פושקר - אהבה ממבט ראשון

בדלהי משאירים הפלגים את הציוד החם ששימש אותם בצפון הודו: פליזים, נעלי הרים, שקי שינה (כן...5 מכל דבר) ומתחילים סיבוב ברג`סטאן המדברית והחמימה. את הציוד יפגשו בעוד חודש בדרכם לנפאל. כתחנה ראשונה נבחרה פושקר (Pushkar), ניתן להתחיל בכל עיר אחרת, כך נבחר.
pelegim
|
תמונה ראשית עבור: פושקר - אהבה ממבט ראשון

הגעה לפושקר

אם האהבה עם רישיקש גברה לה מיום ליום ולא מהיום הראשון הרי שבפושקר התאהבנו מהרגע הראשון. עיר קטנה סביב אגמון מלאכותי ויפה, מדרחוב ראשי אחד שאסורה בו תנועת ריקשות, מוסיקה בכל פינה, בין אם מנגנים מקומיים ובין אם מחנויות המוסיקה הרבות, השקיעות אוי השקיעות ואת הבריכה בגסט האוס הזכרנו כבר? הגענו כהרגלינו ברכבת לילה. ביציאה מתחנת הרכבת באג`מר הקרובה. המקומיים מתורגלים אך לצערם אנחנו עוד יותר! הפורטרים עם החולצות האדומות מציעים לנו לסחוב את התיקים מרחק עשרה מטרים עבור 100 רופי, חייכנו וסרבנו. נהגי מוניות מציעים לקחת אותנו לפושקר במחירי "עלות" אך אנחנו שמים פעמינו לאוטובוס המקומי, שבעה רופי לכרטיס, 20 דקות נסיעה, נחמד. את הדרך לאוטובוס מצאנו בעזרת נער שלחש לנו לאוזן כי אכן האוטובוס זול ונוח. לחש, ככל הנראה מפחד נהגי המוניות. בדרך ישב מאחורינו וסיפר לנו על המלון המשפחתי המומלץ שלו, כך עשה גם חברו שישב לידו.

בפושקר חיכתה לנו עדת שתדלנים, כל אחד מפאר את הגסטהאוס/מלון שלו. אנחנו שמנו פעמנו למלון בו חיכתה חברה של שיר שבאה איתנו לפושקר, או אולי אנחנו איתה? יחד איתנו עדיין שני הנערים מהאוטובוס. מסתבר שכל יום הם קמים מוקדם,יוצאים לאג`מר הקרובה לפגוש את יוצאי הרכבת מדלהי, מציעים לתיירים לחסוך את מחיר המונית וזוכים להראות להם את המלון המשפחתי בהגיעם לפושקר. בסיום הסיור, ילכו לבית הספר, מקווים שהביאו עוד לקוח למשפחה. השארנו את דברים בגסטהאוס הראשון ור"ז יצא לסיבוב עם הנערים, היה יפה לראות כיצד הם מכבדים האחד את השני למרות שלמעשה יחלו להצלחה אישית ולכשלון השני. בסופו של סיור נשארנו ב"narayan palace". הבריכה קרצה לילדים, המיקום השקט קרץ לנו.

פושקר הינה למעשה אוסף אין סופי של מקדשים הינדים. עם ריבוי האוכלוסיה בנו חלק מהתושבים את בתיהם במתחמי המקדשים, כך היה גם הגסטהאוס שלנו מוקף חומה ציורית וצריחים. העיר מקודשת ועל כן לא תמצאו בה אלכוהול, בשר וביצים. שכחנו עובדה זו והזמנו אומלט ביום הגעתנו... טוב ר"ז גם תמיד מזמין קפה הפוך לקינוח במסעדות כשרות... פאפו הטבח הסביר כי ניתן להשיג גם ביצים אבל "בשקט". בערב כמו כמעט כל ערב הלכנו לבית הקפה sun-set. השקיעה על מי האגם מקסימה, במיוחד כשהיא מלווה בצלילי מוסיקת הנגנים המקומיים שזו פרנסתם: ללוות את השמש בשקיעתה. שם גם פגשנו את סאני, מורה הג`גלינג, מלהטט. קבענו עימו שיעור ליום המחרת וכך החלו שאר ימינו בפושקר: בשעור ג`גלינג עם סאני על גג מלון ונוס. בשעת כתיבת שורות אלו יש לנו כבר הובי חדש לשעת בין ערביים, אפילו כרמל מנסה את כוחו. נמרוד ביום עזיבתנו אפילו העז וגי`נגל עם אש בוערת! לרותי שלום...

