מנפלאות האוכל בבנגקוק

מעולם לא חשבתי שאמצא עצמי כותב חוות דעת בענייני מזון, שהרי זה לא תחום עיסוקי המקצועי ומעולם לא מצאתי את הזמן והצורך ללמוד נושא זה מצדדיו העיוניים - בסך הכול נולדתי רעב, כמרבית תושבי כדור הארץ.
אשר בר סלע
|
תמונה ראשית עבור: מנפלאות האוכל בבנגקוק

על המזון התאילנדי

למרות כל זאת, לא הופתעתי יתר על המידה כשנתבקשתי להעלות על הכתב ממחשבותיי בנושא. לא הופתעתי, משום שכנראה הסיבה שפנו אליי הייתה עובדת היותי נודד על פני כל כדור הארץ (למעט יבשת אנטארקטיקה - שם טרם ביקרתי) מזה שלושה עשורים, ועם זאת, היותי סקרן בלתי נלאה, נטול חשש לטעום כל דבר ולהחליט בעצמי אם זה טעים לי או לא.

בכל זאת, לפני שהקורא שורות אלה עט בלהיטות על מנת אוכל "מומלצת" בהמשך, מן הראוי שינקוט באמצעי זהירות סבירים, משמע, אל לו להתייחס לשורות הבאות כהמלצה זו או אחרת, אלא כניסיון לשתף אתכם בחוויותיי הגסטרונומיות. יתרה מזו, עליכם לקחת בחשבון שאיני בוחל בטעימת כל מזון שהוא, כולל מזונם של אנשים שהפרוטה בכיסם אינה מספיקה לכיסוי ההוצאה הנוספת, הדרושה לשמירת היגיינה נאותה.

עם השנים, פיתח גופי עמידות ראויה לציון בתחום זה. ולפני שאנחנו יורדים לגופה של צלחת (אמור לגבי מי שמשתמש בצלחת), אקדים ואומר שבנגקוק היא עיר שוקקת פעילות, אוכלוסייתה הקבועה והארעית מגוונת במוצאה האתני, והדבר מתבטא במיני מזונות העומדים לרשות הסועדים.

על פי מיקומה הגאוגרפי של תאילנד ועברה, הרי שתרבותה (ואוכל הוא חלק מעניין זה) הושפעה והשפיעה על סביבתה. המטבח התאי מנצל את כל שצומח או חי (בדרך כלל בלשון עבר) כחומר גלם לגיטימי להכנת מזון. ראוי לזכור שמדובר במדינה בעלת אקלים טרופי, ומכאן שמגוון האפשרויות הוא גדול. גם שיטות בישול המזון הן מגוונות, ולמעשה כוללות את כל השיטות המוכרות: אידוי, בישול אטי, מהיר וחלקי, טיגון, צלייה ישירה על אש או על גחלים וכו`.
עם זאת, כמעט כל מנה כוללת גם ירקות חיים, ומכאן שגם חובבי הסלט "הישראלי" בדרך כלל יכולים לוותר על הזמנת סלט בנפרד.

תבלינים רבים מעורבים בהקניית הטעם המתאים למזון, ובכללם פלפלים חריפים להפליא. אלה מאתנו שאינם עומדים בדרגת חריפות גבוהה (לפי דירוג "מתון"), רצוי שיציינו זאת בעת ההזמנה, אולם במקומות שאינם מורגלים בסועדים זרים אין לכם כל סיכוי "להחזיר למוטב" את הטבח המקומי. לא נותר לכם אלא להשתמש בטקטיקת "ההפרדה", למזלכם הרב, התאים גאים מאוד בפלפלים שלהם, ולכן בנוסף לתפקידם כתבלין, משמשים הפלפלים, בדרך כלל, גם כקישוט, וחתיכות פלפל (בצבע בולט יחסית לשאר מרכיבי המנה) מעטרות את הצלחת.

