משפחת שפירא בפושקר

החיים בפושקר אשר על שפת המדבר מתחילים עם השקיעה. יושבים על מדרגות גאת מזרחית היורדות לאגם, ומביטים על כדור האש היורד מאחורי העיר. בתי פושקר הלבנים נצבעים באור של שקיעה ופס אדום משתלח באגם. אפילו הצוענים חדלים להטריד ומשאירים אותנו לבדנו ברגע של קסם.
shapira family
|
תמונה ראשית עבור: משפחת שפירא בפושקר

הפסטיבל הסופי

יצאנו מרישיקש לכיוון דלהי כשאנו עוזבים את הצפון הירוק בדרכנו לרג`סטן המדברית. תחנה ראשונה, פושקר אשר על גבול המדבר. פסטיבל גמלים גדול נערך בה כל שנה בחודש נובמבר אך לנו צפויים שני פסטיבלים אחרים. באג`מר, מרחק חצי נסיעה מפושקר, מתקיים פסטיבל סופי גדול. זה שיאה של עליה לרגל גדולה של אלפי סופים מכל רחבי הארץ. הפסטיבל השני הוא פסטיבל Dussehra הנחגג ע"י מיליוני הינדים בערים הקטנות כבגדולות ומסמל את ניצחון הטוב על הרשע.

דלהי -השיבה הביתה

כיוון שהמחשב הנייד כשל, החלטנו על עצירה בדלהי כדי לתקן אותו. עם הרבה עזרה מהארץ ע"י "למטייל ברשת" ואנשים טובים בדלהי התגברנו על התקלה ואנו אתכם עם כתבות ומיילים כמקודם.

הכתבה הראשונה הוקדשה למעברים, מהארץ לדלהי ומדלהי ללה. עתה אחרי חודשיים וחצי אנו שוב בדלהי והמעברים חזקים עוד יותר. התארחנו אצל משפחה ישראלית המתגוררת בדלהי. חלפנו את השוער שהצדיע לנו, ולא תארנו לעצמנו אילו תחושות חזקות יפקדו אותנו מצידה השני של דלת העץ הגדולה.

קבלת הפנים והאירוח היו נפלאים, אך אנו עמדנו בפתח פעורי פה ולא יכולנו למחוק את החיוך שפשט על פנינו. כאילו ברגע חזרנו לארץ, לרעות, לביתנו. כוננית מהארץ עמוסת ספרים בעברית, שמפו הוואי במקלחת, גבינת קוטג` של תנובה על השולחן. כמה שבועות עברו והדברים נדחקו בזיכרוננו כלא היו. חוויה מרגשת.

באחד הימים קפצנו להיפרד מחברים במיין בזאר. טיילנו בשוק ועשינו סידורים. פתאום הדברים נעשו מוכרים יותר כאילו שם החיים האמיתיים שלנו...  הילדות העבירו כמה ימים של צפייה בקלטות וידאו ומשחק ב-play station ואנו התפנקנו בעיתון ובטלויזיה. גם ממרחק שנות אור הדברים המתרחשים עתה בארץ קשים וכואבים ואנו כבעולם אחר מנותקים ובכל זאת שם מקווים לטוב ולאור בקצה. שעות אחרונות לפני יציאה ברכבת לילה לאג`מר,

המחשב תוקן ואנו משאירים חלק גדול מהציוד בדלהי ובסנדלים ובגדים הודים קלים יוצאים לרג`סטן. קרון ממוזג עם יצועי שינה בשלוש קומות ובמסדרון הפתוח. חצי שעה לפני תזוזה ונראה שאנחנו האחרונים לעלות על הקרון. רק הודים ואנחנו, המיזוג עובד והאנשים נחמדים. אפילו כריות וסדינים היו שם. עבור הילדות ועבורנו המעבר מהפינוק הביתי לרכבת היה קל פשוט ומובן כל כך.

הפסטיבל הסופי באג`מר

בשבע בבוקר הגענו לאג`מר בעקבות הפסטיבל הסופי השנתי. כמליון עולי רגל עולים לאג`מר- מי ברכבת ומי ברגל. צוות הסרטה וכמה מוסיקאים ישראלים יצאו לתעד את האירוע הצבעוני הגדול הזה ואנו מאחלים להם שיצליחו להעביר דרך המוסיקה והתמונות את עוצמתו.

אנחנו, שתי ילדות, שני הורים ושני תרמילים, נשאבנו לתוך המון עולי הרגל לעבר מתחם דארג`ה. תנועה של גושי אנשים סופגים ופולטים זה את זה. אנשים אוחזים זה בזה בשורה רצופה, מפלסים דרך בהמון.  תזמורת תחת יריעת בד גדולה מובילה גוש אחר. יצא שהכיוון הוא כיוונך, מה טוב. לא נזהרת והגוש מקיא אותך לכיוון השני. בכל הצפיפות הזו זוחלים חצאי אדם, ילדים עם רגליים מנוונות או גב שבור. מצורעים חסרי אברים יושבים בשורה ארוכה כשפחיות עם פרוטות לפניהם. כאילו כל כל נדכאי וקבצני הודו חברו למפגש.

החזקנו ידיים וחצינו את השוק לאורכו תרים אחר חדר ללילה. רק לילה אחד של מראות מוסיקה ותפילות, בזיכרוננו עדיין מראות המקדש המוזהב באמריצ`ר. אין לכך כל זכר בקשיי הרחוב. שלוש שעות של חיפושים. על מרתף ליד המקדש, רצפת בטון חשופה ללא מיטות וללא מים, דרשו אלף רופי!!! בשערי השוק מצאנו חדר דומה שאינו ראוי למגורי אדם, ב-500 רופי. ויתרנו ועלינו על אוטובוס מקומי בואך פושקר. הלכנו עם הילד הראשון שהושיט את כרטיס הביקור ונשא את תרמילנו, וקיבלנו בעבור 80 רופי, חדר קטן, שלוש מיטות ומקלחת.

