מנאלי ועמק פרוואטי

אחרי שבועיים בדראמסאללה ממשיכים הפלגים מזרחה למנאלי והעמקים שסביבה. מונסון עקשן אינו מאפשר לתור את העמקים לכל אורכם ורוחבם אך גם כך ההנאה מהאיזור רבה, ירוק מעינות חמים והכל עדיף על הנסיעות בין מקום למקום, אוי הנסיעות.
הפלגים
|
מפה
תמונה ראשית עבור: מנאלי ועמק פרוואטי

טלטולים בדרך למנאלי

מי אמר שהכל קל ושאנו מחוסנים מטעויות?
צפון הודו, בה אנו שוהים, הינה הררית, ירוקה, חרוצה בנחלים ונהרות והדרכים...מתפתלות. אין רכבות והתנועה באוטובוסים. אנו בוחרים כמו רבים אחרים באוטובוס תיירים עם מקומות מסומנים. בסוכנויות רואים תמונה של אוטובוס לבן נקי ומפואר ואנו שמחים, כמו נסיעת לילה לאילת... נרדמים, קמים ביעד - ממש הוקוס פוקוס. כך חשבנו.

בדרמסאללה יצאה ענבל מגידרה לפנק אותנו לפרידה והכינה במסעדתה בלינצ`ס הונגרי (פלצ`ינטה למבינים...) טרפנו כמויות - טעות מספר אחת. הבלינצ`סים לא הגיעו למעי הגס...

טעינו - (טעות מספר שתיים) ולא הזמנו מקומות מספיק מוקדם, נשארו לנו מקומות יחסית בחלק האחורי של האוטובוס. לא הכנו שקיות הקאה (טעות מספר שלוש) זוכרים, נסיעה לאילת? מי מכין שקיות הקאה? ולסיום גם לא לקחנו כדורים כנגד בחילה. כמה ספרנו? אין ספור טעויות בנסיעה אחת.

מיד עם תחילת הנסיעה החל האוטובוס להטלטל כמו רכבת הרים ולא רק מעלה מטה, גם לצדדים. דניאל הודיעה ראשונה שהיא לא מרגישה טוב, רותי לא יכלה לדבר לכן לא הודיעה. לאחר כשעה החלה מסכת הקאות של דניאל רותי ונמרוד (זוכרים? אין שקיות). כל החלק האחורי של האוטובוס נרתם. ר"ז קיבל מזוג אחד מגבונים, משני שקיות, משלישי פנס. כשנגמרו השקיות, עברנו לחיתוך בקבוקי מים מינרלים לשני חלקים, לאחר סה"כ כחמש עשרה הקאות הגענו למנאלי...

 

על פי המלצות הזמנו ישר מונית לכפר ושישט הקרוב, למלון haroi. המלון ממוקם בתחילת הרחוב היחיד בכפר, הוא חדש, הוא נקי, הוא כל דבר שמזכיר מלון כפרי בדרום גרמניה, בטח לא את הודו. החלטנו לאכול קודם..משום מה חלק מבני המשפחה היו רעבים...

כרגיל בהודו כמו בהודו, נפגשנו עם אוהד ושרה לאחר דקותיים הליכה ברחוב, ללא תיאום ותוך ידיעה ברורה שכך יהיה. השניים שפינקו אותנו בחבילות מהארץ בדרמסאללה הגיעו לאיזור לפנינו ואוהד היה בדרך להחזיר אופנוע ששכר, טרם ימשיכו בדרכם. נמרוד קפץ על ה"אנפילד" ונעלם עם אוהד מעבר לסיבוב. לאחר כשעה חזרו עם חיוך של נערים מתבגרים. אכן הודו היא גן עדן לאופנוענים.

הנוף מסביב המם אותנו. הרים מיוערים, מים נופלים עשרות מטרים ממפלים מרשימים, פסגות מושלגות לקינוח - כך תכננו את ניו-זילנד, לא את הודו. בכפר עצמו מעינות חמים, ניתן לרחוץ במים החמים בבריכה קטנה בקרן רחוב המובילה לגסטהאוסים היותר גבוהים במקום, או בבריכות סגורות יותר, במקדש צמוד. הכל חינם והרשות נתונה. לא מצאנו "בריכות התבודדות" לזוג כפי שניתן היה להבין מהלונלי-פלנט.

