``טיפים מהשטח`` - טיול משפחתי לתאילנד

רכיבה על פילים מופעי קרוקודילים, חופים מהממים, שקיעות מדהימות, טיולי ג`יפים למשולש הגבולות, שבט ארוכות הצוואר וארוכות האזניים, מקדשים ונזירים,שווקים צפים וקברטים.. טיול של משפחה עם שלוש בנות בתאילנד.
מערכת אתר למטייל
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ``טיפים מהשטח`` - טיול משפחתי לתאילנד

נחיתה בבנגקוק

יום ג` - 20.12.05:
לאחר הנחיתה בבנגקוק המשכנו בטיסת פנים לצ`אנג מאי. נחתנו בצ`יאנג מאי בשעה 18:25 וכצפוי המתין לנו טוני, המדריך המקסים. אספנו את המזוודות וטוני לקח אותנו למלון Central Duangtawan Hotel. מלון מעולה שממוקם בלב שוק הלילה של צ`יאנג מאי (המלון מומלץ ביותר).

יום ד` - 21.12.05: נסענו עם טוני למקדש Doi Suthep temple, אחד המקדשים החשובים בצפון תאילנד. טיפסנו 308 מדרגות עד למקדש, ראינו בדרך את ילדי ההמונג מקבצים נדבות בחינניות יתרה. הראות היתה גרועה, אבל בימים של ראות טובה ניתן להשקיף מלמעלה על ציאנג מאי. בתוך מתחם המקדש יש צ`די מעניין, מצופה נחושת, שבראשו שמשיית זהב, הבנויה מ-5 נדבכים. במקדש ראינו את כל תנוחות הבודהה החל ממדיטציה וכלה בנירוונה (כל תנוחה שייכת ליום בשבוע).

זהו אחד ממבני הצ`די המקודשים ביותר בתאילנד. לאחר ההתרשמות מהמקדש המשכנו לכפר Doi Pui שהוא כפר של אנשי המונג. הכפר די מתוייר. ניתן לקנות כאן עבודות יד של בני המונג ולהתרשם מהבתים ומהתלבושות המסורתיים, למרות שזוהי בעיקר הצגה לתיירים. ארוחת צהרים אכלנו במסעדה מקומית בדרך שהגישה לנו ממיטב המאכלים התאילנדים.

המשכנו לכפר Bo Sang, שמכונה בפי כל כפר המטריות בשל יצרני המטריות הרבים המתגוררים בו. כמעט כל הכפר הוא מקבץ של חנויות לחפצי נוי ולעבודות יד, שמוצעים בהן למכירה מטריות ושמשיות מצוירות, מניפות, כלי כסף, מקלעות קש, חפצי במבוק ועץ טיק, פסלים, כלי חרסינה ועוד. שם ראינו את תהליך ייצור הנייר שממנו עושים את המטריות, את תהליך ייצור המטריות מעץ, את תהליך הצביעה והציור על המטריות. הביקור שם היה מרתק, נתנו חולצות, תיקים ומכנסיים שיציירו לנו עליהם. זה מדהים לראות באיזו מהירות הם מציירים ציורים מלאי פרטים ומדהימים ביופיים.

הביקור הבא היה ב-Silver Factory, שם מפתיע אותנו ``דאנג`` שדובר עברית. הוא מסביר במהירות איך מייצרים את כלי הכסף והתכשיטים בעזרת שבלונות ומדגים במהרה את תהליך ייצור השבלונות וכמובן שמוביל אותנו לחנות כדי לקנות מוצרים. מיותר לחלוטין. כשביקשנו מטוני לסיים את היום בעיסוי, לקח אותנו ל-Pon Ping Hotel ועזב אותנו שם לחסדיהן של 5 תאילנדיות שהיו מרוצות מגודלינו הטבעי. נהנינו מה-Oil Massage וחזרנו ברגל למלון, לא לפני שחרשנו שוב את שוק הלילה..

יום ה` - 22.12.05: בעקבות בקשתי המיוחדת לראות נזירים אוספים מזון בשעות הבוקר המוקדמות, הגיע טוני ב-6:00 בבוקר, אסף אותנו ונסענו ל-Doi Suthep לראות את הנזירים בצאתם מהמנזר. פשוט מדהים לראות כמה משפחות ``פותחות שולחן``, מכינות מנות מנות עבור הנזירים אחרי הכנה בבית, ומחלקות את המזון בנאמנות ובאהבה, וכל זאת על מנת לזכות בברכה מהנזירים.

מסתבר שהמון משפחות מחליטות לשלוח את בניהן למנזר (גם בניגוד לרצונם של הילדים) משום שהן חסרות כל ואין להם אוכל בבית. ההורים יודעים שהאפשרות היחידה לשרוד היא לשלוח את הילדים למנזר. הילדים נשארים ומתפקדים כנזירים עד גיל 20 לפחות ואז הם יכולים להחליט אם להמשיך במסלול זה או לצאת מהמנזר לחיים חדשים. האוכל שהנזיר אסף באותו יום מספיק לו עד הצהריים, ולאחר מכן מותר לו רק לשתות עד הבוקר שלמחרת. חזרנו למלון לארוחת הבוקר ובשעה 8:00 טוני אסף אותנו להמשך היום.

Doi Inthanon הוא ההר הגבוה ביותר בתאילנד (2595 מ`). יש בו 3 מפלים מרשימים הגולשים לאורך מורדותיו. הגענו למפל התחתון, הנגיש והגדול ביותר מבין שלושתם, Maeklang Waterfall.
בהמשך, הגענו לפרה מאהאתאט נפמתאנידון (Phra Mahathat Naphamethanidon), צ`די שנבנה ע``י חיל האויר התאילנדי המלכותי לכבוד יום הולדתו ה-60 של המלך, בשנת 1989. בבסיסו של הצ`די המתומן יש חלל ובתוכו פסל בודהה מאבן. נבנו שני צ`דים, אחד עבור המלך ואחד עבור המלכה.

