ידיעה וזכרון - סיור בליטא

"לעשב ולעפר מותר לכסות את העבר. לשכחה ולהעדר הידע אסור" - סיפורו של ביקור בליטא, בערי הקהילות היהודיות וילנה וקובנה על השכונות ובתי הכנסת שלהן, ובאתרי ההשמדה וההרג.
דן צוקר
|
תמונה ראשית עבור: ידיעה וזכרון - סיור בליטא
© עמית להב

סיורי שורשים

בני עמים רבים מחפשים את שורשיהם. נתקלתי בדרכיי ובטיוליי בתיירים, רובם אמריקאים, שבאים לראות ולהכיר את ארץ מוצא משפחתם: שבדיה, יוון, אירלנד. תיירים אחרים מסיירים באתרי קרבות מלחמות העולם ועולים לפקוד קבר נשכח של בן משפחה באחד מבתי הקברות המטופחים להפליא בסמוך לאזור הקרב בו לחם ונפל. אוסטרלים רבים פוקדים את גליפולי בתורכיה. הרוח הכללית של סיורים אלה היא התרוממות רוח, גאווה בארץ המוצא, בגבורת הסב/הדוד הרחוק שאת קברו פקדו.

סיור שורשים וסיור באתרי השואה (התכנים דומים אך לא בהכרח חופפים) במזרח אירופה, לצערי, זו מתכונת יחודית לנו כעם. יש טיולים, בעיקר לפולין, שללב הוויתם נוספת האמירה "אנחנו כאן". לעיתים אמירה זו מלווה בנאום ברקע, ברעש מטס מטוסים ובנפנוף דגלים. לעיתים אופי הסיור הוא אינטימי יותר. התמקדות בזכרון הפרט וחווית היחיד. סיורים אלה גם אלה מנסים נסיון נואל להבין מה קרה שם לפני שישים שנה. לנסות לתפוס, בשעות בודדות בהן צועדים ברחובות עיירה נידחת, ביער קר, בבית קברות מוזנח, סיפור חיים שלם. לנסות לשחזר עולם רב רבדים שנמחק והתאיין. רבים מאלה שחיו שם, אינם עומדים במאמץ הרגשי הכרוך בכך ורגלם לא תדרוך שוב באדמת מולדתם. אותה אדמת מולדת שהפכה לקבר יקיריהם ולקבר שמחת חייהם.

"עיירת" הולדתה של אימי היא תל אביב. רוב משפחתה המורחבת חי טרם השואה באזורים שהם היום בתחום ליטא ובלרוס. טרם המלחמה מסיבות שונות עזבה משפחתה את הארץ ושבה לחיות לזמן מה בגלובוק, עיירת מוצא המשפחה באזור. בדומה לעיירות רבות אחרות גם עיירה קטנה זו היתה בבואה בזעיר אנפין לחיי העולם היהודי בתקופה: מארג חיי חברה מורכבים, פעילות מפלגתית ודתית ערה.

לאחר מספר שנים, ועדיין טרם המלחמה, בהחלטה שיש בה גם מן האינטואיציה והמזל, חזרה משפחתה ארצה. מכובד אולי היה לכתוב במקום "מזל" את הביטוי היפה "ראיית הנולד". יפה אך לא נכון. את מה שעתיד היה להיוולד לא יכול היה לראות איש. לאחר השואה, מאלפי תושביה היהודיים של העיירה שהיו בה לפני המלחמה, נותרו עשרות. שרידי ואפר השאר מצוי בבורות ההריגה באזור. רובם של בורות אלה נמחק כחלק מנסיון הנאצים למחוק את חרפת אחריותם לביצוע השמדת העם. חלק מאתרים אלה נותר באלמוניותו וחלקם הפכו לאתרי הנצחה.

