נחיתה רכה במלבורן

מלבורן היא מטרופולין ענקי של למעלה מ-3 מליון תושבים. משהו אין סופי אך בכל זאת מסודר להפליא. הביקור בעיר טמן בחובו מפגש עם חברים ותיקים - דבר שהקל מעט על השהות בעיר- וגם הרבה סידורים, מטלות והתמודדות עם קשיי ההסתגלות של נטע.
iksharon
|
תמונה ראשית עבור: נחיתה רכה במלבורן
Thinkstock Imagebank ©

נחיתה רכה במלבורן

ב-26.9.2002 בשעה 05:50 נחתנו בשדה התעופה של מלבורן. התחלנו את השהות באוסטרליה ברגל שמאל. שלטונות המכס האוסטרלים מצאו לנכון (בצורה הלגיטימית ביותר, מבחינתם) לפתוח לנו את כל התיקים (יחד עם תיקי היד - בערך 10 תיקים) ולכן רק בסביבות 08:30 יצאנו לאוויר העולם. בחלוף רגע השתנה מזלנו והכל נהיה מאוד נעים וחיובי תודות לרונן שמצא אותנו (סוף סוף) בשדה התעופה ולקח אותנו לחוף המבטחים (שמייד נספר עליו).

אז כמו שהתחלתי לספר, התמזל מזלנו וטלי ורונן שגרים במלבורן הפכו את הנחיתה הזו לרכה. ראשית, הם ארגנו לנו Grenny flat (חדר בחצר) אצל זוג מקסים נוסף - ראובן ושרונה. מעבר למחיר הזול ששילמנו כאן, המקום מקסים. יש פה הכל - מקרר, טלויזיה + וידאו, מטבחון (ללא אפשרות לבשל אבל עם טוסטר וקומקום חשמלי ואפשר גם להשתמש במנגל גז שלהם) וגם חצר, ולא פחות חשוב ילדים ששיחקו עם נטע. בקיצור מאוד נחמד פה (למי שמעוניין ליצור קשר: hayonj@optushome.com.au הם ישמחו לארח). את ימינו הראשונים פה העברנו במנהלות והכנות לטיול (פירוט וטיפים - בהמשך) ובהסתגלות שלא היתה פשוטה, בעיקר לילדים. את יומנו הראשון בילינו בעיקר בשינה עמוקה.

מלבורן היא מטרופולין ענקי של למעלה מ-3 מליון תושבים שרובם גרים בבתים פרטיים, מה שהופך את העיר למשהו אין סופי -(עניין מוזר לתל-אביבים כמונו, שלנסוע לעבודה יותר מ-15 דקות בכלל לא בא בחשבון..) -אך למרבה הפלא מסודר מאוד. העיר בנויה משתי וערב של רחובות ראשיים (Hwy), מה שמקל מאוד על ההגעה ממקום למקום. חוץ מזה יש כמה אוטוסטרדות שחוצות אותה. לאחר ימים ספורים של ניסיונות נואשים להגיע ממקום למקום בתחבורה הציבורית הגענו למסקנה שצריך לשכור רכב וקיבלנו את הטיפ המעולה של שכירת רכב ישן (כ-Rent a bomb - 30$ ליום). וכך עשינו. מיד חיינו וסידורינו הפכו להיות הרבה יותר קלים.
לאחר כמה סיבובים הבנו גם שהעיר מחולקת לשכונות ושמות הרחובות מורכבים משם הרחוב + שם השכונה (אותו שם יכול להופיע 5 או אפילו 10 פעמים במקומות שונים. יש ספר מצויין של כל רחובות העיר שנקרא: "MelWay".

לתחילת הכתבה

שיטוט בין האטרקציות

 בשבועיים וחצי ששהינו פה חרשנו את העיר וגם קצת מסביבתה. צריך לומר שמביני דבר טוענים שגם שנה לא תספיק למי שרוצה לראות הכל כאן. לאחר כשבוע התפננו לטייל קצת. נסענו למרכז העיר לבקר בגנים הבוטניים. הגנים באמת יפים ומטופחים. הצטערנו שלא לקחנו איזה סל פיקניק איתנו. זה היה יכול להפוך את זה למושלם. הכניסה חינם ואנחנו ממליצים.

