מטיילים בטורונטו, מונטיראול וקוויבק

נוסעים לבקר באיזור קוויבק, טורונטו, ומונטריאול עם תרגול של שפה חדשה: ``צ`או`` אומרים בספרדית, ``ביי`` זה בשפה האנגלית, ``אובריגדה`` בפורטוגזית זה ``תודה`` וצרפתית היא שפה נוספת חדשה. אולימפיאדה, פינגווין וראש השנה, `גרינבלט` זו אחל`ה של משפחה!
livnatbeni
|
מפה
תמונה ראשית עבור: מטיילים בטורונטו, מונטיראול וקוויבק
Thinkstock Imagebank ©

קוויבק ומונטריאול

קנדה, מדינת העלה האדום, השפה הרשמית באזור קויבק (Quebec) היא צרפתית. כמה שפות כבר תרגלנו בטיול - אנגלית, ספרדית, פורטוגזית ועכשיו צרפתית. כשמינינו את בני לאחראי בדרום אמריקה לשפה הספרדית בת השמונה עשרה שנים שלו, שכחתי שגם תורי עלול להגיע, עם הצרפתית של התיכון ובכל פעם שצריך לומר משהו - בתחנת הדלק, במסעדה, בסופר - בני אומר: "ילדים, עכשיו אמא מנהלת את העניינים, אמא למדה צרפתית..".

5.9.04, יום ראשון, עברנו את הגבול. חותמת בדרכון, חיוך קנדי וללא עיכובים אנחנו נוסעים דרך נופים כפריים אל העיר Quebec. בכניסה לעיר, לפני הגשר הגדול, המכניס את הבאים לקוויבק, ירדנו מהכביש המהיר אל פארק קטן ונחמד בשם Chutes de la Chaudiere. מפל מים, האחרון מבין המפלים הרבים לאורך 135 קילומטר של נהר Chaudiere, נופל אל משטח עצום מאבן שחורה שם שרועים אנשים ומשתזפים בקרני השמש. האטרקציה המרכזית הינה גשר תלוי בגובה 23 מטר מעל הנהר (כניסה ללא תשלום). לאחר טיול נחמד בפארק וגלידה קנדית לקינוח, חצינו את הגשר וביציאה מספר 133 פנינו ימינה לתחנת מידע לתיירים. קיבלנו חוברת של מלונות בעיר, שימוש חופשי בטלפון, וכך מצאנו הוטל נחמד עם בריכת שחיה, ג`קוזי ואינטרנט חופשי במחיר 80$ קנדי. בערב יצאנו לשוטט בסמטאות העיר העתיקה, התפעלנו מהארכיטקטורה המדהימה, עלינו אל תצפית יפהפיה מעל העיר והתחלחלנו מהמחירים הגבוהים שבמסעדות המקסימות. בעצה מקומית חצינו את החומה המקיפה את העיר העתיקה אל רחוב Grande Alle`e שלאורכו נמצאות מסעדות במחירים נוחים יותר לכיס. תמונה של דובים לבנים וכלב ים משופם בפרוספקט שכנעה אותנו לבקר באקווריום של קוויבק. המקום קטן, עדיין בשלבי בניה, מבחר החיות די דל והדובים הלבנים יחד עם כלבי הים השובבים אכן היו הענין העיקרי שבמקום (15$ קנדי למבוגר, ילד 10$ קנדי).

