סאן קרלוס ואיי סולנטינמה

משפחת שפירא מגיעה לסאן קרלוס - עיירת נמל דהויה ומוזנחת, ומשם יוצאים בני המשפחה לאיי סולנטינמה. על אי של אמנים, תפריט דל, ושיט לארץ חדשה - קוסטה ריקה.
shapira family
|
תמונה ראשית עבור: סאן קרלוס ואיי סולנטינמה
Thinkstock Imagebank ©

מגיעים לסאן קרלוס

המעבורת הישנה עושה את הדרך מגרנדה לסאן קרלוס פעמיים בשבוע בימי שני וחמישי תוך שהיא עוצרת באי אומטפה ושני כפרים נוספים על חופו המזרחי של האגם. פורקת ומעמיסה חומרי בניה וציוד לצד אשכולות בננות ומנגו. בעבר הביאו לכאן כמה רחפות רוסיות ישנות על ציוותן, שקיצרו את הזמן. מאוחר יותר נשלח צוות התפעול הרוסי הביתה. כך הפך נער הסיפון לקברניט ומוכר הכרטיסים למכונאי הראשי. תוך זמן קצר הפכו הרחפות לגרוטאות ברזל דוממות. עוד אחד מסיפוריו של דון אלפרדו. הסיפון התחתון עמוס נוסעים ודחוס ריחות. הסיפון העליון עולה כפליים, ארבעה דולר במקום שניים, והוא ממוזג וספסליו מרופדים. אוירה שונה. החליטו לפני שאתם עולים כי לא ניתן לשדרג במהלך ההפלגה.

תליתי את ערסלי על הסיפון, רוח חמה, ירח מלא ונדנוד מתמשך. לסאן קרלוס הגענו עם זריחה. ארבעתנו יחד עם עמירה ועידו וניר וסם הפיליפיני שהצטרפו אלינו אל האיים. העובדה שאנו שמונה אנשים תאפשר לנו לחלוק את הוצאות השייט לשמורה ובין האיים. סאן קרלוס, מנוגד כמזרח ומערב לגרנדה היפה. עיירת נמל דהוייה ומוזנחת, מעבר הגבול על נהר סאן חואן החודר את הג`ונגל ונשפך לים הקריבי. הוא האחראי לדגי הים היחודיים לאגם שבאבולוציה רבת שנים הסתגלו למים מתוקים.

לתחילת הכתבה

ממשיכים לאיי סולנטינמה

בצהריים יצאנו מלאי ציפיות לאיי סולנטינמה. סאן פרננדו היה האי הראשון שביקשנו לעצור בו. אי של אומנים. חדרים נחמדים וזולים על המים. אוכל לשמונה אנשים התברר כבעיה לוגיסטית אמיתית. אין מה לאכול על האי, אין אפשרות לקנות. ההצטיידות היחידה אפשרית בסאן קרלוס, שלוש שעות הפלגה שזה עתה חלפנו. המשכנו לאי הראשי, מנקרון. שני מלונות שוממים, כמעט נטושים. השומר ידע לדרוש עשרים דולר ללילה כולל ארוחות. ומה אוכלים במחיר המופרז הזה, מצטער, אין אוכל, אז כמה יעלה רק לישון, עשרים דולר ללילה עם ארוחות, דיקלם השומר... הסירה הבאה אנחנו יודעים יוצאת מכאן עוד ארבעה ימים... הכפר הקטן שעל האי מתמחה גם הוא באמנות פסלי הבלזה. הבית הראשון הציג פסלי בלזה צבועים, דגים וציפורים בצבעים מרהיבים. הבית השני הציג שוב דגים וציפורים מבלזה וכך הבית השלישי והרביעי וקסם הפסלים התפוגג. אלו נשלחים למנגואה ומשם לשאר העולם. מצאנו מקום לינה אצל רוברטו, בעל סירה קטנה שתוביל אותנו למחרת אל השמורה. על המיטות היו פרושות יריעות ניילון גדולות שהגנו ככל יכולתן על המיטות הנטושות. התיירים הראשונים שלו מזה שלושה חודשים...

