יוסמיטי והנוף המדהים

או קיי, אז לא עמדנו בפיתוי. שמענו כל כך הרבה שבחים והלל על פארק יוסמיטי אז סטינו מ``המסלול המקורי`` כדי לבדוק את הפלא הזה בעצמנו. ואכן לא התאכזבנו, הדרך היפהפיה הנופים ועוד. מעבר לפירוט נרחב על מעללינו במסע, תמצאו בסוף הכתבה כמה תובנות כלכליות ובכלל, שיוכלו לעזור לכם בתכנון טיול דומה...
miravictor
|
מפה
תמונה ראשית עבור: יוסמיטי והנוף המדהים

ברקלי, יוסמיטי ועוד

יצאנו מסן פרנסיסקו- לא לפני שביקרנו ב-EXPLORATORIUM, שאכן הוכיח שהוא שווה את הביקור. ראשית משום שהוא ממוקם במקום כל כך יפה- באתר שנבנה בשנת 1918, לכבוד התערוכה הבינלאומית, ואירח את מיצגי האמנות (FINE ARTS). מבנה מקסים לשפת אגמון מלאכותי שבו שטים להם בנחת ברבורים. שנית, משום שיש בו מאות מוצגים, בתחומים רבים ומגוונים, כולם מיועדים למגע ולימוד. הילדים -וגם אנחנו- התפעלו מאוד והתלהבו לגעת ולבדוק מוצגים בתחום הקינטיקה, האופטיקה, ללמוד הסברים לתופעות גיאולוגיות ועוד. בילינו שם כשעתיים וחצי אך אין ספק שניתן להעביר שם כמעט יום שלם. באופן מיקרי הגענו לביקור ביום רביעי והסתבר שביום זה הכניסה חופשית (כלומר - חינם).

המשכנו בדרכנו ועצרנו בברקלי, עיר סטודנטים הממוקמת מעברו השני של המפרץ ושהייתה בכותרות בשנות ה-60 וה-70, בשל אופייה המתירני והשמאלני מה. טיילנו במשך שעה קלה ברחובות, בסביבת רח` טלגרף, אזור ה"היפים", "ספגנו" מעט מן האווירה וזזנו הלאה. הכנסנו דיסק של סיימון וגרפנקל להתאמת מצב הרוח, ולזכר נעורינו המצטמקים והולכים, ועם " הגב` רובינזון" יצאנו לחפש את "אמריקה". (הילדים לא הבינו על שום מה ההתלהבות, ואישית היו מעדיפים להקשיב לשרית חדד או לאיל גולן -הנה לכם פער הדורות). ביוסמיטי הסתבר לנו שאין מקומות פנויים ב- CAMPGROUNDS בתוך הפארק למי שלא הזמין מראש, אז התפשרנו על קמפ מחוץ לפארק, ושמואליק והבנים יצאו לטייל ולדוג בנחל הקרוב. למחרת, בשמונה בבוקר התייצבנו במשרד הפארק רנג`רס בכניסה ליוסמיטי ונרשמנו ברשימת המתנה למקום בקמפ שבפארק- התמזל המזל ושעתיים מאוחר יותר הסתבר שיש עבורנו מקום.

יצאנו לטייל ברחבי הפארק. מקום מדהים ביופיו. הקניון נוצר מתנועתו של קרחון עצום שהיה כאן בעידן הקרח. משני עבריו של נקיק צר ומפותל מתנוססים קירות עצומים של גרניט, שכאילו פוסלו מעשה אמן על ידי הקרחון.(וחברנו יוני היה אומר פעם: כמה מצבות!). ביקרנו ב-YOSEMITE VALLEY וצפינו במפלי מים נפלאים, הנופלים מגובה של כמעט 800 מטרים. השקפנו על העמק מנקודת תצפית שנקראת GLACIER POINT וניסינו לדמיין את אותו קרחון עצום מפלס את דרכו בין הרי הסלע העצומים, גורס את הסלעים הרכים יותר ומשאיר את חותמו על פני שאר הצוקים, בהחליקו את פני הסלע. עוד בזמן מלחמת האזרחים בארה"ב ולמרות היותם טרודים בענייני קיום, מצא הנשיא לינקולן זמן להתפנות מעיסוקיו הבוערים ולהכריז על האזור שמורת טבע. מאוחר יותר הורחב מאוד אזור הפארק, בעידודו של ג`ון מיאור (JOHN MUIR), חובב טבע מושבע.

