נופש חופים צפונית לריו

חוויות משפחת אוזן מהעיירות והחופים שמצפון לריו: בוזיוס, אריאל דה אג`ודה ועוד. לשמחת הילדים הם משכירים באגי, מבקרים בקלאב מד ובפארק מים. לקראת הסוף האוטו נתקע אבל בסוף הכל מסתדר על הדרך הטובה ביותר. בנוסף עוצרת המשפחה לסכם את השתלבותם של הילדים במסע ביבשת הדרומית.
משפחת אוזן
|
מפה
תמונה ראשית עבור: נופש חופים צפונית לריו

מבוזיוס לאריאל דה אג'ודה

קשה להאמין שכל כך הסתבכנו בתנועה ביום בו הגענו לריו. תוך זמן קצר הסתבר לנו שזו דווקא עיר מאוד ידידותית לנהג, ומאוד קל להסתדר בה גם לנהג הזר שזה מקרוב הגיע. בעזרת מפה (שקיבלנו בלשכת התיירות RIOTUR ברח פרינצסה איזבל בקופקבנה וגם חוברת עם המלצות בדבר אתרים בעלי ענין בעיר והוראות כיצד להגיע אליהם) ניווטנו להפליא, וכמעט שלא טעינו יותר. גם היציאה מהעיר עברה ללא תקלות כלשהן- נסענו צפונה, עלינו על הגשר הארוך ביותר שראינו בחיינו, המקשר את ריו עם ניטרוי, והמשכנו בדרכנו לבוזיוס Buzios.

בבוזיוס נחתנו, באקראי, בפואוסדה חביבה מאוד, CANTO DO MAR, רח: RUI BARBOSA 407. בעלות של 90 ריאל ללילה קיבלנו חדר עם מיטה זוגית, מיטות יחיד בקומותיים, מקרר, חדר אמבטיה חביב - ומזגן!, המקום נקי וצבוע בגוונים פסטליים נעימים לעין. הבעלים לואיז לימה וזזה, מאוד חביבים ואדיבים, המקום מאוד קרוב למרכז העיירה ול-RUA DAS PEDRAS הידוע- מומלץ.  בבוזיוס מספר רב של חופים. לחובבי הגלישה מומלץ להגיע לחוף ג`ריבה GERIBA- שם הגלים גבוהים במיוחד. לאלה מבינכם המעדיפים ים רגוע יותר מומלץ להגיע לחוף ז`ואאו פרננדז- היינו שם ובילינו מצויין.

לאחר שלושה לילות בבוזיוס החלטנו להצפין וכך נסענו במשך יומיים, בכבישים באיכות מאוד בינונית - למרות שהם הכבישים המרכזיים והעיקריים במדינה, עברנו דרך עיירות רבות ועלומות שם. לילה אחד ישנו בעיר נמל מפתיעה ביופייה בשם ויטוריה במדינת אספיריטו סנטו (בירת המדינה) ובסוף הנסיעה הארוכה הזו הגענו לפורטו סגורו בבהיה.

פורטו סגורו: עיר נופש- עשרות פוסדות בכל הרמות כולל בריכות שחיה ופינוקים רבים אחרים, מאות מסעדות וחנויות מזכרות, ובקצה מעבורת שלוקחת אותנו לאריאל דה אג`ודה (המחיר לאדם- 1.80 ריאל, יש אפשרות להעביר גם מכוניות ואופנועים, תדירות גבוהה מאוד 24 שעות ביממה). במעבורת פגשנו זוג ישראלים שהמליצו לנו על הפוסדה שהם שהו בה - הלכנו על זה- לאס בריזאס - הגענו למלון חביב היושב על שטח גדול במיוחד, הכולל קטע ג`ונגל ונוף נהדר לים. המלון בנוי בתים בודדים הנקראים כאן שלה (CHALE), שני חדרים בכל בית, חדר מקלחת, מזגן, מקרר ומרפסת קטנה עם ערסל. הבריכה גבוהה וצופה על הנוף ולידה עוד מרפסת נעימה עם ערסלים. הילדים אהבו מאוד את כל הקומבינציה וגם אנחנו נהנינו לרבוץ בערסלים ברוח הקלילה.( 60 ריאל ללילה כולל ארוחת בוקר).