לכם לא נותר אלא לדלות חתיכות אלה, לפני שפגיעתן תתפשט על פני המנה כולה. שיטה זו יעילה למדיי כשמדובר במזון מוצק, אולם במקרה של מרק, לדוגמה, התפשטות "המגפה" היא מהירה, ונראה לי שבתחום הזה יפלו לא מעט קרבנות בכל זאת, שווה לנסות, משום שהנזק הפיך וייתכן אפילו שתתרגלו לחריפות או, במקרה הגרוע, תדעו ממה להיזהר בפעם הבאה.

חוק "המספרים הגדולים": רצוי לסעוד בחבורה של לפחות ארבעה אכלנים, משום שמנות רבות מצטיינות בגודלן "הקבוצתי". אם לא יהיה לכם עם מי להתחלק, תיאלצו להסתפק בארוחה פחות מגוונת. סיבה נוספת, חבורה שמחה תמיד מוסיפה טעם גם לארוחה ירודה, ואם האוכל מוצלח - על אחת כמה וכמה (אם אני נסחף מפרוזה לשירה, זה סימן מובהק, לזיכרונות מארוחות מרקיעות שחקים). ארוחה תאית מוגשת בבת אחת, על שלל מנותיה. חלק מהמנות באות עם אמצעי חימום, הממשיך לחממן גם לאחר ההגשה.

אלה מכם, שאינם ששים לאכול במהירות מופרזת ומעדיפים לאכול את המזון בטרם התקרר, כדאי שיציינו במפורש, בהזמנה, לפתוח מרווחי זמן בין מנה למנה. בבתי אוכל שאינם מורגלים בזרים לבקשה מעין זו אין שום סיכוי להתממש, ומשום כך ניתן לנקוט בטקטיקת "הפיצול": לאחר שתחליטו באילו מנות חשקתם, הזמינו רק את המיועדות למנה ראשונה, אחריהן בנפרד את המנה העיקרית וכן הלאה וכן הלאה.

מי שאצה דרכו, יוכל לשכלל שיטה זו על ידי הזמנת מנה ב`, תוך כדי התענגות על מנה א`. צריך גם לדעת שכמעט אין מנה תאית המוכנה מראש, ולכן קחו בחשבון את זמן ההכנה. עם צבירת ניסיון, יוכל כל סועד לשפוט מתי בדיוק להזמין כל מנה ולקבלה בזמן הרצוי לו.

ובאשר לקינוח, המטבח המזרחי והתאי אינו מצטיין במנות האחרונות. לחובבי המתוקים (ואני בכללם) זו עלולה להיות טרגדיה של ממש. הסיבה העיקרית לכך נעוצה באמונה שהמזון צריך להיות בעל איזון פנימי, ולכן מגישים את כל המנות בבת אחת, וכל סועד מאזן את מזונו לפי צרכיו. הצורך באיזון יצר גם את הרוטב החמוץ-מתוק; החמוץ במקרה הזה, מאזן את המתוק. לפי שיטה זו אין צורך במנה שכולה מתוקה, כי אין מה שיאזן אותה, בפרט כשהיא האחרונה.

מכאן, אם אתם נתקלים במנה אחרונה, זוהי השפעה מערבית. ואם כבר השפעה מערבית, אז מדוע שלא תצעדו עוד צעד אחד קדימה ותיהנו מפאר היצירה המערבית כמו שצריך? האפשרויות בבנגקוק רבות, וניתן ליהנות מגלידות מצוינות, דברי מאפה ברמה ושאר מיני מתוקים כיד הדמיון.

לתחילת הכתבה

מה לשתות ואיך לאכול

בכל מרחבי הממלכה מומלץ שלא לשתות מי ברז רגילים, מחשש כבד לשיבוש סדר יומו (או חודשו) של הצמא. גם ארוחה במסעדה פשוטה, מלווה במים קרים שמחירם כלול ("מי שתייה", משמע מים שלאחר שתייתם לא יהיה צורך לשנות את סדר היום באופן דרמתי מדיי). במסעדות עממיות יותר או לאלה שיעיזו להשתמש בדוכני רחוב (למותר לציין שאני בין המשתמשים הכבדים), קיימת אפשרות לרכוש "מי שתייה", כמעט בכל מקום.