המשכנו לטייל ולהתפעל מצוק בשם EL CAPITAN, ובייחוד מאגם בשם MIRROR LAKE, שההשתקפות של הנוף בו פשוט עוצרת נשימה. (הותקפנו שם על ידי עדת יתושים אכזריים במיוחד - אם תבואו לבקר פה זכרו להצטייד בחומר הגנה יעיל!). במרכז המבקרים צפינו בסרט מעניין המספר על ההיסטוריה של הפארק. בעמק ניתן להיעזר ב-SHUTTLE BUS כדי להגיע לנקודות שונות בפארק ולהתחלה של שבילי טיול.

למחרת נסענו על כביש בשם TIOGA PASS, החוצה את הפארק ממערב למזרח והפתוח רק בעונת הקיץ. הנוף היה פשוט מהמם. השלג טרם הפשיר במלואו והמראה היה מופלא; קומפוזיציה של צבעים: אפור-כחלחל-סגלגל-לבן וירוק- איך אפשר לתאר את היופי. בהמשך הכביש מגיעים לגבהים מעל 3000 מ`. אגם TIOGA היה בחלקו קפוא, והדבר הוסיף חן רב לנוף שממילא היה פלאי. במשך כל הטיול בפארק חשבתי עליכם, ותהיתי כיצד אוכל להמחיש לכם את הטבע החזק והנפלא שרואים כאן - אין סיכוי! הייי, לא תאמינו - לבסוף ראינו גם... דובים!!! ראינו קבוצה של אנשים שהתקהלו בחורשה ומיד הבנו שחייבים לעצור ולבדוק את העניין ואכן ראינו דובה וגור דובים מקסים. הם הסתובבו בין העצים וחיפשו מזון ואחר כך טיפסו, בקלילות מדהימה, למרומי עץ גבוה מאוד.

בדרכנו הלאה עברנו ליד MONO LAKE, אגם מליח, וגם דרך מספר עיירות טיפוסיות של ה-MIDWEST האמריקאי. נסענו צפונה על כביש שחוצה אחו ירוק ורחב ידים, ובו רעו להנאתן פרות מדושנות עונג וממולנו התנוססו הרי ה-SIERRA NEVADA מלוא הדרם. וכך הגענו ל-LAKE TAHOE. לאחר סקירה קצרה של העיירה SOUTH LAKE TAHOE, שבה יש כמיטב המסורת במדינת נבדה מלונות קאזינו, המשכנו מעט צפונה לאתר קמפינג בתוך חורשת אורנים על שפת האגם. להלן תיאור הנוף שראינו: אגם גדול, מימיו צלולים, גליו מלחכים את החוף החולי ורחב הידיים , בעבר השני של האגם, בצד שבמדינת קליפורניה, השקפנו אל הפסגות המושלגות של הרי הסיירה נבדה. אווזים טיילו על החוף ושחפים דאו בשמים - אנחנו לא הפרענו את שלוותם והם לא את שלנו. בשתי מילים- מרהיב עין. ללא היסוס, הוחלט לעצור ליומיים או שלושה ל-FA NIENTE (סטלבט, באיטלקית) קטן.