יצאנו לסקור את אריאל: גילינו שלפחות שליש מהאוכלוסיה במקום הם צעירים ישראלים. העיירה מלאה שלטים בעברית, אינטרנט עם מקלדות בעברית - וכמובן שומעים עברית בכל פינה. בערב הראשון ראינו מסעדה בשם אשכרה והילדים רצו מלווח כמובן. התישבנו והזמנו גם חומוס ופיתות - היה נורא. שאלנו את עצמנו איזה זכות קיום יש למסעדה כזו ואכן הסתבר לנו למחרת שזה היה הערב האחרון להפעלתה. באריאל גם חגגנו לאור- קסם יום הולדת 6, במסעדה מלאה ישראלים עם עוגה ונרות יום הולדת מאולתרים. החבר`ה שרו לו שירים והרימו אותו 7 פעמים על כיסא, אור חתך את העוגה וחילקנו ממנה לכולם .היה שמח ואור מאוד התרגש.

באריאל דה אג`ודה חופים רבים. סקרנו את רובם ואהבנו את חוף מוקוגה MUCUGE ובמיוחד את חוף ,טאיפי TAIPE. למחרת נסענו בדרכי העפר העקלקלות לטרנקוזו TRANCOSO עיירה נוספת לאורך החוף, דרומית לאריאל. עוד עיירה חביבה, בתים חד קומתיים צבועים בכל צבעי הקשת ואיכשהוא, כמו ששמואליק אומר, כל הצבעים משתלבים והרמוניים. כנסיה ישועית בת 500 שנים, צבועה לבן בקצה הכיכר המרכזית. חוק שימור חכם במיוחד מגן ושומר על מבנה הכפר וסגנונו. החופים יפים, חול לבן ורך יותר מאשר באריאל. גם כאן פגשנו ישראלים- אבל פחות.

לאחר טיול קצר במרכז הכפר המשכנו בנסיעתנו הלאה דרומה לקאראיבה. כפר, בסופה של דרך מאוד משובשת, הכוללת גישרונים מטים לפול. כדי להגיע לכפר הזה, לקאראיבה הישנה עוצרים בקאראיבה החדשה, חונים את הרכב (3 ריאל חניה ליום) ועוברים לגדה השניה של הנהר במעבורת קאנו רעועה, בעלות של 3 ריאל הלוך וחזור ( מיותר לציין שהילדים לא משלמים), מגיעים לגדה השניה, פוגשים רחובות חול לא סלולים, אין רכבים בצד הזה של הכפר - הכי הרבה: עגלות עם פרדות, וגם החשמל עוד לא הגיע לשם. מספר גנרטורים מספקים חשמל מינימלי לתאורה וקירור מקררים. בלילה אין כמעט תאורות וכמובן שאין מזגנים ואפילו לא מאווררי תקרה - רק כילות מקשטות כל מיטה. בילינו מספר שעות קסומות במקום הזה ומאוד התלבטנו עם להישאר או לחזור לאריאל - לבסוף חזרנו וגם לקחנו טרמפיסט שאחר לאוטובוס האחרון.

הנסיעה בלילה הייתה הרפתקה עוד יותר מפוקפקת. נשארנו עוד יום באריאל והרגשנו שמיצינו אותה ושקאראיבה קוראת לנו לשוב- שוב נסענו בדרך החתחתים וחזרנו לשם. הפעם עם כל הציוד שלנו ועם ההחלטה להישאר ללון. הגענו בלילה, בחשכה כמעט מוחלטת בכפר, לאחר חיפוש אחר פואוסדה מתאימה הגענו לפואוסדה בשם NASCENTO DO SOL. פשוטה - כל החדרים כאן סובלים מפשטות. במקלחת מים קרים בלבד, וצבעם כתום. לא באים לכאן לפינוק הגוף אלא יותר לפינוק הנפש .(עלות: 30 ריאל ללילה לאחר מיקוח). גם כאן פגשנו מספר מצומצם של ישראלים, כמובן...

