מקווינסלנד לניו סאות` וויילס

לאחר פרייזר אנו ממהרים לביקור משפחתי במלמבימבי הסמוכה לביירון-ביי, ועל כן אנו מרפרפים באופן יחסי על ה- Sunahine Coast וה- Gold Coast אשר בדרך, ומקדישים להם אולי מעט ימים מהמגיע להם.
משפחת נדיב
|
מפה
תמונה ראשית עבור: מקווינסלנד לניו סאות` וויילס
Thinkstock Imagebank ©

ביקור בבריסביין

סאנשיין-קוסט:
את ה- Sunshine Coast טעמנו בביקור יומי בנוסה (Noosa heads)- עיירה נעימה ויוקרתית עם חופים נפלאים, בעיקר עבור גולשי הגלים. החופים כבר אינם שקטים כמו בצפון, שכן כזכור, השונית הגדולה המשתרעת מצפון לאי פרייזר ועד קצה היבשת, היא שיוצרת ים שקט ומוגן באזור זה, ואילו דרומה מהשונית, אין עוד מה שיעצור את גלי האוקיאנוס. בנוסה טיילנו בפארק הלאומי בו מספר מסלולי הליכה: מסלול החוף מעניק מראות נפלאים של ים, ומספר מפרצים בהם אפשר להתרחץ. למרות ריבוי המטיילים על הטיילת, מפרץ הגרניט היה כמעט ריק מאדם, ושם עצרנו לשעת שיזוף, שחיה ותפיסת גלים קטנים ומדהימים בשקיפותם. בנוסה גם קואלות לרוב, ואכן פגשנו באחת סתם כך על עץ בצד המסלול. נפרדנו מנוסה בשיטוט בחנויות, או ליתר דיוק החצי האחר שוטט ואילו אני נשארתי מול הים, צופה בשיעור מצילים של קבוצת ילדים קטנים. חינוך ימי נוסח אוסטרליה!

בנוסה אין אתרי קראונים, ואת הלילה העברנו מעט דרומה ב- Coolum, שם חוף ארוך עם חול לבן ודק במיוחד החורק מתחת לכפות הרגליים היחפות, והגלים מנוקדים באינספור גולשי גלים המחכים לרגע הנכון.

עיירות קטנות באמצע הדרך:
את הדרך לבריסביין בחרנו לעשות שלא בדרך המהירה, אלא בדרך הצדדית הנופית העוברת על הרכס אשר ממערב (מה שקרוי הסנשיין קוסט אינטרלנד). עברנו במיפלטון, מונטוויל, ומנלי, כולן עיירות סימפטיות עם נופים ציוריים של גבעות ירוקות. במיפלטון ישנה שמורה בה עשינו את מסלול יער הגשם השבועי שלנו ומפל שהיה יבש, שוב מסימני הבצורת. במונטוויל סיירנו בגלריות ושתינו קפה מול הנוף, ובמנלי בעיקר פגשנו בכמה אומנים זרוקים.

בהמשך נישאים להם הרי הגלאס-האוס (Glass Houses Mountains). קפטן קוק נתן להם את שמם משום שהזכירו לו את כבשני הזכוכית ביורקשייר עיר מולדתו. אנחנו דווקא מצאנו דמיון שונה לזכוכית- ההרים המחודדים והבולטים הזכירו לנו שברי זכוכית מנופצת. כך או כך, הנוף מה- Lookout מרשים ביותר. מסלולי הליכה מובילים אל פסגות כמה מההרים, חלקם מאתגרים במיוחד, אך הפעם הסתפקנו בתצפית.