רינו שדירת הענקים והאיזור

מהאגם המשכנו לרינו RENO, העיר השניה בגודלה במדינת נבדה. בדרך עצרנו גם ב-CARSON CITY, עיר הבירה של נבדה. ביקרנו שם במוזיאון נבדה שממוקם במטבעה הישנה של המדינה. הביקור היה מעניין מאוד. שמענו על ההיסטוריה של המטבעה, שהנפיקה 56,000,000 מטבעות בזמן שפעלה. למדנו על תהליך ההטבעה. ואפילו עברנו דרך מכרה דמה. במוזיאון עוד תצוגות ופריטים ישנים שהלהיבו את כולנו: כלי נשק מכל מיני תקופות, מכוניות ישנות, אופניים עתיקים עם גלגל ענק בחזית וקטנטן מאחור, גרמופון, מכונת כתיבה, והרבה SLOT MACHINES ישנות. אוסף בובות, אוסף בקבוקים... וביתן המוקדש לאינדיאנים שבאזור.( 6$ למבוגר, ילדים - חינם).

רינו לא הלהיבה אותנו. העיר חסרה את הברק, הניצוץ וה- EXCITEMENT של לאס וגאס. כך או כך- לקחנו את הילדים לשחק באולינג והם היו מאושרים. למחרת ביקרנו במוזיאון המכוניות ע"ש האראס. וויליאם האראס, בעלים של רשת גדולה מאוד של מלונות ובתי קאזינו, היה חובב מכוניות מושבע ואספן רציני ביותר. גם בלאס וגאס, במלון האראס יש תערוכת מכוניות ענקית של 1100 פריטים! אבל מאחר שלא ביקרנו בה, קפצנו על ההזדמנות הזו כדי לראות חלק מן האוסף. במוזיאון שברינו יש כ-220 פריטים וזה בהחלט מקיף וממצה. בנוסף למכוניות המדליקות - החל בראשונות ביותר, מסוף המאה ה-19, וכלה במודלים מיוחדים מסוף המאה ה-20, התפאורה לכל המכוניות נפלאה; לכל תקופה התאימו את חזות הרחוב המתאים, וגם אביזרים מהתקופה: שמלות, קטעי עתונות, משאבות דלק בהתאם ועוד. היה נהדר! נהנינו מאוד, וגם אבשלום ואור, כמובן. הילדים נהנו במיוחד מתערוכת אופנועי ב"הרלי דווידסון", ממכוניות המרוץ, ודגמי המכוניות לילדים. במוזיאון יש גם פעילויות מיוחדות נוספות. ביקור חובה! (עלות כניסה: 8$ למבוגר, 3$ לילד מגיל 6-18; שעות פתיחה: 9:30-17:30 ובימי א` 10:00-16:00).

הדרך מרינו לעבר החוף המערבי עברה בנוף נפלא של יערות עבותים, אגמים ונהרות אין ספור. נצלנו את ההזדמנות ונכנסנו גם ל- LASSEN VOLCANIC PARK. הזיגזוג הזה בין החוף לפנים היבשת גורם לכך שבבוקר עוד טבלנו בבריכה שברינו,במזג אוויר מדברי, ובערב מצאנו את עצמנו בהרים המכוסים שמיכת שלג עבה. הנוף היה כמובן עוצר נשימה. כמו באתר סקי באלפים בפברואר או מרץ- ים שלג ושמים צלולים. לאחר לילה שבו היינו כמעט לבדנו בפארק, יצאנו לסייר בו בבוקר. לאחר שנסענו כברת דרך וראינו גם בקיעים בהר מהם בוקעים אדי גופרית, הגענו לשלט שחסם את הכביש והודיע: ROAD CLOSED. מסתבר שבאפריל השנה ירדו בפארק 186 אינצ`ים שלג לעומת 35 אינץ` ממוצע שנתי. עבודות פתיחת צירי התנועה אורכים חודשיים ולפעמים גם 4 חודשים! בלית ברירה, חזרנו על עקבותינו ונסענו בכביש 36 המפותל והיפיפה עד לעיירה אלטון.