הגענו לכפר Kunklang Village, כפר של אנשי ההמונג, טיילנו קצת בשוק של הכפר, הצטיידנו בפסלי ארוכות הצואר, פילים, דולפינים, מאפרות וכו` והמשכנו למסעדה מקומית נחמדה ביותר. מה ששכחתי לציין שכל יום לארוחת הצהריים אשתו של טוני הכינה לבנות שניצלים אסלי כמו שכל אמא יהודיה יודעת להכין. כלומר, גם כשאכלנו במסעדה מקומית, טוני הביא איתו את השניצלים והצ`יפס, נתן לחימום, והילדות היו מאושרות עד הגג. אחרי ארוחת הצהריים טוני העביר אותנו לאחריותו של חבר משבט ההמונג ויצאנו לטרק רגלי של כ-3 שעות בשמורת Doi Inthanon.

ירדנו דרך שבילים לא שבילים, עברנו דרך המפל הגבוה ביותר נאם טוק סיריפום (Siriphum). עברנו גשרי במבוק וירדנו בסולמות במבוק דרך טרסות האורז עד לכפר שבט ההמונג Kunklang Village. שם ראינו את החיות חיות עם בני האדם, ראינו את בתי הכפר, את צורת החיים של בני השבט וכמובן התארחנו באחד הבתים. הראו לנו כיצד הם מכינים לנו קפה שחור מקטיפת הפולים מהעץ ועד הגיעו לספל הקפה. חילקנו להם חטיפי קיט קט, גם למבוגרים וגם לילדים ויצאנו לדרכנו למפל נאם טוק וואצ`יראטאן (Wachiratan) הענק שנתזיו מלאו את המצלמות במים, ומשם חזרה למלון Central Duangtawan בציאנג מאי.

לתחילת הכתבה

שמורות ומעיינות חמים

יום ו` - 23.12.05: נסענו לחוות הסחלבים Bai Orchid Farm, נהנינו ממראה הסחלבים הבשרניים, הגדולים והצבעוניים, ונכנסנו לכלוב שבו היו פרפרים יפיפיים. המשכנו למחנה הפילים Mae Taman elephant & rafting camp, שם האכלנו באהבה את הפילים בקני סוכר ובבננות. אח``כ זוגות זוגות אנו עלינו על אוכפים ובעזרת הפילים חצינו את נהר Mae Taeng River. הרכיבה ביערות הגשם הייתה מרתקת, כיפית ואחת האטרקציות היותר מקסימות של הטיול. בנקודה מסוימת ירדנו מהפילים, עברנו בשוק עבודות יד של אחד הכפרים הסמוכים ועלינו על עגלות רתומות לשוורים.

כשחזרנו עם השוורים למחנה הפילים, ירדנו לנהר ושטנו ברפסודות במבוק במורד הנהר כ-40 דקות. בנותינו נהנו להשיט את הרפסודה, אפילו בהצלחה יתרה. טוני חיכה לנו בנקודת הסיום של השיט ומשם לקח אותנו חזרה למחנה הפילים לארוחת צהריים במסעדה שמגישה אוכל מקומי, ממוקמת על גדות הנהר וכמובן שטוני לא שכח את השניצלים.

אחרי ארוחת צהריים דשנה נסענו לשמורת Huai Nam Dang National Park למעיינות החמים Pong Dued Hot Springs and Geyser (חשוב מאוד לא לשכוח בגדי ים). ראינו שם מס` בריכות עם גייזרים טבעיים שמתיזים מסביבם מים רותחים. בעבר אנשים היו מוכרים שם סלי במבוק וביצים על מנת שאנשים יבשלו שם את ארוחת הצהריים שלהם. כיום חל איסור על כך. בהמשך, ירדנו המסלול של כ-200 מטר לבריכות החמות. הבריכות נמצאות בתחום של צימרים שניתן להשקיף מהם על נוף מדהים של יערות.

מתחם הצימרים מטופח מאוד ומי שרוצה רומנטיקה, שם המקום המתאים לו. יש בריכה משותפת לגברים ונשים ובריכה מופרדת. אנחנו זכינו לבריכה פרטית במשותפת. טוני עלה לרכב וקבענו להיפגש בחנייה בשעה 18:00. כשעלינו בשעה המיועדת, חיכו לנו ספלי קפה ותה מוכנים לשתייה (מכיוון שהיה די קר הקפה היה ממש במקום) ופלחי אננס ואבטיח. ישבנו לאור תאורת הגן של המקום, שתינו קפה ואכלנו את הפירות.

עזבנו את המקום לטובת לינת הלילה ב-Royal Ping Garden & Resort. התמקמנו במלון והלכנו לאכול ארוחת ערב. המלון מורכב מבתים דו קומתיים בלב שמורה ירוקה ומטופחת, מלאה פרחים ועצים (מקסים). הבעיה היחידה שהייתה במלון היא חוסר במים חמים. בקור שהיה שם המקלחת לא הייתה מהנה במיוחד. היתה בינינו אי הבנה קטנה: כשתכננו מהארץ טיול ג`יפים, הבנו כמו כל ישראלי מצוי שטיול ג`יפים הוא טיול שטח, מה שלא היה ברור לטוני, שהסביר לנו שלטיול שטח דרושים 2 רכבים ומעלה למקרה של התחפרות בשטח.
הסברנו לו שלהבא, כשישראלים כותבים לו שהם רוצים טיול ג`יפים, הכוונה לנהיגת שטח ולא טיול עם ג`יפ בכביש. טוני הביע נכונות לשנות לנו את המסלול לטיול שטח (וכל הכבוד לו על כך), אבל כייון שהיינו עם 3 בנות, בגלל החששות ובגלל שבאמת לא רצינו להפסיד את התוכנית של מחר, החלטנו להמשיך לפי התוכנית המקורית.

יום שבת 24.12.05: Tham Chiang Dao- מכלול המערות משתרע, לפי הסיפורים, כ-10-14 ק``מ אל תוך דואי צ`יאנג דאו - הר המתנשא לגובה של 2285 מ`. נכנסנו למערה בליווי מדריכה המצוידת במנורת גז. בגלל ריבוי מנורות הגז במערה מחניק וחם שם בטירוף. הלכנו במערה החשוכה, עברנו במעברים צרים מאוד ואפילו זחלנו במקומות מסוימים. בתוך המערה היו תצורות סלע מרשימות שליותר ממאה מהן הוענקו שמות. מעבר לזה, בכל תצורה כזו התאילנדים רואים משהו מוחשי. אגדה מקומית מספרת, שמתחם מערות זה שימש כבית לנזיר מתבודד במשך 1000 שנה.

