזקה מאד שמתחזקת עד כדי כך שהיא דוחפת/מפילה אותנו. בקצה הצוק ממנו נשקף מראה נהדר של קרחון אופסלה – הקרחון הגדול בעולם. אחרי שהיה של 10 דקות בתצפית ( רוח וקר ) יורדים לחניה, לרכבים. אחרי מו"מ קצר התחלפו חלק מהנשים שבקבינה ונסענו חזרה לספינה ( דרך קשה, ראה תיאור הטיפוס ). אנחנו שמחים לראות שהקבוצה השנייה נסעה עם המעבורת ולנו השאירו את הספינה הטובה יותר לחזרה. בהפלגה חזרה אנחנו עוברים ע"י שברי קרחון אופסלה ( עד לפני X שנים ניתן היה להגיע לקרחון בשיט, אבל גוש ענק התמוטט ועתה לא ניתן להגיע לקרחון בשיט ). מגיעים לנמל, מיניבוס, מלון
ארוחת ערב קלה,ולישון.
ן.בואנוס איירס עד אל קאלאפטה 374.JPGמעל הקרחון,הליכה קשה,קור אימים,קשה לינשום
21.12.12 ( רביעי )
נוסעים לפורטו נטאלס – מעבר לצ'ילי.
מגיעים ( הסעה. מיניבוס ) לתחנה מרכזית קטנה באל-קלפטה. אוטובוס נוח מאד, מקומות שמורים. יש שירותים באוטובוס. זוג מבוגר שיושבים על ידנו שומעים שאנו מדברים עברית ומזדהים כיהודים משוויץ. לאורך כל הנסיעה הייתה איתם שיחה מעניינת מאד.
הנסיעה אורכת כ-7 שעות מזה שעתיים מעברי גבול ( יציאה מארגנטינה וכניסה לצ'ילי ). באמצע הדרך ( כבישים שוממים ) פוגשים את האוטובוס הנוסע באותו קו לכוון הנגדי. הנהגים מתחלפים: הארגנטינאי חוזר לאל-קלפטה והצ'לייני חוזר לפורטו נטאלס ( איתנו ).
כאשר עוברים את תחנת הגבול ביציאה מארגנטינה קר מאד ומתחיל שלג. כמה ק"מ למערב מגיעים לתחנת הגבול של צ'ילי. כאן מונעים הכנסת פירות , מחתימים דרכונים וכו'.
חצי שעת נסיעה ומגיעים לפורטו נטאלס. המלון נמצא על גבעה קטנה הצופה לפיורד. למלון מגיעים בדרך עפר ( בסלילה ) וגוררים את המזוודות עד למלון. אלה ואווה יושבות לאכול ארוחה קלה . המחירים נראים לנו יקרים מארגנטינה.. בעוד שעה מתכננים לנסוע לעיר ( 3$ במונית ) כדי להמיר כסף ולאכול.
מזג האוויר הפכפך. בשעתיים שכתבתי מול הנוף של הפיורד: 20 דקות שמש, 20 דקות גשם, 20 דקות שלג וברד, 20 דקות שמש ובהיר וחו"ח.
נוסעים לעיר. בתים קטנים, ישנים ולא מטופחים. העיר עצמה כמעט שוממת. אחרי חיפוש מוצאים את המסעדה המומלצת. האוכל במסעדה מצוין וכך גם השרות ( מרקים טובים, סלטים, עופות ובשרים ). חוזרים למלון. למלון סלון עם אח וספות מאד נוחות ואנו מנצלים את הסלון לפני ההליכה לישון ( מחשיך כאן ב- 22:00 ).
22.11.12 ( חמישי )
שייט לקרחון סראנו ובלאמאסדה
לוקחים אותנו למעגן משם מפליגים בספינה ישנה. בחוץ קור מקפיא. בתוך התא חם ומחולקת שתיה חמה. בדרך רואים נופים משגעים וקורמורנים. מגיעים למעגן ממנו מוביל שביל מטופח ( סלול ברובו, מעקות, נקודות תצפית ) דרך צמחיה צפופה עד למרחק כמה מאות מטרים מהקרחון. הליכה בגשם קל ובדרך רואים פרחים רבים וגם פטרייה כתומה כדורית שנטפלת לכל העצים.
חוזרים לספינה ושטים עד לחווה בה נוכל ארוחת צהריים. רצים מהספינה למסעדה בגשם. המסעדה גדולה מאד ויש בה תנורי חימום ( קמינים ) אותם אנו מנצלים ליבש את המעילים. הארוחה מצוינת ( גריל על השולחן, מרקים מעולים ושרות טוב מאד ). חוזרים בגשם שוטף לספינה ומפליגים ל"נמל" ולמלון. אוכלים במלון ואח"כ מבלים יחד בסלון מול האח.
23.11.12 ( שישי )
טיול לטורס דל פיינה
טיול "רגולר", כלומר: טיול שאוסף עוד נוסעים ממלונות אחרים.