חזרנו לאזור החוף לביקור בפארק עצי ה-REDWOOD המפורסמים. נסענו דרך שדירת הענקים (AVENUE OF THE GIANTS), דרך מופלאה, שאורכה 31 מייל והיא עוברת ביער של עצים אדירים ומרהיבים. יש באזור עצים שהחלו לצמוח כשישו נולד. ביקרנו גם במרכז המבקרים הנחמד - שם הילדים מוזמנים לגעת במוצגים שונים, יש פירוט של החיות המאכלסות את היער, יש כרכרה שגולפה מגזע עץ אחד בלבד, על ידי צ`רלס קלוג (KELLOGG), שבשנת 1917 ,יצא בכרכרה זו למסע כדי להביא למודעות הציבור את יופיים של העצים והצורך לשמר ולהציל אותם מכליה. במרכז מבקרים זה ניתן אף לקבל שתיל של עץ לשתילה בגינה - למי שיש כנרת פרטית משלו, שכן העץ הזה צורך 1000 טון מים לכל טונה ממשקלו. אחד הדברים שהרשימו אותנו מאוד במרכז המבקרים היה סרט אודות השיטפון הגדול שהיה באזור בדצמבר שנת 1964. השטפון הרס עיירות שלמות, מוטט גשרים, תלש כבישים ומסילת רכבת - אסון טבע חמור ביותר. מפלס המים בנהרות הסביבה עלה ב-10 מטרים והנזק היה עצום, הנחשול סחף בדרכו עצים, מכוניות, בתים. אטרקציות נוספות בדרך: עץ שניתן לנסוע דרך הגזע שלו עם רכב, בתי משחק מגולפים בגזע עץ יחיד...כאלה. (וים של חנויות למזכרות...אוף).

חדשות המופלאים

כהרגלם הם, אבשלום-פלא ואור-קסם, נהדרים. עלתה בלבנו המחשבה שאולי יהיה להם גודש מרוב פארקים של טבע, אך חששות אלה התבדו עד מהרה. הם נהנים מאוד ומשתפים פעולה להפליא, ותוך כדי טיול הם גם "מקבלים" שעורי טבע- הם כבר מבינים שהשמש לא שוקעת אלא שכדור הארץ הוא שמסתובב סביב צירו, הם מבינים תהליכים גיאולוגיים מסוימים וכו`. בכל פעם מחדש אנחנו מלאי פליאה והנאה למראה המשחקים שלהם. הם מסוגלים לשחק שעות על שפת האגם עם שלושה מקלות ועוד מספר אבנים או עלים, להשתעשע בהרמוניה נהדרת, ולזמזם לעצמם שיר מתוך השמחה הפנימית שלהם. הלא אמרנו לכם: מופלאים. הם מתאמנים בגלישה על הרולרבליידס החדשים. בבקרים הם משחקים במיטתם שב"עליית הנהג", ואחר כך אין בכלל ויכוח, והם יושבים ללמוד בלי שום טרוניות; אור עושה את צעדיו הראשונים בקריאה ואבשלום כבר מתמודד בכבוד עם לוח הכפל.

הם כבר ממש מומחים למדורות, ויודעים כיצד לסדר את הזרדים כדי ללבות את האש. אבשלום מדבר הרבה על המושב, בייחוד על המדורות בל"ג בעומר. הוא מסוגל להתמוגג מיופי הלהבות המרצדות באש, או לשכב בלילה לצד המדורה, להביט מעלה ולומר:" תראו כמה יפות צלליות העצים בחושך על רקע השמים הכהים, הירח והכוכבים". -ליריקה. אור מציין כמה יפים הגלים עת הם נשברים, ואבשלום מבחין כיצד השחפים מיטיבים להשתמש בכוח העילוי של הרוח ודואים במקום בעזרתה. אור יכול לעמוד במשך שעה ארוכה מול גזע של עץ עם ענף בידו ולנהל קרב עם יריב דמיוני, להתאמן בתרגילי קרטה על חוף הים. הוא מדבר על ילדי החברים שלנו: בר וגל, עמית וטל, ומתכנן לצאת איתם לקמפינג. אבשלום מתכנן בנית כל מיני עזרים לקמפינג שהוא רוצה לערוך בשובו ארצה עם חבריו: עמרי, ענבל ,אור אלוף וטל נצר, וכמובן שניהם מזכירים בכל הזדמנות את בני הדודים שלהם הקרובים להם ביותר: את יואב ועדי, את אליה, אחינעם, עינב ועדן, את יונתן ואיתמר, את רותי, את יוסי ודניאל... בקיצור - את כולם.

