מונטה ורדה הקסומה - טבילה ביער ענן

עד עכשיו יש לנו יישוב שהוקם בשנת 51` על ידי אזרחי העולם בתוך יער ענן - מונטה ורדה. היער והענן הוכרו כשמורת טבע, ומשכו אליהם תיירים. במקביל נחפרו בורות גישה לאזור המחברים את סנטה אלנה הסמוכה לשמורה (המכונה בטעות ``עיר``) עם האינטר-אמריקה.
dani35
|
תמונה ראשית עבור: מונטה ורדה הקסומה - טבילה ביער ענן

לודג' קולינה

היום השביעי במונטה ורדה, אני מבקש חשבון מהמלצרית בקפה סטלה. בעל הבית, בן למייסדי הישוב שהגיעו לכאן מאלבמה ואנגליה ב-1951, מחליף איתה כמה מילים מהירות בספרדית.
-היום זה על חשבון הבית.
-נו, באמת כמה זה?
-באמת, היום ארוחת הבוקר עלינו לאות תודה על שאכלתם כאן כל השבוע...
אני מודה מקרב לב ואנחנו נוסעים לסבינה לרכיבת בוקר על סוסים. מונטה ורדה היא פאזל אינסופי אך קל לחיבור. ביום שהגענו לכאן קיבלה את פנינו שקיעה מסתורית מבעד לענני התמיד האופפים את האזור. בהמשך אתייחס לעניין יער הענן.

בלודג` קולינה שליד שמורת מונטה ורדה העברנו את הלילה הראשון. "העברנו" ולא "ישנו", כיוון שגלעד גילה במסדרון עכביש בגודל של כלבת פינצ`ר בוגרת. העובדה שבעל הבית הגיע בנון שלנטיות עם קופסת פלסטית ענקית ומקל, ודחק לשם את המפלצת הגמדית, לא הרגיעה אותנו, ומיד חילקנו תורנות שמירה ללילה. האדיש עצמו, שכנראה משתמש באפטר שייב בריח בירה (כיוון שלא ראיתי עדות לפחיות או בקבוקים בקרבתו) שם לב שאנחנו בכוננות "כתום" (אחד לפני אדום) והרגיע אותנו שהרב רגליים המבחיל איננו ארסי, וקטן יחסית. הוא יצא מתנדנד מכלא העכבישים שלנו, ושניה לפני שסגר את הדלת הסתובב והבטיח להראות לנו בבוקר עכבישים גדולים "באמת" שיש לו.

בבוקר קמנו מהמיטות (לא היינו צריכים להתעורר), ואת פנינו קיבל בנו של האדיש.
-מה תאכלו לארוחת בוקר?
-חביתה, טוסטים, סלט ירקות, ואננס. בן כמה אתה?
-שבע עשרה.
-ומתי הגעתם למונטה ורדה?
-לפני שנה, מלוס אנג`לס.
-ומה אתה עושה כל היום?
-עוזר לשפץ את הלודג` (הראשון במונטה ורדה, וגם נראה כך - ב.ב), מטפל בגינה ובאורחים אם יש.
רעיון יפה, חשבתי לעצמי, במקום שהילד יתבזבז בקולג`, האבא העלה אותו, את אמו הכובסת (התרשמות ראשונית שלי), את אחיותיו הצעירות עד מאוד ומשאית בירה, לקוסטה ריקה. כאן הם אימצו תוכי, שלושים חתולים, ומספר עכבישים "לא גדולים" שמהקורים שלהם ניתן להכין חבלים למשחתות הצי הבריטי. לאחר מכן חילקו בינהם את העבודה. האב ילכוד חיות ויטפל בנושא הבירה, הבנות יסתובבו בשטח הלודג` כשתוכי ענק על כתפיהן, האם תכבס, ואת השאר יתכבד לעשות הנער. אמרנו יפה תודה לילד, ובלי לעורר חשד עברנו מלון.

בערב אנחנו נתקלים בשלט "ברוכים הבאים" בעברית בפתח שביל. נכנסים, ופוגשים את ניר בעל המקום (מסעדת moon shiva) את גלית אשתו ואת בנותיהן מיה וללי. סוף סוף עוד ילדים, שמחה גדולה. ניר וגלית נמצאים כאן כשנתיים וחצי, ויש להם מסעדה כאן ליד השמורה. כל ערב אנחנו באים לכאן. יש סרטים, או הופעה, או סתם מוסיקה טובה, ובייחוד אוכל משובח וסופלה שוקולד מעולה. ניר מספר שיש לו גם פלאפל "בעיר". למה בדיוק אתה קורא עיר, מנסה נעמה לברר. לסנטה אלנה. מה לא עברתם דרך שם כשבאתם, הוא מתפלא. אנחנו מהנהנים ומבינים שהמקום הוא אולי פאזל אינסופי אך על שטח קטן מאוד.