מנאלי העיר, מרחק 30 רופי בריקשה מושישט, מחולקת לחלק תחתון בו מרכז עירוני: שווקים, תחנת האוטובוסים המרכזית - הכל מפתיע בנקיון היחסי וממעל חלק עליון הניקרא old manali, איזור זה מועדף על ידי הטיילים הישראלים ולא בכדי. במקום, כמו בושישט הנמצאת בדיוק ממול, נוף מדהים, מסעדות נחמדות, חנויות ממכר למיקסים מוזיקלים, כלי עישון... בקיצור כל מה שטייל ישראלי חפץ בו.

אנחנו אהבנו ב"אולד" את בית הקפה sun-shine על שום היותו ממוקם בתוך מטע עצי תפוחים. את מסעדת "נרגילה" מיד בקרבת הגשר על שום המרפסת המאפשרת לשבת ממש על גדת נחל שוצף והג`חנון, שעל פי הילדים היה ממש כמו בארץ, שצבע לנו את השבת בצבע המתאים. את מסעדת "כנען" על שום שולחן הביליארד ששימח את נמרוד אך לבטח גם על שום הקוסקוס הטעים. כן, מנאלי אותנטית, אך כבר לא הודית...

 

בשעת צהריים נעימה בחרנו לוותר על שירותי הריקשה וירדנו מ"אולד מנאלי" בשביל החוצה יער עתיק. היער מוגן ומוקף חומה, בכדי לבקר בו יש לשלם 5 רופי בשער המצוי בקרבת הגשר המוביל ל"לאולד מנאלי". אם השער יהיה סגור אל תוותרו, מספר מטרים לידו הכין משהו אבן קטנה ומתיחה בגדר, כזו שאפשרה לנו ותאפשר לכם להכנס בכל זאת. אל דאגה, למטה השער יהיה פתוח. גילנו ביער הקסום, עצים בגובה של עשרות מטרים, מתקני שעשועים. הודים נלהבים המשחקים קריקט בקרחת יער קטנה ואפילו עז שרצתה לנגח בנו וקצת הצליחה...

בבוקר יום יפה אחר, בחרנו לטייל לאחד המפלים הקרובים לושישט, בה כזכור שהינו. יש לחצות את הכפר מהמקדש עם המעיניות החמים ולהמשיך ללא טיפוס מרחק חצי שעת הליכה, אשר במהלכה נהנינו מפירות עץ הדעת... בסוף הדרך חיכה לנו מפל יפיפה ובתחתיתו בריכה טיבעית קטנה. ר"ז יכל לקור ורחץ בהנאה. בדרך נהננו מחריצות המקומיים. אלה עסקו בכל הקשור לקטיף התפוחים: חלק קטפו במטעים, חלק סחבו את התפוחים בשקי נצרים גדולים וחלק עסקו בהרכבת ארגזי העץ, הכל בידיים. אחרים כבר החלו בהכנות לעונת החורף הממשמשת ובאה: קטפו, סחבו, יבשו וגילגלו חבילות חציר. היינו מוקפים בכפריות תמימה טיבעית ומעוררת הערצה.

במנאלי עצמה מצאה לעצמה רותי זמן לצבוע את השיער במחיר מופקע של עשרים וחמישה שקלים, קנינו סוף סוף מנשא לכרמל ואפילו גילינו עוד יער, מול המקדש הטיבטי שלא הרשים כלל. ביער זה גילינו אגם מלאכותי קטן בו השטנו עם הילדים סירת פדלים. הפתעה נעימה והמלצה בפה מלא למשפחות שבינכם.

 

לתחילת הכתבה

עמק פרוואטי

עדיין ירוק, עדיין הררי. נסענו מרחק ארבע שעות נסיעה (בחרנו באוטובוס תיירים, אך גם האוטובוס המקומי היה מספק) ויתרנו על הכפר קסול האהוד על המעשנים למינהם והגענו לתחנה הכמעט אחרונה של כלי רכב בעמק, מניקראן. הכפר מפורסם על שום מקדש סיקי גדול המצוי בו והמעינות החמים שנמצאים בו בכל מקום, עד כדי שכל הכפר כמעט מצוי תמידית באדים.

