נוחתים בלה

סיור של כמה ימים בדלהי מגלה שמדובר בעיר ירוקה ומלבלבת, עם אתרים מעניינים. מדלהי החמה אפשר לטוס צפונה לחבל לדאק, בעל הנופים המדהימים שמזכירים את ההר הגבוה בסיני... לפניכם כתבה משפחתית עם כמה טיפים נוספים על הכנות נדרשות ועל לה.
משפחת פלג
|
מפה
תמונה ראשית עבור: נוחתים בלה

עוד הכנות אחרונות לנסיעה 

כבר מספר ימים בהודו, יום בדלהי ויומיים בלה, נחנו, ישנו, כאב לנו הראש, היו לנו סחרחורות ועכשיו הכל מאחורינו ואנו מתפנים להינות מחבל ארץ לדאק, הנופים מדהימים מזכירים את ההר הגבוה בסיני, טרם נסחף בתאורים מרגשים של צליל המים הזורמים בכל מקום, על האבאלה והאמאלה של הלדאקים (וזהו לא ניב נרכש מהישראלים זו שפתם לאבא ואימא!) נחזור קצת אחורה לסופה של כתבת ההכנות, נוסיף קצת טיפים ראשונים ואפילו נעדכן בגאווה שכרמל כבר עושה פיפי כמו גדול...

הכתבה הקודמת עסקה בהכנות ולא בכדי. למזלנו, קראנו כתבות של משפחות וטיילים אחרים והכנו מספיק ימים לאריזות ולפרידות. לילה שלם לקח לנו להבין שאי אפשר לרמות ומשפחה שלמה לא נכנסת לשני תרמילים. כאמור, הטיפ כאן הוא לא לארוז ביום האחרון וגם לא ביום שלפני. קנינו עוד תיק 50 ליטר ודניאל צפויה לסחוב את שקי השינה- לא כבדים אך תופסים הרבה מקום. איך ארזנו? לקחנו תיקי כיווץ כחמישה סך הכל וחילקנו את הציוד לנושאים. התעלמנו מהטיפ הרגיל לפני נסיעה לאירופה ולא חילקו את כלל הדברים בין התרמילים שמה תיק אחד יברח לו לארץ אחרת. חשבנו כי תיקי הכיווץ ישמשו אותנו להרוויח מקום אך תיק כזה לאחר כיווץ אכן קטן יותר אך קשה כמו אבן ואינו "מסתדר" לו נכון ליד חבריו בתרמיל. למצלמה הכנו תיק "הודי" תמים ולפחות חלק מהאנשים לידנו אינם יודעים שבתוכו שוכנת אלקטרוניקה בשווי 1000$.

לתרמילים קנינו כיסויים מומלצים של חברת nrg. גדולתם היא בכך שהם במצב סגור תיק לכל דבר וענין אפילו עם ידית כשכל חלקי התרמיל מוגנים. במצב פתוח בנקל מתגלות חגורות התרמיל. כיסוי אחד "רגיל" שקנינו לקחנו לתופרת על מנת שגם בו יתגלו חגורות הכתפיים ללא צורך בפירוקם הזמני.

פרידות: בימים האחרונים נתקלנו במבול של פרידות חברים ומשפחה ונשארו לנו רק הלילות לאריזות. רותי חלתה מחוסר שינה אך אוויר ההרים החזיר אותה למוטב. בקיצור, את הפרידות כדאי לסיים לפחות יום לפני בכדי להשאיר מקום להפתעות. אם בהפתעות עסקנן הרי שגם את נושא הכסף הזר אין להשאיר לרגע האחרון ובטח לא ליום ראשון בו הבנקים אינם מטפלים במטבע זר.

הטיסה ליעדים ארוכים כרוכה בהמתנות ארוכות ביעדי ביניים, טיסות ביניים בשעות בהן אנו רגילים לישון ולכך יש להערך. לקחנו עימנו כריות מתנפחות אך שכחנו לנפח.. ולא לקחנו כיסויי עיניים אשר היו בהחלט יכולים להיות לעזר. בניגוד לטיסה ישירה לארה"ב בו הצוות מעודד שינה ומחשיך את המטוס לא כך בטיסות קצרות יותר על כן לרגישים בינכם קחו את שני הפריטים הקטנים הללו, גם לחנוית הציוד מגיעה קצת פרנסה..

לילדים לקחנו חטיפים, צבעים קלפים טריוויה, רובם נשארו יתומים ודווקא משחקי תושיה עם מטבעות, בקבוקי שתיה קטנים וכו` העבירו את הזמן (חמש שעות) בטשקנט. 