לתחילת הכתבה

וילנה

ביקורי בליטא היה חלק מטיולי במדינות הבלטיות. בליטא יש יעדים רבים, מהנים ומעניינים אך אינם מעניין סיפור מסע זה ולא ארחיב בהם. היסטורית הקהילה היהודית בליטא עתיקה ועשירה. יש תיעוד על קהילה במקום משנת 1323. וילנה, (Vilnius), ירושלים דליטא, לב ליבה של היהדות הנוקשה השכלתנית, הבזה לנסיון להפוך את הדת להמונית יותר, היתה אבן שואבת לתלמידי חכמים במשך מאות שנים. הידוע מבין הרבנים הליטאים הוא אליהו בן שלמה זלמן: הגר"א, הגאון מוילנה. האזור לא היה רק אבן שואבת דתית. במאה התשע עשרה והעשרים משכילים חילוניים: רופאים, סופרים, אנשי רוח ושאר עמך, חיו ויצרו באזור. ארגונים ציוניים רבים פעלו כאן, הופצו עיתונים וכתבי עת. רבים מיהודי האזור עלו ארצה. ערב המלחמה, שגשגו בקרב היהודים תנועות פוליטיות רבות.

התהלכתי ברחובות וילנה ברחובות בהם חיו היהודים ויצרו במשך דורות. הלכתי לביתו של הגאון מוילנה. אבן ציון בהיסטוריה של העיר, במלחמה הוצב שם גבולו הפיזי של הגטו. ביתו של הגאון ובית הכנסת שלו חרבו. מיקומם הוא ברחוב הגאון. כן, יש רחוב הקרוי על שמו: Gaonu. על קיר הבית בו היה ביתו יש לוחית זכרון המציינת זאת. על שטח בית הכנסת שנהרס נבנה בית ספר. עמוד זיכרון לזכר הגר"א מצוי במקום בו היה בית הכנסת. קל יחסית לטייל באזור בו היה הגטו והרובע היהודי. מרחקי הליכה. לוחית שיש ובה מפה סכימטית של הרובע שהפך במלחמה לגטו נמצאת ברחוב היהודים (Zidu).

ביוני 1941, עם כניסת הנאצים לליטא, התושבים הליטאיים ברחבי המדינה, בפרץ של שנאה וחדווה אנטישמית, החלו בטבח ספונטני ביהודים, בשכניהם. הגרמנים הורו על ריכוז היהודים בגטאות. החודשים הראשונים היו הקטלניים ביותר, רוב תושבי גטו וילנה נשלחו באקציות המוניות והושמדו ביער פונאר הסמוך. החל בראשית שנת 1942 רווח מעט לתושבי הגטו, במשך כשנה וחצי נדרשו לעבודות כפיה, אך יחסית ללא אקציות המוניות. גם בתנאי הדחק בגטו, התושבים ארגנו חיי חברה פעילים. הגטו הושמד במחצית 1943. חלק מהתושבים התנגדו בנשק לגרמנים.

נחזור לסיור. במפת בגטו מתוארים האתרים העיקריים של הגטו הנוגעים להיסטוריה הקצרה והאכזרית של המקום: בית היודנראט, הכיכרות והשערים. אזור הגטו, לב העיר, הינו כיום נתח נדל"ן יקר. במקומות בו היו בתי היהודים ישנם מלונות בוטיק יקרים, במבני בתי הכנסת מצויים משרדי שגרירויות (למשל שגרירות נורבגיה). חיי היהודים נמחקו מאזור זה.

שני מוזיאונים בעיר עוסקים בקהילה ובשואה. מוזיאון השואה מצוי ב- Pamenkalnio gatve 12, רחוב צדדי קטן המרוחק מעט מאזור הגטו. גם לאלה ששבעו תמונות ומראות במוזיאונים דומים ראוי להכנס. קיים בו תיעוד ותמונות שלא מצויים במקומות אחרים. בבניין בו מצוי מרכז הקהילה, ב- Pylimo gatve 4, מצוי מוזיאון נוסף. במוזיאון זה קיים תיעוד של בתי הכנסת שהיו בליטא. רובם חרבו, רוב הנותרים משמש היום כמחסנים, מבני מגורים או משרדים. צילומים עדכניים של המבנים, צילומי עבר, שרטוטים. כל מה שניתן לתעד - מוצג. קיים תעוד של היהודים שלחמו בשורות הצבא הליטאי נגד הנאצים ומשתפי הפעולה איתם.