בחרנו בגסטהאוס של משפחת פדהה ולא התבדנו. אכן מדובר בגסט האוס משפחתי וחמים, שונה מאפשרויות הלינה אחרות שמקרינות ניהול עיסקי מנוכר. התוודנו לג`קוזי הפרטי של המשפחה הממקום בצריף צמוד לגסטהאוס. בגיל וברינה נכנסנו כולנו לבריכונת עם מי המעניות החמים, זו שהבטיח לנו הלונלי-פלנט בושישט ולא קיים. לזוגות שבינכם יחכו גם נר וגפרורים.

יחד עימנו היו גם אורה ויהודית, שתי צעירות בגיל העמידה שמילאו לכרמל במשך מספר ימים את תפקיד הסבתות. פינקו אותו במתנות ובתשומת לב, בזכותם אנו יודעים היום שגם אנחנו ניסע לפגוש את הנכדים בטיולם בהודו לאחר הצבא. המקדש הסיקי מרשים בעיקר על שום הסיקים התמירים (קצת גם בגלל הטורבן שלראשם) ועל שום הכנסת האורחים הנלהבת שלהם. ויתרנו על ארוחה המחולקת במקום חינם, עוד נחווה את החוויה ביתר שאת באמריצר. למעלה מיום אין צורך לשהות בכפר. המשכנו במעלה העמק לקלגה.

 

מעלה העמק מבטיח כפרים ציוריים, שיחי גראס כמשלימים את הירוק בין העצים ושדות התירס ומושבות ישראלים שבאים לטעום מהאסור. נסענו בכל זאת שכן יש לנו היכולת "ללכת ליד" מה גם שהסביבה יודעת לכבד אותנו. חשבנו שאנו ברי מזל שכן הגענו בדיוק לאחר סיום מסיבה גדולה שהביאה לקלגה תפוסה מלאה בגסטהאוסים, התבדנו לענין המזל בנושא מזג האוויר. המונסון לא הפסיק הבוץ היה טובעני כמו ברפתות במושבים ונאלצנו לוותר על גולת הכותרת, טיפוס בן ארבע שעות למעינות חמים על פיסגת הר - קירגאנגה.
בכל מזג אוויר אחר מהמתואר - אל תחמיצו.

 

ר"ז עוד חשב להתעקש ואפילו ארגן פורטרים לסחיבת התיקים, אך רותי "קול ההגיון" השתמשה בזכות הוטו וכך קיפלנו את הזנב חזרה למניקראן וטוב שכך. התנחמנו שוב בג`קוזי "שלנו", ערכנו ארוחת "קבלת שישי" (מה לעשות שהיה יום חמישי) ונפרדנו חגיגית מאורה ויהודית, יחד עימנו היו עוד זוג חמוד דני והדר שגם הם "מההולכים ליד" ומוכיחים שאפשר גם אחרת.

 

למחרת מתגעגעים לטבע יצאנו לטיול בן שעה (לנו זה לקח שעתיים...) ממניקראן לקסול. ירידה על הגדה הדרומית של הנחל שיוצר למעשה את עמק פרוואטי, בגדה הצפונית ממוקם הכביש המטפס במעלה העמק. הינו מוקפים בטבע במלוא עוצמתו: שצף המים למטה, ריחות עזים של שלל פרחים, פרפרים ענקיים, תפוחים, אושר.

 

בקסול התפנקנו בפיצה טעימה וחזרנו בטרמפ מעלה. בערב כבר המשכנו הלאה.

כשתגיעו אתם נסו גם כפרים אחרים, נסו את עמק קולו השכן, בקרו בנגר הקרוב יחסית למנאלי או במלאנה כפר בו אסור שיהיה מגע בינכם לבין האוכלוסיה, הכל מופיע בספרות ובהרצאות, נסו ותהנו.

 

בכתבה הבאה - אמריצר ומקדש הזהב, חלון לדת הסיקית.

 

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×