אחרי איסוף קצר של נוסעים במלונות אחרים יוצאים לכוון הפארק. אחרי נסיעה של כשעתיים מגיעים לחנות מזכרות. שירותים, קפה, קניות וממשיכים לפארק.
הדרכים העפר בפארק טובות. מדי פעם עוצרים בנקודת תצפית. מכל נקודות התצפית רואים את הטורוסים המכוסים בעננים, אגמים, נחלים, מפלים וצמחיה פורחת. לרוח החזקה והקרה כבר התרגלנו. הטמפרטורה נמוכה ( לדעתי פחות מ 10 מעלות ). מתפעלים מהאגמים והנחלים שלכל אחד צבע שונה. רואים גם את האזור השרוף. עושים מסלול לקרחון gray . עוברים גשר תלוי ויורדים בשביל עד למשטח גדול מאד של חול לבן ( "חול ים" ) ומשם הליכה עד גבעה קטנה ממנה יש תצפית לקרחון המכוסה בענן. נהנים משברי הקרחון וחוזרים לרכב. ארוחת צהריים ( טובה ) נכללה בטיול במסעדה ( מעץ ) בנוף נפלא של הטורוסים ואגמים. ראינו גם ציפור מעניינת ( מקור מעוקל, ציפורניים כובע מוזר על הראש ).
בערב חזרנו למלון על הפיורד. קבלת שבת וארוחת ערב במלון.
24.11.12 ( שבת )
נסיעה לפונטה ארנס
נוסעים במניבוס מרחק של כ-260 ק"מ לפונטו ארנס. נוף חד גוני , גדרות של חוות ענק מגיעות עד הכביש. מדי פעם גדר המפרידה בין שתי חוות. בחוות מגדלים כבשי מרינו בצפיפות של 4 כבשים לדונם (משאבים מועטים). באמצע הדרך מגיעים לישוב קטן ומסכן. המסעדה היחידה במקום מלאה בנוסעי אוטובוס שהיגיע לפנינו ובעלת הבית לא מוכנה לקבל אותנו. בצר לנו ( השלפוחית ) נכנסים למכולת קטנטונת ועושים עסק: ניתן להשתמש בשירותים של בעל הבית בתנאי שקונים. לשירותים תקרה נמוכה מאד ( גם בשבילי ). מה עשו הגבוהים ?
קנינו קפה ( 800 פזו * קרקרים ( 500 פזו ) ארטיק ( 1000 פזו ). לאורך כל הדרך רוח קרה וחזקה.
מגיעים לפונטו ארנס. עיר נחמדה וקרה מאד. אחרי שהתמקמנו במלון הולכים לטייל לבית הקברות המקומי. דומה לבית הקברות בבואנוס איירס עם צמחיה מטפחת יותר. משם למוזיאון העיר.
הולכים למסעדה. בדרך נכנסים לבית ישן – כ-110 שנה, מטיילים בבית. ברחוב רואים משלחות נשים בתלבושות אחידות שבאו לכנס הצלב האדום. בכיכר העיר הנמצאת בגן יפה עם אנדרטה במרכז, שוק בגדים. איתן ויגאל מחפשים דרך לטעון את הטלפון. הרחוב הראשי ומרכז העיר יפים. אנחנו במעילים וכפפות והמקומיים בחולצות T ( חם. 4 מעלות ) ממשיכים לכוון הנמל אבל המסעדה סגורה – מסעדות נפתחות ב- 19:30 – 20:00 . יושבים במול נחמד וכאשר הזמן עובר הולכים למסעדה. כשנכנסנו לקומה השנייה הגדולה , היינו לבד. תוך חצי שעה הקומה התמלאה. הארוחה מצויינת. חוזרים ברגל למלון.
25.11.12 ( ראשון )
טיסה Puerto-montt
הנסיעה לשדה התעופה אורכת זמן רב כי יגאל חוקר את הנהג. אח"כ טסים בנופים נהדרים: אגמים, נהרות, פסגות מושלגות. מתקרבים לנחיתה וממש לפני המגע הטייס מגביר מהירות, מקפל גלגלים וממריא. החסרנו פעימה. היה מטוס על המסלול עליו עמדנו לנחות. סיבוב נוסף ונחתנו בפורטו מונט.
מקבלים מכוניות מ"אלמו" אחת מהן במצב תחזוקתי גרוע: מיכל דלק יבש, פנס קדמי לא תקין, בלמים גרועים מאד, אנטנה שבורה. מחוסר ברירה לוקחים את הרכבים ונוסעים למלון Puerto Varas.המלון יפה, לובי בקומה 6 והחדרים בקומה 1 ממש על חוף האגם. הנוף יפה, אגם גדול, ספינת פירטים עוגנת מול המלון. המלון מלא קבוצות מטיילים. נוסעים חזרה לפורטה מונט ( 150,000 תושבים לעומת 5,000 בפורטו וורס ). מטיילים על חוף האגם בשוק וקונים פונצ'ו-ים. חנויות לדגים מיובשים, סירות מונחות על החוף ומחכות ( כנראה ) לגאות.ביקרנו בשוק המעניין,שוק הדגים,ועוד. אחרי שחיכינו להלה נסענו חזרה לפורטו ווראס. לא הצלחנו למצוא את המסעדה שהמליצו לנו ולכן אכלנו במסעדה איטלקית על חוף האגם.