קיים גם קיר יזכור עם שמות נרצחי וילנה. האחראית במקום מציעה לי לקנות את ירחון הקהילה. קניתי ממנה מספר גליונות למזכרת. באחד החדרים הצדדים במוזיאון, יושב יהודי קשיש בשם יוסף שפירא המתעד וחוקר כמעט בכפייתיות את תולדות משפחת שפירא לדורותיה. שפירא היה קצין בצבא ליטא ולחם בנאצים ובמשתפי הפעולה איתם. לאחר שחרורו הוא עבד כגרפיקאי. אינני דובר אידיש והשיחה לא קלחה. אלפי פריטים, שרטוטים, צילומים ומסמכים ממלאים את חדרו. לא התכנסנו בשיחה למשהו תכליתי גם לא הייתה כוונה כזו. הוא נתן לי מעט פרטים ששרטט ואסף.

כיום בוילנה ובליטא יש קהילה יהודית פעילה בת אלפי יהודים. לקהילה בית כנסת ב- Pylimo gatve 39, אחד מהשניים הפעילים בכל ליטא (השני בקובנה). בשבת הלכתי לתפילה בבית הכנסת. הכנסת האורחים היתה לבבית. שוחחתי מעט עם הרב. כיום, בדומה לקהילות דומות במזרח אירופה דוגמת ורשה, הקהילה מונהגת על ידי רב שהינו חסיד שהגיע מארה"ב. הרב עוסק בפתיחות ובחום בגיבוש הקהילה במקום. לאחר מאורעות השואה, הויכוח הנורא והיריבות הנצחית בין החסידים למתנגדים נראים כאן תלושים וארכאיים. הרב עצמו מודע לצחוקו המר של הגורל, שבראש קהילת וילנה, מעוז המתנגדים, עומד כיום רב חסידי. התרבות והשפה האידית בנוסחה הליטאי הייחודי נחקרת ונשמרת במקום בלתי צפוי, מקום מעניין ומרתק לביקור, אוניברסיטת וילנה. המחלקה להיסטוריה מתמחה בתרבויות ושפות "ללא ריבונות מובחנת", להגדרתם, והאידיש זוכה לבמת שימור וחקר.

לתחילת הכתבה

קובנה

קובנה (Kaunas) היתה אף היא קהילה מפוארת ומורכבת לפני מלחמת העולם השניה. גם כאן, עם פלישת הגרמנים, פרצו פרעות של הליטאים ביהודים. אלפים נרצחו כלאחר יד. מספר שבועות לאחר מכן רוכזו יהודי קובנה וישובים סמוכים בגטו מצפון לנהר Neris. כאן חיו כשלוש שנים נתונים לפרצי חיסול סדיסטיים (שריפת בית חולים על חוליו), לעבודת פרך ואקציות לאתר המוות במבצר התשיעי. ערב כיבוש האזור על ידי הרוסים, הגטו חוסל על ידי הנאצים. ניתן כמובן ללכת לאזור הגטו, המרחק ממרכז העיר לא קצר. למרבה הצער אין מה לראות. באיזור בו היה הגטו היהודי, קיימת שכונת מגורים רגילה, מוזנחת ואפורה. מלבד הרצון המובן להיות באתר הפיסי של הגטו, ממש אין סיבה להגיע לאזור. המקום אינו דומה לשטח גטו וילנה המתועד והמונצח.