לאחר שני לילות בקוויבק יצאנו לנסיעה של 3 שעות אל Montreal. העיר כולה בנויה בגובה נמוך וזאת מכיוון שהחוק אוסר בניה מעל גובה הגבעה היחידה בעיר. Mont המלך (royal) התגורר בראש הגבעה ועל מנת למנוע ממבנה כלשהו להיות רם ונישא מהארמון חוקק חוק זה. ראשית שמנו פעמינו אל העיר העתיקה, האזור בו ניתן לראות את הניגודים המדהימים של העיר בבניניה העתיקים והמפוסלים אל מול בניני זכוכית מבריקים. נראה כאילו היתה קיימת תחרות בין הבנינים על הקישוטים, האומנות והפיסול. ואכן, בעבר, שימשו הבנינים כבנקים וכל בנק הפגין את עושרו ואמינותו באמצעות הבנין שלו. לנו רק נותר להנות מהיופי ומכיוון שלא דור ולא טל מתלהבים בגילם זה, לאורך זמן, מסיור בנינים, בחרנו לעלות על Amphi Bus. מה זה אוטובוס אמפי (=אמפיבי)? זהו הפתרון האידיאלי למשפחה לתור את העיר העתיקה כשכולם נהנים מהסיור - האוטובוס, מלווה במדריך, נוסע ברחובות העיר העתיקה עד למזח שם הנהג יורד בירידה תלולה אל תוך הנהר והאוטובוס הופך ל.. סירה. כך מתאפשר להכיר את העיר גם מהיבשה וגם מהנהר, לשמוע הסברים מעניינים מהמדריך וכל בני המשפחה מרותקים לחלונות (מבוגר 24$ קנדי, ילד 18$ קנדי - ניתן להתמקח על המחיר).

בשלב זה של הטיול דור וטל כבר קצרי רוח, הם מחכים להגיע אל העיר טורונטו שם נתארח ונחגוג את ראש השנה אצל משפחת גרינבלט. נראה גם שעבורם טורונטו היא כמעט סוף הטיול והחזרה לבית קרובה. בהתחשב בהלכי הרוח בני ואני מחפשים אטרקציות שיענינו אותם ואחת כזו מצאנו בפארק האולימפי של מונטריאול. בפארק האולימפי שלושה מרכזי עניין - Biodome, מעין גן חיות המחולק לפי 4 אזורי אקלים, אולמות הספורט והמתקנים האולימפים והמגדל הנטוי מעל האצטדיון האולימפי ממנו משקיפים על העיר. מעברו השני של הכביש נמצאים הגנים הבוטנים והמוזיאון לחרקים. המבחר שעמד לרשותנו היה מוגבל עקב מזג האויר הסוער שפקד את האזור והפתיע אותנו ואת הקנדים. ההוריקן "פרנסיס" שהשתולל בקאריביים ובפלורידה השפיע על מזג האוויר בדרום קנדה והגשמים לא הפסיקו לרדת מספר ימים. בחרנו להתחיל בביודום וכשאמרנו לדור וטל שהולכים לגן-חיות קפצו שניהם בקריאות:"די, ראינו המון גני-חיות!!", "רוצים משהו אחר", "אמא, איזו חיה עדיין לא ראינו?!" - למרות מורת הרוח שהפגינו השניים קנינו כרטיסים למקום (מבוגר 12$ קנדי, ילד 10$ קנדי).

מרגע שנכנסנו לאקלים הראשון, הטרופי, ועד שיצאנו מאזור האקלים האחרון, האנטרקטי, נהנינו מכל רגע. פעם פשטנו בגדינו מהחום והלחות ופעם התלבשנו מהקור, ראינו תנינים ותוכים בסבך ירוק ופינגווינים בצבעי שחור לבן מדדים על שלג לבן. התפעלנו מבונים מפגינים ביצועי צלילה באגם ומברווזים שוחים ומפלסים דרך בין עלי שלכת. העונות והטמפרטורות בכל אזור אקלים משתנות בדיוק כפי שהעונות מתחלפות בטבע - מקום מ ד ה י ם!! בקומה שמתחת ישנו אולם גדול בו ניתן לגעת בכל - בקרניים של האייל, בקרניים של הצבי, מיששנו פרוות של חיות שונות, עקבנו אחר פסיעות רגליים של חיות וגילינו לאיזו חיה שייכות אותן פסיעות, הנאה, עניין ולימוד חוויתיים.