לפי אותה אגדה קיים הנזיר קשרים קרובים כל כך עם עולם האלים עד ששכנע את המלאכים ליצור 7 פלאים בתוך המערות, בהם נחל שזורם היישר מבסיסו של הבודהה העשוי זהב טהור, מאגר של אריגים שמימיים, אגם מכושף, עיר של נחשים מיתולוגיים מרובי ראשים, פיל קדוש בן אלמוות ואת קברו של הנזיר עצמו. המקומיים טוענים שכל הפלאים נמצאים הרבה הלאה, במעמקי ההר, מאחורי המערה המוארת האחרונה.המקומיים אומרים שמי שינסה להסיר פיסת סלע מן המערות, יאבד את דרכו במעבריהן. סמוך למערות יש וואט וכן דוכני אוכל, בהם מוכרים שורשים, צמחי תבלין וחטיפים (בעיקר נודלס).

המשכנו ל``שוויצריה הקטנה`` של תאילנד ב-Doi Ang Khang, הר המתנשא לגובה 1300 מ` ושם שורר אקלים קריר כל חודשי השנה. האקלים מסייע בהתפתחותם של פרחים, פירות וירקות שבדרך כלל גדלים רק באזורים ממוזגים יותר. הגענו לנק` גבול תאילנד- מיאנמר (בורמה) הנמצאת בכפר Norlae- Palong hill tribe village- שבו חיים פליטים שהיגרו מבורמה ב-1984. משם לכפר Kobdong שהם פליטים מטיבט- לאהו tribe.

כאן נכנסנו לבתיהם של התושבים, שוב ראינו איך חיים שם כ-12 נפשות בצריף אחד, הבנוי על עמודים, השירותים נמצאים בצריפון נפרד, הכביסה תלויה בקומת העמודים, החיות מתחת לבית, את האוכל מבשלים על מדורה בתוך הבית, הנשים, חלקן ישנות על המרפסת, חלקן מבשלות, חלקן אורגות בדים ביד כמו לפני 50 שנה והילדים מחכים שנחלק להם ממתקים. סוף סוף הבנות שלנו ראו איך חיים אנשים בתנאים ``טיפה שונים`` מתנאי המחיה שלהן. ראוי לציין שהביקור בכפרים היה החלק המרתק ביותר עבור בנותינו בטיול זה. המשך דרכינו לכפר Ban Khum שבו מתגוררים יוצאי יונאן. פה היה לנו העונג לרכב על פרדות. קשה, כואב, לא נוח ובעיקר מעורר רחמים ונקיפות מצפון על הפרדות האומללות.
 
מסלול הרכיבה עבר בשדות החקלאיים של הכפר, וכן ב-Garden Royal agrictural Station Bonsai התחנה הבאה היא הכפר Ban Mai, הכפר של ארוכות הצוואר וארוכות האוזניים (big ears). הגענו לכפר בעת אחר צהריים מאוחרת, כך שהיינו שם לבד. לא היה אף תייר מסביבנו וזה היה יתרון גדול. אני לא משלה את עצמי שמה ראינו היה אותנטי אבל מה שבטוח, זה היה מעורר רחמים. ארוכות הצוואר הפכו למוקד עניין תיירותי בגלל עיטורי הפליז המעטרים את צווארן וגפיהן. של הנשים בנות השבט. עיטורי הפליז נראים כמו טבעות אך למעשה הם סלילים שמשקלם המרבי המקובל הוא עד 5 ק``ג, ומגיעים לגובה של עד 30 ס``מ.הסלילים שהן עוטות על צווארן לוחצים על עצם הבריח ועל בית הצלעות ויוצרים אשליה שצווארן נמתח הרבה מעבר לנורמלי.

לפי המיתוס הרווח, הסרת הסלילים תגרום לצווארן של הנשים לקרוס כתוצאה מניוון, דבר שיביא למוות - אך למעשה הנשים עונדות ומסירות את הסלילים בלי בעיות. לא ידוע אם עיוות העצמות כשלעצמו מזיק לבריאותן ולטענתן של של הנשים עצמן, אין בכך שום נזק. לא ברור מה מקורו של המנהג. לפי תיאוריה אחת, הוא נועד לשוות לנשים מראה מוזר, עד שגברים משבטים אחרים יימנעו מלחשוק בהן. לפי סיפור אחר, המטרה היא למנוע מטיגריסים לנעוץ שיניים בצוואריהן. בני הפאדונג עצמם דבקים באגדה שלפיה אבותיהם הקדומים נולדו כתוצאה מזיווג בין הרוח לבין דרקונית יפיפייה, ומנהג ענידת הסלילים נועד להביע כבוד לאמם הדרקונית.

לאחר סדרת צילומים, יצאנו לדרכנו הארוכה לצ`יאנג ראי. הגענו למלון המפואר Dusit Island השוכן על אי משלו בלב הנהר מה נאם קוק . לאחר התארגנות קצרה במלון, יצאנו בלוויית טוני לארוחת ערב במסעדה מקומית הממוקמת בלב שוק הלילה בצ`יאנג ראי. אחרי ארוחת הערב נפרדנו מטוני על מנת שנוכל להשאיר מס` בהאטים לא מבוטל גם בצ`יאנג ראי. חזרנו למלון בסביבות 23:00 בטוק טוק (בפעם הראשונה שלנו בתאילנד).

לתחילת הכתבה



צפון תאילנד

יום א` - 25.12.05: התחלנו את הבוקר בטיפוס בדרך התלולה והצרה המובילה ל-Doi Thung King`s mother garden. מתוך מחשבה שנוכחות מלכותית באזור תרשים את שבטי ההרים המקומיים עד כדי כך שהם יפסיקו לגדל אופיום, בנתה אימו המנוחה של המלך הנוכחי ארמון קיץ, הווילה המלכותית דואי טונג, על מורדותיו של ההר דואי טונג. ביקרנו בגן הפרחים היפיפה של הוילה, גן Mae Fha Luang, הווילה המלכותית עצמה הוסבה למוזיאון שבו נשמר הבית כולו כמעט כפי שהיה לפני מותה של אם המלך ב- 1995. העלייה לווילה לא קלה. חל איסור להיכנס לווילה בלבוש לא צנוע ואסור לצלם.