בריסביין:
לראשונה מאז סידני אנו פוגשים בכרך אמיתי. זוהי העיר השלישית בגודלה ביבשת, ובהחלט לא מיצינו את כל מה שיש לה להציע. נסענו למרכז המשתרע סביב פיתולי נהר בריסביין הרחב, גורדי שחקים, המוני אנשים ממהרים ושאון שכבר שכחנו, עדות לקצב חיים אחר ממנו אנו מנסים להימנע. שוטטנו במדרחוב השוקק ובמרכז התרבותי אשר בגדה הדרומית, שם תמצאו מוזיאונים רבים ופארק לתפארת, עם חוף לגונת ים מלאכותי במרכזו ואפילו מסלול Board-Walk ביער גשם שתול. במוזיאון קווינסלנד ראינו את תצוגת הדינוזאורים, מספר שלדים ודגמים של חיות הענק, וגם שאר חיות בתצוגה מיושנת של פוחלצים (די מחריד אך הילדים אהבו). בצהרים רחצנו בחוף הים המלאכותי, ולעת ערב חזרנו למדרחוב. המרכז מאוד עמוס, ורצוי להשתמש בן בתחבורה ציבורית בלבד, בוודאי אם אתם מתנייעים עם קראוון.

60 שניות על תלבושת אחידה:
תוכלו להבחין בכך בתמונה המצורפת של בנות בית-ספר העומדות בתלבושת אחידה ליד פסל בכיכר בית העיריה של בריסביין. כך חלק מן התלמידים לבושים כאן: חצאיות, עניבות, גרביים מורמות וחולצות מעומלנות, שריד למנהגים אנגליים נוקשים שהאוסטרלים, למרות קלילות החיים שלהם, לא נפטרו מהם עדין. לדעתה של שקד, התלבושות חסרות הטעם הם הסיבה היחידה שהיא מוצאת שלא לגור כאן... וברצינות- שוחחנו בנושא עם תושבי המקום ולפחות לפי טענתם, מה שעומד מאחורי האחידות הזו איננה כפיית המשמעת כפי שאני זוכר את ימי בית הספר שלי (ויש שיאמרו- ביטול הביטוי העצמי), כי אם תפיסת העדר המעמדות. באוסטרליה, מנקה הרחוב נחשב בדיוק כמו הפרופסור באוניברסיטה, ושלא כמו בישראל או מערב אירופה העמוסות בעובדים הזרים, אנו רואים כאן אוסטרלים "כמוני וכמוך", העוסקים ומתפרנסים בכבוד בכל עבודות הכפיים בלי שום הרגשה של פחיתות כבוד! תפיסה בריאה וראויה להערכה לדעתי (ויש אומרים שגם כאן היא כבר משתנית...), אך עדין אנו תמהים- מה רע בסתם חולצת טריקו?

לתחילת הכתבה

פארק למינגטון

Gold coast
על החוף התיירותי ביותר באוסטרליה דילגנו, למעט ביקור בעולם הים (ה- Sea world), אחד מפארקי השעשועים המפורסמים באזור. הספיק לנו להשקיף מחניית עולם-הים אל עבר החוף העמוס במלונות היוקרה הגבוהים, ולהבין שזה לא מה שאנחנו מחפשים. בעולם הים הילדים חגגו, ראינו קפיצות דולפינים, הופעת כלבי ים, כרישים וחיות אחרות, בילינו בלונה-פארק הצנוע שהתאים במידותיו וברמת הפחד בדיוק לגילאים של ילדינו וגם גלשנו במגלשות המים. המחיר אסטרונומי (150$ לכולנו), אך לפחות בילינו שם מפתיחת השערים ועד סגירתם. למעונינים יש באזור גם לונה-פארק למתקדמים הקרוי Dream World, וכן את עולם הסרטים.

פארק למינגטון:
קצת לפני הפרידה מקווינסלנד, גיחה אחרונה מהחוף פנימה ליבשת (ל"אינטרלנד"), לאחד מהפארקים המרשימים והגדולים. מהרכסים הגבוהים של הפארק משקף נוף נפלא, ו- 120 ק"מ של שבילי הליכה מחכים לכם. בבינה-בורה, בסופה של הדרך המתפתלת, קמפינג מקסים, ממש בתוך הבוש, ובארוחת ערב לאור עששית באים לבקר אותנו פוסומים ווולאבים. כזכור, הבצורת קשה, והיובש בשילוב עם רוחות חזקות גורם לשריפות. בדרך הרחנו לפרקים עשן שמגיע מרחוק, ובבינה-בורה גילינו שרוב המסלולים סגורים בשל סכנת השריפות. בשל כך, למחרת אנו עוברים לרכס המערבי יותר של הפארק, ההרים הירוקים, המרוחק יותר מהשריפות.