בניגוד למקומות אחרים, בתאילנד לא מקובל "לזייף" מי שתייה. אבל כיוון שלא ברור אם או מתי היצירתיות הזאת תגיע לתאילנד, רצוי שלא להשתמש בבקבוקים "חשודים". מי שתייה הם מצרך עממי, וגם המטייל החסכן יעמוד בהוצאה זו. לפני שנסיים את פרק המים הנזילים, מילה על קוביות קרח. לרגישים שבינינו, זו יכולה להיות מכשלה מפתיעה. חלק מקוביות הקרח מיוצרות ממים מפוקפקים, ומכאן, שאותם רגישים צריכים להעדיף משקה מקורר שלא באמצעות הקוביות הנ"ל. אני איני מפלה בין קוביות מזן זה או אחר, משום שגופי טרם כשל בעניין מימי זה

לחובבי הבירה, החיים קלים. מחד, אפשר להשיג את מרבית המותגים הבין-לאומיים ומאידך, אפשר גם להסתפק במותגים תאים, טיבם סביר ומחירם צנוע.גם חלקם של רוקחי הקוקטיילים שפר, משום שקל להשיג את התערובות הנפוצות בשאר חלקי תבל. אפשר גם להוסיף לכך משהו בעל אופי מקומי - עירוב של קולה עם ברנדי תאי. לברנדי כזה יצרנים רבים, מחירו זול וטעמו ייחודי ואהוד על רבים. בתי אוכל צנועים, שאינם מחזיקים בקבוקי ברנדי, לא יתנגדו אם תגיעו לארוחה מצוידים בבקבוק שנרכש מבעוד מועד בסופר על אם הדרך אם לא תמצאו סופר כזה - אל חשש, בעל המסעדה ישלח שליח זריז למכולת השכונתית.

עתה, כשהצטמצם מספר הצמאים למיניהם, לא נותר לי אלא לאכזב את חובבי היין (לבי עמכם). מזג האוויר הטרופי, בכל הממלכה, אינו מאפשר פיתוח תעשיית יין מקומי. ניתן להשיג יין מיובא, אבל כמעט בלתי אפשרי להבטיח שבמסעו בממלכה לא נחשף לטמפרטורה העלולה לשנות את טעמו, עד כדי כך שאפילו אמו לא תכירנו. משום כך, אני מוותר על יין בתאילנד, למעט מקרים מאוד חריגים.

קשה שלא להתייחס לכלי האוכל. הכוונה לשאלה האם משתמשים במקלות אכילה, ואם התשובה חיובית - כיצד עושים זאת? ובכן, נענה בפשטות, בתאילנד נפוץ מאוד השימוש בכף (מוחזקת ביד ימין) ובמזלג (מופעל בעזרת יד שמאל). כעיקרון, הסועד המזרחי אינו משתמש בסכין. כלי זה, כשהוא בשימוש היחיד, הוא כלי נשק, ולעומת זאת בתחום המזון, רק אנשי מקצוע מיוחדים מוסמכים לאחוז בסכין וגם אז יש תת-הסמכה למיני סכינים, וכתוצאה - מי מוסמך לחתוך את מה ואיך.
 
אפשר גם לאכול באמצעות מקלות אכילה, אבל יהיה צורך מיוחד לבקשם. לחסרי הניסיון בתחום, מומלץ לרכוש זוג מקלות אכילה ולהתאמן בבית. כשתגיעו לרמה שאתם מסוגלים להפוך גרגיר אורז אחד מצד לצד, גם לאורכו וגם לרוחבו מבלי להפילו - תוכלו לייצג את המדינה באולימפיאדה הקרובה בבייג`ין.