26.11.12 (שני )
לפני היציאה: ארוחת בוקר כאשר שתי קבוצות ישראלים ( טיולים מאורגנים ) אוכלות בחדר האוכל. התנהגות ברברית ("יעקב, הביאו עגבניות !" מקצה חדר האוכל לקצה השני ). שרדנו.
נוסעים צפונה לכוון frutillair. לעיר שני חלקים: החלק הגבוהה והמרוחק מהאגם שנראה פשוט יותר ( עני יותר ? ) . נכנסים למוסך בו עוזרים לנו לפרק את הנורה השרופה באחד הרכבים. אח"כ יורדים לכוון החלק השני של העיר, על חוף האגם. המקום נראה גרמני ( למרות שלצד דגל גרמניה מופיע גם דגל צ'ילי ). בתי עץ עם גינות, מסעדה בצורת שעון קוקייה, בתי קפה סגורים ( לפני 11, לאן ממהרים ? ) לכאן הגיעו ראשוני הגרמנים מארופה,והעיר שומרת על המסורת הגרמנית והציביון הגרמני. .מטיילים ברחוב על חוף האגם לכוון אולם הקונצרטים המפורסם שעשוי כולו מעץ וחלקו על רגליים באגם.
נוסעים לכוון Puerto Octay. בדרך צופים לאגם, הרי געש, נחלים וצמחיה עבותה. העיר דומה לקודמתה: עיר גרמנית.
נוסעים ל Osorno ( לעיר ). קונים מנורה ומתקינים במכונית. ממשיכים ללגו Calafcuner ומשם עולים בדרך עפר לתצפית על האגם ( דרכי העפר טובות ומשולטות ככבישים וניתן לנסוע 60-70 קמ"ש ).
ממשיכים ובדרך אוספים טרמפיסט שלוקח אותנו ל-Tourist Information ב- Vallarrica. חרש עץ / פסל עם עבודות יפות. חנות לתיירים. קונים מזכרות.
עולים להר הגעש Vallarrica. דרך ארוכה שחציה דרך עפר. כאשר מגיעים לראש ההר מגלים שהמערות הוולקניות כבר סגורות. עושים חשבון עלות תועלת ( כניסה > 50$ לזוג ואין למעשה מה לראות ) ומחליטים לדלג על האתר מחר.
נוסעים ל-pucon ולתדהמתנו ה-GPS מצליח להביא אותנו עד המוטל. המוטל ממוקם בבית לפני האחרון ברחוב, ע"י האגם עם נוף להר הגעש. בעלת הבית ברזילאית צעירה ובן זוגה. מאד נחמדה עם רצון טוב אבל חסרת ניסיון ( בנוסף לבעיות תקשורת. לא ידעה להחליט באיזה מטבע רוצה תשלום, לא הבינה שרוצים מים רגילים לארוחת בוקר ). בערב הולכים למרכז העיר ( 400 מטר. נוסעים ). אוכלים במסעדה איטלקית נחמדה ( סלט יווני, מרק בצל, מנה lomo מחולקת לשניים ( הם שמחים לחלק מנה , לעשות כל חצי בדרגת עשייה אחרת ולתת לכל אחד מהמתחלקים תוספות).
אחרי הארוחה חוזרים למלון ( חלקנו ברגל ).
27.11.12 (יום ג')
ארוחת בוקר. בעלת הבית הסכימה להקדים את ארוחת הבוקר ב-15 דקות (הלחם מגיע מאוחר).
נוסעים לאזור המפלים. מחפשים שלט כניסה למפל ומחליטים שהשלט יהיה פתק על עמוד. לבסוף מוצאים שלט בגודל של פתק בדרך שאין בה תנועה ( אנחנו יחידים ). מגיעים לשער סגור ע"י צריף מגורים מט לנפול ומאחוריו שרותי שדה. היות ונשמע רעש של מפל, חונים ויורדים ברגל לכוון הרעש. מגיעים למפל יפה ומצד שני שלו בית נאה עם אישה נאה ( איתן אמר ) שמשקה את הגינה. יורדים מרחק קצר עד מפגש הנהרות. המקום נראה כמו גן עדן. חוזרים למכוניות ולכביש הראשי.
ממשיכים עד "עיירת צומת" ומנסים לנווט לכוון המפל. אחרי כמה דקות מוצאים צעיר מקומי המציע לנו עזרה ומנווט אותנו ישר לחצר של ביתו. רואים את בע"ח בחצר (עכשיו אביב ויש פעילות רבה ) . יורדים למפל המים בדרך קצרה עם מדרגות עץ ( תלולות למדי ) . מפל קטן ונחמד עם בריכת מים נחמדה. משלמים לגברת עבור החניה והירידה למפל 1500 פזו צ'יליאני, ויוצאים לכביש. מגיעים לאגם Lago Cabugua ומשם, אחרי חיפוש גלידה וצפייה בציפורים, נוסעים לפארק Huerquehue . משער הפארק מובילה דרך של 200 מטר עד מגרש חניה ומכאן מתחילים מסלולי הליכה. אנחנו בוחרים בזה שיורד לאגם ומוצאים שולחן על שפת המים. פיקניק. בסיום האוכל יצא כח משימה מצומצם ( כולם חוץ מאהוד ואוה ) לחפש את מסלול הטיול. לא נמצא.