הדרך לבינה-בורה לא היתה קלה, אך הדרך להרים הירוקים קשה עוד יותר. מקנגרה מטפסים כ-30 ק"מ בדרך חד מסלולית (או יותר נכון "חצי-מסלולית", עם נתיב משותף לשני הכיוונים יחדיו), ועשרת הקילומטרים האחרונים עוברים ממש בתוך יער הגשם. הקראוון עובר אך בקושי בין שורות העצים, דרך נפלאה אך בהחלט לא קלה עם רכב גדול. למעלה בסוף הדרך, אכן ההרים ירוקים יותר, ושם מחכה לנו המסלול התלוי של אוריילי, מסלול קצר וחוויתי בין צמרות העצים, כולל סולם על אחד העצים העולה לגובה 40 מטרים. מסלולי הליכה נוספים רבים יש כאן, אנו נוכל להמליץ על זה שעשינו למפלי מורן, נוף מדהים לעבר העמק מעל המפל, והמפל אפילו זורם למרות הבצורת.

לתחילת הכתבה

ניו סאות` וויילס

שלט על הכביש הראשי מבשר Welcome to New South Wales", אך מלבד שינויים קטנים בשילוט אין אנו מרגישים בהבדל. זוהי המדינה הראשונה אליה הגיעו המתיישבים מהמערב, וגם כיום היא המדינה המאוכלסת ביותר באוסטרליה. פנינו לעבר מלמבימבי (mullumbimby), עיירה קטנה בלב גבעות מיוערות ומרחבים ירוקים מרהיבים, לביקור משפחתי אצל בת-דודתי, אביטל, המתגוררת שם. בכביש המוביל לעיירה, שלט ברוכים הבאים ל- The Biggest Little Town in Australia, והדרך לאביטל מתפתלת בנוף הירוק, כאשר ישר מולנו נישא מאונט וורנינג, הר הלבה העצום שחולש על כל האזור.

לא נרחיב על הביקור המשפחתי מפאת חוסר הרלוונטיות לקהל הרחב, רק נספר בקצרה שזכינו לאירוח נפלא בביתה המקסים של אביטל, המוקף כמה דונמים של עצי פרי ויערות סביב לו, שזללנו המון חומוס, סחוג ולבנה (מתוצרת עצמית של המארחת), וגם מרק דלעת נפלא של רונית מדלועים פרי הגינה המקומית. נספר גם שהילדים ציפו ושמחו לפגוש את "דודה" דוברת העברית, התמלאו אושר באמבטיה לאחר חודשיים של מקלחות ושקד אף נהנתה לשחק בחימר בסטודיו של אביטל, שכמעט ושכחנו להזכיר, היא קדרית אומנית היוצרת בכשרון ומקוריות יוצאת דופן כלי חומר מרהיבים, המעוצבים תוך שילוב אלמנטים מסורתיים. וגם היתה מסיבה גדולה, ואפילו הופעת עו�ד של יובל, נגן ישראלי המתגורר בביירון ומביא לכאן את צלילי המזרח...

במלמבימבי ביקרנו בשוק יום השבת, שוק קטן וסימפטי, הרבה שטויות, מיני מטעמים ומגוון דמויות צבעוניות המשמרות את רוח ההיפיות של שנות ה-60, שכן בכל אזור החוף הצפוני ניתן למצוא לא מעט אנשים בעלי סגנון חיים "אלטרנטיבי". אגב, בסופרמרקט אשר במלמבימבי, פינה ישראלית קטנה ובה במבה, ביסלי ומלפפונים חמוצים, לשמחת ליבם של כל ילדי ישראל שגרים או מבקרים במקום!