המשך דרכנו למערת קופים ודגים ב-Mae Sai. מקום מלוכלך ולא אטרקטיבי למעט מספר קופים שרצו אלינו כדי שנאכיל אותם בבוטנים. הבננות שקנינו נזרקו משום שלא היו לטעמם של הקופים אניני הטעם. בבריכה הסמוכה המון דגי זהב ענקיים (ניתן לוותר על המקום).

תחנתנו הבאה, Maesai Thai-Myanmar border, מה סאי, העיר הצפונית ביותר בתאילנד, היא מקום טוב לצפות בו בחיים המתנהלים לאורך הגבול, שכן במה סאי נמצא אחד ממעברי הגבול היבשתיים החוקיים היחידים בין מיאנמר לתאילנד. עם זאת העיר אינה שונה בהרבה מכל מרכז מסחרי חדיש אחר. כלי לכה בורמזים, אבני חן וסחורות נוספות מלאוס וממינאמר נמכרות בחנויות לאורך הרחוב הראשי של מה סאי. בורמזים רבים באים לכאן מטאצ`ילק למשך היום כדי לעבוד, או לעשות עסקים, וחוזרים למיאנמר עם רדת החשיכה. מכאן, למשולש הגבולות בורמה-לאוס-תאילנד, שם אכלנו ארוחת צהריים במסעדה שאחד המלצרים דובר עברית לא רעה בכלל.

9 ק``מ מצפון לצ`יאנג סן נמצא סופ רואק (Sop Ruak), המרכז הרשמי של משולש הזהב, שבו נפגשים גבולות מיאנמר,תאילנד ולאוס, במקום מפגשם של הנהרות נאם רואק ומקונג. כשהגענו למקום לקחנו ברציף ספינת Long Tail ושטנו בנהר Khong river, בתחילה לראות את Paradise Resort`s Golden Triangle, מלון וקזינו ענקי, שנבנה במימון שותפות יפנית-תאילנדית, שחכרה שטח של כמעט 4.8 קמ``ר ממשלת תאילנד. המשכנו בהפלגה ``הרטובה`` לאי הגדול דון סאו (Don Sao). בתחנת ההגירה הלאוטית יש סניף דואר שממנו ניתן לשלוח מכתבים וגלויות עם חותמת דואר של הרפובליקה העממית הדמוקרטית של לאוס.

החתימו את דרכונינו בחותמת הדואר המרכזי של לאוס, טיילנו במעט דוכני המזכרות, קנינו סיגריות בורמזיות (מרלבורו וכאמל, שהתברר בדיאבד שאינן אמיתיות) וחזרנו חזרה. ראינו את הבודהה המוזהב היושב על סירה ושומר על המפליגים והשטים בנהר. ביקרנו במוזיאון האופיום, מוזיאון קטן עם מוצגים היסטוריים הקשורים לתרבות האופיום. בין השאר יש כאן כלים המשמשים לשתילה, לקציר, לשימוש ולסחר במיץ החלבי של פרג האופיום, בהם מקטרות, משקלות, מאזניים וכד`, לצד תצלומים ומפות.

יצאנו לדרכנו הארוכה לצ`יאנג מאי (3.5 שעות), לא לפני שעצרנו בצ`יאנג סן (Chiang Saen) בפגודה הגדולה Wat Chedi Luang ששרידיה כוללים צ`די מתומן בגובה 18 מ`, שנבנה בסגנון לאנה, או ציאנג סן קלאסי. הארכיאולוגים מסכימים שהפגודה נבנתה בין המאה ה-12 למאה ה-14 לספירה.

יום ב` - 26.12.05: לאחר ארוחת בוקר אחרונה בצ`יאנג מאי טוני אסף אותנו לשדה התעופה לטיסת פנים לפוקט. נפרדנו מטוני בצער רב. טוני עשה הכל על מנת להנעים את שהותנו בעיר הצפונית, נענה כמעט לכל גחמותינו ובקשותינו, ועזר בכל הזדמנות. הבנות פשוט התאהבו בו ולא הפסיקו להגיד שהן מתגעגעות אליו בהמשך הטיול. טוני, מבחינתנו מומלץ בחום לכל המטיילים הישראלים ובייחוד לטיולי משפחות.
כתובת האימייל של טוני: tchanloha@yahoo.com
שם האתר של טוני: www.onesun1000stars.com.

הגענו לפוקט בטיסה מצ`יאנג מאי בערך בשעה 13:15 באיחור של מס` דקות. תכניתנו המקורית הייתה להפליג ישר באותו יום לקו פי פי. הסוכן שאצלו הזמנתי את ההסעה משדה התעופה לרציף המעבורות הודיע לי שאני לוקחת סיכון משום שהמעבורת האחרונה לקו פי פי יוצאת ב-14:30 ואנו עלולים לפספס אותה. אם אפספס אותה, שילמתי לחינם כי לא ניתן להעביר את הזכות ליום הבא, כמו כן אפסיד את הלילה במלון בקו פי פי. החלטנו להישאר את הלילה בפוקט ולקחת את המעבורת הראשונה ב-8:30 מפוקט לקו פי פי.

לתחילת הכתבה

פוקט וקו פי פי

לפי התכנית המשנית, הנהג היה אמור לקחת אותנו משדה התעופה למלון Sabana resort שנמצא בדרום האי. כשעלינו לרכב הבנו שהאיש לא דובר מילה אנגלית. אף על פי שכל הזמן אמרנו לו את שם המלון, לא הבין אותנו ולקח אותנו בכל זאת לרציף. הגענו בדקה ה-91 למעבורת היוצאת לקו פי פי, אבל מכיוון שהתכניות שונו, היינו צריכים לצלצל לסוכנות והם הסבירו לו שעליו לקחת אותנו למלון. חשוב לדעת שהסוכן צדק. כל עיכוב הכי קטן היה גורם לנו לפספס את המעבורת.