לאחר מכן פשוט הלכנו ברגל לכוון ה"סיטי" על St kilda st.. ירדנו מתחת לגשר (Princes bridge) שם יש טיילת נחמדה לאורך הגדה הדרומית של הנהר. נפלנו על יום א` אז היה שם גם מאוד תוסס, בתי קפה מלאים, הופעות רחוב וכו`. כמובן שנטע לא הסכים לוותר על שיט על הנהר, אז קנינו כרטיסים ושטנו שעה במורד הזרם (דרומה). היה נחמד, בעקר לנטע (אם אין ילדים שלוחצים, לא הכרחי..).

היום הבא שלקחנו פסק זמן מהסידורים, הוקדש לנסיעה לפארק וו`ריבי Werribee park. הפארק נמצא כ- 45 דקות נסיעה מערבה ממלבורן (על ה-princes Hwy). התחלנו בטירה היפהפיה ועם הגן המטופח מסביב. בכניסה לטירה קיבלנו זוג אוזניות שמעבירות תוך כדי סיפור את חווית המגורים בבית לפני כמאה שנים (הסיפורים מתחילים ונפסקים לפי החדר בו נמצאים באופן אוטומטי - שזה מדליק ביותר). הסאונד עשוי ברמה גבוהה וזה ממש מכניס לאווירה. בחוץ, הגינה גדולה ונעימה- מקום נחמד לפיקניק (יש מקום מיוחד). אח"כ הלכנו לספארי שבאותו פארק (קנינו כרטיס משולב להכל ביחד - 25 דולר לאדם) היה מאוד נחמד- אפילו ענבר נהנה. יום טיול מומלץ.

בגן שמסביב לבית יש אגם ובתוכו פסל מאוד מיוחד. בהתחלה, כשמתקרבים אליו הוא נראה כמו אסופת עמודי טלפון קטנים. באמת ככה הוא נראה. לאט לאט התחלנו להרגיש משהו באוויר. לאחר שקראנו בשלט הבנו. מדובר ב-30 עמודים שעל כל אחד מהם יש רמקולים, מקלט סולרי ומעגל אלקטרוני שמפיק דגימה של צליל מהטבע. כל עמוד כזה משמיע את הצליל שלו בזמן אחר. התוצאה היא צלילים נעימים וטבעיים שמתערבבים עם האווירה של האגם והצמחייה. מיוחד.

חוץ מזה הסתובבנו פה ושם במלבורן (חוץ מהנסיעות לחיפוש כלי רכב..). כדאי מאוד לבלות בחוף הים ובטיילת בסנט קילדה (לא לשכוח להזמין בירה בבר שמשקיף על הים). לעומת זאת הביקור בפאראן יארה ובשוק - נחמד, אך לא יותר.
שוק ויקטוריה בסיטי - ענק ומרשים (נהננו). גם כאן כדאי לבוא בסוף שבוע. מאוד שמח שם, כולל הופעות רחוב ומתקני לונה פארק לילדים. וכמובן כל בית קפה אפשרי אם אפשר ברחוב גלנהנטלי החביב בשכונת Caulfield south (אנחנו חסידי האספרסו/קפוצינו).

באחד הימים הגשומים הלכנו לפרוק קצת אנרגיות (של הקטנים, כמובן) ב- Loley pops - ג`ימבורי ענקי. הוא נמצא ברח` East Baundry, כ- 300 מטר אחרי שחוצים את North rd מצד שמאל. יש שם מלבד המון משחקים ומתקנים לילדים בכל הגילאים גם בית קפה/מסעדה (לא זול במיוחד).

