פיגועים בדלהי

משהו עובר על הודו - רעידת אדמה בקשמיר, בדרום רכבת קורסת לתהום בגלל גשר שהתמוטט, בכביש בין קאסול למאניקארן מדרדר סלע על אוטובוס וישראלית נהרגת. אומרים- הכל אפשרי בהודו, וזה מתחיל להפחיד.
raf_raf
|
תמונה ראשית עבור: פיגועים בדלהי

אתמול נחתתי בשעה שש וקצת בדלהי, אחרי כמעט חודש בנפאל וטיבט. הטיסה עברה בסדר מלבד הבחור הנפאלי שישב לידי והריח כאילו הוא התרחץ,שתה ואכל וכיבס וכל מה שאפשר לעשות עם נפטלין- הוא עשה. ריח רע להחריד. באמת. הוא גם אכל את הארוחה שהגישו במטוס כמו בהמה וטינף את כל האיזור. היה באמת מגעיל. משום מה אף פעם לא מושיבים אותי ליד תיירים חתיכים או מקומיים נקיים. תמיד כל הגועל נפש מתרכז באיזור של המושב שלי... חייבת להיות לזו סיבה, זה קורה יותר מדי פעמים...

בכל אופן, לקחתי מונית ל"מיין בזאר" עם בחור אוסטרלי מקסים שחי כבר שנתיים בווראנסי ויודע לדבר הינדי שוטף. בדרך היו המון פקקים ולקח לנו יותר משעה להגיע למיין באזר. שם, כשביקשנו להגיע לאג`אי גסט האוס אמרו לנו באנגלית קלוקלת שהמקום סגור ואי אפשר להגיע לשם. לנו זה נשמע כמו עוד סיפור שטותי- בכל מדריך ובכל לונלי פלנט מוזהרים התיירים מסיפורים כאלה כי זו הדרך של המקומיים לשכנע אנשים שהמלון שהם רוצים סגור ואז לקחת אותם למלון אחר ממנו המקומיים מקבלים עמלה. אז אחרי שחצי מהרחוב אמר לנו את זה- פשוט ירדנו מהמונית והלכנו ברגל לגסט האוס.

בשלב הזה הבנו שהיו 4 פיגועים בדלהי ממש באותה השעה, כאשר אחד מהם במיין באזאר, שלוש דקות הליכה מאג`אי גסט האוס. הודי אחד אמר לי בחצי חיוך וחצי עצב- "עכשיו אתם בטח ממש מרגישים בבית, יש שלטים בעברית, יש "שמעון פלאפל" ועכשיו יש גם פיגועים- כמו בבית." רק אלוהים יודע איך בנס לא נהרגו ישראלים, כי הרי יש כאן עשרות ישראלים ואולי מאות וזה הרחוב הראשי של המיין באזאר. ההודים נראה קצת בפאניקה, קצת חסרי אונים, הישראלים דווקא היו בסדר. לא היה ידוע כמה נפצעו, כמה נהרגו, פינו אנשים בריקשות... בהתחלה היו אנשים שחשבו שהפיצוץ היה בכלל מקפצונים או זיקוקים שכל הזמן מתעסקים בהם פה. היו שמועות על אל קעידה היו שמועות על פקיסטנים או קשמירים, אבל אף אחד לא באמת יודע עדיין. ההודים מתעקשים שזו פעולה של טרוריסטים פקיסטנים. אולי. מה שבטוח שזה היה יכול להגמר אחרת לגמרי- כל כך הרבה ישראלים כאן!!!

אבל אחרי כל הבלגן, כשהרחובות היו חשוכים, הישראלים התרכזו במסעדה של AJAY, רובם יצרו קשר עם הקרובים בארץ- טלפונים ואינטרנט הפכו למצרך מבוקש יותר מתמיד. ההודים מצידם ניצלו את המצב וחלקם העלו את המחירים פתאום. בית חב"ד הודיעו שהם מנהלים רישום על כל הישראלים שנמצאים בדלהי אבל ממש לא היתה אווירה של פאניקה או לחץ.

שוטרים עם מדי חאקי דהויים ומקלות עץ הסתובבו ברחובות, שהכל היה בהן כבר סגור, והמראה שלהם ממש לא השרה שום ביטחון. 4 פצצות בבירת הודו באותו הזמן- זה בטח משהו מאורגן היטב. מה שוטר עם מקל עץ כבר יכול לעשות? (אולי טרק באנאפורנה עם המקל...).

למחרת הגיעה תקשורת וכל ההודיים הצטופפו ליד המצלמה והכתבת. זה הזכיר לי את כל המתלהבים שעומדים מאחוריי הכתבים שלנו ומנפנפים לשלום או מדברים בפלאפון עם הבית כדי שיראו אותם בטלוויזיה, בזמן שמדווחים על הרוגים וכל מיני זוועות אחרות...
כך שלסיכום- לא ממש השתנתה האווירה בדלהי, לא מבחינת התיירם לפחות. דלהי גם ככה אינה איזו עיירת נופש שלווה וקסומה שפיגוע יכול להרוס הכל...

דלהי תמשיך להיות הומה בתיירים, כולם בדיוק הגיעו מאיפה שהוא או בדרך לאן שהוא... מגיעים מארץ, חוזרים לארץ, עולים מהדרום החם לצפון הפראי ולהיפך... ואנחנו? אנחנו הרי יודעים מה זה פיגועים כבר. מישהו אמר "מתורגלים". מה שנכון נכון...
אז עם כל החולצות שמוכרים כאן ובנפאל בסגנון של גיבוש צבאי "אוורסט בייס קמפ", או "בוגר ראפטינג סוויסה" מישהו כבר הציע לעשות חולצות חדשות "מה שלא הורג- מחשל. דלהי 2005". כי אפשר להתמודד בלי הומור???

יעדי הכתבה

סגור
×