החוף בקאראיבה מאוד מיוחד. מעבר לחול הלבן, עצי הקוקוס והים הנפלא, הייחוד של המקום הוא שהוא יושב בין נהר לבין האוקינוס האטלנטי, בשפך הנהר, וכך יוצא שנהנים גם מטבילה בנהר וגם מרחצה בים. דבר מדהים בחופים בכלל ובמקום הזה באופן יוצא דופן במיוחד הוא ההבדל בין הגאות והשפל, בייחוד בלילות ירח מלא, - המקום משתנה ממש - בעת השפל יש רצועת חוף רחבה - לפחות 25-30 מטרים רוחבה, בקצה שפך הנהר יש אי ומול החוף יש לשון יבשה מוארכת. בנהר אפשר ממש ללכת ברגל, מפלס המים מאוד נמוך. אחה"צ כאשר מגיע שיא הגאות - זרם המים בנהר שהיה מתוך היבשה לכוון הים - מתהפך לעתה הים פולש לתוך הנהר, כל רצועת החוף נעלמת ונותר רק פס צר ביותר, כדי להגיע למרכז הכפר עוברים במים עד לברכיים. האי ולשון היבשה נעלמים כלא היו - ממש מקום אחר לחלוטין. שטנו במעלה הנהר, ראינו שני סוגים של מונגרובים לכל אורך השייט, צפינו בג`ונגל סביבנו והקשבנו לציוץ הציפורים. בערב נהנינו לאכול במסעדה בשם הקאז`ו הצהוב (המקום ההגיוני היחיד לארוחת ערב בכפר).

לתחילת הכתבה

סיום הנופש בברזיל

לאחר יומיים ארזנו את עצמנו כי הגיע הזמן לצאת לדרך לכוון סאו פאולו כדי להגיע בזמן לטיסה לפרו. זה הזמן גם לציין שעקב המרחק העצום ממש של סלבדור בהיה ובשילוב המלצות מאוד פושרות מכל הטיילים שפגשנו בדרכנו, החלטנו לוותר על הביקור שם. יצאנו לדרכנו שוב בשעות החשכה, עברנו את הדרך המשובשת, המשכנו ועברנו גם את עיר המחוז הקרובה, אאונפוליס EUNAPOLIS- כל מילה מיותרת- אין כאן שום עניין..

הגענו לעיר הבאה, איטבלה שמה, עצרנו לתדלק, ואח"כ ניסינו להפעיל את המנוע מחדש ולהמשיך בדרכנו - והמנוע מת. היינו האטרקציה בעיר השדה הזו, כל מי שעבר במקום ניסה לעזור לנו. הסתבר שכששמואליק שכר את המכונית, הוא עשה צעד אחד חכם במיוחד כשרכש את פוליסת ביטוח המקיפה ביותר, עתה התקשרנו לחברת הביטוח HORAS24ASSISTENCI, ולאחר שהתגברנו על קשיי השפה והתקשורת, נאמר לנו שיגיע בתוך זמן קצר רכב גרר ושהוא גם יעביר אותנו למלון באאונפוליס- על חשבון חברת הביטוח. ואכן הגיע רכב זה והעמיס את הרכב איתנו בתוכו וכך נסענו בחזרה לאאונפוליס על גבי הגרר.

בבוקר המשכנו את בירור ענין המכונית והפתרון לנסיעתנו לסאו פאולו- חברת הביטוח הודיעה לנו שהם יארגנו לנו טיסה מפורטו סגורו וכמובן מונית שתיקח אותנו לשדה התעופה (שעה נסיעה מאאונפוליס) - קפצנו על המציאה - בשדה התעופה של פורטו סגורו הצלחנו לדחות את הטיסה וכך במקום להטלטל בדרכים שלושה ימים כדי להגיע בחזרה לסאו פאולו- הרווחנו טיסה וגם שלושה ימים נופש נוספים ובלתי צפויים לחלוטין באריאל דה אג`ודה!

כאן המקום לציין שכאשר שמואליק שכר את המכונית מחברת פרימו רוסי, חברה מקומית בסאו פאולו, הוא ביקש להחזיר את הרכב בצפון המדינה, אך אז נאמר לו שתוספת המחיר תהיה 0.8 ריאל לכל קילומטר מרחק מסאו פאולו. במילים אחרות- יקר מאוד, אז שמואליק החליט להחזיר את הרכב בסאו פאולו- ועכשיו- לא רק שלא שילמנו תוספת, גם את הטיסה הרווחנו ואת ימי הנופש הנוספים. כל הכבוד לשמואליק על כל הרעיון של השכרה ותודה גם למכונית ששרתה אותנו בנאמנות וגם ידעה מתי לעצור. מבחינתנו היה נכון לשכור את הרכב משום שזה איפשר לנו גמישות מקסימלית מבחינת שעות נסיעה ועצירות, איפשר לנו להגיע לכל מקום שרצינו בדרך, אך יש להדגיש שהכבישים די קשים לנסיעה ומעייפים, ובמיקרים רבים יש גם דרכי עפר משובשות, שהמרחקים עצומים, וכשמגיעים לכל עיירה יש אפשרות להשכיר באגיז או אופנועים במקום. בכל מקרה אם מחליטים לשכור רכב חשוב מאוד להקפיד שיהיה מזגן. (על גיר אוטומטי עוד לא שמעו פה).