לתחילת הכתבה

טיול גמלים וחנויות

יצאנו לטיול גמלים. ניתן לצאת למספר שעות, יום שלם או להגיע גם לגואה כעבור עשרים יום, רק להחליט. החלטנו לצאת ליום שלם וחווינו חוויה מיוחדת של המדבר המקומי. ראשית הוא אינו צחיח כפי שציפינו, הן עקב העיתוי, בסמוך לסיום עונת המונסונים והן עקב המיקום הכללי עדיין במרכזה של הודו. ר"ז ונמרוד על ג`וני הגמל ורותי דניאל וכרמל ש"ויתרו" לנו והעדיפו את העגלה שנגררה מאחורי מוטי הגמל. עצרנו מידי פעם בבאר מקומית והצטננו. בצהריים עצרנו לצילו של עץ רחב, ו-jay בעל הגמלים הכין לנו ארוחת צהריים טעימה ממצרכים שקנה באחד הכפרים שעברנו בדרך. מדבר מסביב, מוסיקה מהדיסקמן שהבאנו עימנו, צ`פטי, דאל, אורז ותה, רוח קרירה, באר קרובה, שח וספרים, דרך נעימה להעביר את הצהריים. אחר"צ חזרנו בדרך אחרת. בשעת השקיעה בעודנו בשום מקום הגיחו מאותו שום מקום שני נגנים וזמר, עצרנו ויחדיו רקדנו את שקיעת השמש. הם זכו לעשרים רופי ואנחנו לעוד רגע של קסם. בערבים היינו נכנסים לאחת ממסעדות הגג הרבות ואוכלים ארוחות בופה, מנהג מקומי. עבור חמישים רופי, חמישה שקלים, אכלנו ככל שרצינו. כדי שלא נרתע מהמחיר המשפחתי שילמנו עבור הילדים חצי מחיר ועבור כרמל לא נדרשנו לשלם כלל..

פושקר הינה גן עדן לתיירים, חנויות בגדים אשר בכל אחת דגמים אחרים, חנויות תכשיטים, חנויות מוסיקה, רק אין בירה... התכשיטנים בחנויות התכשיטים ישמחו ללמד אתכם את הטכניקה בעוד אתם רוכשים את התכשיט המוכן. רובין מהחנות של רובין ילמד אתכם להכין תכשיטי כסף ונורת` שחנותו ממוקמת למרגלות מלון ונוס ילמד אתכם לעטוף אבנים יקרות בקשירת חוטים, "מאלות". רותי נמרוד ודניאל בילו בחנותו של האחרון שעות על גבי שעות, יוצרים שרשראות יפות, אולי נמכור אותם למימון הטיול בניו-זילנד...את יום השישי בילינו בבית חב"ד, לנו זו היתה הפעם הראשונה בהודו. הרב ואישתו הוריהם של חיה מנדל וגאולה, התגלו כנחמדים וכרמל נהנה מאוד מחברת הילדים. ר"ז ניסה כוחו בחדר התפילה ללא הצלחה אך החברותה של לא יותר מידי ישראלים בארוחה היתה נחמדה. אפילו דרשונת הרב אודות מאמן הנ.ב.א אשר היה מגיע לסימפוזיונים של הרב מלובביץ` היתה משעשעת במידה. הזוג הזה מגיע כל שנה זו הפעם הרביעית, למשך חצי שנה בעונת התיירות ומנהלים את בית חב"ד, כל לחי.

באחת השוטטויות גילינו את דר` n.s.mathur מורה לרייקי ו-acupressure, תורה מקבילה לדיקור הסיני, אם כי הדקירות מתבצעות יותר כלחיצות עם דוקרן כהה ואינן חודרות את העור. השארנו את הילדים למנוחת צהריים ובילוי בבריכה והלכנו הגדולים במשך שלושה ימים ללמוד את השתקפות הגוף בכף היד או הרגל. ביום הראשון הגיעו שתי הודיות לקבל טיפול. הדר` התלבט אך לבסוף שילב את הטיפול בשתיים כחלק מהשעור, הצגה מתוזמנת או לא? כנראה שלא. למחרת הגיע על פי הזמנת הדר` "באבג`י" זקן שבימים רגילים כל עיסוקו הוא לשהות באחד המקדשים. התבקשנו לטפל בו בעצמנו. הנ"ל סובל מכאבי גפיים וצוואר - חוויה מאלפת. מאז אנו מטפלים בעצמנו ומרגישים תמורות מידיות. היינו מעידים כך גם לולא שילמנו על הקורס... ארוחות צהריים אכלנו ברחוב. מיצי פירות ו"לאפות" עם לבנה או תפוחי אדמה המטוגנים על מחבת ענקית, היו התפריט היומי. בכל ערב ראינו את פירוק "מטבחון הרחוב", ניקוי הכלים וכבר היה לנו תאבון ליום המחרת.