חוזרים ל-pucon . קפה ועוגה בבית קפה נחמד ברחוב הראשי. חזרנו ברגל למוטל. ראינו חנויות, אופניים רבי כיסאות עם גג להשכרה ( 4-12 איש ).
בערב נוסעים למעיינות חמים ב-Termas Huife .קונים מגבות ( 7$ סט ) מגיעים לבריכה גדולה שכולה שלנו. טמפרטורת המים 38 מעלות והמקום מפנק מאד. מבלים שעתיים שלוש ואח"כ מתקלחים וחוזרים ל-Pucon למסעדה שאכלנו אתמול. חזרנו למוטל.
28.11.12 ( רביעי) עוזבים את pucon . נוסעים דרך Valdivia . בוולדביה חונים על חוף הפוירד/נהר קרוב מאד לשוק הדגים. השוק מקורה וצמוד לנהר. בצד הפונה לנהר דוכני דגים ופרות ים. מולם דוכני פרות וירקות. בנהר, במרחק מהשוק, רפסודה ועליה כלבי ים ואריות ים קטנים ( יחסית ). כל האזור מלא בציפורים ובין השוק והדוכנים ( יש גדר ) ממוקמים אריות ים גדולים. הקרבה למוכרים מבטיחה מזון בשפע. בין המוכרים מסתובבים אריות ים שמתחננים לדג. המוכרים משתדלים להיות הוגנים וזורקים חלקי דגים גם ל"חברה" הרחוקים. מדהים לראות איך חיה של 800 ק"ג מתחננת לראש דג.
עולים לעיר בחיפוש אחרי קפה. בדרך אני קונה קנה דומה לקנה סוכר שכולם לועסים. הטעם מר/חמוץ בצורה היסטרית. אחרי שכולם מנסים את החוויה אני משעין את הקנה על קיר ותוך דקה הוא מוצא בעלים. שותים קפה וחוזרים למכוניות, דרך שוק הדגים כמובן.
נוסעים למבצר הספרדי ב-Niebla . מקבלים הסבר מפורט ומעניין ממדריך הלבוש כפירט ( מי נלחם במי, מדוע חסר החלק המשמש לכוון התותחים במחצית מהתותחים ). נוסעים למעגן קטן ולוקחים סירה/אוטובוס לאי Coral ( למרות המלצה של המדריך במבצר אפשר לחסוך את הנסיעה ). ההפלגה לרוחב הפיורד אורכת כ-20 דקות. לא מצאנו שום דבר על האי , בעיקר אוכל וחזרנו כלעומת שבאנו. יצאנו מהעיר ו"פתחנו שולחן" .
חוזרים דרך וולדביה לכוון Osorno ואחרי מעבר (בטעות) פעמיים דרך הקופות של הכביש המהיר מגיעים למוטל. מוטל בסיסי עם חדרים זעירים שמאלצים אותנו להשאיר את המטען במכוניות. אוכלים במוטל ( מרק עגבניות טוב
וסלט ירקות). לילה טוב

הר הגעש vallarica פולט עשן לכבודנו (מפחיד).083.JPG
29.11.12 (חמישי)
סיבוב קטן בחוות על חוף האגם. עוצרים לתצפית על חוות פורלים ורואים כיצד שואבים את הפורלים מתוך כלוב שנגרר מהאגם לתוך מיכליות. משם נסענו לפרק הלאומי Petrohue והלכנו לראות מפלי מים. המפלים , על בסיס בזלתי, יפים וצבע המים טורקיז מדהים. המסלול למפלים באורך כ-800 מטר ומסודר. קניית מזכרות בחנות המקומית.
נוסעים לאגם "כל הקדושים" (Lago todos los santos ) . וטיילנו על חוף האגם. החול שחור ( הרי געש ) . כל הסביבה פורחת בפרח הדומה לאחי-רותם צהוב. שתינו קפה (רע) ונסענו להר הגעש Osorno. טיפסנו עם המכוניות עד לתחנת הרכבל התחתונה ( גבוהה מאד ) ומכיוון שלא הורשנו להמשיך עם הרכבים לראש ההר , הסתפקנו בסיבוב רגלי קטן וארוחה קלה במסעדה ( מרקים, אמפנדס ענקיים ועוד ). עקב מזג האוויר החלטנו לא לעלות ברכבל לראש ההר. ירדנו מההר ל-porto vares כאשר הבלמים של הרכב שלנו מראים סימני התפוררות.