לתחילת הכתבה

טיול מחוץ למלבורן

ביום אחר נסענו לעיירת כורי הזהב - סובריין היל Sovereign Hill שבעיר בלארט- העיר השניה בגודלה בויקטוריה. (הנסיעה נמשכת שעה וחצי בכיוון מערב על כביש M8). הדרך לשם לא רעה בכלל, במיוחד לאחר שהיינו "תקועים" בתוך העיר איזה שבוע וחצי מלבד גיחות קצרות. העיר בלארט יפה עם המון בניינים ויקטוריאניים מעניינים ונוף יפה. אנחנו, כמובן, התעסקנו בעיקר עם הקור שהיה באותו יום שם, ובצרחות של הילדים (נסענו שעה רצוף, לא?). בכל מקרה היה אחלה וגם יפה. סובריין היל היא עיירת מחפשי זהב מהמאה ה-19, משוחזרת להפליא. הכל חי ועובד כמו אז, כולל האנשים שלבושים כמו פעם, חנויות כמו פעם (צריך גם להרוויח משהו לא?), מכונות שונות, כרכרות (או כמו שנטע אומר - "כרכבות") סוסים כמו פעם ואפשרות לחפש זהב בקערות מיוחדות בנחל (לא נעים להגיד אבל אנחנו התעצלנו. אולי כי היה קר מידי או כי פשוט לא סיפרנו לנטע שאפשר...). המקום ממוסחר ומתוייר אבל, לדעתנו, שווה קפיצה ליום אחד, עם עדיפות לאמצע השבוע. 

לתחילת הכתבה

טיול עם ילדים 

במלבורן אנחנו ממוקמים בבית קטן (דירת חדר) בחצר של בית - כך שיותר קל היה לתת פה תחושה של בית עבור הילדים. אצל ענבר המעבר מתבטא בעיקר בשינה בלילה. אצל נטע - בצעקות, בלהרביץ (לענבר, לנו, לילדים שהוא מכיר פה), בלהיות צמוד אלינו. אני מודה שזה מאוד מאוד קשה. אנחנו מוצאים את עצמנו כועסים עליו רוב הזמן (עם כל הכבוד להרביץ לענבר אני לא מרשה). אתמול -יום שבת היה היום הראשון שהיה זמן להקדיש רק לילדים - ניר יצא לחפש קראוון ואנחנו נשארנו ב"בית". לנטע מאוד מאוד קשה. חסר לו הבית שלו, האוטו כל דבר שיתן לו קצת עוגן. הוא כל הזמן חוזר ואומר - "זה הבית שלנו באוסטרליה מתי אנחנו חוזרים לבית שלנו בישראל - עוד מעט?" ולכן הבית הקטן והחמוד בחצר של ראובן ושרונה היה הברקה. אני חוזרת ומזכירה שזה הבית שלנו רק לשבועיים-שלושה. ככל שיתקרב הזמן של יציאה לטיול אני אצטרך להזכיר שוב ושוב כדי להקל את הפרידה. כשאנחנו נוסעים לחפש קרוואנים נטע הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך (זה יהיה הבית שלו לחמישה חודשים...). בניסיון לתת לו תחושת פרטיות הקמנו אוהל (אוהל ים - נראה כמו חצי אוהל או כמו מערה) באמצע החדר וזה החדר שלו - הוא סידר אותו, שם שם את כל הצעצועים (לקחנו בעיקר מכוניות קטנות) . ככל שעובר הזמן הלילות של נטע נעשים יותר טובים מאי פעם - הוא סוף סוף ישן לילות שלמים. לעומתו ענבר התחיל להתחבר לציצי שלוש ארבע פעמים בלילה - פינוק במקום מוצץ. בהתחלה נלחמתי בזה - זה הרי נשמע מזעזע תינוק בן 8 חודשים - יונק שלוש ארבע פעמים בלילה. בסוף נכנעתי לזה - שיהנה.

יש עוד "כמה דברים" שקשה לילדים להתמודד איתם:

  • הסידורים הרבים - שבעיקר קשורים בהמון נסיעות. לשניהם זה ממש קשה - אז עוצרים כל כמה זמן להתרעננות. כדי להתגבר על זה יש משחקים וצבעים באוטו - כדי לעניין את נטע (שכאשר הוא משתעמם הוא מתחיל לזרוק דברים ולהציק לענבר כמובן).
  • צעצועים - לקחנו מהארץ ממש מעט צעצועים, וקטנים - לא היה מקום. אבל אין אפשרות לקנות את כל מבחר הצעצועים מחדש פה - אין מקום בקרוואן וגם זה עולה המון כסף. לנטע זה עוד קשה - כל בית שאנחנו נכנסים אליו הוא מיד אומר שזה "צעצוע שלו מהבית" קצת קשה להסביר לו כל פעם מחדש שזה לא שלנו. קיבלנו פה טיפ מחברים - יש חנות יד שניה במצב טוב של צעצועים לילדים כנראה שנבקר שם מחר (לפני היציאה לטיול הגדול).
  • שפה זרה - רב הילדים במשפחות פה יודעים מעט עברית ומדברים ביניהם באנגלית. נטע התחיל "לדבר" אנגלית (הוא מנסה לחקות את המבטא ומג`ברש - זה יוצא מאוד מאוד מצחיק - הוא רק לא מבין למה אף אחד לא מבין אותו).
  • שני הילדים ביחד כל הזמן - ענבר מאוד מאוד מחובר אלי עכשיו. לנטע זה מאוד מאוד קשה. הוא כועס הרבה. מבקש שנזיז את ענבר כל הזמן. בימים האחרונים התחילה שוב אינטרקציה חיובית - נטע מצחיק את ענבר וזה מתחיל להיות נחמד. בעיקר אחרי שקנינו את הקרוואן והרכב ואנחנו פנויים להיות קשובים יותר לילדים.

האמת שעוד יומיים יוצאים לדרך. מתחילים את הטיול סוף סוף. מקווה שהפרדה מהילדים שנטע הכיר לא תהיה קשה מדיי. יש התרגשות - נטע מזמין את כל הילדים (אדיב, נאור, אורלי וכו`) לראות את הבית החדש שלו (הקרוואן). נראה מה יהיה בהמשך...

לתחילת הכתבה

הטיול דרך העיניים של נטע

תגידו, אני נהנה? -לא! למה?- כי, אמרתם לי שיהיה כיף בטיול לאוסטרליה אבל ה"בית" שלנו ממש ממש קטן ובקושי יש לי מקום לשחק...אז פיניתי לי מקום בארון בגדים (עכשיו אני תופס בערך שליש ארון) ועשיתי לי פינת צעצועים וגם מזל שאבא בנה לי את האוהל. בטח תגידו "שיצא קצת החוצה, יש לו חצר...". אז תדעו לכם שזה רעיון לא רע אבל 70% מהזמן שלנו פה יורד גשם או שסתם קר.  אני כבר קצת יותר רגוע ואני אפילו ישן טוב. אני מנסה לדבר פה עם ילדים ולא מצליח. אם לומר את האמת זה די מתסכל ולא רק זה אלא שאני לא מבין מה הם מדברים. מזל שיש פה כמה שמדברים עברית. אמנם עם מבטא קצת מוזר אבל אני לפחות מבין משהו... הכי אני שונא כשאבא ואמא מבטיחים לי שיהיה כיף בללכת לחפש אוטו או קראוון והם לא ממש מקיימים כי זה לא ככה. בעיקר תקועים באוטו בנסיעות ארוכות וכשמגיעים אז אבא רק מדבר עם האנשים שם ולא שם אלי לב. אין לי צעצועים!!! מה, הם חושבים שכמה טושים ומכוניות זה מספיק לי? אני רוצה את המטבח שלי מהבית, ואת המוסך שלי מהבית ואת בית הבובות. אז אבא ואמא תחליטו. או שחוזרים הביתה או שתקנו לי כבר משהו (ולא סתם שטויות בדולר וחצי).