לאמיצים, שרוצים לנסות לאכול משפע דוכני הרחוב או במסעדות "מפוקפקות" אחרות, נקדיש כמה הערות.כיוון שאני חסיד ידוע של שיטת הזנה זו, הרי שמראש מגיע לכם "יישר כוח" וכבר אני יכול להקדים ולומר, שתקבלו פרס יותר מוחשי: תפגשו מיני מזונות טעימים להפליא וייתכן שתגלו, בדיעבד, שהשד אינו נורא כל כך. אבל בכל זאת כמה כללי זהירות: לכו "מהקל אל הכבד", כלומר תפעלו בהדרגתיות. שיטה זו תבטיח הסתגלות גופנית טובה יותר, ובמקרה של "פספוס" - הנזק יהיה קטן יותר.

אף פעם אל תיאלצו את עצמכם לאכול משהו המעורר בכם סלידה רבה. עינויי הנפש בלבד, יכולים לגרום להרגשה גופנית מאוד לא טובה, ואנחנו בסך הכול רצינו ליהנות מהאוכל השתדלו לאכול במקום שבו סועדים המקומיים. "מיליארד ורבע סינים לא טועים" - גם אם מדובר באוכל שאינו סיני נימוק נוסף - ככל שירבו הסועדים במקום מסוים, כך יעלה הסיכוי שחומרי המזון טריים יותר, שהרי הם אוזלים במהירות רבה יותר ויש לחדש את המלאי קיים גם הנימוק המתמטי, קרי, כמות חיידקים נתונה, מתחלקת בכמות אנשים נתונה, גורמת להקטנת ריכוז החיידקים, אצל כל אדם בנפרד

השארת דמי שירות לא הייתה מקובלת בתאילנד בזמנו, אולם בהשפעת הזרים יש מקומות שבהם הורגלו האנשים לקבלת דמי שירות. במצב זה, אני מציע לבדוק לגופו של עניין ולנהוג בהתאם.

לתחילת הכתבה

מסעדות מומלצות

המחירים שיופיעו להלן מבוטאים בדולרים אמריקניים, משום שאני מניח שזה יקל על כל מי שאינו בעל ניסיון עם המטבע התאילנדי. עכשיו, כשנדמה לי שחלק מכם מזילים ריר, הגיעה העת לתת דוגמאות עסיסיות.

מסעדת "טאנג לונג (Thang Long) - המסעדה מאופיינת בעיצוב מערבי חדיש ואלגנטי ובאוכל מקורי, המבוסס על תערובת של מטבח תאי מסורתי עם מטבח וייטנאמי מסורתי. המנות עצמן טעימות לחך ונעימות לעין, והתפריט משקף נאמנה, באמצעות תמונות, את דמותן. ראוי לציין שהטבח יצליח בקלות להכין, וברמה גבוהה, את מרבית המאכלים התאיים המסורתיים, אבל מקור גאוותם העיקרי של בעלי המקום באוכל שעיצבו בעצמם, והוא מופיע בתפריט המנצח.

התקציב שלו תידרשו הוא כ- 12 דולרים לסועד (ללא שתייה, מעבר למי שתייה קרים הכלולים במחיר). זוהי מסעדה קלסית, לצורך יישום חוק "המספרים הגדולים". מי שיעבור על החוק, צפוי להיענש בכך שייאלץ לחזור למקום שוב ושוב, להשלמת הטעימה של כל מה שלא עלה בידו (ובטנו) בפעם הקודמת. במחשבה נוספת, אולי זה לא עונש מספיק חמור, שהרי אני חוזר ופוקד את המקום בכל הזדמנות, בהתנדבות מלאה. רצוי להזמין מקום מראש.