איתן, דובי ויגאל נסעו להחזיר את הרכבים לפורט מונט ולצעוק עליהם. בכניסה לשדה תעופה התפוררו הבלמים סופית. הפיצוי היה שעובד "אלמו" החזיר את השלושה,עם משפחתו ברכב קטנטן למלון דרך שבילים עוקפי כביש אגרה.
קיבלנו חדרים מצויינים והלה הזמינה אותנו לעשות ג'קוזי אצלה אבל סירבנו בנימוס (פחדנו מאיתן). בערב נסענו למסעדה שפספסנו בביקור הקודם. המסעדה מצוינת והמנה המומלצת הוא דג מלרוזה,. מרק העוף היה חלומי וכך כל הדברים שהוגשו.
179.JPGהמעינות החמים של terma huife
30.11.12 (שישי)
פורטו וורס (צ'ילי) – ברילוצ'ה (ארגנטינה) : חציית האנדים
המסע כולו מצטיין בסדר מופתי וכל המנגנונים ( אלה שמעבירים את המזוודות שלנו) משומנים. הציוד עובר איתנו 7 לאגונות: אוטובוס-ספינה-אוטובוס-וחו"ח. נוסע איתנו מדריך (מבוגר) שמלווה את הנסיעה בהסברים מאלפים ( שליטה מצויינת באנגלית). כל הדרך מלווה נופים נהדרים ומזג האויר קריר עם זירזוף.
מתחילים באוטובוס שאוסף אותנו בבית המלון בוורס. נוסעים, בעיקר בדרך עפר, לספינה . בדרך עוצרים במפל אותו ראינו לפני יום או יומיים. אנחנו מתמקמים בבית קפה קטן באתר עד שכל הנוסעים יחזרו מהמפל. ממשיכים עד ספינה ( בדרך מסתבר שהלה שכחה את המעיל בבית הקפה) המפליגה משך שעה וחצי על אגם כל הקדושים. בנקודת הסיום ממתין לנו אוטובוס קטן ( לא מיני ) וישן למבצע מעבר האנדים. הנסיעה בת 25 ק"מ ( 25 נוסעים ) בדרך עפר קשה בתוך יער בעליה עד גובה 1000 מ' , מעבר גשרי עץ לשני הגלגלים בלבד, ספי תהום, צמחיה עבותה. המסע אורך כשעה וחצי . יוצאים דרך תחנת גבול צ'ליינית ומגיעים לקצה המסע לתחנת גבול ארגנטינית. ספינה אוספת אותנו מתחנת הגבול ומקפיצה אותנו ( חצי שעת הפלגה ) לצד שני של האגם. אוטובוס שממתין לנו לוקח אותנו לספינת קטמרן גדולה ( 250 נוסעים ) המפליגה משך שעתיים לאורך אגם Huapi (האגם הגדול ביותר בארגנטינה). במקום עצירת הספינה ממתין לנו אוטובוס שמביא אותנו למלון על חוף האגם בברילוצ'ה ( 17 ק"מ מחוץ לעיר ). האוטובוס הוריד אותנו למרגלות המלון ( המלון על צלע גבעה ) ומיניבוס של המלון אוסף את המזוודות שלנו לקבלה בעוד אנחנו מטפסים ברגל. קבלנו חדרים במבנה האחרון והגבוה. כמובן שנזקקנו לעזרת המיניבוס כדי להוביל את המזוודות. החדרים מעולים: נקיים, מודרניים, ג'קוזי וכו'.
בשעה 22:00 חוזרים איתן דובי ויגאל עם שני רכבים שהשכירו. אכלנו ארוחת ערב במלון. לא משהוא.
1.12.12 ( שבת )
השארנו את המזוודות במלון ויצאנו לטיול לסנט מרטין דה לוס אנדס (San martin de los andes ) כולל לינה.
ע"פ המלצת יועצת במלון הגענו לצומת , ושאלנו את הרנג'רים לגבי מזג האוויר והאפשרות לנסוע בדרך עפר במקביל לכביש. מזג האוויר היה טוב ולכן עלינו על דרך העפר. הדרך מתפתלת לאורך כ-90 ק"מ בין צוקים עצומים עם צורות של קתדרלות וכו' . הפארק יפה לאין ערוך מציון פארק בארה"ב. לקראת הסיום מוצאים כמה בתי עץ קטנים שאחד מהם בית קפה. הייתה רוח והיה קר. נכנסנו לשתות קפה ולאכול עוגה.התפתחה שיחה מאד מעניינת עם בעלת הבית ועם בעלה שהגיע יותר מאוחר ( מה מביא אנשים לגור במקום כזה , איך מסתדרים וכו' ) הפלאן והעוגות שלה טובות מאד.
הגענו לסנט מרטין בגשם ומצאנו בקלות את הפנסיון. מקום נחמד מאד. הלכנו לטייל בעיירה . גלידה ( מצויינת ). נסענו כולם לחפש את התצפית על העיר. כשמצאנו אותה אחרי מאמצים הסתבר שהמאמץ היה כדאי. למרות שהתחיל להחשיך, נשקף נוף נהדר של העיר והפיורד.
בערב הלכנו לאכול במסעדה שהומלצה ע"י המלון. לא משהוא. גלידה ולישון.