בכל המדריכים מוזכר שהכבישים מלאים בורות זוועתיים, אך הדבר אינו כך. בפועל, כך אני משער, נערכים כאן חיפושי נפט ללא ידיעת הממשלה. לפני החיפושים (כנראה בשנת 1951), לא היתה כלל גישה לאזור, אך עתה רצף של מכתשים ובורות יוצר דרך נאה ומכובדת סביב אגם ארנל, בואכה סנטה אלנה. לכן הטענות הנשמעות כנגד הכבישים מקורן בבורות של המתלוננים, ועל כולנו לשמוח שיש לנו בורות עליהם רכבי הארבע על ארבע שלנו יכולים לנוע בבטחה. רשת הבורות מתוחזקת באופן מעורר הערצה (לא נתקלנו אף פעם בחוסר בור, או במצב של בורות קטנים מדי), ומשרה את התחושה שחבל הארץ הנ"ל ענק. 

לתחילת הכתבה 

נסיעה אל העיר

נסיעה מהשמורה ל"עיר" לוקחת עשרים דקות, מה שבקו אוירי מרוחק כמו הסלון מהשירותים בבית של אריסון. אחר צהריים אחד אנחנו הולכים למרכז האומנויות המקומי. את פנינו מקבלת קוויבקית שגרה כאן ומעבירה שיעורים בקרמיקה ובכלל. אני משאיר את נעמה והילדים בידיה, ויוצא לקרוע את העיר. אחרי שעתיים כוחותינו מציגים לראווה יצירות קרמיקה שלא נראו במונטה ורדה מאז שחרור קוויבק. תמר הכינה כד המזכיר קן טרמיטים, גלעד עשרות פסלונים וחיילים, ונעמה שבלול ארבע מימדי קינטי בגודל עכביש גדול.

במשך אותן שעות, אני הצלחתי לשלוח תשעה מיילים באחד מ"הקפה אינטרנטים" בעיר. אחר כך הבנתי שגם הרשת כאן איטית בגלל הבורות. בבית של ניר וגלית הילדים מתלהבים, בכל מקום יש עברית. ספרים בעברית, דיבורים בעברית, אפילו לוח שנה על המקרר בעברית עם פרסומת לאינסטלאטור מפתח תקווה. תמר משחקת עם מיה, גלעד חוקר את הבית והחצר, אנחנו מנסים להבין מה הם עושים ביער הענן - לא שכחתי שהבטחתי להתייחס למושג הזה - ולאן הם רוצים להגיע. טוב להם בין הבורות עם הקוויבקית מהאומנויות, סבינה מהסוסים ועוד כמה אמיגוס שלא הכרנו בשם. בכל מקרה בקרוב הם יחזרו ארצה. מה עם המסעדה הנפלאה והפלאפל בעיר? כן, כן, ניר עונה, עכשיו התור של מישהו אחר להנות, רק בלי ייסורי ההקמה (כל המעוניין ברכישה נא לפנות לניר או גלית).

בבוקר שוב בקפה סטלה, גלעד מחסל שלוש עוגות שוקולד, אנחנו מנסים מאפים או סנדוויץ` ויוצאים לטיול על גשרים תלויים ביער ענן (הנה, הנה אני מפרט..). לאחר שבוע במונטה ורדה אני רואה עצמי מוסמך לאפיין מהו יער ענן מבחינה מטאורולוגית, מבחינה אנדוקרינולוגית ומבחינה אידיאולוגית. ובכן בשונה מיער גשם שם יורד הרבה גשם, ביער ענן יורד המון גשם - זה מבחינה מטאורולוגית. שלוש האפשרויות לטייל באזור בעונה הזו הן: הראשונה עם מטריות, השנייה עם שכמיות, והשלישית רטוב. זה מבחינה אנדוקרינולוגית. אחרי שבוע בערפל הקסום והתמידי האופף את היערות כאן אני אישית אצביע בעד מפלגה שתחרוט על דגלה את המלחמה במחלת הקאטאראקט. באמת מעצבן לראות ככה כל הזמן - זה מבחינה אידיאולוגית.

בערב ישבנו בעיר (המקום של ניר היה סגור) ופגשנו זוג חמוד בירח דבש. הם סיפרו שאתמול בערב ראש השנה הם היו בארנל וישבו עם כמה ישראלים, בינהם משפחה שיש להם מסעדה כאן. מסתבר שהם לנים במלון שלנו (fondabela) כי ניר וגלית המליצו להם, לאחר שפגשו השבוע משפחה ישראלית שמרוצה שם. בערב אנחנו פוגשים את הקוויבקית אצל ניר, ועוד זוג חמוד בירח דבש, הפאזל שלנו מתמלא, ומקבל צורה של כדור.