אתר ההנצחה הגדול בקובנה ובליטא הוא המבצר התשיעי (Fortas IX). מבצר זה, המצוי כשבעה ק"מ ממרכז העיר, נבנה בתקופת הצאר להגנה על העיר. עם סיפוח ליטא לברית המועצות, עקב הסכם ריבנטרופ - מולוטוב, הפכו אנשיו של סטאלין את המקום לכלא. בכלא הושמו מתנגדי המשטר הקומוניסטי והמקום היה אתר הוצאה להורג של אסירי הכלא. הנאצים שכבשו את המקום בשנת 1941 הפכו את הכלא למתקן של הגסטפו ואת המקום למתקן השמדה לאוכלוסיה המקומית, רובה יהודית. בורות נחפרו ואוכלוסיית הגטו והכלא נרצחה בהם.

המקום ענק. ביקרתי שם בחורף. השמיים אפורים, המקום אפור ואפור בנשמה. בצידו האחד של האתר הגדול, בסמוך לבורות ההריגה, אנדרטת בטון ענקית בצורת פנים מעוותות בייסורים, המגמדת את הצופה. בצידו השני של האתר המבצר עצמו. האתר מתוחזק ומטופח על ידי המדינה, בין השאר בגלל שבו, בצד פשעי הנאצים, מוצגת התנגדות הליטאים לשלטון סטאלין. שיתוף הפעולה הנלהב של הליטאים עם הנאצים אינו מודגש. היה כלא היה. שני מוזיאונים במקום, כאשר אחד הוא המודרני העוסק בהתנגדות הליטאים לכובשיהם. המעניין, הקשה והרלוונטי הוא המוזיאון במבצר עצמו. מבוך של מסדרונות, קירות חשופים ותאים בהם תצוגת קורות המקום. לוחות הנצחה פרטיים שהושמו במקום מוסיפים לפן האישי, של ההתייחדות.

קרן אור, מהבודדות בתקופה אפלה זו, האירה בקובנה. קרן אור זו הינה פועלו של Sempo Sugihara חסיד אומות העולם. סוגיהרה היה קונסול יפן בקובנה בזמן המלחמה. ערב הכיבוש הנאצי, בניגוד להוראות שקיבל, הנפיק אלפי אשרות מעבר לכ-6000 יהודים ובכך הצילם מהשמדה. סוגיהרה עסק במתן אשרות ממש עד לרגע האחרון לעזיבתו את המקום. לאחר המלחמה פוטר מעבודתו בשרות החוץ היפני. בשנת 1985 קיבל ממוסד "יד ושם" את אות חסיד אומות העולם. שבע שנים לאחר מכן טוהר שמו ביפן. ביפן אף קיים מוזיאון לזכרו. פועלו מוצג בקובנה בביתו המצוי ב- Vaizganto Gatve 30, לא רחוק מתחנת האוטובוס של העיר. הוא גם מונצח במוזיאון במבצר התשיעי. כיום קיימת בקובנה קהילה יהודית עם בית כנסת פעיל ב- Ozeskies Gatve17. בחצר בית הכנסת מצוייה אנדרטה לזכר ילדי קובנה.

לתחילת הכתבה

יער פונאר

השימוש בביטוי "גיא ההריגה" מופיע רבות בתאור הביקורים באתרי ההשמדה, במחנות ההשמדה והריכוז. לפעמים בהעדר מילים, ואין מילים, מצטטים את מילותיו הכבדות, התנ"כיות של ביאליק המתאר את הפוגרום בקישינב בפואמה "בעיר ההריגה". הטבח בפונאר ובמקומות דומים לו, היה אכזר אלפי מונים מפוגרום קישינב. פואמות לא נכתבו עליו, כנראה אין דרך להביעו במילים.

