נחיתה בקובה

מי שמתעניין בהסטוריה, במהפיכות סוציאליסטיות ומעוניין להכיר מקרוב אוכלוסיה משכילה וידידותית, החיה בצל הקומוניזם, מומלץ לו שייסע לבקר בקובה. יובל מגיע להוואנה, מספר על חוויותיו ונותן קצת רקע כללי על אחת מהדמויות הידועות בקובה, וכהרגלו מקנח בטיפים מועילים.
יובל אופק
|
מפה
תמונה ראשית עבור: נחיתה בקובה
Thinkstock Imagebank ©

הקדמה

זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה. מטוסיה הסובייטיים של חברת קובאנה מפזרים אדי קור בחלל המטוס לפני ההמראה, מה שגרם ללחץ קל בקרב הנוסעים. אחרי שהובהר מספר פעמים שזה שהמטוס אפוף ערפל ואי אפשר לראות את מי שיושב לימינך לא אומר שהטייס לא רואה את המסלול ושהכל מתוכנן, המראנו רגועים. פחות משעה של טיסה מקנקון להוואנה, לא לשכוח להפסיד שעה בחילופי איזורי הזמן וקדימה. פקיד ההגירה היה חשדני וביקש ממני לצאת בעוד הוא מברר את הפרטים בטלפון. לאחר זמן מה חזרתי אל התא וקיבלתי את אישור הכניסה לקובה. 

לתחילת הכתבה

יום ראשון בהוואנה

הנחיתה בכל מקום תמיד מלווה בחשש המוכר שמא לא יפציע התיק מתוך מסוע המזוודות. אני נעמד ליד ברברה מאנגליה ומסכם על נסיעה משותפת להוואנה משדה התעופה. המסוע עוצר. רגע, אבל התיק שלי עוד לא יצא. "אדוני, בבקשה, תפעיל את המסוע, זה התיק שלי, תיק גב, כחול כהה, הוא עוד בפנים". "אם הוא לא יצא, הוא לא פה". זחילות במעבה מנהרת המזוודות לא מעלות תוצאה טובה יותר. הפעם החששות התאמתו. אב�ל, אני ניגש אל דלפק האבידות והמציאות ומגלה, שיחד עם תיקיהם של עוד כ-10 נוסעים, גם התיק שלי נשאר בקנקון. אני משאיר כתובת וטלפון של איש קשר שקיבלתי את כתובתו ממשרד הנסיעות ועוזב בצער את השדה. יעברו עוד יומיים מורטי עצבים עד שהתיק ינחת סוף סוף בקאזה פרטיקולר בה התמקמתי. בשדה התעופה אני מספיק עוד להחליף את הפזו המקסיקני למטבע הקובני ועולה על מונית להוואנה. המונית עולה 20 פזו קונברטיבלה ואנו מחלקים את המחיר בין ארבעתנו. 

משדה התעופה אני עושה את דרכי לדירתו של הבחור שקיבלתי את שמו מחורחה במשרד הנסיעות והוא עוזר לי למצוא מקום לינה ללילה הראשון (25 פזו קונברטיבלה). מיואש מהיום הקשה שעבר עליי אני מתיישב במסעדה לארוחת ערב ומנסה לחשב כמה יעלה לי התענוג של קובה, לנוכח שערי המטבע והמחירים המסתמנים. התמונה לא מעודדת. 

למחרת, יום חדש. אני פוסע קליל (הרי אין לי תיק גדול...) מהקאזה לחפש מקום לינה זול יותר. בדרך אני מחליף מעט מהפזו קונברטיבלה לפזו קובנו, קונה כרטיס חיוג בפזו קובנו וגם סנדוויץ`. מרוצה מהשימוש במטבע המקומי הזול, אני מחייג לקאסה של חואן קארלוס בסנטרו הוואנה ושמח לגלות שהחדר פנוי והמחיר, כפי שכתוב בספר - 15 פזו קובני. חואן קרלוס מקבל את פני בלבביות, וכך גם אשתו ומאיט�ה, העובדת במקום. המים המורתחים במקרר, הבית שלי הוא הבית שלך. סוף סוף אפשר להתחיל לטייל בהוואנה. 