לתחילת הכתבה

נוחתים בדלהי

הנחיתה בדלהי היתה רכה. ההבילות אמנם קידמה אותנו בירידה מכבש המטוס ועימה המעבר החד מהאירבוס 310 החדיש לאוטובוס של להקות צבאיות אך זו היתה מטרתנו אנו בהודו! יצאנו מהשדה לא לפני שמילאנו במשך חצי שעה טפסים (חמישה דרכונים, לכל דרכון תאריך הנפקה הדפסה יצור תפוגה גיל בקיצור הבירוקרטיה במיטבה). הטקסי שלקח אותנו הכניס את שלושת התרמילים וכמובן לא הצליח לסגור את תא המטען זה לא הפריע לו להראות לנו הכניסה למונית. למראה המבט המזועזע על פני הרגיע אותי Don`t worry I give you 3 bags... הדגשתי שאני רוצה את התיקים שלי ולא סתם שלושה ויצאנו לדרך.

המלון היה באיזור הדרום מזרחי של דלהי ועל כן משדה התעופה הממוקם באותו "רביע" לקחה הנסיעה כרבע שעה בלבד אך לא המרחק שיחק תפקיד אלא השעה המוקדמת. למי שממש עוקב אחרינו לבטח ישים לב שהיינו אמורים להמשיך מיד ללה, ובכן בהגיענו לשער היציאה לטיסת ההמשך התברר לנו כי המטוס מלא, כבד מידי, יש בעיות מזג אוויר ובקיצור הוזמנו בנימוס תקיף להעביר יום במלון חמישה כוכבים בדלהי ולסייר בה על חשבון חברת התעופה. הסתרנו את השימחה בלב ובמבט כועס הסכמנו בלית ברירה. בקיצור מי שרוצה לנסות מזלו יתארגן עם עוד זוג כקבוצה, יקבל טיפול כאילו מיוחד ויתכן מאד כי ימצא עצמו כגורלנו. מדוע כקבוצה? כי לא שווה להם לנאום את נאומי ההתנצלות ליחידים או זוגות בכדי להגיע ליעד ההורדות הרצוי ועל כן קבוצה משמעותית מבחינתם הן בהיבט פינוי מושבים והן בהיבט משקל. נהג המונית שלקח אותנו טען כי כל בוקר הוא לוקח פליטי overbooking לאותו מלון. לגבי מחירים לצערינו אין לנו להוסיף שכן לא שילמנו עבור המלון אך ברמה הזאת תוכלו לגלות לבד באינטרנט. כן נוסיף כי השקדים והבוטנים שעל הטלביזיה ולא במיני בר כן עולים והרבה...

דלהי הפתיעה בכך שהיא כולה ירוקה ומלבלבת, המון עצים והמון ריקשות כולם ירוקים... הנהג תימרן ביעילות בין הפרות והקולגות, כולם צופרים במנגינה נעימה והכל מתנהל בכארבעים קמ"ש כל היותר. בגלל הצפיפות זה נראה מהר ויעיל. הגענו.

לאחר שינה טרופה יצאנו לסיור קצר, ביקרנו במקדש הלוטוס הבהאי (עדיף המקדש בחיפה) תצפתנו על בניני הפרלמנט בקיצור טעמנו קצת כמו כל תייר יפני אחר וחזרנו למזגנים.. 

לתחילת הכתבה

טיסה ללה/לדאק

לאחר שהשמצנו את חברת Jet שיום קודם עשתה לנו את תרגיל הרישום יתר נאלצנו להצדיע לטייסים ולקבל את כל הטיעונים לענין מזג אוויר משקל וכדומה. הטייס הגיע מעל לשדה בגובה של כעשרת אלפים רגל והחל בצלילה ספירלית שאינה כתובה בשום ספר נהלי טיסה אזרחית, הכל בכדי לתמרן עצמו בינות ההרים המשוננים שבאמת נראו קרובים לכנף, זאת ועוד המסלול הקצר (900 מטרים בלבד) והבלימה ההחלטית הצמידו אותנו לשולחן המתקפל אכן צודקות הדיילות כשהן מנדנדות בענין קיפול השולחן טרם נחיתה.

למי שמתענין, את הטיסה הזמנו כבר מהארץ ומחיר כרטיס מבוגר עלה 100$ ומחיר ילד 70$. הזמנו כחודשיים לפני וזמן לא קצר היינו ברשימת ההמתנה, כך שכפי שציינו בכתבה הראשונה החליטו מוקדם על המסלול והזמינו את הכרטיסים השונים, כירטוס (תשלום) אין צורך לבצע אלא מספר שבועות טרם הטיסה.