על המגדל הנטוי נאלצנו לוותר עקב הערפל שעטף את העיר וברגע האחרון הספקנו להצטרף לסיור מודרך בשפה האנגלית בין אולמות הספורט והמתקנים האולימפים. למדנו שהאצטדיון המקורה אינו פעיל בחורף מכיוון שלפני מספר שנים קרס הגג ממשקל השלג שהצטבר עליו, שמענו שבשנה שקנדה אירחה את המשחקים האולימפים היא לא זכתה באף מדליית זהב, בני ריגש אותנו בדמיון מודרך כשאמר "תארו לכם שכאן בדיוק הלכה המשלחת הישראלית.." - הסיור ארך כמחצית השעה ועלותו 12$ קנדי לאדם. החורף במונטריאול קר מאוד, הטמפרטורות צונחות עד 15 מעלות מתחת לאפס, שלג מכסה את העיר והתושבים מבלים חודשים אלו מתחת לפני האדמה, בעיר התחתית. העיר התחתית היא קניון ענק עם חנויות ומסעדות ולנו, הווה המקום מפלט מהגשם שלא הפסיק לרדת. כשהתבהר קמעה יצאנו לטייל ברובע הסיני הקטן של העיר ואכלנו בדוכנים קטנים מטעמים סינים.

יום שישי בבוקר, לפנינו נסיעה ארוכה מאוד עד לטורונטו שם אנחנו מוזמנים לארוחת ערב אצל משפחת גרינבלט ובביתם נתארח שבוע ימים. למעשה היינו אמורים להגיע אליהם בתחילת הטיול, לחגוג עימם את ליל הסדר, אבל משפחת צדוק, המיומנת בשינויים של הרגע האחרון, החליטה בזמנו לנסוע דרומה לפלורידה (זוכרים? איך הכל התחיל?). נותרו לנו שבועיים עד לתום הטיול והמחשבות לגבי הבית, ישראל, חברים מעסיקות אותנו רבות. שאלה מאוד חשובה שאיתה היינו צריכים להתמודד היא: מה אוכלים דבר ראשון כשמגיעים ארצה?! דור כמובן רוצה את הממולאים של סבתא, טל מחכה לקובה שלה ובני ואני מפנטזים על הכפית הראשונה של גבינה לבנה 5%...!

לתחילת הכתבה

טורונטו

ממונטריאול אל טורונטו בחרנו לנסוע לאורך החוף על כביש מספר 1 העובר גם לאורך אלף האיים. הנוף מרהיב, מזג האויר נהדר ובני ואני רוצים לשוט באחד ממסלולי השיט הרבים של אלף האיים שמציעות חברות רבות בעיירות הקטנות שלאורך החוף. הילדים הביעו התנגדות בטענה שהם כבר שטו הרבה והמחיר יקר. במקרה הספיציפי הזה המחיר לא היה באמת יקר (17$ למבוגר 12$ לילד) אלא רק תירוץ נוסף שלא לעלות על השיט אך בכל אופן נהנינו לראות שהשניים רכשו מודעות לכסף, שהם למדו להתייחס לתקציב, שהם בוחרים דברים על פי סדר עדיפויות, בני ממש מתמוגג מעונג ואני תוהה אם זה קשור בארץ מוצאו...

ויתרנו על השיט והמשכנו בנסיעתנו. עצרנו באתר חשוב נוסף - Wal Mart. בני קנה דברים שונים לעסק וכשהגענו לקופה לשלם עם כרטיס האשראי קיבלה הקופאית הוראה כתובה להחרים את כרטיס האשראי. בברזיל שוכפל כרטיס האשראי שלנו ובתאום עם חברת האשראי פתחו לנו אותו לעסקאות בארצות הברית. כשעברנו לקנדה לא עדכנו את חברת האשראי וכך נקלענו למצב הלא נעים הזה. טלפון לאשראי הבינלאומי, משם העברה לאשראי בארץ והבעיה נפתרה אך לארוחת הערב עם משפחת גרינבלט איחרנו. יורם גרינבלט שירת עם בני בסיירת גולני בסדיר ועוד לפני שיצאנו מהארץ היה ברור שהביקור בטורונטו וההיכרות עם אשתו, פרל ושלושת ילדיו, אריאל דניאל וליאור הם חלק מהמסלול. המפגש היה מרגש מאוד, הילדים מיד התחברו ושיחקו יחדיו, האירוח מעל חמישה כוכבים, חדר לנו וחדר לילדים...שני חדרים לחוד...עם דלת שנסגרת.. עם מקלחת פרטית...!!!!! מישהו לא הבין?!