הגענו למלון יפה להפליא, Sabana Hotel לא יקר בכלל, על חוף ים מדהים. בילינו זמן קצר בבריכה משום שבשעה 17:20 היו צריכים לאסוף אותנו למופע Fantasea. התקלחנו, ההסעה הגיע בזמן ויצאנו לדרך. בדרך הנהג עצר לנו בנקודת תצפית יפיפייה של קו החוף המערבי של האי. נסענו לאורך החופים קטה, קרון ופאטונג, עד Kamala Beach חופים מדהימים ביופיים. בפנטסי, מתחם עם ``מיין-רוד`` נחמד, מסעדת ``קינארי`` משגעת ומופע ענק של אילוזיות, לייזרים, אתני, בעלי-חיים ועשרות רבות של משתתפים. מופע מהמם!!!!. עולה כ- 1400 באט, כולל הסעה (המתחם נמצא בחוף קאמלה( וארוחת מזנון-חופשי במסעדת ה``קינארי``.

יום ג` 27.12.05: ההסעה לרציף הגיעה באיחור קל. הגענו למעבורת לפני הזמן. המעבורת היתה ממוזגת, מה שהציל אותנו מחשיפה לשמש ואפילו היה בה קיוסק קטן. הגענו לקופיפי תוך שעה וחצי, בערך ב-10:00 בבוקר. את פנינו קיבלו הריסות בתי המלון שנפגעו בצונאמי ורצועת החוף הכמעט ריקה מירק ועצים. האי ריק מכלי רכב מכל סוג ולכן צוות של המלון (Andaman beach resort) העמיס עבורנו את המזוודות על עגלה ואנחנו נשרכנו אחריהם למלון ברגל. אחרי צ`ק אין מהיר במלון התמקמנו בחוף הים המדהים. טבילה במים גילתה לנו שהחול התמלא סחף, כנראה בעקבות הצונאמי. הדבר כמובן לא פגע בהנאה וההרגשה הייתה של שלווה בגן עדן.
 
בצהריים הלכנו לאכול במסעדה לא רחוקה מהמלון, בממוקמת על חוף הים, היינו בשאנטי, שכחנו מהיכן הגענו ולאן צריך לחזור. ב- 16:30, בעזרת שעון מעורר התעוררנו לצעדה ל-View Point. רצינו להגיע לתצפית בזמן השקיעה. ההליכה לתצפית עוברת בכפר טון סאי. האנשים בכפר אינם מלומדים ובקושי מדברים אנגלית. בתוך הכפר יש גסטהאוסים בכמויות, מסעדות מקומיות קטנות, אינטרנט קפה ואת בתי התושבים ובעיקר הרבה ג`יפה וריח של ביוב.

היינו על סף התקף לב לפני שהגענו לנק` התצפית המשקיפה על האי קו פי פי. העלייה לתצפית במדרגות הייתה קשה ביותר ואמרנו תודה לאל על שלא לקחנו את הבנות איתנו. הן לא היו שורדות את העלייה. המראה מלמעלה היה מרהיב ביופיו אף על פי שלא הייתה שקיעה בגלל העננות ששררה מעלינו.

בדרך למלון עצרנו להזמין שיט מסביב לאי כולל שנירקול ליום הבא. ההליכה באזור החנויות והמסעדות מלווה בהרגשת שאנטי, מאבדים את ספירת הימים, אף אחד אינו ממהר, רואים צעירים יושבים על החוף ובוהים בים ובאורות מסביב, אחרים יושבים מסביב לשולחנות נמוכים על החוף, מוזיקה נעימה, והרגשה שלא צריך יותר מזה.

יום ד` - 28.12.05: הגענו לנק` האיסוף ליציאה להפלגה. יצאנו מהרציף ב-Tonsai Bay לתחנתנו הראשונה בקו פי פי לה - Maya Bay. זהו החוף שבו צולם הסרט ``החוף`` בכיכובו של לאונרדו די קפריו. בעבר היה זה חוף בתולי מאוד אולם במשך הזמן הושחתו האלמוגים כתוצאה מהטלות העוגן המזיקות. כשירדנו לשנרקל ההתלהבות מהאלמוגים באמת לא היתה גדולה ואמרנו שבאילת הריף יפה הרבה יותר. תחנתנו הבאה Loh Samah Bay, גם שם ירדנו לשנרקל.

משם לכיוון מערת הוויקינגים Tham Phaya Naak. יש בה ציורים פרהיסטוריים, הכוללים דמויות מסוגננות של בני אדם ושל חיות, לצד ציורים מאוחרים יותר של סירות (מפרשיות אסיאתיות), שגילם אינו עולה על מאה שנה. המערה משמשת גם כמקום איסוף לקינים של ציפורי סיס הדקלים הבונות את קיניהן בשקעים בסלע במקומות גבוהים שקשה להגיע אליהם. כשהגענו למערה היא הייתה סגורה לרגל שיפוצים.

התחנה הבאה Monkey Beach, נקראת כך על שום הקופים הרצים על העצים וקופצים על האנשים המגיעים לחוף. חלק מהאנשים שטו בקאנו לחוף וחלקם שחו לחוף. אנו נשארנו לשנרקל. פה האלמוגים כבר נראו קצת יותר יפים. כשעלינו לסירה חילקו את ``ארוחת הצהריים``- לחמנייה עם טונה או גבינה צהובה.

תחנתנו הבאה הייתה Bamboo Island, מקום השנירקול היפה בותר שראיתי מאודי. האי עצמו מוקף רצועת חול לבנה ובמים יש ריף ענק ומגודר בפני כניסת סירות והטלת עוגנים ולכן הוא גם היפה ביותר. המים בצבע טורקיז חזק, החול לבן לגמרי והאלמוגים בריף מדהימים ביופיים. ראינו אלמוגים קשים ורכים צבעוניים בצורה שאי אפשר לתאר, דגים צבעוניים ודגים מוסווים. זה המקום המקסים ביותר שביקרנו באותו יום. כשיצאנו מהאי, לא רחוק משם, גילינו להקת דולפינים ששחו ליד הסירה שלנו. מקסים ומהמם.

התחנה האחרונה בטיולנו הייתה The Shark Point, אבל מכיוון ששעת אחר הצהריים המאוחרת אינה שעת הפעילות של הכרישים, לא הצלחנו לראות אותם. חזרנו למלון מאושרים אך רעבים מאוד. אחרי ארוחה דשנה במסעדה הקבועה שלנו יצאנו לטיול ברחובות האי.