חגגנו את החופשה הקטנה הזו בפארק המים של אריאל ECOPARQUE. הפארק מאוד יפה ואסתטי וריק בתקופה זו. בפארק מגלשות, בריכת גלים, טרקטורונים וקאמיקאזה לילדים קטנים, והוא נמצא בלב צמחיה עשירה, ולחוף הים. (36 ריאל למבוגר ילדים עד גובה 1 מ` חינם, בין 1-1.3 מ`- 20 ריאל, כניסה חוזרת 12 ריאל שעות פתיחה 10-17).

היום, יום ראשון, יום הנופש האחרון שלנו בברזיל, בטיול הזה. שכרנו באגי, לשמחתם הרבה של הילדים - אבשלום קרן מאושר! ויצאנו לסיבוב. החלטנו לעשות עבודה נאמנה בתפקידנו ככתבי שטח ויצאנו לסקור את קלאב מד החדש שנפתח להרצה בחודש דצמבר ובימים אלה חוגג את הפתיחה הרשמית שלו. המועדון החדש הזה, קלאב מד טרנקוזו שמו, נמצא בין אריאל דה אג`ודה לבין טרנקוזו. הגענו לשער ולאחר דין ודברים קצר הורשנו להיכנס ולבקר במקום. התרשמנו מאוד, המועדון בנוי באופן מאוד נעים לעין ומרכזו מבנה מרשים וגם מקסים בעיקר מעץ וקש. ג`וני, איש בידור, ופבריס, אחד הצרפתים הבודדים בצוות אירחו אותנו והסבירו. ביקרנו בחדר האוכל, שם כל המזון מוכן אל מול עיני האורח, במתכונת המוכרת והעשירה של קלאב מד. בריכה גדולה מאוד וגם ירידה לחוף מדהים עם פעילויות ספורט ימי. ההפתעה האמיתית הייתה כששאלתי מה המחיר לשבוע שהות: המחיר אמנם משתנה בהתאם לעונה - אך השבוע למשל עולה 220 ריאל לאדם לשבוע שהות בפנסיון מלא כמיטב המסורת של הקלאב - תרגום: זה ממש פרוטות! יותר זול לבלות בקלאב מאשר באז`ודה. - לרוץ ולחטוף!

הערה: במקום יש 250 חדרים, ורב האוכלוסיה שמבקרת בו היא ברזילאית. והנה, מגיע גם הערב ואנחנו נפרדים מחופי ברזיל. מחר השכם בבוקר יש לנו טיסה לסאו פאולו, ולמחרת טיסה ללימה, פרו.

לתחילת הכתבה

הילדים בטיול - סיכום ביניים

מתחילת הטיול הם היו מדהימים ומשתפי פעולה- ממש שותפים למסע. אך, בערך עם ההגעה לריו חלה התעייפות כלשהיא, בהם- אולי גם בנו- אולי משום שעד לנקודה זו לא הפסקנו לזוז ולעבור ממקום למקום וזאת היתה הפעם הראשונה שנשארנו במשך שבוע שלם באותה העיר - לפתע גילינו שהם פחות משתפים פעולה, יותר מקטרים ומתקוטטים.

אבשלום מתבגר, מאוד מתעניין, זוכר ומזכיר לנו פרטים רבים ממקומות שהיינו בהם מתחילת הטיול- הקרחונים, המלון בברילוצ`ה, הפינגווינים, מפלי איגואסו והקרנבל הם אבני דרך אצלו. מרגישים שהוא נהנה ומעשיר את עולמו. אור יותר צעיר ופחות בוגר למרות שגם הוא עובר שינויים רבים תחת עינינו הצופות, הוא בחור לעניין- כל כך מזכיר את שמואליק שזה פשוט מדהים.

