עוברים מתאילנד ללאוס

יוצאים ללאוס אבל בדרך עוברים בצ`אנג מאי וצ`אנג ראי כדי להכיר ולדעת לפני שמגיעים לשם לטייל עם ההורים שלנו בעוד כחודש. שטים בנהר המקונג ב-SLOW BOAT- ואפילו מתרסקים קצת עם הסירה לסלעים אבל בסוף מגיעים ללאוס, מטיילים, וגם נהנים.
משפחת פלג
|
מפה
תמונה ראשית עבור: עוברים מתאילנד ללאוס

צ'אנג מאי וצ'אנג ראי 

עוד בישראל, כשתכננו את הטיול שלנו, הפצרנו בהורים של שנינו שיבואו לתאילנד בחורף לטייל אתנו. הם לא הבטיחו דבר מלבד שישקלו את הענין ברצינות. וכך הוחלט שב-23 לינואר - יום הולדתו של תום, הם ינחתו בבנגקוק ונטייל כולנו יחדיו 3 שבועות - איזה כיף! מרגע זה התחלנו זיו ואני להשקיע מחשבה רבה בתכנית הטיול, כיצד ניתן ב-3 שבועות להספיק לראות גם את בנגקוק גם את צפון תאילנד וגם לבלות באיים האקזוטיים שלה.

נעזרנו באנשים נהדרים שטיילו בתאילנד כמו משפחת צוק בר, תמר שושני, חברתנו, שהיא מדריכת טיולים בתאילנד, ובלונלי פלנט, ויש מסלול ממש מוכן. מה שנשאר לנו זה לבדוק את התנאים - האם הם מתאימים להורינו, כלומר: גסטהאוסים בצפון, רכבת הלילה לצ`אנג מאי וכו`. לשם כך החלטנו להתחיל את מסענו בלאוס דרך נסיעה לצ`אנג מאי, צ`אנג ראי והאזור. וכך הגענו לצ`אנג מאי ברכבת הלילה שנראית לנו בהחלט מתאימה לנסיעה עם ההורים.

בצ`אנג מאי חיכה לנו טנדר של הגסטהאוס שהזמנו כבר בבנגקוק כי חששנו שבערב חג המולד יהיה קשה למצוא גסטהאוסים פנויים, חשש שהתבדה. בכל מקרה הגענו לגסטהאוס די במרכז שנקרא: Sk House. חדרים שקבלנו לא היו משהו אבל יש בגסטהאוס גם חדרים יפים - אלה הממוזגים. התכוונו להישאר בצ`אנג מאי לילה אחד ולהמשיך לצ`אנג ראי,אבל עקב סוף השבוע והחג לא השגנו כרטיסים לאוטובוס כך שנשארנו יום נוסף והיה נחמד מאוד.

צ`אנג מאי עיר חביבה, שופעת גסטהאוסים ומסעדות ודוכני אוכל ברחוב. ההיילייט של העיר עצמה בעינינו היה שוק הלילה המקסים שלה. שוק הלילה גדול עם שפע דוכנים בהם אפשר לקנות הכל: סרטי DVD שיצאו אתמול, מוסיקה מכל הסוגים - כל זה ב-100 באט, בגדים, נעליים, ציורים, חפצי אמנות, פסלים, מזכרות ועוד. הדוכנים יפים, במקום יש אוירה נעימה ואנחנו נהננו מאוד.

סביב צ`אנג מאי יש שפע אפשרויות טיול אותן נצל בטיול עם ההורים וגם נכתוב עליהם בכתבה הרלוונטית בקרוב. מצ`אנג מאי לקחנו אוטובוס מתחנת האוטובוסים ארקייד המסודרת ונסענו לצ`אנג ראי. ש אפשרות לבחור בין סוגי אוטובוסים בתאילנד.אנחנו לקחנו את המקומי והיה בסדר גמור. הדרך מצ`אנג מאי לצ`אנג ראי מפותלת מאוד בין ההרים ואורכת כ-3 שעות. תום שלנו הרגיש לא טוב וכאב לו הגרון ולכן מיד עם הגעתנו לצ`אנג ראי לקחנו טוקטוק לגסטהאוס Baan Boa עליו קראנו בלונלי פלנט שבו הזמנו מקום כבר בצ`אנג מאי.