יום ה` 29.12.05- יום שבת 31.12.05:  למחרת בילינו בבריכה של המלון ובאריזת המזוודות עד שהחלטנו להקדים את היציאה מהאי ל-11:30 במקום 15:00, וזאת משום שסירבו להשאיר לנו את החדר במלון עד שעה מאוחרת יותר. יצאנו במעבורת של 11:30 מקו פי פי לקו לנטה. במעבורת חיכו צעירים, סוכני מכירות של בתי מלון שונים באי במחירים נמוכים ב-60% מהמחירים שזמנו את מלון Dream Team באינטרנט.

זה המקום היחידי שאפשר לומר שההזמנה באינטרנט לא השתלמה. באינטרנט נאמר לי שחוץ ממלון Dream Team אין מקום בשום מלון אחר, מה שהתברר כלא נכון. מעבר לזה, Dream Team ממוקם בחוף סלעי שרק בזמן הגאות ניתן להתרחץ במים ללא פחד ואילו בתי המלון שהוצעו לנו ממוקמים בחופים חוליים. יתרון משמעותי למלון שלנו היה, הטיפוח, הניקיון והיופי של המלון, הבריכה (שבד``כ אין במלונות האחרים- אבל גם אין בה צורך אם החוף חולי), סוכות השאנטי, החוף המדהים ביופיו.

את הימים ב-Dream Team בילינו בעיקר בבריכה, בים ובסוכות השאנטי. הבנות לא רצו לצאת לעוד הפלגה כי העדיפו ``לנוח במלון``. אני החלטתי לקחת עיסוי רגליים שהיה ברובו כואב ורוב הזמן לא נהניתי. אפשר לוותר.

חשוב לציין, אלו המעוניינים לאכול במלון: ארוחת הבוקר כוללת 2 פרוסות לחם, חביתה, ריבה, חמאה וכוס קפה אחת. כל הזמנה הכי קטנה מעבר לכך מחויבת בחשבון הסופי ללא ידיעה בעזיבת המלון. לדוגמה, עבור תוספת של 2 פרוסות לחם+ ריבה+ חמאה חויבנו ב- 50 באט לאדם, שלא לדבר על תוספת של כוס קפה. ארוחת ערב במסעדת המלון עלתה לנו כפול מארוחת ערב במלון הסמוך מרחק דקה הליכה על החוף. (1300 באט במקום 600 באט כולל טיפ) מעבר לכך ניסו לחייב אותנו פעמיים על ההסעה שהזמנו מהמלון לשדה התעופה (2500 באט). יש להיזהר !!!

לתחילת הכתבה


חזרה לבנגקוק

יום שבת 31.12.05: את היציאה מקו לנטה ניתן לעשות בשתי דרכים:
 

  1. מעבורת נוסעים שיוצאת מהרציף בקו לנטה ב-8:00 בבוקר, הווה אומר יציאה מהמלון ב-7:15 בערך, לכיוון קרבי ומגיעה לרציף בקרבי, שהבנו שהיציאה ממנו עם רכב לשדה התעופה כרוכה בקשיים משום שהדרך קשה. בדרך זו עלינו לצאת מוקדם בבוקר ולהיסחב עם המזוודות מהרכב למעבורת, ומהמעבורת לרכב אחר.
     
  2. להזמין הסעה פרטית שיוצאת בשעה שנקבעה על ידינו, הנהג מעמיס את המזוודות על הרכב, ונוסע עד שדה התעופה דרך 2 מעבורות למכוניות בלי להוריד את המזוודות. הרבה יותר נוח ולפי לוח זמנים שלנו ולא של המעבורת.

מקרבי טסנו לבנגקוק והגענו בשעות אחר הצהריים.

חיכה לנו נהג של Turismo Asia (שהיה כלול בדיל של אל על מהארץ). אז ככה, במקור, הדיל של אל על כלל 3 לילות במלון אסיה. מכיוון שהגענו לבנגקוק ב- 31.12.05 המלון דרש שנזמין ארוחת חג ב-60$ לאדם, כלומר, 300$ סה``כ. כמובן שסירבתי, והזמנתי מקום רק ללילה הזה במלון נובוטל. את שאר הלילות בילינו באסיה. מלון נובוטל מדהים ביופיו, הסכימו לתת לנו חדר הפונה לזיקוקים של תחילת שנה, ממוקם במקום מרכזי ביותר (ככר סיאם, ליד (MBK, שירות פנטסטי וארוחת בוקר שלא ראיתי בהרבה מקומות.

התמקמנו במהירות במלון ויצאנו לרחובות לחגוג את ערב החג. מאוחר יותר הלכנו ל-MBK, אכלנו ארוחת ערב וכשראינו שהרחובות מתרוקנים והחנויות נסגרות כי אנשים הלכו ל-National Stadium להופעות, החלטנו לחזור למלון ולחכות לחצות. היינו מלאי התרגשות מהאווירה, מהמלון ומהחג. לא אגזים אם אומר שבנגקוק היא ניו יורק של המזרח (רק יותר זולה). ראינו זיקוקים, התנשקנו, הבענו תקווה לבלות כל סילבסטר במקום אחר בעולם והלכנו לישון עייפים אך מרוצים.

יום א` 1.1.06: יצאנו לשוק Chatujak Weekend Market. לקחנו את ה-Sky Train הרכבת העילית הממוזגת של בנגקוק, שאגב, התחנה שלה נמצאת בדיוק במלון אסיה, עד לתחנתה האחרונה Mo Chit, ושם נמצא השוק, כל כך פשוט וכל כך זול. ``סבם`` של כל שווקי הפשפשים בבנגקוק הוא שוק Chatuchak שפעיל רק בסופי השבוע ולכן נקרא גם ה-Weekend Market. השוק, הנמצא על דרך Paholyothin, מתפרש על פני 142 קמ``ר, ויש בו כ-15000 דוכנים המציעים כל מה שרק אפשר לדמיין במחירים מגוחכים: ספרים משומשים ומגזינים, עתיקות אמיתיות ומזויפות, אריגים וחפצי אמנות משבטי ההרים, ג`ינסי ליוויס, חולצות, נעליים, פירות, דגים, ציפורים וחיות אחרות ועוד ועוד...