לתחילת הכתבה

מנהלות

  • רכב: בנושא הזה בחרנו לשתף אתכם בלבטים שלנו. שאר המידע של איפה ואיך - זמין באתר, ובספרות.
    בהתחלה חשבנו לקנות Camper Van שזה וואן שעבר הסבה לקמפר. חשבנו גם להשקיע בזה בסביבות 7000-8000 דולר אוסטרלי (17000-20000 ש"ח). מהר מאוד הבנו שבסכום הכסף הזה נצטרך לקנות רכב מאוד ישן וקטן. בנוסף, הסידור הפנימי לא ממש מתאים לשני ילדים קטנים הזקוקים למושבים נוחים עם חגורות בטיחות וקירבה למושבים של ההורים מקדימה. שלל העובדות שגילינו הביאו אותנו לשתי מסקנות עיקריות: התקציב עולה והרכב משתנה ומתפצל. אנחנו קונים רכב 4X4 וקרוואן נגרר. ראובן, (שאצלו אנחנו גרים) תמך בנו והוסיף שזה נכון מפני שלתצורה הזו שוק טוב יותר במכירה וגם מפני שלמקומות רבים באוסטרליה (אם לא רובם) ניתן להגיע רק בנסיעה ברכב 4X4. התוצאה היא מיצובישי פאג`רו וקרוואן נגרר, וכן. החלטנו להשקיע בעצמנו. דבר נוסף וחשוב הוא שמכל הדרכים בהן ניתן לקנות רכב פה (סוחרי מכוניות, מתיירים או בשוק החופשי) בחרנו בדרך הפחות נוחה - שוק חופשי. קנינו את ה-Trading post שהוא עיתון המכירות המקומי (ד.א. מוכרים פה כל דבר אפשרי!) , התקשרנו ונסענו לראות, לעיתים שעה וחצי (!!!).
  • ביטוח - לא חשוב איזה רכב קונים כדאי לעשות ביטוח, לכל הפחות צד ג`. יש כמה חברות גדולת והמחיר נע בין 750 ל-1800 דולר לביטוח מקיף. לאחר סקר שוק הגענו למסקנות הבאות:
    חלק נכבד מחברות הביטוח לא מבטחות תיירים.
    חברת RACV הכי זולה (המקבילה לממסי בארץ) - 745 ד` אוסט`
    אפשר גם לעשות רק צד שלישי + גניבה ושריפה אך הכיסוי הוא עד 5000 ד`. לנו, מסיבות שונות זה לא התאים ועשינו מקיף.
    כאשר מוכרים את האוטו מקבלים את היתרה שלא נוצלה חזרה, פחות קנס של 20 ד`.
    לסיכום: רק נאמר שזה לא כל-כך נעים לזרוק 10,000 דולר בגלל שריטה על איזה ב.מ.וו... אז אין פה מה לחסוך.
  • קראוונים: גם במקרה הזה ישנם דילרים והיתרונות והחסרונות דומים לאלה של הרכבים. אנחנו דבקנו בשוק החופשי ונסענו שעה וחצי (50 ק"מ לכל כוון) לקרוואן שנשמע טוב בטלפון וקנינו אותו. קצת רקע על קרוואנים (מניסיוננו אנו בלבד!): יש כמה סוגים של "בתים" נגררים. רגיל, משמע חדרון קטן עם מיטה/ת, מטבחון, ארון/ות וכו`. כאן המקום לציין שחשוב מאוד להקפיד על מקרר בעל 3 צורות הפעלה (3 way fridge) - חשמל 220V, חשמל 12V, וגז. כך הוא יכול לפעול בכל מצב. הגדלים שלהם נמדדים בפיט. גודל סביר למשפחה כמו שלנו הוא 13-16 פיט (אורך). הסוג השני הוא כמו הראשון אך עם גג מתרומם (pop top) - התוספת היא של גג בעל יכולת קיפול וזאת כדי שבעת נסיעה תהיה פחות התנגדות לרוח. סוג נוסף הוא של קרוואנים שנפתחים הצידה, כלומר, בעת הנסיעה הם מקופלים גם בצדדים וגם בגג. היתרון ברור, קטן בנסיעה. החסרונות הם סרבול בקיפול ופתיחה ומעט תחושה "אוהלית" כי ההרחבות הן מבד קנווס. ישנם קרוואנים שהם ממש אוהל עם מטבח. במצב סגור הם נראים כמו עגלה נגררת מלאה ובמצב פתוח זה נראה כמו אוהל.
    עוד משפט בנושא קרוואנים: צריך לשים לב שיש קצת התעסקות סביב הנושא. חיבור לאוטו, הורדה וכו` .
  • טלפון: אנחנו, שוב למזלנו, קיבלנו מרונן את המכשיר הישן שלו ופשוט הלכנו לחברת Telstra (לא לעשות בשום חברה אחרת - טיפ של מקומיים), קנינו כרטיס Sim ב-25 דולר שכולל גם שיחות באותו סכום בשיטת Prepay (כמו ה-Talk man)

זהו, אחרי שכל המנהלות והסידורים מאחורינו אפשר לצאת לדרך.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×