לתחילת הכתבה

בפושקר

החיים בפושקר אשר על שפת המדבר מתחילים עם השקיעה. יושבים על מדרגות גאת מזרחית היורדות לאגם, ומביטים על כדור האש היורד מאחורי העיר. בתי פושקר הלבנים נצבעים באור של שקיעה ופס אדום משתלח באגם. אפילו הצוענים חדלים להטריד ומשאירים אותנו לבדנו ברגע של קסם.
מישהו מכה בתופים ואחרים מג`נגלים ברחבת הגת.

השמש שוקעת והעיירה מוכת החום מתעוררת לחיים. מסעדות גג, שווקים, בגדים ותכשיטים. המדבר, הגבעות המחודדות והאגם עושים את פושקר לפנינה תיירותית אולי תיירותית מדי. הרבה מקומות לינה, הרבה סוחרים שמדברים עברית, ושרלטני הפוג`ה הדוחפים לידך פרחים ומנסים לגרור אותך לאחת הגתות ולערוך עבורך פוג`ה אישית במטרה לחלץ ממך בין עשרות למאות רופי. ניתן להבהיר באופן מחויך וברור שאתה רוצה את פיסת המדרגה שלך מבלי שיפריעו לא לך ולא לקרמה שלך. הם מבינים וממשיכים הלאה תרים אחר הקורבן הבא.
אין כאן זכר לפוג`ות השכונתיות והנעימות אשר ברישיקש. יתכן צדיק אחד בסדום ואם חשקה נפשכם בפוג`ה ובסרט אדום, היו ערניים.

ה"צוענים" הם חלק מחייה התיירותיים של פושקר. הם ינגנו עבורך, ישירו וירקדו, יציירו חינה על כף יד או קרסול או סתם יבקשו רופי אחד. מאי ועדי יצאו מעוטרות בחינה כתומה והיו מאושרות. הנשים יפות וחושניות ולומדות להשתמש בכך מגיל צעיר במבט או ריקוד. ילדה אחת מעוותת רגליים שבתה את ליבנו וכיסנו בחיוך מדהים של אושר שלא סר מפניה בניגוד גמור למצבה.
 
פסטיבל Dussehra

שלושה ימים אנחנו כאן. מידי פעם נשמעים רעמי חזיזים. אתמול חגגה הודו את נצחונו של הטוב על הרע, נצחונו של האל Rama על Ravana הרשע. זה האחרון חטף את אשתו של רמה. רמה נלחם בצבאות הרשע ויורה חץ מוות ברוואנה.  הסיפור נחגג בכל הודו, בערים הגדולות ובכפרים הנידחים, כחג לאומי. בובת קש שחורה מתנשאת לגובה של כ- 8 מטר, הוקמה ע"י ילדי העיירה ודמותו של רוואנה הרשע צוירה על קרטון גדול. מהמדבר יצאה תהלוכת גמלים ותחפושות, והתייצבה מול בובת הקש בעברו השני של הרחוב. אנו התמקמנו עם המקומיים על אחד הגגות, צופים בחזיזים הניצתים ברחוב ועימם הקהל. בשיאו של הערב שלח רמה חץ שהבעיר את בובת הקש לצהלות החוגגים.

בראמה ביקש משיווה חלקת אדמה. תחת זאת, נתן שיווה לבראמה את פרח הלוטוס. הפרח נפתח בפושקר והאגם הוא לב פרח הלוטוס. שלח בראמה לקרוא לאשתו האהובה אך השליח חסך לו טרחה והודיע שסאביטרי ממאנת. כעס בראמה ולקח לו אישה נוספת שתהיה לצדו, את Gayatri - אלת הפרות. משנודע הדבר לסביטרי קיללה את בעלה ומאז, בכל רחבי הודו לא תמצאו מקדש לבראמה לבד ממקדשו בפושקר.

את פושקר מקיפות שתי גבעות מחודדות קרובות וכמה נוספות רחוקות יותר, שרידיו של פרח הלוטוס. בגבעה הצפון מערבית יושב מקדשה של גיאטרי ובגבעה הדרם מערבית, הגבוהה יותר מתנשא מקדשה של סאביטרי. לזה האחרון, השכמנו לחזות בזריחה. חצינו את הכפר ועלינו בדרך תלולה רצופת מדרגות. פנסים מאירים את הדרך למשכימי קום. לאחר כשעה ישבנו על המדרגות והמתנו. כדור האש לא הכזיב אותנו גם הפעם. המראה שווה את המאמץ וסיפור פרח הלוטוס מקבל מכאן משמעות ציורית במיוחד. כמה דקות לאחר הזריחה, נפתח המקדש לביקור וניתן להזמין בו צ`אי. ירדנו חזרה חוצים עדת קופים אפורים שהתמקמה לה על השביל וקינחנו ביוגורט פירות ב- Shivam Om יודעים שהלילה כבר נהיה בדרכנו באוטובוס לג`יסלמר.

פושקר יפה, ויש השוהים בה שהיה ממושכת. העיירה קטנה וניתן להכיר את פינותיה במהירות. לטעמנו היתה פושקר תיירותית מדי. לפושקר באים כדי לנוח ואנו עוזבים אותה מנסים להרוויח קצת זמן לשהייה בחומות ג`סלאמר ולטיול גמלים בדיונות החול.
להתראות באלף לילה ולילה במבצר העיר.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×