בבוקר דיברנו עם סבא וסבתא בטלפון. הילדים מאוד שמחים שסבא עומד להצטרף אלינו בקרוב לקטע מן הטיול. הם גם מבקשים שסבתא תשלח להם תבשיל שהם מאוד אוהבים ומתקשים להבין מדוע זה לא אפשרי, אבל מי יודע? אולי סבתא בכל זאת תפתיע.( הם מבקשים שתשלח לפחות את המתכון...). הם יושבים זה לצד זה, מציירים ומנהלים, בה בעת, דו שיח נעים והרמוני. מידי פעם הם מתעניינים בפרוש של מילה זו או אחרת באנגלית, אך המציאות היא שאנחנו לא פוגשים משפחות של אמריקאים, ולא נשארים במקום אחד די זמן כדי לפתח יחסי ידידות עם מקומיים. אנחנו כמעט ולא אוכלים במסעדות, והחיכוך עם העם והשפה האמריקאים מאוד מצומצם. לפיכך יוצא שהם נחשפים פחות לצורך להתמודד עם השפה.

הפינה הכלכלית: לאחר יותר מחודש ברחבי מערב ארה"ב אנחנו מרגישים מוכנים לפרט מעט יותר בתחום הכלכלי. אתם בוודאי מתארים לעצמכם שלא מדובר במדינה זולה במיוחד... בתחום הלינות: אנחנו בדרך כלל מעדיפים את ה-CAMPGROUNDS הציבוריים (של המדינה). הסיבה לכך היא שלטעמנו הם יותר נעימים, ממוקמים בתוך יערות מקסימים ובפארקים לאומיים. עלותם בדרך כלל נעה בין 15 - 22 $ ללילה (למרות שפעם אחת עלה לנו רק 8 $), החסרון שלהם הוא שאין בהם חיבורי חשמל, מים וביוב,( יש שרותים ולעיתים יש מקלחות ציבוריות) כך שמידי פעם חייבים לעבור גם במקומות פרטיים. אך לאחר כ-40 לילות בשטח אנחנו מעדיפים את הסביבה הנעימה שהם מציעים על פני הנוחות הארצית של הפרטיים - אין כמוהם בקירבה לטבע! וחיות הבר המקסימות שרואים בהם עדיפות על שקע חשמל. עד כה לא עשינו שום הזמנות כי תמיד יש איזה חניון שעובד על בסיס FIRST COME FIRST SERVED, אבל יש סיכוי שככל שהקיץ יתקרב יהיה צורך לתאם מראש.

