פרק רביעי: פיורדלנד - קווינסטאון - וואנקה - קרחונים

שבוע רביעי 18/2/05 24/2/05 פיורדלנד - קווינסטאון - וואנקה - קרחונים
עודד אור
|
מפה
תמונה ראשית עבור: פרק רביעי: פיורדלנד - קווינסטאון - וואנקה - קרחונים
© מאורי הירש

הרוטברן

בבוקר שוב נפרדים, אני מסיע את תמי ויפעת לטיול פרטי בלי ילדים. הן בוחרות לטייל ל- Key Summit שבסוף מסלול הרוטברן. בינתיים אבא אחד ושלושה ילדים הולכים לטייל לבדם. אנחנו מספיקים לטייל ב Lake Gun טיול של כ 45 דקות (אפילו בקצב שלנו) ביער קסום, מלא דמויות דמיוניות עשויות מעצים ושרכים. אחר כך אנחנו עוד מספיקים לקפוץ למפל יפה בדרך ל Lake Marion (עם אטרקציה בדמות גשר תלוי ומתנדנד) וחוזרים לאסוף את אמא. 

נפרדים מיפעת שעולה לאוטובוס חזרה לטה-אנו ואנחנו הולכים לחפש לנו מקום לישון. אנחנו בוחרים בקצה השני של Lake Gun ומוצאים שם אתר בסיסי (זה אומר שאין כלום) וזערורי. האגם עצמו מרהיב ביופיו, כמעט מהפנט, עם מים צלולים וחלקים כמו ראי. מזג האויר גשום וקרררר, לא ממש ברור לנו איך מעבירים לילה במקום כזה. אליפות הכדורגל האזורית מתארגנת במהירות (נרשמו רק 4 שחקנים השחקנית החמישית ספונה בקרוואן לבושה בכל בגדיה ועוטה הבעה של מסכנה אמיתית ) ומשחק סהרורי על גדת האגם מתפתח עם הפרעות כל פעם שמישהו מחליט לבעוט את הכדור למים. הלילה הולכים לישון מוקדם מכרגיל ולילה שחור משחור עוטף אותנו.

לתחילת הכתבה

מילפורד סאונד

אנחנו קמים מוקדם ומתארגנים במהירות, היעד הוא המילפורד סאונד. את הנסיעה אליו עושים כשהבנות עוד ישנות מאחורה. מגיעים, קונים כרטיסים ומארגנים ארוחת בוקר. מזג האויר גשום, מעונן וקר, אומרים שתמיד זה ככה באזור זה. ההפלגה עצמה מדהימה. אנחנו בחרנו לנו את האוניה הכי קטנה ברציף מתוך המלצות של אחרים וזאת מסתברת כבחירה טובה. אנחנו מבלים כמעט כל הזמן בחוץ כדי לחוות את החוויה מקרוב ולמרות הקור והרטיבות לא מוותרים. האטרקציה הראשונה היא הדולפינים, הם מלווים את הספינה לאורך תקופה ארוכה כשהם צמודים לחרטום. מכיוון שאנחנו נמצאים על החרטום המרחק אל הדולפינים הוא לא יותר ממטר או שניים. החיות המדהימות האלו משתעשעות אתנו והילדים (וגם המבוגרים) בעננים. לאחר מכן מתחילים להפליג לאורך צוקי המפרץ. הגשם יוצר מאות מפלים ובשילוב עם הטופוגרפיה המעניינת (קירות אנכיים בגובה מאות מטרים) זה מראה מדהים, שום דבר שמישהו מאיתנו זוכר שראה אי פעם. 

את ההפלגה אנחנו מסיימים רטובים לחלוטין אבל בעננים. משם אנחנו מתחילים לחזור לכיוון טה-אנו. בדרך אנחנו עושים עוד שתי עצירות. אחת ב Chasem, מין קניון בעל צורה מעניינת שיצר אחד הנחלים בסלע, מאוד יפה ומרשים. העצירה השניה בקצה המזרחי של מנהרת הומר כדי לחזות בשני תוכיי קיאה חצופים ובנהר שחצב דרכו בתוך גוש שלג גדול. אנחנו עוזבים בצער את אזור הפיורדלנד ושמים פעמינו לכיוון קווינסטאון. עוצרים בדרך בעיר בשם קינגסטון. הקינג קטן יותר מהקווין .