בתחום הלימודי גילינו שיותר קשה לנו ממה שחשבנו. אור בדרך כלל מתלהב לעשות חוברות, לעשות שיעורים זה מלהיב לפני שמגיעים לביה"ס. אבשלום פחות נלהב, אבל הוא כמובן אבשלום- פלא, אחראי ולא מאוד ווכחן. אנחנו מנסים להעשיר אותם בתחומים אחרים: אנחנו עוקבים אחרי הגאות והשפל, אחרי הכוכבים הרבים בשמי הלילה ומנסים לאתר את חץ הצפון. אבשלום מאוד מתלהב לצייר ועושה זאת להפליא - ומסתבר שנושא המלחמה בעירק מאוד משפיע עליו והוא מיהר להתבטא על כך בציור. יש גם נסיונות של שניהם ללמוד מילים בספרדית ועתה גם בפורטוגזית, לספור עד 10, להגיד מספר מילים בסיסיות, בייחוד בתחום המסעדות.

אור מאוד ידידותי לכל הסובבים אותו ופונה לאנשים בברכה - ומקסים את כולם וביחוד אותנו. כעת באריאל שניהם מאוד מוקסמים ממפגש עם כל כך הרבה ישראלים, ומנסים גם הם לזהות מי ברחוב ישראלי.  אבשלום איבד הרבה מאוד מהחרדה שהיתה לו ממפגש עם חיות. הוא עוקב בענין רב אחר עופות דורסים, אחר תרנגולות שמנקרות אגוז קוקוס, אחר אלפי הסרטנים הזעירים על חוף הים, והלטאות הרבות שמתרוצצות בכל מקום.

בתחום הקולינרי אין הצלחות רבות שאפשר להתגאות בהן. במקרים רבים מידי בחרנו בדרך הקלה והבטוחה של ג`אנק פוד. לא הצלחנו לגרום להם לאכול ירקות וגם ההצלחה בתחום הפירות קטנה. יש לציין שעד כה, למעט הסטייקים בארגנטינה ובברילוצ`ה במיוחד (EL BOLICHE DE ALBERTO), אין זה מסע אנין מבחינה קולינרית. אנחנו מופתעים לגלות עד כמה אין כאן התעלות בעניני טעם, בייחוד כשבתחומים של אסטטיקה ומוזיקה - אין כמוהם. כל המוצרים קיימים כאן בשפע מדהים אך השימוש בהם מאוד מאכזב. את הבשר ממליחים יתר על המידה, הכל מתבשל יותר מידי זמן - העוף יבש , הבשר עשוי מידי, הסלטים פשוטים - חסרי רטבים וטעם. פה ושם מוצאים איזה יוצא דופן ( מסעדת בשר ברחוב הראשי של אריאל). כמובן שבני הדודים שלנו בסאו פאולו לקחו אותנו למקום מצוין.

אבשלום ואור ממשיכים להמציא משחקים - פקיד קבלה, מלצר במסעדה - שוב אנו מנצלים את ההזדמנות להכליל במשחק קצת לימודים: סיכום חשבון שהיה "במלון", או חישוב עלות הארוחה ב"מסעדה". אור עושה סלטות בבריכה ומתלהב מאוד- אבשלום מאוד מפרגן לו על כך. שניהם מתגלים כמאוד לא מפונקים ומקבלים בהתלהבות כל חדר וכל פואוסדה. תמיד מוצאים את היופי והיתרונות בכל מקום. הם כבר מאוד התרגלו לכך שאנחנו כל הזמן גרים במלונות, והתקשו להבין את ההבדל לגבי הדירה בריו - כל הזמן קראו לה מלון, לא הבינו למי היא שייכת, איך זה מתקשר לג`ורג` וכו`...

גילינו שאור נהיה מאוד עצבני ורגזן עוד לפני שאנחנו, ואפילו הוא, מבינים שהוא רעב. עכשיו אנחנו מנסים להבחין ולטפל לפני שהכעס מגיע. גילינו שמאוד לא "צפוף" לנו. שהחיכוך 24 שעות עם הילדים הוא נעים ולא מטריף את הדעת, אפילו ברגעים שיש עימות. יש ימים יותר עצבניים אך בסה"כ אנחנו אפילו מופתעים לטובה.