2.12.12 ( ראשון )
יוצאים מסנט מרטין לאורך האגמים בדרך לברילוצה. יורד גשם. קיבלנו חדרים (באותו בניין בו גרנו קודם). נסענו לעיר לאכול את "הסטקים הכי טובים" אצל אלברטו. אין שמירת מקומות לכן הקדמנו להגיע לפני הפתיחה, טיילנו קצת ופתחו. תוך זמן קצר המסעדה מלאה באנשים. שיחה עם בחורה דוברת עברית והסתבר שרוב/כל יושבי המסעדה ישראלים ( המלצרים והטבחים, לא). האוכל מצוין ומאפשרים לחלק מנות. אחרי האוכל טיילנו בחניות שוקולד ברחוב הראשי. חנויות גדולות מאד ויפות. קנינו שוקולד, שתינו קפה, המרנו כסף בחנות בגדים ( חנויות בגדים זו הסוואה לבנקים ). חיווינו גשם משמיים בהירים לחלוטין. ההסבר כנראה ברוח החזקה המביאה את הגשם ממקום בו יש עננים. היה נהדר. חזרנו למלון.
san martin de los ander טיול דרום אמריקה 177.JPG
3.12.12 (שני)
נסענו לאורך האגם מהמלון עד הרכבל שעולה לתצפית. מזג האוויר ניראה מעונן וקר (איתן לבש מעיל!) עלינו ברכבל למרומי מסעדה,עם תצפית נהדרת על אזור האגמים.תצפית מצד אחד על אגם "הואפי" הענק,דרך שבעת האגמים מצפון,והר הטרונדור מדרום מזרח.אווה ואהוד ירדו לרחוב שמספרי הבתים הם המרחק ממרכז העיר, למשל: מול הרכבל ישנו בית מספר 17,500 . בהמשך נסענו לאורך האגם עד מלון יאו-יאו (??). מלון מהודר צופה לנוף יפה של האגם והנהר. נכנסנו לשתות תה וזכינו לטקס שכלל כלים יפים, ממתקים ע"י התה, תפוחי עץ מצוינים ובעיקר לובי יפה שנותן, למרות גודלו, הרגשה ביתית.
משם נסענו למושבה השוויצרית. הסתובבנו קצת ונכנסנו למסעדה כפרית ( גדולה, מעץ, אח בוערת, ויטרינות גדולות ) ואכלנו פונדו. נחמד.
חזרנו למלון, ארזנו את כל הפקלאות, העמסנו על הג'יפים ( נס בפני עצמו ! ) ונסענו לשדה התעופה. הטיסה צריכה להמריא ב 20:30 אבל מסתבר שדובי לא רשום לטיסה. טלפונים לכל העולם, מו"מ , 100$ ודובי על הטיסה. מגיעים לבואנוס איירס ב- 22:30 ומסתבר ששכחו לקחת אותנו מהשדה. לקחנו שתי מוניות ובנסיעה מטורפת ( העיר יפה מאד בלילה ) מגיעים למלון. התארגנות מהירה, פרידה מהלה ואיתן ( חוזרים הביתה) ולישון.
טיול דרום אמריקה 236.JPGברילוצ'ה עיר השוקולד ואין סוף של אגמים
4.12.12 (שלישי)
קמים מוקדם ( 6:00 ) , ארוחת בוקר וב-7:00 יוצאים לטיסה לאיגואסו. הטיסה מאחרת ב-45 דקות. בשדה התעופה מחכה לנו מדריכה חמודה- איגנסיה. מתחילים בצד הברזילאי. נוסעים לגבול, יוצאים מארגנטינה, עוברים גשר על הנהר איגואסו שמתחלק בין המדינות ( כל חצי צבוע בצבעי במדינה "שלו"). עוצרים לארוחת צהריים במסעדה ברזילאית. קודם כל שמים מדרגה כדי שנוכל לרדת ושטיח אדום עד המסעדה. המסעדה עצומה ( יכולה להכיל מאות רבות, לדעתי עד 1000 סועדים ). הארוחה עולה כ-35 ₪ ומזנון חופשי המכיל כל מה שמעלים על הדעת, כולל חומוס וסלט בורגול. בנוסף לזה גריל מצוין (ברזיל, לא ?) . מסיימים בחנות כל בו סמוכה ( כובעים וכד') ונוסעים למפלים.
המפלים בצד הברזילאי מאורגנים יפה. מגיעים לרחבת כניסה רחבת ידיים ועולים לאוטובוס קומותיים לנסיעה לכוון המפלים. הנסיעה בדרך העוברת בצמחיה עבותה עם מיליוני פרפרים. יורדים בתחנה והולכים בשביל. אחרי כמאה מטר השביל פונה ובבת אחת מתגלים המפלים. אי אפשר לתאר או לצלם. צריך לנסוע לשם. צלעות הגבעות מול המפלים הארגנטינאים (זה מה שרואים מברזיל) מרושתות בשבילי עץ המוגבהים מעל האדמה. עוברים את כל השבילים ( פרפרים, לטאות ) ולבסוף מסיימים בגובה הנהר. הולכים על גשר עד בסמוך למפל. נרטבים. חוזרים למעלית למחזירה אותנו למפלס המכוניות. מזג האוויר טרופי: 41 מעלות ו- 90% לחות.