לתחילת הכתבה

קווינסטאון 

קמים בבוקר ומתארגנים לנסיעה לקווינסטון. כל הדרך עוברת ליד אגם קווינסטאון המרהיב ביופיו. מגיעים ומגלים עיר קטנה ועצבנית. לפני הכל אנחנו שמים פעמינו לרכבל הגונדולה. אנחנו רוכשים לעצמנו, בנוסף לכרטיסים לרכבל עצמו, גם כרטיסים למזחלות. עולים ועושים סיבוב הכרות ומיד לעסק. המזחלות מתגלות ככיף אמיתי. רוני עם אבא וכל השאר מקבלים מזחלת משל עצמם. סך הכל אנחנו עושים ארבעה סיבובים (אבא גם עושה אחד במסלול האתגרי). 

בהמשך היום אנחנו מטיילים על שפת האגם. רוני מחליטה שהיא כלב ולכן חלק מהמסלול היא עושה על 4 עם מקל בפה ונביחות. כמו כן הילדים (וגם הכלבלב ) משחקים בגן שעשועים מושקע למדי. לעיירה הזאת יצא שם די רע, אנחנו דווקא נהנים מאוד. הכל מאוד יפה, הקפה טוב והמקום מפנק. קווינסטאון מקום מטריף. עיירה יפיפיה שכל כולה מוקדשת לספורט האתגרי. מעבר ברחוב קטן השאיר אותי מאד מתוסכלת מכמות הדברים שאיני יכולה כלכלית ומשפחתית לעשות. בנוסף אוסף המסעדות הטובות והיקרות ובתי הקפה הרבים מזמינים להתפנק וזה קצת קשה במצבנו. את הערב אנחנו סוגרים בקמפינג של הטופ-טן. מקום מושקע ויפה אבל למה הקמפינגים שלהם כל כך צפופים .

לתחילת הכתבה 

וואנקה

היום הזה הוא כולו בסימן באנג`י. אמא תמי הולכת לעשות באנג`י וכולם מתרגשים. את הבוקר אנחנו מתחילים דווקא בנינוחות במשחק מיני גולף (קצת ארוך מידי לטעמי) אחר כך לדרישת הילדים חוזרים לאגם לעוד סיבוב בגן במשחקים ובאגם. בינתיים אמא מזמינה מקום לאחר הצהריים לבאנג`י, ואם כבר באנג`י אז במקור של הרעיון המטורף הזה, בגשר על נהר קאוקרו. הרגשנו שמיצינו את המלכה ונסענו לאתר הבאנג`י .צ`יק צ`ק שקלו אותי ועליתי על הגשר. היה יום יפה הנהר מתחתינו זרם בטורקיז עמוק .קשרו לי את הרגליים חיברו אותי לחבל ואז ביקשו ממני יפה לקפוץ. זה נראה לי הזוי לחלוטין .מאד גבוה. אבל כבר שילמתי והרגליים היו קשורות ,אז קפצתי. לא ראש כמו שחלמתי . קפצתי נר. אני לא זוכרת כלום. רק את המכה של הבלימה ואז הייתי הפוכה ומסוחררת באויר. עליתי ,ירדתי כמה פעמים. זה היה כיף. אחר כך באה סירה ומשתה אותי מן האויר. לא הרגשתי שום פרץ של אדרנלין רק עייפות טוטלית. קיבלתי חולצה ותעודה. אני מאד גאה על ההישג.

בהמשך מגלים נזילה של המים האפורים מהקרוון שלנו אז ממהרים לוואנקה (Wanaka), היושבת בתוך נוף חצי מדברי לצידו של אגם ענק ורגוע. זו מין גרסה רגועה של קווינסטאון. גן המשחקים מתגלה כאן כיצירתי במיוחד והילדים מתמוגגים (בזמן שההורים מתמוגגים מהקפה). את הערב מסיימים מהר. אמא ואבא הולכים היום לראות סרט בקולנוע המפורסם של וואנקה. אחרי ארוחת ערב ומקלחות אנחנו מניעים את הקרוון ונוסעים לקולנוע. מחנים ממול, מארגנים את הילדים למשחקים ומבטיחים לבוא בהפסקה עם עוגיות השוקולד צ`יפס המפורסמות של המקום. רוב הקהל בסרט ישראלי .כדאי שבפעם הבאה יהיה תרגום בעברית. הקולנוע הוא בעצם אוסף של כורסאות ישנות (ואפילו חצי מכונית ישנה) מה שנותן לכל העניין אוירה לא רשמית ורגועה משהו. הילדים מגלים אחריות מדהימה ולא מפריעים לנו אפילו פעם אחת ואנחנו נהנים לראות את "סתיו, קיץ, אביב, חורף ועוד". בסיום הסרט הילדים כבר ישנים ואנחנו נוסעים לקמפינג הממוקם ממש במרכז העיירה (לא ממש מומלץ).