ביירון ביי
מיותר להציג את העיר הקטנה והכל-כך אופנתית הזו, השוכנת ממש על קייפ-ביירון, סמוך לנקודה המזרחית ביותר ביבשת. בקייפ הקרוי על שם סבו של המשורר המפורסם (כצפוי, שוב ביוזמתו של קפטן קוק), תוכלו לשבת בקצה הצוק החשוף לרוחות, להשקיף על האוקיאנוס מחד והמפרץ מאידך, להתבונן ביערות הגשם על הרכס ובגולשים, ועם קצת מזל גם לאתר דולפינים ולווייתנים בים. בקצה הצוק מגדלור עצום ומרשים שנבנה ממש בתחילת המאה הקודמת, ואליו מוביל כביש, או שביל הליכה. אנו בחרנו כמובן בשביל ההליכה המתחיל בחניית התצפית- Cpt. Cook Lookout, ומאפשר מסלול מעגלי המוביל אל המגדלור דרך כמה חופים (ה- Fisherman Lookout, ו- Wategos Beach) וחוזר ממנו על קו הרכס ביער גשם נהדר. היה זה יום סגרירי במיוחד, ולמזלנו הגשם החזק התחיל ממש באותו הרגע בו חזרנו לרכב!

חופי ביירון
את הסיור ברחובות העיר עשינו תחת גגוני החנויות הרועשים מהגשם השוטף, אכלנו פלאפל לא רע (אך יקר להחריד) ב- Orgasmic Falafel וחיפשנו שטויות. היו לנו עוד הרבה תוכניות לחופים של ביירון-ביי, אך הגשם אשר לא הראה שום סימן של הפסקה קצת שינה אותן...

Have a rainy day והביקור שהתארך:
סיפרנו כבר על הבצורת, נוכחנו בכאבם של האנשים על עצי הפרי היבשים וכעת זכינו לצפות בשמחתם עם בוא הגשם המיוחל. הגשם התחיל ביום ראשון, לעיתים טפטף בגמגום איטי, לרוב במשפטים קצובים ולפרקים בצעקות רמות, אך הוא לא הפסיק כמעט לרגע עד עתה, כבר יותר משתי יממות רצופות. נחלי מים נשפכו מהשמים, הנהרות החלו להתמלא וכך גם הוואדי אשר למרגלות הגבעה בה אנו מתגוררים. ביום שני, כאשר עלה כבר הנחל לכדי חצי מטר מקו הכביש, יצאנו עם אביטל לעיר להצטיידות למקרה של שיטפון. בעיר פגשנו אנשים קורנים, מברכים זה את זה Have a rainy day. היום אכן היה גשום וכך גם הלילה, אז כבר הוצף הגשר, ולאחריו גם המשך הכביש. יום אחר-כך, הכביש סגור, בתי הספר סגורים גם כן (לשמחת ילדי האזור אני מניח) ואנו כאן מבודדים, במנוחה כפויה בבית חם. ללא ספק הגשם תפס אותנו במקום הטוב ביותר!

בעונה הרטובה שיטפון מסוג זה יכול להימשך כאן שבועות, אולם בעונת המעבר סביר שיארך רק ימים ספורים. כך או כך, אנחנו שמחים בשמחת המארחים על הגשם, נהנים מהאירוח בבית אשר בלב היער, ונמשיך לדווח כמובן בסיומו של עוצר הטיול הנוכחי...

נ.ב.: הכבישים
בתחילת הדרך, בצפון קווינסלנד, התלוננו על איכות הכבישים ועל כן נעדכן בנושא. אכן, כמו שהובטח, הדרכים משתפרות ככל שמדרימים ולקראת המעבר לניו סאות` וויילס נסענו אפילו על אוטוסטרדה אמיתית, ארבעה מסלולים לכל כיוון! הדרכים הצדדיות זה כמובן סיפור אחר. בדרך לשמורות הטבע חוזרים הכבישים הישנים, ועל הכביש המוצף שמשאיר אותנו כרגע במלמבימבי אין עוד צורך להרחיב... בכל מקרה, אל תתנו לאלה להפריע בדרככם, שכן בדרך כלל הדרכים הרעועות משתלמות בסופן!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×