הגסטהאוס מאוד נעים, עם חצר יפה ומזמינה, וחדרים מרווחים ונוחים. בעל המקום, איש אנגלי חביב, קבל אותנו בחמימות. התמקמנו והשכבנו את תום למנוחה טובה. אל הגסטהאוס שלנו בצ`אנג ראי הגיעו ביום השני שתי בחורות ישראליות מקסימות בשם רותי ורותם. הילדים שלנו התאהבו בהן מהרגע הראשון וכך חגגנו יחד את חנוכה עם עוד זוג הונגרי יהודי שמטייל גם כן. הדלקנו נר ראשון בחנוכיה מאולתרת מענף דקל ונרות שקנינו בבזאר הלילה בצ`אנג מאי, שרנו שירי חנוכה, אכלנו משהו דומה לסופגניות ונהננו יחדיו.

לילדים נתנו את דמי החנוכה בסכום הגבוה ביותר שהם קבלו מעולם - 200 באט לכל אחד (בבאטים זה יותר שווה) ומתנה קטנה לכל אחד. כולנו שמחנו ונהננו אבל בהחלט חשבנו שהיה כיף יותר לחגוג חנוכה עם כל המשפחה יחדיו, בחגים מתגעגעים יותר. עם רותי ורותם יש לנו כימיה מיוחדת ולכן המשכנו להיפגש בהמשך הטיול שוב ושוב ולטייל יחדיו.

בדומה לצ`אנג מאי גם בצ`אנג ראי יש בזאר לילה אבל קטן בהרבה ופחות מגוון ויפה אבל בהחלט שווה ביקור בעיקר בדוכני האוכל הרבים המפוזרים בו. בסופו של ענין נשארנו בצ`אנג ראי 6 ימים כיוון שלתום שלנו לקח זמן להחלים. בזמן הזה אני נשארתי איתו בחדר וזיו שכר טוסטוס חמוד ולקח את שלושת המוסקיטרים לטיולים בעיירה, לנהר, למקדשים, לקניון BIG C... בקיצור הם בילו יפה ותום ואני נחנו. זיו אמנם לא יצא עם הילדים מהעיירה, אבל גם בעיירה הנחמדה הזו נעים להסתובב. צ`אנג ראי היא שקטה בהרבה מצ`אנג מאי, עיירה נעימה, כבישים לא עמוסים והרבה פחות תיירים. גם צ`אנג ראי משמשת כבסיס ליציאה לטיולים בצפון, מה שננצל בביקור הקרב ובא עם ההורים. את תום הלעטנו בטיפולים שונים על מנת לזרז את החלמתו, מאמצינו נשאו פרי והילד התאושש.

לאחר שתום החלים לקחנו אוטובוס לצ`יאנג קונג - עיירת הגבול בין תאילנד ללאוס ולאחר נסיעה של כשעתיים הגענו למחוז חפצנו. צ`יאנג קונג היא עיירה קטנה שעבור התיירים משמשת בעיקר כבסיס ליציאה וחזרה מלאוס. אנחנו נגשנו ישר לגסטהאוס שנקרא: SP שהומלץ לנו על ידי אורי ואיריס צוק בר. הגסטהאוס נעים, בעלי המקום אנשים חמים וטובים, יש חצר גדולה ויפה וטלויזיה עם DVD שאפשר לבחור סרטים. החדרים מאוד פשוטים ומינימליסטיים אבל בהחלט בסדר.

שלמנו 200 באט לחדר ולקחנו שני חדרים. הזמנו אוכל לילדים במסעדת הגסטהאוס, הם בחרו סרט ואנחנו יצאנו זיו ואני לעשות קניות לנסיעה הארוכה המצפה לנו בסירה. את הכרטיסים ל-Slow Boat, שהיא אמצעי התחבורה על נהר המקונג, קנינו בגסטהאוס שלנו ב-850 באט לאדם, כולל הנסיעה מהמלון למעבר הגבול והסירה שחוצה את המקונג לצד הלאוסי. ליאור קבל הנחה של 50% במחיר הכרטיס.