עד עכשיו יש לנו יישוב שהוקם בשנת 51` על ידי אזרחי העולם בתוך יער ענן - מונטה וורדה. היער והענן הוכרו כשמורת טבע, ומשכו אליהם תיירים. במקביל נחפרו בורות גישה לאזור המחברים את סנטה אלנה הסמוכה לשמורה (המכונה בטעות "עיר") עם האינטר-אמריקה (המכונה בטעות "כביש מהיר"). משפחה ישראלית, חובב עכבישים ובירה ומשפחתו מ-.L.A, קוויבקית אחת, הבן של סטלה במאפיה, וגרמניה בשם סבינה שמיד נגיע אליה, הם חזות המקום כפי שמתגלה לנו.

אין לי מושג ירוק מאיפה צץ לנו הרעיון של רכיבה על סוסים, אולי היה זה בהשראת שלושת ימי הגשם הרצופים בהם בוססנו בבוץ. חשבנו לראות איך סוסים מתמודדים עם זה. בכל אופן קבענו עם סבינה בשמונה בביתה, ולא שכחנו להביא עוגת שוקולד מהמאפיה של הבן של סטלה לכבוד יום ההולדת של הילדה. אנחנו לא צריכים שירכלו עלינו ביישוב שבאנו לסבינה בידיים ריקות ביום שמחתה. חואקין המדריך הסביר לנו כמה תנועות בסיסיות ויצאנו לשייט בתוך העננים עם סוסים. קצת התרגזתי שנוסף עוד שם לפאזל, ועוד חואקין, אבל השלמתי עם העובדה לאור הכימיה שלו עם הילדים. היה לי יותר קל אם חואקין היה הבעל של סבינה או האח החורג של הבן של סטלה או המנהל במסעדה של ניר שעובד כדוור ומדריך סוסים בעונה הגשומה, אבל לא, לצערי סטלה, סליחה סבינה, גרושה. בעלה לשעבר, דרך אגב, אחראי על אתר האינטרנט הקהילתי, ומלכלך על חוות הסוסים שלה בלא מעצורים. אני מרגיש שהכנסתי אתכם קצת יותר מדי למרקם היחסים במושבה, אז נחזור לעניינינו.

לתחילת הכתבה

רכיבה על סוסים

הטיול עצמו היה כיף לא נורמלי וגם גלעד ותמר למדו מהר לכוון את הסוס, בין הנופים הכפריים. במישורים הבודדים אף נהננו מדהירה קלה. באחד הימים יצאנו לשמורת מונטה ורדה עצמה הקרובה למלון שלנו. בעקבות טיול הגשם לגשרים התלויים בארנל, החלטנו הפעם לקחת מטריות לכולם, והסתבר שיש לכך יתרון אחד וחסרון אחד. היתרון התגלה לאחר עשרים דקות כשפרץ הגשם, ואנחנו בשמחה פרשנו את המטריות שלנו. החסרון התגלה כשעה-שעה וחצי מאוחר יותר, אז שמנו לב שאנחנו ספוגים מים ממילא (המשכנו להחזיק את המטריות מעלינו, זה גרם לנו להרגיש טוב עם עצמנו).

השמורה מפורסמת במיני הציפורים הרבים שבה, אך אמרו לנו שבגלל הגשם לא ראינו אותן... אחר כך ניסיתי לחשוב, מה זאת אומרת בגלל הגשם לא ראינו אותן? לאן הן הלכו בדיוק? היער עצמו יפה מאוד והשבילים מתוחזקים מעולה, כיוון שהבעלות היא פרטית, כך שנהננו גם ללא הציפורים. ביום אחר טיילנו לגשרים התלויים של מונטה וורדה, הרגשה נעימה להלך בין צמרות העצים, שוב בשבילים נוחים. במהלך כל השבוע היינו הרבה בחדר בגלל הגשמים הבלתי פוסקים, למדנו כל יום לפי המערכת שהכנו לילדים, כתבנו, ציירנו, והרגזנו האחד את השני. בייחוד אני זוכר את השיעור בגיאוגרפיה, שם הגענו לפרק הדן במשקעים. הנושא הזה שקע טוב טוב אצל גלעד.

נפרדנו בסוף השבוע מניר וגלית, לא לפני שציידו אותנו בספרים בעברית (פונטנלה, כרגיל אצל שלו, כיף, וחיי פיי, כניסה איטית והמשך מרתק) ופנינו לחוף הפאסיפי.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×