בניין הקפיטוליו הסמוך מרשים מאוד מבחוץ ומבפנים. אחרי דין ודברים עם העובדים, אני מתייאש מהסיכויים לקבל סיור מודרך ומסתפק בסיור עצמאי. פסל מתכת ענק של "הרפובליקה" מקבל את פני הנכנסים ומשני אגפי הבית ניתן לראות שפע קישוטים, עבודות אמנות וגם תמונות מהיסטוריית הבית. אני ממשיך בסיור העצמאי בעיר, מבקר במספר חנויות ספרים ובשוק הספרים של העיר העתיקה ומסיים לעת ערב בשמיעת גבי ברלין בקומפקט דיסק שבקאזה. יום ראשון בהוואנה, קובה. 

לתחילת הכתבה

קצת על צ`ה גווארה, המהפיכה והסוציאליזם

אני רוצה להמשיך עם טיפ שקראתי באתר ואני מקווה שזכויות היוצרים מאפשרות להעתיק אותו. הטיפ נכתב על ידי אלדד גולן ואני חותם כמעט על כל מלה:
"בתור מי שגר בונצואלה, ביקר לא מעט באגן הקריבי וחזר מקובה לפני מספר ימים, חשוב לי להדגיש את הדבר הבא: כל קסמה של קובה נעוץ בהיסטוריה שלה ובמהפכה החברתית-פוליטית שהיא עברה לפני 60 שנה. הקוקטייל המיוחד של מדינת משטרה קומוניסטית בעלת אוכלוסיה משכילה וסופר-ידידותית בשילוב התרבות הלטינית והשמש הטרופית - נותן לקובה את הייחוד שלה, ובעצם את מהות הטיול בה. מבחינת הטבע - יש יותר יפה בהרבה מקומות אחרים באזור, ריקודים - כמעט ונעלמו לחלוטין מרחובותיה העצובים של הוואנה והשהות - יקרה בכל קנה מידה. ובכל זאת, מה המתכון ליהנות בקובה? - להתחבר אל האנשים, לשוחח איתם בכל מקום, להשכיר רכב ולקחת אנשים טרמפים, לקרוא על המהפיכה ולתור אחרי אתריה (סנטה קלרה, הוואנה - מוזיאון המהפיכה ועוד). באופן הזה תמצו את מה שקובה מציעה ומקומות אחרים לא! נכון, ישנם גם חופים, ויש את טרינידד ואת ויניאלס - אבל זה רק חלק מקובה, ודווקא החלק שאינו מייחד אותה, ואולי החלק הפחות מוצלח בה, בהתחשב בתשתית התיירותית המסורבלת והיקרה.

אלה מכם המעוניינים למצות את קובה האמיתית ולא להרגיש שהם מבזבזים 60 יורו ליום לשווא, מוזמנים לקחת את ההמלצה הנ``ל ביום. אלה מכם שהיסטוריה אינה מעניינת אותם, מהפכות סוציאליסטיות אינן מרתקות אותן, אינם מדברים מילה בספרדית וחיי הקובנים אינם מסקרנים אותם, בכל הכנות - הייתי מציע להם לנסוע לפורטו ריקו או לרפובליקה הדומיניקנית."


מכיון שאני מצטרף להמלצה בחום, בדבריי על קובה אני לא מתכוון לכתוב על נופים ומקומות, אלא דווקא על מחשבות ושאלות שעלו לי מהטיול. מתוכן אני אוסיף גם טיפים והמלצות. והפעם, קצת על צ`ה גווארה, המהפיכה והסוציאליזם. 

כל כך הרבה נערים בעולם הולכים עם האייקון שנקרא צ`ה גווארה על החולצה ולא יודעים על מה נלחם, על מה מת. אולי בשורות הבאות נוסיף כמה דברים למה שכבר ידוע וכתוב: צ`ה גווארה נולד בארגנטינה בשנת  1928. לאחר שנות בית הספר פנה ללימודי רפואה ותוך כדי לימודיו יצא למסעות בדרום אמריקה. המפורסם שבהם תועד ביומן שיצא אחר כך כספר (וסרט) "דרום אמריקה על אופנוע". במהלך מסעותיו אלה התוודע צ`ה לעוני המרוד, הניצול היומיומי והעושק שהינם מנת חלקם של עניי היבשת, ילידים בעיקר. מתוך הביקורת הקשה על אותה מציאות, הוא הגיע למסקנה שהפתרון לבעיות אלה, שהן מנת חלקם של שכבה רחבה ביותר באמריקה הלטינית, הוא במהפכה סוציאליסטית בכלל היבשת. 