בימים ששהינו בטורונטו התקשרנו אל משפחה נוספת שלפני 3 שנים גרה במושב שדה יצחק ועברה להתגורר בקנדה. ניב, בנם הגדול למד עם דור והסתבר שהוא חוגג את בר-המצווה שלו ב-12 לחודש. לא הספקנו להניח את השפורפרת וכבר הגיעה משפחת רחמים עם ניב לביתם של יורם ופרל לפגוש אותנו והשמחה היתה רבה. לאחר יומיים סיפר לנו יורם שלהגיע לביקור ללא תאום מראש הוא דבר שכלל אינו מקובל בקנדה והוסיף שהוא מאוד מתגעגע לארץ. הבנו אותו!

דור בירר אצל בני משפחת גרינבלט וגילה כי בטורונטו יש לונה-פארק! והרי חלקו של דור בכתבה זו: מאז שהגענו לטורונטו ניג`סתי לכולם שאני רוצה ללכת ללונה-פארק ואז אמרו לי שעוד יומיים נלך לפארק הכי גדול בקנדה. היומיים עברו בקלות ואז הגענו אל הפארק. מבחוץ ראיתי לפחות 10-15 רכבות הרים. נכנסנו לפארק וראינו 20-30 מתקנים לגדולים והמון מתקנים לקטנים. התחלנו ברכבת החרקים לקטנים שזה נראה סתם אבל כשעולים יש סיבובים כל כך חדים עד שכמעט אתה עף מהרכבת. אחר כך עלינו על תחנת רוח מפחידה שבה יושבים חמישה אנשים על ספסל ומסתובבים כמו בתחנת רוח. המתקן הכי מפחיד בפארק היה עמוד גבוה מאוד שעולים עם מעלית פתוחה עד לסוף העמוד ואז נופלים בבת אחת. כמה שניות אי אפשר לנשום ולא נראה לי שאני אעלה שוב על מתקן כזה. אבא ואני נפרדנו מכולם והלכנו לאזור של המתקנים למבוגרים, פרל ודניאל הלכו לעולם הילדים ואמא, טל, יורם, ליאור ואריאל היו במתקנים לנוער. היינו שם כל היום ולא הספקנו לעלות על כל המתקנים. לפארק המים בכלל לא הגענו. צריך לפחות שבוע בשביל הפארק הענק הזה. אני, דור צדוק, אמרתי לאבא שלי "זהו, אני לא יכול יותר, בואו נלך" והמשפט הזה עשה לי את הבושות של הטיול. עד עכשיו אמא ואבא מזכירים לי איך הפארק בטורונטו שבר אותי! אני ממליץ מאוד לכל מי שמגיע לקנדה לא לוותר על הפארק הזה ולתכנן להיות בו כמה ימים (בסביבות 40$ לאדם, תלוי ב`דיל`).

הגיע ערב בר-המצווה של ניב. לאחר ארבעה חודשים בדרום אמריקה עם שתי מוצ`ילות על הגב הגרדרובה שלנו די מוגבלת. בני לבש ג`ינס עם חולצת כפתורים שהשאיל מיורם, אני לבשתי את השרוואל הלבן, הבגד החגיגי היחיד שלי, דור וטל עם ג`ינסים וחולצות טריקו, כולנו עם סנדלים, כך הגענו לאירוע. מי שצפה בסדרות `דאלאס` ו`שושלת` יכול לתאר לעצמו את לבוש הערב באולם. מחוכים צמודים, שמלות פאר, חליפות ערב, עניבות ורק משפחת צדוק נראית כמיטב המסורת הישראלית. אין ספק שמשכנו תשומת לב. את הנר העשירי הוזמנו כאורחי כבוד להדליק, המשפחה שהגיעה מהמושב. בני ואני התרגשנו מאוד כשאת האירוע התחילו בריקודי-עם וסיימו אותו בשירת "התקווה".