השוק פתוח בסופי שבוע בלבד בין השעות 9:00 ל-18:00. אנחנו נשברנו כבר בסביבות שעה 16:00 מהחום, הלחות והצפיפות ושמנו פעמינו שוב ל-MBK. בילינו עד 18:30 בקניות וחזרנו למלון להתארגן להופעת הקברט (Calipso Cabaret) במלון אסיה. המופע הוא מופע ריקודים של ליידי בויז שהיה בהחלט מרשים, בייחוד היופי הנשי של הגברים האלו. פשוט אי אפשר היה להאמין שהיו פעם גברים. בסוף המופע, לאחר שהצטלמנו עם הרקדנים/יות הלכנו לישון.

יום ב` 2.1.06: יצאנו לכיוון השוק הצף Damnern Saduak הנמצא במרחק של כ- 107 ק``מ דרום מערבית לבנגקוק. בדרך עצרנו בחווה לעיבוד קוקוס. ראינו מה קורה החל מנביטת העץ, דרך הורדת התפרחות והפרי, הוצאת החלב, גירוד הפרי ועיבוד הקליפה. שם ראינו ששום דבר לא מתבזבז בתאילנד.....הקליפות משמשות כחומר בעירה להכנת עוגות קוקוס. בסירה ארוכת זנב דרך תעלות צרות בכפרים מקוריים הגענו לשוק הצף - שם ירדנו וראינו את הנשים בכובעי הקש השטות בין התעלות בסירות סיניות עמוסות ירקות, פירות ופרחים.

זו כנראה התמונה התאילנדית הטיפוסית שמשכה אותנו לכאן. אך הוסבר לנו שמדובר בתדמית בת 20 שנה ויותר. הגרסה המודרנית כוללת שורות שורות של דוכני מזכרות הניצבים לאורך התעלות, ושל סירות מלאות בתיירים המתקתקים במצלמות. מוכרות הפירות הצפות עדיים נמצאות כאן, וגם קנינו אצלן מנגו מתוק כמו דבש, אך הססגוניות האקזוטית התדרדרה לאשכולות של בננות בלבד, הנמכרים במחירים מופקעים. כאן נחשפנו כמעט לראשונה לפירות הטרופיים ה``דוריאן``, המנגו הצהוב, ``מנגוסטין``, ``רמבוטן`` ופרי הדרקון- בעל הגרעינים השחורים. לדעתי המדריך מיהר לצאת משם ואנו לא ידענו שבזה נגמר הביקור בשוק. האכזבה הייתה גדולה.

משם המשכנו לחוות הנחשים. ראינו את הבחורים מתגרים בקוברה, חולבים מהם את הארס הקטלני, מראים לנו את 2 איברי המין של הנחש, ואיך המונגוס (סוג של חולדה ענקית) לא נותן לנחש לפגוע בו אלא להיפך, הסכנה היא לחייו של הנחש.
ראינו את הנחשים הקופצים, את הפיתון הענק שאינו ארסי אבל יש לו שיניים חדות ומסוכנות ביותר וראינו קרב של 3 נחשים נגד אדם אחד. ליטפנו את הנחשים, טיילנו בין הכלובים וראינו המון סוגי נחשים.

תחנתנו הבאה הייתה מפעל לגילוף בעץ. במילה אחת: מ ד ה י ם. לא יאומן איך אנשים יושבים ימים שלמים ומגלפים מניאטורות מעץ, דלתות למקדשים בעבודת נמלים, רהיטים לבית ואפילו מזכרות. הרהיטים, חלקם משורשי עצים ענקיים וחלקם מפלטות עץ.

מכאן לחוות התנינים סאמוט פראקאן. המדריך הביא אותנו לכאן בעקבות בקשתנו. רצינו לראות קרב של תנינים עם אנשים. אבל הוא לא אמר לנו שהכניסה לפארק עולה 450 באט לאדם ושנוכל להיות פה רק 10 דקות למופע, משום שאח``כ צריך להמשיך לגן הורדים. הכל היה מהיר מאוד. הגענו לפארק דקה לפני תחילת המופע, ראינו את המחיר אבל לא היה זמן להתלבט אם כדאי להיכנס או לא. רצנו פנימה ובאזור של המופע היו כמיליון איש. היה קשה מאוד לראות ולצלם. כשנגמר המופע של התנינים ורצינו ללכת למופע של הפילים המדריך אמר שמאוחר וצריך ללכת. כעסנו מאוד על הכסף שנגוז לחינם ובסוף היום הערנו לו שהיה עליו לומר לנו שלא כדאי לשלם את המחיר בשביל 10 דקות.

לתחילת הכתבה
 
וורדים ומקדשים

תחנתנו האחרונה הייתה גן הורדים שנמצא 32 ק``מ מחוץ לבנגקוק על הדרך ל-Nakhon Pathom. הכניסה לגנים כללה ארוחת צהריים ומופע מסורתי של שעה הנערך כל יום בשעה 15:00. המופע נחשב לטוב ביותר בתאילנד והוא כלל מופעי מחול תאילנדי מסורתי, מופע של אומנויות לחימה, חתונה תאילנדית מסורתית, הדמיה של השבעת נזירים ומופעי פילים (שהיו המעניינים ביותר בכל המופע).  אחרי המופע חזרנו לבנגקוק לקניון Pantip Plaza. גן עדן לאוהבי הגאג`טים שבינינו. קניון בן 7 קומות, כולו אלקטרוניקה, מחשבים תוכנות וגאדג`טים למיניהם.
 
יום ג` 3.1.06: זהו.... הגענו ליומנו האחרון בטיול המדהים הזה. שרי, המדריכה המקומית, חיכתה לנו בלובי ונסענו איתה לוואט טראימיט ``מקדש הבודהה המוזהב`` שהוא מוקד המשיכה העיקרי. זהו פסל בודהה בגובה 3.5 מ` ובמשקל 5.5 טון, עשוי זהב טהור ונוצץ יותר מכל חפץ זהב שראינו מימינו. הפסל פוסל בסגנון סוקותאי החינני, והתגלה מחדש לפני כ-40 שנה, מתחת למעטה אטום של גבס, כאשר נפל ממנוף בזמן שהועבר למבנה חדש בתוך מתחם המקדש. סוברים שהציפוי נועד להגן על הפסל מפני בוזזים בשלהי תקופת סוקותאי, או מאוחר יותר בתקופת איותאיה, כאשר העיר הייתה נתונה במצור של הבורמזים.

