ירח דבש במונגוליה

החתן והכלה בן-אליעזר יוצאים לטיול מיוחד במונגוליה ומספקים מידע חיוני לנוסעים למדינה.
חגית ויואב בן-אליעזר
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ירח דבש במונגוליה

רקע לטיול במונגוליה

למה מונגוליה? השאלה הזו נשאלה שוב ושוב כשסיפרנו שזה היעד לירח הדבש שלנו. התשובה הייתה מאוד מאוד פשוטה: זה רחוק, אין שם כמעט אף אחד, ועלילות ג`ינג`יס חאן ויורשיו תמיד הציתו את דמיוננו.

קצת אינפורמציה לא תזיק
מונגוליה נמצאת בין סין ורוסיה, ארץ קטנה (יחסית...) מוקפת במעצמות, ללא גישה לים, בעלת שטח מדברי עצום (מדבר גובי הוא הגדול ביותר בעולם...) ומעט מאוד אנשים, משהו כמו 2.5 מליון אנשים על שטח שמזכיר את מערב אירופה בגודלו.

ההגעה לשם די מגוונת. אפשר כמובן לטוס (מבייג`ין ואפילו ממספר מקומות בארופה...) אך המחיר הוא יקר למדי למי שמתכנן טיול תרמילאים. אפשר להגיע ברכבת מבייג`ין (הרכבת הטראנס מונגולית - 30 שעות נסיעה, כרטיס במחלקה שניה, שמזכירה מחלקה ראשונה ברכבת סינית, עלה בספטמבר 1999, כ- 60 דולר), אגב, במעבר הגבול אפשר לרדת לדיוטי פרי שהוא דוכן משעשע בפני עצמו, או להישאר ברכבת ולראות את החלפת הגלגלים. רוחב מסילות הרכבת בין סין ומונגוליה שונה, בשביל למנוע פלישות צבאיות בדרך זו. בשביל לא להחליף רכבות או מסילות ובשביל לייצר תעסוקה לאנשים המובטלים שגרים בעיירות לצד הגבול, מרימים בחצות הליל את הרכבת, קרון אחר קרון (והאנשים בתוכו) על מתקן הגבהה (ג`ק) ופשוט מחליפים את הגלגלים. שווה תמונה! אפשר לנסוע ברכבות או אוטובוסים סינים לגבול ומשם להמשיך ברכבת מונגולית. ואפשר כמובן להגיע עם הרכבת הטראנסיבירית מרוסיה.

תקשורת
הרבה יותר פשוט להתחבר ל- E-mail מאשר להתקשר הביתה, מה שמצריך הליכה אל בית הדואר המרכזי, עמידה ב- 3-4 תורים, מילוי טפסים בשפה לא מובנת ללא כל תרגום והרבה הרבה כוונות טובות. E-mail יש בהרבה בתי קפה וגם ליד הדואר המרכזי. אפשר כמובן לשלוח את מספר הטלפון של הגסטהאוס ולחכות שיתקשרו. אוכל הוא ממש לא בעיה באולאן בטור - מעבר למסעדות מקומיות ואפילו כמה שנחשבות קצת יותר (כמו פיצות וסטייקים...). הכי כיף זה ללכת לשוק. המבחר גדול בהרבה מהמבחר בסין, יוגורטים, קורנפלקס, גבינות, נקניקים, לחמים, פירות וירקות ועוד הרבה הרבה!

מזג אוויר
העונה לטייל משתנה לפי המקום. החורף כמובן לא מומלץ, וכשאנחנו היינו בספטמבר, כבר נגמר הקיץ, התחיל לרדת שלג, ואלו שחזרו מהצפון אמרו שאפילו כל שקיות החימום הצה"ליות, החרמוניות וכל שאר העזרים לא עזרו. גם במדבר מאוד קר בחורף, יכול לרדת שלג והטמפ` עלולה להגיע ל- 40 מעלות מתחת לאפס. עם זאת בקיץ כמובן כדאי להתרחק מהמדבר... כי מאוד מאוד חם!

עלויות

מבחינת עלויות, מונגוליה מעט יותר יקרה מהמזרח, אבל כמובן שווה כל גרוש. אם יודעים להסתדר, לבשל לבד, לנסוע עם ג`יפ בחבורה ולהתחלק בהוצאות, הטיול לא יהיה יקר מדי.