ביער פונאר (Paneriai) חפרו הרוסים טרם הכיבוש בורות עגולים גדולים לצורך הטמנת מיכלי דלק. הנאצים ניצלו בורות אלה לצורך טבח יהודי וילנה. מדובר בתקופה שבה הושמדו יהודים על ידי האיינזצגרופן של ה-SS, טרם בניית מחנות ההשמדה בפולין. כאן, כמו במבצר התשיעי, בוצע רצח נטו, אישי, עם דם. רוצח עם נשק מול הנרצחים: גבר, אישה, ילד, זקן. קבוצות של עשרות ומאות מבני וילנה הובאו לכאן ליער, הוכנסו לבורות ונורו. מדי פעם ירו גם בשבויים רוסים או באוכלוסיה נוצרית ליטאית, בעיקר משכילים וקומוניסטים. בסך הכל נרצחו באתר 100,000 איש ואישה. 70,000 מתוכם יהודים.

ביקרתי בעבר במחנות ההשמדה בפולין. זוועה לא נתפשת מסוג אחר. ההלם שחוויתי/חטפתי בפונאר היה עז פי כמה ואינני יודע למה. אין צריפים, אין שערים, אין מגדלי שמירה. רק בורות, מכתשים עגולים ורדודים. המקום קטן, אלוהים כמה שהוא קטן. תמיד נתפש בדמיוני "יער פונאר" כמקום ענק. בשטח קטן שכזה נמחקה כל יהדות וילנה? בכניסה מוצבת אנדרטת זיכרון ובהמשך אנדרטאות נוספות. רק בשנים האחרונות צויין בהן שרוב נרצחי המקום היו יהודים. השביל מתפתל ביער בין בורות ההריגה.

האתר ריק, סוף נובמבר, פתיתי שלג ראשון עפים מדי פעם. דממה מוחלטת המופרת מדי פעם ברעש רכבת החולפת בסמוך. באתר מבנה קטן משמש כמוזיאון. נכנסתי והפרעתי את מנוחת השומר. המוזיאון מוקדש לאתר. ניסיתי לצלם חלק מהשמות המונצחים במוזיאון כדי לבדוק אחר כך קשר למשפחה. השומר מנע זאת ממני בגסות. התעכבתי מול תעוד העדויות. אחת העדויות הממה אותי. העדות שקראתי הינה עדותו הלקונית של אחד מתושבי הכפר Paneriai: הוא מספר שמדי פעם הגיעה רכבת. פעם עם נשים, פעם עם שבויים ולקחו אותם ליער. משם כל הזמן עלו קולות של יריות. לא ראינו איך ירו. הנאצים גידרו את המקום ואיימו על התושבים שמי שיתקרב יירה ואנחנו פחדנו להתקרב. ומה עוד? - העד מציין שבמהלך כל התקופה של היריות, עננים ענקיים של עורבים כיסו את היער. ממש השחירו את השמיים.

חלפו אך מעט למעלה משישים שנה מהזמן בו יהדות ליטא עמדה למול גרמנים מתורבתים וליטאים מגחכים ששים אלי הרג, ונמחקה. אין מילים להמשיך. רק להסתלק ממקום נורא זה. אין בידי לדעת מי מבני המשפחה נטבח בבורות אלה. יתכן ואף לא אחד. סביר להניח שבני המשפחה נרצחו ביער בורק (Borek) המצוי כ 100 ק"מ מפונאר ועננת עורבים אחרת כיסתה אותם ואת שמי אותו היער. אין פשע שישווה למה שהיה ואין כפרה ונחמה.

אומרים שהזמן מרפא. הזמן אכן נותן אותותיו באדמה. בורות ההריגה באזור נמחקים. היער והעשב מכסים אותם אט אט. המטייל באקראי ביער או בשדה עלול למעוד מבלי משים לבור רדוד, לעצור לרגע בתמיהה ובאדישות ולהמשיך. לעשב ולעפר מותר לכסות את העבר. לשכחה ולהעדר הידע אסור. חובה לדעת ולהזכיר. ללא ידע אין זכרון וללא זכרון, לא נותר דבר.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לליטא

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×