מונית לעיר עולה 100 רופי ו-150 לצ`נגספה. (באופן גס אנו מחלקים ב-10 ומגיעים לשקל) בדקנו מספר חדרים בגסט האוסים כשאיננו מתביישים ל"יבש" את נהג המונית (זה תפקידו ולעולם אל תשחררו אותו טרם מצאתם את מבוקשכם... ודניאל מדגישה כי יש להשאיר מישהו ברכב עת האחר בודק את החדרים). החדר שלנו מרווח, אינו כולל בתוכו שירותים ומקלחת אך למזלנו יש לנו כשירות של טיילי סיני על כן התעלמנו מאי הנוחות הפוטנציאלית.

מחיר החדרים נע בין 200-250 רופי ליום ויש לבדוק הכל: נקיון, נוחות מזרון, כיווני שמש, האם יש מקלחת או "הוט בקט" משמע דלי מים חמים וכו`. המחיר הינו לחדר ולא למספר הנפשות, אפשר להזמין עוד מזרונים אם רוצים (אל תצפו למזרוני קינג קויל...), ארוחת הערב ב-19:30 ועולה 50 רופי לאדם. היא כוללת מנת אורז, עדשים, אפונה ועוד כל מיני דברים חריפים במקצת וקינוח. תה אנו שותים כל היום כנראה ללא תשלום. במסעדות השונות כמו ה"אוטסל" המומלצת תתפנקו במאכלים שאתם מורגלים בהם ואז תקפצו לכ-100 רופי לאדם, שוד ושבר.

ההמלצה לגבי תרופות הגבהים "דיאמוקס/אורמוקס" היתה לא לתת אותה לילדים מראש ולנו המבוגרים להתחיל 24 שעות קודם. נסינו בלי ודי מהר חצי מהמשפחה החל בטיפול. כרמל הקטן ורותי אמא שלו בזו לגבהים ואילו ר"ז נמרוד ודניאל סבלו מכאבי ראש וסחרחורות. תה מקומי, שכיבה, תרופות ושינה עשו את שלהם וכעבור יום נעמדנו כולנו על הרגליים.

הנוף סביבנו מדהים, הרים מושלגים עדיין בחלקם, מקדשים (גומפות) פזורים בגבהים, המון עצי צפצפה, מים זורמים (לא לשתיה!) פרחים וההפתעה הנעימה ביותר הלדאקים המארחים שלנו. כל גסט האוס כזה מנוהל על ידי משפחה שממש מאמצת את האורחים. "ג`ולי" היא מילת הברכה לכל מצב: בוקר טוב, ערב טוב, תודה, בקיצור היא נשמעת מכל עבר. הלאדקים הינם טיבטים למראה, חייכנים, מסבירי פנים ורבים מהם נוכח התיירות למדו אנגלית בסיסית.

כאן המקום לציין כי גילינו לא פחות מעוד שלוש משפחות ישראלים על טפיהם, חלקם מסיימות שנה בדרכים חלקם באמצעיתו של המסע. 

בגסטהאוס שלנו, "שנטי", משפחה נחמדה להם ילדה קטנה בשם אמו. זו התאהבה מיד בכרמל אשר לא ממש מבין את פשר מגעי החיבה ומילמולי הלדאקית היוצאים מפיה. יחד עימנו מספר דנים וצרפתים ואנו מרחק דקה הליכה מה-"אורינטל" המומלץ בו שוכנות משפחות הישראלים. בשני המקומות מרפסות מוצלות המשמשות לארוחת הבוקר, לקריאה, עיון במפות והכל מלווה תמיד בשתיה בלתי פוסקת של מינט-תה. ארוחת הערב בשבע וחצי בחדר המרכזי על שולחנות נמוכים, כולם יחדיו. אנחנו הישראלים חינכנו את האירופאים ואיחלנו לכולם "בתיאבון" כך שדי קל להתבלט לטובה אם רק רוצים.

העיירה/כפר קטן והכל במרחק הליכה, בתי קפה/מסעדות על שפת הנחל מזכירים את "דג על הדן", מילקשיק מפורסם, בתי אינטרנט קפה איטיים אך מספקים את הסחורה ואפילו ניתן להשיג טיטולים. לה משמשת בסיס ליציאה לטרקים בני 3 עד 8 ימים. מי ששמח בחלקו בחדר או מי שרוצה לתת לילדים תחושה של לחזור "הביתה" כדאי כי ישלם עבור החדר גם לימי ההעדרות וכך תחסך לו טלטלת החיפושים (בעונה הבוערת יולי-אוקטובר יתכן מצב בו אין כמעט חדרים).

היכן כדאי ללון? האקשן נמצא יותר במרכז ליד הכיכר והנופים והשקט ב-"צ`נגספה" ("לה עילית") הכל במרחק 15 דקות הליכה על כן ביחרו לבד ותהנו.