במסגרת לימודיו וחיפושו אחר פתרונות לבעיות היבשת, מגיע צ`ה ב-1953-54 לגואטמלה, שם מיישם באותן שנים הנשיא הנבחר גוסמאן רפורמות מקיפות (ראה הפרק על ריגוברטה מנצ`ו). עם הפלת הנשיא הדמוקרטי הנבחר בהפיכה צבאית נתמכת על ידי ה-CIA, הוא מוותר על חזרה לארגנטינה ופונה למקסיקו, שם הוא פוגש את פידל קסטרו. פידל נמצא במקסיקו על מנת לארגן כוחות ולחזור לקובה למהפכה נגד הרודן באטיסטה (גם הוא, נתמך על ידי ארה"ב). צ`ה וקאסטרו נפגשים ערב אחד בתיווך חברים לרעיון מגואטמלה ובשיחה מרתונית עד אור הבוקר, הוא משתכנע שפידל הוא המנהיג אותו חיפש לכינון המהפכה. הוא מצטרף לאימונים והופך לחבר משמעותי.

בסוף נובמבר 1956, אחרי ששלטונות מקסיקו מטרידים אותם מספר פעמים ורומזים להם שהגיע הזמן לצאת, הם יוצאים ממקסיקו יחד עם 80 לוחמים נוספים על יאכטה קטנה בשם "גראנמה". עקב היציאה החפוזה והצפיפות הנוראה, אוזלים להם המים והאוכל והם מצליחים בקושי להגיע באיחור לקובה. זמן קצר לאחר הנחיתה, עת הם מתנהלים בכבדות בביצות ובשטח בו נחתו, הגיע אליהם הצבא בעקבות הלשנה של מדריכם. הכוח סופג אבדות קשות ומתפזר לכל עבר. מי שנשאר בחיים מאותו הקרב, מתפזר לכמה חוליות שמתאחדות אחרי כמה חודשים בהרי הסיירה מאסטרה על מנת לצאת משם למתקפות גרילה על צבא באטיסטה. 

אחרי לוחמת גרילה של מעל שנתיים, בגידות, תהפוכות, הרבה מאוד דם והרבה אכזריות של המשטר כלפי כל מי שנחשד בסיוע למורדים, צבא המורדים מתעצם ויוצא למתקפה אחרונה בה הוא כובש ערים מרכזיות בקובה. הקרב שנחשב עד היום לקרב המכריע הוא הקרב על "סנטה קלרה" עליו פיקד צ`ה בימים האחרונים של 1958. לאחר שבאטיסטה מפסיד בקרב על סנטה קלרה, הוא נמלט מקובה והמורדים תופסים את השלטון. בין הפעולות הראשונות שמבצע המשטר החדש בולטות במיוחד הרפורמה האגררית והמערכה על האנאלפבתיות. במסגרת ה"רפורמה האגררית" מחולקות מחדש הקרקעות לחקלאים, כך שלאיש אין יותר משטח אדמה מסויים ולכל האיכרים יש אדמה לעבד. במערכה על האנאלפבתיות יוצאים מעל 100,000 צעירים לרחבי קובה ללמד את כל האנאלפבתים קרוא וכתוב. פעולות רבות נוספות ברוח זו מתבצעות בעיקר בשטחי הכלכלה, הבריאות, החינוך והדיור. 

מעט אחרי תחילת השלטון החדש הם מודיעים על הלאמת כל הרכוש שהושג בימי הרודן באטיסטה, מה שכולל נכסים אמריקאים בהרבה מאוד כסף. האמריקאים זועמים ובתגובה מקצצים בקניות הסוכר מקובה, שהוא מוצר הייצוא העיקרי של המדינה הענייה (לא, לא סיגרים). תגובת השרשרת מביאה בסופו של דבר לחרם מוחלט של ארצות הברית על קובה ואפילו על גופים שמקיימים מסחר עם קובה, למשל, לאוניות שעגנו בקובה אסור לעגון אחרי כן בארצות הברית 9 חודשים. בשנים הראשונות למהפכה, האמריקאים עושים כל מהלך שביכולתם - צבאי, כלכלי, חתרני, כדי להפיל את השלטון בקובה, אך ללא הועיל. 