יום למחרת יצאנו צפונה אל Lake George, נסיעה של שעתיים מטורונטו, שם תכננו ליהנות מהרפתקה בטבע של הליכה על גשרים בין צמרות עצים, טיול במערות עם פנסים אגם מים צלולים ועוד פעילויות נחמדות. כשהגענו למקום מצאנו שהאתר נסגר בשעה שלוש אחר הצהריים ואין ברשותנו מספיק זמן לבלות במקום (המצריך יום שלם משעות הבוקר), התאכזבנו ולמדנו שלאחר Laybor Day מסתיימת רשמית חופשת הקיץ ושעות הפעילות משתנות. טיילנו מעט על שפת האגם וחזרנו לטורונטו.

יורם ופרל המקסימים פינו עצמם מהעבודה והקדישו לנו מספר ימים לטיולים משותפים. אחד היעדים היה כמובן מפלי הניאגרה, כשעה וחצי נסיעה מטורונטו. המוני אנשים מטיילים לאורך הטיילת הארוכה, נרטבים מנתזי המים, צופים אל עבר הצד האמריקאי, מתפעלים מהעוצמה של המקום, מכמויות המים הנשפכות מהגובה ויוצרות ענן טיפות גדול. המשכנו לאורך הנהר אל העיר Niagra on the Lake, עצרנו בנקודות תצפית משגעות, וסיימנו בפיקניק מאולתר. את המעדנים לפיקניק קנינו במעדנייה שבצד הדרך ולמרות ששוחחתי עם פרל באנגלית (אנגלית במבטא עברי) פנתה אלי בעלת המקום כשזיהתה שאני מישראל. בהתרגשות היא סיפרה לנו שמשפחתה נוצרית, הגיעה לקנדה מפולין ובשואה הם הצילו משפחה יהודית בת 11 נפשות אותה החביאו באסם שבביתם. שוב, האנשים שעושים את הטיול למה שהוא!

ביום האחרון לשהותנו בטורונטו לקחה אותנו פרל לטיול בעיר. הצטופפנו כולנו בואן המשפחתית והתחלנו את ה-City Tour בקניית חלות מתוקות במאפייה יהודית. המשכנו אל Edwards Gardens, גנים מדהימים ביופיים וגודלם. הגנים מטופחים ומתוחזקים ברמה גבוהה, ישנן פינות חמד נסתרות וגלויות מרהיבות בעיצובן, הגנים תוכננו עם התחשבות בנכים וקשישים ובחלקים מסוימים אסורה רכיבה על אופניים שלא להפריע להולכי הרגל, המוני סנאים רצים בין השיחים ועל העצים, בבריכות שוחים ברווזים ומיני עופות נוספים - מקום מקסים לפיקניק, לטיול רגלי ולמנוחה. מהגנים המקסימים לקחה אותנו פרל אל מוזיאון המדע שם צפינו בסרט IMAX על רעידות אדמה, הרי געש וסופות טורנדו - מרתק! אל צ`יינה טאון הקנדית הגענו בשעות אחר הצהריים, טיילנו, קנינו וראינו אנשים מעניינים מאוד ברחוב הסמוך לצ`יינה טאון המהווה מרכז טרנדי נוכחי.

בערב נחגוג את ערב ראש השנה עם יורם, פרל והילדים, נאחל למשפחתנו, לחברנו ולכל מי שמלווה אותנו בטיול שתהיכה זו שנה של אהבת הזולת, אהבת המולדת ואהבת עולמנו עם כל המקומות והאנשים הנפלאים שבו. מחר נצא בנסיעה של 10 שעות אל ניו-יורק, שוב נתארח מספר ימים אצל מירב וערן ואז נחזור לארץ בטיסה שתארך יומיים עם עצירה של 13 שעות בבודפשט. כן, אנחנו מתרגשים מאוד!!! על הנחיתה, תרתי משמע, בכתבה הבאה עם המלצות, מסקנות וחלום חדש.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×