הבוקר הקרוון שלנו הולך למוסך לטפל בכמה בעיות קטנות שהתגלו. אנחנו לוקחים מונית לעולם הפזלים של וואנקה. מתחילים במבוך הגדול ומצליחים לפצח אותו תוך בערך שעה (הישג לא רע בכלל). אחר כך נכנסים פנימה ונהנים מכל רגע, גם מהתצוגות (ביחוד מהבית העקום ומהפרצופים שעוקבים אחרינו). הזמן רץ וכבר צהריים. חוזרים למוסך ומגלים שהם לא הצליחו לתקן הכל, לא נורא. אחר הצהריים נוסעים ל Lake Diamond. די חם והטיפוס לא קל. הסיבוב לוקח לנו איזה שלוש שעות ואחריו אנחנו די סחוטים (מסע כומתה).

גלידה ורחצה באגם מאוששים את כולם ואנחנו מתחילים לנסוע לכיוון החוף המערבי. הנוף בדרך מדהים, הרים מושלגים מכל עבר עם אגמים כחולים בתווך.
עוצרים במקארורה. ישוב ענק (40 איש) שמפאת גודלו פוצל לשני ישובים, מזרח ומערב. סך הכל הישוב פרוס על שטח שלדעתי יותר גדול מתל-אביב. אנחנו דווקא אוהבים את ישובי הספר האלה שלא ממש ברור איך הגיעו למקום שנראה כמו סוף העולם. 

לתחילת הכתבה

האסט

את הבוקר אנחנו פותחים בשיט בסירת ג`ט. זוהי סירה שנוסעת במהירויות מדהימות על גבי נהרות, אפילו נהרות רדודים מאוד. אנדי, משיט הסירה, נהנה לטלטל ולהפחיד אותנו בכמעט התנגשויות. הילדים מתמוגגים. המסלול מוביל אותנו עמוק לתוך פארק Mt. Aspring . פארק פראי יותר ומטויל פחות מאחיו הדרומי. במחצית הדרך אוספים 4 טיילים שנדברו עימם. מחציתם בני ארצנו. כמות הישראלים הצעירים כאן היא מדהימה ,ללא כל פרופורציה לגודלנו האמיתי. 

ממקארורה ממשיכים מערבה לכוון האסט (Hasst). עוצרים בדרך לשלושה טיולים קצרים, אחד לבריכות הכחולות ולעוד שני מפלים. הדרך כולה מדהימה, יער גשם, הרי ענק ונהרות שוצפים. 

צהריים עוצרים לfish & chips ב Hasst, זהו המפגש הראשון שלנו עם החוף הדרומי (להוציא את הנגיעה במים במילפורד סאונד). מין ישוב מוזר שלא ממש מצא חן בעיננו. משם מתחילים לעלות צפונה לכיוון הקרחונים. בדרך עוד עושים סיור לחוף מונרו. הטיול חמוד אבל בסופו אין לא פינגויינים ולא כלבי ים, זאת אומרת יכול להיות שהם שם אבל ענן זבובי החול פשוט מסתיר אותם. אנחנו בורחים כל עוד נפשנו בנו. חבל, החוף דווקא יפה. את היום אנחנו מסיימים ב- Fox. הקרחון הצנוע יותר מצמד הקרחונים שנושקים לחוף הים הטסמני. אנחנו עוד מספיקים להזמין לעצמנו טיסת מסוק למחר מוקדם בבוקר ונופלים שדודים. מאז שגילינו שאנחנו קצת בפיגור בלוח הזמנים שלנו (יש לנו בקתות מוזמנות לאבל טסמן לסוף החודש) אנחנו עושים ימים יותר ארוכים. 