אבל איפה צ`ה? הוא הופך לדמות מרכזית בשלטון בקובה ודמות בולטת בפוליטיקה העולמית. הוא ממלא שורת תפקידים ביניהם שר התעשיה והמסחר, ראש הבנק הלאומי, האחראי על הרפורמה האגררית ועוד. בסופו של דבר הוא מחליט להמשיך בדרכו על מנת לשחרר מדינות נוספות. נסיונות כושלים באפריקה מביאים אותו בסופו של דבר לבוליביה, שם הוא מוצא את מותו כשנתפס על ידי חיילי הצבא הבוליביאני בהנחיית ה-CIA. הוא היה דמות של מהפכן, לוחם למען המנוצלים ונגד העושקים, בכל מדינה בה יכול היה לעשות זאת. על מהפכה זו נתן, בסופו של דבר, גם את חייו. 

על קובה מאז ועד היום אפשר לדבר עוד הרבה. אחדים יספרו סיפורי זוועה על משטר נוקשה, שהוציא להורג רבים מפעילי המשטר הקודם, שלא מקיים בחירות ומגביל מאוד את חופש הביטוי והתנועה. אחרים יהללו את החינוך האיכותי, הבריאות יוצאת הדופן ושיוויון ההזדמנויות וחלוקת ההכנסות. עד כאן להפעם.

טיפים

נסיעה משדה התעופה להוואנה - המחיר הוא 20 פזו קובנו וזה די קבוע (אם כי יכולים להגיד לכם גם 25). במקום לנסות להוריד את המחיר ל-17 פזו קובנו, שווה לחפש סביב מסוע הנוסעים עוד כמה אנשים לחלוק איתם מונית וכך המחיר יוצא שפוי בהרבה.

תיקים אבודים - שדה התעופה של קנקון ידוע (בדיעבד) ביכולתו לאבד מזוודות. אין הרבה מה לעשות עם זה חוץ מ -
א. לסמן טוב את התיק גם בסימון שלכם עם מספרי טלפון וכתובות בארץ וגם בארץ היעד.
ב. לקחת איתכם בתיק הקטן כל מה שבאמת חשוב לכם - מסמכים, דיסקים, מצלמה וכו`
ג. לקחת איתכם גם דברים שלא הייתם רוצים להישאר בלעדיהם - מברשת שיניים, תחתונים להחלפה, אולטראסול וכו`.

כתובת ואיש קשר בקובה - אופי החיים האחר וקשיי השפה עושים שיהיה כדאי מאוד לדעת איפה אתם נוחתים. גם בכניסה לקובה עליכם לרשום את כתובת הלינה בה אתם מתכננים להתגורר וגם אם יש איזו בעיה (התיק לא מגיע, צריך לברר משהו וכו`), טוב מאוד שיהיה לכם עם מי לדבר. מומלץ לסגור עם קאזה טובה את הלילה הראשון כבר מהארץ או ממקום אחר.

קאזה פרטיקולר - מגורים בקובה מתחלקים בין מלונות יקרים בדרך כלל, לבין חדרים בבתים פרטיים המקבלים רשיון מהממשלה להשכיר את החדר (ומשלמים עליו הרבה כסף). אלה נקראים קאזה פרטיקולר. אפשר לזהות אותם על פי מדבקה של חץ כחול על הדלת וכיתוב Divisa Arrendador (משכיר בדיויזה, שזה עוד שם לקונברטיבלה, וגם שם כללי למטבע זר). התנאים בדרך כלל טובים מאוד ובקאזה מציעים גם ארוחות, כביסה, ובעצם כל מה שתבקשו, ישיגו לכם. רוב הפעמים לא בחינם. 