האיים זכו לתנופה בשנים האחרונות בעקבות הקמת חווה אקולוגית והכרזה על שטחה כשמורה. שני בתי מלון הוקמו על האי הראשי, בידי משקיע אחד, ושדה תעופה קטן הוקם בסאן קרלוס. אולי הסיפור דומה לסיפור על הרחפות, אולי מסיבה אחרת, נעלמו התיירים בשנה האחרונה והתשתית מוזנחת. זו גם הסיבה שהתקשינו להשיג כאן מזון. עמירה ועידו לקחו אחריות לחיפושים ולבישול והשיגו בין בתי הכפר פריכולס (שעועית חומה), אורז ומעט תפוחי אדמה. האדמה כאן לא תצלח לדבר למעט בננות וגם אנשי הכפר מתקיימים מהתפריט הזה ומעט דגים. בחצר חלף את אורית נחש ירוק וגדול. אין כאן נחשים פסק רוברטו, אבל אם תראו אחד שוב תשתמשו בזה, אמר ותקע באדמה מצאטה גדולה... יצאנו בסירה של רוברטו לשמורת לוס גואטוסוס. עלותה של סירה כשישים דולר וקצת קשה להתמקח כשאין באי סירות נוספות... כאן כוחה של קבוצה גדולה כמונו להוזלת המחיר לאחד.

בחווה האקולוגית הושקע מאמץ רב להפכה למקום תיירותי ברמה גבוהה. מבני עץ יפים, אפשרות ללינה, מכלאות לחיות ושביל תלוי בגובה צמרות העצים. זה האחרון היה סגור בשל קשיי תחזוקה. גם כאן נראה שעבר זמן מאז ראה המקום תיירים. העדפנו ללכת אל הכפר הסמוך. הכפר, כמה בתים בלב היער על שפת הנהר, שייך לניקרגואה אך בשל הקירבה הולכים ילדיו לבית ספר השייך לקוסטריקה, מרחק שעת הליכה בג`ונגל. שני תנינים התחממו בשמש, מתעלמים מהכובסת שעמלה לידם בנהר הרדוד. העונה הגשומה בפתח ומפלס הנהר הנמוך מקצר את השייט עד למבואות הכפר. ראינו צבים וציפורים, לא משהו שממש מצית את הדמיון.

שוב פריכולס ואורז ולילה במיטה מאובקת. אנו לא ממתינים שני לילות נוספים לסירת השירות ושוכרים סירה המחזירה אותנו לסאן קארלוס. עוד המתנה בת כמה שעות להחתמת דרכונים ואנו שטים במורד נהר סאן חואן כדי לחצות את הגבול לקוסטה ריקה. הפלגה יפה, עשירה בתנינים על הגדה, צבי ים מתחממים על בול עץ שקוע במים והמון ציפורים. חותמת נוספת בדרכון ואנו בארץ חדשה, קוסטה ריקה, על אוטובוס לסאן חוזה.

דיווחים קודמים על איי סולנטינמה היו מרתקים יותר משלנו. משהו קרה כאן, למעשה משהו לא קרה כאן בשנה האחרונה ותשתית התיירות כמעט ונזנחה. תצטרכו להתמודד עם עלויות שייט יקרות וכדאי להצטייד במזון לפני ההגעה. בארכיפלג האיים ניתן עדיין לרכוש אי קטן במחיר אלפי דולרים בודדים למי שירצה לממש את חלומו לאי פרטי באויר חם ולח כל כך. לא אהבנו את המקום ושמחנו להמשיך הלאה. בצידו השני של הגבול נמצא קניון נגרו. ניתן להפליג מלוס צ`ילוס, עיירת הגבול, עד ללגונה ולעשות שם את הלילה או להסתפק בשייט בן שלוש שעות לאורך הנהר. אנו כבר שבענו ממראות הג`ונגל מתוך סירה וויתרנו בשמחה למען לילה בעיר הגדולה סאן חוזה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×