לתחילת הכתבה

יעדים

אולאן בטור
ברגע שמגיעים לרציף הרכבת באולן בטור, מרגישים שאפילו לפה הגיעו הישראלים, אליי פנה צעיר מונגולי ואמר "שלום"...ברציף מחכים בעלי הגסטהאוסים, אנחנו ממליצים בחום רב על Mr. Bold איש נפלא שמחזיק בחמישה גסטהאוסים באולאן בטור, אלו הן דירות בנות 3-4 חדרים ו- 4-8 מיטות בכל חדר, שירותים, אמבטיה ומטבחון מצויד. בכל גסטהאוס יש עוזר שגר שם ובאמת עוזר בכל מה שנדרש. למר בולד יש מסורת מקסימה ובכל מוצאי שבת הוא מביא זמרים ונגנים מהתזמורת הפילהרמונית של מונגוליה לגסטהאוס ושם, על בקבוקי 2 ליטר של בירה רוסית או מונגולית, הם שרים, מנגנים (וזו ממש חובה לשמוע לפחות פעם אחת את המוסיקה הגרונית והמיוחדת הזו) ואפילו מפתחים דיונים אקטואליים על מצב העולם, ישראל ומונגוליה.

אולאן בטור היא עיר אפורה, ואין בה הרבה אטרקציות תיירותיות, למעט מספר מנזרים, מוזיאונים, מופע מוסיקה, שירה וריקודים מונגוליים ששווה לראות ועוד מספר דברים שרשום עליהם בספרים. אנחנו הצלחנו להשתתף בחתונה מונגולית, בבית החתונות העירוני. אולאן בטור לא נחמדה בלילה. וזאת עובדה. לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי וחשיפת המערב בבת אחת, וללא כל אפשרות פיננסית לממש את כל האטרקציות שהוא כולל, נשארים המונגולים חסרי תעסוקה, חסרי בידור וכמובן חסרי כסף. את המעט שיש להם הם מוציאים (בחלקם, כמובן, וללא הכללות), על... וודקה. מה שיוצר סביבה לא כל כך נעימה. כבר קרו מקרים ששיכורים רדפו אחרי בחורות (גם ישראליות), ניסו בכוח להיכנס אל הגסטהאוס שישנו בו ואפילו בארבע לפנות בוקר... ועוד כמה מצבים שאנחנו אישית מעדיפים לשכוח!

העיר נראית עיר קומוניסטית. הכתב המונגולי העתיק כמעט הוכחד כמו כל יתר שכיות החמדה המונגוליות (מנזרים, מקדשים, אומנויות) שנהרסו ע"י הסובייטים. כיום הם משתמשים באותיות קיריליות, אך בשפה המונגולית. מי שיודע רוסית יוכל להסתדר די בקלות, כל היתר יאלצו לתרגל את שפת הפנטומימה. אנגלית לא שומעים שם, למעט שירים ברדיו (והם לא מפגרים בהרבה אחר ישראל...)

גולת הכותרת
גולת הכותרת בטיול למונגוליה היא למעשה היציאה מהעיר. מונגוליה מתפארת בשלושה נופים עיקריים: בדרום זהו המדבר, ואין דבר יותר יפה ממנו! במרכז, אלו ערבות הדשא האינסופיות והמדהימות. ובצפון אלו האגמים, היערות וההרים - ממש כמו שוויץ. על מנת להגיע אל המקומות האלה אפשר ומומלץ לשכור ג`יפ עם נהג (מר בולד יכול לארגן הכל), אפשר לנסות ולהסתמך על טרמפים (מה שממש לא מומלץ, היופי של מונגוליה, שפוגשים אנשים בערך פעם בשבוע, יכול מאוד לא לעזור במקרה כזה...) ושמעתי גם על קבוצה (של ישראלים, אלא מה?!) שקנתה ואן, אבל זה כרוך בהמון פרוצדורות בירוקרטיות וגם לא תמיד חוקיות.וכמובן שאסור לפספס שינה באוהל המסורתי. המונגולים הם למעשה נוודים ונודדים ממקום למקום, כמו הבדואים בזמנו, עם האוהלים, הגמלים, הסוסים וכל מה שיש להם. רכיבה על סוסים היא דבר נפלא, גם למי שלא רגיל, בתנאי שהוא מכין את עצמו גופנית ונפשית... האוכפים, אם יש, עשויים מעץ! ללא טיפת ריפוד..

ולסיכום:
מונגוליה מומלצת בחום, וכמה שיותר מהר. היום כמעט כל מי שנמצא בבייג`ין רוצה לעלות צפונה למונגוליה, וכדאי לראות את המקום הנפלא הזה הכי אותנטי שאפשר.

לתחילת הכתבה

 

יעדי הכתבה

סגור
×