הזמנת קאזה בקובה
- הרבה פעמים תיירים מזמינים מקום בקאזות ולא מגיעים. באותה מטבע, הרבה פעמים מזמינים מקום בקאזה ומגיעים והיא מלאה. צפו שאם קבעתם מחיר בטלפון, במיוחד אם המחיר נמוך, יש סיכוי טוב שאם תזדמן לבעל הקאזה עסקה טובה יותר, הוא ינצל אותה. לזכותם יאמר שהם ברוב המקרים ידאגו לכם למקום לינה כשתגיעו ואם תתעקשו, תקבלו גם את המחיר עליו סיכמתם בטלפון.

המטבעות בקובה - שווה להשקיע 4 דקות בסיפור ולהבין. זה לא מאוד מסובך. יש שני מטבעות בקובה- פזו קונברטיבלה (להלן, קונברטיבלה) ופזו קובנו (מונדה נאסיונאל). פזו קונברטיבלה שווה בערך 5 שקלים וגם 25 פזו קובנו. רוב החנויות בקובה משתמשות רק באחד המטבעות ומיעוטן משתמשות בשניהם. בגדול, הקונברטיבלה משמש לקניית מוצרי מותרות והקובנו משמש יותר לחיי היומיום. כך למשל, חפצי אומנות, סיגרים, קפה ושוקולדים מיובאים, מוצרי חשמל וכו` ימכרו רק בחנויות הקונברטיבלה. סנדוויצ`ים ופיצות, גלידות, מוצרים בשוק, ימכרו בדרך כלל בפזו קובנו. יש מוצרים שניתן להשיג גם בקונברטיבלה וגם בקובנו. במקרה כזה כדאי למצוא את החנויות בהם מוכרים בקובנו כי אז זה יהיה הרבה יותר זול. למשל, בירה, גלידה, רום, וכו`. אין לתיירים בעיה להחליף לקובנו או להשתמש בו אלא במקרים הבאים: הקונברטיבלה משמש גם לגבות יותר כסף מתיירים במקומות מסויימים, למשל: מוזיאונים, תחבורה ציבורית, קאסה פרטיקולר וכו`. רוב המסעדות הן או בקונברטיבלה או בקובנו (רובן בקונברטיבלה). יש מספר מסעדות שיש להן שני תפריטים ואז כנראה תצטרכו לשלם בקונברטיבלה. זהו, זאת כל התורה. בתיאבון.

עם איזה מטבע כדאי להגיע לקובה - בשום פנים לא עם דולרים אמריקנים. משלמים על זה קנס כבד בהמרה. לאחר בחינה של שאר המטבעות ושעריהן ב-Cadeca, שזה המקומות בהם מחליפים כסף, המסקנה היא שפאונד, יורו ודולר קנדי נותנים בערך את אותה הכדאיות. למי שמגיע ממקסיקו, גם פזו מקסיקני הוא אופציה סבירה.

אוכל בקובה - מסעדות הקונברטיבלה מציעות בדרך כלל תפריט של מספר סוגי בשרים והצעות נוספות. אם תרצו לחסוך כסף ולאכול בפזו קובנו, התפריט שלכם יתבסס בגדול על סנדוויצ`ים של בשר חזיר, פיצות, מיץ מתרכיז וגלידה. מדי פעם תוכלו במזל למצוא איזה נתח בשר (חזיר או עוף מטוגן), אורז ושעועית, המבורגר (בדרך כלל דוחה, ראו טיפ בהמשך לאחד טוב). בקאזה פרטיקולר תוכלו לאכול כמעט כל מה שתבקשו, חוקי או לא חוקי (רק לממשל מותר למכור בשר בקר וזאת כדי להבטיח שלילדים ולחולים (ולתיירים) יהיה מספיק בשר לבריאותם).