חוזרים למלון מרוצים עד מעל לראש.היה נהדר.

מפלי איגואסו

טיול דרום אמריקה 383.JPG
5.12.12 (רביעי)
איגנסיה (המדריכה) אוספת אותנו ב-9:00 ונוסעים למפלים בצד הארגנטינאי בהרגשה ש"מה עוד אפשר לחוות אחרי אתמול". מגיעים לצד הארגנטיני של המפלים ואיגנסיה מחליטה לדלג על תחנת רכבת אחת וללכת לתחנה אחרת ברגל. הולכים מרחק של פחות מק"מ בשביל נוח מאד ובדרך רואים רקונים עם אף של אוכל נמלים. מחכים כחצי שעה ועולים על רכבת פתוחה שמובילה אותנו דרך יער גשם עם צמחיה עבותה , לטאות, ציפורים ומיליוני פרפרים. יורדים בתחנה והולכים על גשר בגובה של כ-2 מטר ובאורך של 1100 מטר ( זה רוחב הנהר כאן) מעל נהר האיגואסו. פרפרים, ציפורים, דגים, צמחיה והנהר . בסוף המסלול מגיעים לנקודת תצפית על המפל הגדול. מפל זה מחולק בין ארגנטינה וברזיל ומרפסת התצפית קרובה מאד למפל. המראה מהפנט והמרפסת דחוסה באנשים שמתפעלים ב-100 שפות ובשני צלמים על סולמות שמשכנעים אנשים להצטלם על רקע המפלים. חוזרים לנקודת ההתחלה של ה"גשר" והולכים על המסלול העליון. כל המסלולים מוגבהים מעל האדמה ונוחים מאד להליכה. חוצים מפלים ("אדם" , "חוה" וכד'). מכל נקודה בשביל רואים מפלים אחרים בזוויות ראיה שונות.
הפסקת צהריים. אוכלים סנדביצ'ים במזנון ורקונים לוקחים לנו מהשולחן את השאריות. אנחנו מתפעלים מהיכולת שלהם לסחוט את הטיפות האחרונות משקיק קטשופ או מיונז.
אחרי ארוחת צהריים הולכים במסלול שאורכו ק"מ וחצי ומגיעים לנקודת ירידה לנהר. איגנסיה מחכה עם כל הציוד שלנו ואנחנו יורדים ( 130 מדרגות, חלקן גבוהות + כמה מאות מטרים על חוף הנהר ) עד למזח ממנו מפליגים לשייט מתחת למפל. לבושים בבגדי ים, עם חגורות הצלה והמצלמות בתיקים אטומי מים ( מקבלים מהמפעילים במקום ) עולים על סירה עם כ-30 בני נוער (גיל:~20) צוהלים. הצעירים ( בעיקר הצעירות ) מלהיבים את מפעיל הסירה ואנחנו נכנסים מתחת למפל ( לא לפני שעצרנו לצילום). המים הנופלים מגובה של כ-80 מטר וניתזים מהסלעים מכים בנו והחוויה נהדרת. אין ספק: מקלחת חיינו.
אח"כ חוזרים למדריכה ולמיניבוס. העלייה, להבדיל מברזיל, ברגל. מגיעים למלון לארוחת ערב ולישון. יום קשה ( במובן החיובי) עבר על כוחותינו (כ- 8 ק"מ הליכה ע"פ הערכת איגנסיה). מזג האוויר היה משופר לעומת אתמול: 38 מעלות ו-80% לחות.
שטים אל מתחת למפליםשטים אל מתחת למפלים
6.12.12 ( חמישי )
היום נפרדנו לשתי קבוצות: יגאל, טובה, דובי ורחל נסעו לראות תחנת כוח ואווה ואנוכי הלכנו לראות פארק ציפורים.
פארק הציפורים ממוקם כ-200 מטר מהמלון. הפארק פרטי וחי מכרטיסים שקונים אנשים. כאשר הגענו בבוקר ( ~10 ) לא היו מבקרים אלא רק הצוות הצעיר שמפעיל את המקום. חיכינו כ-20 דקות והצטרפו אלינו שתי בחורות דוברות אנגלית ויצאנו לטיול. טיולים במקום נעשים רק בליווי מדריך. עלינו על טרקטור שלקוח אותנו כק"מ לתוך היער ושם השאיר אותנו ונסע. הלכנו בשביל מסודר בתוך אווירה של ג'ונגל. הרעש של בציפורים והחרקים עצום. מפעם לפעם מגיעים לכלוב בו שוכנות ציפורים. הוסבר לנו שהציפורים נמצאות בתהליך החלמה מפציעות וכאשר הן מבריאות הן משוחררות. שמנו לב שבכל הכלובים יש ציפורים, כלומר: תמיד יש מספיק פצועים מאותו סוג. הרשימו ביותר הנשרים. היו שם 8 מסוגים שונים שישבו על צמיגים קבורים חלקית באדמה והיו קשורים לצמיגים. לכלוב יש גדר נמוכה (כחצי מטר). הוסבר לנו שהנשרים מוצאים כל יום עם מאמנים לאימוני תעופה. כאשר הם מסוגלים לעוף הם משוחררים.