לגבי החניונים הפרטיים: יש ים מקומות בכל פינה- אפילו איפה שלא ממש רואים סיבה לקיומם. המחירים יותר גבוהים ונעים בין 22 - 40 $, תלוי במיקום (בסן פרנסיסקו אפילו 50$ - אבל כפי שסיפרנו כבר, שם העדפנו להחנות את ה-RV ולעבור לשהות בחדר מלון- זו שיטה שיש להעדיף בערים שרוצים להסתובב בהן רגלית וברוב המקרים ניתן למצוא מוטלים יותר זולים מחניוני ה-RV). כמעט בכולם יש חיבורים מלאים כנ"ל, ואפילו חיבורי כבלים ובמקרים מסוימים גם חיבור מודם למחשב וג`אקוזי. סיבה נוספת לעצור בחניונים הפרטיים היא ה-LAUNDROMAT ( עלות: 2-3 $ למכונה לכביסה+ייבוש). בחניונים אלה יש לעיתים בריכות שחיה - אבל המים תמיד קרים, אפילו שהם אמורים להיות מחוממים, יש לעיתים מתקני משחק. אך מצד שני הם תמיד יותר צפופים, וקאראוון אחד נושק לשני, כמעט כמו במגרש חניה. לפעמים אין בהם כמעט עצים וגינון - אבל בהם אפשר להתקלח בלי לחשוש שהמים יגמרו…

יש גם רשת חניונים גדולה- KOA- שניתן לעשות בה כרטיס מנוי, בעלות של 12 $ אבל במקרים רבים החניונים האלה יקרים מאחרים וההנחה שהכרטיס נותן אינו ממש משמעותית. יש, כמובן גם דרך לעקוף את הצורך להשתמש בחניונים האלה והיא למצוא מידי פעם מקום מוסדר, בחניון או התחנות דלק מסוימות למלא מים ולרוקן שפכים - בדרך כלל בתשלום. COIN LAUNDRY יש בכל מקום כך שזו בעיה קטנה יותר. ב-AAA מקבלים ספרונים ובהם רשומות הכתובות של CAMPGROUNDS רבים. בכל ירידה מה-FREEWAY יש שילוט שמודיע אם יש CAMP קרוב.

לגבי עלות הקניות בסופר, אנחנו מעריכים שההוצאה היא בסביבות ה-150$ פעם ב-4 ימים. כמובן שזה תחום מאוד אינדיוודואלי. אנחנו לא חוסכים בפירות וירקות, שעלותם יחסית גבוהה במונחים ישראלים.( מחיר החמאה הוא בכלל מכה - שלא לדבר על מחיר הפחמים! - אבל פחיות קולה ממש זולות) אנחנו גם צרכני בשר לא קטנים - ויש כאן בשר מצוין! - נאמר שאנחנו לא מתפשרים - אוכלים ושותים כאוות נפשינו. יש כאן סופרים רבים ועצומים. טווח המחירים מאוד גדול ואפשר למצוא חלק זולים ואחרים ממש יקרים, אפילו באותה רשת יש מקומות שאבוקדו יעלה 60 סנט ליחידה, ובמקום אחר 2 $ ליחידה! ניתן לעשות בכל רשת " כרטיס מועדון" וליהנות מהנחות מסוימות. גם כשעוצרים באחת ממסעדות ה-FAST FOOD , משאירים לפחות 20-25 $. אם מתחשקת ארוחה מהירה של עוף בגריל - ב-6$ ברוב הסופרמרקטים.

עלות הדלק, זולה יותר מאשר בארץ, אך יש הפרשים, לפעמים משמעותיים ממש, בין התחנות השונות. (בין 1.5-2.5 $ לגאלון!) יש גם הפרשים גדולים בין מדינות - כך, במדינת נבדה זול יותר מאשר בקליפורניה. באופן כללי, רשת ARCO מסתמנת כזולה יותר. עד היום עברנו כ-4000 מייל בעלות דלק של 1000 $. מבחינת אתרים, פה ושם אנחנו נכנסים למוזיאון או לאתר אחר בתשלום, אבל את רוב זמננו אנחנו מבלים בינתיים בפארקים הלאומיים - 50$ לכרטיס שנתי עבור כל המשפחה לכל הפארקים - עסק מצוין. בסן פרנסיסקו, שכחנו לציין שביקרנו במוזיאון הימי - הכניסה חינם. מחיר השייט והביקור באלקטרז - 30$ לכולנו. שכרנו גם אוזניות עם הסבר על הכלא ב-4$ נוספים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×