משם נסענו לשוק הפרחים בפאק קלונג. פה ניתן לראות פרחים (בעיקר סחלבים) באיכות מעולה, רעננים, בשרניים, סידורי פרחים מדהימים שבא רק לקנות. השוק הוא גם שוק אוכל ואפשר לראות איך הרוכלות מכינות מנות בשקיות קטנות של סנדויצים. מכאן, הלאה לוואט פו שהוא המקדש העתיק ביותר בבנגקוק ומפורסם בפסל הבודהה השוכב הענק, העשוי מבטון ומצופה זהב טהור - 45 מטר אורכו ו-15 מטר גובהו.

בוואט פו יש בית ספר לעיסוי תאילנדי, שגם הוא העתיק ביותר בתאילנד. הלכנו לשם כדי לעשות עיסוי, אבל כשביקשתי עיסוי לרגליים המדריכה אמרה שאין זמן ל- 45 דקות עיסוי אלא רק לחצי שעה. בחצי שעה יכולנו לעשות רק עיסוי לגוף. החום והלחות ששררו שם גרמו לנו לדחות את ההצעה.

התחנה הבאה הייתה וואט פרה קוו (Temple of the Emerald Buddha). המקדש הוא פלא אדריכלי המלא בסטופות זוהרות ומצופות בזהב, שנדמות צפות מעל הקרקע וכן בגגות רעפים כתומים וירוקים מבריקים, המנקדים את השמיים עתירי הלחות, בעמודים מעוטרים בפסיפס ובגמלוני שיש מפוארים. פסל הבודהה המכונה בודהה האזמרגד שגובהו 60-75 ס``מ (תלוי איך מודדים), עשוי למעשה מאבן חן מסוג ישפה (סוג של אבן ירקן)..

ראמה הראשון העביר את בודהה אזמרגד לבירת תאילנד החדשה, בנגקוק, והורה על הכנתן של שתי גלימות מלכותיות עבור הפסל - אחת לעונה החמה והאחרת לעונה הגשומה. ראמה השלישי הוסיף למלתחתו של הפסל גלימה שלישית, שנועדה לעונת המעבר הקרירה. שלוש גלימות חדשות נתפרו בשנת 1996 לכבוד חגיגות יובל הזהב של המלך, והן עדיין מוחלפות בחגיגיות, ע``י המלך עצמו, בכל תחילת עונה. הבוט הענקי בוואט פרה קוו, שבתוכו מוצג הפסל, נבנה במיוחד כדי לשמש משכן לפסל הזעיר.

התאילנדים מאמינים שדמות ה-Emerald Buddha מסמלת את העצמאות, החוזק והמזל הטוב של תאילנד, וכן שקמיע קדוש זה אוצר בתוכו את כוחו המגי של המלך. מקדש Phra Kaeo הוא המקדש החשוב והקדוש ביותר בתאילנד, וגם הוא נבנה במאה ה-18 ע``י המלך ראמה הראשון. המקדש הוא דוגמא טובה לאסתטיקה של הארכיאולוגיה הדתית בתאילנד. בכניסה למקדש יש לחלוץ נעליים ואסור לצלם בתוך המקדש.

במתחם המקדש ישנם שלושה בנינים עיקריים, הסטופה המוזהבת שבה נמצאים שרידיו של בודהה, ה-Phra Mondop שבו נמצאת הספרייה שמכילה את כתבי הקודש של בודהה והיא הטובה ביותר מסוגה בתאילנד, והפנתיאון המלכותי שבו נמצאים פסליהם של המלכים משושלת צ`אקרי.

התחנה האחרונה להיום היא ארמון המלוכה. ארמון המלוכה, ה-Grand Palace, שנבנה בשנת 1782 ע``י המלך ראמה הראשון נמצא על דרך Na Pralan ממול ל-Sanam Luang. הארמון מורכב ממספר מבנים ארכיטקטוניים יפהפיים. ליד הכניסה לשטח הפנימי של הארמון נמצא מוזיאון הנשקים המלכותי, שנותן סקירה היסטורית על כלי הנשק התאילנדים. במתחם הארמון נמצא גם ה-Dusit Audience Hall, בניין יפהפה, המוגבה על פלטפורמה משיש שמעוצבת בצורת צלב לטיני, ונחשב בעיני רבים לדוגמא הטובה ביותר לארכיטקטורה המלכותית. ארמון המלוכה משמש כיום לטקסים בלבד, ואילו המלך גר בארמון Chitlada הנמצא בצפון העיר וסגור למבקרים.

במתחם הארמון נמצא גם מודל מיניאטורי של המקדש המפורסם Angkor Wat, שנבנה ע``י ראמה הרביעי כאשר קמבודיה הייתה משועבדת לאימפריה התאית. אם אין באפשרותך לבקר במקדש המקורי המודל המיניאטורי מספק תמונה כוללת נוחה וטובה של המקדש. המאוזוליאום המלכותי נמצא בפינה הצפון מערבית של המתחם. בו מאופסנות צנצנות האפר של חברי המשפחה המלכותית שעברו מן העולם. הכניסה למאוזוליאום אסורה לציבור הרחב.

מספר חוקים קצרים למבקרים בגראנד פאלאס: אין ללבוש מכנסיים קצרים או חולצות ללא שרוולים (גופיות או סטרפלס), אסור לצלם בתוך המקדש שבו `יושב` פסל הבודהה מאמרלד, לנשים אסור לגעת בנזירים. לאחר הביקור בארמון לקחה אותנו שרי למסעדה על שפת הנהר שנמצאת בעצם בתוך ספינה. נחמד... זהו, כמובן שלא נעזוב את בנגקוק בלי לעבור פעם אחרונה ב- MBK לקניות אחרונות בהחלט, ולארוחת ערב. חזרנו למלון כדי לארגן את המזוודות וב- 21:20 הגיעה ההסעה לשדה התעופה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לתאילנד

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×