בערב ציפתה לכולנו הפתעה ממש נעימה כשבחורה ניו זילנדית שהתארחה בגסטהאוס שלנו נתנה לילדים לצפות ב-DVD של הסרט החדש "נרניה", שהיא קנתה בבנגקוק כמובן ב-100 באט. ילדינו מאוד רצו לראות את הסרט שיצא כשהיינו בצ`אנג ראי אבל לצערנו הסתבר שהוא היה בדיבוב לתאית ולא הלכנו לראות אותו וכך הם כל כך שמחו על צירוף המקרים שישבנו לראות את הסרט בחדר האוכל של הגסטהאוס בשמחה רבה. אחרי הסרט עוד הספקנו להדליק נרות, לאכול סופגניות ואפילו לשחק בסביבונים שקנינו להם באחת החנויות בסביבה.

בבוקר המחרת קמנו מוקדם, אכלנו ארוחת בוקר, הזמנו סנדביצים בבגט עם עוף, לצהריים בסירה, ויצאנו לדרכנו הארוכה. מעבר הגבול בצד התאילנדי היה מהיר וקל משם עברנו בסירת מנוע את המקונג לצידו הלאוסי, מלאנו טפסים (שזו מלאכה די מתישה עבור שישה אנשים) והופ אנחנו בלאוס.

לתחילת הכתבה 

שיט ב-לאוס

משאית קטנה לקחה אותנו ממעבר הגבול לרציף ממנו יוצאת ה-Slow Boat והכל עבר חלק. כשהגענו לרציף, בחור לאוסי צעיר בקש את הדרכונים שלנו. קצת חששנו לתת אותם אבל סופו של ענין נתנו. הוא החזיר אותם לאחר כרבע שעה עם כרטיסי הסירה וכך עלינו לסירה. יש תופעה באמת מוזרה שחזרה על עצמה בלאוס שאנשים שלא נראים עובדי המקום אכן עובדים במקום, אבל אנחנו כתיירים קצת חוששים ובצדק לתת דרכונים לאנשים לא מזוהים עם מדים או תג זיהוי. בכל מקרה צריך להיות זהירים, לא נדיר לגלות רמאויות בלאוס.

ה-Slow Boat היא סירה ארוכה עם כ-70 מקומות ישיבה על ספסלי עץ צרים, והיא כלי הרכב הנפוץ ביותר על המקונג. יש אנשים שבוחרים לצאת במה שנקרא:  Speed Boat, שזו סירה לכ-7 אנשים שטסה לה במהירות על פני הנהר. שמענו על 2 תאונות שהסתיימו במוות כשהיינו שם, וזוהי דרך מאוד מסוכנת להגיע ממקום למקום בלאוס. המקונג, בניגוד למה שחושבים, הוא נהר עתיר סלעים שבולטים בכל מקום, וצריך להיות זהירים בשייט עליו.

אנחנו הגענו לסירה מאוחר והמקומות שנשארו היו במעבר. בסירה דחסו כ-100 איש או יותר, והרגשנו כמו סרדינים. המושבים בסירה כל כך לא נוחים גם כשהיא אינה צפופה שכולנו תהינו איך הולכים להעביר יומיים על הדבר הזה. אבל את הנעשה אין להשיב, וכך ישבנו זיו מאחור ואני מקדימה ועודדנו את הילדים שיהיה בסדר. עוד בצ`יאנג קונג קנינו מעין שפופרות כאלה שאפשר לעשות מהן בלונים, מה שממש הציל את המצב. הבלונים האלה שעשעו את ילדינו כל היום כולו וגם שפע האוכל והממתקים שקנינו להם עזר מאוד. בסירה היינו הישראלים היחידים וכל השאר היו תיירים אירופאיים בעיקרם. להפתעתנו היו שם לא מעט אירופאים מבוגרים בני 60 עד 70 שבחרו בדרך הלא נוחה הזו, מה שגרם לי להפסיק לקטר, כי אם הם מסוגלים לסבול את זה אז מי אני ?!

בשעות אחר הצהריים המוקדמות שמתי לב שאנשים עומדים בסירה ומסתכלים בחשש קדימה (אני ישבתי בסירה עם הגב לכיוון השייט). לאור הסלעים המזדקרים בכל מקום אמרתי לילדים, זה ממש כמו לשוט בטיטאניק, ואז הבטתי גם אני קדימה וגיליתי שהסירה נוסעת באופן חשוד לכיוון הסלעים שנמצאים על גדת הנהר. ואז מישהו לידי צעק - תחזיקו חזק מתנגשים! אמרתי לילדים להחזיק חזק, תפסתי את ליאור, והבום לא אחר להגיע! הסירה שלנו התנגשה חזיתית בסלעים הענקיים שבגדת הנהר והרגשנו באמת כמו בטיטאניק.