על פושקר צופות שתי גבעות נישאות, מהן ניתן להשקיף על העיר. נהוג לטפס על גבעת סביתרי בזריחה. אנחנו בעצלנותינו בשעות הבוקר בחרנו בגבעה הנמוכה היותר הדרומית וטיפסנו בשעת שקיעה. השמש השוקעת הרחק במרחבי המדבר והעיר המתעטפת בדימדומים נספגו היטב לנפשנו, יכולנו להשאר בפושקר לנצח. פאפו, מי שהכין לנו מידי פעם מטעמים בגינה המוצלת בגסט האוס התגלה כמאמן קבוצת הכדורגל של פושקר. זו מורכבת ברובה מנערים בגיל תיכון. למחרת בשבע בבוקר התיצבנו נמרוד ואני ר"ז, באימון היומי במגרש החולי המשמש גם למרוצי גמלים בעתות פסטיבל הגמלים המסורתי של פושקר. לאחר האימון התקיים משחק, הבקענו כל אחד שער והשפענו לא מעט על המתרחש על המגרש, מי שלא ראה ילד שרגיל לשחק כל היום כדורגל, המשחק לראשונה לאחר חודשיים, לא ראה התלהבות מימיו!

לתחילת הכתבה

חגיגות והמלצות

במהלך שהותנו התקיים פסטיבל תשעת הימים בהודו. כל ערב צפו ילדי העיר בהצגות רחוב מיתולוגיות, לנו הזכירה הסיטואציה את הסרט "סינמה פרדיסו" הקהל יושב על הריצפה, במה מאולתרת בכיכר העיר, מערכת שמע נוראית. כל ההתרחשות הזכירה התארגנות כאילו כושלת של מופע סיום בית ספר יסודי, יחד עם זאת כולם נראו כל כך נהנים שמי אנו לשפוט את מקצועיות ההפקה. זה היופי של הודו וההודים שאנו ואחרים כה נשבים בו. בסיום תשעת הימים היה השיא - פסטיבל דסרה. שיירה ססגונית של גמלים מקושטים שנשאו דמויות מיתולוגיות, מתופפים ותזמורת חצתה את רחובות העיר והגיעה למרגלות הגבעה הקרובה לגסט האוס שלנו. מאות ילדים צפו במופע בו בני "ראמן" הרעים מפסידים לבני "רמה"... הטובים.

ראמן לקח את סיטה אישתו של רמה ולכן הוא מייצג את הרוע ורמה מייצג הטוב יוצא כנגדו ומנצח. אקט הניצחון היה דרמטי וכלל שריפת בובה ענקית על ראש הגבעה. התקרבתי לצלם והתפלאתי שכל הילדים סביבי בורחים מהאש. האם הם חוששים שראמן יחלץ מהאש או שאין להם את הנסיון שיש לי מעשרות ל"ג בעומרים. כעבור רגע הבנתי... עשרות חזיזים וזיקוקים שהוטמנו מראש בבובה נדלקו והתפוצצו לכל עבר, מצאתי מחסה מאחורי עדשת מצלמת הוידאו והרגשתי כמו דן ראד`ר המשדר מבגדד המופצצת. לרותי שלום...עזבנו את פושקר בלב חצוי ורק מאחר והבטיחו לנו עוד ערים מענינות לא פחות ברג`סטאן.

אותנו הפנו הישראלים למלון navratan על שום הבריכה הכמעט אולימפית שבו, אכן בריכה מרשימה אך עקב ריבוי החדרים והעברית הרועשת נמנענו מלהשתכן בו. שמענו מילים טובות על גסטהאוס בשם seven heaven אך לא היינו בו. לאחר שבוע בו הסתובבנו ברוב חלקי העיר אנו ממליצים בביטחון על הגסטהאוס שלנו בעל השם הדומה narayan - לא תמצאו שילוב כזה של שקט פינתי, בריכה מקסימה, חדרים צנועים ונקיים ופינוקים של פאפו. האחרון הסתבר שחוץ מלאמן כדורגל ולבשל לנו נהג בעבר לבשל עבור בית חב"ד, הוא מכיר את כל מאכלי השבת, תרגישו בבית. מספר הטלפון 0091-145-2773231, מחיר חדר זוגי 120 רופי. /

את סאני ניתן למצוא בכל יום מג`נגל על גדת האגם ב- sun-set קפה או להתקשר אליו למספר הפלאפון 9829109868.  את נורת` הנחמד, שישמח ללמד אתכם קשירת מאלות, כאמור למרגלות מלון ונוס. עבור טיול הגמלים שילמנו 250 רופי לאדם וחצי מזה כל ילד, עבור קורס ה-ecopressure שילמנו 1000 רופי לאחד. מחיריו של הדר` זולים מאלו שפגשנו בדרמסאללה. ניתן למצוא אותו במתחם מקדש ראנג` ג`י. כתובתו mathur_narendra@hotmail.com. זהו, הביאו את הילדים, הביאו את ההורים, פגשנו לא מעט משפחות הכוללות טייל אחרי צבא וזוג הורים מוקסם, כולם נראו מאושרים. תהנו!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×