קאזות בהוואנה - הוואנה היא עיר ענקית. יש שלוש שכונות שבהן כדאי להתמקם כי אחרת תצטרכו לנסוע הרבה מאוד כדי להתנייד: הוואנה וייחה (העתיקה) - העיר העתיקה של הוואנה. משומרת היטב, מקסימה ומלאה בתיירים. בהתאם, גם מחירי הקאזות יהיו קצת יותר גבוהים (25-35 קונברטיבלה). ודאדו - רובע שלפני המהפכה נהנו בו חברי המאפיה האמריקאית לבנות ולהבנות. כמו כן מצאו בו את מקומם הרבה עשירים מקומיים וכך הוא נראה - רחובות רחבים, הרבה ירק ועצים, בתים יפים ומלונות. גם כאן המחירים יהיו לא זולים, אך החדרים בדרך כלל גדולים ומרווחים (20-30 קונברטיבלה). החיסרון הוא שהליכה מודאדו להוואנה וייחה לוקחת כחצי שעה. היתרון הוא קירבה לקופלייה, הגלידריה המקומית והמפורסמת (פרטים בהמשך). סנטרו הוואנה - הסלאמס של הוואנה. קירות בתים מתפוררים והרבה מאוד עזובה. נמצא בין הוואנה וייחה וודאדו. לעומת כל מקום אחר בעולם, בסלאמס הזה תמצאו הרבה אנשים משכילים ותוכלו להתהלך כאן בביטחה בכל שעה של היום והלילה (בכל מקום יש סכנה שיכייסו אותכם או יחטפו לכם את התיק, לכן יש להיזהר, אך אין שום סכנת שוד אלים או משהו בסגנון). למרות החיצוניות המכוערת, החדרים פנימה נראים מצויין, קרובים להוואנה וייחה ולמוקדי העניין והמחירים זולים יותר (15-25 קונברטיבלה) ולכן בחירה משתלמת.

כתובות בקובה - בדרך כלל הכתובת תהיה מורכבת מרחוב ומספר בית ואז בין אילו רחובות נמצא קטע הרחוב של הבית. זה מאוד נוח כדי למצוא את המקום במפה.

קאזה מומלצת בסנטרו הוואנה - חואן קרלוס - 15 פזו ללילה, בלי מזגן, 20 עם מזגן. מספר טלפון- 53-7-8636301 (קודם 53, אחר כך 7, אחר כך השאר). כתובת: Crespo N 107 e/ Colon y Trocadero. אנשים נחמדים, לא מעיקים. יענו על כל השאלות בחביבות ובאדיבות.

מים בהוואנה ובקובה - לא מומלץ לשתות מי ברז, אבל גם לא חייבים לשתות רק מים מינרלים יקרים. ברוב הקאזות יתנו לכם אם תבקשו, מים מורתחים או מים מסוננים בלי לשלם. ברחוב נמכר המון מיץ מתרכיז הנקרא רפרסקו (Refresco) תמורת פזו קובנו אחד. אני לא שאלתי ממה הוא עשוי והם לא ענו לי אבל שתיתי את זה בלי סוף ולא חליתי אף פעם. מצד שני הייתי אחרי 3 חודשים במרכז אמריקה, כך שלשיקולכם...

סיורים מודרכים במוזיאונים - רוב המוזיאונים מציעים סיור מודרך תמורת פזו קונברטיבלה נוסף. בדרך כלל זה ממש משתלם כי זה הרבה יותר מעניין מלקרוא את הדברים שכתובים על הקיר. הרבה פעמים הייתי לבד במוזיאון וקיבלתי הדרכות אישיות וכך גם זכיתי בשיחה מרתקת עם המדריך. בכל מקרה, חובה להשאיר טיפ. לשיקול דעתכם. כששילמתי כסף נוסף עבור ההדרכה, השארתי בדרך כלל חצי פזו קונברטיבלה נוסף כטיפ למדריך. כשההדרכה היתה בחינם, בדרך כלל פזו קונברטיבלה אחד. כמובן שזה גם תלוי בטיב ההדרכה, אבל זה לא המקום להיות קמצנים. 

ספרים בקובה - ספרים בקובה נמכרים בפזו קונברטיבלה (ברוב המוחלט של החנויות) ובפזו קובנו (במיעוטן). ספרים באנגלית כמעט ולא תמצאו בפזו קובנו. בכיכר פלאסה דה ארמאס שבהוואנה וייחה יש דוכני ספרים רבים וחלקם משומשים או פגומים ותוכלו לקנות אותם במחיר זול יותר (אם כי עדיין בפזו קונברטיבלה). מומלץ מאוד לקרוא ספרים על קובה כשאתם בקובה, זה מכניס מצויין לאווירה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×