הקשר שלהם עם ה"ארנבי" (של אבשלום) וה"ארנבוני" (של אור) מאוד התחזק, ואלה למעשה הצעצועים היחידים שמעניינים אותם (בייחוד בשעות הערב). לא שיש להם הרבה צעצועים- 5-6 דמויות פלסטיק קטנות (באט מן, ספיידרמן וכו`) הוא כל האוצר שלהם. לפעמים יש קטע של "תקנו לי" אבל גם הוא מאוד פחת. עד כה קנינו להם: סירת עץ זעירה, חרב פלסטיק, צמידי רפיה לקרסוליים, מספר חולצות טריקו כמזכרת מהמקום- כל כך מעט, כל כך פשוט- אני נזכרת בכמויות הצעצועים המתוחכמים שילדים במקומותינו מקבלים. אנחנו לא שוללים בהכרח את הצעצועים הנ"ל, רק מקבלים גם פרופורציות אחרות. יש לציין שכאן הם אינם חשופים לחנויות צעצועים- כמעט שלא נתקלנו בהן, אבל אנחנו משערים שבארה"ב הם יתלהבו כמו כל ילד.

הרגעים הקשים ביותר הם כאשר הם רבים ומודדים ומשווים בין התנאים (אתה ישבת בפעם האחרונה ליד אמא, אתה היית יותר זמן עם חפץ זה או אחר וכו`...) בדרך כלל הם מנסים לגרום לנו להשתתף בויכוח, להביע עמדה ולצדד- כל אחד בצד שלו. אנחנו משתדלים מאוד להימנע מהתערבות אך לפעמים זה ממש לא אפשרי- בייחוד כשזה עובר לפסים אלימים יותר. אך הבשורה הטובה היא שבימים האחרונים הם מסתדרים טוב יותר מאשר בריו או באוטו הצפוף - נציין שהם לא קיטרו בכלל בכל שעות הנהיגה הארוכות.

הם כמובן דואגים אחד לשני מאוד, בייחוד אבשלום, שלחוץ מאוד אם אנחנו מתקדמים ואור מפגר מאחורינו, למשל. יש להם גם רגעים רבים ונפלאים של קירבה. אז הם משחקים נפלא ביחד ומשתפים פעולה האחד עם השני. נפלא לראות אותם מתחבקים, נמרחים אחד על השני ויוצרים מציאות דמיונית משותפת. על החברים בבית הם מדברים כאילו הם עדיין הולכים קבוע למסגרות שלהם- בייחוד אבשלום שמזכיר המון את החוגים שלו ואת החברים בכתה - הוא גם מקבל אי מיילים מהרבה חברים וזה ממש נהדר. לצערנו אור לא ממש מקבל דוא"ל וזה לפעמים קצת עצוב לו בייחוד לאור העובדה שאבשלום מקבל תדיר.

אין להם ממש הזדמנות להתחבר עם ילדים מקומיים משום שאנחנו זזים הרבה, אבל בכל הזדמנות שפגשו ילד מקומי - אפילו לכמה דקות - הם יצרו קשר לא מילולי, כמובן, אבל מקסים. נזכיר את רישאר, הבן של בעלת האוספדחה בפוארטו נטלס, את הילדה איזבלה, שפגשו במסעדה בריו, וילד אחר ששיחקו איתו בשפת הים באריאל דה אג`ודה.

אבשלום מבחין בפרטים רבים ומסב את תשומת ליבנו: למשל לעובדה שבברזיל יש המון מכוניות כסף משוריינות (ברינקס) מחברות רבות ובכל מיני צבעים - ובאמת מעולם לא ראינו כל כך הרבה משוריינים, זה כנראה מעיד על מצב הביטחון הפנימי והצורך להגן על כסף מפני שוד. דבר נוסף שאבשלום הבחין בו הוא שיש כאן כל כך הרבה בתי מרקחת - כל חנות שלישית, אפילו בכפר הכי נידח, היא דרוגריה. מוכרים בעיקר מוצרי יופי והיגיינה וגם תרופות ללא מרשם (אולי גם עם מרשם אבל החנויות האלה לא נראות כמו בית מרקחת ממש עם רוקח מקצועי וכו` ). זה גם כמובן המקום להגיד שאין טעם להיסחב מהארץ עם תיק תרופות עמוס כמו שאנחנו עשינו, יש פה הכל , כולל אדויל לילדים וכו`, כמובן שאין חוסר במוצרי היגיינה מכל סוג ולכל צורך - לכל אורך הטיול עד כה לא נתקלנו במחסור כלשהוא או בבעיה מסוג זה.

נוכל להוסיף ולהשתפך כך בשבחם ובקסם שבילדינו - אבל נשאיר מישהו גם לדיווח הבא.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×