אז הכל קל ונחמד? לא. לקח לילדים מספר ימים להבין כי "לא טעים לי=אהיה רעב אח"כ" נמרוד לא תמיד מוצא את הקטשופ ההכרחי, כרמל נבהל בהתחלה מהחריפות אבל באחד הערבים בהם היה רעב מאד התרצה אפילו לטעם החריף. דניאל גילתה לאחר יומיים בהם לא הרגישה טוב כי היא בעצם מאוד פטריוטית לישראל ומה בכלל היא עושה בהודו. הזעקנו את ילדי משפחות רהט ואיתיאל ואלה הרעיפו עליה סיפורי אטרקציות וכיפים הצפויים לה כגון קורסים בדרמסלה, רפטינג בנפאל ואפילו כאן בלה ובכלל שהם עברו את אותה הרגשה. ה"טיפול" עזר מידית וכולנו מלאי מוטיבציה. הלילות לא עוברים קל שכן הכריות והמזרונים הקשים מקשים על ר"ז ורותי המפונקים להרדם אבל חוץ מהרשימה המינורית הנ"ל ולבטח בשעת כתיבת שורות אלו לאחר מספר ימים כבר הכל מאחורינו וחיוך טיפשי על פרצופינו.  

לתחילת הכתבה

טיפים ללה

שילבנו מספר טיפים לאורך הכתבה, כעת נרכז עוד כמה שלא מצאו להם מקום בשטף הכתבה:

אטרקציות בלה
למעט המים הזורמים בכל מקום, האווירה, התה, הישראלים והתיירים הנחמדים כדאי גם לחוות את החוויות הבאות:
א.טיפוס לגומפה "שנטי" (מקדשון) מעל העיר. נמרוד ספר 558 מדרגות. שעת העליה המומלצת היא בבוקר או אח"צ כדי להמנע מחום מיותר. למעלה מחכה נוף מדהים, בודהה מגודל, מקדשון מרשים ובעיקר תחושה של להיות על גג העולם, פיסית ונפשית.

ב.סרט על חבל לדאק - טרם צפינו בו אך המליצו לנו לצפות בו. יש להגיע ב-15:00 ל-"Weman Aliance" הנמצא בכיוון הארמון, בימים שבת, ב או ד`.

ג.צפיה בהופעת פולקלור בארמון: כל יום בשעה 17:30, הטיפוס עורך כרבע שעה ממרכז העיר, ניתן להקדים ולהמשיך קודם לגומפה הנמצאת מרחק 15 דקות נוספות מעל לארמון או להגיע אליה גם לאחר הביקור בארמון.

שונות
א. אינטרנט: מחיר האינטרנט הוא 2 רופי לדקה, לכאורה זול אך בשעה לא מספיקים הרבה..
ב. מפות: מפת טרקים טובה נמכרת בחנויות הספרים, מחירה 150 רופי.
ג. בנקים: פתוחים עד השעה 14:00 ודורשים דרכון לביצוע המרות.
ד.מיקוח: אין הלדקים דומים להודים הקלאסים. המחיר הנקוב על פי רוב הוא המחיר אותו יש לשלם, עם נותני שירות כגון נהגי המוניות ניתן להתמקח אך גם אז אל תצפו ל"הצלחות" הצפויות לכם בשאר חלקי הודו.

אסיים בעוד כמה מילות תודה. למשפ` חתוכה על שהסכימה לטפל עבורינו בדואר ולמשפ` עמיר שהסכימה לנהל עבורנו את תא הדואר הוירטואלי ב-YAHOO. זהו טיפ אמיתי: מצאו לכם חבר/בן משפחה שיאות מידי מספר ימים לפתוח עבורכם את המיילים ולהעביר אותם לקובץ WORD. (יש לצייד אותו כמובן בסיסמא) כך כשתתישבו בקפה אינטרנט יחכה לכם מייל בודד אותו תוכלו להעתיק בקלות לדיסקט ללא כל צורך לגשת בכל פעם לאתר של Hotmail/Yahoo. בעזרת הדיסקט תוכלו לקרוא המיילים במחשב בגסט האוס, במחשב ללא תיקשורת (זול בהרבה) להכין אפילו תשובות ואז בהתחברות הבאה לשלוח הכל בזריזות יחסית.

חבר טוב שלנו ציין כי בכתבה הקודמת נשמענו קצת מסיונרים. אנו לא מכחישים. ההסבר הוא בכך שהציפיות שלנו הן לחוויה אדירה וחיובית והיינו רוצים כי גם אתם הקוראים כמונו בעבר "תבשלו" לכם את הטיול שלכם ותהנו מהחיובי הזה שאופף אותנו.

בכתבה הבאה נדווח "מהשטח". הפלגים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×