מיד החלה בריחה המונית מהסירה מחשש לטביעה. כמובן שהיה תור ולחץ. הילדים התנהגו למופת, לקחו את התיקים החשובים, אני לקחתי את ליאור על הגב ויצאנו מצדי הסירה לסלע בו התנגשנו. תום קצת החליק למים אבל הצלחנו לתפוס אותו וטפסנו לראש הסלע. זיו שהיה בחלק האחורי של הסירה נשאר די רגוע כשהוא מסריט את האנשים שעוזבים את הסירה ויצא מהסירה עם האחרונים כשהוא מחזיק את כל התיקים שהיו איתו.

כולנו עמדנו המומים ונסערים אבל הלאוסים שמשיטים את הסירה לא נראו נסערים כלל ועיקר. הם צללו סביב הסירה ומאחר ולא מצאו חור משמעותי בתחתיתה הודיעו לכולם לחזור מהר לסירה על מנת שנגיע לפני החשיכה. בתחילה לא האמנו שהם רוצים שנחזור, אבל במזרח הדברים מתנהלים אחרת, ואפילו אם ההגה של הסירה התקלקל לו כך באמצע המקונג, השופע סלעים חדים בין מימיו, מסדרים את ההגה עד כמה שאפשר ויוצאים לדרך - זה מה יש!

מהר מאוד הבנו שאין לנו ברירה וסירה אחרת לא תגיע וכך עלינו לסירה בחשש רב וקיווינו להגיע לכפר בו אנו אמורים ללון לפני רדת החשיכה ובשלום. בשלב הזה כולנו היינו מרוכזים בסלעים וביכולת התמרון של הסירה ולמזלנו ההגה התקלקל בשנית רק כשכבר הגענו ממש ליעדנו.

מאחר והיינו הסירה האחרונה שהגיעה לכפר, נאלצנו לישון בגסטהאוס די מעופש, במחיר מופרז של 500 באט לחדר (בלאוס, כך גילינו, בהחלט יודעים לנצל את התיירים), אבל אחרי יום כזה למי יש כוח להתווכח או לחפש. אכלנו באחת המסעדות המקומיות והיה די נחמד והלכנו לישון עייפים אך רצוצים.

בבוקר המחרת קמנו בשעה מוקדמת במיוחד על מנת לתפוס מקומות טובים ב-Slow Boat החדשה שהובטחה לנו. להפתעתנו הרבה אכן שודרגנו, הסירה החדשה היתה יפה וחדשה יותר והעיקר היו בה כעשרים או שלושים מושבים של אוטובוס מרופדים ונוחים. כיוון שאכן הגענו ראשונים לסירה, תפסנו 6 מושבים מרופדים ונוחים ומצב רוחנו השתפר לאין ערוך. לאט לאט הגיעו שאר הנוסעים, שהיו מופתעים ממש כמונו והצטערו שלא הקדימו לתפוס מקומות טובים. אנחנו היינו מאוד גאים בעצמנו!

הסירה כמובן התמלאה מעבר לקבולת המקורית שלה וכסאות הוספו מאחור, ולדרך יצאנו באיחור של כשעה. בסירה שוחחנו עם תיירים אחרים שספרו על חדרים עם עכברושים ויצורים אחרים, ואנחנו שמחנו שהחדר שלנו היה רק מסריח קצת וצפוף. הפעם נהננו בשיט יותר מהנופים, ישנו קצת, ובהחלט היה שיט מוצלח בהרבה. בתנאים כאלה ודאי אפשר לקחת בחשבון את הרעיון של ה-Slow Boat כדרך להגיע ללואנג פרבאנג. לעיר עצמה הגענו בשעות אחה"צ המוקדמות, רגועים ושמחים ששוב אנו על אדמה מוצקה.

מיד נגשנו למלאכת חיפוש גסטהאוס, שהפעם התבררה כבעייתית במיוחד!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×