לתחילת הכתבה

פרנץ ג'וזף

קמים מוקדם כדי להספיק לטיסת המסוק שלנו. מוקדם פירושו 7 בבוקר. זו השעה שבבית אנחנו כבר מרגישים אמצע היום. אבל לגבינו זו טרגדיה קיומית. מבט מהיר בשמיים מגלה שכבת עננים סמיכה תלויה ממש מעל ראשינו. הבחור בדלפק הקבלה מנענע בצער בראשו ואנחנו חוזרים לארוחת בוקר מוקדמת מהמתוכנן. מזמינים לאמא ולגדולים סיור מודרך בקרח לאחר הצהריים (לרוני אסור עקב גילה הצעיר ואני מתנדב להישאר איתה). בינתיים נוסעים צפונה לקרחון פרנץ ג`וזף. עושים שם סיבוב של כשעתיים עד חזית הקרחון. המראה מרשים מאוד וגם הטיול עצמו שווה. אחרי ארוחת צהריים אמא והגדולים תופסים טרמפ חזרה ל Fox ואני מעביר אחר צהריים נעים עם רוני (קפה, גן משחקים, הכנת ארוחת ערב ומשחק דוקים סוער). באותה שעה אני ,אמא תמי, ושני הגדולים תופסים טרמפים מפרנץ ג`וזף לפוקס עם שני פנסיונרים גרמנים חביבים. 

מגיעים קצת מוקדם ואני אומרת לילדים שמבחינתי להיכנס עכשיו לפוך לשנת צהריים בריאה .שותים קפה ושוקו .ולאחר שעה קלה מזמינים אותנו לחדר ההתארגנות .שם אנו מקבלים נעלי הליכה ,גרביים חמות ,וזוג דורבנות להליכה בקרח. הקבוצה נראית חביבה ולא מאיימת .כלומר אף אחד לא לובש מכנסיים קצרים ולכולם יש מעט עודפי שומן פה ושם וגם הגיל הממוצע הוא לא 19. אני חשבתי שמדובר בנסיעה לקרחון ואז סיבוב קצר עם הדרבנות על הקרחון וזהו: פיפי ולשון. מתברר שלניוזילנדים יש תכניות אחרות .המדריכה מסבירה :נתחיל בעליה של שעה וחצי חלקה תלולה מאד ועל שפת מצוק. נמשיך בסיור של שעה וחצי על הקרחון ונקנח בירידה תלולה ומהירה .כאשר אבדנו, אבדנו. לפחות אוכל לתרץ את קצב ההליכה שלי בכך שאני עוזרת לילדים . 

אבל אחרי כמה צעדים השמש יוצאת והקרחון מתגלה במלוא הדרו. העייפות שלי נמוגה ומכאן והלאה הטיול מוגדר כחוויה מאתגרת אשר חושפת בפנינו עולם שלא הכרנו .בקיצר -10. הקבוצה נחמדה :ישראלי מקסים וחברתו הצרפתייה, זוג אמריקאים מצפון דקוטה שעזרו לי עם נעם ברגע קריטי, זוג בלגי שקט ואח ואחות גרמניים. המדריכה –ניוזילנדית בוגרת ואינטליגנטית שיצרה אווירה מאד נחמדה ותומכת בקבוצה. נבחרת ישראל וגם נבחרת הקדטים מגלה כושר הליכה מצוין. עדו לא מפתיע אותי ביכולות שלו אבל נעם ממש פנתרה .אמנם הטיול מוגדר לגיל 7 ומעלה אולם אף ילד בגילה של נעם טרם השתתף בטיול כזה .על הקרחון נעלנו מעין דרבנות והצטיידנו במקלות הליכה .לבשנו כל אשר היה באמתחתנו וטיילנו כשעה ומחצה על הקרחון. חוויה מאד מיוחדת .חבל רק שהקרחון היה "מלוכלך" באבנים .דמיינתי אותו כלבן כולו. 

אחרי הטיול (כארבע שעות) חזרנו לפוקס .שם אספו אותנו עודד ורוני שאף הכינו לנו ארוחת ערב .הילדים מפורקים וגם אני. הם צונחים למיטה .אני מחזיקה עוד שעה וגם נופלת למיטה.

לתחילת הכתבה

 כתב וצילם: עודד אור

יעדי הכתבה

סגור
×