כתובת: 82/5 Soi Lung Suan, Lung Suan Rd. Patumwan
טלפון: 2554491, 2513504

מסעדה - גלריה "באן קאניטה" (Baan Khanita) - למסעדה זו שני סניפים בבנגקוק. הסניף הצעיר משלב את הניסיון הקולינרי של אחיו הבוגר, עם מבנה בסגנון קולוניאלי בעל אסתטיקה ראויה לציון. במקום ששימש לגלריית ציורים, הושארו היצירות על הקירות, והסועד האספן יכול גם לקנות ציור בין מנה למנה או סתם ליהנות מאמנות. המסעדה מתמחה בכל סוגי האוכל התאי המסורתי. מחיר ארוחה לסועד כ- 13 דולרים ללא שתייה (מי שתייה כלולים במחיר).
 
שעות פתיחה: מדי יום מ- 11:00 עד 14:00 ומ- 18:00 עד 23:00
כתובת: 49 Soi Ram Rudee 2 Ploenchit Rd.
טלפון: 2534638-9 פקס: 2534634

מסעדת "בוסאראקום" (Bussaracum) -גם זו מסעדה שמומחיותה היא אוכל תאי מסורתי לסוגיו, אולם כאן מדובר במסעדה שנותנת תמורה גדולה יותר לסועד, וההוצאה הכספית בהתאם. התמורה מתבטאת בהקפדה על כל מנה, ובליווי מוסיקלי בשידור חי. מחיר ארוחה לסועד כ- 18 דולרים ללא שתייה (מי שתייה כלולים).

כתובת: 139 Sethiwan Bldg. Pan Rd. Silom Rd. Bangrak.
טלפון: 2666312-8

מסעדת "הכרוב והקונדומים" - לפי השם אכן הכוונה לאביזרים המשמשים בתחום שאינו קולינרי. תשאלו מה להם ולאוכל? התשובה מעט ארוכה, ולכן מומלץ להגיע למסעדה כדי לספק את הסקרנות. במקום יש חנות וספר אוטוביוגרפי של מייסד המסעדה, המפרט כיצד היא זכתה לשם הזה. לטובת החששנים שביניכם, מדובר במסעדה שגרתית ואין השם מרמז על פעילויות חריגות. אז אם נרגענו מעניין זה, נעבור לאוכל.

המקום מתמחה באוכל תאי מסורתי, על גווניו הרבים. מבחינתי, המסעדה זוכה במקום הראשון בקטגוריה שלה. מי שיטעם את מנת "מאכלי הים ברוטב קארי ירוק" או את מנת "פאד תאי מאכלי ים" יבין לכוונתי ב"תועלת". באשר ל"עלות", מדובר במחיר של כ11- דולרים לסועד, ללא שתייה (מי שתייה כלולים). חוץ מזה, כבונוס, מקבלים את סיפור הקונדומים על חשבון הבית.

כתובת: סמטה מס` 12 היוצאת מרח` סוקומוויט (Sukhumvit).

"הטברנה של ניל" (Neil`s Tavern) - כדי שלא לקפח את אלה ששבעו מאוכל תאי, נקנח באוכל מערבי.מדובר במזון בשרי בעיקרו. מרבית המנות מייצגות בעלי חיים בני מוצא לאומי שונה. האפשרויות הרווחות הן בשר ניו-זילנדי, אוסטרלי, אמריקני או מקומי. האיכות משתנה בהתאם למוצא וכך גם המחיר. יש גם מאכלי ים, מחלקת מאפים מתוקים ודברים נוספים. מחיר ארוחה לסועד אחד: 18-10 דולרים ללא שתייה (מי שתייה הכלולים במחיר).

שעות פתיחה: ימים שני עד שבת מ- 11:30 עד 14:00 ומ- 17:30 עד 22:30 , יום ראשון מ- 17:30 עד 22:30.
כתובת: 58/4 Soi Ruam Rude Wireless Rd.
טלפון: 2566874-6 פקס: 2566603

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×