בהמשך ראינו מדגרה עם שלווים. זה מאגר המזון של אוכלי הבשר.
בתום הביקור חזרנו למלון ויצאנו לשדה התעופה. בשדה הסתבר שטיסה אחת בוטלה ונוסעי שתי טיסות אוחדו לטיסה אחת. הטיסה ארכה כשעתיים כאשר ב-40 דקות האחרונות היינו קשורים והמטוס הטלטל בפראות. טסנו כחצי שעה בתוך סופה חזקה ונחתנו בשדה שכבר נסגר, עקב מזג האוויר, כמה שעות קודם לכן. השדה כולו מוצף מים. אין אפשרות לרדת מהמטוס. מחכים חצי שעה במטוס,עד שהוא נגרר מחוץ למים,ומוריד אותנו לאוטובוסים. חוויה בהחלט לא מומלצת,אך נגמרה בטוב!! לינה באותו מלון
.Aspen suites
7.12.12 (שישי
יוצאים ברגל לטיול באזור הנמל הישן של בואנוס אירס פוארטו מאדרה.במשך השנים הפך האזור כולו לאזור מסעדות מצוינות,משרדים מודרניים,אתרי בילוי,ושימור קטעים מהנמל העתיק.חוויה נהדרת ומרשימה.הסתובבנו שם כחצי יום,נכנסנו לאכול באחת המסעדות הקטנות,ונהננו מאד.
בהמשך,הליכה רגלית עד כיכר מאיו המפורסמת.עדיין ממשיכים שם בהפגנות שונות לכל עניין.
הכיכר מוקפת בכל המבנים החשובים של העיר:הבית הוורוד(ארמון הנשיאות),בית המועצה,בית המחוקקים,קטדרלה מטרופוליטנה,ובמרכז הפירמידה דה מאיו.כל בניין מעניין,ויש בו המון היסטוריה.

8.12.12 (יום שישי)
יצאנו בבוקר לסיור בשכונת לה ריקולטה,וברובע היהודי.ביקרנו בבית הכנסת של חב"ד ,"זכינו" להניח טפילין,ואף לטקס בר מצווה (באיחור של 60 שנה) שלא ערכנו בהיותנו בני קיבוץ השומר הצעיר.
הסתובבנו בחנויות היהודיות,דיברנו(בעברית) עם העוברים ושבים,מצב הקהילה,החיים בצל הפיגועים,והכמיהה לישראל.
משם הלכנו לאתר הצנוע ולא מרשים של הפיגוע בשגרירות,גילינו את השדרה ובה שלט לזכר יצחק רבין,כשהכל נראה מוסתר,ולא מטופח.
הלכנו לראות את שוק האומנויות,שבו כל אחד מוכר חפצי אומנות,מעשה ידיו.שווה ביקור !!
לאחר מנוחת צהריים,וארוחה "במסעדת פועלים" קטנה ומאד אופיינית,יצאנו למדרחוב ברחוב פלורידה,לא רחוק מהמלון שלנו. זאת חוויה יוצאת מהכלל.ביום שישי אחה"צ בכל פינת רחוב להקות קטנות של רקדנים מופיעות בריקודי פלמנקו סוערים,הקהל עומד מסביב ומוחה כפיים,או מצטרף לרקדנים.הכל מאד אוטנטי,והרקדנים נהדרים.אכן חוויה נהדרת לסיום הביקור בבואנוס איירס. אסור להחמיץ !!
בערב אורזים מזוודות,ולאחר מכן יוצאים לארוחה טובה ,ומסיבה קטנה לסיום הטיול.
9.12.12 (שבת).
מתארגנים לטיה ארוכה.בואנוס איירס >רומא > תל אביב.
מגיעים ב- 10.12.12 בשעות הבוקר לשדה התעופה בן גוריון.

סוף טיול.
בואנוס איירס-רוקדים ברחובות 016.JPGשלום לך בואנוס איירס ולהתראות.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של igal.brandes?

הפוסט הבא ›
קבוצת גאריטורס בטיול 11 יום ביוון -צפון מקדוניה,זגוריה,הרי הפינדוס ואזור מטאורה.
קבוצת "גאריטורס" בטיול 11 יום ביוון -צפון מקדוניה,זגוריה,הרי הפינדוס ואזור מטאורה.
מתוך הבלוג של igal.brandes
01-12-2013
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
וייטנאם קמבודיה 22 יום-טיול משפחות פרטי-טובה ויגאל ברנדס
וייטנאם קמבודיה 22 יום-טיול משפחות פרטי-טובה ויגאל ברנדס
מתוך הבלוג של igal.brandes
01-05-2012
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של igal.brandes »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×